שלום, זה שיעור קצת מסובך, לא מסובך מבחינה מסוימת, אלא שיעור שבין פשט לבין מה שהפשט צועק. תראו, מיד אחרי פרשות יציאת מצרים, מיד אחרי שהתורה מספרת על הסיפור היפה של יציאת מצרים ולפני שהתורה ממשיכה לספר על קורות העם שיצא ממצרים, איך הם הגיעו לים סוף וחצו אותו וכולי, יש איזושהי עצירה מסיפורי דברים ויש פסוקים ולמעשה כמה פרשיות שמדברות על מצוות שהתורה מצווה את עם ישראל. זה נמצא בפרק י"ב בספר שמות ואנחנו נקרא על זה בעזרת השם בפסח ובעיקר אני מדבר בעיקר על עליית שביעי של פרשת "בא". בעצם זה פרק י"ג כבר, וזה שתי פרשיות מוכרות מאוד. וזה שהן מוכרות מאוד זה סימן שהן מאוד חשובות. האם אפשר להגיד על מצווה בתורה, על הפסוקים בתורה שהם יותר חשובים מפסוקים אחרים? כמובן שלא. כל פסוק בתורה הוא מלא בסודות, אבל מבחינת מה לעשות שיש פרשיות כה עצמה שיהודים רואים אותן כל יום. מה לעשות שיש פרשיות שנמצאות במזוזה שיהודים מניחים על פתח ביתו ומה לעשות שיש פרשיות שמונחות על התפילין והן הפרשיות שבהן אנחנו עוסקים עכשיו. והמצווה המרכזית שמתחדשת בפרשות האלה היא מצוות בכור. קדושת הבכור היא מצווה שמתחלקת לשלוש קדושות: קדושת בכור האדם, קדושת בכור הבהמה הטהורה, קדושת בכור הבהמה הטמאה או אפשר להגיד זה לא כל הבהמות הטמאות אלא קדושת בכור החמור.
קדושת הבכור איך קוראים לאישה של החמור? יפה. ואיך קוראים לבן של האתון? עיר. פרש החמור מדברי כמו שנקרא ישמעאל פרש אדם, זאת אומרת ישמעאל הוא פרש באדם, הוא אדם פראי מדברי, זה הכוונה. אז באמת זה מאוד מוזר שזאת המצווה. תראו, זה לא יפה מה שעושים לנו כאן באמצע הסיפור הגדול של קורות העם שיצא ממצרים, עוצרים את הסיפור רק שנייה אחת, בוא נדבר קצת על מצוות בכור. וזה מה שמולך על התפילין והרבה יהודים צדיקים כמו יוסף שוקרון שמגיעים מוקדם לתפילה אומרים את הפרשות האלה כשהם מניחים תפילין. וזה לא שמעתי להזכיר את חסדיו, רציתי לומר שיש לזה מקור כי כתוב במסכת מנחות שיהודי יודע בעל פה את הפרשות של התפילין. יש להם איזשהו פרשות שכולם יודעים אותן בעל פה. למה אני יודע בעל פה? משכתובות תפילין מלך שמיו הים שמו אני אומר, אבל הקדש היה כהביחה סימן שמאז ומעולם עם מנהחת התפילין נהגו יהודים להגיד הקדש היה כהביחה. מגדירו לעשות המרוקאים שומרים את זה כחלק מסדר התפילה למי שבא בזמן.
הקדושה והפדיון בסדר, אז בואו נקרא שנייה אחת את הפרשות. השנייה אחת נסתכל באיזה משהו מעניין. אני קורא את פרק י"ג בספר שמות: "וידבר ה' אל משה לאמור, קדש לי כל בכור פטר כל רח מבני ישראל". קדש לי, כלומר כל בכור הוא קדוש, כלומר הוא שייך לאלוקות, הוא אלוקי. פטר כל רחם, פתיחת כל רחם, רחם שאישה נפתחת פעם ראשונה, מה שיוצא בפתיחה הזאת זה הבכור, זה קדוש בבני ישראל באדם ובבהמה. באדם הישראלי ובבהמה של הישראל, לי הוא, הוא שלי, הוא קדוש. זהו, נגמר הציווי האלוקי. עכשיו משה רבנו, זה מה שה' אמר למשה, זה מה שנקרא ציווי קצר ותמציתי. עכשיו תראו, משה רבנו פותח את זה. עכשיו אני לא רוצה להתקשר לשאלה מה משה תארש דרשות, משה פה משמש כדרשן או משה קיבל את כל זה, לא משנה. ככה בכלל כותב את זה צריכה להיות משמעות של זה ביום יום. משה אל העם: "זכו את היום הזה אשרת את ה' מצרים ואת ה' דים". אז פתאום משה רבנו לא מדבר על בכורו בכלל. עכשיו במשך שעה שלמה משה רבנו מספר לעם ישראל המצוות שקשורות ליציאת מצרים.
