ברוכים הבאים לפסח. תשע פעמים מצווה התורה את עם ישראל לאכול מצות בפסח. לא רק זה, אלא התורה קוראת לחג הזה חג המצות. אנחנו קוראים לו חג הפסח, אבל זה לא השם האמיתי שלו בתורה. בתורה הוא נקרא חג המצות. יש בתורה חג הפסח שהוא ביום י"ד לחודש, זה חג קורבן הפסח, אבל אחר כך יש חג המצות שבעת ימים. חג המצות יש לו חבר מאוד דומה לו – חג הסוכות. זה מאוד דומה, זה בעצם אנחנו אמורים לעבור סדנה פעמיים בשנה, פעם וחצי שנה. סדנה אחת קשורה למה אוכלים, סדנה שנייה קשורה להיכן גרים. שבוע צריך לאכול מצות ואחרי חצי שנה צריך לשבת שבוע שלם בסוכה. זה מאוד דומה. בשניהם התורה שוללת את האלטרנטיבה: תשביטו שאור ואסור לאכול חמץ, אסור גם שיהיה בבעלותכם חמץ. ובסוכות התורה עוסקת לאדם לחיות בבית הקבע שלו כל שבעת ימים. אומרת הגמרא: אמורה תורה שם בדירת קבע ושם בדירת עראי. בסוכה ומצה זה מאוד דומה.
חג המצות וחג הסוכות אם אני הייתי ממציא את היהדות הייתי עושה שיהיה חג אחד שבו אוכלים מצות בתוך הסוכה, כי זה מה שכתוב בתורה. בתורה כתוב "וישו בני ישראל מראמסס סוכות", ומה שם קרה בסוכות? ויפרו אותו בצק שרוצים מצרים הוגות מצות. אבל למזל של העולם לא אני חיברתי את התורה. יש לתורה סודות הרבה יותר גבוהים ממה שאנו יכולים להבין, ולכן יש לנו שני חגים: זה בפתיחת החורף וזה בפתיחת הקיץ – סוכות ומצות. ויש כמובן קשר עמוק בין שני הדברים האלה. זה נראה שסוכה זה משהו שעוטף אותנו יותר, מה שנקרא אור שמקיף אותנו, ומצה זה משהו שאנחנו אוכלים אז הוא נהיה בתוכנו, אז זה אור פנימי. חג המצות זה אור פנימי, חג הסוכות זה אור מקיף, נכון? ממש פשוט. והנה זוכי אנו במהלך הדורות להבין את התורה יותר ויותר. והיום בעקבות כל מיני דברים שאנחנו יודעים ורואים דברים שמתגלים, אפשר להבין את חג המצות ואת המצה. מה הסוד של המאכל הזה? אפשר להבין את זה בצורות שפחות מופיעות בספרות, אבל כשאתה מסתכל זה מה שכתוב בספרים הקדושים. אבל היום יש לנו הרבה ידיעות חיצוניות, ודווקא את השיעור הזה אני מתחיל לא במקראות שציוו אותנו כמה פעמים לאכול מצות בחג המצות, אלא מהחיים, ממחקרים אפשר לקרוא להם היסטוריים שהתפרסמו בתקופות האחרונות.
היסטוריה של הלחם אני מחזיק בידיים שלי את הספר של יהודי שאני מזכיר אותו מדי פעם. רואים את הספר? פרופסור חמיקן, פרופסור זוהר עמר, והוא מגדולי הדור בתחום החקר הקדמוניות על העליה העתיקה של התנ״ך ושל אבותינו. תנ״ך והמשנה ויש לו ספר "חמשת מיני דגן". הוא עוסק בסוגיות בתורה שקשורות לחמשת מיני דגן כמו מצה, כמו לחם הפנים, והוא מביא לנו כאן ידיעות מרתקות ביותר שמאירות על התורה אור חדש. אני אסביר מהפה ואחר כך אסביר או רק יקרא מה אתם מעדיפים? אני אגיד בכמה מילים קודם כדי להכריס את העזה. מסתבר בתורה שלחם החמץ, כלומר בוא נגיד מבחינה מה זה בעצם חמץ. בעצם בוא נגיד ככה: במהלך ההיסטוריה בהתחלה הבן אדם בכלל לא גידל חיטה אלא הוא לקט מזונות. אז בטח הוא ראה את החיטה, את אמא חיטה, והוא לקט את הגרגרים ואכל אותם איכשהו. אחר כך הוא גילה שאפשר לזרוע את הגרגרים ולקבל יבול. זה המהפכה החקלאית הקדומה, ואז האדם התחיל לגדל חיטה, שעורה, דגנים ולקצור. בהתחלה הוא אכל כנראה רק דייסה שהוא בישל את שהוא אכל, הכל אלפלקס של פעם שזה כליות שהוא אכל את הגרגרים עצמם. אחר כך מישהו גילה שאפשר לתחון את הגרגרים ולתחון את גרגרים הדגנים יוצא אבקה שקוראים לה קמח. והוא גילה שאם אתה מחבר לזה מים יוצא סד זוויקה כזאת ואז אם אתה מחמים אותה באש, הופה, זה יוצא משהו מאוד טעים. ואז התחיל להיות לחם בעולם.
