שיעור כללי | ימי שמחה והלל ומדוע אין מסכת ומשניות על חנוכה? | הרב גבריאלי

טובים, אז אנחנו ממש ערב חנוכה וצריכים לברר את המהות של החג הזה, את האופן שבו נתקנו המצוות שבו. מצוות של החג תמיד נתקנות בהתאמה למהות פנימית, גם המעשית וגם הרוחנית של החג. וברקע יש לנו כביכול שאלה שנראית אולי צדדית, אבל למעשה אנחנו תכף נראה שהיא דווקא משתלבת והיא מאוד משמעותית. וזו השאלה מדוע חנוכה לא זכה שיהיה לו איזה מסכת משלו במשניות הגמרא. כן, בקושי יש כמה דפים שאנחנו נאחזים בהם ככה במסכת שבת, שלושה דפים, ובירושלמי גם את זה לפי דעתי אין. וזה כנראה לא סתם, צריך להבין מה העניין בכל הדבר הזה. אז אם כן, הגמרא ידועה. הגמרא למעשה אומרת לנו במילים מאוד קצרות, מספרת את הסיפור של חנוכה ואז היא אומרת: לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. כן, אז רש"י אומר ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, לא שאסורים במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הניסים בהודאה. רש"י הולך ממש עם המילים של הגמרא כדרכו של רש"י הפשטן, והוא אומר: קבעום ועשאום ימים טובים. הוא אומר רש"י: אל תתבלבל, זה לא ימים טובים, זה לא יום טוב שהוא אסור במלאכה, אלא יום טוב זה רק פשוט. הוא לא אומר, אבל יום טוב זה שאנחנו יודעים אסור להספיד ולהתאנות, זאת אומרת אסור להיות עצובים, אבל זה לא יום טוב במובן שאנחנו מכירים יום טוב.

המשמעות של חנוכה אז מה כן יש בחנוכה? יש הלל והודאה, דברים רוחניים. אנחנו יודעים מה זה הודאה, זה על הניסים וזה העניין של חנוכה. ברמב"ם אנחנו מוצאים התייחסות אחרת שנראה שהיא דווקא מובילה אותנו לעומק היותר גדול של חנוכה. ומה רואים ברמב"ם? ברמב"ם רואים קודם כל יש שני פרקים בהלכות חנוכה, אבל אין הלכות חנוכה כידוע. איפה ההלכות חנוכה נמצאים? מה בעצם? בהלכות מגילה. כן, זאת אומרת יש לנו ספר סוף ספר זמנים ויש שם הלכות שקשורים לפורים ואחר כך פרק ג' וד' הם עוסקים, זאת אומרת זה הלכות מגילה. אם אתה מסתכל על הכותרת, נגיד מי שיחפש את הלכות חנוכה לא ימצא. תסתכל בכותרות של ההלכות, תגיד רגע מה הרמב"ם, הוא לא כתב הלכות לחנוכה, יש רק הלכות מגילה. בתוך הלכות מגילה, השני הפרקים האחרונים זה הלכות חנוכה. זה כבר דבר ראשון שאומר איזה דרשני קטן. אחר כך אתה נכנס לתוך הלכות חנוכה עצמם ואז אתה מוצא את הדבר הבא: שפרק ג', שהוא הפרק הראשון של הלכות חנוכה, רוב הפרק הזה עוסק בהלכות. מי עבר אולי ככה לפרק הזה בערך מהלכה ה' ומעלה זה עוסק בהלכות פרק ג' בהלכות מגילה שזה בעצם הלכות חנוכה. מה רמב"ם אמרה? מה רמב"ם? הלכות הל' לפני שהוא מתחיל מדכת מוטו הוא מדבר עלינו. הוא מתחיל תכף נראה, הוא מתחיל את ההלכות הראשונות, הוא מספר לנו מה זה חנוכה וכו'. ואז הוא אומר צריך לור הל' ואז הוא מתחיל את כל ההלכות של הל'. פעם הראשונה שראיתי את זה תמהתי על זה מאוד, כי בציפייה שלי, לא יודע אם אתם שואלים כל אחד מאיתנו פה, תגיד איפה הרמב"ם כתב את הלכות הל'? אני מתאר לעצמי, לא נעשה זה עכשיו, איננו זמן לעשות משאל, אבל מתאר לעצמי שפחות חצי מאיתנו היו אומרים שזה פסח, כי היית אומר מה פסח יש הל' הגדול בערב אחד, אומרים גם הל' במגילה, גם הל' בהגדה, גם בתכנסת יש כזה שאומרים גם בבוקר, בבוקר בוודאי, קיצור יציאת מצרים הל'. איפה הלכות הל'? מתאים שמיהו בו הלכות פסח, אחד משלוש התרגלים האחרים. חנוכה חג בדי רבנן ששם היית הלכות הל'. נקודת ראשונה למחשבה.

