אז פרשת שופטים מספרת לנו משה רבנו על איך בנויה ההנהגה של עם ישראל. אפשר לראות כאן שלושה מנהיגים של עם ישראל. כתוב: "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, בין דין לדין, בין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו." לימים זה יהיה ירושלים, אבל כרגע קוראים לזה המקום אשר יבחר ה'. "ובאת אל הכהנים הלוויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט." בזמן התנ"ך, המנהיגות הרוחנית של עם ישראל הייתה הכהנים והלוויים. אחר כך זה השתנה, אבל בזמן התנ"ך הכהנים והלוויים הם המנהיגות הרוחנית. "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'." איך קוראים למוסד הזה? זה הסנהדרין, בית הדין הגדול שבירושלים. בפרשה לא כתוב איך הוא בנוי, אבל בפרשת "בעלותך" כתוב: "אספה לי שבעים איש." אז יש לנו בית הדין הגדול שבירושלים.
הרב קוק והסנהדרין הרב קוק, שמחר זה יום פטירתו, הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל. החלום שלו היה שזה יהיה פתח להקמת הסנהדרין. בעוד שלושה שבועות בוחרים רבנים ראשיים חדשים, והם בחרו שבעים ואחת. זה ארגון אחד שמנהיג את עם ישראל. לצד זה, בתחילת הפרשה כתוב: "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך." התורה מצווה: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך." יש פה דינים של מלך: אסור לו להרבות נשים, סוסים, כסף וזהב, ויש לו מצווה לכתוב ספר תורה.
דין מלך בישראל יש דיונים על האם מלך זה דבר טוב או לא. פשט התורה והמסורת של עם ישראל מראים שמלך זה דבר חיובי. התורה מברכת את המלך: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל." דוד מלך ישראל הוא המלך המרכזי, ויש הבטחה שמזרעו ימלכו מלכים.
נביאי אמת ושקר בפרשה כתוב: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון." התורה מזהירה מפני נביאי שקר. יש שלושה סיפורים בתנ"ך על נביאי שקר שמראים שקשה להבחין ביניהם לבין נביאי אמת. אז מי לוקח את עם ישראל ומנהיג אותו? מלך, בית דין הגדול או נביא? יש לנו כאן מבנה מפואר של הנהגה עם שלושת הרשויות: הסנהדרין, המלך והנביאים. הסנהדרין ישבה בלשכת הגזית בהר הבית, שם ישבו שבעים ואחד חכמים, ולפניהם שלוש שורות של חכמים נוספים.
מבנה הסנהדרין שבעים ואחד החכמים הם הגדולים ביותר בתורה. אנשים פשוטים לא יודעים להבחין מי גדול בתורה, אבל חכמים יודעים. שבעים ואחד האנשים הגדולים ביותר ישבו בלשכת הגזית, ולפניהם שלוש שורות של חכמים שהיו הדור הבא. 371 בערך כקרוב ל-140 אנשים. אין כאן אף אחד שייכות באינטל בוודאי עשר שנים. 140 אז תחשבו שחשבו ככה, 140 אנשים יושבים, מה הם עושים כל היום? שותים כוס קפה, מחכים שמישהו יבוא וישאל שאלה כי זה מה שכתוב כאן. כאילו משתמע שהם יושבים ומחכים כמו איזה חמ"ל כזה שהוא מפקד על משהו שלא קורה בו כלום, ופעם ב' מישהו נכנס באיזה שער והוא צריך לבדוק מי זה. הרמב"ם לא אומר אל תחשוב שזה תפקיד קטן. הוא אומר בהלכות שופטים בספר שופטים בהלכות ממרים: "בית הדין הגדול של ירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, הם עמוד ההוראה, הם החוקרים והמלמדים לישראל, ועליהם מבטיחה התורה". עכשיו אני לא אגיד לכם את הרמב"ם כי אין זה לכם, אני אגיד לכם את זה בצורה פשוטה.
