הנושא שלנו הוא היחס של העולם אל האלוקות והיחס של האלוקים אל העולם. זהו בעצם נקודת המשוואה הכי משמעותית בכל העולם. כשהמשוואה הזאת מופרת, יש מבול, יש סדום ויש חורבן בית המקדש. זה בסדר יום העולמי ובסדר שלנו, היחס לאלוקות והבריאה, בעיקר בגלל שהקב"ה נתן בחירה חופשית. האנושות, שהיא בעצם הווילת היקום, צריכה להחליט אם היא נכונה לאלוקות, מתעלמת ממנו או חלילה מסתכלת עליה בצורה מוזרה, קריקטורית וזרה. באנושות זה עוד לא קרה, התרבות האנושית עוד לא הגיעה למצב שבו יש לה אפילו סימפתיה חיובית לאלוקות. לכן יש שם עדיין סימנריה שמריצים אותה, לפחות ציבורית. יש אנשים טובים, אבל ציבוריות הגויים עדיין אי אפשר לומר על איזה קבוצת אוכלוסיי בעולם שהם מוסריים. זה עוד לא קורה. אבל הרב אמר שבסמוך לבית יש פה רשת פליטה באנושות, וזה עם ישראל. גם עם ישראל יש בחירה חופשית, ויכולים להיות פרטים שלא מתייחסים נכון לאלוקות. אבל אצלנו, עם ישראל, זה נמצא, זה נוכח, זה חי, כי נברנו כאלה. זה ידוע, הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
היחס של עם ישראל לאלוקות היחס הזה בא לידי ביטוי גם בפרטים שאוהבים את השם ומקיימים מצוות, ובעיקר בכלליות של כנסת ישראל. אם אנחנו שוכחים את זה, אנחנו פשוט חוטפים, הנביאים מזהירים, ואם זה לא עוזר, יש גלות, עד שבסופו של דבר זה מתיישר. בסוף כל סוף זה נצח בקרבה, הסימפטיה של התואר המוחלט. אצל הגויים זה יקרה, אבל כרגע זה לא בתוכנית העבודה. אצל עם ישראל זה בתוכנית העבודה. אם עושים את זה בטוב, כן, פרשת כתבו, טוב. אם לא, חוטפים, ואז זה קורה. בסוף זה יקרה. הצימאון החי והמוחש הזה, הממלא באורו ומאותיות גבורתו את החיים המעשיים, גם החברתיים והלאומיים, כשהוא ממלא בהם את הכוחות המטאפיזיים והחזיוניים, הולך ומפלש את נתיבו, וקורא לאומה בבוא איתה להתעודד, להתרומם ולהתנער מאפר השפלות, לנתק כבלי הגלות ולדרוש פריחה חדשה לארץ, אשר בה החלה התרבות הנשמתית האלוקית בעד האומה ובעד העולם כולו להתרקם.
תהליך ההתעוררות והציונות עכשיו אנחנו מדברים על עם ישראל. אצלנו זה צריך לקרות, וזה תלוי בנו. אצל עם ישראל, מה שהרב אמר בפסקה קודמת, זה קיים, זה נוכח, היחס הסימפתיה אל הטוב המוחלט. זה לא משהו רחוק, זה משהו מאוד חי. זה בעצם הדחף המרכזי של עם ישראל ככלל וגם כפרטים כל הזמן. ואז הוא אומר, הדבר הזה הוא חי ומוחש, הוא ממלא בשום נווה גם את החיים העשיים החברתיים והלאומיים, כשהוא ממלא את הכוחות המטאפיזיים והחזיוניים. זאת אומרת, ברור שאצל עם ישראל זה בנשמה, בחשיבה, באידילים וגם בפועל. הכוח הזה הולך ומפלש את נתיבו, כלומר יש בעיות, יש קשיים, אבל הכוח הזה הוא חזק, הוא חי, הוא מוחש. הנתיב שלו, הנתיב תמיד זה כבר, כמו במערל, יש נתיבות עולם שזה משהו יותר פרטי. יש בעיות, יש גויים, יש מלחמות, יש חטאים, אבל זה כוח חזק שאי אפשר לעצור אותו. הולך ומפלש את נתיבו, וקורא לאומה בבוא איתה להתעודד. הרבה שואלים, בעיקר מתנגדי הציונות, מה אתם יותר צדיקים מדורו של הרמב"ם, של בן ישראל? למה אתה חושב שלך מגיע להקים מדינה ישראלית, מה שלא זכו אבות אבותיך? התשובה היא באמת שאנחנו לא יותר צדיקים מדורות הקודמים, פשוט בבוא איתה, את הזמיר הגיעה. ברגע שהגיע הזמן, יש גאולת אחישנה ויש גאולת בעיתה. הכוח הזה שהוא כל הזמן פועל בתוך עם ישראל, כשעם ישראל היה בגלות ולא הגיע העת, אז הכוח הזה היה עצור. אבל כשהגיע הזמן, הכוח הזה קורא לאומה להתעודד, להתרומם, להתנהג מאפר השפלות.
