הבדלים בין הבבלי לירושלמי אנחנו מתקרבים ליום הכיפורים, ואחד הדברים המרכזיים ביום זה הוא התשובה והווידוי. יש הבדל בין הבבלי לירושלמי בנושא זה. הבבלי אומר שהווידוי העיקרי הוא "אבל אנחנו חתנו", בלשון רבים. לעומת זאת, הירושלמי מציין ווידוי בלשון יחיד, עם פירוט רב יותר: "חטאתי, ומהירע עשיתי…". הרמב"ם בהלכות תשובה אומר שכל מצוות שבתורה, אם עבר אדם על אחת מהן, חייב להתוודות. הווידוי הוא בלשון יחיד: "חטאתי, אביתי, פשעתי לפניך…". זה דומה לירושלמי, ומעניין שהרמב"ם פוסק כך, כי יש מקומות שדרכו לפסוק כירושלמי.
הווידוי ביום הכיפורים הרמב"ם כותב שיום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים. הווידוי שנהגו בו כל ישראל הוא "אבל אנחנו חתנו", בלשון רבים. זה מעלה שאלה: למה ביום כיפור זה בלשון רבים, בעוד שבשאר השנה זה בלשון יחיד? הרב קוק מסביר שההבדל הוא בין יחיד לציבור. הציבור נמצא במעלה גבוהה יותר, ולכן הווידוי בלשון רבים. היחיד צריך לפרט את חטאיו ולעקור את הרצון הרע. הציבור אומר "חתנו" ומתחייב לדרך חדשה.
ההבדל בין יחיד לציבור הבבלי מדבר על רבים, ולכן הווידוי בלשון רבים. הירושלמי מדבר על יחיד, ולכן הווידוי בלשון יחיד. הרמב"ם בהלכות תשובה מדבר על יחיד, ולכן זה בלשון יחיד. ביום כיפור, הרמב"ם מדבר על רבים, ולכן זה בלשון רבים. הרב קוק מסביר שהציבור לא צריך לפרט את כל הפרטים של התשובה, כי החטא לא דבק בהם באופן קבוע. היחיד צריך לפרט את חטאיו ולעקור את הרצון הרע. לכן, אין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, אלא כל אחד מדבר על מציאות אחרת.
סיכום הרמב"ם בהלכות תשובה מדבר על יחיד, ולכן הווידוי בלשון יחיד. ביום כיפור, הרמב"ם מדבר על רבים, ולכן הווידוי בלשון רבים. הרב קוק מסביר שההבדל הוא בין יחיד לציבור, והציבור לא צריך לפרט את כל הפרטים של התשובה. יום כיפור זה יום שבו כל אחד מתוודה לבד, אבל מה ההבדל בין יום כיפור לבין ת'זין בחשוון? לכאורה, ביום כיפור אנחנו מתפללים ביחד, חוזרים בתשובה ביחד. זה לא סתם יום באמצע השנה. ביום כיפור, גם כשאני מגיע כאדם פרטי, אני לא באמת פרטי. אנחנו נידונים ביחד, מתפללים ביחד, כולנו ביחד עושים תשובה היום. לכן, הרמב"ם כתב בלשון רבים כי ביום כיפור אנחנו ביחד.
הבדל בין הבבלי לירושלמי הירושלמי, לעומת זאת, מדבר על וידוי בלשון יחיד גם ביום כיפור. זה מעלה שאלה, כי לכאורה יום כיפור הוא יום כללי. הבבלי אומר שביום כיפור מתוודים בלשון רבים, כי זה יום של רבים. אבל הירושלמי אומר שגם ביום כיפור מתוודים בלשון יחיד. יש מחלוקת מעניינת בין הבבלי לירושלמי בשאלה האם עיצומו של יום הכיפורים מחפר על מצוות עשה בלי לעשות תשובה. הירושלמי אומר שכן, עוצמתו של יום כיפור מחפרת גם בלי תשובה, בעוד הבבלי אומר שצריך לעשות תשובה.
עיצומו של יום הכיפורים ההבדל בין ארץ ישראל לבין בבל הוא שארץ ישראל היא מקום שבו השפע האלוקי חזק יותר, ולכן עיצומו של יום כיפור מחפר גם בלי תשובה. בארץ ישראל, ההתכללות בכלל היא חלק מהמהות של המקום. החסד לאברהם אומר שמי שגר בארץ ישראל נקרא צדיק, כי הארץ לא מכיעה אותו. לכן, הירושלמי אומר שביום כיפור אפשר להתוודות בלשון יחיד ועדיין להיות חלק מהכלל. בארץ ישראל, ביום כיפור, אתה מתכפר כחלק מהרבים גם כשאתה אומר בלשון יחיד. הבבלי, לעומת זאת, אומר שצריך להגיד בלשון רבים כדי להיות חלק מהכלל.