מרכז הרב והחום של הרב קוק משכת הגזית בירושלים וחוזר הרב קוק. איך קוראים לישיבה שהרב קוק הקים? מרכז הרב. מי קרא לישיבה הזאת מרכז הרב? הרי לרב קוק קראו אותו הרב כי הוא היה רב מאוד גדול. אז הוא קרא להישיבה שלו מרכז הרב. מה פתאום? מה הרב גברלי קרא להישיבת המדכלים? מרכז הרב גברלי? לא, אלא להישיבה הזאת הוא קרא כי זה היה החלום שלו. הוא קרא לה "הישיבה המרכזית העולמית". זה היה השם הרשמי שלה כי היה לו חלום להקים בירושלים ישיבה מרכזית עולמית. מתוך זה הוא הקים את מרכז הרב. משכת הגזית שבירושלים שישבה שם הסנהדרין, זו הישיבה המרכזית העולמית של עם ישראל. זאת אומרת, מה שאתה רואה שם זה לא אנשים יושבים ומחכים לשאלות אלא יושבים שם תלמידי חכמים. לצורך העניין, נגיד כך בדור הקודם יושב שם הרב מנובביץ', לידו הרב קוק, לידו הרב עובדיה יוסף ולא יודע מי שאתם רוצים, והם יושבים ביחד ולומדים תורה. פוט לומדים תורה. זה מטורף העוצמה הזאת.
לימוד התורה והשאלות הגדולות אבל איזה תורה הם לומדים? בואו נחשוב. הם לומדים את התורה שיש לנו, אין תורה אחרת. אבל איך הם לומדים תורה? הם פשוט פותחים ולומדים. לא עולים בפניהם השאלות הגדולות של התקופה והם לומדים את התורה כדי להבין מה התורה אומרת על השאלות הגדולות האלה. יש לנו בכל דור ובטח נגיד בדור שלנו שזה דור של מעבר מגלות לגאולה. לא הדור או לא עכשיו הדור הזה בכפים כללי המאה השנים האלה. תחשיבו מה זה עוברים מגלות לגאולה, כן, עוברים לארץ ישראל, נלחמים, קוראים דברים, יש דברים מודרניים שמעלים שאלות. יש לעם ישראל מלא שאלות ענקיות והשאלות יכולות להיות שאלות מעשיות. לדוגמה, לפני מאה חמישים שנה בערך התחיל חשמל בעולם. איך זה הולך שבת עם חשמל? וזו שאלה מעשית. כל שאלה מעשית תאמן בתוכה גם שאלות רוחניות ויש שאלות רוחניות כמו שאלות כמו למל להבין מה אמורים לעשות עם עם הפריי האדם האלה החמאס בהקשר של מה לבדוד את השבויים תמורת המחיר שהם מציעים או ללכת ככה או ללכת אחרת. לא בטוח שהם מעלים שאלות. יש מקום לשאלות ויש שאלות של עם ישראל. יכולים להגיד לכם עכשיו שאלה אחרי שאלה שהיום שאלות ענקיות שעם ישראל שואל את עצמו. זה לא הנושא של השיעור הזה.
הנביא ותפקידו הם לומדים תורה, הם בעצם שואלים את התורה, תורה יקרה, תורה קדושה, מה יש לך להגיד לנו על הסיפור הזה? ולכן מה שהם עושים הם דורשים את התורה, כלומר מחפשים את ההדרכה האלוקית שהשם רוצה לתת לנו כאשר הקב"ה מתגלה דרך התורה. הם שואלים את התורה ולכן זה דבר אדיר ונפלא. אני אעבור שנייה אחת למלך. אתם יודעים מה יפנה מלך נביא? משתמע כאן מהתורה. התורה בעצם אומרת שלוש נקודות כשהיא מדברת פה על נביא. היא אומרת לא כן וכן לא הולכים לכוסמים ומחשפים. למה אנשים הולכים לכוסמים ולמחשפים? כי הם רוצים לדעת את הנסתרות, את העתיד, כל מיני דברים כאלה. אל תלכו לדברים האלה. אוקיי, לא. מה כן? תמים תהיה עם השם אלוקיך. אבל עוד משהו יהיה לך נביא. מה הקשר בין תמימות לנבואה? מה בעצם הנביא עושה? אז אני רוצה להגיד לך משהו עכשיו.
