שופר שנזדק ודבקו צהריים טובים. הסוגיה שלנו היום קשורה למשנה בתחילת דף כ"ז עמוד א', וממשיכה לעמוד ב'. נעסוק בחלק מהמשנה שבו אנחנו רוצים לעסוק: "שופר שנזדק ודבקו פסול. דיבק שברי שופרות פסול. ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר." החלק השני של המשנה עוסק בנושא אחר ולכן לא ניכנס אליו. לגבי הפשט של המשנה, הטוספות כותב: "שופר שנזדק ודבקו פסול." פירש בקונטרס דהיינו כשני שופרות. כלומר, רש"י לדיבור המתחיל פסול, רש"י כותב: "שופר שנזדק ודבקו בדבק שקוראים פסול דהיינו כשני שופרות." הטוספות מבין שרש"י רואה את הסדק ככזה שמחלק את השופר לשני חלקים. אם היה מחובר מצד אחד, אין זה שני שופרות. הטוספות מסביר שהסדק היה ברמה כז שזה כבר כמעט כמו שתי חתיכות שצריך לחבר אותן יחד.
המשמעות של שם שופר הטוספות מסביר שאם השופר נזדק לאורכו, הוא כבר לא נקרא שופר. אם מחברים שברי שופרות, זה לא נקרא שופר. זה אפילו פשוט יותר מהראשון. הטוספות מרגיש קצת לא בנוח עם זו ואין צריך לומר זו, ולכן מוסיף שאם השופר נזדק מצד אחד ודבקו, זה לא נקרא שופר. המקרה השני הוא חידוש גדול יותר, כי הייתי אומר שאולי שופר אחד מכמה חתיכות הוא בסוף שופר, אבל אם הוא נזדק לגמרי, הוא לא נקרא שופר.
השוואה בין המשנה, הרמב"ם והשולחן ערוך נעשה השוואה בין איך שהדינים האלה הופיעו במשנה, ברמב"ם ובשולחן ערוך. במשנה הסדר הוא: נזדק, דיבק שברי שופרות, וניקב. ברמב"ם הוא מתחיל עם שיעור השופר, עובר לנזדק, לניקב, ומסיים בדיבק שברי שופרות. השולחן ערוך מתחיל עם הקול של השופר, ממשיך לניקב, חוזר לנזדק ומסיים בדיבק שברי שופרות. הרמב"ם הוסיף את שיעור השופר והשולחן ערוך הוסיף את הקול. השולחן ערוך לקח את זה ממקום אחר והצמיד להלכות האלה. זה לא נמצא במשנה. כל אחד מהם סידר את הדברים לפי ההבנה שלו מה חשוב להדגיש.
ההבדל בין המשנה, הרמב"ם והשולחן ערוך המשנה היא מעבר לספר הלכה. היא אומרת עקרונות מהותיים ורעיוניים, ומתוך זה יוצאת ההלכה. הרמב"ם עוסק בשורש העיוני של ההלכה, והשולחן ערוך מדבר על ההלכה כמו שאנחנו פוגשים אותה במציאות. הרמב"ם לא ילך איתך לפי המקום שבו אתה פוגש את ההלכה, אלא איפה ההלכה נמצאת במישור העקרוני. דוגמה להבדל בין הרמב"ם לשולחן ערוך היא בהלכות על הניסים בחנוכה. ברמב"ם זה נמצא בהלכות תפילה, ובשולחן ערוך זה נמצא בהלכות חנוכה. השולחן ערוך מדבר על המישור המעשי, והרמב"ם על המישור העקרוני. הרעיון הוא שכאשר אתה מתפלל ואומר ברכת המזון, אתה מרגיש צורך להודות, ואז אתה אומר "על הניסים". הרמב"ם מציין שהשורש של "על הניסים" הוא בתפילה, כלומר בתפילה ביום הזה אתה רוצה להודות, ולכן זה חלק מהתפילה. התפילה שלך לא שלמה בלי זה. אתה לא יכול להתפלל בלי להודות. נכון, אתה מתפלל בחנוכה, וזה ברור שזה בחנוכה. גם הרמב"ם אומר שכשהוא מתפלל בחנוכה ובפורים מוסיפים בהודאה על הניסים. השורש הוא בתפילה, והזמן הוא חנוכה.
