ראש השנה | הלכות ראש השנה | ר' עידו זאב

אנחנו מתחילים, באמת בראש השנה יש מחלוקת כבר בגמרא אם הוא יום העריכתה או שזה שני ימים טובים של ראש השנה. מה זאת אומרת יום העריכתה? שא', ב' בתשרי, שאני מסתכל עליהם כיחידה אחת, כלומר זה יום טוב אחד ארוך וזה לא שתי קדושות נפרדות. או שאני אומר לא, זה בעצם יש להם מהות, אותה מהות, נכון זה ראש השנה יום הדין שתהיה אותה בחינה, למרות שזה בחינות קצת אחרות. אנחנו יודעים דין הקשת, דין הרפיה, אבל זו אותה בחינה של ראש השנה יום הדין, אבל זה בעצם שני ימים טובים נפרדים. למה היא נפקמינה? נפקמינה לכמה דברים. נפקמינה אחת, הגמרא, מסכת ביצה מתחילה עם המשנה הזאת, ביצה שנולדה ביום טוב. מה זאת אומרת? הביצה נולדה ביום טוב ראשון של ראש השנה ואני רוצה לקחת אותה. אז אם היום הראשון והיום השני זה יום ארוך, לא אכפת לי מתי נולדה, זה נולדה בחג, אני לא יכול לקחת אותה. אבל אם יום ראשון זה יום טוב אחד, יום שני זה יום טוב שני, אז בעצם יכול להיות שיש פה יום אחד חול ויום אחד קודש, נכון? אם התורה רק א' בתשרי זה ראש השנה, אז לכן, אז אפשר שבעצם באחד מהיום אני אקח את הביצה. אז זו נפקמינה אחת.

דין הכנה ביום טוב נפקמינה שנייה, שהכנה, אנחנו יודעים בעניין הכנה, הכנה מקודש לקודש, הכנה מקודש לחול. הגמרא גם, מאותה גמרא ביצה, בתחילת מסכת ביצה, רבא אומר, הכנה דאורייתא. מה להכין משבת לחול זה דאורייתא, למה? מה כתוב? היה ביום השישי והכינו את אשר יביאו. מה זה להכין את אשר יביאו? זאת אומרת, צריך להכין מחול לשבת. זאת אומרת שהכנה זה דאורייתא, צריך להכין, בתור המצווה אותו, להכין הכנות לפני. ולכן הוא אומר שמשבת לחול, מי שעושה הכנה כזאת, זה הכנה מדאורייתא. זה, יש המחלוקת בגמרא, אם זה דאורייתא, דרבנן, בכל מקרה הכנה משבת לחול, בוודאי שהיא אסורה. אז נפקמינה אצלנו, של, אם ראש השנה זה יום אחד, אז אין פה שייך הכנה, זה אותו יום, זה יום העריכתה, לא שייך שום הכנה. אבל אם זה שני ימים טובים, אז יש נפקמינה, שייך הכנה מראש השנה של יום טוב ראשון, לראש השנה של יום טוב שני, שייך הכנה. אז הבנתם את הנפקמינה במחלוקת? צריך תמיד שיהיה נפקמינה בעניין, בסוף בסדר, אם זה יום אחד או שני ימים, למה זה משנה, העיקר שיהיה נפקמינה במחלוקת, להבין את העניין הזה. אז באמת, אנחנו הלכה למעשה, מחמירים כשתי השיטות. כלומר, ראש השנה זה באמת יום העריכתה, אבל בעניין הכנה אנחנו מתייחסים אליו כשני ימים טובים של ראש השנה. אז לכן באמת יש איסור הכנה להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. יש איסור הכנה. אז אנחנו מתייחסים למחלוקת, כלומר, תופסים את החבר'ה משתי הקצוות, גם מצד אחד יום העריכתה, וגם מצד שני איסור הכנה הוא כן חל, כי זה שני ימים טובים נפרדים.

הכנה משבת ליום טוב עכשיו נדבר קצת, עכשיו בגלל שהשנה זה גם שבת, אז נדבר על העניין הזה, כי זה גם יום טוב וגם שבת, וגם יש פה הכנה מיום טוב לשבת ומיום טוב ליום טוב. יש פה סבוך השלמה, אז ננסה קצת לעמוד על דברים האלה ולראות מה מותר, מה אסור, מתי מותר ומתי אסור. קודם כל נתחיל עם שבת רגילה. שבת רגילה, מה אתה אומר? משטיפת כלים בשבת מותרת או אסורה? לצורך הארוחה מותרה. זה צריך, זה לא יסחיטה. סחיטה, בסדר, נכון, זה איסור דאורייתא. לצורך הארוחה בלעדה. לצורך? הארוחה. זאת אומרת, אם אני רוצה לאכול, זה מותר. אז אחרי זה, אם סיימתי, לא צריך את הכלים? זה מגעיל אותם. אז איזה יפה. יש חלק מאחרונים שכותבים שבעצם היתר זה לאווירת השבת. שם מדווח מלוכלך, יש אנשים שלא כיף להם, יש להם רמה בלב. מדווח מלוכלך לא יכולים להיות ככה בשבת, והם רוצים לשטוף את הכלים. אז חלק מהאחרונים כותבים שאם זה בעצם עושה להם איזו אווירה טובה, אווירה של שבת, ונותן להם נחת רוח, להם יהיה מותר לשטוף את הכלים.