הקשר בין חנוכה לפורים דבר שני למחשבה, עוד פעם משהו באינסטינקט תגיד שתשאל ככה תפוס יהודי פשוט, יהודי רגיל, שאלתו תגיד מה המצווה הכי חשובה, מה המרכז של חנוכה? עוד פעם נראה לי לפחות חצי מאיתנו יגידו הדלקת נרות. מסכימים איתי? לא יודע, כאילו מה זה חנוכה? דולקים נרות. אז אני מצפה ברמב"ם שהוא יתחיל ללכות הדלקת נרות וזה תכלס נכנס לחנוכה, זה מה שעושים, הולכים קונים חנוכיה, עניינים, שמן, זה מתארגנים למה זה הדלקת נרות. איפה זה נמצא ברמב"ם? בפרק השני, בפרק ד', לא בפרק הראשון, לא בהתחלה. בפרק ד' מתחיל עם כל הנושא של הדלקת נרות. הדברים האלה צריך להבין אותם ואכן כשאנחנו מסתכלים ברמב"ם עצמו אנחנו מתחילים לקבל את התשובה לשאלות האלה ורק אנחנו ננסה לראות את העומק של העניין. אז אם כן כשאנחנו מסתכלים במקור הראשון, לא צריך לקרוא אותו בפנים, מכירים את זה. התיאור של הרמב"ם בהלכה א' מספר את הסיפור ואומר הושיע אותנו לאבותינו ויצילום וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך וחזרה המלכות לישראל יותר על 200 שנה. הלכה א' מה הרמב"ם עושה? מספר את הסיפור ההיסטורי של ההצלה והניצחון הגדול במלחמה. הלכה ב' הוא כשגברו ישראל לבהם ואיבדום, זה היה בכ"ה בכסלו והם נכנסו לאחד ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פח אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד והדליק כל מיני רעות המערכה שמונה ימים עד שקדשו זיתים והוציאו שמן טהור. זאת אומרת במילים שלנו פשוטות, הרמב"ם מקדים את הנס הגדול של הניצחון במלחמה הזאת של מעטים נגד רבים, נס נסתר, נס שהוא לא נס שהוא זה אלא פשוט רגיל, מלחמות שמנצחים בהם, אבל זה לא מובן מאליו הניצחון הזה. הרמב"ם מתחיל עם זה ומבין שזה זה החנוכה, זה עצם החנוכה. חוץ מזה היה גם עוד נס, סוף סוף שהגיעו וזה ולמקדש וזה היה גם את הנס של פח השמן.

המשמעות של הנס אז זה דבר ראשון. עכשיו היה אפשר לעצור פה ופשוט להסביר את מה שהמערל אומר. מי שמכיר את המערל, הוא אומר המערל הראשון, הוא אומר מה בסוף לא מצאנו שקובעים חג על איזה מצווה שהצליחו לקיים איזה מצווה, לא מצאנו שמתקנים חגים על זה. ולכן המערל אומר באמת החנוכה ז על הניצחון במלחמה והראיה הוא אומר תסתכל בעל הניסים ואתה רואה רק מצווה במלחמה, אתה בכלל לא רואה לו מוזכר בכלל הדלקת הנרות. אז מה זה הסיפור של הדלקת נרות? הסיפור של הדלקת נרות הקב"ה עשה לנו נס כדי להגיד לנו כל מה שניצחתם במלחמה אל תגידו שזה כוחי ועוצם ידי אלא זה הקב"ה עזר לכם. יש תמיד החשש הזה שכשמנצחים מלחמות, כמו שאנחנו מכירים את זה, אז אנחנו מייחסים את זה לעצמנו, יש לנו מודיעין, יש לנו זה ואנחנו חזקים וסיירות ועניינים וזה וזה אנחנו. ולכן צריך להזכיר זה אנחנו, זה השתדלות שלנו, אבל יד השם נמצאת איתנו לאורך כל הדרך. ולכן הקב"ה עשה לנו ככה איזה נס קטן כזה חמוד כזה אבל בולט כאילו משהו באמת וואו, כאילו אתה שם מעט שמן נהיה הרבה, אתה אומר וואו, הקב"ה הוא רוצה בנו, הוא אוהב אותנו והוא אומר לנו אבל הוא אומר לנו עוד משהו, משהו חינוכי. הוא אומר לנו אני אומר לכם כל מה שקרה לכם זה בסוף זכותי, קב"ה. עד שכחו מאיפה זה הגיע כל הדבר הזה. היה אפשר לעצור פה, קב"ה וזה מעולה, הכל מסתדר והכל טוב. אבל מתברר ברמב"ם מתברר שזה הרבה יותר עמוק מזה. ואיך אני יודע שזה הרבה יותר עמוק מזה? בגלל עוד שאלה שיש לי על הרמב"ם שאני חושב מציע לפתור אותה תכף נראה איך לפתור אותה. תראו בהלכה במקור שתיים בהלכה ' כותב הרמב"ם ככה: ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים אלה שתכחי עתה מליל כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל. שימו לב לביטוי הזה תכף נחזור אליו. והם מדליקים בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה להראות ולגלות הנס. וימים אלו הם הנקראים חנוכה והם אסורים בהספל ותענית כימי הפורים. בהדלקת הנרות בהם מצווה מדברי סופרים כקריאת המגילה. ואני עובר למקור הבא: כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה ואז המדליק מברך. נעצור בזה למרות שיש עוד מקום אבל לא חשוב. שימו לב לשני דברים ברשותכם: אחד, הרמב"ם משנה מהגמרה. בגמרה כתוב תקנו לכאורה משנה כתוב תקנו ימים טובים בהלל והודאה. ראינו בראשי מה זה. ראשי אומר ימי שמחה ועלל, מה זה? מאיפה לקחת את זה ומה הכוונה ימי שמחה ועלל? אחד. שתיים, למה הרמב"ם תולה את הכל בפורים? תשימו