כידוע, פרשת תופתים מדברת על המנהיגות של עם ישראל. יש שלוש רשויות: בית הדין הגדול של ירושלים, המלך והנביאים. זה מעניין מה החיבור ביניהם. אני רוצה לדבר עכשיו על הסנהדרין, כי זה מוסד שאנחנו צריכים להתפלל שישוב לעם ישראל. ומי זה תלוי? כל דבר תלוי במעשים שלנו, עם העזר האלוהי. כדי להחזיר את הסנהדרין, אנחנו צריכים ללמוד מהי הסנהדרין, שכתובה בפרשה שלנו, וצריך לרצות אותה. כל דבר שקורה בעולם, צריך לרצות אותו.
הסנהדרין והמשפט הפרשה כתובה כך: "כי יפלא ממך דבר למשפט", כלומר יש לך בתי דין, בתי משפט, בכל הערים בארץ, והגיע משפט ויפלא ממך דבר למשפט. מה זה יפלא? יהיה משהו נחוש, מופלא, לא מושג. כלומר, בית המשפט לא יוכל להכריע. מה עושים? "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו". יש בספר דברים מקום כזה, שקוראים ו המקום אשר יבחר ה'. מה זה המקום הזה? להמים יהיה זה כמובן ירושלים. התורה בספר דברים לא מספרת שזה ירושלים, וזה מעניין למה לא. אז לקמת ועלית אל המקום אשר יבחר, יהיה ירושלים. "ומתה אל הכהנים הלוויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם". כלומר, יש בירושלים שופט, כהנים ולוויים שהם כנראה חלק מהמוסד הזה. "ודרשת והגידו לך את דבר המשפט". הם הגידו לך את דבר המשפט. זאת אומרת, לא יכול להיות שהם לא ידעו. כי אם הם לא ידעו, אז הם יחליטו. ומה שהם יחליטו זה האמת. "ועשית על פי הדבר שיגידו לך מן המקום ההוא".
חשיבות הסנהדרין לפי פשוטו של מקרא, מדובר במוסד שהוא לא כזה חשוב. כלומר, אם נתקע משהו במשפט ברחבי הארץ, הוא פותר את הבעיה. אז מה התפקיד של אותו בית הדין הגדול של ירושלים? רק לסתום חורים שלא נסגרו בבתי הדין האזוריים. אבל בגלל שהתורה מאוד מעריכה פה בצורה חזקה, וחוזרת על ביטויים, הרגשה שמדובר במשהו יותר מרכזי מאשר סגירת חורים. בעיני חז"ל ובעיני המשך הדורות, מדובר באחד המוסדות החשובים ביותר של עם ישראל. אולי אפשר להגיד הכי חשוב של עם ישראל, בית הדין הגדול של ירושלים. מי שמתאר אותו בצורה מאוד יפה זה הרמב"ם. אחרי השיעור, עכשיו הוא הותר שיעור, לא בפרשת שבוע, לא בתוך החומש, היה בתוך הרמב"ם ובתוך המשמעות הפנימית. הרמב"ם כותב בספר שופטים, של הספר האחרון מ-14 הספרים של משנה תורה, בתוך הלכות ממרים. בית דין הגדול של ירושלים הם עיקר תורה שבעל פה. כלומר, התורה שבעל פה בנויה על בית הדין הגדול של ירושלים. הם עמוד ההוראה, מהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל.
תפקיד הסנהדרין הרמב"ם מתאר את תפקידי הסנהדרין: הם מחזיקים את הידע של העבר, יודעים מה נאמר פעם. הם דורשים את הורה, מייצרים א התורה, ומסיימים את התורה בצד. הם אומרים: נראה לנו שצריך לתקן תקנה, להנהיג מנהג, להתרחק מהאיסור. הם אפילו עזבו לגמרי את התורה ואומרים משהו לעצמם. הם משעצמאיים. התפקיד הראשון שלהם הוא להיות סינור מידע, הם יודעים מה אמרו בדורות הקודמים. התפקיד השני הוא לדרוש את התורה וליצור יצירות חדשות. התפקיד השלישי הוא לסייג את התורה ולספר מה לדעתם צריך לעשות היום. כל זה ביחד זה התורה שעם ישראל צריכה ללכת לפיה.
