אבל כאן, אתה שורף ביום שישי ועדיין יש חמץ בבית, כי אתה צריך אותו לשבת. אז זה לא באמת "ביור חמץ" כמו שאנחנו רגילים, אלא רק הכנה לשבת.
דין קידוש על היין עכשיו, נמשיך לדבר על קידוש בשבת. יש לנו את הקידוש הרגיל של שבת, אבל כשזה ערב פסח, יש עניין נוסף. אנחנו צריכים לוודא שהקידוש נעשה בצורה נכונה, במיוחד כשיש חמץ בבית. הקידוש צריך לכלול את כל הברכות הנדרשות, ואנחנו צריכים לוודא שהיין או המצה שאנחנו משתמשים בהם הם כשרים לפסח.
האם נשים חייבות בקידוש שאלה נוספת שעולה היא האם נשים חייבות בקידוש. התשובה היא כן, נשים חייבות בקידוש כמו גברים. זהו דין שווה לכולם, ואין הבדל בין גברים לנשים בעניין זה. לכן, גם הנשים צריכות להשתתף בקידוש ולוודא שהן מקיימות את המצווה כראוי.
הכנת הבית לפסח בנוגע להכנת הבית לפסח, אנחנו צריכים לוודא שהכל מוכן לפני כניסת החג. זה כולל את ניקיון הבית, בדיקת החמץ, והכנת הכלים והמאכלים הכשרים לפסח. יש להקפיד על כל הדינים וההלכות הקשורים בכך, כדי להבטיח שהחג יעבור בצורה חלקה וללא בעיות.
מחירת חמץ בנוגע למחירת חמץ, חשוב לזכור שהמחירה צריכה להתבצע בצורה נכונה ומדויקת. יש לוודא שהחמץ נמכר לגוי בצורה חוקית, ושכל התנאים הנדרשים מתקיימים. אם יש ספקות או שאלות, כדאי להתייעץ עם רב מוסמך כדי לוודא שהכל נעשה כהלכה. בסיכום, יש לנו הרבה דברים לדאוג להם כשערב פסח חל בשבת. אנחנו צריכים לוודא שהכל נעשה בצורה נכונה, לפי ההלכה, כדי להבטיח שהחג יעבור בשלום ובשמחה. שנה אנחנו שורפים עד שעה 11 בערך, הולכים הביתה ואוכלים. בצהריים ביום שישי אוכלים חמץ, אז מה שרפת? יש פה שתי אפשרויות להסביר. אפשרות אחת היא שיש מצווה לשרוף חמץ כמו נותר, רבי יהודה אומר שחמץ שורפים, ולא רוצים לוותר על הטענוג הזה, על המצווה הזאת של השריפה. ההסבר השני הוא שאם השנה לא תהיה שריפת חמץ, ורק נתפטר מהחמץ באסלה, בקיור, לפורר, לצאת לגוי, בשנה הבאה אנשים יגידו: מה אתה שורף? זה פוגע בערכי הסביבה, אתם מתחילים כאן לעשות מדורות. אז אנחנו אומרים שגם השנה שורפים, למרות שאין טעם.
דין שריפת חמץ השולחן ערוך אומר שכאשר שורפים, שורפים בשעה שלא הגיונית לכאורה, ביום שישי ב-11, כי שנה הבאה גם ישריפו בערב פסח, י"ד ב-11. מה שתעשה בי"ג תעשה כאילו י"ד, ישרוף בזמן. כולנו עושים בדיקת חמץ אור ליום שישי עם ברכה, כמו ששמענו. חד בבוקר שורפים עד השעה הרגילה. אם נדל אחד חשוב, לא אומרים ביטול חמץ אחרי השריפה. כל שנה זה כזה אוטומט, בודקים מבטלים, שורפים מבטלים. פה לא, לא מבטלים ביום שישי כי יש לך חמץ. ביטול זה בהחלט רציני, אתה לא יכול להגיד "כל חמירה וחמיה די כבר רשותי לבטל" כשיש לך חמץ שאתה עוד אוכל אותו בשבת. אז אנחנו נאלצים לפצל, שריפה ביום שישי, ביטול אומר השולחן ערוך, וביום השבת היא בטלנו, כי אז באמת זמן האחרון, אין שום בעיה לבטל בשבת. ביטול זה אפילו איזה אפקר מינוס כזה, פשוט אומר זה לא שלי, זה מופקע. ואז אומר בסעיף ג' כמו שאמרתי, לצמצם, אין זה בעשיין לשבת, זה די סע וחצב הזה, זה דברים שהתבקעים לסירים, זאת אומרת סיפור לנקות, ונשים פה פטה צנומה בקערה, סיפור לנקות. ואם עבר, אומר הרמ"א, השליש גם אמר שיש ציפפת כלים, אין יותר לשטוף כלים בשבת אם זה לא עולה עכשיו. אתה בעצם שוטף כלי חמץ ותשתמש בו יום ראשון, ישר או חג פסח, זה לא לעניין. אז מה הרמ"א? טוב אם נתקעת ויש לך סיר ויש שם חמץ לבוק, אז תדיח איזה קצת שלא יהיה חמץ בין.