מצוות יציאת מצרים איזה מצוות קשורות ליציאת מצרים? חמץ ומצה, זה גם קוראים פסח. הוא כותב: "ביום משה אל העם זכו את היום הזה שיצאים מצרים ולא יאכל חמץ ואה כביכה אדוני אל ארץ הכנני ואיך דברים האלה ועבדת העבודה הזאת בחודש הזה". זה קוראים פסח שיאתה אם תאכל מצות ולא יאכל אדוני מצות יאכל ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור ואיגע אתה יבין לך ביום ולימון וזה השעת להליב מצרים מצרים פסוק אשר והיה מה היה היה המצווה הזאת היה העניין הזה היה התכנים האלה התכנים האלה שכרגע אמרתי היא הליכה לאות על ידך זה צריך להיות אות צירוב על ידך כמו כתובת קעקה וראיתם בה כתובת קעקה זה נהיה מאוד מצוי והיה לאות על ידך זה מצוי כי אנשים לא יודעים איזה אסור זה מה שעצוב לי אנשים לא יודעים איזה אסור אנשים טובים כאילו כולם טובים אנשים שהם גם אסורתיים הם לא יודעים איזה אסור פשוט ככה צריך להגיד להם והיה לאות על ידך וו למועדה מימים ימימה ימים בתנך זה שנה מימים משנה ימים זה שנה ידעתם המילה ימים זה שנה מה הא ידע את זה ימים זה שנה ידעת איזה מה זה מימים ימימה זה ביטוי שהגור על לשוננו משנה לשנה משנה ושמתה את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה כלומר כל שנה אתה חייב לעשות שהוא היה ימים מצות ולחיות את הסיפור הזה שתהיה כמצרים מוי שרבנו איפה מה שהקב' בוכו אמר לך הוא אמר לך קדש לי כל בוכו באדם ובבאמא שכחת מזה נזכרתי אומר משה רבנו פרשה שנייה נגמרה פרשיה בתורה ושיר רבנו חוזר ואיה כבי אחת ונאי לרצק כן אני זה חגב על השאלה ששאלתי עכשיו איך יכולת שמשה רבנו לומר את זה אני תחיל לספר על יציאת מצרים וחוזר את זה רק עכשיו בפרשיה השנייה יש דרשה יפה של האריה הקדוש ואני לא אביד לכם אותה כי היא לא ממש תקופה לשיעור אבל היא מאוד יפה ואיה כבי אחת ונאי לרצק כן אני כאשר נשבע לך ולאבותיך כשאתה תגיע לארץ ישראל הוא נתנה לך אז מה ועברת כל פ׳ ועברת זה מסרת ומסרת כל פטר רחם כל מי שנפתח על ידו הרחם לאדוני הוא קדוש לא רק אתה כאדם מלכל פטר שגר בהמה כל מה שהבהמה משגרת ומליטה בהמה זה פרה בהמה זה קיבסה בהמה זה עז מלכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לאדוני זה חידוש מלכל פטר חמור כן אותו חמור אותו עטון פטר חמור גם הוא קדוש מה אייל קדוש מה לעשות עם אייל קדוש תפדבסה כלומר אתה יוצא לך אייל קדוש כאילו יש לך עטון עקבת אחריה שהיא עטון שהיא רווקה עטון רווקה אף פעם לא התחתנה בסדר צריך כמו להיות אחד שעוקב אחרי המימות שלו נולדה לך פעם אחת עטון הגיעת חיכיתה היא גדלה הגיע הזמן להתחתן עכשיו היא התחתנה פעם ראשונה עטון ועכשיו היא נכנסה ליריון אני לא זוכר כמה זמן לקח ליריון של חמור תדבקו אחרי זה והנה הגיע הזמן הלידה שלה והיא ילדה היא המליטה היא שגרה ילד תינוק חמוד חמור חדש חצי חודשים עד ארבע עשרה נחמד לא הרבה כל כך והיא מביאה לך איי מה המצווה האייל הזה הוא קדוש אבל הוא בימת מיער מילא מקודם דיברו איתי על בכור בימת העורה הכבשה היא מליטה כבש חמוד הפרה היא מליטה עגל חמוד אז הם העז היא מליטה גדי חמוד אז הגדי והכבש והעגל הם קדושים אז אין שום שאלה אז הם הולכים לקורבן כי הם קדושים הם מלוכיים אבל מה נעשה עם אייל מה לאייל ובית המקדש הוא בימת מיער אז עושים עושים המרה תמורה מה עושים הרי גם האדם קדוש בכור מה עושים לבכור קדוש הוא צריך להיות מוקרב להשם הוא צריך להיות