אם אנחנו נדבר על עשרת הדיברות, בסדר. עכשיו כאן בתורה כתוב לנו שהקדוש ברוך הוא אמר את עשרת הדיברות: "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור: אנוכי ה' אלוקיך" וכל עשרת הדיברות. אבל חשוב לדעת שמעמד הר סיני הוא מעמד נבואי. זה לא שעם ישראל שומע פודקאסט או בלשון עברית איך אומרים פודקאסט בעברית? עסקת? יפה מאוד, רואים שאתה מנסה להעביר נכון. עסקת, למשל, עסקת הוא שמה. אז מה זה אומר? אם זה בעצם משהו נבואי, זה אומר שעשרת הדיברות זה בעצם איזשהו עיבוד בצורה של מילים של החוויה שהם חוו במעמד הר סיני. זה לא אירוע היסטורי כמו איזה עובדה, כמו איזה סיפור יציאת מצרים, למרות שדיברנו עליה דברים ככה מאוד נסתרים שהיה שם וזה, אבל בסופו של דבר יציאת מצרים זה תזוז של עם ישראל ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר. גם קריעת ים סוף, למרות משהו הפלאי הזה, בכל זאת עם ישראל זז ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר. אבל מעמד הר סיני זה משהו שהוא כמו שאדם חולם חלום, הוא יכול להיות מאוד ממשי, מאוד חזק, מאוד נוכח, אבל זה גם חלום.
מעמד הר סיני כחוויה נבואית חז"ל אומרים שחלום זה קצת יכול להסביר לנו. אם חלמתם חלום חזק, זה קצת יכול לקרב אותנו, קצת, איך אומרים? קצת, קצת, קצת בעברית אחד משישים. אחד משישים זה להגיד קצת. אז הכתוב של חלום הוא אחד משישים בנבואה. אז עם ישראל חווה של נבואה, זו חוויה של חלום. בחלום מתחברים דברים, החלום הוא מעל המציאות. ולמשל כתוב שהם שמעו את זה ברגע אחד והם רואים את הקולות. ולכן לא להתייחס למעמד הר סיני כאירוע היסטורי אלא כאיזושהי חוויה של על מודע של עם ישראל. ועם ישראל בעצם נושא בקרבו את הזיכרון של מעמד הר סיני. זה זיכרון על היסטורי פנימי שנמצא עמוק בתוך עם ישראל. זה לא ולכן לא שייך להגיד מעמד הר סיני מי אמר וכך. זה איזשהו משהו פנימי שעם ישראל חי אותו לנצח בזיכרון. אני עוצר פה כי מה שאנחנו הולכים עם עזרת השם להסביר זה לנסות להתקרב לחוויה של הר סיני. כאילו מה, לא שעכשיו יהיה פה הר סיני כמובן, הכוונה שאנחנו הולכים להסביר קצת את הפנימיות של עשרת הדיברות כדי להבין איך עשרת הדיברות זה דיבור אחד, זה מהלך אחד, זה מציאות אחת. כמו שאנחנו נסביר את זה בצורה של ננסה להבין. אנחנו לא עכשיו נחווה חוויה ולא נחלום חלום, אבל אנחנו ננסה לתת קצת גשר אל ההבנה שמעמד הר סיני זה מעמד נבואי. אז בואו נתחיל.
