פרשת כי תצא | תעשה הישר בעיני ה'. כי תצא למלחמה… מלחמה ביצר הרע | הרב יהודה פליסר

שלום וברכה. פרשת השבוע, פרשת כי תצא למלחמה על אויביך. בפרשיה הראשונה, שהיא מאוד מפורסמת, נאמר: "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שוויו." עם ישראל מנצח ושובה שבויים. וראית בשביה אישה יפת תואר וחשקת בה, ולקחת לך לאישה. והבאת אותה לתוך ביתך, וגלחה את ראשה ועשתה את ציפורניה, והסירה את סמלת שביה מעליה וישבה בביתך, ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. ואחר כך תבוא אליה ובעלתה והייתה לך לאישה. אם אינך רוצה בה, אל תתעלל בה, אלא שלח אותה לנפשה.

דין יפת תואר הרבה מדרשי חז"ל ודיוקים עוסקים בפרשה זו. ישנם דיונים על מה מדובר – מלחמת רשות או מלחמת חובה, האם ניתן לקחת אותה במלחמה עצמה או רק לאחריה, ומהם התנאים לכך. הפרשה הזו תמיד נראת בחודש אלול, ולכן ננסה לקשר את הדברים לחודש זה ולהבין את העומק שלהם. רש"י, בדרך הפשט, אומר: "ולקחת לך לאישה" – לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע. התורה מכירה בכך שללוחמים יש יצר הרע, ולכן היא מתירה להם לקחת את יפת התואר, אך עם זאת מציבה תנאים ומגבלות. אם תחשוב על כך שזה מה שיקרה, אולי תחשוב פעמיים לפני שתפעל.

עומק הסוד בפרשה בפנימיות התורה, רואים בפרשיה הזו משהו מדהים. הזוהר אומר שכנסת ישראל היא יפת תואר. בעומק הדברים, יש כאן תהליך של תיקון וניקוי הנשמה מהזוהמה שהטיל בה הנחש. הנשמה מתנקה ועוברת תהליך של תיקון מהריאלים שהיא ספגה מהחטא. הזוהר מסביר ש"גילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה" מסמל את התהליך שבו הנשמה מתנקה מהזוהמה שהטיל בה הנחש. התהליך הזה מתרחש בחודש אלול, כאשר משה עלה להר סיני לבקש רחמים על ישראל ולקבל את הלוחות השניים. בחודש זה, אנו עוברם תהליך של גאולת הנשמה מהשבי.

תהליך התשובה בחודש אלול בחודש אלול, אנו עוברים תהליך של תשובה וגאולה. הנשמה שלנו נמצאת בשבי של הרגלים, משיכות ויצרים, ואנו צריכים חודש שלם לבכות ולהתנקות מהזוהמה הזו. זהו הזמן שבו אנו מתכוננים לראש השנה וליום הכיפורים, ומבקשים לתקן את השבר ולהחזיר את הנשמה למקומה הטבעי. לעשות שינוי פנימי, לעשות חשבון נפש. להרגיש את הקושי, את הצער, את המרירות, את הגעגועים. אפילו אדם בורחם היא געגועים, כיסופים. ואני עושה את התיקון הזה. המגיד מקוז'ניץ, אחד מגדולי בעלי החסידות, תלמידו של המגיד ממזריץ', מחבר את הדברים כך, לוקח את הזוהר הזה ועושה ממנו עבודה עליך למעשה. כי תצא למלחמה לאויביך, הוא הרמז שאמרנו. כי עיקר המלחמה נאמר על ראש השנה, תהו יום עדדינה. וצריך להאריך, מה זה להאריך עם מים? להאריך, מה זה להאריך? צריך להיות מוכן, להתכונן. להאריך קרב ומלחמה עם היצר ומר הידינים. אז אנחנו מתכוננים לראש השנה, שהוא יום עדין. יש לנו שם מאבק משפטי קשה, חשוב, אתגרי, משמעותי, גורלי. ועיקר המלחמה, איך מתכוננים טוב? הוא על יי תשובה. שאדם ישים מליבו לשוב אל השם, או מאירתו, או מאהבתו. יש הרבה תחבולות בדרך, הרבה עצות משפטיות, מה לעשות? הרבה יוצאים, אולי אפשר גם בכמה דרכים מקבילות. מאירה, מאהבה. ויש לך אדם שהוא שווה מגודל הרחמנות והגעגועים. בכי לא חייב להיות בכי של צער, יכול להיות בכי של כיסופים וגעגועים, המגיעים לו על נשמתו שבקרבו.

