שיעור כללי | לעשות אותם ימי משתה ושמחה | הרב גבריאלי

צהריים טובים. אנחנו קרובים לפורים, ברוך השם. חז"ל, ובעיקר אנשי כנסת הגדולה, כשהם מתקנים את המצוות בחגים, יש להבין למה דווקא תקנו את המצוות המסוימות האלה. קרתה הצלה ונס גדול, ועכשיו מתקנים לעשות יום שמחה להודות על הנס. אנחנו רגילים לזה ולא תמיד חושבים על זה לעומק, אבל זה מעניין לקבוע דברים כמו סעודה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, קריאת מגילה וכו'. להבין את שורש התקנה, האם יש לה שורש אחד שמחבר את כל הדברים לכדי מהלך אחד. כדי להבין את זה, ניגע בכל אחת מהמצוות בנקודה אחת שהמפרשים העלו. בעזרת השם, ההסבר יתחבר לכל הדברים וייתן להם מהלך אחד. המצווה הכי משמעותית ביום הזה היא קריאת המגילה. אנחנו קוראים את המגילה גם בבוקר וגם בערב. בגמרא מעלה שאלה מעניינת שעסקו בה המפרשים לגבי היחס בין שתי סוגיות שנראות כל אחת עומדת לעצמה, למרות שהן עוסקות באותו נושא.

קריאת מגילה ביום ובלילה בגמרא בדף ד' אומר רבי יהושע בן לוי שחייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום. חשבו בני הישיבה שביום לומדים משניות ולא קוראים את המגילה. רבי ירמיה מפרש שלא לשנות את המשניות ביום אלא לחזור על המגילה פעם נוספת ביום. יש פה אב האמינה שלא קוראים את המגילה ביום, רק בלילה. המשנה אומרת שקוראים את המגילה בבוקר, ויש הגדרות מתי קוראים את המגילה. הגמרא מתרצת שהמשנה דיברה רק על זמן המגילה של יום ולא התייחסה לזמן המגילה של לילה. מה שקורה זה שבדף ד' יש אב האמינה שביום לא קוראים, ובדף כ' במשנה ובגמרא יש אב האמינה שבלילה לא קוראים. זה לא אותה מסכת, לא אותם תנאים ולא אותם אמוראים. יש הבדל גדול בין קריאת מגילה של היום לקריאת מגילה של הלילה, כנראה מזוויות שונות. אנחנו צריכים להבין מה זה, כי לנו נראה שזה אותה קריאת מגילה, אבל לפי הסוגיות יש פה שני עניינים.

ברכת שהחיינו ביום באותה סוגיה בגמרא, אומרים שאף על גב שמברכים שהחיינו בלילה, חוזרים ומברכים ביום. השאלה היא האם אומרים שהחיינו ביום. התוספות אומרים שהעיקר הוא ביום, כי עיקר פרסום הנס הוא בקריאה ביום. גם עיקר הסעודה הוא ביום, כי מי שעושה סעודת פורים בלילה לא יוצא ידי חובה. יש כאלה שבלילה שמחים הרבה, אבל הכוונה היא לשמוח בשירה וריקודים ולא להגזים, כדי שיהיה כוח למחרת לקיים את כל המצוות.

סעודת פורים בשבת כשפורים יוצא בשבת, עושים את הסעודה ביום ראשון. הירושלמי אומר שפורים לא מתאים לשבת, כי שבת היא קדושה בידי שמיים ופורים הוא חג שאנחנו קבענו. הם לא יכולים להיות ביחד, כי הם שני עניינים שונים. השאלה היא למה לא ושים את הסעודה בשבת, ומה העומק של הדברים של הירושלמי.

מתנות לאביונים הריטווה אומר שבפורים נותנים לכל אדם, גם לאשירים, כי מתנות לאביונים הן מדין שמחה ולא מדין צדקה גרידא. משלוח מנות ניתן גם לאשירים, וזה מראה שיש קשר בין המצוות. התוספות והריטווה מחברים בין המצוות, ויש כנראה משהו פנימי שמחבר את כולם.