הכנה ביום טוב ראשון ליום טוב שני בראש השנה העניין אותו דבר. אם אני רוצה לשטוף כלים מיום טוב ראשון של ראש השנה, סיימנו לאכול סעודה שנייה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יום החמישי בצהריים סיימנו לאכול. ורוצים את הצלחות ליום שישי בערב, יום טוב שני של ראש השנה. אז אם אני רוצה להכין את הצלחות, זה יהיה אסור. למה? כי השטיפה פה בעצם לא ידעה לעשות הכנה. הכנה, שאין לי צלחות נקיים ליום טוב שני, יהיה אסור. לכן מי שבאמת כל השנה נגיד שוטף בשבת גם, כי הוא בעצם רוצה את הבית נקי וכולי, יהיה לו מותר, כי זה באמת אווירה של יום טוב. שיהיה לו נקי, שיהיה כיף, שיהיה מסודר, שהבית יהיה בעצם מוכן ליום טוב. אבל איזה יום טוב? יום טוב הזה, לא יום טוב הבא. לא בעצם יום חמישי בלילה, אלא כבר יום חמישי עצמו, שיהיה הבית נקי ומסודר. אנחנו עובדים שם ספק ספקה, כי יש דעות שאומרות שגם בדבר לך, ואז הוא מצרף את זה ספק ספקה, ובפסיק ראשה, ומתיר את העניין הזה. בסדר, אז זה לגבי… יש כמות שהוא צריך לאכול, ושאמרנו שפשוט אוכל מהתבשיל, או כל כמות. זה צלחת, רגילות. אה, צלחת, נגיד כפית לא יעזור. נראה, זה ממש כביכול, רואים שלא הוציא את זה לצורך הכפית הזאת. לא צורך, זה בא לי ליטום, לא בא לי לצלחת, זה בא לי לצלחת. אין מה, אז איתמה, איתלטום לכל דבר קצת? כן. אני מפיד עתייה, השיטה הכי טובה, אם רוצה לעשות את הדבר הזה, יעשה את זה, ויעשה גם את השעון שבת, ואז בוודאי יוצא דרך חובת כוללמה. בסדר, אז זה שיטה מאוד מאוד טובה, ונוחה בעניין הזה.

הכנת השולחן בערב חג הכנת השולחן, כשבאנו להכנת השולחן, צריך להיזהר, לא להכין את השולחן מערב, ערב חג שני, כי זה יכול להיות יום טוב שני, שזה בעצם יום טוב ראשון. דווקא להכין את השולחן מצד הכוכבים של חג שני, של יום טוב שני. רק ביום טוב שני, מצד הכוכבים, אפשר להכין את השולחן ולסדר אותו. בסדר, אז זה דבר מאוד מאוד חשוב, חצי כוכבים חושבים שהשבע, משהו כזה, איזה ראש השבע, כמה דקות היו פה, כמה דקות ישב, אז רק אז אי אפשר להכין את השולחן, כי אחרת זה הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני. זה דבר שצריכים להיזהר בו, והוא פחות ידוע. זה משהו עשיב שם. נכון, עדיין זה ספק, ספק. אבל לא ראיתי שכתבו שמצטרפים לזה ספק ספק. אז הכתבו. בסדר, שלושה וחצי דקות, יכול לקחת את הדעה הכי מקלה, דעה הכי מקלה מצד הכוכבים, שלושה וחצי דקות מהשקיעה. זו הדעה הכי מקלה. אז יכול לסמוך עליה, וכבר אחרי שלושה וחצי דקות זמניות, לארגן את השולחן. עם גדי? הוא מתלבש כבר לצורך אותו יום. הוא לא מכין ל… מה זה אומר? אתה מסתכל על איזו סיטואציה? הוא עכשיו מתקלח, ואיך הוא מוציא את ההגדול? אז עוד פעם, אם הוא מתקלח עכשיו כבר מערב יום טוב, ודרך כלל הוא מתקלח מערב יום טוב, כלומר, לפני תחילת יום טוב השני, צריך ללכת לבית הכנסת כבר, אז הוא כבר מוציא לפני, והוא מתלבש לפני. אז אין פה הכנה. אז אין בעיה. תמיד ההכנה, תזכרו, זה מה שעושה מיום טוב ראשון ליום טוב שני. רק לצורך יום טוב שני. אז זה דוגמה מה שאמרנו עם הפוקים של השתייה, אז זה גם לצורך יום טוב ראשון, ואז זה יהיה מותר. אז זה בסוף הכלל בעניין הזה.

עירוב תבשילין עכשיו, יש הרבה אנשים שממבנים את העניין הזה עם עירוב תבשילין. עירוב תבשילין, עניינו אחר. עירוב תבשילין, קודם כל, יש מחלוקת בגמרא, מסכת פסחים דף מבב, בין רבא ולרב חיסטא. השאלה, אם בעצם הכנה מיום טוב לשבת, עד עכשיו דיברנו על מיום טוב ליום טוב, נכון? שתי ימים טובים. עכשיו אנחנו מדברים מיום טוב לשבת. אז אם מיום טוב לשבת, מותר יהיה להכין. כלומר, גם מדאורייתא, יהיה מותר להכין. מיום טוב לשבת. למה? כי זה שבת הקדושה חמורה, ולכן יהיה מותר להכין מיום טוב לשבת. אבל חז"ל גזרו, שם היה יבוא להכין מיום טוב לחול. בסדר? זה דעה אחת בגמרא. כלומר, מיום טוב לשבת מותר. מדאורייתא מותר, אין בזה שום איסור. אבל חז"ל גזרו, שם היה יבוא להכין מיום טוב ליום חול. ואז זה יהיה אסור. או שמדעורייתא, באמת זה אסור. הכנה מיום טוב לשבת, היא אסורה מדאורייתא. תשמעו לב, מדאורייתא היא אסורה. אז איך אנחנו בעצם, עם עירוב תבשילין אנחנו מתירים עוד מדבר על העניין של עירוב תבשילין. אבל מותר במקרה ספציפי מה? שאני מכין עדיין ליום טוב. כלומר, אני מכין עדיין בצורה, אם אני יכול להכין הרבה, ואני אומר, טוב, שם יבואו לי אורחים. אם עכשיו יבואו אורחים בשעה חמש, יהיה לי מה לכבד אותם, יהיה לי מה להוציא להם. אז אני מכין את זה לצורך יום טוב, לא לצורך שבת, אבל לצורך שבת זה יהיה אסור. באים פתאום אנשים בשבת, לא קרה שדפקו פעם בדלת? קורה. לא, הנה, עכשיו, היה סיפור לפני איזה כמה חודשים, שמעתי סיפור, שבערב שבת, היה פקקי ענק, אני חושב, מחאה או לא זוכר מה, איזו שריפה של אוטו או משהו כזה. פקקי ענק בכביש אחד. אנשים לא ידעו מה לעשות, שמו את האוטו לפני השקיעה בצד הדרך, והתחילו ללכת ברגל. הלכו, זוג, אז בסדר, יש פה בעיות אחרות, בסדר, אני אכנס לזה. הלכו עם תינוק, והגיעו לאיזה יישוב. הגיעו שם לאזור שורש, בית מאיר שם, כל העלייה לירושלים. הגיעו ליישוב, חיפשו איפה לאכול. הלכו, דפקו בדלתות, שהכניסו אותם להתארח. ברוך השם, כמה זוגות שמעתי שהכניסו אותם להתארח, זה אפילו היה יום טוב עם לחוש שבועות, או שבת, אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, אבל הכניסו אותם להתארח. אז אנחנו רואים, יש מציאות של אורחים, גם בימינו. חברים שבאים, משפחה שבאה, אמרת, נאכל ביחד, יש מציאות כאלה. יש מציאות כאלה. אז נכון שזה מציאות הרחוקה, אבל הגמרא אמרה, בגלל שיכול להיות מציאות רחוקה, שגם ביום טוב עצמו אני צריך לאוכל, אז אני לא גוזר, וזה התורה התירה.