השראה אלוהית הקב"ה הפקיד את התורה בידיהם של חכמי הסנהדרין. הם לא טועים, כי מה שהם אומרים זו האמת. הקב"ה הכיר את התורה בידיהם של חברי הסנהדרין. הם אחראים על הפירוש של התורה. אם אתה חושב אחרת, אתה פונה לסנהדרין. הם ידעו אם יגידו לך שאתה טועה. הקב"ה נותן קרדיט עצום למוסד הזה. הם יושבים במקום שבחר השם, כנראה שהקב"ה מציץ אליהם, נותן להם השראה. הם מופקדים על ברים שלמדו מפי השמועה, דברים שלמדו מפי דעתם, ודברים שעשו סייג לתורה.
המשכיות הסנהדרין הסנהדרין של הדור הזה חיה, לאט לאט נפטרו הזקנים, נפטרו אנשים חדשים. היום יושבים בסנהדרין אנשים אחרים. הם יכולים לחלוק על הדורות הקודמים. יש כל מיני חילוקים, אבל באופן כללי הם יכולים לחלוק. הרמב"ם מגדיר שזאת כל היצירה של הסנהדרין: המסורות שהם משמרים, הדרשות שהם דורשים, הדברים העצמאיים שהם מייצרים. כל זה נקרא תורה של סנהדרין. איך הקב"ה מפקיר את האמת הגדולה שלו בידיהם? זה נושא עמוק וחשוב באמונה. מי יושב שם? הסנהדרין יושבים בה 71 חכמים. לפניהם יושבים 3 שורות, כל שורה יש 23 חכמים. מדובר בחכמים לפי סדר גדלותם. הם גם כנראה מייצגים את הקהילות השונות בעם ישראל.
הסנהדרין וההשראה הסנהדרין הגדולה של ירושלים היא התורה, זה מה שהשם רוצה. ישיבה זו היא המקום שבו מייצרים תורה כל הזמן. זה לא שהקב"ה הפקיד או הפקיר את התורה בידיהם של חכמי הסנהדרין, אלא זה תלוי בהשראה האלוהית. הקב"ה נותן להם השראה מתוך המקום שבחר השם. הם מופקדים על דברים שלמדו מפי השמועה, דברים שלמדו מפי דעתם, ודברים שעשו סייג לתורה. כל זה ביחד זה התורה שעם ישראל צריכה ללכת לפיה. הוא הפקיד את התורה בידי עם ישראל. למי זכות ההבנה של התורה? למי זכות הפירוש של התורה? מי מבין מה התורה אומרת? ייצור אחד בעולם רואים לו? כנסת ישראל. כמעט שכנסת ישראל זה משהו גדול ומופשט, אי אפשר לשאול עכשיו את כל עם ישראל. אז יש פה עוד שהוא ביטוי לכוח של עם ישראל. אותם 150 חכמים בערך שנמצאים שם הם באו בשם כל עם ישראל. וגם הם השקיעו שאנחנו התבטלנו וגלשנו בים והם היו עוד צדיקים שיישבו ולמדו. לא סתם שהם הגיעו לזה כמובן, לא התבטלנו זה נחמד לכל השביים, אבל הם עשו משהו אחר. אז בסדר גמור. זאת אומרת, זה לא הם, זה לא הסנהדרין, זה עם ישראל. עם ישראל, בואו נבין. אתם כל בוקר מברכים על התורה, נכון? "אורת ה' אלוקינו ולכל העם השיר בא אחר בנו מכ העמים ונתן לנו את תורתו". מה הכוונה שהקב"ה נתן לעם ישראל את התורה? האם הכוונה שזה כמו מתנה? הנה, הקב"ה בא לעם ישראל ונתן לה את התורה? לא, זאת לא הכוונה. כי מבחינה זאת התורה מתורגמת לאלף שפות וכל אדם יכול לקרוא את התורה. לעם ישראל כאן צריך להיכנס לשורש המושג תורה ולא נדבר על זה הרבה. התורה זה הפנימיות של הבריאה. היה הקב"ה מביט בתורה וברא את העולם. התורה זה המגמה של כל הבריאה, התורה זה הסוד של כל החיים, התורה זה הפירוש.
