פרשת שופטים | הירא מעבירות שבידו- תשובה שלימה, חטאתי נגדי תמיד מבלי להשאיר משקעים | הרב יהודה פליסר

היום אנחנו לומדים על היציאה למלחמה. לפני היציאה למלחמה, כשהעם ישראל יוצא לקרב, הוא עובר תהליך של הכנות. איזה הכנות צריך? גויסתם למילואים בשביל 20 שעות בצה"ל. מה קורה? ספרו עליו, על החבר'ה, לנו הצעירים, מה קורה? כשנקראים למילואים, ישר קופצים לשטח? יש כאלה, אם אתה במקרה מילואימניקו, איש קבע, יש לך נשק או סדיר, אז כן. אם אתה מילואימניק שאינו בשורות פעיל, מה אתה עושה? כשאתה קופץ? לבסיס הראשי שלה, להציל. לימאכים, לימאכים. מה זה הימאכים? מרכזי חירום, נכון? יחידות מרכזי חירום. מה יש שם? מכונות עם פרץ. זה שם התהליך, סדור, שבו מחלקים, אם זה יחידות ממש, היום כבר הצעד מאותר נערך לזה, הנשק, לפעמים זה ממש ממוספר, הנשק שלך שם כבר מורפס עליך, הווס, תאיפות, כל אחד זה האמצעים שלו. למה לא לקפוץ ישר לשטח? לפעמים זה הדבר אולי הכי אידיאלי, אבל מה לעשות? אני בלי ציוד, מה זה עם ידיי מחשופות? מה אפשר לעשות? לפעמים צריך, לפעמים אפשר.

הכנה לקרב במלון פארק, מכירים האירוע במלון פארק לפני שנים, בליל הסדר, אשם ישמור יציל, נלחמו, היה שם משפחות ככה עימוז ותעצרות, נהגו שם, היה כבד מאוד בליל הסדר, נרצחו שם מספר רב של יהודים צדיקים באמצע ליל הסדר, אבל הם הבינו שאם הם מחכו, שהגיעו כוחות הביטחון, אז זה ימשיך. אז הם רצו, חלק מהאנשים שרצו להילחם, גם ספגו את הכדורים, ונפצעו וחלקם נפשו את נפשם על קידוש ה'. אבל בעיקרון יש לה חנה. והתורה מגלה לנו שהחנה לקרב היא לא רק הציוד, מה יש אחרי הציוד דרך אגב? צריך לעשות הכשרה, נכון? לעשות הכשרה, ניסוע לאימונים, כל מיני תאומים צריך לעשות בדרך, אז לא רק הכשרה לציוד, הכשרה פיזית, הכשרה מנטלית. הרבה אנחנו מכירים את זה כבר מהסרטונים, שעושים מורלים חזקים מאוד, אבל זה לא רק מורלים של להרים ולעשות איזו אווירה חזקה ומוזיקה, אלא אם אתה אמיתי, אז אתה צריך לצלוק באיזה תוכן. כשאתה חי בעולם תרבותי רדוד, אז לפעמים אתה עושה בעיקר רעש וצלצולים, והתוכן הוא להמם אותך. וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תרעמם, כי באים עם עוצמות, עושים רעש, עושים, לכל מיני מכירים את הסיפורים, גדול, שעושים את זה, מתוקים בשופרות, רוצים לשדר לצד השני, שישמע אין אוכלוסים, לפעמים זה גם פייק, אפשר להשתמש בזה בתור כלי נשק ממש עוצמתי.

הכוח הרוחני במלחמה מה נותן את הכוח למלחמה? עומר הרוחני, העמידה הפנימית היתנה וממילא, יש כהן משוח מלחמה שמגיע להגיד עברי חיזוק לעם, לא רק ברכת הדר, בהצלחה בהצלחה, לא רק משהו מגיס גולי, אולי גם, אולי זה כולל את הדברים האלה, אלא הוא ממש מחזק אותם. יכול להיות שמן הסתם אין עכשיו אישוב הדעת, יש מש שיעור כללי בעיון על כמה זאות, זאת קורבן חטאת למזבח, זה לא הזמן, אבל זה הזמן להזכר ביסוד, לפעמים יכול להיות שבאמת, מעבר לעצם הסגולה ומעבר לקרבה לצדיקים, שזה בגלל שאתה נותן פשיט לך העד רב, נותן לך ברכה, אתה נפגש במרות של העניין, ברוח, אתה נפגש עם משהו הרבה מעבר לזה, אתה נפגש עם איזה תוכן, אתה נזכר מי אתה, מאין באת ואין אתה הולך, במובן המרומם של זה, שמקורך אתה בן אברהם יצחק ויעקב, אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים, אתה חלק מהמסגולה, וזה פרשת כהן ושוח מלחמה שמרים את המורל לפניהם. ואז, רגע לפני שהוא משריר אותם חזרה לאימונים ולווסים ולנשקים וליפוסים ולכל מה שצריך, הוא משתמש, הוא ביחידת כהן ושוח מלחמה, יש לו שוטרים שעומדים איתו, והשוטרים האלה, סוג של מפקדים, שהם לא מפקדים במבצעים שלך בשטח, הם רוצים לעשות איזה תהליך עם העם, וידברו השוטרים אל העם