וידוי בלשון יחיד או רבים הירושלמי מדגיש שביום כיפור אפשר להתוודות בלשון יחיד וזה נחשב כרבים. בארץ ישראל, ביום כיפור, ההתכללות ברבים היא חלק מהמהות של המקום. לכן, גם כשאתה אומר בלשון יחיד, אתה חלק מהכלל. ביום כיפור, אתה יכול להתוודות בלשון יחיד וזה נחשב לך כרבים. ביום כיפור, המציאות של ארץ ישראל ועיצומו של יום הכיפורים הופכים אותך לחלק מהכלל גם כשאתה כאילו פרט. אומר הרמב"ם בהלכות תשובה, סעיר המשתלח הוא כפרה לכל ישראל, כהן גדול מתוודה עליו בלשון כל ישראל. סעיר המשתלח מחפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון, בין בשגגה, בין נודע לו ובין לא נודע לו. הכל מתכפר לסעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין הסעיר מחפר לו אלא על הקלות. סעיר המשתלח מחפר על עבירות קלות גם כשאדם לא עשה תשובה.
דין סעיר המשתלח בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מספר כפרה, אין שם אלא תשובה. התשובה מחפרת על כל עבירות, אפילו רשע כל ימיו, עשה תשובה באחרונה, מחפר. כמו של יום הכיפורים מחפר למי ששווים. אז מה אומר הרמב"ם? כשאין סעיר המשתלח, חייבים תשובה. אם אין תשובה, עיצומו של יום לא יחפר גם על הקלות, בלי תשובה, כי אין סעיר המשתלח. הרמב"ם אומר שהווידוי שנהגו בו כל ישראל הוא בלשון רבים. אם הרמב"ם כמו הירושלמי, לכאורה שהווידוי יהיה בלשון יחיד. הרמב"ם כותב הווידוי שנהגו בו כל ישראל היום, כשהרמב"ם כותב, הוא מתכוון להיום, כיוון שאין בית מקדש, אנחנו חייבים להתכלל ברבים כדי לעלות למדרגה של הרבים.
הווידוי בלשון רבים כשבית המקדש קיים, הסעיר המשתלח מחפר על עבירות שנקראות קלות, דהיינו, המצוות עשה גם בלי תשובה. אבל היום, כשאין בית מקדש, אנחנו חייבים להתוודות בלשון רבים. הרמב"ם אומר שהיום גם הירושלמי יסכים שאנחנו צריכים להתוודות בלשון רבים, כי אין לנו בית מקדש. כשאין בית מקדש, אין סעיר המשתלח, ואם כן, עיצומו של יום לא מחפר בלי תשובה על העבירות הקלות. אם אני רוצה להתכפר, אני חייב להיות חלק מהכלל. ביום כיפור ודאי אני חלק מהכלל, ולכן באמת זה יום כללי. אני חייב היום, כשהם בית מקדש, להגיד את הכלליות הזאת כדי לכלוא את עצמי בתוך הכלל.
היום ולשון רבים היום אנחנו אומרים בלשון רבים, זה ברור לנו. אין לנו היום משום… זה שאמרתי קודם, יש קהילות אפילו שרים את הווידוי. אנחנו מאוד מדגישים את הכלליות, הכל בלשון רבים. אפילו הפירוט של החטאים הוא בלשון רבים. אנחנו כל הזמן נעים על הציר הזה. כמובן שכל אחד צריך לעשות תשובה, כי היום זה לא יתקפר בלי תשובה. כשיש בית המקדש, אתה עולה לרמת הכלל. כמו שהרב קוק אומר, הציבור, החטא לא דבק בו. בבית המקדש קיים, אז בכלל החטא פחות לא, ואז אתה ישר חלק מהכלל, בקלות אתה מתנקה. הרמב"ם אומר שהווידוי שנהגו בו כל ישראל היום, ביום הכיפורים, הוא בלשון רבים. הרמב"ם אומר לך היום, היום זה הדגש, נהגו כל ישראל היום להתוודות, כי אין לנו בית מקדש, אז אנחנו חייבים היום להתקלל להיות חלק מהבים.