לב בצורה ממש חדה: הימים אלה נקראים חנוכה, הם אסורים בהספל ותענית כימי הפורים. הדלקת הנרות בהם מצווה, כל שחייב לקראת המגילה חייב הדלקת לחנוכה. אני לא מבין, חנוכה לא יכול להיות עצמאית? כאילו היה תקנה, היה סנדרין, תקנו את הדברים. למה הוא לא יכול לעמוד לעצמו? הוא אסור בהספל ותענית כי זה יום טוב, כי קרה בו דבר טוב. צריך להדליק נרות כי צריך להדליק נרות. למה כל דבר אני צריך לתלות בפורים? משהו פה. ואני מזכיר לכם שכל הלכות חנוכה הם פרקים מבדלת של הלכות מגילה. זאת אומרת חנוכה מושפע מאוד מפורים. אז מה באמת איך הרמב"ם מבין את כל הסיפור של חנוכה? עד כאן הפתיחה. אז אני מסכם ואומר מה ראינו, נסכם רגע במשפט אחד את מה שראינו. אז ראינו א' הלכות חנוכה הם בתוך הלכות מגילה. ב' ראינו פרק ג' ברמב"ם רובו עוסק בהלל, מסביר את הבסיס של החג ועוסק בהלל ורק פרק ד' הדלקת נרות. דבר שלישי שראינו זה שהסדר של הדברים ברמב"ם זה קודם הניצחון במלחמה ואחר כך ניצחות הדלקת נרות. דבר רביעי שראינו שהרמב"ם תולה את הכל בפורים, כי מה פורים, כי מה זה, כי את המגילה, הכל תלוי בפורים. מה עניין, מה הרמב"ם, איך הרמב"ם הבין את התקנה של חנוכה? זה מה שאנחנו רוצים עכשיו בתקות הקרובות להבין. עד כאן קודם כל אם יש משהו ככה להוסיף להעיר, לשאול לפני שנכנסים לעניין. חשבתי שהוא פשוטה, זה מין החשיבה כזאת בין חנוכה לפורים, כי גם פה וגם בפורים, גם לחנוכה היה התגברות על הגויים וגם לפורים וגם לחנוכה צמח בתמידה. זה הסברים נפלאים, אבל ברמב"ם זה לא כל כך עובד, כי הרמב"ם אתה צריך משהו יותר קונקרטי, יותר תביאים מה אני אומר? הסברים אפשר, אבל הרמב"ם צריך להיות משהו שהבסיס שלו הלכתי. על הבסיס ההלכתי יש עומק רוחני מאוד גדול, אבל צריך להיות איזשהו בסיס הלכתי טוב. אז באמת איך נראה להסביר איך הרמב"ם מבין את התקנה הזאת של חנוכה ואת מה שקרה שם? אז אני אגיד כמה מילים קודם כל כמו תמיד קצת יותר לא יודע איך לקרוא לזה, קצת יותר גבוהות כאלה, קצת יותר גדולות ואחר כך אני אחזור חזרה לשטח, להלכות ולמה שראינו פה. תראו בפורים יש דבר מאוד מעניין, הבאנו פה את הפסוקים מהמגילה שחוזר שם הביטוי הרבה פעמים שאנשי הכנסת הגדולה כשהם תקנו את פורים הם תקנו את זה בצורה כזאת של לעשות אותם ימי משתה ושמחה. לפעמים כתוב משתה ושמחה, לפעמים כתוב שמחה ומשתה ביום טוב וככה כתוב על פורים. בשיעור על פורים לפעמים שאנחנו זה מסתדר לפני פורים אנחנו מראים שם שלעשות אותם הכוונה היא להפוך, לעשות זה להקן ולהפוך יום חול ליום של קודש. שימו לב לביטוי לעשות אותם ימי שמחה, זאת אומרת יש ימי שמחה שהם ימי שמחה מהתורה, לא אנחנו קבענו שתתווה ובניסן יהיה יום של שמחה, הקב"ה. הוא עשה בונוס ולא רק שהוא עשה בונוס אלא הוא גם קבע שהיום הזה יהיה יום של שמחה. זה יום של שמחה, יום טוב, והוא גם קבע מה יהיה ביום טוב הזה. הוא אסור במלאכה, צריך לאכול מצות, צריך לעשות ככה וצריך לעשות ככה. בין היתר, יש עוד משהו שצריך לעשות ביום טוב הזה ומה הוא? איך מודים לקדוש ברוך הוא ביום טוב הזה? מה? הלל. גם אומרים הלל. לא נכנס למחלוקת אם ההלל הוא דאורייתא או דרבנן, זה שיעור בפני עצמו. צריך בהזדמנות ככה למצוא את ההזדמנות לדבר על זה. אבל בין היתר, בתוך העניינים של פסח גם אומרים הלל. אבל לא אנחנו הפכנו את היום הזה ליום של שמחה אלא הקדוש ברוך הוא קבע אותו ליום של שמחה וקבע את כל הלכותיו ואת כל מה שעושים ביום הזה. מה קורה בפורים? בפורים המגילה מדגישה הרבה פעמים שקרה נס נסתר. זה לא שאנחנו יודעים, לא רואים את השם שם. נגמר הסיפור, התכנסו אנשי כנסת הגדולה ואמרו לעצמם, טוב, מה אנחנו עושים עכשיו? איך אנחנו מה אנחנו עושים עם האירוע הזה? ואז הם אומרים לעצמם את הדבר הבא: אם הקדוש ברוך הוא נשניח, אני מדבר על פורים כי פורים הוא ההשראה לחנוכה. לכן אני נותן פה לפורים שלוש דקות לפני שאני חוזר לחנוכה. התכנסו ואמרו, תראו, זה לא סתם עוד איזה הצלה של כמה יהודים. יש פה דבר מאוד גדול, יש פה הצלה של כלל ישראל והיה פה התערבות אלוקית מדהימה בתוך הטבע. ההתערבות של הקדוש ברוך הוא הייתה בתוך המשתאות של אחשוורוש, בתוך הזוהמה שהיה שם, בתוך כל היין, בתוך כל הנשים, בתוך כל הבלגן שהיה שם. הקדוש ברוך הוא היה שם והוא הפך את כל המציאות מגזר דין מאוד מאוד קשה, הוא הפך אותו ליום להצלה גדולה, לברכה גדולה. אנחנו רוצים לזכור את הדבר הזה, לתקן את הדבר הזה.