למור, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו, פן ימות מהמלחמה, ואיש אחר יחנכנו. ומי האיש אשר נתה כרם ולא חיללו, ילך וישוב לביתו, פן ימות במלחמה, ואיש אחר יחללנו. ומי האיש אשר הרץ אישה ולא לקחה, ילך וישוב לביתו, פן ימות במלחמה, ואיש אחר יכחנה. יש לנו פה שלושה אנשים, שלושה סוגים של אנשים, מישהו שהתחיל תהליך של בניית בית, חתן, חתן בשנה הראשונה, יש לנו אדם שנתה כרם ועוד לא הספיק לגמור את התהליך הראשוני, יש הרבה אנשים שיש להם כרמים מפותחים, אבל הוא התחיל תהליך, והוא עוד לא השלים את השנה של לחלל את הכרם, הוא השלים את התהליך של פעם ראשונה שהוא הוציא פירות של ממש מהיבולים שלו, יש לו מישהו שבנה בית, הוא בנה בית, ובתהליך שלו, לכולם יש בית, בית ההורים, הבית שהם חיים בו כבר 20 שנה, נשארים ומאחרים את הילדים ואת הנכדים, אבל יש מישהו שהוא בנה בית, ועוד לא התחיל להשתמש בו, בית פיזי, פיזי, פיזי, בית, אולי זה גם תמיד בבית כמו מדרים מאבן, נכון? הרי הבית זה לא רק הקירות, כשאני אומר, אני מתגעגע לבית, אני מתגעגע לחבק את הקירות, אבל כן, יש משהו גם בקירות, הקירות בסוף סוף, הן מבטאים משהו, נכון? בקירות זה בקטע הנוסטלגי, אני מגיע למקום, אני מבין, זה עוד לא סתם נוסטלגי לבקר איפה שפעם פעם גרנו לפני 30 שנה, אלא מישהו שהתחיל תהליך של בניית בית, והוא הולך לגור שם, אבל הוא לא הספיק לממש את זה, יש פה אנשים שהתחילו משהו ולא ממשו אותו, ואז בסוג חד, בסוג הרביעי, כתוב ויספו, מה זה ויספו? ויספו זה משהו נוסף, נכון? תוספת, אנחנו נחשוב ביחד האם התוספת הזאת היא תוספת של המשך, של קומה נוספת, או של משהו נוסף, זאת אומרת, יש 1, 2, 3, כל זה אחד, זה קבוצה א', ובנוסף יש קבוצה מובחנת, קבוצה ב', מי נמצא בה? ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, מי האיש הירה ורח ע אביו ילך וישוב לביתו, ולא יימאס את לביו אחיו כלבבו. אז בכל הפסוקים הקודמים אמרנו לאדם ללכת, שיהיה באמצע הדרך ללכת לביתו ואמרנו, פן, זאת אומרת, מה החשש? החשש הוא שהוא לא יספיק לממש את התהליך, פה אומרים שמי שמפחד, מי שהוא ירה ורח לביו, ילך הביתה, לא אומרים כי משהו שהוא עשה לא יסתיים, אלא כי הוא יעשה בעיות פה, הוא מאזיק לקרב. למה הוא מאזיק לקרב? מה אתם רואים? הוא זורה פחד לכולם. הוא זורה פחד, לא? הוא משתף את הבחירים שלו את האחרים, את הדמיונות שלו, זה דמיונות האמינפיקוריות? לא. יכול להיות שזה דמיונות. הפחד, יש מאמר לרב שנקרא, העונג והשמחה, ואחרי זה יש מאמר הפחד. פחד. התאנה שם, לא לומדת את זה עכשיו, ברגע אחד, התאנה שם, שמה שהרבה פעמים אמור לנהל לנו את החיים, זה העונג והשמחה, זה מאמר אחד, הרבה דברים תליכים בעולם מונעים מפחדים. המון. ובהירושם, הפחד הכי גדול בעולם, ג'וקים באמבטיה. סתם לא. מה הפחד הכי גדול בעולם? פרמפץ. כשאה מפחד מג'וקים באמבטיה, אתה מדמיין, את מדמיינת, גם גברים מדמיינים, שהג'וק הזה יערוג אותך, או שהוא יוביל אותך לשם, שלא תעמוד בזה. שהלחץ הזה, שהוא ייגע בך, עם כל המחלות שלו, זה ינטרל אותך. יכול להיות שאתה לא אומר את זה, יכול להיות שגם אם תבוא לפסיכולוג, לא תדע לנסח את זה ככה. אבל זה העומק של הדבר הזה, שאתה מפחד מקלב שתוקף אותך, בין אם זה אמצף, בין אם זה פינצ'ל קטן, כזה שקופץ עליו, ונוסנובך מאוד מאוד חזק, והוא מפחד, שזה אמביס. ומה יקרה? זה אמביס. מה, פעם אחת אתה קיבלת כפה מחבר? פעם הוא נפצע אותך? מי זה קטן מפינצ'ל? מה יקרה? נו, קצת דם, שים פלסטר, מה יקרה? אז זה לא רציונלי. פחד, זה בדיוק הכרעון של פחד. פחד זה עולם המדמה, זה עולם הדמיון. ואז זה מתחיל לזרוע את הזרעים שלו, וזה מכה גלים, וזה משתק. הלם קרב. והלם קרב, המצב הקשה שלו ביותר, זה שהלם קרב הזה, הוא