המעבר לחמץ עכשיו יש קפיצה. הלחם היה, השלב הזה היה שלב של קמח, מים והפייה מיידית. זה בעצם המצה. המצה זה הלחם הקדום. ואז מיום אחד מישהו גילה שאם אתה משאיר את הבצק הרבה זמן בלי להפות אותו מיד, אז קורה שם תהליך כימי שאולי הם לא ידעו להגדיר אותו כמו שהיום אנחנו מגדירים אותו. אנחנו יודעים שמדובר בעצם לרגע שאתה מחבר מים לקמח אז יש שם חיידקים שמתחילים לאכול את הסוכר שבקמח ולהוציא אנרגיה. הופכים את הסוכר לאנרגיה ואז הקמח נוצרים בו חללים קטנים ואז הוא תופך. וכשהוא תופך אז גם הוא מקבל טעם אחר ואז הוא גם מקבל איזשהו צפיחה החמצה ואז זה נהיה משהו יותר משובח יותר טעים ואתה יכול לעשות מזה כל מיני צורות להכניס לנחם כל מיני טעמים. יכול להכניס לזה דבש, יכול להכניס לזה כל מיני טבלינים ואתה מקבל איזשהו משהו חבר על הזמן. אבל בשביל זה אתה צריך משהו מעניין – תנור גדול. כי כשהיה רק את הלחם הפשוט, אז בעצם מה שהיה היה רק קמח ומים ומיד מיד עפו את זה. מה קורה כשהולכים קמח ומים? דיברנו על זה כבר בשיעור פרשת בו. מה קורה איך אתה עופה קמח ומים? אתה צריך לרדד, אתה מרדד זאת אומרת אתה מנמיך את העיסה. אתה מרדד אמרו יוצאת לך סוג של מעגל. לכן המצות כראו בתנ״ך עוגה שם ניגול. ואז אתה פשוט מחמם את זה צ'יק צ'ק. אתה עושה אש על אבן האבן רותחת תדביק את זה לאבן או אפילו שאתה שם את זה בתוך אפר חותך בתוך כמה שניות נהיה לך כבר אפוי ככה אפוי בצורה טובה ואתה אוכל את זה. אבל עכשיו שגילינו את ההתפחה וגילינו את הלחם נהיה גדול איך תופע את זה? אז בני האדם ייצרו את הכלי חדש – תנור. תנור זה בעצם איזשהו כלי קיבול מחרס גדול בתוכו אתה מכניס את הלחם שהוא גדול והוא צריך עכשיו אפייה לא מיידית אלא זמן מסוים שהוא נהפה מקבל את הכושי שאתה רוצה. עד כאן ספרתי לכם את המעבר משאכלנו גרגירים כקטים משגידלנו גרגירים כחקלאים אכלנו דייסה וכליות עברנו למצא והגענו לחמץ.