השראת פורים על חנוכה אז מה אנחנו נעשה? מה שאנחנו נעשה, אנחנו נעשה בדיוק כמו שהוא עשה. מה הוא עשה? הוא הפך את החול לקודש. הוא הפך את כל המשתאות של אחשוורוש, את כל המציאות הגשמית, המאוד נמוכה, התברר שהאלוקות נמצאת בתוך כל המציאות הזאת. הוא ממש הפך אותה לקודש. גם אנחנו נתקן אותו הדבר. מה אנחנו נעשה? אנחנו ניקח את היום הזה, י"ד באדר, עד שאני ישם על זה יומיים, ניקח ואנחנו נהפוך את זה ליום של שמחה. המשמעות של יום של שמחה, וזה אנחנו מסבירים, מוכיחים את זה בשיעור שם, המשמעות של יום של שמחה היא על ידי מקרא מגילה, על ידי שלוח מנות, מתנות לאביונים. כל הדברים האלה הם גילויים וביטויים לאותה שמחה שיש בהפיכת החול לקודש. אנחנו לוקחים יום של חול והופכים אותו לקודש. עד כדי כך הופכים אותו לקודש שאפילו הוא לא אסור במלאכה. זאת אומרת בימים טובים רגילים כדי להרגיש את הקודש אתה צריך לא לעשות מלאכה כי על המתת מלאכות ן מורידות אותך לחיי המעשה. בפורים תקנו את היום ליום של קודש, ליום של שמחה, יום של קדושה, אבל הוא לא אסור במלאכה. זאת אומרת עד כדי כך החול הוא קדוש שאפילו אתה יכול בעיקר הדין לעבוד כאילו רגיל ואתה תישאר עדיין קדוש. זה מה שאחר כך אמרו, גזרו לא לעשות מלאכה בפורים כי זה פגע בסוף בחג, אבל בעיקר הדין פורים לא אסור במלאכה.

השראת חנוכה על חגים אחרים זה מה שקרה בפורים. זה לעניות דעתי ההשראה לדעת הרמב"ם, ההשראה שהייתה לחכמי אותו הדור שקבעו את חנוכה. הם ראו את פורים. פורים קורה משהו כמו 200 שנה לפני כן. זה די טרי, זה די קרוב. ואז קורה עוד פעם אירוע. שוב קורה אירוע. עכשיו יש הבדלים בין האירועים. נכון, פורים זה היה גזרה לגוף וחנוכה כידוע זה היה גזרה לתורה, כן על המצוות וכולי, אבל לצורך העניין כרגע בוא נשים את זה רגע בצד. מה שבטוח שבעצם יש פה את אותו עיקרון. מה אותו עיקרון? היה פה מלחמה, מלחמה טבעית לגמרי ובמלחמה הזאת קרו דברים מהימים. צריך לקרוא, צריך לקרוא בכלל כל החגים. צריך לשיעור. הפניתי את החברה לחוברת שחגי בן ארצי, אחרי זה אמרו לי שהיא נמצאת פה, אפשר לראות אותה. חוברת דקה ממש תענוג, שמונה פרקים, אפשר ממש בכמה דקות, כמה שעה שעתיים אתה גומר את הכל ושפך לקחת את הסיפור בלי להסתבך עכשיו עם יותר מדי פרטים. אז אתה אומר וואו, זה לא הובן בכלל. זה צבא גדול עם המון המון כוח ובאמת גירילות כאלה, לוחמי גירילות כאלה, ואתה רואה כאילו שהם מצליחים ומזנבים בהם פה וזה וגומרים להם בסופו של דבר לברוח מהארץ ולתפוס את השלטון. לא דבר מובן מאליו בכלל. זאת אומרת קורה פה בעצם אותו עיקרון שהקדוש ברוך הוא נכנס לתוך הטבע, נכנס לתוך החול, לתוך המלחמות. כן, שם אז היה וכאילו הלחמות וכו' וכו'. ופה זה ארץ ישראל, ברוך השם, ארץ ישראל, צבא יהודי נלחם עם מה שיש לו ולאורך כמה שנים טובות. זה לא כמה ימים כמו שזה נראה בגן עם הגננת שזה נגמר תוך כמה ימים. יש פה מלחמות ארוכות לאורך שנים ובסופו של דבר וואו, נצחים מסלקים את הדבר הזה, מסלקים את הסכנה הזאת גם את השלטון שאנחנו בשלטון עצמאי. גם מבחינה רוחנית אנחנו משתחררים מהמתייבנים, מהיוונים האלה שהם מייבנים אותנו ופוגעים בנו מאוד מבחינה רוחנית. וואו, זה משהו אדיר. מסתכלים חכמי אותו הדור והם אומרים אם ככה אנחנו נעשה כמו בפורים בעיקרון. כמובן ביישום זה יהיה יישום אחר בפרטים. לא יהיה פה מקרא מגילה ולא יהיה פה, אבל מה יהיה פה? יהיה פה ימי שמחה. שימו לב להגדרה של הרמב"ם. הרמב"ם מסביר, קבעום ועשאום ימים טובים. מה זה ימים טובים? הרי גם במגילה כתוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ויום טוב. יום טוב זה לא שז אסור במלאכה, זה לא אסור במלאכה. רש"י צודק, זה לא אסור במלאכה. אבל מה זה יום טוב לדעת רש"י או ראשונים אחרים? יום טוב זה רק להגיד