הכנה מיום טוב לשבת אז בסדר, אז זה מחלוקת, אם הכנה מיום טוב לשבת היא דה רבנן, או הכנה מיום טוב לשבת היא דה אורייתא. מי שהביא את הפסוקים, זה זאת אומרת שזה סמך את הברמה? מי ש? מי שהביא את הפסוקים. לא, בסדר, זה רבא לגבי הכנה, זה שם במסכת ביצה, בלי קשר. זה הכנה משבת לאכול, בקהלי. רבא אומר, זה דה אורייתא, חלק מהמוריים חולקים עליו, בלי קשר לזה. פה זה דיון משבת, מיום טוב לשבת. בסדר? עכשיו הרמב"ם פוסק, כמו הדעה הראשונה שאמרנו, שמצורכי יום טוב ניישים לשבת. רק חז"ל, באו וגזרו, למה? שזה לא יהיה כבר… שם היחיד לכל, יגיד אה, אם יום טוב לשבת מותר, מה הבעיה, בסדר, גם ליום ראשון מותר, אז מה ההבדל? אז בסוף יהיה מותר, ויש לי שם הברכות, זה צורך מצווה, אז אולי יהיה גם מותר, ויש פה חתונה וזה, וזה יבוא, ויהיה יותר גורף. ומהתורה אנחנו יודעים שמתי מותר לבשל ביום טוב, דווקא לצורך אוכל נפש. הוא לבדו ייעשה לכם, דווקא רק לצורך אוכל נפש. ולכן חז"ל, אז אמרו וגזרו, שלא יהיה בעצם גם, יבואו להכין מיום טוב לחול. בסדר? ככה הרמב"ם פוסק, שזה הטעם. אבל, יש חלק מהראשונים שפוסקים, כמו הטעם השני, שמה שמדאורייתא זה אסור. ולמה מותר? שמה? מקלאה אורחים. בסדר? עכשיו מקלאה אורחים. ולכן, אפילו אם יש עירוב, אם אין עירוב אין מה לדבר, נכון? או מי דה רבנן אסור, או מי דאורייתא אסור, לפי שתי השיטות. אם יש עירוב, זאת אומרת נראה איך העירוב מועיל גם. אם יש עירוב, יהיה מותר או מי דה רבנן או מי דאורייתא. אנחנו, לכתחילה, חוששים לטעם של הדאורייתא. נכון, בעיקר הדין אנחנו פוסקים כמו הרמב"ם, שזה דה רבנן. כלומר, מי יום טוב לשבת מותר להכין מהתורה, אבל חז"ל, גזרו. ולכן העירוב תבשילים מועיל. אבל אנחנו חוששים לטעם של דאורייתא. חלק מהראשונים פוסקים את זה. לכן כתב הרב עובדיה, שמה יעשה, מתי יכול להכין את האוכל מיום טוב לשבת דווקא? שעוד היום גדול. למה? אם מכין דקה לפני שבת, איזה אורחים יש לך? תגיד לי, מה זה בדקה שזאת יעבור לך בבין השמשות? ולכן אם מכין דווקא בשעה 12 בצהריים, בסדר, יש את כל הצהריים שיכול לעבור אורחים, יכול לזה, אבל בדיעבד, אם לא עשה את זה והכין גם דקה לפני, זה בסדר, כי בעיקר הדין הכנה מיום טוב לשבת היא מותרת, רק חז"ל גזרו את העניין הזה.