ביטול חמץ בשבת אחר שחר ושבת זה סעודת שחרית, שזה יהיה מוקדם, כי סוף הזמן אחרת חמץ השנה זה בסביבות עשר. הנער ופשח לא בא, מה עם החמץ? מנער ומה? יש חמץ, אנחנו בהיסטריה עם כל פירוח חמץ. אז פה אנחנו נראה את זדת רבנן, שהעיקר שלהיה חמץ, אז הכי טוב נראה אותו בחצר, משותה רבים, קוקו לפורר. גבוהה אומרת שכל האיסור בעלי רבה אני מוצא זה על כזית, ברגע שפחות מכזית, לא צריך לעשות כלום. ישראל קדושים כידוע, קדושים וקדושות, ונזהרים בכלום, אבל ברגע שיש נשא חמץ, פוררים אותו לפחות מכזית, נערים אותו ברחוב, וזו בעצם לנו, לא נשאר שום דבר. כנראה חקרות באצבעו, הם משתמשים עליהם אחד פעמי, והתמנה מניין, אפשר רק להחמץ את הכלים, הנה יש רפאט אפשר לתת ותו לגוי, תעשה עם מה שאתה רוצה, היא לא אמרת לך לצאת לרשות הרבים. אפשר להחליט את פחות מכזית? זו שאלה כי, להשפע בפח יש בעלות, או בעלות של הדייר, או של השלוות בית, או של הרשות המקומית, או אם יש מחזור, יש קבלנים שמקחים את ההשפעה, ומוכרים אותה, ומקבלים איזה כסף. זה כמו לפתח סוגריים, יש את המחזור בקבוקים, אנשי מוציאה לקחת בקבוק, הלכת לטען, אתה גוזל מבעל החברה, הוא שם את הפח מחזור, הוא לוקח את זה, מוכר את זה, לא יודע מה עושים, זה אחרי הסכמה שלהם, רק כשהם לוקחים הם מחזירים. אז אני לא בטוח שבפח זה, גם הרמון הליכה עלי אמר, לא לשים בפח, אלה כן כבר פוררנו, וזה נפגע, זה בתוך השקית השפעה, זה כבר לא ראה לי מה אכן, זה משפט גם לא ביום שישי, כנראה שלא ירקנו את הפח, יש פה חלק אקונומי כאן, וגם אפשר, פשוט לשים אותו בתוך שקית, עם כל הלכנוך הזה, זה מה שאני עשיתי.