הרמב"ם ומתנות לאביונים הרמב"ם אומר שמוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר בסעודה ובמשלוח מנות, כי אין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ואביונים. הרבי מלובביץ' שואל מה המקור של הרמב"ם לזה, כי זה לא מגיע מגמרה מפורשת. הרמב"ם לא כותב "יראה לי", מה שמראה שיש לזה סימוכין בחז"ל. אנחנו צריכים להבין מהו המקור. עד כאן ההערות. אם יש שאלות או הוספות, מצוין. בעזרת השם, אנחנו מנסים להבין את הנקודה היסודית של פורים. הנקודה הזאת, אם נבין אותה, תסביר לנו את כל השאלות ששאלנו. מה הסיפור של פורים? מה הנקודה המרכזית והעמוקה שיש בפורים? אם נבין את זה, נבין שזה עמד בעיניהם של חז"ל כשהם תיקנו את המצוות. במגילה, בפרק ט', מתארים איך אנשי כנסת הגדולה, מרדכי ואסתר, מתכנסים ואומרים, "מה אנחנו עושים עם האירוע הגדול הזה שעברנו?" הם מחליטים להפוך את הימים האלה לימי שמחה. ימי משתה ושמחה. מה זאת אומרת לעשות אותם ימי שמחה? זה אומר להפוך מציאות שכרגע לא קיימת ולעשות אותה. כמו נגר שלוקח עץ ועושה ממנו כיסא. ימים י' ות' ו' באדר היו ימי חול, אבל חז"ל הפכו אותם ליום של קודש.

הפיכת חול לקודש למה דווקא זה מה שאנחנו הולכים לעשות? הנקודה המרכזית היא שהסיפור של פורים הוא הפיכה של חול לקודש. אמן רצה לשלוט על הגוף, דבר חומרי ונמוך, ולהרוג את הגופים של עם ישראל. הקדוש ברוך הוא עשה את הנס בתוך החומר. מגילת אסתר מלאה במשטיות של יין ומלך מופקר, אבל בתוך החול הזה מתגלה שהקדוש ברוך הוא נמצא. הגוף שלנו בעצם רוחני, והקפיאת הר כגיגית שהייתה עלינו במעמד הר סיני, שהגוף שלנו לא רצה את התורה, מתבטלת. עם ישראל רואה שהגוף שלו קדוש, והקדוש ברוך הוא נמצא בתוך החומר.

הגוף והנשמה אם הגוף הוא רוחני, כמו שאתה אומר, זה משהו דומה לנשמה באיזשהו מובן, נכון? לא אמרתי דומה לנשמה, אלא הוא אפשר לקדש אותו ולהפוך אותו למזוקח. נשמה הוא לא יהיה, כי יש נשמה ויש גוף. אבל הוא יכול להיות מזוקח. אנשי קודש טיולי. הוא יכול להתנהל עם החומר שבו, אבל הכול נעשה בתערה, הכול נעשה בקדושה. והוא פועל כגוף.

מצוות השמחה כל המצוות של היום, תקנו אותם כחלק מהדרך איך אנחנו הופכים את היום הזה ליום של שמחה. בשביל להפוך את היום הזה ליום של שמחה, תקנו ארבע מצוות, מה שנקרא ארבע ממים. שמחה ומשתה מבחינה זה אותו הדבר. הביטוי הזה, לעשות אותם, זה להפוך אותם מיום של חול ליום של שמחה. יום של שמחה זה יום של קדושה. כל המהות של היום היא מהות של שמחה, ולכן ביום הזה, כל כולו, מהות אחת של קודש של הגוף, קודש של החיים, קדושה של החיים זה שמחה.

ההבדל בין שמחה בפורים לשמחה בחגים בסוכות יש מצווה ושמחת בחגיך. הקב"ה קבע שזה שבת או יום טוב, וחייב האדם להיות בהם שמח. אבל לגבי פורים, ההגדרה היא שהימים האלה שמחים, אנחנו קבענו אותם להיות שמחים. לא שהקב"ה קבע להיות שמחים ואנחנו צריכים להתנהג בהם בשמחה, אלא אנחנו קבענו את כל המהות של היום הזה כיום של שמחה.