במקום שהוא יטופל, אם אפשר לטפל בו, הכהן אולי בא מראש להכין אותנו, להכין את המורה, להכין את הביטחון בצדקת הדרך, את ההבנה מה אנחנו עושים פה, ואם זה לא יצליח, ואתה עדיין מפחד, אז יכול להיות שלא, כשלך זה לא יהיה טוב, יכול להיות שאתה תשתק את כולם. אם אתה לא תתפקד בצוות, אתה לא תתן חיפוי טוב לחבר שלך. אבל מעבר לזה, יכול להיות שגם זה יתחיל לעורר את הפחדים אצל החבר שלך, שהוא אומר אוי, בצוות שיש לי צוות עקול, הטנק עובד אחלה, הזחל בסדר, אבל הוא לא מתפקד, הוא באלם. נראה ביחד איזה קטע מעניין מהגמרה, הגמרה בסוצה דורשת את הדבר הזה, וננסה לבאר שם קטעים רסוגיות ארוכות. עם אישה ומי שיהיה לו בית וזה, שמה זה חובה שהוא יחזור לבית שלו, או שזה רשוי? תלוי עם זה, א. כל מה שאנחנו אומרים עכשיו, זה במלחמת רשות. במלחמת מצווה, יוצא, כך אומרת הגמרה, אפילו שם בסוצה, אפילו חתן מחופתו, כן, אפילו חתן. וגם הקלה, אם יש צורך. ומלחמת חוב נחשבת? מלחמת חובה נחשבת, שתי סוגי מלחמות. אפשר להכיר את זה מהשלוש. מלחמות כנגד שיבת העממים וכיבוש הארץ, זה סוג אחד. מלחמת המלך ומלחמת מגן. גם יכולים להסדר בידיך? תמיד יכולים, אני רוצה להגיד לך משהו. זו שאלה טובה, זה לא בשיעור שלנו, זה הרחבה כללית. התבוננות, שיעור, אז שיעור אתה, א. היי. אני לא מכיר, סליחה ממש. צעיר. אל תפגע, סליחה ממש. אני לא מכיר. אני שיעור, א. אני חדש פה, אני חדש פה, אני לא מכיר. אני עולם מסירות דבר שזה, שאני לא מבחן, אני ביונת שיעור, א. כולנו רוצים, כשאנחנו מתלבטים ללכת לשירות, קרבי, ג'ובני, אני רוצה תפקיד קריטי. תגידי לי תפקיד קריטי. מה זה תפקיד חשוב בצבא? תפקיד שמה. אז בקצה של הדמיונות, אני רוצה תפקיד להבגל, שנייה אחת. כשמסתובבים מעט בתי על מין, בתי על מין כמה מרקלישה מלאים, באנשים שאין להם תחליף. ככה אומרים בלוויה של כל אחד, שאין לו תחליף. מי ייתן לנו תמור אותו? תשמע. תסתכל, יש פה בית נירש, יש מטבח, המכוניות נוסעות. הרבה אנשים אמרו שהעולם לא ימשיך למוחרת, והעולם ממשיך. זה היה תור שהעולם לא ממשיך. אני אעשה דוגמה כזה קלאסית, אני מקווה שצריך לחבר את כולם. אם נגיד הרב קוק זהיה לנו מדי מדי רחוק, זה גם דוגמה יותר קרובה. בניח הרב עבד יוסף, אם הרב עבד יוסף, רוחב הכתפיים שלו, השליטה בעולם התורה, ההבנה המעמיקה, ההקשבה לצרות וההבנה של הבעיות של החברה, ושכל היחיד והיחיד, הפתרונות ההלכתיים, היצירתיות, באמת, אין מקרה מישהו שיכול לספר בימינו. הרב שיינס, הרב שיינס לא החביר במילים. פעם הרב שיינס אמר, נו, מישהו יגיע לרב שיינס, יש הרבה סיפור בתוך סיפור, אבל ככה דרכנו, מה לעשות? הרב שיינס פעם אחת הגיע אליו, אחד החברים, בוגר הישיבה, הגיע אליו עם כזה קלאסר של גיליון, מוכן, מוסך לקראת הגשה של דוקטורט. הוא אמר לרב שזה דוקטורט, וזה תחום סבוך כלשהו, ומשהו יודע שהמוכרות של הרב, בגלל שהרב יש לו עריד הכללי רחב מאוד, הוא ישמח עם הרב, יקדיש מזמונו, אז זה נדמה לו לרפרף בגדול, וייתת לו הערות, אם יש משהו לשפר. וזה מאוד חשוב. הרב עדין המשיך לדבר איתו, מה נשמע וזה, ומה עם אבא שלך וזה, ותוך כדי הוא עושה כזה, כזה ככה, הוא מדבר איתנו, ומה עשית שם, ומה אתם תכנסו לי מהעדין, ואיזה, ואז הוא אומר לו בסוף, החל שלנו ככה חמש, שש דקות, הוא אמר לו, זה בסדר. אז הוא אומר לו, הרב, אני מבין, חוץ פעם שאני, אני ממש מרגיש טובה אישית, לא אכפת לי גם אם אני צריך לעשות משהו בשביל זה, אם אנחנו נשאלם או משהו, אבל אני רוצה שהרב יעבור ברצינות, זה חשוב לי שהרב יקרא את זה, כי אני לא רוצה להתבזעות, אני רוצה זה משהו ש… הוא אמר, כן, זה בסדר, זה בסדר. אז הוא לחץ עוד פעם, אז הוא אמר לו, מה אתה צריך להתחל? בעמוד 456, כתבתי שאני, אם