עירוב תבשילין והלכותיו אבל אם זה דאורייתא, זה כאילו לא יכול לתת את זה בעירוב תבשילים, זה לא תפשילים. לא, אז גם מדאורייתא יכול לתת בעירוב תבשילים. כן. למה? מהטעם של מי כלי אורחים. כי אדם עתין על עירוב לתורה, מה זה בעירוב? לא, אבל זה, הוא בעצם, העירוב הוא בא להגיד לנו מה? אני יכול לבשל וזה לצורך יום טוב. זה העניין, בסדר? עכשיו יש מחלוקת אחרת בגמרא, עכשיו על העירוב עצמו. מה העירוב עושה לי? למה שיש עירוב, נכון אמרנו דאורייתא דה רבלן וכו', אבל מה העירוב בא לעשות? בסדר? אז זה מה החלוקת בגמרא. הגמרא מביאה דעה אחת שאומרת שזה כבוד שבת, כלומר מה זאת אומרת? שיש לי עירוב, אני מכין בעצם את העירוב לפני שבת, נכון? וזה מתכוות שבת. למה כבוד שבת? כי אני מראה, יש לי מנה יפה לשבת, אני לא כל אוכל ביום טוב, אני שומר משהו יפה ומכובד לצורך שבת. ולכן עירוב, מה השם של העירוב מלשון? להרבב, נכון? אני, יש לי מהו כבר לשבת, יש לי מנה, יש לי תבשיש שכבר שמרתי לשבת, זה אף אחד לא נוגע לשבת קודש, ואני בעצם מכין עוד דברים ומערבב איתם. זה העניין של העירוב, זה דעה אחת בגמרא. דעה שתייה בגמרא אומרת, זה עניין של כבוד יום טוב, לא כבוד שבת, שמה? שאנשים יגידו, רגע, רגע, רגע, אני מבשל רק לצורך שבת, נכון? אבל לצורך יום טוב, אני לא בא לצורך יום חול, אני לא בא לבשל, זה מכבודי יום טוב, שבעצם אני יש לי עירוב, אני התחלתי, אם התחלתי אני יכול להמשיך לצורך שבת, אבל תדע לך, אם לא התחלת עוד לצורך חול, אסור לבשל סתם. זה לכבוד יום טוב, אז אני לא יכול להגיד אם זה כבוד שבת או כבוד יום טוב. בכל מקרה, לפי גם שתי הדעות, רק אם התחלתי, אני יכול להמשיך הבישול. כלומר, כל העניין של העירוב זה אומר, הלכה למעשה זה לצורך יום טוב, ככה כתוב הרמב"ם, זה לצורך יום טוב, כמו שראינו בשיטה של הרמב"ם לפני זה גם. אז העניין של העירוב זה לצורך יום טוב, ולכן אני מתחיל לבשל לפני שבת, ואני אומר, רגע, רגע, רגע, אני יכול לבשל רק אם התחלתי לבשל לצורך שבת. התחלתי לפני יום טוב, אני לא סתם בשל ביום טוב, התחלתי כבר, אז אני מסיים לכבוד שבת, אבל אני לא מתחיל לחתכילה לבשל, ולכן צריך להכין תבשיל לפני, זה העניין של העירוב. שיש לי תבשיל ופת. דרך אגב, צריך תבשיל ופת לחתכילה. לא רק תבשיל ולא רק פת, למה? תבשיל לבישול ופת להפיעה, בסדר? שתי מינים שונים. ולכן, גם שמעתי מהרב נוח את העניין הזה, אומר את סבא, ישוב, צריך שאנשים יעשו עם תבשיל. הרבה אנשים עושים ביצה. בסוף ביצה, אין פה איזה תבשיל לכבוד שבת. אני מבשל ביצה לכבוד שבת. בסדר, זה נחמד, זה יכול לתפוס, נכון. אבל אומר מיכר הדין, מי שכבר בישל תבשיל אחד לשבת, תעשה על התבשיל הזה. תעשה על התבשיל מהותי. כי זה העניין בסוף, שהתחלתי לבשל לשבת, יש לי תבשיל, יש לי סיר של אוף, שהתחלתי לבשל, ועליו אני ממשיך לבשל. יפה, בזמן הנחת העירוב אנחנו אומרים נוסח, האורך מופיע בסידורים, וגם ברכים, הנוסח צריך שיבין, זה לא פעולות באלמה, זה לא על פי הקבלה ולא על פי הסוד, זה על פי גם המפשט, וצריכים שיבין, שבעירוב הזה, מה אנחנו עושים? עכשיו הסברנו מה העניין של העירוב, אז להבין את המילים שאנחנו פועלים, שיהיה מותר לנו לבשל, שיהיה מותר לנו לעשות צורכי שבת ביום טוב. זה העניין של העירוב. זה העניין של העירוב, את צריכה להבין, מי שלא מבין, שיגיד לישון שמבין, זה בערמית, כמה משפטים, אז מי שלא מבין בערמית שיגיד בעברית, מי שלא מבין בעברית שיגיד באנגלית, כל אחד והשפה שלו, אבל עיקר שיבין מה הוא עושה.