מתנות לאביונים ומשלוח מנות מי שנותן מתנות לאביונים, הוא דומה לשכינה. כל הסיפור של פורים, זה אנחנו דומים לשכינה. אנחנו קבענו חג. אנחנו הפכנו את היום של קודש, כמו שהקדוש ברוך הוא עשה לנו את זה בסוכות בפסח. אנחנו עשינו אותו הדבר, אבל אנחנו. מתנות לאביונים זה לקחת אנשים שהם בשפל המדרגה, ובנתינה שאתה נותן להם, אתה מרומם אותם ומסמך אותם.

הקשר בין מתנות לאביונים ומשלוח מנות יש להם מכנה משותף. המכנה המשותף הוא שאנחנו הופכים את היום הזה ליום של שמחה. איך אנחנו עושים את זה? משלוח מנות, אנחנו נותנים לכל אחד, כל אחד נותן לחברים שלו, ואנחנו יוצרים שמחה על ידי הערבות ההדדית, על ידי החיבור בינינו. אבל זה לא רק על ידי זה, אלא אם יש מישהו שהוא מבקש, גם אם הוא עשיר גדול, אתה נותן לו. למה אתה נותן לו? כי אנחנו ביום הזה הופכים את היום הזה ליום של שמחה. מה כתוב בשיטה מקובצת? יום זה, שימו לב, לא דין זה מדין צדקה, אלא יום זה מדין צדקה, ככה אומר הריטווה באמת בעומק שלו, כמו שמובא בשיטה מקובצת. יום זה הוא לא מדין צדקה, המתנות להביונים ביום הזה זה לא מדין צדקה רגילה. שם באמת עושים את ההבחנות, אלא זה מדין שמחה. כיוון שזה מדין שמחה, אם אדם פושט יד, אתם יודעים שאיפה אם אדם צריך כסף בשביל ההתייחסות, כמו שאמרתי קודם, יש אנשים שיש להם כסף, אבל אין להם יחס, ולכן הם באמת אנשים עצובים. יש להם כסף, אבל זה לא הופך אותם לשמחים, ולכן הם רוצים את התשומת לב, הם רוצים את הזבר, כשהוא פושט יד, מה שהוא מבקש ממך זה תשומת לב, והתשומת לב כרגע היא בין היתר על ידי כסף, ואתה נותן לו, ולכן ההשוואה למשלוחי המנות, כי כמו שהמשלוחי המנות הוא חלק מהדרך, איך אנחנו הופכים את היום הזה ליום של שמחה, שאנחנו משפיעים אחד על השני בצורה חופשית, וכולם שמחים, וגם אנשים שהיית איתם יותר במתח וכזה, אתה נותן לכולם, זה לא קשור אם הוא עני או עשיר, גם המתנות להביונים, גם זה לא קשור רק לכסף, אלא קשור לביחד, קשור לשמחה, ואם זה קשור לשמחה, אז מובן מאוד ההשוואה בין המשלוחי המנות לבין המתנות להביונים.

סעודת פורים נעבור הלאה לסעודת פורים, אומר הירושלמי, עכשיו הוא יהיה מובן לגמרי, ויעשו אותם בשבת, מה הבעיה לעשות סעודת פורים בשבת? מה התשובה של הירושלמי? עת ששמחתו תלויה בידי בית דין, יצא זה, שבת, שמחתו בידי שמיים, שבת הקביע וקיימה, שבת זה מעשה אלוקי, אם נעשה סעודת פורים בשבת, ילך כל ה… כל הנקודה, כל המהות, תלך, כי כל העניין היה, אמרנו, להפוך יום של חול, להפוך אותו ליום של קודש. עכשיו, אם זה יום שהוא כבר קודש, אז אני לא עושה בו כלום. כל העניין של פורים היה לעשות אותם ימי משתה ושמחה, לעשות אותם, אמרנו, הגוף קדוש, אנחנו קדושים, גם האכילה שלנו, כל החול שלנו הוא באמת קודש, אנחנו לוקחים יום של חול, הופכים אותו לקודש, אבל אם זה יום שהוא כבר היה קודש, כי הוא תלוי בידי שמיים, קודשא בריך הוא קבע שהשבת היא יום קדוש, היא יום רוחני, זה יום עליון, גם אם אין שמחה בשבת, אבל יש עונג שבת, יש דין של קדושה בשבת, אבל כל העניין של פורים זה להפוך חול של קודש, זה היה ירושלמי, עד ששמחתו תלויה בידי שמיים יצא את זה, שמחתו תלויה בידי בידי, לכן זה חייב להיות ביום חול, כי צריך לראות איך אפשר את החול להפוך לקודש, ולא בקודש כבר, לעשות עוד פעולה של קודש, זה לא הנקודה.