שזה אסור בהספד ותענית חלילה שזה לביאה וזה ימים טובים כאלה לא מספידים. זהו, זה מבחינת לא תעשה. הרמב"ם מבין תכף נראה נפקמינה שמאוד בולטת מהעניין הזה. הרמב"ם אומר לא, הם אמרו להפוך את היום ליום של קודש, את היום של החול להפוך אותו לקודש. תגידו מה זה משנה, מה ההבדל? אז אני אגיד לכם מה ההבדל הכי בולט זה בנושא של סעודות. כי הראשונים האחרים הבאתי פה את הרב קוק במצוות ראיה, אני אגיד אותו בעל פה אם יהיה זמן אני אקרא אותו. הרב קוק דן בדבר הזה וזה ידוע שיש שיטות בראשונים שהם אמרו שהסעודות שעושים בחנוכה זה סעודות רשות. כלומר אתה יכול לאכול אבל זה לא זה לא מחייב שלך מצווה. אתה יכול לאכול כמו שהיום אתה אוכל, אתה אוכל גם בחנוכה וזה לא מצווה. אם אתה רוצה שזה יהיה מצווה מה אתה צריך לעשות? נגיד דברי תורה, שירות ותשבחות וכולי. זה אף פעם לא מזיק, זה מצוין, זה טוב להגיד. אבל מדייק הרב קוק ברמב"ם שהרמב"ם כתב ימי שמחה, מביא את זה גם מהים של שמה, מהאחרונים, שלפי הרמב"ם סעודות שאנחנו נעשה בחנוכה הן סעודות מצווה בלי גם אם לא יהיה דברי תורה ושירות ותשבחות. הסעודות יהיו סעודות מצווה. למה? כי היום הוא יום של שמחה. הפכו אותו, הפכו את היום של החול, הפכו אותו ליום של שמחה. המשמעות היא שבעצם אם אני אוכל ביום הזה זה לא סתם אוכל. אם אני אוכל בחנוכה אני אוכל בתוך השמחה ולכן הסעודה היא אוטומטית היא סעודת מצווה. לפי הראשונים האחרים זה סעודות רשות. אתה רוצה להפוך את זה למצווה אתה צריך לעשות משהו להפוך את זה למצווה. דברי תורה, אתה זה. אבל לפי הרמב"ם כיוון שהיום הוא יום של שמחה עכשיו ולמה היום הוא יום של שמחה? בגלל הניצחון במלחמה ומה הדבר הכי חזק? מה הדבר הכי חזק שאותו אנחנו עושים כדי להודות על הניצחון במלחמה? מה אנחנו אומרים? הלל. מצוין. ואל תגידו על הניסים כי לפי הרמב"ם על הניסים זה בכלל בהלכות תפילה. זה לא בהלכות חנוכה. הרי הראש הוא אומר תקנו בהלל והודאה. אז הלל זה הלל והודאה זה על הניסים. זה כאילו במהות שלו שייך לחנוכה. ברמב"ם הלכות על הניסים זה נמצא בהלכות תפילה כי הרמב"ם אומר פשוט שאתה מתפלל ביום הזה אתה מתפלל בשבת אז אתה אומר מוסף ונוסח מיוחד לשבת. כשאתה מתפלל בראש חודש אז אתה אומר חצי הלל כי יש מנהג להגיד הלל. וכשאתה מתפלל חנוכה אז מה? בחנוכה אתה אומר על הניסים. זה חלק מהלכות תפילה. זה לא הנקודה מהותית של חנוכה. אבל הלל, ימי שמחה והלל, שימו לב איך הרמב"ם מגדיר את הימים האלה. תקנו חכמים שבאותו הדור ימי שמחה והלל. שמחה זה להודות על הניצחון הזה במלחמה דרך הפיכת היום ליום של שמחה והלל זה לומר הלל ולהודות על הניצחון הזה. עכשיו נבין, אני ככה אומר רגע את כל הדברים ברצף תכף אני אעצור שיהיה זמן להקל ולשאול, אבל אני אומר רגע את הדברים ברצף. זה יסביר לנו למה הלכות ההלל נמצאות בהלכות חנוכה ולא בהלכות פסח. הרי אמרנו לכאורה היה הרבה יותר הגיוני ומתאים שזה יהיה בהלכות פסח. הרי שם היה ניצחון ענק, היה מדהים, היה הניסים טורפים בכאורה מה יש לך יותר מזה. אבל זה לא היה שלנו. ההלל שם הוא חלק מדבר הרבה יותר גדול. יש לך יום טוב, אסור במלאכה, יש לך מצה, יש לך זה, כל מיני דברים וגם יש לך הלל. גם מודה. חנוכה, ההלל זה כל המהות של היום. זאת אומרת מה שקרה ביום הזה זה זה. הלכות שנמצאת פה בתוך הטבע נמצאת בתוך החיים, בתוך החיים שלנו ואנחנו מודים לה קדוש ברוך הוא על הדבר הזה ואומרים לו הלל. בעיקרון גם בפורים אנחנו צריכים להגיד הלל. אנחנו לא אומרים או בגלל שזה חוץ לארץ ולא אומרים הלל בחוץ לארץ או בגלל שקריאת המגילה היא נחשבת כמו הלל אז לא צריך תהלל כי יש כבר משהו. אבל בעיקרון להודות על מה שקרה זה הדבר הכי בסיסי. כלומר לתקן את היום שהוא יום של חול שהופך להיות יום של קודש ולהודות על הדבר הזה.