היא מא' זה יצא אותי מ' בעמוד 356 כתוב זאת וצרות זה, כישרון, כישרון, והוא סיפר, פעם הוא סיפר לנו, שאני, כשאני אומר לאנשים, הוא היה, זה אני זוכר ממש ששמעתי, זה סיפור ששמעתי עליו, לא שמעתי ממנו, סיפור שאני זוכר שמעתי, דברים שהוא אמר, הוא אמר, היום אנשים מדברים, כל הרשתות, כל הסרטונים, השורטים, אנשים מדברים, אולי גם אני, כולנו מושפעים מזה, אנחנו מדברים, יש לנו אובר דרפט בממילים, מה זה אומר אובר דרפט? שיש לך, כאילו, אינפלציה, סליחה, לא אובר, אינפלציה, אינפלציה, אינפלציה בממילים, מה זה אומר אינפלציה? אתם יודעים אינפלציה? אינפלציה זה שהשוק, השוק הכלכלי של המדינה קורס, ואז כל הבחירים עולים, כל הבחירים עולים, אז כאילו אנשים רוצים, שכל המזכורות עלות, כל המזכורות עולות, ואז יוצא שבעצם אם פעם קנית קוטג' ב-5 שקל, מעלים את הקוטג' ל-10 שקל, ואז אתה אומר אני לא יכול לחיות ככה, כי הכל עלה לי פי 2, אז אתה מעלה את המזכות של פי 2, ואז אתה הולך למקוואץ' וקונה פחית קולה ב-350 שקל, בסדר? אין ערך למוצרים, מה נהיה הפחות שווה? הכסף, הכסף לא שווה, הוא לא שווה את עצמו, מרוב מרוב שיש מלא, יש המון המון כסף, אבל השווי שלו הוא נמוך, אז אמרנו, יש היום בחברה המון אנשים שיש להם אינפלציה בדיבור, הם מפרברים, מפטפטים, מפטפטים, מלהגים, מרוב דיבורים זה לא שווה, אז שהוא אומר לך וואו איזה חמוץ זה יפה, בין אם זה בת, בין אם זה בן, בסוף הוא לא יתכוון להגיד לך, את מי חבר שלך, הוא לא יתכוון להגיד לך שום דבר, הוא לא יתכוון למחמאות שהוא אמר לך, ואם יש משהו מצבר אותך, אז אתה אומר, אתה מקלל, מנבל, כי אם אתה אומר לו רק איזה מילה קטנה של ביקורת, הוא לא יבין, אתה צריך להסביר לו בפירוט, אני אומר, אני, אם אני אומר לך עבודה טובה, הכוונה היא שזו עבודה בסדר גמור, שזה מצוין, לא צריך להרחיב במילים, הכל בסדר, למה חיברנו לזה, כי אני גלתי טיפה, צריך לחבר את החוץ. על מלחמת מצווה. לא, בפני זה, אני רוצה להגיד שאני בטוח שזה. תפקיד חשוב. מה התפקיד החשוב, אני רוצה, מה אדם רוצה, תפקיד חשוב, מה הכוונת החשיבית חשוב, אני רוצה תפקיד שצה לא יכול להתמודד בי לגבי. אני מתפלא להשם שאין כזה תפקיד. חס ושלום, תאר לך מצב שיש מישהו מכינה מובחרת ביותר, חשוב, והוא, באמת אין לו תחליף. זאת אומרת, נניח, עזוב, עזוב, אין לו תחליף בכל המדינה. פשוט אם הוא לא מגיע, ייקח חצי שנה להפעיל רק את מערכת במים. אם הם יתעושים, יהיה טילה, מערכת במים לא יעבוד. מה? נורא ביום. עזוב, אתם, אם ככה יוצא, שאף חייל, שאני לא רוצה להתפלל על זה, שאף חייל ואפילו לא גדוד, הוא יהיה גדוד שאין לו תחליף. אני רוצה מצב שמצבי יהיה מספיק עוצמה בלצהל, שגם גדוד, אם הוא יושבת, אם חלילה, אתם יודעים, שבמלחמת צרפת ורוסיה, נחמד נפולין והצר, אז אחד מהדברים שעזרו לנצח היה קלקול קבע. באחד הקרבות, התבחים, אם תפקיד התבחים יוקרתו, אחד התבחים פישל בלחימה, ופשוט הם נתקעו, כי אנשים לא יוכלו לזוז קדימה, משוכה לשוכה. הם פשוט תקועים. זהו, נגמר. דגל לבן. אז אני רוצה גם גדודים שיהיה אפשר, חלילה, שיסתכלו לאורך ימים ושנות חיים, בטוב אני רואה והנגלה בלי שום מצב, שציפור אין של חייל בעזרת, שבאמת, באמת, אני אומר את זה בזכות, שלא ייפגע, שכל אי בלי ייצר בעוגמת נפש. אבל אני רוצה אפשרות שגם אם גדוד מסוים לא מתפקד, קלקול קיבה ליום אחד, אפשר להחליף אותו, וגם אם הקלקול קיבה מתמשך לחודש. אז בעצם, כל גבעתי, אני מתפלל ואני מקווה שזה גדוד שיש לו תחליף. זה לא מלחמת מצווה שיש לו תחליף, אם כולם, וכולם יכולים להגיד את זה, כי להם יש תחליף, לך יש תחליף, ולכולם יש תחליף. אז בסדר, שום שלא חסר את העבודה. לא, ברור שזה נקרא שאין לו תחליף, בסדר?