הנבואה והעתיד הנביא הוא לא דומה לסנהדרין. הוא לא מתעסק עם שאלה מעשית כאילו שהוא בא לפתור אותה מהתורה. אלא הנביאים יש להם כל מיני תפקידים. התפקיד העיקרי שלהם היה לעורר את עם ישראל לתשובה. אבל אנחנו רואים שהנביאים בתנ"ך והרבה פעמים, הנה עכשיו אנחנו כל שבת קוראים את הנבואות של ישעיהו, הנביאים מציירים ציורים של חזון עתידי. איך אמר הנביא ישעיהו שבת שעברה: "הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים ושמתי כדכד שמשותייך כל שערייך לאבני אקדח כל גבוליך לאבני חפץ". ישעיהו מתאר את ירושלים בנויה מאבנים יקרות, מיהלוים לאבני חפץ. צריך להעמיק בתיאור הזה, אבל הוא חוזה איזה חזיון רוחני. ישעיהו מתחיל את הספר שלו פחות או יותר: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים". ישעיהו אומר: "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". ישעיהו אומר: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". זאת אומרת, הנביאים מציירים ציורים שהם לא תמיד להחשב לימים רחוקים, לפעמים עתיד נשגב מאוד. הנביא בעצם מה הוא אומר? הנביא כאילו הוא לא מקבל את הקב"ה דרך האותיות של התורה. כביכול הצינור של התורה זה הקב"ה הוא מתגלה בתורה ועכשיו בוא אתה עכשיו תפרש את התורה ואתה מקבל את הגילוי של השם דרך התורה והתורה היא מתפרטת לפסוקים לדרכות. אז אתה מקבל פה משהו מאוד פרטני. הנביא כאילו מקבל משהו ישירות מהשם. צריך להבין מה זה נבואה ואיזה רוח השם שומע עליו. הוא רואה מראות, הוא רואה דברים רחוקים, הוא רואה את מלכות השם שמופיעה בעולם. מי שרוצה קצת להתחבר לנבואה בדורות האחרונים יכול לפגוש את זה אצל האר"י הקדוש שאתה רואה שהוא כל מה שהוא כתב זה תוך התורה. כן, הוא לא, אבל אתה רואה שיש שם איזה חיזיון. הוא בעצם רואה את העולם בצורה אחרת לגמרי. ומה בעצם האמירה שעומדת מאחורי הנבואה? מי שברא את העולם הוא אינסופי ולכן העתיד של העולם הוא עתיד נשגב ואינסופי. היה לי מאוד עצוב לשמוע לפני כמה שבועות את מישהו שהוא פילוסוף פרופסור הפילוסופיה שהוא היה ממנסחי הקוד האתי של צה"ל והוא אמר שהמילה ניצחון היא מילה ילדותית והוא זלזל במילה הזאת והלב שלי נקרא. זה מה שמגיע לעם ישראל לא לנצח? הנביאים מביאים את הניצחון של הטוב. אם יש יובנו של העולם אז העולם הוא לא גבולי. יש איזשהו אינסופיות בעולם כי מה בעצם המשמעות של אמונה באשר שאתה רואה העולם סבבה נדלך שהעולם יונק מתוך שפח חיים כמוס. השפח החיים הזה עוד עתיד לחולל פלאות ולהביא את העולם לאיזשהו מדרגות גבוהות מאוד של ביטול המוות. מה זה האופטימיות החוללית הזאת של עם ישראל? מה זה ביטול המוות? מה זה וגר זאב עם כבש? ביטול הרוע מהעולם. זה אופטימיות מוגזמת. איך קוראים לאופטימיות מוגזמת? תמימות. זה הכוונה אולי תמים תהיה עם השם אלוקיך ויש לך נביא. כלומר התמימות להיות בתמימות עם מישהו זה אני איתך בטוב, אני מאמין לך, אתן בך אמון. להיות תמים עם השם זה לתת אמון בשם.