המצאת האפייה במצרים עכשיו עוד חידוש. החידוש הוא זה דבר שכתבו אותו ההיסטוריונים היוונים שהם בעצם חוץ מהתנ״ך זו ההיסטוריה הכי עתיקה שיש לנו. היסטוריה שמתארים אותה היוונים והם אומרים עולה מדבריהם שמצרים הייתה המרכז העולמי של הלחם המשובח המשוכלל התפוח המוחמץ. כלומר זה היה בעצם סטארטאפ מצרי. כל ההתפחה הייתה סטארטאפ מצרי. ההתפחה הייתה בעצם גם הייתי קורא לזה איזשהו נכס מצרי. זה היה בעצם נתן למצרים איזה סטטוס. היוונים קראו למצרים ארץ אוכלי הלחם. כן, ואם הדברים האלה הם נכונים זה שופך אור על כל מיני פסוקים בספר בראשית כל מיני עובדות מעניינות. אחרי שנתתי לכם את הרע במילים שלי אני אקרא לכם את דבריו של פרופסור זוהר עמר. דרך אגב, הלחם כמזון בסיסי מתגנים וקטניות ומוצר קדום שהיה ידוע בעולם העתיק בהרבה תרבויות ולאמיתו של דבר לא ניתן לדעת מתי ואיך הן בדיוק לומדה האנושות להכין את הלחם. כלומר מה שאומר כאן זה עדיין לא מאה אחוז שזה מצרים אבל הדעה הרוב אחת מייחסת את המצאת האפייה למצרים העתיקה. התגלה שלפני אלפי שנים שם היה שימוש נרחב בסאור. סאור זה לא סאורה, סאור זה המחמצת. אחר כך נסביר אולי לפני השימוש בסאור. סאור זה סאור זה גם יש לנו שמרים שאתה קונה את זה במחנות שמרים איך קוראים לזה שמרים סינתטיים שמרים שמרים וישים אבל השמרים האמיתיים כמו שאתה יכול ללכת לחנוליות טבע או לכל מיני אנשים האלה שקונים הסמולנים האלה שקונים אוכל בריא אז אתה יכול לקנות לחם מחמצת. לחם מחמצת זה אומר שהאופה לא עפה את הלחם בעזרת שמרים סינתטיים מעובדי שהם לא טובים אלא בעזרת מחמצת. זה בעצם אתה לוקח בצק משאיר אותו לא כמה שעות אלא כמה ימים ואז הוא נהיה בעצם מושבת חיידקים תרבית חיידקים. אתה לוקח את אתה לוקח כה כזית כדור קטן של בצק הזה ומכניס אותו לעיסה חדשה שאתה עושה והוא מה שנקרא הסאור של העיסה הוא מחמיץ הוא נוצר את התהליך בצורה יותר אינטנסיבית. בסדר אז השימוש בסאור הוא במרכיבים מגוונים ליצירת מיני לחם ומשקאות עושים התגלה במצרים מהעתיקה לפני אלפי שנים גם משקאות כמו בירה. ידיעות על הלחם בדרכי הכנתו מופיעות בתעודות מצריות זה היה העסק גדול שם ואף נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במצרים קקרות לחם בצורות שונות בתקופות קדומות מאוד בציורי קיר מצרים גרפיטי ציורי קיר מצרים עתיקים ניתן לראות את כל שלבי האפייה זה כאילו היה משהו שבאו והציגו את זה כי זה כאילו חלק מהמותג של מצרים למין לישת הבצק ציורים למין לישת יש ה אחר כך תוכלו לראות ציור קיר כזה מארכיאולוגיה מצרית רואים? רואים את כל השלבים מלישת הבצק ועד להוצאת קקרות הלחם מן התנור צורות הלחם רבות גבוהים לחמים עגולם לחמים מרובעים לחמים בעלי כיפות לחמים דומים לקוביות לחמים גבוהים לחמים בצורת חרות לחמים דמויי בעלי חיים הלחם והאביר נחשבו מרכיב מזון מרכזי בכל ארוחה בכל בית במצרים.