עשרת הדיברות והלוחות אז כל אחד יודע שיש לנו עשרת הדיברות. מי אמר שיש עשרת הדיברות? אני מקווה שיש עשרת הדיברות. התורה עצמה אומרת עשרת הדברים. עשרת הדברים בחומש דברים וחומש תוב על עשרת הדברים, לא דיברות אלא דברים. לא משנה. אז אם זה היה היום, היום אומרים עשרת הדברים ועשרת הדיברות כדי שאף אחד לא יעלה. אז מה התורה בקטע הזה? אז עשרת הדיברות וכולם יודעים למה. כולם יודעים את זה בגלל שזה ככה נמצא על הארון קודש וגם זה לא רק על הארון קודש, זה גם על המסורת. למרות שהדברים האלה לכאורה לא מפורשים שיש שני לוחות הברית, אז יש את הלוח הימני ואת הלוח השמאלי. ולוח הימני זה אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך, לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא, זכור את יום השבת לקדשו, כבד את אביך ואת אמך. זה הלוח הימני. ולוח השמאלי זה לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, לא תענה, לא תחמוד. אז יש לנו כאילו חמש מול חמש. כל אחד רואה, כן, מי שמקשיב לי. הבעתי את השיעור הזה לשבוע, לא הזכרתי, אבל יש לי חידוש. מה אתה אומר? זה נכון שהם לא היו עגולות הלוחות? כן, הם לא היו עגולות, זה ציור. כן, הציור שלהם עגולים כאן עם כמו דלת. ככה זה כש… זה כנראה ציור. הבנתי גם כן זה ציור נוצרי, לא התעסקתי עם זה. כן, חז"ל אומרים שהם מרובעות בכלל. הרב מידן טוען שהלוחות הראשונים לא היו מפוסלות, רק בלוחות השניים הם היו פסוליכה שמשה רבנו פסל אותם. אז הלוחות הראשונים היו סלעים טבעיים. לוחות הברית זה שני סלעים. לא נראה לי מסוגל לקח שני סלעים. כן, זאת אומרת ככה משה רבנו בדברים האלה. אני אומר נשאיר את הציורים לספרי פרשת שבוע של הילדים. לאחרונה ראיתי ספר פרשת שבוע עם ציור הכי יפים שראיתי שהצייר מנחם אלגרשטט. אם יהיה לכם איזשהו מולדת לאיזה אחיין או אח קטן, תחפשו את הספר הזה. ספרים יפים, נהניתי מהם. יש כאלה שלבים שמצרים את התנ"ך. לא יודע, אני לא כל כך מפריע לי בהתנאה שאתה ממשיך ללמוד, אתה לא רק חי מהילדות.
הבדלים בין הלוחות ועכשיו נשים לב, עכשיו נשים לב שדבר מאוד פשוט. כל אחד שם לב שיש הבדל מאוד גדול בין לוח הימני ללוח השמאלי. הלוח השמאלי הוא לוח קצר, חד, לא מנמק ולא מסביר. וזה גם נראה שהוא בעצם מני, הוא פונה. כתוב שם תראו, תראו: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, בלי הסברים. והוא גם רק לא, זה לא כזה כיף לשמור רק לא. פה לא מדברים, לא קמים באמצע השיעור ולא מפוצחים גרעינים. אפשר לקום אמצע השיעור, זה לא נעים. זה הלוח השמאלי. הלוח השמאלי באמת מטפל בדברים של הייתי אומר בעולם התחתון, בפשע. יש בעולם רוצחים, נואפים, גנבים, שקרנים, אבל שקרים של עלילות בבית משפט וחמדנים. אומרת התורה לא לרצח, לגנבה, לנעוף, לשקר ולחמדנות. מאוד חד, מאוד קולה. אבל הלוח הימני הוא הרבה יותר נעים, מסביר פנים. שימו