הקשר בין הציונות והמסורת הציונות התחילה בעיקר בתקופת הארי והבית יוסף, שאז פתאום הייתה תופעה של עלייה לארץ. יש ספר מגיד משרים שהבית יוסף מספר שמשמו בזמיר, ולמדו בלשבות משנה, ואז הרוח הקודש מדיבר איתם, ספר שלם, אמר, מה אתם עושים פה בכלל, תלוי לארץ, אמרתם, מה יש לנו לעשות פה, ואז היו לו הבית יוסף והארי, כל הדור המיוחד הזה, ואז חיברו את המנון של הציונות, לחד-עודי, נערים, אפר קומי, אורי, מה השאלה, לחד-עודי זה כולו שיר של גאולה, זה מה שרפא אומר, כל יום נתנער, נערים, אפר קומי, אפר השפלות, לנתק, קיבלי הגלות, אתה יודע, לחד-עודי חיבר רבי שלמה מולכו, שהיה ממש מגורי ארי, כן, נתק את קיבלי הגלות, ולדרוש פריחה חדשה לארץ, שזה מה שקורא הציונות, אשר בה החלה התרבות הנשמתית האלוקית, בעד האומה, בעד הלאום כולו להתרקם, כן, הרצון דווקא להגיע לארץ ישראל, כאולה, הייתה תוכנית אוגנדה, ומי שנדבר תוכנית אוגנדה, זה לא דווקא המסעים הדתיות של עם מזרחי, היו בעד, אמרו אותו, זה לא איזה שהוא פתרון זמני לעם ישראל, לא, ברור, אנחנו באים לפה, למה, כי פה החלה התרבות הנשמתית האלוקית, בעת ראשון, בעת שני, יהושע, התחילה להתרקם, נכון, זה לא הסתיים, כי העולם עוד לא מתוקן, אבל אנחנו ממשיכים בעצם את החדש שלנו כקדם, את העבודה של התרבות הנשמתית האלוית, היחס הנכון אלוקות, האומה, והעולם כולו. שבוע שעבר דיברתי עם חבר, זה במילואים, ודיברנו כאילו על למה להיות פה, למה זה, אמרתי לו, כאילו, טוב, זה אוגנדה, כאילו, לא, לא, אוגנדה פחות, גם שם עשרים אותנו אני סביב, אבל תנתן לי להיות בגרינלנד, אין לי בעיה עכשיו, אני אקח את הארץ, אני אוהב פה את האנשים, אני אוהב את התרבות, אוהב את ישראל, אני אקח את האנשים, אני הולך לגרינלנד, אין לי בעיה, אני, מבחינתי, כאילו זה עדיין, זה עדיין קורה שם. כן, זה מה ששר פה אומר, זה לא משהו בכירי, זה פשוט קרה. כן, מבחינה הגיונית, רוב אלה שעלו לארץ, מתו ללכת לגרינלנד בשמחה. אבל איך שעלינו כוח פנימי, זה מה ששר פה אומר, שזה למעלה מכוחותינו, זה משהו פנימי, צמאון, חיים, מוחש, שהוא במהות של עם ישראל, מהברם אבינו, ובא איזה כוח וקולנו, לחזור לארץ, יש הרבה ידחי לתרבות. זה לא משהו הגיוני, זה משהו, אני גם אצל דבר הרבה אנשים חירונים, למה אבות אבותיכם עלו לארץ ולא הלכו לקנדה, ויש הרבה גולויות שחלק מהם הלכו לארץ, חלק הלכו לארצות הברית, קנדה, צרפת, איטליה, לא יודע, אין, זה איזה דבר רציונלי, אין. אבל למה אתה פה, למה אתה לא יורד, יש צרי אנשים שאומרים, אבל ממש מודדים, אז זה בדיוק מה ששר פה אומר, זה כוח שהוא גדול, הוא מעלינו, זה צמאון חיים מוחש הממלא, בהורא הוא מועדת גבורתו, את אחי המעשיים והרוחניים, הוא הולך, הוא מפלש, הוא דוחף. כשאנחנו בחודש שלום, כשעודים אורות לתשובה, זה אותו דבר, כאן פה נדבר בעצם על תהליך של תשובה, שיבה לארץ, שיבה למקורות, שיבה ללחס הנכון לאלוקות, זה מה שרוק כותב באורות לתשובה, גם ברמת הפרט וגם ברמת הקלט, תשובה זה כוח, שאי אפשר לעצור אותו, תרצה, לא תרצה, אתה נדחף, אתה יכול להתנגד בכל מאודך, זה כמו איזה סך הבנה, אתה יכול לתפוס באיזה זיז, להילחם בשטף הזה ואולי תצליח. אבל בעצם תשובה זה גדול, זה יותר מעניין, אחרת, סיכוי שידע נחזור בתשובה, תשובה אמיתית או שהוא שקוע, בחד, זה לא הגיוני, אבל למה אנשים אוכלות זאת, שווים ושווים ומתקדמים, כי זה כוח ענק, תשובה שקדמה לעולם, שפשוט אנחנו מתחפים, רק צריך שתתפעו אליי, אז זה מה שרפא אומר, זה פשוט קורה. הרב לא, שלא אומר לעם ישראל קום, הוא אומר את זה, הוא אומר, יש כוח פנימי שהוא הלך וקרוא לעומה ובוא איתה, לנתק נבלי הגלות בעיקר מצד הרוחני ולהגיע לפה, כי אנחנו נדע שפה זה התחיל ואנחנו רוצים להמשיך, ובעד העולם כולו, כן, זה לא אינטרסים פרטיים, זה בעדנו ובעד העולם כולו להתרכם. הלו, התביעה הסימפטית האלוקית איננה מתגלה בכל הורה בהתחלתה, עד רבה, היא מתגלה מקודם באופן שלילי, בגרשה את הרגשות האלוקיות הזריות שאינן ממלאות את הנפש ביחס נשמתי, כי בשלטון של עדנות קשה וכוח של אלמות, ושון אלימות, ושון אלימות, ושון אימות, ושון אלימות, שון אלימות, ושון אלימות למרות שהציונות דבר אין לה עם הדת, כאילו דת זה לא רלמנטי אז אומר הרב איך אתה אומר תביעה אלוקית וזה וזה זה לא מתגלה, אינה מתגלה בכל הורה בהתחלתה אתה יכול להגיד יש פה ניצוצות אלוקיים, ויחס למסורת גם ארצל וזה, דיברו פה ושם על זה, יחס לדת, לשמירת שבת לעשות קידוש, אומר הרבי תומי זה עד הרבה מתגלה מקודם באופן שלי ציונות דבר אין לה עם הדת, איך זה יכול להיות? אומר הרב ואמר הדור בגרשה את הרגשות העליות הזריות שנן ממלאות הנפש ויחס נשמתי היו הרגשות העליות זרות, כלומר עבודת השם של עם ישראל בגלות נהייתה קצת עבודה זרה, מבחינת עבודה זרה למה? כי הרגשה באה בשלטון של עדנות קשה וכוח של אלמות, היהודי הגלותי לא באשמתו פחד, פחד מהמצוות פחד מהעבירות, פחד מהגויים, פחד מהמרדו לא ראו את היופי, את הגודל של התורה וצהרנו הרב שמאמר דו קורא לבני התורה לעשות את העבודה הביאו תורה גלותית לארץ שהיא מלחיצה והיא מצמצמת והיא מתנגדת לחיים בגלל שבגלות באמת זה היה מצב, אז מה, מה עושה כן, יש שאיבות על בנים ולבנים על אמותם, מה עושים הבנים הצעירים החלוצים, לא רוצים, מגרשים שהם לא מבינים שהם מגרשים את כל האלוקות, הגרשו את הזרות שבה אלוקות הם לא מבינים, אומרים, כזאת שבת אני לא רוצה, שבת מדכאת אני לא רוצה, כזאת עירת שמיים אני לא רוצה, כי עירת שמיים מחלישה ומצמצמת ועושה את האדם, הנה אתם רואים שהם לא הסכימו לעלות לארץ, מרבית עירי השמיים לא רוצים לעלות לארץ, אומרים, אז