זמן העירוב ואכילתו עכשיו ממש לענייננו השנה, כל היתר לבשל לשבת מתי הוא? באיזה יום? יום שישי. בסדר? לא מיום החמישי, מיום החמישי אנחנו לא עושים מחנה, לא ליום טוב של שישי, ולא לשבת. רק לאותו יום טוב. יום חמישי מותר בשל יום חמישי, אבל לא יום שישי ולא לשבת. אבל גם בעירוב שמשישי לשבת, אתה אמר שזה לצורך יום טוב ולא לשבת. אז לא, אמרנו שההלכה הרמב"ם כתב לצורך שבת. אני מבשל, בסדר? אני מבשל לצורך שבת. אז עירוב שעושה בערב שישי. עירוב אני עושה בערב חג, אסור לעשות בחג. עירוב אנ עושה במחר, בעזרת ה' מחר יום רביעי, עושים את העירוב מבעוד יום, בעוד היום גדול. עושים את העירוב, מופיע תמיד הנוסח בסידורים. עכשיו, עכשיו מתי אוכלים את העירוב? אז בעצם למה העירוב מנועד אמרנו? כדי לבשל לשבת, נכון? הוא בעצם תבשיל שכבר בישלתי מערב יום טוב לשבת, ולכן מתי אפשר לאכול אותו? בשבת. הייתי מנהג שי רבו ודיאל שאוכל אותו בליל שבת. ליל שבת. כי זה בעצם תבשיל, שבישלתי לשבת. אז גם ממי שעושה ביצה קשה, וגם ממי שעושה את זה סיר שלוף, יוכל את התבשיל הזה בליל שבת. למה אי אפשר לעשות את זה במדינת החג? זה חינוך חינוך או עירוב עצמו? לא, זה כל העניין של העירוב. שהתחלתי מערב יום טוב לשבת, זה המהות של העירוב. שכבר התחלתי ואני רק ממשיך, אני מערבב מה שאמרנו. אני ממשיך לבשל איתו עוד דברים. אבל כבר התחלתי את ההכנות, אני לא מתחיל עכשיו. למה הוא לא מתחיל מחמישי אישי? כי מחמישי אישי זה לא קשור לעירוב תבשילים, זה קשור לשתי ימים טובים, שאיסור החנה ביניהם, מה שדיברנו. בסדר? אם אתה עוט, אכלו את ה… נגיד, בשיר טיסה שלוף, ואכלו את זה. או, אז עכשיו מה קורה יותר מזה? שאלה יותר מזה, מה קורה למי ששכח? שכח! לא הכין את העירוב. אז באמת בדרך כלל רב העיר עושה עירוב, כמו בעירובי חצרות, גם כאן בעירובי תבשילים, מזכה לכל בני העיר. מזכה לכל בני העיר שכל מי ששכח, הוא יכול לסמוך על אותו גדול של העיר. אם אתה מגר באיזה יישוב קטן ולא יודע אם עושים את זה, צריך לבדוק שאם הרב של העיר, הרב של הבית נסת הגדול, אחד מהרבנים, זיקה לכל העיר. צריך לעשות את העולם הזיקוי. מופיע איך עושים את הפעולות של הזיקוי האלה גם בעירוב חצרות. שאם אנשים שמחות, מופיע שם מה עושים כדי לזכות את העירוב לכולם. אבל בכל מקרה צריך שיהיה מישהו שיעשה את זה. אז אם מישהו עשה את זה, אז הכל בסדר. או, מה זה? או, במזיד זה לא מועיל. אם מישהו במזיד לא שכח, בגמרא זה מופיע. אבל במזיד יש יצאה אחרת. הייתי מישהו במזיד או משהו כזה, או שכמה פעמים שכח כי בגמרא מובהר סיפור שאחד מהמוראים אמר שהוא שכח כמה פעמים לעשות עירוב. פעם ראשונה שהוא שכח לעשות עירוב, אמר לו אותו חכם, אני זיקיתי לכל העיר, ולכן אתה יכול לסמוך על העירוב שלי. שנה אחרת ראה אותו עצוב, שאל אותו למה אתה עצוב השנה? אמר לו, שכחתי עוד פעם. אמר לו, שכחת עוד פעם? עליך לא חיוונתי. למה לא חיוונתי עליך? אתה גם בגדר מזיד, אתה לא בגדר ענוס, אתה לא בגדר שוגג, אתה בגדר מזיד, ולכן עליך לא חיוונתי. אז למזיד אבל ראיתי תקנה אחרת, שמה היא יעשה? היא ושל ליום טוב סיר גדול. היא יעשה סיר של אוף, של יותר כמות. והיא אוכל ביום טוב כמה שהוא רוצה לאכול, והעודף נשאר לשבת. ואז גם זה, אם הוא נעשה עירוב, זה יועיל. זה לגבי הכנה ודיני עירוב. אז אמרנו, הכנה זה מיום טוב ליום טוב, יש איסור ביניהם לעשות הכנה מאחד לשני. ועירוב זה מיום טוב השני לשבת. או בשנה סתם, בפצח ושבועות וסוכות, מיום טוב לשבת, בסדר? אז זכרו את ההבדל. הכנה זה מים טוב ליום טוב, מיום טוב לאכול, משבת לאכול, בסדר? ועירוב זה מיום טוב לשבת. אז אמרנו שיום טוב בעצם זה שאלה, אם זה יום העריכת או שתי קדושות שונות. אם זה שתי קדושות שונות, זה כל אחד בנפרד. אז זה כביכול, אני מכין לקצר אורך יום אחר. למרות שזה כביכול אולי אותה סוג של קדושה, אבל זה שניים נפרדים, שונים. ולמה העירוב טוב שלי לא יכול להתפוס גם בין חמישה לשישה, ביום טוב לשבת לשני? כי העירוב טוב שלי עם כל המהות שלו זה לשבת. זה מה שאמרנו. לא מועיל, לא מועיל. כמו שראינו בגמרא, כבוד שבת או כבוד יום טוב, לא משנה, אבל בסוף זה כל העניין, זה מיום טוב לשבת. ראינו את הגמרות האלה. דווקא השבת ספציפית. כי זה כל העניין שהתחלתי להכין לפני יום טוב, אני ממשיך להכין לצורך שבת ביום טוב. זה כל העניין של העירוב. אז זה עד לפה על גבי הכנה ועירוב.

ענייני ראש השנה עכשיו קצת, מה השעה כבר? אנחנו ב-45', טוב, נעבור. כמה דברים קטנים וזריזים על ענייני ראש השנה, וזה ככה דבר מהותי שפחות מדברים עליו, על העירוב ועל הכנה, יש ככה דברים שחשובים מאוד לדעת. אז ערב ראש השנה. מחר, בבוקר כבר לא אומרים אחרי הנץ החמה, לא אומרים את החנון. לכן סליחות, מי שעושה יכול להגיד, בסליחות, בעלות השחר, יכול להגיד את החנון. גם מי שאומר אחרי עלות השחר סליחות, יכול להגיד את החנון, אבל אחרי הנץ כבר לא אומרים את החנון בערב ראש השנה. תבילה. יש עניין גדול כבוד במקווה. מי שאין לו מקווה, תשע קבין של מים, יכול לשפוך עליו, אבל יש עניין מאוד גדול לטבול במקווה. יש חלק מהראשונים שכתבו גם שזה עניין של חובה, שזה ברכה אפילו לברך בערב יום כיפורים. וגם אפילו אישה לפני חתונתה יכולה לברך. על החל למעשה אנחנו לא פוסקים ככה, הרוב הדי כותב שזו ברכה לבטלה גמורה, אבל זה מראה את החשיבות של טבילה במקווה לפני הימים הגדולים והקדושים האלה, ולכן יש עניין מאוד גדול לטבול במקווה. גם ביום כיפור. גם ביום כיפור זה סוגיה לפני עצמה, תעזוב את זה עכשיו. יש כאלה שמתענים, הוא רק כבר בשולחן ערוך, שיש עניין תענית בערב יום טוב, אז מי שיש בו כוחות ויודע שיבוא לראש השנה שמח ורענן גם אם הוא יתענה, יתענה. אבל מי שיודע שקשה לו עכשיו, ישבש לו את כל הערב חג, לא יכול ללמוד, לא יכול להכין את עצמו, אז לא יתענה, אבל ילמד תורה, ותלמוד תורה אנחנו יודעים, כנגד כולם.