קריאת מגילה ביום ובלילה מובן מאוד, הלאה, אני אלך להתחלה שהיא הסוף מבחינתנו, זוכרים את ההתחלה? ראינו בהתחלה, אומר התוספות, מה הרעיה לזה שאומרים שהחיינו ביום, כי גם סעודת פורים, שהסעה בלילה לא יצאה ידי חובה, שאלה ששאלה ספר שולי האדרת, מה הקשר בין סעודת פורים לבין קריאת מגילה? סעודת פורים כתוב, לעשות אותה בימי משתה ושמחה, זה ביום. קריאת מגילה, יש דין בלילה. זהו, שאלו. עכשיו שימו לב, ועם זה אנחנו מסיימים. קריאת מגילה של יום ושל לילה, יש בהם הבדל. מה ההבדל? ההבדל הוא כזה, הקריאת מגילה של יום, הנקודה המרכזית שבה, המרכזית שבה, זה חלק מהפיכת היום ליום של שמחה. הדרך להפוך את היום ליום של שמחה, זה לספר את הסיפור. כשאתה מספר את הסיפור, אז אתה שמח, כי אתה ומר, אתה מתחבר חזרה למה שהיה. הקריאה של הלילה, העניין שלה זה פרסום הנס. זה מה שיש בלילה. ביום יש גם פרסום הנס, אבל הנקודה המרכזית ביום, ולכן זה דומה לסעודה. אומר התוספות, ולפי זה התוספות כמובן, צריך את הציונים שלי, אבל הוא ודאי מאוד צודק, אומר התוספות, כמו שהסעודה, אם עשה אותו בלילה לא יצא ידי חובה, למה? כי כל התקנה הייתה מה? לעשות אותה מה? ימי, ימי שמחה. ימי ושתי ושמחה ביום טוב. אז הסעודה היא ודאי חייבת להיות ביום, כי אמרו להפוך את היום להיות של שמחה, לא להפוך את הלילה, להפוך את היום. יפה, אם זה להפוך את היום, והמגילה היא גם חלק ממצוות היום, אז גם המגילה היא צריכה להיות ביום, ולכן צריך כבר איך שהחיינו עוד פעם ביום, כי זה כאילו קריאה חדשה בכלל, זה קריאה מכיוון אחר.

פרסום הנס בלילה אם ככה, תגיד לי, אז למה בכלל קורים בלילה? הסיבה שקורים בלילה, זה בגלל פרסום הנס, כי אם תדייקו רגע בגמר, תראו ש… בגמרא במקור אחד, כן? שהגמרא אומרת לקרוא בלילה, אז הפסוק הוא, אלוהי יקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. רק כך בסוף, איתמר נעמי, אמר רבי חלבו, אמר רבי אולה בירא, חייב אני לקרוא