מצוות תשביטו דיברנו על זה, בשנה הרגילה, כי אנחנו עכשיו נראה את זה, זה הנושא הראשון, השנה הזאת, בשבת אי אפשר כמובן לשרוף, השאלה אם השריפה ביום שישי היא רק טקסית, ששנה הבאה, או שאתה מקיים מצד שריפה, שמה משל לפני הזמן, זו השאלה הגדולה. טוב, ואז אמרנו בסעיף ב', אף אפי שלא ישאר חמץ מהבית, אחר סעודת שחרית, כי כמו שאמרנו, נכנסנו לחמץ לשבת עם מינימום חמץ, נשארנו ואז אמרנו, כדי סעודות, כמו שאמרתי קודם, נראה, מישון לשכון ארוך, ופוסקים, שאנחנו ממש, מבארים הכל, ממש משאירי את תחון, זה לשבת, תהיה לכם מישנה לילה לשבת, תהיה לכם מישנה לשבת בבוקר, וזהו. אז מה שיהיה לעשות בבוקר? אמרנו, צריך לבטל החמץ, כדרך שמבטל משאר שנים, כי השולחן ערוך מודע לזה, שבעצם ביערנו הכל, ועשינו גם ביטול ביום חמישי בערב, אחרי הבדיקה, ביטול הראשון, שוב, אנחנו מבטלים, ואני אומר עוד פעם, זה שבת, שבת זה זמן ביטול חמץ, זמן הביור, ואנחנו עושים את זה, את השריפה אי אפשר לעשות בשבת, את הבדיקה אי אפשר לעשות בליל שבת, אבל את הביטול, אין שום בעיה לעשות בשבת. וכן, אז רואים את הנוסח של כל חמירה וחמיה, צריך לזכור, כי אני אומר, בשנה הרגילה שורפים ומבטלים, בין הסידור לשריפה, ורואים את הנוסח פה, אתה צריך לזכור, פתאום באמצע החיים, ופה אי אפשר לפספס, אחרי שמגיע הזמן הישרור, כבר אי אפשר לבטל, זו, עברת, ולכן, אני אעשה את זה, זה היה צריך להפקיר אותה בערב פסח, אז הוא צא לנו מהבית, כרעה, מי שזוכר, הפקיר ממש. פה, זה, זה יותר גילוי דעת שאני לא מונען בחמץ הזה. אז זה, זה לא ממש, וגם עקרוני איתן בעיה לפקיר משוואת. אם אדם יש לו איזה ספר שלא צריך אותו, או שמת לו ליד בית הכנסת, אין לי שמוצא שיקח, בשוואת יש את הבעיה של מסר מתן. זה כך הוממקר. בעיקר זה ביטול, זה, אומנם זה, זה ממשי, אבל זה יותר, אבקר של החמץ.
מצוות עשה מהתורה טוב, אז אנחנו נתחיל נושא נושא. דבר ראשון, יש מצוות עשה מהתורה, תשביטו, שיור מבטכם. האחרונים אומרים שזה לא, מה שנקרא מצווה, זה מה שנקרא מצוה קיומית. מצווה קיומית, זה למשל, שאלה אחרכן, אין מצווה לחפש ציפורים, וגוזלים, ובצים? אם, כי, כרעה, כאן ציפור. מצוות גט, כידוע, אין מצווה לגרש. אם, אדם, זה, מתגרש. עכשיו, יבוא מישהו ויגיד, אין לי חמץ, אני, סודה, אני אוכל מצה מבושלת, מתורגנת, כבר מיום רביעי, מצווה הגנה על ישראל, חמץ נעלם כבר, ממש מתחילת השבוע, אין לי ביור חמץ. אבל, האחרונים מדברים על זה, אני לא אריך על זה עכשיו, שיש מצווה להשביט, כמו שאומר ראש חנוך סעיף אב, תבטל, תעשה פעולה של ביטול. שכנעו חומר בתפלמת גמל, אדם, בעיר גמל, ניקת הבית, בדק, אין חמץ, זה דבר שייכנס חמץ? האם לבדוק חמץ, בלילה? זה צריך רובנו. רובנו באים לבדוק בבית נקי, מבוער, אין סיכוי שייצא חמץ, שחפתי איתי עם זה בשביל העניין, אבל, לא משנה, יש מצווה, לקום ולבדוק, לקום ולבטל, לקום ולספוף. ואחרי שאני הייתי בצבא, הייתה לי דילמה, כי אין חמץ בצבא. רציתי לסחו. בבוקר רציתי לסחוף. אז מראשני ערכתי לזה, עברתי על פקודות הצבא, לקחתי פרוסת לחם, קשטתי אותה בניילון, בתוך ניילון, החבטתי אותה, שאף אחד לא יראה, כי הקודם אומר, שאסור שיהיה חמץ, ואז פתאום, בידיוק בבוקר, שלפתי אותה את הפרוסה, ושרפתי. וכן יצאה הצריפת חמץ. כולם שאלו אותי, איך ייסגת? אז אני אומר, ביור חמץ, זה לא רק שלא יהיה חמץ, אלא יש מצב פעולה לבאר.