התבוננות והתמסרות ההתבוננות מאוד מאוד חשובה, זה גם הרבה פעמים בדמיון של מה אנחנו רוצים. אנחנו רוצים משהו שאין לך, זה סתם דמיונות. זאת אומרת, רק בעולם ההסתגרי, בעולם שבו אני עושה תחרות, בו אני רוצה להיות חריג, כי ביוצא דופן אני יכול לחשוב על זה. הפוך, כשאני חושב על הכלל כולו, כשאני חושב על עצמי בתוך הכלל, כשאני חושב על ההתמסרות שלי, אני שמח מאוד שיש עוד אנשים כמוני, וטובים ממני, מצויין. נכון? וזה בדיוק חלק מזה גם, אם מישהו רוצה, אני רק עוד רציץ לכיוון להתבוננות בסיפורים, זה חלק מהסיפורי חז"ל שמספרים על הלל הזקן והרחבת הספסלים בבית המדרש. התורה היא לא מועדון בוטיק, מערכת המשפט בארץ, לא יחסים לזה פוליטיקה, פרוגרס, לא פרוגרס, לעשות הפיכה שיפוטית, רפורמה משפטית. אבל העולם האקדמי כולו, ועולם המשפט הפרוגרסיבי, הוא קתדרה. מה זאת אומרת קתדרה? זאת אומרת שזה לעזקנים מיוחדים מיוחסים שזכו, או שהם נולדו למשפחות האצולה, או שאיכשהו הסגולה האלוקית נגעה בהם והם התייחסו לשם. והצלם הבא מישראל, התפיסה היא שיש כתר כהונה, כתר כהונה הוא מלכות אפוס. רואים לי אותה אפוס? אהרון הכהן בצאצאי צו, כתר מלכות אפוס. בדוד, נכון? כל מי שלא מקופר או מר רב במשפחה האת, לא רק בדוד, בדוד ובצאצאים שייתו לו משלומות, מי שלא מקבל את זה, נכון? היינו ערך אדונייה וכל האחים שהיו בצאצאי דוד, כל האחים שהיו בצאצאי דוד גם הם. לא, ככה מי שקופר הוא קופר אחד מהעיקרים. אי אפשר לקפור בעל בדבר הזה.

התורה והסמיכה ומה עם התורה? התורה היא של משה רבנו, זכרו תורת משה עבדי, ואחריו יסך משפחתי, היה לו שני בנים. כן? זה של גירושו המתורה? אה לא, זה עבר רק לתלמידים שלו, רק יהושע. לא, יש סמיכה, י סמיכה. בעם ישראל הקב"ה הוא נותן תפקיד בהוראת תורה, אני למדתי את זה בזמן חור במסכת הנדרים, לסמוכים, תלמידי חכמים, ולא כל העולם נותן את זה, לא כל עם ישראל, עמי כולם צדיקים, אבל לא כולם הם הפוסקים. ועשית ככל אשר יורוך, צריך להשים עליך מערכת משפטית, ולהקשיב, ושתשב לסמוך לבית המקדש, ולשקע את הגזית, ולשאול שאלות ולקבל תשובות. אבל מי יכול להתקבל את הסנהדרין? כולם. אומר הרמב"ם, תורה, כתר תורה, ה? אה, יש קריטריונים. אבל אם אתה רוצה, ואתה גר בהערת פיתוח, אתה מוזמן, אומרת הגמרא, יזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. לפעמים זה עקור על עקור, זה טריק. מי שמטוח, אני בן של בן, ויצא יצאים שלי, כן, ומה אתה? אם אדם זכה, וראה את זה כמחוירות, ופיתח את זה עוד, ועוד, ועוד, ואמר, וואו, אני צל את זה, שאבא שלו תלמיד חכם, תלמיד חכם זה לא כל כך נוסע במשחר הבא, אני יכול להיות תלמיד חכם שעובד בית, כי אני מכיר את כל המקרים. זה מישהו שהוא באמת כירה, ויכול להיות שזה העבודה שלו, זה הפרנסה שלו, זה לא כל כך עובד אשם. אבל עובד אשם אמיתי, ישיר גם בכי בתורה, והבן שלו ינצל את זה. תגיד, וואו, ואם אבא הצליח, ועם כל הכישרונות, ועם מישהו שהוא פרטי כל יום, אז הוא יתווה בעצמו, ולא יהיה לו גב, תענב אותו גם חי, לא יהיה לו ליפול מזה, ואהבה.