תפילות ראש השנה עכשיו עניין של התפילות. התפילות מאוד מאוד חשוב, אני אעשה אתכם קצת, אני בתור שלי איך ציבור גם אומר לכם, שכל שנה שאני עובר על התפילה, תמיד מוצא איזה חידוש, מוצא איזה משהו אחר, כל מיני הפירושים של הפיוטים בכלל, דברים יפים ומבהילים, אז באמת צריך קצת להסתכל ולראות תפילות, רק פשוט אפילו. למה? כי אנחנו באים לראש השנה בתפילה, אנחנו כבר יודעים מה אנחנו מכוונים, ומה אומרות המילים, זה כבר הרבה יותר עם כוונת הלב, אנחנו מתפללים. אנחנו נוהגים לברך שהחיינו בקידוש, על מה? על עיצומו של יום. הגמרא אומרת שאפילו על עיצומו של יום יכול לברך אפילו בשוק. ככה הגמרא אומרת, שבשוק יכול לברך אפילו על עיצומו של יום. המנהג לברך בקידוש. יש נשים שהן מברכות בהדלקת נרות, המנהג פחות טוב. יש כאלה שנהגות את זה, יכולות להמשיך מנהגן, המנהג הזה פחות טוב. הכי טוב שכולם יברכו בקידוש, שהם התכוונו לצאת ידי חובה עם מקדש, ויענו לו אמן ואז יוצאים ידי חובה. שכחו בקידוש, מה יעשה? אפילו למחרת מברך, בסדר? אמרנו, אפילו בשוק מברך, אז לכן כל עוד שהוא שכח על עיצומו של יום, יכול לברך. עכשיו ביום השני, מברכים או לא מברכים שהחיינו? אתם אומרים זה תלוי ביום העריך, תעוף שתי ימים טובים. חזק ואמץ. הפתרון הכי פשוט להביא בגד חדש או פרי חדש על השולחן בזמן קידוש. ואז שמברך בקידוש על הבגד שהחיינו, אז הוא פותר את הפרי חדש ואת הבגד. זה הפתרון הכי פשוט והכי טוב. על שולחן ערוך, ההלכה למעשה כותב שמי שאין לו פרי חדש, או שאין לו בגד חדש, מברך גם שהחיינו למרות שאין לו שום דבר. למה? על עצם יום טוב שני. זאת אומרת, על עצם יום טוב של ראש השנה, יום טוב שני של ראש השנה, יכול לברך גם שהחיינו. עוד מעיקר הדין בוודאי שעדיף להביא פרי או בגד חדש.

ברכת שהחיינו ותקיעת שופר ברכת שהחיינו. עכשיו היא קדוש שיכולה להתענה. טוב שלא תענה. למה? כי זה אפקט בברכות. בסדר? ברכת שהחיינו, אנחנו גם מברכים עוד מקום. מתי? תקיעת שופר. מה ההבדל בין הברכות? פה הברכה על עיצומו של יום. פה הברכה על המצווה החדשה. לכן אנחנו מברכים על ברכת שהחיינו ועל תקיעת שופר. אשכנזים מברכים גם ביום השני. ספרדים לא נהגו בזה. ולכן גם מי שתוקע לספרדים הוא לא יברך. למי שתוקע לאשכנזים הוא בעצמו לא יברך. ייתן למישהו אחר לברך. ויוצאת הקהל ידי חובה. אבל הוא בעצמו לא יברך. דרך אגב, אשכנזים בקידוש הם נוהגים הפוך. זה מעניין. נוהגים שביום השני לא מברכים סתם שהחיינו. ראיתי את המנהג הזה. אולי גם יש קהילות של אשכנזים. אני לא יודע בדיוק מה כל קהילה המנהג שלה. כי אשכנזים בסוף זה כל מיני מנהגים. אבל הם נוהגים, ראיתי מנהג שלא לברך ביום השני של ראש השנה אם אין בגד או פרי חדש. זה מעניין. בתקיעת שופר הם מברכים פעמיים. ובקידוש הם מברכים פעם אחת. אם עכשיו הלכתי בכנסת, שמעתי שופר, בירכתי, הכל בסדר. עכשיו אני הולך להוציא ידי חובה אנשים שלא שמעו. מישהו מהקהל, תן לו שיברך. תן להם לברך. הכי טוב, כן. זה הכי טוב. מישהו מהקהל שיברך. יפה. בגלל זה פעם היינו תוקעים פה בעיר. אם אתם מכירים את המנהג הזה. ששימו פה ראש השנה. אז אחרי מנחה יוצאים לרחובה של עיר עם השופר. ואנשים שלא זכו לשמוע תקיעת שופר, מזעיקים אותם. הרי הם מביאים סידור. אומרים להם, תברכו. תברכו לשמוע קול שופר ושהחיינו. אז זה המנהג הכי טוב.