הלכה בשריפת חמץ טוב, ואז המשנה בפסחית, רואים פה בדף, אני קורא כבר בשעה השנייה, הרבידו אומר, אין ביור חמץ, אלא שריפה. כלומר, לא מספיק שהחמץ לא יהיה, רוצה שתיקח גפור, תדליקש, ותתקן מצוות שריפת חמץ, כמו שגמר תגיד, זה דומה לנותר. החמים אומרים, לא, אף מפרע וזורל הרוח, חמית אליהם. יותר נראה שרמנאים אומרים, העיקר שיהיה חמץ, לא אכפת לי איך. בשבת ערב פסח, אנחנו מברים את החמץ, זה ידיעה חילה, אנחנו אוכלים את החמץ, ואז הוא מדבר, בסדר, העיקר שאין חמץ. והרבידו רוצה פועלה של שריפה. טוב, הגמרה, אנחנו לא נעריך פה יותר מדי, אבל נטיפה נדלג, כדי שנספיק הכל. אנחנו נגיע פה לסוף הגמרה, בעמוד השני. אמר להם, אני בשורה חמישית מלמטה, כן, רבנים אומרים לו, שמל ישרוף, שעון נזכר, כל מיני כאלה, אתה צריך לשתן, שלא יהיו, להעלים אותם. אז הוא אמר להם ככה, אמר להם, אפרש, נותר, אסור באכילה ובענה, וענוש כרת, כן, לא תותר עד בוקר, נותר עד בוקר, בישר ששרופו, או בפסח נותר, זה כבר בחצות, אז זה בדיוק דומה לחמת, לחמת, אסור באכילה, ובענה, וענוש כרת, מה נותר בשריפה, כן, התורה לא אומרת, העיקר שהבשר נותר, מהקורבן לא יהיה, לא, אתה צריך לקחת הבשר הז, לשרוף אותו, אם זה שבת, אחרי זה, אם זה יום טוב, זה שאלה, אבל גם כן, דוחים את זה. אז אם אתה שורף נותר, אף חמת בשריפה, טוב, ואז אהיה אורי ללו, השורה נסקה, אסור באכילה, חזר בידי השורה אחת לפני הסוף, ודנו דין אחר, נותר ישנו, ובלטו הירו ממש, כמו חמת, צריך להותיר חמת, וחמת ובלטו תהירו, מה נותר בשריפה, אף חמת בשריפה, ואז אנחנו השנה בבעיה, כי בשבת אי אפשר לשרוף, ואנחנו רוצים להקיים מצוות, שריפת חמת, שהנותר, אז התורה אומרת, לא לשרוף בשבת, שרופים ביום ראשון פה, ולא יש מפתוחי פסח, אז זכרנו אולי, שהשכן ערוך עבר בסעיף בית, אני חוזר רגע לשמוחן ערוך, טוב, לבר בירום שבת, קודם חצות, כדי שלא בואו לטועות, לבר הקונה, בשריפה, כי השכן ערוך, אנחנו נראה את זה בתאף מימי, פוסק באמת, לא אין לנו את זה, פה את השכן ערוך, פוסק שרואוי נשרוף, אז יכול להיות, שדימון על זה קצת, שביום שישי אני מקיים מצוות שריפה, זה לא הצגה, כאילו לשנה הבאה, כמדי השריפה עם בוכחת, אתה שורף ביום שישי ב11, כשאתה עוד אוכל חמץ, כמדי 23 שעות, לא, רבידה אומר, כך חמץ לשרוף אותו, אפילו התלבטתי, אני לא בטוח, בחור ישיבה פה, נראה לי שלא, אבל אולי, עושה, אתם כוחדים עשו פה בדיקה, בליל ראש חודש ניסן, חודש שבת, זה מוכרתם יוצאים, אדם ישר לו חמץ בחדר, מה עושה איתו? לזרוק אותו על הפח? יכול בסדר, או לשרוף, יכול להיות, אולי אני צריך לבדוק את זה, שיש עניין לשרוף, לא בטוח, כי השריפה שנותר וחמץ זה ביודלת, או שנה ביודגמל, כלומר יש עניין לעשות פעולת שריפה, ולכן השכנעו חומרת לשרוף ביום שישי, עכשיו לא רק בשנים הבאות, אלא בשביל קיים מצוות שריפת חמץ, כאשר אמרתי ואהרו, אמרתי קודם זה פעולה אקטיבית, זה לא רק אם נשאר, תתפטר מנו, מה שאת ראה או רוצה, שניקח גפו ונשרוף חמץ, ודא ביום שישי. הלכה באמת בתף אמי, למרות שזה מחוק את