הלכה על צדקה לפני התפילה יש הלכה לתת צדקה לפני התפילה. אפשר לצאת ידי חובה במה שעושים ב"אשרי יושבי ביתך" כי זה לפני עמידה בשמונה עשרה. אנחנו רואים בעברי דוד מי שרוצה לפני התפילה לגמרי עושה לפני התפילה לגמרי. אבל יש עניין בשולחן ערוך, זו הלכה, לא מנהג חסידי, לתת צדקה לפני התפילה. תוך שנייה הקופת צדקה שלנו מתמלאת. יש הלכה איפה נמצא את ההלכה הזאת. גם כי דבר מעניין ברמב"ם זה בלכות צדקה, בלכות מתנות עניים. גדולי החכמים היו נותנים פרוטה לעני קודם כל תפילה, אחר כך מתפללים. שולחן ערוך טוב לתת צדקה קודם התפילה. כלומר, אומר השולחן ערוך, מתי אתה פוגש את ההלכה הזאת? כשאתה מתפלל. נכון, אני בא להתפלל, אז אני יודע מה כולל התפילה, כולל לבוא כמה דקות קודם כדי להגיד קורבנות והכנות לתפילה, וחלק מהכנות לתפילה זה לתת צדקה לפני התפילה. כלומר, התפילה לא שלמה בלי זה. כמו שבלי הקורבנות היא לא שלמה, גם בלי צדקה היא לא שלמה. למה? כי התפילה היא הרי זה כותב לפני התפילה צריך לקבל עליי מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אז זה שלא יהיה רק בתיאוריה מצוות "ואהבת לרעך כמוך", אז אני גם נותן צדקה, אני גם בפועל נותן משהו למישהו אחר, ובזה אני מתקשר לעם ישראל ואז אני יכול להתפלל כמו שצריך.
מהות השופר ותפקידו ועכשיו נחזור באמת למה שפתחנו בו – משנה, רמב"ם ושולחן ערוך. מה ההבדל ביניהם? המשנה עוסקת במהות של השופר. המהות של השופר זה קול מאוד גבוה ועליון. אני אגיד כמה מילים כאלה גבוהות ותכף אני ארד למטה ואחבר את זה למשנה עצמה ולמציאות שלנו. השופר, כידוע, זה לא דיבור, זה לא שאני אומר משהו, אני פשוט מוציא קול. הקול זה משהו מאוד פנימי. גם בקבלה נגיד קול ביחס לדיבור, אז דיבור הוא חיצוני יותר, קול הוא פנימי יותר. קול זה משהו מאוד עמוק מאוד פנימי, זה שייך לעולם השלם, לעולם המתוקן. זה הקול, זה קולו של השופר. הרב קוק כותב במקום הבינה באה התשובה. כלומר, אתה רוצה לחזור בתשובה, אומר הרמב"ם, מה התפקיד של השופר? לעורר אותך לתשובה. למה הוא מעורר אותך לתשובה? כי אנחנו נמצאים בתוך העולם המורכב שבו יש נפילות וסיבוכים וקשיים. מה עושה הקול של השופר? בעצם לאיפה הוא לוקח אותנו? לוקח אותנו לעולם השלם, לעולם המתוקן, ואז הוא מחזיר, הוא בעצם מזכיר לך מאיפה באת, למה אתה שייך. נפלת קצת במשך השנה, ירדת פה, ירדת שם, לא הצלחת, נשברת וכולי. בא הקול של השופר ואומר לך אל תדאג, אתה שייך לעולם התיקון, אתה שייך לעולם השלם, לעולם שלפני הכלכולים והסיבוכים.