את המגילה בלילה, ואל ישנותה ביום שנאמר, למען איזה מרחק חבוד ולא ידום, השם אלוהי לעולם עודקה. שימו לב, אומר רשי, איזה מרחק חבוד ביום ולא ידום בלילה. והה יקרא במזמור, אורעו ממך ה' כדי ליטני, דרשינם בפסיקטה במורדי חי והסתר ואמן והחש וראש, וקריאת מגילה שבע חור, שמפרסמים את הנס, והכל מקלצין לקבל ברוך הוא. הכל מקלצין לקבל ברוך הוא, כי הלילה הוא הזמן של הצרות. הרי הסתר נמשלה ללילה גם. שזה, לילי למה עזבתני? ובמזמור הזה, גם במזמור אורעו ממך ה' כדי ליטני, דורשים את הכל על הפסוק הזה, ולילה ולא דום יעלי. כי בלילה זה הזמן של הצרות, זה הזמן של הקושי, ולכן הזמן לפרסם את הנס הוא בלילה. ולכן בעצם חז"ל, עכשיו גם זה יסביר את הסוגיות, בר אבי יהושע בן לוי בדף ד' ואומר, חייב עדיין לקרוא את המגילה בלילה. אני לא מדבר על היום בכלל, עד כדי כך שיש הבאמינה שביום לא קוראים, הכוונה היא ביום לא צריך לפרסם את הנס. כי מתי מפרסמים את הס? בלילה. לכן הוא מדבר על הלילה. והוא אומר, ביום, תחזור על זה גם ביום. כלומר, המסקנה היא חוזרים עליה גם ביום. כן? מה רשי כותב בספרתיו היום, זכר לנס? איך זה יוסבר, זכר לנס הזה שרשי כותב למעלה במקור הראשון? זכר לנס, שהיו זועקים בימי צרתם יום ולילה. זה היה כאילו ביום, אז איזה יותר חוזר? אתה אומר, על הלילה, אני זוכר. לא, אז הוא אומר, כי בסוף, בסוף המסקנה, אנחנו קוראים גם ביום, כי ביום יש שני דברים. ביום יש גם פרסום הנס, אבל זה דווקא הנקודה המשנית, והנקודה המרכזית ביום, זה שזה חלק ממצוות היום, אבל חוץ לזה זה גם פרסום הנס, כמובן. כי בסוף כל קריאה של המגילה, היא מזכירה את הצהרה ומזכירה את ההצלה. אז לכן ברור שזה יום בלילה. גם הפסוק אומר, לשנותה ביום, לחזור בלילה, אבל העיקר הוא בלילה. לשים לב שהוא אומר, חייב בלילה ולשנותה ביום. למה זה אומר לך, חבוד ולא ידום? חבוד ביום ולא ידום בלילה, והלילה נהיה אצלו המרכזית. בגלל שפרסום הנס הוא בלילה.