רבנן ורבי ידעים, אין דיור חמץ אלא בשריפה, או מפרערו וזרוקו, אז השכנעו חומר, מספיק לפעמים לזרוק, אבל בסוף מוסיפים שיש עניין לשרוף, אני אקרא את זה, זה לא נשנכם, זה לא מופיע פה נכון? בסדר? סיף אי, יש לך בסיף אי, כ עכשיו סיף א', השכנעו חומר, כיצד ביום חמץ, שרופו או פערו, לא משנה, כך שלא יהיה, הרמה כותב, המנהג לשרופו, זה מה שאנחנו עושים היום, בתור לשרופו ביום, כלומר גם לא אחרי בדיקת חמץ, הוא אומר מי שיגיד, עזוב לא רוצה לשיר חמץ למחר, לא, נותר, שרופים אותו ביום, ולכן אני אומר, איש עניין לשרוף, גם ביום שישי, גם ביום גמל, אנחנו שמורים על העניין הזה. שאלה, אם יש מישהו שפשוט לא סובב את הריח של האש, אז הוא יכול מלכתחיל לצאת לפי השיטה של לא לשרוף, ופשוט לדבר כל שנה, לא באותה השנה, מי שפשוט יש לי בעיה עם הריח של האש? כל כך אפשר לשרוף רק כזאת, כל המצווה לשרוף כזאת, בין זה אפשר לשים במדורה ולברוח, אתה לא צריך להשגיח עליו, אבל עקרונית כן, הרמאמר זה מנהג, מנהג לשרוף, מי שאין לו חמץ, לא יודע, אין, פשוט נגמר, צבא, בסדר, זה לא שורף, זה לא, טוב, שמע, אם אתה לוקח את החמץ, אתה מפורר אותו, וזורק אותו ברחוב, זה אחלה ביטול, תופס את כל הדרנות, לא, לא לפי רב יהודה, רב יהודה רוצה שריפה, שאנחנו השנה נעשה גם את רבנן כמובן, ביום ששי נשרוף, כדעת רב יהודה, בשבת אנחנו עומד נפורר, נשים בקיור וכו', זה דעת רבנן, אבל יש שינה לשרוף, זה באמת לא תומכו את הסביבה, יש עוד בעיות, אני אספר לכם, השכנים שלי מעבר לגדר, של דרום החברון, כמה הם שרופים, שרופים פסולת, אנחנו פוגעים ברחוב את הסביבה, ואין פה צפיון, מצפצף, כל המחזור היפה שיש פה במדינת ישראל, לירוקים וזה, זה עובר לרשות פלסטינאית, ושם פוגעים באוזון, אחד חילה, שמייל אחד חילה, נשים. טוב, אנחנו היינו בשולחן ערוך בסעיף א', מה עושים עם סעודה שלישית, סעודה ראשונה ושנייה, אותה לאכול חמץ, עד שהגיע זמן אכילת חמץ. סעודה שלישית, אנחנו יודעים שיש עניין לטול ידיים ולאכול. נראה את זה בדף הבא בשולחן ערוך. סעודה שלישית, סעיף א', צריך לעשות אותה בפת, גם בחורף וגם בערב פסח. לא לעשות אותה בפת ויש שאומרים שזה פחות טוב, שיכול לעשות אותה בכל מאכל עשוי מאחד מחמשת מיני דגן. מי שלא עושה בפת, כמו הרמ"א, אז אין לנו גם חמשת מיני דגן, כי זה חמץ. אז יש עניין לאכול פירות משבעת המינים, כמו תמרים, בסעודה שלישית בשבת ערב פסח. ויש שאומרים שיכול לעשות אותה בדברים שמלפטים בהם את הפת, כמו בשר ודגים, ולא לפירות. ויש שאומרים אפילו לפירות.
דין סעודה שלישית בערב פסח השולחן ערוך בסעיף א' אומר, מה הבעיה? אתה יכול לאכול מצה עשירה. בסעודה שלישית, בעמוד הראשון, סעיף א' שורה שנייה, בזמנה אחר מנחה, ואז אני יכול לעשות, לא במצה ולא בחמץ, אלא במצה עשירה. מצוין. מצה עשירה, אתה לוקח קמח כשר לפסח, לש אותו במי פירות. לפי דעת השולחן ערוך, זה לא מחמיץ. מצוין. אתה יכול, אומר הרמ"א, לא, במדינות אלו שאין נוהגים, אנחנו יכולים מצה עשירה כדי לקיים סעודה שלישית במי פירות, לא נוהגים כלל.