תלמידי חכמים ויראת שמיים תלמיד חכם, בית המדרש, נפלו תלמידי רבי עקיבא, נפלו כמו היתושים, אחד אחר השני, כי לא נהגו כבוד זה בזה. למדו תורה, וזה היה כמו שהיה, אבל לא נהגו כבוד זה בזה, לא העמידו תורות, לא היה דרך שקדמה לתורה, לא היה יראת שמיים, הם זיכרו בתורה הזאת. אבל התורה היא מחכה לכולם. ולפוך על הפוך תזדרו בבני עניים, כי בני עניים יש להם יתרון. נכון שאין להם שיעור פרטי, ואומרים לו, שואל את האבא, וכשהוא מקווה שבע בספר בולמול, אני מצטער, אין לי כסף ללחם, אני לא אוכל שיעור בספר. ושיעור פרטי עם הרב, אני מצטער, אני לא אוכל שיעור פרטי עם הרב. אבל לפעמים זה מגביר את עצמאו, לא יותר. וכשיש דקה, אז הוא מנצל אותו עד הסוף. הוא בא בלי שום, אבא שלי, אבא שלי. חלילה זה לא טוב, הוא לא רוצה להתבייש באף אבא. לפעמים אבל הוא אפילו לא מתבייש. זה לא טוב, הוא צריך בסוף להבין, שכל אבא הוא אבא שלו. גם אם אבא שלך עושה את העבודה הכי פשוטה בעולם, וגם אם אבא שלך יש לו פאשלות, ולאחרים אין לו פאשלות. יש דם שהוא יעשה טוב ולא יחתה, שאין לו בגים שהוא שלם, אין למה זה. דווקא בבני עניים יש להם פוטנציאל אדיר, בתורה. חזרה, בסדר? אנחנו מזמינים את זה. הוא מרדיק מה מסר צוצה, מהפכה לנו קצת את הראש. ויש ספור שוטרים לדבר עליו. רבי עקיבא אומר, היראה ורח הלבב, כמשמעו. מה זה כמשמעו? פחדות. מה קורה? קורה באמת. זה לא בדיחה, זה קורה באמת. אדם שנכנס לפחד ממש, ופתאום הוא מאבד שליטה על הסוגרים שלו. הוא איזה ברכה יפה זה, ופה הוא נחתק. בשניה, צב לחץ מאבד, פשוט כמו תינוק בני אור. שלא יכול לעמוד בכשרי המלחמה, ולראות חרב שלופה. אני מכירתי כמה חברים שלא מסוגלים לתרום במאדה. אנשים בריאים כמו שור, לא מסוגלים לתרום. אגב, הם גם לוחמים. איך זה יכול להיות? זה פלא, בסדר? הוא בא למאדה לתרום, דם, לא יכול לראות את זה. מה זה יכול לראות, אחי? נפל, כן? כשאתה נופל באופניים, אתה לא יכול לראות את זה. בסדר? הוא מתיירה. חרב שלופה מפחיד אותו. רבי יוסי הגלילי אומר, היראה ורח הלבב זה המתיירה מן עבירות שבידו. לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללם. וואו, יש פה אמירה מדהימה. בואו נגיד להקלט, נפל שתי חלקים לאמירה. אמירה ראשונה, הוא אומר, הוא בכלל לא מפחד. הוא מצ'ויסט, שרירן על חלל. גוף עוג מלך הבשן, חושב ותאורה. בסדר? זה המורכבות של האדם הזה. הוא אומר את זה על דוד המלך. דוד המלך מה הוא היה? עדינו העצמי. מה הכוונה? הוא היה יושב בבית, הוא היה יושב בבית מדרש. אתם רואים את זה בתוצרים שהוא שלנו. תהילים, פעילותים, באמת, אמיתי, אני אפשר לכתוב את זה לזהף. הוא כתב את כל הרב. אדם רגשן, אדם עמוק, אדם שחי קדושה, מושגים של רוממות, אדם שחי קדושה, ושנייה אחרי זה, גיבור ואיש מלחמה. הוא מצליח להיות רגע ככה, רגע ככה, לשלב אותם, בלי פטרולישיות, בלי מחלת נפש, בלי מענה דיפרסיה, בלי סכסופרנה ודמיונות. זה דוד המלך. אני בזמנים אחורי. מה זה המשלב? יש משהו אחריי? יש שיעור בי שש. אוקיי. בסדר. אז דבר ראשון, אומר לנו רבי יוסי, זה שהרב הרעך הלבו, הוא בכלל לא מפחד. מה הוא? הוא מפחד לא מהחרב, לא מהאדם, הוא לא מפחד למות. הוא מפחד כן למות, ולפעול בקרב, אבל לא בגלל מה שאתה חושב. הוא סגור על זה, שהוא אוכל את הסורים, הוא אוכל את החמאסניקים, הוא אוכל את הנבלות עליהם, בצד היכולות. אבל הוא אומר, אני מתיירה מהעבירות שבידי. אז הוא אומר, הרב דווקא חיזק אותי, הבנתי את הפנימיות, הבנתי, זוכר מי אנחנו, זוכר את המהות, אני יודע גם למה קרה המלחמה. יש פה איזו התעוררות מזה, תהליך שקודם הוא מעביר אותנו במלחמות. ואולי אני, כתוב על השבועון הזה, לא זכאי, ולא יעזור לי כל החרב והחנית והמגן, כמו שזה לא יעזור לי גוליאנס. כי אם אני לא בא בשם השם לגמרי, למה אתה לא בא בשם השם? אתה בא בשם השם, הרב חיזק אותך. אבל יש לי משהו לספר לך בזכרה אישית. נדבר, ואף אוד לא שומעים. יש לי, אני רוצה להיות עוד עוד כבר גבוהה שם, אבל יש לי בעיות. תסבר את זה, שומע. אני לפעמים לא זוכר את זה ממש. באונס, משוגב, במזיד, במזיד, שאף אוד לא רואה. להכיס, לא אכפת לי. איך אני אגיד, אני אתמולל את הישראל, איך אני בז, איך אני בז לתורה, בז לדברי איש. ואני עכשיו, פתאום בא בשם השם? זה לא באמת נכון. אולי גם לא עשיתי את שוב. אז תעשה תשובה, אחי. הוא מפחד שהגרות, אין לו מספיק זכויות. הוא מפחד שאולי בגלל זה, לא יעזור לו כל הטריקים, כל האימונים, כל הנשקים, כל הכוונות, לא יעזור. והוא מפחד, הוא משקשק.