הבנת התורה והפירוש זה לא כמו רוב האנשים חושבים שזה לפי הנגלה שהתורה זה ספר שמורה איך לתקן את העולם. זה גם. התורה זה הנפקמינה של התורה. התורה זה לא ספר שמספר איך לתקן את העולם, התורה זה ספר שמספר מהו העולם. מהו הקב"ה חלם חלום והחלום זה התורה וההוצאה מנקוח ונפוי והנקוח ונפוי זה הבריאה. לכן התורה היא פנימיות הבריאה, התורה זה הסוד של החיים, זה האמת של החיים, זה לאן החיים מובילים. ולכן כשקב"ה נותן תורה לעם ישראל הוא לא נותן לעם ישראל ספר אלא הוא נותן לעם ישראל נגיעה בסוד של החיים. יש עם אחד בעולם שיכול לגעת באמת של החיים. מה שהעם הזה עושה זה זה תורה בעצם. עכשיו אנחנו מתחילים להבין, כל התורה זה החיים של עם ישראל. כלומר, איך שעם ישראל חי, מתנהג, אומר, עושה – זה התורה. למשל, בעצם כל התורה זה תורה שבעל פה. אתם מכירים את התנ"ך, הנה התנ"ך, התנ"ך זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב אז אני רוצה לטעון שהתנ"ך זה תורה שבעל פה. למה? לא תחשבו אני לא אתעקר כי בעצם גם התורה היא נבואתו של משה רבנו. ומשה רבנו מיהו? הוא יהודי מהעם ישראל. זאת אומרת, הנבואה הגדולה של התורה היא נבואה שהתגלתה דרך יהודי ששמו משה רבנו.
התגלות התורה דרך עם ישראל זאת אומרת, התורה היא האמת האלוקית שמתגלה דרך עם ישראל. אפילו מה שאנחו קוראים תורה שנכתב בעצם הוא התחיל בתור דבריו של משה רבנו כמו כפירה אחת. זה חנינה שכינה מדברת בתוך גורלו של משה רבנו ושכינה מדברת בתוך גורלם של ישראל ושכינה מדברת בתוך חוסן עדרין. זאת אומרת, לאומה הישראלית יש אנטנה לחוש את גלי הרדיו שמשודרים על ידי מי שאמר והיה העולם. ולכן הדברים שעם ישראל מייצר, התורה שהוא מייצר, זאת האמת האלוקית. ולכן באמת בעומק הדברים ככה חי עם ישראל. כמעט אין הבדל יש הבדל בין תורה לנביאים לנביאים לכתובים בטח מהתנ"ך למשנה לתלמוד. ולמרות זאת ידוע בעם ישראל שההתייחסות לתנ"ך היא דומה להתייחסות למשנה כמו שהמשנה. מי כתב את המשנה? תנאים. אבל בעם ישראל מקובל שבתוך המשנה יש פשט ורמז ודרש וסוד ממש כמו תורה שבכתב. אתם יודעים למה? כי כל התורה שעם ישראל אומר זה בעצם לא עם ישראל אומר, זה הקב"ה מדבר דרך עם ישראל. ואם הקב"ה מדבר אז זה הרבה יותר גבוה מה שאני אומר.
הקבלה והמשמעות של התורה אם למשל יהודי מייצר תורה, למשל זה היה 500 שנה, היה יהודי ששמו האר"י הקדוש. הוא הביא תורה חדשה לעם ישראל, תורה חדשה. עם ישראל קיבל את התורה הזאת, הוא האמין בה וכל הצדיקים למעט כל הצדיקים כל תמוצות ישראל לקחו את האר"י אמרו זה אמיתי, זה קדוש, זה התורה שלו. אז אם המשטר יאמר זה התורה שלו אז זה תורה של מי זה? של ה'. ולכן אפילו יותר מה שהאר"י חשב נמצא בתוך התורה שלו, יותר מה שכתב הרמב"ם. כולם קיבלו את הרמב"ם, הרמב"ם הוא ללא עוררים ולכן הרמב"ם הוא של עם ישראל. הרמב"ם הוא בוודאי חלק מהסנהדרין. הסנהדרין התפרקה אבל הרעיון של הסנהדרין לא התפרק. הוא מתפרק באותן יצירות שהיו הופכות להיות נחלת כל האומה ואז היד החזקה לרמב"ם זה אמת אלוקית. ולכן כל כך הרבה גדולי ישראל כתבו על הרמב"ם ודקדקו מדבריו. ואתה אומר מה הרמב"ם מתכוון לזה? זה לא משנה כיוון שהרמב"ם זה הלכה להיות חלק מהתורה אז זה כבר חלק מהאמת האלוקית. אז יש בזה הרבה יותר מה שאפילו הרמב"ם חשב. עכשיו עדיין נכון יש רבדים, אין עוד דומה ישנן, תלמוד, ראשונים, לאחרונים. אבל בתוך כל הדברים האלה מונח הדבר הזה שנקרא האמת.