אלוקי מה עושים לו בן אדם אייל כן אין פה בכור? אין פה בכור אין פה בכור זה פדיון פדיון אבל מה זה פדיון אצלנו זה חמישה שקלים זה לא כתוב פה זה כתוב בספר במדבר יש אומרים שפה מדובר בלפדות בשה כלומר גם בשלב הזה של התורה גם הבכור האדם נפדע על ידי שה זה בגלל שלקח את הכיסא פלסטיק נפדע על ידי שה כן אז זה בעצם ככה שכל מי שיצא ראשון לרחם פתר את רחם פתח את רחם בין אם הוא אדם מישראל בין אם הוא באמת ישראל ואפילו חמו הוא קדוש וצריך לפדות אותו אז אם הוא שה שיכח אותו עצמו ואם הוא אדם צריך לפדות אותו בשה ואם הוא חמו לפדות אותו בשה זה מה שכתוב כאן וכל פטר חמו תפדה בשה ואם לא תפדה והרפתו כלומר העיר הזה החמוד אם תראו תינוק חמו זה נורא חמוד ממש הוא נראה חמו אבל קטן זה מאוד חמוד באמת אז מה שהוא מסכן תראו מה אומרים עליו או שפודים אותך בשה ואז אתה חי ואם לא עורפים אותך זאת אומרת שלוקחים סכין וחותכים מהעורף וזה לא נעים בכל, בכל אדם בבנייך תפדה אז אמרתי לכם שיש פירוש זה לא תפדה בחמישה סלעים בשלב הזה של התורה זה תפדה בשה בשלב זה אחר כך זה והיה כי אישיך מלחמה חלום אומר מה זאת מה לוקחים עיר ואומרים שהוא קדוש שמה מוזר ואמרתי עליו בכל זה כיעד ציינו עדניי מצרים ותבדים והיא כי כשהפרולי שלחינו היה רוג עדניי כל בחור בערך מצרים כל אדם את בחור בהמה על כאן אני סביח כל תעייך מזכרים וכל בחור בענה יפדה ושוב מסיים את התורה ודבר מעניין והיו התכנים האלה לאות על ידך ולתרוטפות בעיניניך בכל זה כיעד הציינו עדניי מצרים אז שהיה צריך להבין את הסוד של הכבישות הבכורים אז בוא נתחיל לפענח את הסודות האלה זה מאוד פשוט העניין הזה של בחור הוא עניין שנזכר כל הזמן עורכמה וחנפיים מרכזיות בסיפור יציאת מצרים איך הקב". כתוב בתורה "בני בכורי ישראל", כלומר עם ישראל נקרא בנו בכורו של ה'. בסידור התפילה, בברכות קריאת שמע, יש ברכת גאולה: "אמת מצרים גאלתנו ה' אלוקינו". כתוב שם "כל בכוריהם הרגת ובחוריך ישראל גאלת", כלומר כל עם ישראל נקרא בכור.
קדושת הבכור התורה מספרת שיש מצווה הקשורה לקדושת הבכור, והיא מצווה שמסמלת את קדושת ישראל. כשנולד בן בכור, הוא נושא בתוכו את דמות האומה הישראלית. התורה אומרת שהקדוש ברוך הוא מקדש את הבכור בעולם, והבכור הזה מייצג את האומה כולה. עם ישראל הוא אלוקי, נצחי, וכללי, והוא נותן חיות לעולם.
פדיון הבכור מצוות פדיון בכור בהמה טמאה, כמו חמור, מסמלת את יציאת מצרים. החמור מייצג את מצרים, והשה שמפדה אותו מייצ את עם ישראל. אם לא יפדה השה, החמור ימות. זה מסמל את יציאת עם ישראל ממצרים, כאשר עם ישראל היה כמו תינוק ברחם מצרים, והמצרים לא רצו לשחררם.
קדושת ישראל קדושת עם ישראל מתבטאת גם במצוות פדיון בכור אדם, בכור בהמה טהורה ובכור בהמה טמאה. כל אלו מסמלים את הקדושה של ישראל ואת תפקידם בעולם. הסיפור של יציאת מצרים מסופר בשלושה רבדים: ברובד המצווה, ברובד התורה וברובד העולמי. בריאת העולם היא כמו יציאת מצרים, כאשר הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם באופן נסתר.
המשמעות העמוקה של יציאת מצרים יציאת מצרים מסמלת את הופעת האלוקות בעולם. החג הפסח מסמל את פריצת האביב, את הופעת הנשמה בעולם החומרי. השלמות תגיע בחג הסוכות, כאשר כל העמים יעלו לארץ ישראל ויכירו באלוקות. הפרשה מדברת על קדושת עם ישראל, שהיא הנקודה הראשונית שממנה מתחילה התנועה החיובית לעולם.