לא, זה דווקא החילונים חלקם הגדול של הציונים, הם דווקא חילונים, אז מה שדתיות זה דבר מצמצם, דבר מלחיץ שאמת זה בא עם בחוץ בשמות הבעלים בחוסרי ההורה עדינה של הרת הורמות שזה מה שצריך להיות אהבה התורה הקדושה של קבלת חודשי המות בעת בישראל אז אותה הכפירה ואותה אפילו אמירה שלילית על התביעה האלוקית באה כתוצאה מחבלי הגלות שהפכו את האמונה ואת האלוקות למשהו מפחיד, במקום משהו מרומם את האור הקדוש של האבא שזה בדיוק מה שרון כותב שם על הפסוק ושם אהבות על בנים ולא בנים על אבותם, הבנים חלוצים פורקי העול צריכים להתחבר לאבות עם המסורת, אבל לא פחות מזה אבות צריכים להתחבר לבנים שהיהדות, התורה תהיה נאהבת, מרוממת נקייה אידאליסטית, מקדמת ולא משהו מפחיד. אז אכן אומר הרב זה לא סותר זה שאנחנו לא פוגשים את תחילת הציינות, את הקריאה בשם השם ואפילו אופן שלילי, זה תהליך שצריך כנראה לעבור אותו, היינו שמחים שלא, של פריקת עול עול זר ומזה להגיע ללוקות נכונן אני זכר לחמש שנים בשבוע שעבר, שר אבא צעודה היה אומר אין זר הקנה לו תכונות משונות וקריקטוריות המאבטות את החיים, כן דיברנו על זה, שאם אתה אתה לא באמת רואה את הלוקות בצורה נכונה, אז הלוקות נראה לך מוזרה קריקטורית, מאבטת, אז זה בדיוק מה שקרה, שר אבא צעודה היה אומר, באלוהים שתה כופר, גם אני כופר, כן אם אדם אומר אני לא רוצה לשמור שבת, כי שבת זה דיכאון, אני אומר לו אני איתך, אני לא רוצה לשמור שבת של דיכאון, אה יופי אתה איתי, שם אני אספר לך ששבת זה הפוך מדיכאון שבת זה מרומן, אה כן, לא ידעתי, עכשיו יש הדתיים מסכנים בשבת, לא נוסעים עם מדליקי מזגן, נכמלה אור ולא נדליקו את האור מהמקרא, כל מיני צרות כאלה, אז זה לא אתה כופר בשבת שגם אני כופר בה, אתה כופר בתפילה שגם אני כופר בה, אז זה מה שר אבא אומר, החסש השלילים הוא בעייתי, והרב כואב את זה מאוד במאמר דור אבל הוא בא לזרוק את התפיסות הישנות שהן השפעות זרות, השפעה בין היותר של הנצרות גם האיסלאם שבתלת מן אדם, אורי מה קורה אצל המוסלמים? הם מתים בשביל העלה, הפוך, העלה מלכה את אותך, מה אתה מת? גם הנצרות, רואים כאילו זה מפחיד, בוא נשים אותו בפינה ככה, זה תייחסות מינימלית העולם כולו בכית, ממש לא, הידוד מחיה אותך מעצימה אותך, אם זה לא, אז באמת אתה כופר בה בצדק. אבל יש נצרות להריג במריה שם נוצרות כן את הנפש גם זה לא כאידיאל. אתה לא מחפש בכוח שקושי על מרדכי שמרדכי יושב בשער המלך ולא יכוף ולא ישתחווה. אז שואלים מה שקושי על מרדכי שמרדכי, איזה חווה, כלומר, המערת המכפלה זה לא היסטוריה לא מוחשית, זה היסטוריה חיה. כלומר, אנחנו לא הולכים לבדוק איפה אברהם אבינו קבור, אנחנו הולכים לחיות את דרכו של אברהם אבינו דרך של המערת המכפלה או דרך הגעה להסריט בית מקדשנו היסטוריה מוחשית, שהיא חיה, פועמת.