לב, דבר שלמדתי מהרב יואל בינון, שבכל דיבר בחמש הדיברות הראשונות יש ביטוי של הנמקה. למשל, אם אנחנו מחברים את הדיבור הראשון כאילו הדיבר הראשון והשני זה אנוכי ואלהיה, זה שני דיברות, אבל הם כלום מתאחדות. אז בעצם כתוב שם אחרי שכתוב אנוכי ה' אלוקיך שזה מצוות האמונה, לא אלוהים אחרים על פניי, אז כתוב הסבר למה. כי אנוכי ה' אלוקיך אל קנה פוקד עוון אבות ועושה חסד. מה יש לסבר? כי אני לא אומר לך סתם משהו, אני מנמק. כי אחר כך לא תשא את שם ה' אלוקיך על השווא, כי אני מנמק. זכור את יום השבת לקדשו, למה צריך לעשות שבת? אז כתוב אחרי זה כי ששת ימים עשה ה' על כן. כי על כן, כבד את אביך ואת אמך, למה? למען יאריכון ימיך. זאת אומרת התורה הקדושה לא באה וחותכת לא לא לא, התורה באה ומהירה פנים, מסבירה כמו מורה טוב שאומר חברים יקרים בואו נלמד כדי שנהיה אנשים חכמים. לא אומר פה, זה התורה מנמקת. אבל יותר מזה, בכל דיבר לדיברות הראשונות הקדוש ברוך הוא משתמש בביטוי של קרבה. הקדוש ברוך הוא אומר אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. בדיבר הראשון. בדיבר השני: לא תשתחווה ולא תעובדם כי אנוכי ה' אלוקיך. בדיבר השלישי: לא תשא את שם ה' אלוקיך. השם אלוקיך. אחר כך בשבת: ויום השביעי שבת לה' אלוקיך. בכיבוד הורים: למה אני אאריך ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך. כלומר, משמע כאילו שבחמש הדיברות הראשונות יש נוכחות של השם. בכלל, שתי הדיברות הראשונות זה ממש הקדוש ברוך הוא מדבר בגוף ראשון. זה נעזוב שנייה אחת. בכל חמש הדיברות הראשונות כאילו נמצא שם השם אלוקיך. הוא נמצא שם, הוא איתך. מה זה השם אלוקיך? האלוקים שלך. מי זה אתה? אדם. מי זה השם אלוקיך? עם ישראל. כלומר, בחמש הדיברות הראשונות זה לוקחים אותך אישית, אותך עם ישראל. הקדוש ברוך הוא פונה לעם ישראל. זה גן סגור, זה רק אנחנו. לא לא, בלי השם אלוקיך, בלי נימוק, זה נראה משהו אוניברסלי. הרבה פעמים אומרים עשרת הדיברות זה מושג בעולם, אבל תכנס בעיקר מתכוונים לחמש הדיברות כי החמש הדיברות השמאליות, לא החמש הדיברות הימניות.
הקשר בין עשרת הדיברות לברית בין הבתרים ובעצם אם נתבונן נראה שבאמת עשרת הדיברות ממש הם שני דברים מאוד מאוד שונים. חמש הדיברות הראשונות והאחרונות. אחרי כל מה שאמרנו, בוא נראה איך בעצם חמש הדיברות הראשונות הן סגורות בתוך עצמן. וזה גם דיוק שלמדתי מהרב יואל בינון שבעצם יש פסוק שמאוד מזכיר עשרת הדיברות שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". מקביל אל "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. בשביל מה הוצאתי אותך מאור כשדים? מה הייתה מטרת המסע? מה הייתה מטרת המסע כשיוצאתי אותך מאור כשדים? להגיע לארץ. אני ה' אשר הוצאתי אותך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ואיך זה מופיע אצלנו עכשיו? תראו, תראו, עשרת