מצוות היום ופרסום הנס אגב, זה סתם במציאות שלנו, זה אמנם לפעמים לא כל כך טוב שזה ככה, אבל המציאות היא שבלילה יש פרסום הנס גדול. למה כולם באים בלילה? בלילה, בית מדרש, פוצץ, אנשים, כולם באים. ביום, בעיקר השנה זה יום שישי, אז התפילה, תתכוננו בפורים היא בשעה שבע ורבע, בגלל שיום שישי הוא קצר וצריך להספיק את כל המצוות של היום, וגם את הסעודה ועוד יש לנו שבת, אז פעילים בשעה ורבע, וזה אחרי שסמכנו בלילה, ככה אנחנו נשנון ב-12-1 בלילה. בסדר, מספיק שש שעות, בעזרת השם, בשביל תקניות ושל עקום. אבל ביום, איכשהו, פחות ילדים קטנים, נשים, וראים להם אחר כך, השבח הגדול, הפרסום הנס הגדול הוא הלילה. ביום, זה המצווה, המצווה חלק ממצוות היום, וזה גם פרסום הנס, אבל גם במציאות רואים שבאמת, אגב, בחנוכה מישהו הזכיר את חנוכה קודם, זה מאוד מזכיר, כי גם בחנוכה, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו, אבל גם בחנוכה כתוב שהנס הוא עיקר הצלה מהמלחמה, והדלקת נרות זה פרסום הנס. זה פרסם את הנס, כלומר, ומתי מדליקים נרות בלילה? מדליקים נרות בלילה, עכשיו, ברור שהם מדליקים נר, אז ברור שהם מדליקים אותו בלילה, כי ביום נר לא משמעותי, אבל זה לא סתם. זה לא רק בגלל שנר הוא לא משמעותי ביום, אלא זה בגלל שפרסום הנס הוא בלילה, כי הלילה זה הזמן של הצרה, ולכן הנס עצמו הוא ביום, אומרים על אל בפורים, אומרים על אל ביום, כי הנס עצמו הוא ביום, אבל הפרסום הנס הוא בלילה, וזה מה שקורה פה בסוגיות, רבי ישוע בלוי בא מצד פרסום הנס, ולכן הוא אומר, חד ימין קורא את המגילה בלילה, וביום תחזור על זה, פעם שנייה, תחזור, כי מצד פרסום הנס זה באמת היום תפה ללילה, אבל המשנה בדווקא עמוד א', שם המשנה מדברת על היום, אין קוראים את המגילה של יום, אלא מענה צחמה, ואז באמת היא כאילו מתעלמת מהלילה, כי באמת בלילה אין מצווה, מפני מצוות היום, זה לעשות אותם ימי משתה ושמחה, אין מצווה להפוך את הלילה ליום, כי זה לא נתקן על הלילה, זה נתקן על היום, לכן יש סוגיה בדווקא א' שמדברת על הקראת מגילה של יום, והיא חלק מכל המצוות של היום, מכל הממים, מה שנקרא, כן, מקרא, מגילה, משתה, משלוח, כל המתנות, כל זה, כל הממים האלה, זה מצוות ביום, זה המצוות שדרכם אנחנו הופכים את היום חול, הופכים אותו ליום, לעשות אותם ימי משתה ושמחה. קראת מגילה, סעודת פורים והן קשורות, לכן הטוספות קושר ביניהם, מתנות להביונים, דומה לשכינה, משלוח מנות, להרבות שמחה בין האנשים וקשר ביניהם, ולכן הריטבה קושר ביניהם, כי זה הרעיון של השמחה מחבר את כל הדברים האלה למהות אחת של הפיכת היום ליום של שמחה. הלילה קוראים את המגילה מצד אחר, מצד פרסום הנס, ולכן אומרים שהחיינו פעמיים, כי שהחיינו של הערב היה מצד פרסום הנס, שהחיינו של הבוקר הוא מצד המצוות של היום, ולכן זה דבר תמוה, אין אותו בשום מקום אחר שאומרים פעמיים שהחיינו המצווה, אין דבר כזה. כמו שהוא אמר, הטוספות, מסוכה, השולי האדירה טבעי, מסוכה, אתה מברך בלילה, אתה לא מברך ביום עוד פעם, למה? כי זה אותה מצווה. לא, אני אומר לפי מה שרואים פה. אפשר להבין איך זה באמת מדובר. כן, לכל רגע זה דבר תמוה מאוד, ולכן הפוסקים באמת, זה לא פשוט להם בכלל. ואז אומרים, מי שכן מברך, אז לחומר, אז שיתכוון, ליתר ביטחון, נתכוון על מתנות, ולפי מה שכתוב פה בטוספות, לא צריך להתכוון על שום דבר, פשוט זה חלק ממצוות היום, ולכן זה לא קשור ללילה. זה סיפור אחד, זה סיפור שני, ויש להם שהחיינו אפילו שונה. הלכתי את זה, אנחנו מחמירים את זה, אנחנו מתכוונים גם על המצוות של היום, אבל, אגב, זה גם דומה, מצוות של היום, כי זה כל המצוות של היום, אני עכשיו קורא מגילה, אבל אני מתכוון בזה, על כל המצוות, כי הם כולם שייכים לאותו שורש. לכן אני מברך עליהם, אנחנו מברכים עליהם שהחיינו, וכמובן, לא הספקנו לקרוא פה מקורות בפנים, אז אפשר להשלים את זה לבד.