שופר שלם ושבור אם כן, תראו עכשיו את המשנה לפי העיקרון הזה. באה המשנה ואומרת, אם ככה, מה קורה לשופר שנסדק ודיבקו? לאיזה עולם שייך שופר כזה שנסדק? הוא שייך לעולם המתוקן או לעולם השבור? עולם השבור. הוא שייך לעולם השבור. דיבק שברי שופרות, פה לא צריך אפילו לשאול לאיזה עולם זה שייך, לעולם השבור. זה שופרות שבורים. לא צריך אפילו להגיד שופרות שבורים. ניקב סתם, מה המחנה המשותף של כל הדברים האלה? כל הדברים האלה הם פסולים. שוב, בעיקרון לא נכנס עכשיו לפרטי הפרטים, כל הדברים האלה הם שבורים. תזכרו את התוספות, מה התוספות אמר? אין שם שופר. שאלנו מה זה השם הזה, שם שופר? השופר זה זה שפרו, זה שיפור, זה המציאות השלמה. לא יכול להיות שופר שהוא סדוק, שבור, נקוב. זה נוגד את כל המהות של השופר. שומעים? לכן זה הסדר של הדברים. נזדק והוא מנסה להדביק אותו, כלומר יש פה איזה שבר. כי התוספות, יש פה זה נשבר מבחינה זו. לא נכנס עכשיו רשי תוספות, התוספות שאמר שם שופר נזדק לכל האורך, אומר התוספות הוא צריך ממש להדביק אותו עכשיו כדי שלא יישבר לגמרי, שלא יפתח לו כאילו לגמרי, הוא צריך להדביק אותו. זהו, זה כבר לא שופר. יש שברים של שופר, זה מחבר אותם ביחד, זה כבר לא שופר. לא מסתכלים על טכנית, תהייתי טכנית, וואלה דבקתי אותו אחלה דבק. בין רגע, אין, זה לא נקודה. נקודה היא זה היה סדוק, עכשיו חיברת אותו, זה כבר לא שופר. שופר לא שייך לעולם הזה של הדברים השבורים. בוא נבדוק עכשיו את הדברים שקרו אחד לאחד ותראו דבר מבנה מאוד מעניין. נחזור רגע לרמב"ם. אומר הרמב"ם ככה: דבר ראשון, נזדק לאורכו פסול. מה קרה כשהוא נזדק? אין לו צורה של שופר. הלאה, אומר הרמב"ם במקרה הבא: סתמו במינו, ניקב. סליחה, הלכתי כבר הלאה. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול. מה קורה בניקב? אין חומר. כלומר, השופר הזה הוא לא שופר שלם כי יש בו חור. יש בו חור אז אין בו חומר. חומר בלי צורה. אולי יש לך את הצורה של השופר, אבל מבחינת החומר זהו הוא עם חור, זה כבר לא שופר. שופר סדוק יש לו צורה, יש לו חומר, יש לו חומר של שופר, אבל הוא סדוק. אם הוא סדוק אז אין לו צורה של שופר. המקרה השלישי אין לו לא חומר ולא צורה, כי מה קרה שם? הוא לוקח שברי שופרות ומחבר אותם ביחד. כיוון שיש פה בעצם שתיים ושלוש שופרות, אז אין פה לא חומר של שופר כי זה לא שופר אחד, זה שתיים ושלוש. זה גם לא צורה של שופר כי בסוף בגלל שאתה עושה משהו מלאכותי ומדביק אותם ביחד, אז זה לא חומר ולא צורה.
דין שופר פסול הרמב"ם, כמו שאמרנו, הוא לא בא רק מצד תכף תראו את השולחן ערוך ותראו כמה השולחן ערוך הוא פרקטי והוא ממש מגיע פשוט מהמקום של מה שאנחנו צריכים ומה שאנחנו פוגשים. הרמב"ם הוא זה לא המשנה שממש מביאה ככה את התוכן הממש העמוק והרוחני, אבל את המושג של ההלכה, את המהות של ההלכה. המהות של ההלכה באה לידי ביטוי בזה שהשופר צריך שיעור. אם הוא צריך שיעור כל דבר שצריך שיעור זה מלמד על המהות שלו, זה הצורה שלו. זה צריך ארבעה טפחים, זה צריך שיוחזן לו לכאן או לכאן. כל אחד עם השיעור שהוא צריך, זה מגלה על המהות שלו. עכשיו זה הפתיחה ברמב"ם. עכשיו הוא נכנס לתוך המקרים עצמם ולכן זה הסדר. בהתחלה הרמב"ם אומר יש מקרה שאין לך צורה של שופר אז זה הנסדק, ואפילו לא כותב דבקו כי זה לא יעזור שתדביק אותו כי ברגע שיש לו סדק הוא כבר לא צורה של שופר. מקרה הבא זה מקרה אולי יש לך צורה של שופר אבל אין לך את החומר כי החומר פשוט לא נמצא, הוא ניקב. אתה צריך עכשיו להתחיל להשלים אותו עם איזה חומר אחר, אז זה גם כן פסול. מקרה שלישי בכלל דבק שברי שופרות זה נתחל לסוף כי פה אין לו חומר ולא צורה ולכן זה בעצם מבחינת המושג ההלכתי זה בעצם כאילו הכי חמור.