הדיברות. עשרת הדיברות בטוחות: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". זה מקביל לעברה: אי הוצאתי אותך מארץ מצרים. בשביל מה הוצאתי אותך מארץ מצרים? מה התכלית של המסע של היציאת מצרים? לך לסוף חמש הדיברות הראשונות ותחבר את תחילת עשרת הדיברות לסוף של הדיברה החמישית ותעשה מזה פסוק אחד: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". למה? "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך". כלומר, יצאנו מצרים בתחילת עשרת הדיברות ואז עשינו פתאום הדיברות האלה של האמונה והשבת וכיבוד ההורים. ואם תעשה את כל זה אז אתה יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך. עכשיו בואו נשחוט פרה קדושה שהיא קדושה ולא נשחוט אותה, אבל בואו נדבר שנייה אחת על הפשט. מה הכוונה יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך? הרבה פעמים אנשים חושבים מה שכר הכיבוד ההורים? אריכות ימים. זה נכון ולא נכון. אז מה זה יאריכון ימיך? שלא תהיה שבעים, שמונים, תשעים שנה אלא מאה, מאה ועשר שנים? כל העשר שנים האלה זה הסיפור של המושג הגדול של יאריכון ימיך? ממש לא. אולי באיכות, אבל בואו נראה את הפשט קודם. הפשט הפשוט יש המון מה להגיד כי חז"ל אומרים יאריכון ימיך קשור לעולם הבא. צריך להבין מזון. בואו נראה מה הפשט. הפשט הוא למען יאריכון ימיך איפה? לא בברוקלין, על האדמה. איזה אדמה? ה' אלוקיך נותן לך. אז מה הכוונה? הכוונה יאריכו ימיך בארץ ישראל. רק שנייה, אח, אל מי מדברים פה? לא על היחיד הפרטי אלא האומה הישראלית. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". עושה אתכם מהגלות בשביל שתחיו בארץ ישראל. כמה זמן תחיו בארץ ישראל? למען יאריכון ימיך. אתה, העם, יאריכו ימיך על האדמה. כלומר, שרוצי הגלות שנזכרת בארץ ישראל, מה שנקרא נטועים על אדמתנו שאין רוח שבעולם שיכולה לעקור. שאין רוח שבעולם שיכולה לעקור אילן ששורשיו חזקים ואין רוח שבעולם יכולה לעקור אותו. "למען יאריכון ימיך על האדמה שה' אלוקיך נותן לך". ששכר כיבוד הורים ולא שאני אאריך ימים אלא שהאומה לא תתנתק מארץ ישראל. כמו שכתוב על האחל ארון הקודש שישיבת נבית קלים הוא נטעתים על אדמתם. מה כתוב שם? ונטשו מעל אדמתם. בשבת פותחים את האור, אפשר לראות את זה בסדר. אז יפה מאוד. אבל לפי זה אפשר לבוא ולהגיד שהאריכות ימיה של האומה בארץ ישראל היא לא תוצאה של כיבוד הורים בלבד אלא אמרנו שמחברים את ההתחלה הסוף. "אנוכי ה' כך שרוציתי חברת מצרים ותבדים". התחלת המסע של עם ישראל היה יציאת מצרים ואז אנוכי לא יהיה שבת כיבוד הורים. ואחרי כל זה יאריכו ימיך על אדמת ארץ ישראל. מי שמחפש את ארץ ישראל בעשרת הדיברות שלא יגיד אני לא מוצא אותה כי להיפך כתוב כאן שהדברות האלה בקיצור מה שיש פה בעצם החמש דברות הראשונות זה ברות סגורות שמתארות את החיים של עם ישראל. החיים של עם ישראל בארץ ישראל. החמש הדיברות הראשונות הן מזכירות לי עץ. עכשיו נבין למה זה מזכיר לי עץ. זאת אומרת שעץ מי מערכים ימיו על האדמה? הרי עשב לא מערכים ימיו על האדמה, רק עץ. אז בעצם אומרים לעם ישראל אתם תהיו כמו עצים כי ימי העץ אומר הנביא ישעיהו כי ימי העץ ימי עמי. ובחמש הדיברות הראשונות נותנים לנו כאן בעצם איזשהו גן סגור של עם ישראל. עם ישראל שצאה ממצרים. עם ישראל שחי חיים מסוימים בארץ כפי שנראה עוד רגע. וכך יאריכו ימיו על הארץ. ואם עם ישראל יחיה את חמש הדיברות בארץ, מה יקרה בעולם? מה קורה כשעם ישראל חי בארץ ישראל? יש שפע לעולם, יש ברכה. איך זה בא ידי ביטוי? אז יכול לצאת איזה דבר אלוקי לכל העולם שפונה לכל העולם אוניברסלי בלי כתובת, בלי אנוכי ה' לא ולא. זאת אומרת אי אפשר לתקן את העולם התחתון בעולם כולו. איך לא היו גנבים, רוצחים, נואפים, שקרנים וחמדנים? עם כל הכבוד לכל הניסיונות, זה תלוי בעיקר אולי רק בדבר אחד. אם כנסת ישראל תחיה בתוך הגן שלה כעץ שמתואר בחמש הדיברות הראשונות, יבוא הטוב הזה שמצייר לנו החמש דברות השמאליות. אין שמאל בלי ימין. תארתי משהו. השאיפה הזאת של עולם שיש בו מוסריות כמו מה שמתואר בחמש הדיברות השמאליות. וזה לכאורה גם האמונה השמאלנית. עולם של מוסר טבעי זה בלתי אפשרי בלי חייו ארוכים של עם ישראל בארצו. ואיך עם ישראל חי חיים ארוכים בארצו? בצל העצים שהוא חי חיים כמו עץ. שזה בדיוק מה שנראה עכשיו בתוך הדברות הפנימיות הסודיות של עם ישראל מהנוכי ועד כיבוד הורים. עכשיו אנחנו ניקח את הדברות האלה של החמש הדיברות הימניות ואנחנו נרצה להסביר אותן. והפעם אנחנו נלך בדרך אחרת מה שהייתי נוהג להסביר. נלך מה קטן אל הגדול. מה הכוונה? יש לנו בדברות האלה עכשיו כשאני אומר עשרת הדיברות אני אגיד עשרת הדיברות כי זה הביטוי כי אין לי כוח להגיד חמש הדברות חמש הדברות הראשונות הימניות. אני אומר לך עשרת הדיברות אבל אני מתכוון בעיקר אל הדברות מצד ימין. בעשרת הדיברות אנחנו נחלק אותן לשלוש. נצמצם את החמש לשלוש. יש לנו כאן מצוות האמונה, המפגש עם הריבונו של עולם. ולמצוות האמונה יש שני שומרי ראש: אחד לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני והשני לא תשא את שם ה' לשווא. ולכן שלושת הדברות הללו אמונה, לא יהיה לך אלוהים, לא תשא את שם ה' לשווא, מבחינתי זה משפחה אחת והיא ההתוודאות שלך אל האלוקי, אל הבורא, אל המחיה, אל הנשמה של העולם שהיא הריבונו של עולם. זו מצוות האמונה עם שני שומרי הראש שלה. אפשר להעמיק הרבה מה זה שומרי הראש האלה אבל רגע אין זמן. המשפחה השנייה, המצווה השנייה, השבת. מצווה השלישית, כיבוד הורים. והטענה שאני טוען שמצוות האמונה והשבת זה אני עכשיו אצמצם יותר, זה משפחה אחת שקשורה אל המקרו. מה זה מקרו? הבגדול, העולם. ואותו דבר קורה באופן קטן ומצוות כיבוד הורים זה מובן. תכף אני אסביר. אבל בשביל להסביר את זה