שמחה באדר תראו רק את מה שאמרתי קודם על מהרמב"ם, אז תראו רק ממש משפט אחד במקור שמונה. שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג, כולם ימים טובים ואסורים באספלת וטענית, וחייב אדם להיות בהם שמח ובטוב לב, הוא, בניו, אשתו ובני בתו. שומעים? הימים האלה, הקב"ה קבע אותם כי הם ימים טובים, וחייב האדם להיות בהם שמח. לעומת זאת, במקור תשע, מצוות יום ארבעה עשר, בני כפרים, ביום חמישה עשר זה להיות יום שמחה ומשתה. ומשלוח בנות לרעים ומתנות על הביונים וכולי. אם כן, מצוות היום, להיות יום של שמחה, לא שהקב"ה קבע את זה יום של שמחה. אנחנו קבענו את זה ליום של שמחה, ולכן לא חייב אדם להיות בהם שמח, אלא זה פשוט, זה המהות של היום. קבענו את היום הזה כי יום של שמחה, ולכן ברור שאנחנו שמחים ביום הזה ושמחים עם הגוף שלנו. אוכלים, שותים, שמחים עם אנשים אחרים. חיבור גדול של שמחה שהוא כולו נובע מהדבר הזה. והצד הרוחני, כן, אמרנו אותו רק ממש ככה, נגיד, עוד משפט אחד ממש ככה שאני לא יכול לטפק מלהגיד אותו, אולי אני אשלים אותו בסדר היום בשיחה הכללית מכיוון אחר, אבל המשנה במסכת הענית כתוב, מי שנכנס אב ומעטים בשמחה. אומרת הגמרה, מופיע פה במקור 13, אמר ביודה ברי דה רב שמועי בר שילת, שמי דה רב, כשם שמי שנכנס אב ומעטים בשמחה, כך מי שנכנס אדר מרבים בשמחה. כל המפרשים שואלים, למה צריך לתלות את אדר באב? זה טמוע מאוד. כשם שנכנס אב, ככה, למה התלות את זה בזה? זה אחד עצוב, בואו נשאיר אותו שם. זה שמח, נשים אותו בנפרד. שראה איזה אדר מרבים בשמחה. אלא מה? הפוטנציאל של אדר הוא אב. אדר הוא בפוטנציאל חודש עצוב. אני לא יודע מה זה. אגב, פעמיים בהיסטוריה של עם ישראל, מכילה רבנו ניסים. רבנו ניסים. פעמיים בהיסטוריה של עם ישראל, חודש אדר היה חודש עצוב מאוד מאוד מאוד. אתם יודעים מתי? פעמיים בהיסטוריה האחרונה של עם ישראל, חודש אדר היה חודש מאוד עצוב? שני חודשי אדר היו חודשים מאוד עצובים, בהיסטוריה האחרונה של עם ישראל. מה? אדר. אז תקשיבו, לפני מלחמת, לפני שהוקמה המדינה, יש מה שנקרא, הם קוראים לזה בלשון הלועזית, מרץ השחור. מרץ השחור, זה חודש מרץ, הרי היסטוריה קצרה בחצי דקה, וכפתה במובמבר הייתה החלטת האומות, התחילו, התחילה מלחמה עוד לא פלישה של צבעות ערב, אלא מלחמה בתוך הארץ, בין הערבים שהתחילו פיגועים בצורה מסיבית מאוד, כנגד ההחלטה של האום לחלוקת המדינה. בחודש מרץ, אדר של אותה שנה, היו פיגועים שנהרגו בהם מאות יהודים. מאות יהודים, זה נקרא מרץ השחור, בעקבות המרץ השחור הזה, אז בן גוריון החליט כמה, כמה החלטות על כל מיני מבצעים שעשו, והתחילו לשחרר כל מיני מקומות, היה חודש מאוד קשה. אחרי הסכמי אוסלו, אנחנו הולכים כמה שנים קדימה, בסדר? שנות, שנה 93', 4', לא זוכר, עכשיו 5', היה הסכמי אוסלו, כידוע, כביכול שלום פרץ, נתנו להם את כל הערים הפלסטיניות, נתנו להם נשק, ואז היה בחודש אדר אחד, היו גם, כי אני לא זוכר עכשיו את הכמויות של ההרוגים, אבל פשוט כמויות, היה כל כמה ימים פוצץ אוטובוס, ירושלים, תל אביב, נהרגו, כל פעם נהרגו, 20, 30 אנשים, פשוט כמויות מטורפות, אדר השחור, מרץ השחור, פעם שנייה. כלומר, באמת, זה לא סתם, חודש אדר, יש בו פוטנציאל של חול, יש בו פוטנציאל של קושי, ואז, כשם שמשמחה עשה אבי מעטים בשמחה, ככה, תדע לך, האדר היה יכול להיות אב, אבל הקב"ה עשה את הנס הגדול הזה, ועם ישראל הבין את המהות של הנס, והפך את החודש הזה, לא רק את היומיים, זה לא רק היומיים, החודש אשר נהפך מיגון לשמחה. מי שנכנס לאדר כבר מרבים בשמחה. אפשר לקרוא את המגילה כבר מראש חודש במצבים מסוימים, כשאדם יודע שהוא לא יוכל לקרוא במועד. כל החודש הוא חודש של שמחה. למה? כי הוא הפך מאב להיות אדר, ולכן זו שמחה גדולה במיוחד. כשאתה מצליח להפוך משהו ממציאות אחת למציאות הפוכה לגמרי, השמחה היא מאוד גדולה. בעזרת השם שנזכה.