הבדלים תרבותיים בין מצרים לעברים עכשיו בואו נתחיל לראות איך הפסוקים מתחברים אחד לאחד. בראש המאפייה הממלכתית מי עמד? מי עמד בראש המאפייה הממלכתית? שר האופים. זאת אומרת מה זה שר האופים? אתה קורא את זה ואומר וואלה יש פה סיפור ילדים בספרי ילדים יש מה קורא סיפורים לילדים לבין קיפליס. לא, שר האופים כי זה משהו מאוד מרכזי בתרבות. הלאה בואו נראה עוד דברים. כל הסיפור של יוסף תמורת הלחם קנה יוסף את כל אדמת מצרים הוא שכר בדגן ואת תושביה הפך לעבדים מדברת הכהנים, דלק שני אחת מתעודות מצריות. אתם זוכרים גם מה היה אכל לו שר האופים? יש לו סעל על הראש שלו וכל מיני מאפה רוגלאחי, קורוסוני מה יש שם מתעודות מצריות עולה שכמויות עצומות של כיכרות במגוון עשיר של צירות הוגשו כמנחה לכהני מצרים ואליליה. כל מה שהוא כותב כאן יש כאן מקורות בלועזית מדובר איפה? בארץ של תרבות ודת הלחם. וכך קינה את מצרים הגיאוגרף היווני אקטיוס שחיה בשנת מינוס חמש ועוד לפני הספירה בשם אוכלי הלחם. גם בתקופות מאוחרות יותר הייתה מצרים מפורסמת בזכות נחתומיה. מוביל כאן מקורות של לחם הפנים שאנחנו יכולים לבדוק עם מצרים איך עושים כל הדברים ומלאכת החמצת האיסה הייתה מסורה בידי אנשים מומחים. עכשיו שימו לב טוב הלחם המוחמץ התפוח היה איפה סמל סטטוס מעמד שהבדיל את המצרים מהעמים אחרים. אז מה היה באותו זמן במקומות אחרים למשל בארץ ישראל? ובכן לעומת זאת בארץ ישראל אז היה את העמים שהיו כפופים למצרים מבחינה תרבותית אז אולי הם היו כמו מצרים אבל מי שהיה לא כפוף למצרים העבריים לעומת זאת עפו בארץ ישראל בדרך כלל בתקופת המקרא לחם עצות, לחם שטוח מדומה לפית הלאפה פשוט ומעיר הכנה שכינויו בתורה הוא לחם עוני פעם אחת בתורה דברים פרקת זין מכונות המצות לחם עוני זה נאפה על גבי אבנים לועטות כפי שנואגים לאפות נבדים לחם עפוי זה אפיין את העברים והבדיל את הלחם שלהם מן הלחם המצרי שהוא נאפה בתנורים גדולים בנויים, קבועים שדווקא באמת אף כבהם ניתן לאפות לחם שתפך בתהליך הפייה שנמשך זמן רב ולכן אומר כאן החוקר לואני הלחם והמצא אינם רק שני מיני מאפה אלא מייצגים שתי תרבויות נבדלות זו מזו באופיין בין העברים הנבדים רואי הצאן לבין המצרים יושבי הערים. אני עכשיו אומר נכון שאתם אומרים מה אתה אומר עברים תגיד די היהודים היהודים זו מילה מאוחרת בתנ״ך בשלב הזה זה העבריים אבל יש גם שיטה שהרב אורי שרין הביאו אותה משם הרב מניטו שהעבריים זה מושג רחב יותר ממשפחת יעקב אבינו אוקיי זה נושא בפני עצמו כלומר זה גם עם ישראל וגם כל מיני קבוצות שבאו כמו מלכי צדק מלך שלם כל מיני זאת אומרת לא רק עם ישראל היה היה כאילו מאמין החידוש בעם ישראל זה כל ההמשך שלו אז מה היה אצל העברים, העברים היו יותר רואי צאן רואי צאן הם יותר נעים בדרכים והם יותר בשטח הם לא הופים לחם בתנור תנור זה יותר מתאים לתושבי הערים זה עירוני כשהתנור הוא גדול אתה לא יכול להפות לחם אלא בתנור אבל הפיטה הלאפה היא דקה מאוד היא נעפת על אפר הרותח על אבן שלובנה באש וכדומה היא לא צריך לקחת שום דבר רק כמח ומעט מים כמובן הלחם הזה הוא פשוט אין בו את כל התאמים ואת כל השכלונים. עכשיו תבינו עוד פסוקים בואו נבין עכשיו עוד פסוקים פתאום אנחנו מסתכלים לפי המחקר קוראים אותה תורה ומבינים אה וואלה דברים שלא הבנו אף פעם נצינות לא הבנו אף פעם תראו לפי התורה ההבדל בין שתי התרבויות היה תאומי וגבל בתאוב של ממש כך כתוב שמה כשהאחים מגיעים למצרים כי תואבת