אמרתי שהיה מזה חייבים לחזור לדבר על עצים. בעץ יש שלושה חלקים: שורשים, גזע עם ענפיו ופירות. שלושה חלקים לעץ. האדם עץ השדה. והשורשים הם איזה נמצאים השורשים תחת לאדם, למרות שיש גם שורשי אוויר, זה מאוד נחמד אבל זה לא קיים יותר מדי. אז בעצם יש שם את השורשים. השורשים מכוסים מתחת לאדמה והשורשים האלה הם כמו קשיות. קש, קש. יש איזה קטע עם טראמפ שהוא מאוד אוהב קשיות, שמעתם על זה? זה קטע. לא שמעתם על זה? זה סתם יותר. יש איזה קטע, יש איזה מאבק בעולם משתמש בקשיות. בקיצור, לא משנה. השורשים של העץ הם בעצם כמו קש. הם אוספים את כל הסודות של האדמה אל העץ. שותים את המים אל העץ. יש את הגזע, הגזע הוא הדרך ויש את הפרי שנמצא בסוף, מתוק מתוק. התפוח כמו שאומרים. יש כזה שיר מתוק התפוח הים ומלוח. יש כזה שיר. עכשיו אני רוצה להסביר לכם מצוות האמונה. עם ישראל זה כמו עץ, העולם הוא כמו עץ. מצוות האמונה קשורה להתעסקות עם השורשים של העץ והשבת זה הפרי. בוד דורים קשור לגזע. שנייה אחת, בואו נסביר את זה. מה זה מצוות השבת? מצוות השבת פירושה טעות לחשוב שהשבת שיש לנו היום היא השבת שעליה התורה מדברת. השבת שלנו יש בה משהו מהשבת העתידית, משהו חזק מאוד. אכן, זה שבת באמת, אבל זה רק משהו. השבת האמיתית היא השבת של העתיד לבוא. זה לא דרשנות, זה פשוט התורה לפי פשוטה. הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי הוא מגיע אל התכלית. העולם הוא יצירת אמנות. האמן יוצר יצירת אמנות, עוד שלב ביצירה ועוד שלב ביצירה, וכשמגיע ליום השישי בסיפור הבריאה, נגמרה יצירת האמנות. ואז מה יש? ציור. הציור הוא משקף את עולמו של האמן. כשהאמן מצייר, אתה לא רואה מי זה האמן, אבל כשהציור נגמר, משתקפת דמותו של האמן. אם אתה תבוא לאמן ותשאל אותו מה הוא מצייר, הוא יגיד לך "אל תפרע לי, עוד לא גמרתי לצייר". אבל כשתראה את הציור המוגמר, תבין את עולמו הפנימי של האמן.
שבת של העתיד לבוא השבת של מעשה בראשית היא רמז לכל ההיסטוריה. ששת ימי בראשית הם בעצם ששת אלפים שנה, והיום השביעי הוא האלף השביעי, שהוא השבת שעתיד לבוא. האלף השביעי לא ייגמר, כמו שביום השביעי של הבריאה לא היה מוצאי שבת. הבריאה היא סיפור סודי, והיא מנוסחת בקודים. זה לא יום אחד, זה אלף שנה. אלף שנים בעיניך כי יום אתמול. השבת היא העתיד הנשגב של העולם, העתיד השלם של העולם. אפשר לקרוא לזה ימות המשיח, אבל ימות המשיח הם רק יריית הפתיחה של העתיד. העתיד הוא הרבה יותר מופלא. ימות המשיח, תחיית המתים, כל המושגים האלה קשורים לשבת של העתיד לבוא. השבת של העתיד לבוא היא בעצם הגן עדן שמתואר בבראשית. העולם הולך לקראת יהודו. המפץ הגדול, אחת התיאוריות הכי יפות שהמדע גילה, וההבדל בין האמונה לאתאיזם. האתאיזם אומר שהמפץ הגדול הוא עיוור, אקראי, ואין לו יעד. האמונה אומרת שבתוך המפץ הגדול יש חוכמה אדירה ורצון אלוקי להגיע לשבת.