היסטוריה חיה כמו שאמר בהתחלה, חוזרים לארץ שבה החלה התרבות להתרקם אז פשוט ממשיכים את זה. היסטוריה מוחשית למרות הגנוזים ההיסטוריה, כן אנחנו מתחברים אל האור הבוטים מזה הרם הם מאוד מאוד זוהרים בנושא שההיסטוריה כן הארץ, האדמה, מקומות הקדושים, אור שלם וכו'. זאת אומרת, הרב, זאת הארץ הירושה, אנחנו ירשנו אותה ארץ חמדה, ארץ קודש, ארץ סביב, ארץ חיים כל הביטויים בתנ"ך, בחז"ל לארץ שום. אנחנו הולכים פה למקום חי, מקום נושם ופועם.
גולת השם גולת השם צועקות שמות, קדוש ישראל, כן הגולה היא גולת השם. רואים את זה מצויה, לא רואים את זה חבל מתנגדים לזה, זה חלק מהתהליך אבל זה קיים. הגולה שלנו היא גולת השם וכמו שרמב"ם אמר, זה כוח שיותר גדול מאיתנו ולכן עם ישראל פתאום, בלי הסבר הגיוני התנער וחזר לארץ. אף אחד לא יכול להסביר מה קרה דווקא במאות שנים אחרונות שלו לארץ וזה לא קרה לפני. זה היה גירוש ספרד, זה היה גירוש ספרד, זה היה את כל הסיבות שבעולם שם ישראל הגיע די, גישו אותו מספרד, מעגליה, מצרפת מאיפה לא די, בוא נעלה לארץ ואז בארץ זה היה פה כלום, קצת מומלוקי ממש, אבל זה לא קרה.
היחס הנכון לאלוקות היו יותר צדיקים מאיתנו בתקופת הראשונים, הרשב"א, לא עשו את זה, למה זה קרה עכשיו? כי הגיעה את, יש פה חוק קווה, שזה הזמן וכל מי שמוכרח את הגולה זה השם צועקות כי לנו יש את היחס הנכון לאלוקות, רק צריך עכשיו למלא אותו לחיות אותו ולהתקדם איתו. זה התהליך שהוא, שבעצם מה שרב פתח ואמר, היחס האלוקי לעולם, כמו שאומרתי זה בעצם, הדבר שסביבו, כל העולם כולו נע, המלחמות והצהרות והמגפות והמחלות ופרשת כי תבוא, ברכות קללות הקוד זה, כן יש לה יחס הנכון לאלוקות, או אין יחס הנכון לאלוקות אצל הגוי אמרנו זה טיפה רחוק, אצלנו זה חי ואנחנו צריכים להתמלא מזה, לראות איך יהיה לנו השפעות זרות של, כמו שרב קרא לזה, שמות הבעלים כלומר יש פה זרות של היחסות לא נכונה לאלוקות עם זה אנחנו רצים קדימה.
היסטוריה מוחשית כמו שפה הרב אמר על ההיסטוריה המוחשית שההיסטוריה חי, יש סיפור ידוע, מספרים על הרב זצ"ל שפעם נסע בעניין לארץ ישראל אני חושב שזה היה עם הרב, כן, לא עם הרב צבי יהודה, הייתה שם איזו נוצריה זה הסיפור, אז הם דיברו ביניהם, שמה לליסה לארץ, אז הנוצריה אומרת לרב האלוהים שלי קבור שם, נכון יש כניסת הקבר בירושלים, אז הרב אמר לה, האלוהים שלי חי שם. אז זה מה שרב פה אומר זה היסטוריה חיה, אתה מגיע פה למקומות ההיסטוריות אתה מתמלא כוח, אתה לא בא להתרפק על קבר אחר לקבר רב רמצרים ויעקב או מקומות שהלכו בהם הנביאים ארץ חיים זה תחנה עם שני אנשי החיים איתנו.