מצרים כל רואה צאן המצרים לא עבור רואה צאן לפי נראה ובסיבה זו הסכים פוטיפר שינהל יוסף העברי את כל ביתו מבלי שהוא מעורב בשום דבר מלבד הלחם השלו הוא אוכל כלומר זה לא רק לחם כמו שאנחנו חושבים היום מזון אלא לחם ספציפית בזה אתה העברי אל תיגע זה שלי המצרי אומר פוטיפר ליוסף אתה תדאג בכל הדברים בלחם אל תיגע ככה כתוב שיוסף אוכל כתוב זוכרים את הפסוק הזה גם כשיוסף היה משנה למנך הוא היה עברי אמרתי לכם עברי זה לא עכשיו דווקא משפחת יעקב יוסף היה עברי ככה גם הציגו אותו נער עברי ולכן מה כתוב השימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים איתו לבדם כלומר שמו אוכל ליוסף העברי ולמצרים בנפרד כי לא יוכלו יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תלווה אלה מצרים כלומר אי אפשר בסודת לחם שיוכל מצרי שאצלם הלחם הוא משהו משמעותי אם העברים האלה שאוכלים את הפיתות אבל לא אכלו העברים לא אלו לחם בכלל של מצרים אהה אני לא יודע לא לא לא מה? מה הפסוק? לא הפסוק הזה מתאר שיש כאן סעודה לא יודעים יש שם סעודה כזאת חגיגית אז איך להגיד זאת אז יש איזשהו הבדל אנחנו מצרים אנחנו אוכלים לחם יש לנו את הקטע שלנו עם הלחם ולא האוכל שלך יוסף העברי כן אבל הלחם של העברים באותה תקופה זה מה המצות? אנחנו פיתות כאלה שעושים בתמוש זה מצה זה מצה מה זאת אומרת זה מצה זה פיתה דרוזית אתה יודע מה? תגיד לי מאיפה המציאו את המעסק פיתה דרוזית אהה תבין מה אני אומר לא כאילו מה מה הקטע פיתה דרוזית אבל אני אאכל אותך פיתה דרוזית לא אז זה הפיתה שבאותה תקופה אכלו לאפר כן אתה אומר זה לא המצה המרובעת הנכססת כדומה לקרקר המצאות הקשות שאוכלים אותן שממש כמו כמו קרקר שרוב עם ישראל אכל אותן זה חומרות על גבי חומרות שנוצרו בעם ישראל שהכל יהיה מאוד דק ומאוד זה באופן פשוט אנחנו יודעים אנשים אנשים שגרים במושבים תימניים או צפון אפריקה פה ושם חלק ממקומות אז עדיין משמרים את את המצא כפיתה והיום שיש מקפיאים הם עושים את זה בצורה מסחרית פעם זה לא יכול להיות וחוץ מזה אז היום באמת הרבה אנשים חוזרים אבל אם חוזרים לזה זה רק בעל הסדר אני לא מכיר מישהו שכל ישיבת הימים בחר רק את הלאפות האלה אלא אם כן הוא גר במושב תימני שיש שם סבתות תימניות שעדיין עושות בתוך פסח את הלאפות האלה אולי יש פה את היהודי שבא לישיבה כהנים שגם במושב מייחיני אולי הוא יכול לספר לנו אולגה אולגה אני הבעלתי. במהלך השיעור דיברנו על ההבדל בין לחם למצא, ועל המשמעות הרוחנית של כל אחד מהם. לחם החמץ נתפס כלחם תרבותי, מפותח ומלאכותי, בעוד המצא היא לחם פשוט, יסודי, שמסמל חירות ותנועה.
הקשר בין מצא לאורחים ומלאכים מצא מופיעה בתנ"ך במצבים של אורחים ומלאכים. אברהם אבינו מכין מצות לאורחיו, לוט מכין מצות למלאכים, גדעון מכין מצות למלאך, ואליהו הנביא מקבל מצות מהמלאך. בכל המקרים הללו, המצא מסמלת את האוכל של הנודדים, של מי שנמצא בדרכים, של מי שאין לו זמן להמתין לחמץ.
מצא במקדש במקדש, יש איסור חמץ כמעט מוחלט. כל המנחות הן מצות, למעט קורבן תודה וקורבן בשבועות. המצא במקדש מסמלת את הקדושה, את הפשטות ואת התנועה המתמדת.
הקשר בין מצא למקדש כשאנו אוכלים מצות בפסח, אנו הופכים את הבית שלנו למעין מקדש. הבית הופך למקום קדוש שבו אין חמץ, אלא רק מצא, שמסמלת את החירות, את הפשטות ואת הקדושה. בסיכום, המצא היא לא רק לחם של פסח, אלא היא מסמלת את החירות, את הקדושה ואת התנועה המתמדת, והיא קשורה גם למקדש ולמלאכים.