המלך ותפקידו המערל מסביר את דברי הזוהר הקדוש שהזוהר הקדוש אומר: "מן דהי הוא בדרגת מהאמנות המכר לסדר פטורי בשבת". כלומר, למה אנחנו עושים עונג שבת? למה אנחנו אוכלים בשבת סעודות? כי השבת אומרת שיש עונג בעולם. אנחנו יודעים שהעולם מגיע אל העונג שהתגבר על כל הסבל והכיף שיש בעולם. אז זה נקרא להיות, במערל זה נקרא שיש לך אמון בשם. להיות תמים עם השם זה כאילו אומר יש לי אמון בך. אני רואה מישהו, אני תמים איתך. מה כלומר אני תמים איתך? צריך להיות בתמימות עם האנשים. אתה רואה פוליטיקאי, אתה לא אומר זה הוא רק חושב על עצמו. יש לך אמון. אנשים לקחו אחריות, הם הלכו להנהיג את עם ישראל. אמון זה נקרא תמימות. אתה הולך בתמימות, יש לך אמון באנשים, לא חושד כל הזמן באנשים. והתמימות הכי גדולה זה עם השם אלוקיך. אתה לא חושד בקדוש ברוך הוא שהוא ברא עולם שהוא עולם שהוא כולו סבל אלא להפך, יש לך נביא והנביא מציע לך ציורים. עכשיו דיברנו אז יש לנו שימו לב להבדל בין הסנהדרין והנביא. שני דברים שונים לגמרי. סנהדרין עוסקים מה עושים עכשיו. באו מלא יהודים מרוסיה לפני שלושים שנה, חלק גדול מהם הסבא שלהם יהודי, הם לא יהודים לפי ההלכה. מה עושים? את זה הסנהדרין תעשה ככה ותעשה ככה וילמדו ויחקרו ויבינו ויגידו לעם ישראל ככה צריך לעשות. אבל הנביא מצייר ציור רחוק פחות מעשי אבל יותר חזון שאליו חותרים. חותרים בצורה יותר כהשראה לא שאתה יודע מה לעשות עם זה. נקריא את המשל הזה שמישהו שרואה מטרה גדולה אז הוא יודע לאן לרוץ. הוא ראה את ההר הגבוה אבל הוא לא יודע איפה לשים את הרגל עכשיו. כאילו מה? כאילו הסנהדרין זה כאילו ההווה איך מביאים את הקב"ה להווה זה דרך התורה איפה לשים את הרגליים. אבל הנביא מרים את הראש כאילו לקצה ההר הגבוה. עם ישראל יש לו גם נביא וגם סנהדרין. אז מה יש לה מלך לעשות? מלך הוא בבואה של הקב"ה ולכן צריך מלך מאוד מאוד ענב כי ברגע שהוא לא ענב מספיק אז הוא לא יכול להיות כלי אל הקב"ה עצמו. כי הנביא מקבל השראה, הסנהדרין מקבל את השראה מהתורה, כולם מקבלים השראה מהשם. אבל המלך הוא בבחינת השם עצמו. איך אני אומר את זה חסוכלי? כן, ביום הוא יבקשו את השם אלוהים ואת דוד מלכם. על זה נאמר על דוד המלך שלא יתלהי מגר מה כלום. אין להם מעצמו כלום. דוד המלך התכונה שלו הייתה הכי שלנבה. איך דוד המלך עבר על עצמו כשמיכל ובקחה איתו? מה נכבד היום מלך ישראל כי גלות נגלות אחת דרכים הוא אומר על דוד הלך למיכל הוא רקד כמו משוגע היה נראה מוזר אז הוא אומר למלך הוא לא אכפת לי הוא נקלוט לי עוד מזאת והייתי שפל בעיניי ועם ההמאות השפחות אשר אמרת אימא מכבדה אני רוקדים הפשוטים והייתי שפל בעיניי דוד המלך