הפחד והעבירות ופה חלק השני שהוא אומר, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזרו בגללן. מה הכוונה? התורה רוצה לרחם עליו. בצדקה, המהלך הגדול הזה, מתן בסתר, מה הכוונה מתן בסתר? שאתה נותן לו, הוא לא יודע. מה הכי טוב שהוא לא יודע? איזה מתן בסתר הוא הכי טוב לתקלן? צדקה, זה מדהים? איך אפשר לעשות את זה? שאתה עושה בצורה שהוא בכלל, שום ידיעה. תסתדרו לעבודה. אני מכיר מישהו, שהוא סתדר למישהו עבודה. הוא לא היה צריך תפקיד הזה. הוא ראה חבר, שהוא במשואה כלכלית, היה לו משרד עם עובדים, הוא לא היה צריך עובד נוסף. הוא המציא תפקיד, שהוא כאילו מיותר, כי באמת העובדים יכולים לעשות אותו גם בלי, האיש הנוסף זה יעשה את זה. והוא נתן לו עבודה עם תלוש והכול. הוא ראיין אותו גם. אבל בסדר שלוש שלבים, הוא קבל העבודה. הכל הפייק. לא בשביל לשקר, ולשקר תרחק, הוא רק נתן לו מסכורת. הוא גם נתן לו הרגשה, וואו, אני שלפער רגע הלכתי לחתום מבטליו, וזה עסוקה. אני מצאתי עבודה, ואני מקבל עליה מספר יפה. חלמים מנים. אז גם פה, זה צדקה אחרת. יש פה מישהו, שהוא יש לו מדרגה ננוחה, כי זה הכי פדיחות. חשבנו שהכי פדיחות זה אדם, שפתאום יש לו אלם קרב. האמת זה קצת נורמלי. מי שלא מפחד למוץ בכלל, מי ששלחתי חיילים שלי לגיוס במרץ, היו כמה אנשים, אני מספר לכם, חבר'ה, גיבורים גיבורים. חד הלך לפלסר צנחנים. חד הלך, לא זוכר לאן, אבל ממש גיוש, הוא גם כן כאילו, ובסירה, אחד מהם אמר לי, זה קשור גם לסיפור משפחתי, והוא קו של משפחה יש חלל צהל, שהוא כאילו בעקבות המשפחה, היא משפחה נפגעת. והוא אמר לי שהוא מפחד. ושאלתי אותו למה. הוא אמר, לכי תושבו, הוא פחד. ודיברנו הרבה, אנחנו חברים ממש טובים, הוא בקשר עד היום, עכשיו הוא בצד לנו. אבל הפחד הוא הפחד הכי טבעי, מה שחוץ מזה, זה החיבוק, בגלל שאני אוהב אותו ואני מפרע עליו, ולעלות אותו מהפחדים, לפני לעלות אותו מהפחדים, צריך להיות דבר אחד, אתה אדם נורמלי. אתה אדם נורמלי. אתה לא אמור להיכנס בלי פחד, להסביר קרב. אתה הולך, כל העולם הוא מסוכן, גם לעלות על הכביש זה מסוכן. בסטטיסטיקות אפילו יותר מסוכן ממה שלהיכנס לסר קרב. ובכל זאת, עולים לכביש, כי יש צורך, כי צורת החיים היא כזאת. אנחנו עושים את זה מלא מלא פעמים. הרבה יותר פעמים אנחנו עושים להסדי הקרב של הכביש, מאשר לסדי הקרב של המלחמה. ואנחנו לא מפחדים, או שאנחנו מפחדים ומדחיקים של אל. שום, לא רוצה להגיד זה, מעבר לזה, בסדר? מחלות קרליות, אנשים נכנסים לסיכונים. והתורה אמרה, האדם שמפחד, לא מהפחד הזה, אבל מהפחד היותר עמוק, וזה פאדיחה רצינית. כי הוא נראה בעין אשו. אז שואלים אותו, תגיד, אתה פחד רגיל, יש לו כולם, וכולם מתגברים, גם אתה מוריד גבר. מה הפחד שלך? הפחד שלך הוא מהפחד של העברות. אה, אה, אה. יש לך משהו לספר לנו? איזה עברות? מה, משהו חמור? אה, לא, גמר לעברות חמורות, ובדור הזרע, גמר לעברות שפחות דמים, רק מה? רק חיבוק ונשוק? רק חילוש שבת? רק מה? מאכלות אסורות? בחול אתה משתולל? אתה מתפרפר? אז מה הוא יגיד, אם הוא יצא עכשיו החוצה, זה פאדיות רצח, נכון? תלמיד חכם, שהוא יוצא החוצה ברשימה של האנשים שיש להם חטאים, יש להם איזה פקלה, איזה מזוודה עם חטאים שמפחידים אותם. אז אמרו, לפיכך, תלתלו תורת קולש שיחזור בגללן. זאת אומרת, למה התורה הקדימה להגיד, את ההוא שבנה בית, ולמה הם קודמים? למה הם לא ראשון מוציאים אותו? כי הוא יוצא עם כולם, ואז לא כולם מכירים מזה. אה, כנראה, בנה בית. אה, לא יכול להיות שרב כזה גדול, או יהודי כזה מתוק וצדיק שמפעל. והתורה רצתה לחסות עליו. רבי יוסי אומר שיטה שלישית. רבי יוסי אומר, על מנה לקהן גדול, גרושה וחלוצה לקהן