מצה עשירה וערב פסח אז מה הסיפור של מצה עשירה? אני חוזר לחלק ב'. מצה עשירה, אומרת הגמרא, בסכומים דף לעמידה, נקרא חלק, בר אבחן אמר, ריש לקיש, איסה שנילושה בין בשמן ודבש בלי מים. כן לוקחים בצק, יין, שמן, דבש. יש ויכוח גדול על הוגיית פרפושדו שנמצאת היום בשוק. הרב מדבר, חייל להיות טוען, הוא בכלל לא בעד מצה עשירה. ובלי קשר, שיין, מדובר שם בענבים ששחטו אותם, שאין להם שום אלכוהול, אז באלה זה לא מחמיץ. אבל יין, לוקח מהבקבוק, הוא מחמיץ מיד. אז כל דבר לפי דעתו, לפי רב יניסיון, גם יין רגיל, אין חייבים על חימוצה כרת. שאלה שתוספות דנים בה, תוספות מתחתנו, אין מחמיץ ימין חייב כרת, כדי להורים בעדיה, אין חייבים על חימוצה כרת. אבל לאוי אסבר, הגמרא לא אומרת שמצה עשירה מצוין תאכל, שייך בתאבון, אמרת כרת לא, כרת זה על קמח ומים שהוא מחמיץ. מצה עשירה, כרת לא, אבל זה לא, לא אוכלים את זה, זה דעתו השפוט.
הגמרא על מצה עשירה טוב, אחרי זה הגמרא אומרת, דלקסי שורות, מה הייתה, מה דרש ריש לקיש, אמר לי דמר, איך זה כרת, אורז לא, אמרות שהוא תופח, הוא לא מחמיץ. טוב, אחרי ההגמרה מקשה, בסוף, אני אקרוא לשורה אחת לפני הסוף, כי אין לנו זמן, כל הסיפור היה, כשהתלמידים ישבו לפני רבם, רבי דיבר רבין, והוא נמנם. זה מופיע הרבה פעמים בש"ס, שהרבה נמרים מנמנמים, זה לא בגלל שהם זלזלו בתלמידים שלהם, פשוט בזמנו לא יש שיעורים מסודרים, יש 12 עד 1 וכו', הם לומדים ביחד כל היום וכל הלילה, והם מנמנמים תוך כדי לימוד, כולל הרבנים. גורם ספרת שרבי דיבר הנשיא, היה נותן להם דרשות בשבת, תוך כדי דרשה, קוראי קריאת שמה, הכל מורבב כזה. רבי עקיבא הם מנמנים, הגורם ספרת, קיצור, רבי דיבר רבין, ככה, ישן ושמעת, מדברים, מצאה שם, ומצאה שם, הכל מורבב כזה. רבי עקיבא הם מנמנים, הגורם ספרת, קיצור, רבי דיבר רבין, ככה, ישן ושמעת, מדברים, מצאה שם, ומצאה שם, ומצאה ש, ומצאה שם, אז בוא נאכל בשבת מצאה. אבא, בסדר, יש מצד מצווה בלילה, בסדר? אנחנו אוכלים מצב בשבת, ואז אתה מוריד כל הכאב ראש, אלנה ערב הפירורים.