בתהילים אנוכית עולה דוד המלך בתהילים אומר באמות הייתי עמך הוא לא ביטול עצום אז מה כן התכונה של מלך שימו לב טוב מלך זה ביטוי בעולם לחופש אין סופי מלך פורץ לו דרך ואין ממכין בידו מה זה בעצם מלך, מלך זה אחד שמסוגל לבצע הכל כלומר יש ביטוי של הגמרא בסכת מאבטרה של ימת החורף היא אמר מלכה אם אמר המלך עקר נטורה אני עוקר הר הוא יעקר הר כלומר המלך יכול לשטח ערים ולהרים גבעות לסלול לדרך פורץ לו דרך זה ביטוי סמלי הוא לא מוגבל לשום חוקים הוא קובע את החוקים יש כאילו כשלעם ישראל אין מלך משמעות הדבר שעם ישראל עוד לא מסוגל להקול זאת אומרת אתה המלך כביכול הוא עושה מה שבא לו המילה מה שבא לו שמראה לנו לא טוב אבל אם מה שבא לו מחובר לסנדרין ולנבואה אז זה היכולת של המימוש של כל הדברים זאת אומרת בין הסנדרין שומר את האמת כאן ובין הנבואה שומרת את החזון שם מי הוליך אותנו מכאן לשם צריך מישהו שיש לו חופש עצום של פעולה חופש פעולה עצום שמבטא את החופש פעולה של השם כמו שהקב". הוא רצה ובראה את העולם ככה המלך הוא בעצם מבטא את החופש של השם ולכן כשיש לעם ישראל מלחוץ ביטוי לכך שעם ישראל הוא קובע את הוא קובע את ההחלטות שלו הוא ממש אותם אין לו בעיה של תקציב יש הבדל עצום אם אתה רוצה להארגן משהו יש הבדל עצום לתקציב של מדינה לתרומה אתה יכול לקבל תרומה מאיש עשיר כמה אתה תקבל אפילו איש עשיר מאוד זה אחד האנשים הכי עשירים שגיליתי לא תאמינו לפני איזה חודש חודשיים אז מדינת ישראל הרגה את ישמעאל עניה שמעתם עליו שם באיראן על המיטה שלו הלך לישון קרא ספר ונהרג מטיל משהו כזה עכשיו עכשיו יש ביקוח הכסף שלו בטורקיה עכשיו יש מלחמה בין הבנים שלו לנשיא טורקיה כי הם רוצים את ההירושה, לנשיא טורקיה אמרו לה אני לוקח אותה כמה כסף יש לו בחשבון שלוש מיליארד דולר אתם מבינים בסכומים כאלה כמה זה מיליארד כמה מיליונים זה מיליארד אני לא זוכר בדיוק זאת אלף מיליונים כפול שלוש זה מה שיש לו בחשבון סליחה אני יכול להביא לכם את הידיעה הזאת אז אפילו אדם עשיר כזה זה הרבה פחות ממדינה ממלכות מתקציב של המלך מבטא איזשהו עושר אינסופי כוח אינסופי, יכולת אינסופית שמבטאת את מתי יהיה השם אחד שיהיה מלך לעם ישראל כי אז כי השם אחד צריך שהכל ייתחת שהוא יוכל לעשות הכל יש לי חלמות עצומים אבל אני אני וגם אני נכה וגם לא יוע אז מה יעשה עם כל החלמות שלי חוכמת המסכן בזויה אבל יש סנדרי ויש נביא אבל אין מלך המלך הוא זה שיכול לממש את כל החופש האינסופי שלו המוחלטות שלו לכן הוא עומד בראש הממלכה שיש לו מימין ומשמאל נביא וסנדרי. היא רצון שעם ישראל יזכה גם למלכות גם לנבואה וגם לסנדרי וכל אחד יכול להיות אחד משלושת הדברים האלה