כיבוד הורים והקשר לשבת כיבוד הורים קשור לרצון האלוקי. זה לא רק הכרעת הטוב, אלא גם חיבור לשורשים. אדם הוא כמו עץ, והעץ מקבל את כוחו מהשורשים. השורשים נותנים לעץ כוח, אנרגיה, חיות ושפע. השורשים הם לא רק בטריה, אלא גם האישיות של העץ. כך גם האדם, השורשים שלו הם הנשמה, והנשמה קשורה להורים שלו. כיבוד הורים הוא חיבור לשורשים, לקבלת אנרגיה וזהות. כיבוד הורים הוא לא רק תודעה של תודה על מה שההורים עשו עבורנו, אלא גם חיבור לשורשים ולזהות הפנימית שלנו. הנשמה של האדם מתלבשת בזרע הגברי והנשי של ההורים. כיבוד הורים הוא חיבור לשורשים, לקבלת השפע והזהות הפנימית. כשאדם מכבד את הוריו, הוא מתבר לשורשים שלו, לסיפור שלו ולזהות שלו. לכן אמרתי שכיבוד הורים זה כאילו הגזע. מצוות האמונה זה שורש כל השורשים, כמו שכתוב בפתח אליהו: אתה השפע שמשקה את האילן. האילן זה הבריאה, זה היקום. אבל איך אני אגיע אל השם? אז יש גזע, תוך הגזע יש כל הדורות. מה התפקיד שלך? רק תראי כמו בשרשרת, תן יד לאבא ואמא, תן יד לילדים שלך. זה כמו שאתה צריך לעשות: להיות סינור של השפע האלוקי, ואז העולם צועד. הפרי זה השבת. מצוות האמונה וכיבוד הורים זה מצוות השבת. זה גן האדם, זה למה אני הירחון עמך על האדמה למען ישראל לחיות את הקוד הפנימי הזה שדיברנו עליו עכשיו. אז ונברכו ברכה כמו משפחות האדמה בעולם. נגיע לתיקון מוסרי שלא תרצח וכו'. שבת, כיבוד הורים, אמונה? אמונה זה החיבור לשורש של הכל. כיבוד הורים זה הדרך שלי להגיע לאמונה. בעצם כשאני מכבד את ההורים שלי, אני מכבד את האלוקי המחיה אותי, ואז העולם מכוונן אל הפרי שלו, אל השבת שעתיד לבוא.
האתגר המוסרי בטכנולוגיה אמרתי ואני רוצה רק לסיים במידה אחת. אמרתי שזה מאוד אקטואלי. אני לא יודע כמה זה אקטואלי בשבוע אחד, אבל זה מה שעכשיו אני הולך להגיד. זה לא פוליטיקלי קורקט, זה קצת לא נעים, זה קצת סיפור גדול שצריך לדבר עליו והרחבה. ואני מזכיר אותו כדי להראות איך הדברים הולכים. המדע והטכנולוגיה הגיעו למצב כזה שהיום אפשר לייצר ילד. מה זאת אומרת? יכולה אישה שלא התחתנה מסיבות שונות, או יכולים שני גברים, שתי נשים להביא ילד לעולם. מישהו נותן זרע גברי, מישהי נותנת זרע נשי, מישהי נותנת ביצית, מישהי נותנת רחם, ומייצרים ילד. בסוף הוא יגדל, יכול להיות שהוא יגדל עם האבא שנתן את הזרע, אבל האמא לא קיימת. יכול להיות שהוא יגדל עם האמא, אבל האבא לא קיים. האם זה מותר על פי ההלכה? שאלה טובה. לא פוסק אנוכי, אבל מה כן קיים פה? יש פה ילד שגדל כשמנעו ממנו מצוות כיבוד הורים. אין לו אבא בעולם. לא אומרת מה ילד יתום שיש אבא כשאבא שלו נפטר. כיבוד הורים הכל מחובר, הוא חי את הסיפור. מדובר באדם שלא ראה ולא יראה, לא מכיר ולא קיים. קיים בעולם איפשהו, אבל זה לא דבר שהוא קשור אליו בכלל. יש לו אבא, יש לו שורשים, אבל נמנע ממנו בראשית יצירתו המצווה של כיבוד הורים. אם כיבוד הורים היה רק הטעם של הכרת הטובה, אבא שלי לא גידל אותי, לא עשה לי כלום, אני לא חי בכיבודו, אז לא קרה כלום. אבל אם כיבוד הורים זה הדרך שבה אני מתקרב אל שורשיי, אל זהותי, אל העניין פנימי שלי כיהודי, אז עשינו פה משהו שזה מאוד מאוד כואב. בעצם הבנו אדם ולא אפשרנו לו להתחבר לשורשיו, וזה ביטול מצוות כיבוד הורים, וזה מאוד כואב. תחשבו על זה.