דברי הירושלמי על מצה בערב פסח אומר הראש, זה ירושלמי, יכולתי לצאת את ירושלמי עצמו, רבי לוי אומר, האוכל מצה בערב הפסח, כבעל הרוסתו בבית חמיב. ובעל הרוסתו בבית חמיב, לא כה. ירושלמי אומר דבר מאוד מאוד חשוב, כל דבר בזמנו. בזמנו היו רוסים ורוסין, ואחרי שנה נישואים. ואחרי שאדם הערס את אשתו, למרות שיש את איש ורוסתו, הוא לא בעליה, הם לא מתייחדים, הוא רק אחרי שנה שעושים חופה. מה הירושלמי זה מעניין? אותו דבר היא מצאה. יש לה את הזמן שלה, שזה בלילה, בסדר. לפני כן, תנאי הוגיע במצאה. בעצם אין בעיה, לא דוריית, אבל רבננטי. מה בעלכל מצאה עכשיו, או מחר, או בשבת ידאלת ניסן, כל היום. שום דבר, זה לא חמץ. ואומר הירושלמי, זה ממש חמור, זה עד כדי מלכות, דבר מאוד מאוד חמור. אומר אותו, סבבות. ולכן אני אומר שוב, מצאה רגילה, אף אחד לא אוכל בערב פסח, למרות שהראש אומר, דווקא מזמן יישואו חמץ, כלומר, שהראש, כן אפשר לאכול מצאה בליל שבת, בשבת בבוקר, רק בעשרה נפסיק לאכול מצאה. דווקא עם מצאה הפוך. שבליל שבת נאכל מצאה, שבת בבוקר נאכל מצאה, שדה שלישית לא. כי זה כבר מתקיים לילי לסדר. אומר אותו, סבבות, הרבה נוטה נהג יותר בדבר. לא, לא יפרה לו לאכול מצאה בערב פסח, ואני נוהג לאכול בערב פסח אחר בשעות אוגה, שאני לא שעה, בבצים. מצאה. ובערב שבת, בערב פסח, אנחנו צריכים להיערך לשבת. לא נוח לי, לא מתאים לי, להתעסק עם חמץ. סעודה שלישית, אין. אין לי חמץ. אז אני לא אוכל את מצה עשירה, כי זה כבר חמץ. אבל מי שלא, אז זה ברכת המוציא, בסעודה ראשונה, שנייה, שלישית, כך אני מבין. על לחמנייה שהיא מצה עשירה, לא סתם עוגיות. כי על זה אתה קובע סעודה, ואין לך חפת אחר. נמצא במקום אחר. כשרב אליהו, מי שאוכל מצות, ספרדי שאוכל מצות, אפילו אחרי פסח, ברכת המוציא, עד פסח שני. אז, אני חושב שבשבת ערב פסח, שאתה לא רוצה להתעסק עם חמץ, אתה קובע סעודה על פת הבאה בכסנין, שנראית פת. יש לה, תוריד את הדניאמה, מה שנקרא בגמרא. זה נראה פת, זה נראה חלה, יפה, הכל טוב ויפה. לדעתי, איפה שם ריח הזה, המוציא, סעודה ראשונה, שנייה, ושלישית, לפי הספרדי.
הכנות לשבת ערב פסח טוב, אז נסכם. אחר הכל, התוכנית שלנו, בערב פסח, גילה מלאה, בברכה. אחרי הבדיקה, הביטול של הבדיקה. ביום שישי ובבוקר, שורפים, כדי לקיים מצוות שריפה, וכדי לא להתבלבל, בשעה הרגילה, עד שעות 11. אחרי זה, יש שעה לחמץ, אומנם מצומצם בבית, לשישי ושבת בבוקר. ליל שבת, אפשר לאכול חמץ, מינימום, בשביל להתלכלך, לפחות לחמישנה. אפשר לאכול מצה מתורגנת, מצה מבושלת, בנתיגה מצה עשירה. בשעות הבוקר, קמים מוקדם, עד שעה עשרה, גורמים לאכול, או לחמישנה חמץ, או מצה מתורגנת, מבושלת, או פת הבאה בכסנין. עד שעה עשרה, מוצרים את כל אכילת החמץ, עד 11, מפרורים, מנערים, כעור וכו'. אומרים את נוסח הביטול הסופי, דחזתה דלחזתה.
סעודה שלישית בערב פסח בסעודה השלישית, לפי השולחן ערוך, מצה עשירה. לדעתי, אם זה נראה פת, המוציא, או למזונות, לפי הרמ"א לא. מצה אתה לא יכול לאכול, בגלל הירושלמי, שלא אוכלים מצה בערב פסח. חמץ, זו מדאורייתא, אסור מחצות ואילך. אז לפי הרמ"א, אוכלים בסעודה השלישית פירות, אמרתי עדיף שבעת המינים, בשר, דגים, אז מקיימים את סעודה השלישית. לא, אני חייב לעבוד עד שעה עשירית, כדי להיכנס רעב לליל הסדר. עד סביבות ה-4, משהו כזה. חזק וברוך.