הקשר בין חנוכה לפורים התוצאה מזה, אני אמשיך עוד שתיים שלוש דקות ואז אני אעצור ככה גם בשבילי וגם בשבילכם. עכשיו נבין גם את כל מה שדיברנו לגבי הרמב"ם. קודם כל הלכות חנוכה אמרנו נמצאות כאילו מובלעות בתוך הלכות פורים, הלכות מגילה ואז הלכה פרקים ג' וד' זה הלכות חנוכה. אז קודם כל זה לא סתם כי באמת ההשראה לחנוכה היא באמת בפורים. אחר כך ראינו את ההלכה הזאת, זוכרים שהרמב"ם אומר מי שחייב זה מי שחייב קריאת מגילה חייב קריאת חנוכה. זה כמו חנוכה, הכל פורים. בפורים חייב חנוכה. כל הזמן הוא קושר את זה לפורים, כן כי משם למדנו איך לתקן. מה עוד ראינו? שפרק ג' עוסק, הוא מתחיל בתיאור של הניצחון של המלחמה, מתאר את התקנה שתקנו את התקנה ואז ורק אחר כך הוא אומר כן והיה גם נס של פח השמן ואז הוא וכל השאר הפרק זה הלכות ההלל. כשהוא מגיע לפרק ד' אז הוא מתחיל עם האדלקת נרות כי האדלקת נרות היא לפרסם את הנס. שימו לב יש את הנס עצמו ויש את קביעת החג עצמו והיא לא על הנרות, היא על הניצחון והניצחון הוא לא סתם ניצחון. זה לא ניצחון שהקדוש ברוך הוא נלחם לנו והרג את המצרים. זה ניצחון שלנו בדרך הטבע שהקדוש ברוך הוא היה איתנו ולכן אנחנו שמחים והופכים את היום ליום של חול ואנחנו לא רק אסורים באספלד וטענית אלא כל הסעודות שאנחנו עושים הם סעודות של מצווה. ואז אומר רמב"ם מתחיל את פרק ד' ואומר כבר שהיה נס בפח השמן וזה גם כן כמובן הראה שהקדוש ברוך הוא איתנו והכל אז גם תקנו חכמים באותו הדור להדליק נרות להודות ולפרסם את הנס, את הנס של המלחמה, את כל האירוע הזה. א רק את הנס הזה של הנרות אלא עוד יותר פרסם אותו להדליק נרות. תשאלו למה אתה מדליק נרות? אה אתה לא יודע אבל זה מספר לך את כל הסיפור. נלחמנו ועשינו וכולי ואז תיארנו את המקדש ואז גם היה לנו ניצחון ואז היה לנו גם נס עם פח השמן. אז הנרות הם מפרסמים את כל האירוע, את כל הנס. ולכן פרק ג' הוא עוסק בחג עצמו, במהות של החג עצמו שהוא הניצחון במלחמה, הגילוי האלוקי שבתוך הטבע ופרק ד' עוסק בהדלקת נרות שהן מפרסמות את הנס השני. עד כאן ככה אם יש לזה דברים שצריך להבהיר אותם, לעכל אותם, לשאול עליהם. לפי הרב קוק צריך לעשות משתה בשמחה כמו קוראים לו. אז אני אומר שואל אם לפי הרב קוק נצטרך לעשות משתה בשמחה. הוא לא אומר שנצטרך לעשות משתה בשמחה. הוא אומר שסעודות שאתה עושה לפי הרמב"ם, סעודות שאתה עושה בחנוכה הן סעודות של מצווה. פה זה נכנס ההבדל בין חנוכה לפורים שכל המפרשים אומרים בפורים בגלל שהגזרה הייתה על הגוף אז לכן גם התקנה הייתה תקנה פיזית. כל המצוות שם הן מצוות מאוד מעשיות. לאכול, לשתות, שלוח מנות, לתת כסף. הכל זה דברים מאוד גשמיים כי גם מה שהיה שם זה הצלה של הגוף. בחנוכה זה הפוך. בחנוכה היה הצלה של הרוח, לא רק גם הצלה של הגוף. זה היה הניצחון אבל הניצחון הזה היה מחמה כידוע היה מאבק רוחני. לכן בחנוכה זה דברים יותר זה פחות אין מצווה לעשות סעודה ומשתה ובשר ויין ולשתות ומתנות לאביונים, לא. אבל כשאתה אוכל בחנוכה לפי הרמב"ם, כמה שאתה אוכל ביום של שמחה אז הסעודה היא סעודה של מצווה. זה לא אומר