השולחן ערוך והקול מה קורה בשולחן ערוך? אני אראה את זה רגע ככה ברצף ונסכם ככה את כל התמונה. בשולחן ערוך אומר תכלס מה אני צריך מהשופר? מה אני צריך ממנו? אני צריך קול, נכון? מה המצווה? לשמוע. מה אנחנו מברכים? שהקב"ה נותן בצבענו לשמוע קול שופר. צריך לשמוע קול שופר. מתחיל השולחן ערוך אומר לך תקשיב אתה צריך קול שופר, לא משנה קול עבה, קול דק, אבל שיהיה קול שופר. יפה, אם ככה מה המקרה הראשון? מה המקרה הראשון שקשור לקול זה השופר? מה המקרה הראשון מהמקרים שקרו לשופר במשנה? מה ניקב? ניקב הוא סתמו. מה עכשיו צריך לבדוק? שומעים את הקול שהיה שופר או לא שומעים את הקול שהיה שופר? השולחן ערוך הוא פרקטי, הוא מעשי. הוא איפה אתה פוגש את השופר? אני פוגש את השופר, אני צריך לשמוע קול שופר. אני עכשיו לא יודע מהו צורה של שופר, שופר של תיקון, שופר של שלמות. אני עכשיו צריך לשמוע קול שופר. אז קודם כל זאת הפתיחה: כל הקולות קשרים בתנאי שאני שומע קול, עבה דק, העיקר שאני שומע קול. ואז השולחן ערוך מתחיל הוא אומר תראו אם ניקב אם לא סתמו אף פי שנשתנה קול לא קשר וכולי ואז הוא מתחיל עם כל הפרטים: סתמו שלא במינו וכו'. בקיצור אני צריך לבדוק אני שומע קול או לא שומע קול.
מקרים שונים בשופר אז זה שייך לאיזה מקרה? למקרה שניקב. איי במשנה זה המקרה האחרון כי זה המשנה. המשנה ניקב אצלה זה המקרה האחרון כי הוא הכי פחות קשור למה שאמרנו למהות של השופר שהוא צריך להיות זה, אבל השולחן ערוך זה דווקא המקרה הראשון כי זה מה שאני פוגש. אחר כך המקרה השני זה שופר שנזדק. אז השולחן ערוך כותב נזדק לאורכו פסול. יש אומרים אפילו בכל שהוא, אלא אם כן ידקו הרבה בחוט ונשתייר שיהיו דקיעה ויש אומרים דווקא ברובו ואם דיבקו קשר אפילו אם דיבקו בדבק ויש אומרים שלא קשר. כל הזה נובע ממה? השאלה היא בסוף אני אשמע קול או לא אשמע קול. אם הדבק יהיה מה? אם הדבק יהיה טוב, אם זה בשיעור, אם זה לפי הגדרות ההלכתיות בסוף אני אשמע קול שופר טובה כל בסדר אם לא לא אז זה בעייתי. מקרה אחרון דיבק שופרי שופר זה פסול אפילו אם יש שיעור כי פה זה כבר לא יעזור וזה המקרה האחרון שפשוט הוא פסול כי זה כבר גם אם אני אשמע קול טוב זה לא יעזור פה. זה כבר בוא נגיד גם השולחן ערוך מסכים שהמקרה של אני חושב ככה אני חורע שהדיבק שופרי שופרות הוא לא אומר רגע תלוי ישמע קול לא ישמע קול פה זה משהו נתון יש לנו דין שופר אחד ולא כמה כל אחד איכשהו יגדיר את הבעיה כזאת או אחרת אבל אי אפשר לתקוע בגדר שופר אבל זה לא קשור לכל שומעים כיוון שזה לא קשור לכל. אבל במשנה זה כן היה כתוב ביחד אז בשולחן ערוך בסוף בהמשך הוא מביא את המקרה הזה כמו עוד מקרה אבל זה באמת נדחק לסוף כי זה לא קשור לכל שהיה שופר אבל זה כתוב במשנה שהוא פסול אז ברור שבסוף זה פסול צריך לכתוב את זה שזה פסול בשולחן ערוך על הכל הם מעשה זה ברור אבל פחת הסדר בשולחן ערוך זה הכי בולט שהוא לקח את האחרון שם אותו ראשון והוא פתח עם הפתיחה הזאת של כל השופר שצריך לשמוע.