עדיות, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל, לממזר ולנתין. הרי הוא הרבי, הוא אומר עבירות ממש חמורות, כן? איזה איסורים על מנה לקהן גדול, ממזר, ישראל התחתנת עם ממזרת, זה רב רעך הלביו. שואלת, לגמרי הרגע, לא ימדי, זה עבירות, זה בדיוק מה שאני אומר עכשיו. שואלת לגמרי, תסתכלו במקור הבא, מה איקא בין רבי יוסי, רבי יוסי הגלילי? מה זה משנה עבירות או שאתה מפרד לי את העבירות? איקא בעיניו, עבירה דה רבנן. הוא אומר, רק עבירות חמורות כאלה שמכתובות בתורה, ממזר, על מנה לקהן גדול. והדעה הראשונה, היא אומרת, אפילו עבירות מדה רבנן. כמו מה, הוא אומר, כמען אז לאד את עניה, סך בין תפילה לתפילה, עבירה היא בידו, וחוזר עליה מאוחר המלחמה. מה זה סך בין תפילה לתפילה, אתם יודעים? מה זה? זה אפילו פחות חמור מזה לכאורה. חמור מאוד, זה חמור מאוד. זה איסור חמור, אבל זה איסור אפילו פחות ממה שזה עובר בתפילה. כי אם זה עובר בתפילה, זה אפסיק ממש בברכות, בנושא שם ה' לשב, וזה מבחנה למה שיש בכית. איפה אני ראיתי את זה? יש פה באחד המקומות, אה, בכיתה, בכיתת שיחות אישיות שם, במזוב הביתה, אני לא יודע ש… מה יש על הלוח שם? תפילה לתפילה. הוא סך בין תפילים של יד לתפילים של ראש. נכון? אנחנו אומרים ברכה לתפילים, והיא בעצם, היא כוללת את שתי התפילים. והוא עשה הפסק. הוא דיבר. ואז הוא אומר, וואי, אני אלך למלחמה? אני אמות, כי דיברתי באמצע, עשיתי פדיחה, דיברתי אתמול באמצע, בין תפילים של יד לתפילים של ראש. אחי, אתה בסדר? איזה אבירות יש לך? מה, אתה עברת על גילוי הרעיות? חוץ מזה, עשית תשובה. מישהו בתחרות לך תפילה, אמר שתהיה הלכות, אמר, הייתי פה, מישהו לא רוצה להשים לב כולם, לא לדבר בין תפילים של יד לתפילים של ראש, זה הפסק בברכות. אז אתה אומר, וואי, דיברתי? זאת אומרת, מוסר עידוי, כתוב בנוסחה ברמה, אפשר להגיד, בשם הבגן הוארגן של כל יום, אפשר להגיד במילים שלך, אפשר להגיד, ה' אני מכיר בחטא, חטאתי ואני מצוודא ואני לא אעשה עוד, ואישה משרח לך על החטא הזה. בגלל זה אתה מפחד למות בקרב? כן. כי גם מסור דה רבנן, חמורים דברי סופרים, ויש מקומות שמעשו חיזוק לדברים אותו יום של תורה, והוא כל כך אדם הזה יש שמיים, שהוא מפחד, שהזכות לא תגרום לו. אני רוצה לשאול אתכם על אדם זה, שעליו דיברתי עכשיו. גם האדם לפני זה, שלא היה לך על תפילה, אלא על דיבור בתפילה. לא על דיבור, הוא פשוט אומר לשון הרע לפעמים, אחרי זה הוא מתנצל, כי לא נעים מה שהוא פגע בחבר. והוא ירא מזה, זה מה שהוא מפחד, כי הוא מאמין שיש ברור לעולם, והוא מאמין שיש שכר ועונש, והוא מבין שאפילו על דבר קטן, הוא מפחד לשלם את המחיר. איזה אדם ירא שמיים, אני רוצה חיילים יראי שמיים. לא, אתה ירא שמיים? אתה בחוץ, אז מי אתה רוצה שיהיה בפנים? אה, לא ירא שמיים? לא, אני רוצה כאלה שאין להם את זה. מה? לא יופת, אז מי החיילים? רק אלה שלא נפלו מהם. רק אלה שלא עשו שום עבירה, אלה שלא עשו לדבר, הפסק, בין תקיין של תקיין של ראש, עשו אותו, זה על פי הלכה, זה הזמן לעורר על זה, מי שלא יודע את זה, לא מדברים.

הלכות תפילה וברכות אשכנזים, אתם יודעים, הספרדים בבחינה אחת, אם בדיעבד הם מדברים, מה שאשכנזים עושים בכל מקרה, שזה לברך את הברכה השנייה, ככה אנחנו עושים את זה, נכון? אשכנזים שמברכים את הברכה השנייה, מכיוון שיש ספק ברכות, הם אומרים אחרי זה בשקט. זה פעם שמאלתי ללכות תפילין, זה מעניין ללכות ברכת תפילין. טוב, אז יש לנו פה אנשים, אנחנו נמשיך את זה בינתיים בהתבוננות שלכם. אנשים במלא מדרגן, אנשים שלא פחדנים מהמלחמה, אנשים שיש להם יראת שמיים גבוהה, גבוהה ורצינית. הם מפחדים במינים שאפילו חלק קטן זה חמור ביותר, ואתה אומר להם, אחי, קיבלת תפתור, שאה הביתה.