שאתה צריך לעשות סעודות מלכתחילה אבל אם אתה עושה אז זה חלק מהיום, חלק מההפיכת היום. לכן ההגדרה ברמב"ם זה ימי שמחה והלל, ימים טובים והלל, בהודעה. הרמב"ם מבין שההודעה זה לא מהותי לחנוכה, זה חלק מהתפילה. בחנוכה אומרים על הניסים, זה חשוב הכל כמובן אבל תקנה צריך לעצור לפני המילה הודעה. קבעום והסעום ימים טובים והלל. זה בעצם לפי הרמב"ם, ימים טובים שווה ימי שמחה שגילה בין המסכת מגילה לבין מסכת שבת לקבעום והסעום לבין מבנה שטבע שמחה שנפיש. לקבעום והסעום זה קצת הייתי אומר ההפך יותר לא יודע לא יודע לעשות אותם. זה השקנסת הגדולה מפורש במגילה וזה חזק מאוד פה זה חזל. תכף נראה את העניין הזה של תורה שבעל פה למה אין מסכת לחנוכה. אבל קודם כל עד לפה זה בסדר כאילו מה שתיקה כהודעה בעזרת השם. אז עכשיו ברשותכם אני רוצה בעוד כמה דקות שנשארו לנו להעמיק את הדבר הזה מבחינה רוחנית ולקשור אותו למה ששאלתי בהתחלה. הרבה מדברים על זה למה לחנוכה אין מסכת לא משנהיות בכל שיש גמרה מה זה הסיפור הזה. אז באמת נראה תכף שמה שמסבירים על זה הוא מאוד מאוד יתחבר לנו למה שהסברנו עד עכשיו. אז אני עכשיו כמה דקות אלמד רגע את הדברים שקשורים לנושא הזה ואז נחבר את הדברים ביחד. זה הכל קצר זה לא סיפור. זה סיפור שיש. זה מתחיל משם אמר העשית למה הממשלה הסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף הסתר סוף כל הניסים אומרת הגמרה והי כחנוכה אז הסתר היא לא הנס האחרון עונה הגמרה ניתנה להיכתב כאמרינה המשפט הזה בגמרה הוא משמעותי מאוד כי יש פה הבחנה ברורה בין פורים לבין חנוכה. פורים הוא סוף כל הניסים של התורה שבכתב גם זה בקושי כי כידוע המסכת מגילה היה שם דיון האם להכניס את מגילת הסתר לכתבי הקודש אבל בסוף הוכרע שמגילת הסתר נכנסת לכתבי הקודש. למה היה התלבטות? כי באמת היה מי שאמר אולי כבר אנחנו מתחילים את התקופה של תורה שבעל פה. אבל ההכרעה הייתה לא, ההכרעה הייתה אנחנו עדיין יותר קרובים לסוף התקופה של תורה שבכתב, לסוף התנ"ך. גם כפשוטו אנחנו עכשיו מסיימים את התנ"ך, כן יהיה עוד אחר כך חגי זכריה ומלאכי קצת תחילת בית שני וזהו נגמר התנ"ך. התנ"ך מבטא הופעה אלוקית מלמעלה למטה, הופעה גדולה של הקדוש ברוך הוא. הוא ניסים אלוקיים, גילויים רוחניים מאוד גדולים. זהו, זה נגמר. אין יותר נבואה, אין יותר תנ"ך. מה מתחיל עכשיו? מה שעכשיו מתחיל זה תורה שבעל פה. תורה שבעל פה מתחילה עם תקופת הזוגות, כידוע, ועוברת אחר כך לתקופת התנאים והאמוראים וכו'. חנוכה, אמרה הגמרא, את זה כבר אי אפשר לכתוב. למה אי אפשר לכתוב? כי זה כבר אחרי התקופה של ההתערבות האלוקית, וזה כבר הניסים שהם בבחינת תורה שבעל פה. ההבדל הגדול בין תורה שבעל פה לתורה שבכתב הוא שתורה שבכתב היא אלוקית, היא מלמעלה למטה. זה מגיע מהקב"ה אלינו, יורד אלינו, ואנחנו מקבלים את זה כמו שהרב קוק אומר בצינור המקיף של נשמתנו, בצינור הרוחני שלנו. זה לא שלנו, לא אנחנו יצרנו את זה, זה מגיע משמיים. ואחר כך אנחנו מקבלים את זה, כמובן לומדים את זה ומנסים להבין את זה, אבל זה תמיד נשאר נוגע ואינו נוגע, זה מעלינו.