סיכום והבנה אז אם כן אנחנו מסכמים אז יוצא כמו שאמרתי בהתחלה לזכור פה את המהות נראה לי הכי חשוב כי זה ילווה אתכם ויקח אתכם להרבה מקומות אחרים והדוגמה שלנו עכשיו זה פופוס דוגמה חזקה כי באמת פה רואים בצורה מאוד בולטת משנה רמב"ם שולחן ערוך משנה ממש מביאה את הרעיונות הפנימיים העמוקים של התורה של התורה שבכתב של התורה ממש הפנימית וזה ואומרת לך בעצם מה זה מספרת לך מה זה שופר שופר שפרו מעשיכם עולם השלמות עולם הפנימי עולם הכל עולם הזה וממילא שופר שנזדק דיבק שברי שופרות הכל זה מילים כאלה סדק שבר נקב כל הדברים האלה הם לא מתאימים למהות של השופר זה המשנה מהצד הקיצון השני שולחן ערוך בדיוק כפור בא איתך מהצד הפרקטי אני עכשיו פוסק הלכה הלכות שלוגות למעשה צריך לשמוע כל שופר יש חור בעיה תלוי איך סתם אם סתם ומתוך כך נזדק גם כן איך סתם אותו האם יצליח לסדר אותו לא יצליח לסדר אותו בסוף דיבק שפרי שופרות וכך כבר פחות שייך לכל שייך פשוט של שופר כזה אפשר לעשות אותו הרמב״ם באמצע הרמב״ם סוג של באמצע קצת בין המשנה לשולחן ערוך מצד אחד ספר כמובן פסק הלכה למעשה רמב״ם ברור צד שני באמת ראייה מאוד רחבה מאוד גדולה מאוד עמוקה חפשת תמיד ככה להגדיר את הדברים להגדיר את הדברים יותר במהות שלהם בשורש שלהם לא הרוחני כמו גם הרוחני אבל פחות במושג ההלכתי לא רק במפגש ההלכתי אלא מה יש פה מבחינת המושג ההלכתי ופה הרמב״ם מבין שיש פה דבר שנקרא צורה של שופר זה מה שבעצם מייחד אותו ולכן הוא מתחיל עם זה שיש לשופר שיעור, השיעור שהשופר מלמד על איזושהי הגדרה שיש לשופר ועכשיו מתוך זה הוא נכנס להלכות ולכן כנראה הסדר הוא בהתאם לדבר הזה נזדק ניקב שני דברים שקורים בשופר עצמו לשני הכיוונים פעם אחת זה פגיעה יותר בצורה פעם אחת זה פגיעה בחומר אבל עדיין יש לי פה שופר אחד מול העיניים שאני צריך לדון האם הפגיעה היא פגיעה שכבר פגעה בשם שופר שלו בצורה שהיה שופר שלו או לא אז כן זה פגע זה פגע ומקרה שלישי בכלל שברי שופרות זה בכלל כאילו גם הרמב״ם גם השורן ערוך מבינים שזה בסוף הרשימה כי זה ממש כאילו הכי ברור שזה יהיה פסוד זה בכלל לא שופר זה כמה שופרות ביחד זה ממש איזה יצירה חדשה ברור שזה פסוד מי שחידש זה המשנה המשנה החידשה שהיא הביאה את הדיבק שוב שברי שופרות היא הביאה את זה לפני ניקב שלכאורה לא הגיוני כי ניקב זה עדיין יש שופר אחד אוקיי יש בוחור אז זה דומה לנזדק יש שופר אחד או שהוא נזדק או שיש בוחור אז תביא אותם ביחד אחר כך תביא את הדיבק שוב שופרות אבל לא המשנה מקדימה המשנה מקדימה את הדיבק שוב שופרות כיוון שכמו שהסברנו על המשנה זה מאוד מבטא את זה שזה שבר אנחנו מדברים על שלם ואתה מדבר איתי על נזדק ועל לשבר זה לא מתאים לתקוע בדבר כזה השולחן הרובה הרמב״ם הם דחו את ז לסוף הרשימה את הדיבק שוב שופרות כי זה ברור שזה לא שופר הם פה לא צורה ולא חומר ובכלל ה לא מתחיל כמעט אפשר לומר כמעט לא מתחיל להיות שופר וזה די ברור שהוא פסול אבל כמובן צריך לכתוב את זה כמובן שזה חידוש כן לא היינו יודעים את זה בלי המשנה והגמרה והפוסקים על כל פנים אז ככה באמת חשוב בלימוד שוב אני אומר חשוב בלימוד שלנו פתוח את הראש כשלומדים משנה אז הראש עובד בצורה מסוימת וכשלומדים רמב״ם אז הראש עובד בצורה קצת אחרת שולחן ארוך עוד קצת אחרת וככה התמונה נשלמת בעזרת ה' טוב.