מנהג הסימנים מנהג הסימנים. מופיע בר בגמרה. המנהג הזה של הסימנים. רוביה, אקרא, סילקה, קרתי כל מיני סימנים שכבר מופיעים בגמרה. עכשיו השאלה, מתי אנחנו עושים את המנהג הזה? קידוש, לפני קידוש, וזה הרבה דעות שונות. ננסה טיפה רק להסביר את הדעות השונות. אז באמת, יש כמה מנהגים. מנהג אחד, אחרי קידוש, לפני נטילת ידיים. אחרי קידוש, לפני נטילת ידיים. מנהג שני, אחרי נטילת ידיים, לפני הסעודה. מנהג שלישי, אחרי ברכת המזון. שלוש מנהגים שונים. בסדר? כל אחד כמנהגו. הרב עדיין כותב שהמנהג הכי נכון זה לברך בשביל הסעודה. כלומר, אחרי נטילת ידיים, אחרי המוציא, לפני שמתחילים בסעודה, הכי טוב לברך על הסימנים. עכשיו, יש בזה כמה נפקמינות. לכל אחד שעושה את המנהגים. לדוגמה, אדם שמברך לפני המוציא, אז הוא יכול לברך על כל דבר, אדמה ועץ. למה? כי הוא לא עשה ברכת המוציא, אז הוא לא פתר שום דבר. אז הוא יכול לברך אדמה ועץ על כל הדברים שהוא רוצה. גם על תבשיל. יש כאלה שעושים את הסימנים בתבשיל. הייתי מנהג כזה שחלק שעושים את הסימנים עם בשר, ובשלים את הכל ביחד, עושים כל מיני תבשילים. אז אם הוא עשה המוציא, הוא לא יכול לברך על התבשיל הזה. הוא פתר את התבשיל בברכת המוציא. נכון? אז מה יעשה מאותו אדם? ייקח, לדוגמה, פירות עץ. מי שעשה אחרי המוציא, הוא ייקח פירות עץ, ייקח תמר, יברך עליו. בורא פרי עץ, ייקח בננה, יברך עליה, לדוגמה, אדמה. בסדר? אז זה מי שעושה אחרי המוציא. אבל מי שעושה לפני המוציא, יכול לברך על הכל. והוא יכול לאכול כמה שהוא רוצה מהתבשיל. אחורה אתה נכנס פה כבר לברכה שאין לה צריכה, כי אז אתה נכנס לספק של ברכה אחרונה. אז בגלל זה המנהג הזה קצת פחות טוב. אבל אם הוא רוצה לאכול הרבה עכשיו, כדי לאכול מזה, ובסומס זה מצטרף לאיזשהו שיעור, מה זה? כמה אדמה הוא אחד. אם זה כל אדמה, אז שרף אליו. כולם עובדים, בטוח עובדים את הקאזייד. אז זו השאלה, באמת הקאזייד זה קשה לו, אבל בגלל זה הפתרון הכי טוב, שאתה אחרי המוציא. או שיעשה הפסק קטן, אם הוא יעשה איזשהו הפסק, אני יודע, יברך ברכה אחרונה, יצא קצת החוצה, ידברו, יסדרו את שולחן, יסדרו סרטים, יסדרו את הסעודה, הפסק של כמה זמן, ואז יברכו המוציא. אז אין פה ברכה שאין לה צריכה, אבל באמת זה מנהג פחות טוב. בגלל זה אתה רואה, אתה כותב שהמנהג הכי טוב, זה המנהג של לעשות אחרי ברכת המוציא. שאז אתה לא נכנס לברכה שאין לה צריכה, ואז בסוף פשוט אתה מברך ברכת המוציא ואתה פותר את כל מה שנרחת. לא, אני לא יכול לכוון לידי עליו לפתור, בסוף אתה מוציא ופותר את כל התבשילים. זה יותר קשה. אז הפתרון הכי טוב לקחת, גם ככה יש תמר על השולחן, יש עניין לברך על תמר גם בראש השנה, אז ייקח תמר ויברך עליו העץ, כי הוא משבעת המינים הזה אנחנו מקדימים אותו, וייקח עוד משהו ויברך עליו אדמה ויפתח את כל העניינים. אני חווי לגם לפתור את כל שאר הדברים שעושה. זה לא תמסטים לתוך הסעודה שזה חשוב, זה נורא כלום. אז זה גם תלוי מחלוקת, זה מה שעכשיו, צריך לגמור כמה דברים עוד קטנים. מה עושים עכשיו עם הסימנים, בסדר? יאי רצון, שלא יפסק, מה עושים עם זה, עם הסימנים? אתה אומרים את יאי רצון, מה אתם אומרים? אז יש בזה שתי מנהגים, יש כאלה שעושים יאי רצון, ורחים יאי רצון ואז עושים ברכה על הדבר ואז אוכלים. כי יאי רצון לפני הברכה, אבל פה קצת יפסק בין היאי רצון לאכילה, שזה הברכה. אז זה קצת פחות טוב. יש מנהג יותר טוב שמה יעשה? יברך, יאכל, קצת יטעם ואז יברך את היאי רצון ואז יאכל עוד. בסדר? אז זה מנהג יותר טוב כי גם אתה מסמיך את הברכה לאיי רצון, וגם אתה מסמיך את הברכה לאכילה וגם את האיי רצון לאכילה. זה מנהג מצוין.

שינה בראש השנה שינה בראש השנה. מה אתם אומרים? יפה. הירושלמי, זה המקור, הירושלמי. דמיך בריש שתא, דמיך מזלה. מה זה? הירושלמי הזה מי מוצא אותו? יפה, שם בראשונים. איפה המקור של הירושלמי? איפה לא המקור של הירושלמי? בכל מקרה גם אנחנו יודעים על פי חכמי הקבלה, אריזל, הקדוש הביא את העניין הזה, שיכול לישון עד חצות היום. בסדר? ככה גם חכמי הפשט, חוקריו לפי הפשט, כל היום כולה יהיה אסור לישון. כי ימן, דמיך בראש שתא, דמיך מזלה. אבל גם הפשטנים, פשטני אריזל הזה, חלק ההלכה למעשה, עובד גם בי את העניין הזה, שהוא לישון עד חצות היום. חשוב שלא יותר מעולה מזה. בוא נראה מה אתם אומרים. עכשיו, אדם ישן, מדי אדם קם, דוגמה, תפילה ב-7, קם ב-6 וחצי, מתארגן, מגיע לתפילה בקורבנות כמובן, יום עדין, בא בזמן. השאלה, אם עכשיו אתה מצריך אותו לקום לפני עמוד השחר, כי הרי אם הוא ממשיך לישון, אז הוא ישן בראש השנה. או שאני אומר לו, הוא כבר ישן, אז אני משאיר אותו לישון. מה אתם אומרים? יש כאלה שמחמירים, אני יודע, אבל זה לא… כמובן שהוא ישן אחרי שהוא כבר קם, לא חסום ממשיך. יפה, אז ראיתי, עכשיו הרב עויר בחבית העניין הזה, שזה כמו בסוכה. מה קורה בסוכה? אדם שישן בסוכה, אז הנה, אנחנו כבר מסמיכים לסוכות, ישן בסוכה ובא גשמים, מה הוא עושה? יכול להיכנס לבית. נכנס לבית, הוא צריך לקום אחרי שעה לבדוק אם הפסיקו גשמים ויכול לחזור לסוכה? לא צריך, הוא ישן ביתר בבי. אז גם אם הוא ממשיך אחרי זה לישון בבית, הוא ישן ביתר. אותו דבר פה, יש כאלה שאומרים, הוא ישן ביתר בראש השנה, הוא לא ישן בראש השנה, זה לא זלזול בדין, הוא הלך לישון בלילה, הלך לישון ב-12-1 בלילה, אכל, עמד תורה כמובן בלילה, הלך לישון. עכשיו הוא לא מזלזל בדין, אחי, זה שלום, הוא ישן כי הוא צריך כוח ליום של מחר, צריך כוח מחר לתפילה, צריך כוח לעבודות בראש השנה, אז הוא לא מזלזל בדין, הוא ישן כי הוא ישן ביתר, אז לכן לא צריך לקום, זה סברה אחת. אבל ראיתי שכתבו חלק מהאחרונים, שמי שזה לא קשה לו לקום בעמוד השחר, יקום לפני עלות השחר ואז בעצם יחבר עד לחצות היום. אחרי חצות היום יכול לנוח מעט, כמובן שבסוף יזכור את עמוד של ראש השנה ולעסוק בתורה ובמצוות. אבל, אז מי שיכול להחמיר בקלות, עכשיו זה לא כל כך קשה, זה 5 ו-4 נגיד עלות השחר, כמה? 5 ו-10 אפילו כמה דקות, עד שמתארגן עד שזה כבר 4 ו-6, בדרך כלל רוב התל הבתי כנסת הולכים ב-4 ו-7, אז זה שעה לפני, זוכה לשבת ללמוד שעה תורה לפני תפילת שחרית, זה מצוין, יש כאלה שמתבעלים בנץ על אחת כמה וכמה, שזה בכלל, קמים גם ככה לפני. אז, מה זה? אם אני אקום עכשיו בנץ, עד שאני אקום בנץ עכשיו, אני לא הולך להתפכח בתפילה, יכול להיות שאני אתפץ כמה פעמים, וזה עד שאני אהיה פה יותר מוכר וייתפץ. מי שיודע שזה בא על חשבון תפילה, אז לא יעשה את זה. בסוף התפילה אנחנו יודעים זה ייקר בראש השנה, מצוות שופר, ייקר היום, ועכשיו היא רדמת כי עוד שופר, לא עושה בזה כלום. עדיף שהיא ישן עד 10 ובסוף ישבו ראש השנה כתיקונו ולא ייבטל את מצוות שופר שזה מצוות תהורה איתה.