תורה שבעל פה אבל מה קורה בתורה שבעל פה? תורה שבעל פה זה כבר משהו אחר. ברור שהיסודות שלה הן בתורה שבכתב, אבל זו תורה שלנו, תורה שאנחנו עושים. אנחנו אנשי החול, אנחנו קרוצי החומר, אנחנו הבני אדם כביכול שהם לגמרי שייכים פה לעולם הטבע. אנחנו עושים תורה, אנחנו מייצרים תורה, מחדשים את התורה, מגדילים את התורה, מרחיבים את התורה. זה חנוכה. מי אומר את הדבר הזה בצורה מאוד ברורה? אז אבצעדוק אומר את הדבר הזה בעריכות. ועל כן כל הניסים שנעשו לישראל שניתנו להיכתב הם ישועות גופניות שניצלו מאבדות לחירות ומוות לחיים. כי כולם ישועות ה' מתברך שהוא הושיע ברחמם ובכוחו. וישועת ה' עוברת בכל העולמות עד שמתלבשת גם בעולם העשייה הגופני ובאה לגופות. ועל כן הראש המנשאר קבוע וקיים לדורות גם כן הוא ניתן לכתוב אותו ולהתלבש באותיות הכתב.

המעבר לתורה שבעל פה פורים הוא המעבר מתורה שבכתב לתורה שבעל פה. בעינו נס דה פורים לא היה עוד נס נגלי על ידי ה' יתברך ולמראי עינה קצת דרך הטבע. כי לאהבת אסתר עשה אחשוורוש וכו'. ולעולם כפי הנהגת התורה בישראל כן הוא הנהגתו יתברך בכל העולמות. ואף האומות מתנהגים כן. וכל ריבוי עבודה זרה אצלם וחרטומים ומחשפים היה כל זמן שהיה גילוי נבואה בישראל. וכשנסתלקה והתחיל תורה שבעל פה התחילה חוכמה יוונית שהיא חוכמה אנושית. התחלת אנשי הכנסת הגדולה היה בתחילת מלכות יוון שאז הייתה החתימת הנבואה. והכן יוון הם התחילו בתיאור התשמד שהיו על ישראל מאז ועלה וכו'. כי הנהגת התורה שבעל פה היא הנהגה שעל פי מסתורין של הרבי ה' ברוך הוא. כלומר, הוא אומר אבצדוק שימו לב, כשהנס הוא אלוקי אז הוא אלוקי והוא מתלבש בפועל והא מתלבש במצוות מעשיות. הוא מתלבש גם בגוף כמו שיש בפסח, יושבים בסוכה, אוכלים מצות. כל הדברים האלה דברים ניסים אלוקיים שיורדים אלינו למטה ומתלבשים במציאות.

חנוכה ותורה שבעל פה אבל כשמתחילה תקופה של תורה שבעל פה, עכשיו זה משהו שהוא שלנו, זה משהו שהוא בעל פה. זה משהו שאתה לא יכול לבטא אותו בפועל עד כדי כך. האריזל השיג יותר ממשה רבנו, אבל זה לא נכתב בסוף. זה היה השגות רוחניות, השגות אלוקיות שאי אפשר לכתוב אותן, אי אפשר להלביש אותן בתוך המציאות מרוב הגודל הרוחני שלהן. למה חנוכה אין לה משניות? כי באמת זה הנס הראשון שהוא נטו תורה שבעל פה. פורים מוקז על הגבול והיה התלבטות ובסוף מגילת אסתר מצד אחד תורה שבכתב, מצד שני היא דומה לתורה שבעל פה. זה ידוע שזה מסביר הרבה דברים במגילה, אבל היא עדיין סוף כל הניסים שניתנו להיכתב. ברגע שהתחלנו תורה שבעל פה, כשמה כן היא בעל פה. היא בעיקרון לא הייתה מוכן להיכתב. אם המשנה והגמרא לא נכתבים אז מה היה אז? אז הכל היה בעל פה, אבל הם ניתנו להיכתב.

הברכה בחנוכה הברכה שאנחנו מברכים בחנוכה היא "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". השאלה המתבקשת ששאלו הרבה אחרונים: למה אין את הברכה הזאת בפסח ובסוכות? אבל אני אומר פסח כי פסח זה החג של הניסים. מה יותר חזק מפסח מלהגיד "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"? אנחנו עכשיו בפסח, תתווה בניסן, נקרא ים סוף, לא נקרא ים סוף, מכת בכורות. רק בחנוכה ופורים יש את הברכה הזאת. למה? הקדושת לוי והשפת אמת מסבירים שהנס של חנוכה ופורים נעשה על ידי אישה ונראה דה ינה הקדוש ברוך הוא עושה נס למעלה מן הטבע כמו שעשה במצרים. אבל הניסים האלה היו לפי שעה ולפי הזמן, וזהו מזוזה מימים ונלחנו כאן משמאל מזוזה מימים בחינת תורה שבכתב חיי העולם ונלחנו כאן בשמאל בחינת תפילה חיי שעה שהוא לפי הזמן לכל עת. אבל התורה למעלה מן השמים וחיי שעה לפי התשוקה וזכות הדור.

חנוכה ותורה שבעל פה חנוכה הוא החג של תורה שבעל פה ולכן תוקן בצורה הזאת של הפיכת החול לקודש ושלא צריך לכתוב את זה אלא זה תוך הטבע ותוך הזמן. זה הברכה ובעזרת השם במקור שתים עשרה יש פה גם איזה רמז מהקבלה אבל אנחנו נעצור פה בעזרת השם.