תשליך נסיים בעניין האחרון של תשליך. בסדר, תשליך. המנהג לעשות ביום ראש, ראשון של ראש השנה. לא יום טוב שני, יום טוב ראשון של ראש השנה. המנהג הזה מאיפה הוא בא? למה עושים את השליך? תאבונות. תשליך תאבונות. הטעם שראיתי במדרש הוא בא העניין הזה שבדרך להקידת יצחק, אתם יודעים שהקידת יצחק גם מסורת שהייתה בראש השנה. בדרך להקידת יצחק והיא חזק ואמץ. אז בא השטן ונדמה לאברהם ויצחק כנהר ובעצם נכנסו בתוך הנהר לקיים את מצוות בוראם והגיעו מים ממש, הגיעו מים עד נפש כמאמר הביטוי, שממש הגיעו להם המים עד למעלה ואמרו הגיעו מים עד נפש ועברו את הנהר בזכות הדבר הזה. אז לכן מפה נולד המנהג של התשליך שדווקא במים וכולי, מהעניין הזה שהשטן נדמה כנהר באותו יום וכולי. אז פה זה התשליך. התשליך הנוסח מופיע מסידורים, נו הגיע להגיד כמה דברים גם בזוהר. יש לנו לדעת, הנוסח של האשכנזים הוא מאוד מאוד קצר, הוא קרם משפטים בודדים, של הספרדים זה כמה דפים טובים, יש כל מיני תיקונים שנוהגים להגיד גם בזוהר לפני, לפני התשליך, התשליך בסוף זה מיל כמוך, הנושא הרבים במאורפאי, שיש להם את מחלתו, פסוקים האל. אבל יש נוהגים להגיד את ההקדמות שבזוהר מופיע בכל המחזורים שלנו. אם אדם לא עשה ביום טוב ראשון של ראש השנה, מה יעשה? יעשה ביום טוב השני של ראש השנה, לא יוותל את השליך, הייתי, חמורי נאמר לי שיש כאלה גם מחכום לקבלה שאומרים שיעשה כל הסרט ימי תשובה, עכשיו אבן ישחי גם מביא את העניין הזה, תעשה כל הסרט ימי תשובה אם הוא לא הספיק לעשות גם ביום טוב שני. יש תיקון של אבן ישחי ב… נו, בים, זה מה שקורה. בערב יום הכיפורים יש עניין ללכת לים ולעשות תשליך, אבל לא כולם גרים ליד הים. למשל, מי שגר באשדוד יכול ללכת לים, אבל צריך לבדוק איפה העירוב עובר. בסוף יום טוב, העירוב יכול להוציא. בשבת יש מחלוקת אם עושים תשליך או לא, בגלל החשש שיבואו לטלטל דברים כדי לעשות תשליך. יש כאלה שלא עושים בשבת כדי לא לטלטל מחזורים ודברים אחרים.

דין תשליך במקווה צריך מקור מים לתשליך, ולא משליכים את כל החטאים אלא רק מעט. יש בעיה עם מקווה שיש בו מים חמים וזוהמה. אם יש מחיצה או אין מחיצה, זו שאלה מעשית. בהרבה בתי כנסת עושים תשליך עם צינור מים זורמים. יש גם עניין של דגים, שאין עין הרע שולטת בהם, כמו דגים בים. בסופו של דבר, כל אחד משתמש במקור המים שיש לו, והעיקר לא לוותר על מצוות התשליך.

מנהגי ראש השנה בראש השנה יש מצוות שופר שהיא דאורייתא, וגם לימוד תורה ועבודות ראש השנה. יש מנהגים שונים בראש השנה, כמו לא לאכול אגוזים, חריף או חמוץ. אגוזים כמעט ריחית ועייפים, ויש חשש שיישארו בשיניים ויפריעו בתפילה. כל אחד צריך לשאול את המשפחה מה המנהג בעניין הזה ולא להיכנס למחלוקת. חזקים וברוכים בעזרת השם, שתהיה שנה טובה ומבורכת, תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.