הכיסופים לנשמה שימו לב, זה מעניין. הוא לא מתגעגע על הקב"ה, אלא הוא מתגעגע למי אני באמת? אני הרבה זמן בתחפושת. אני כבר שכחתי, אני כולי עסוק בביזנס, בקריירה, בהגשמה העצמית, בלמצוא חן בעיני הרבים. במה יגידו, במה אמרו על הפוסט הזה. פרסמתי, עסוק בקשקושים, המון רעש, המון רעשי רקע. אבל במישהו מקום עסוקים, הוא מתגעגע על הקב"ה. נכון. אני אמיתי. הנשמה היא חלק לא קמימה על משהו. בעצם הוא מתגעגע לא רק לקב"ה, אלא אני אמיתי שזה החלק לא קשבי. ויש לך אדם שעושב מגודר אחמו, והגעגועים המגיעים לו על נשמתו שבקרבו, כי היא חלק לא קמימה על, והייתה למעלה חטובה תחת כיסא הכבוד. תראו איזה מילים מתוקות, זה יכול להיות אקטורגריה. בשעשועים יומיום, שכל משטעשע עם הקב"ה, וירדה אל עומק הבור הזה לגוף וחומר, לעשות נרד, למה ירדה? סתם כי השם שלח אותה בהתחלה. לעשות נרד רוח ליוצרה, כאשר יזכך החומר ויזכים לרצון הנשמה, לעשות רצון כונו, אבחר וצורך.

המשמעות של הירידה לעולם אבל היה תהליך, המטרה הייתה למה באתי לפה. כי השם שלח אותי, ולמה הוא שלח אותי לפה? הוא השביע אותי, תהי רשע, הוא רצה שאני פה בעולם הזה יפעל, יתקן עולם במלכות השם, יגלה את מלכות השם בעולם. בהתחס ושלום, מה קרה? במקום לגלות מלכות השם, מה קרה? כאשר הרע הראה האדם על פני האדמה וילך בירות ליבו. אוי ויי, תראו איזה כתובה, איזה יפה, אה? ספר כאילו זה כתיבה, בדרך כלל לא רגעים שבספר כותבים הרגשות. מה הוא כותב פה? הוא רוצה לעשות לך גם פרצוף. כן, הרבה פעמים היום כותבים כבר בפלאפונים, אז אנחנו כותבים לא ספרים של פעם, ברמה במיני אימוג'ים. אבל פה יש, מה להגיד? קודם צריך לכתוב אימוג'י, אימוג'י של אוי ואיי. אשר הרים יד נגד הנשמה הקדושה והכניעה תחת ממשלת החומר המוסרח וניטב ונאלח. על כן מה ראוי על כל פנים עודנו האדם חי בכוחו יסי מליבו לשוב, להיטיב אחר איתו.

הדרך לתשובה וזה הדרך המזל לנו התורה בכתוב, וראית בשבע אשת יפת תואר וחשקת בה, ופרש רשי מדכתיב אשת בסמוך, היינו אשת של איש. זאת אומרת שאישה נשואה, לא כתוב אישה, שהכוונה ליצור חי מדבר ממין נקבה, אלא הכוונה לנשואה. פירוש איש זה הקדוש ברוך הוא, והנשמה נקראת מטרונית, הככה בעולם, כן, אתם רואים, הכל זה בדיוק במשך של הזוהר. ויפת תואר, מקדושתה, למה? כי היא יפה, כולך יפה, ראיתי עמום מנבח, היא החלק, היא הבחירה של הקדוש ברוך הוא. והיא בשביעה, והיא בשביעה, היא שבויה, איפה היא שבויה? בעולם הזה, בעולם הקליפות והתאהבות והנפילות. וחשקתה בה, דהיינו שהיא חמרו רחמך עליה. אז ולקחתה לך לאישה, שאפשר על ידי תשובה מאום כדי ליבה לשוב לקחתה לאישה. אומנם על פי תנאים. אי אפשר לקחת את הנשמה כמו שהיא מחיה כרגע את הגוף, להגיד, אה, בעומק אני מזהה שיש פה טוב, אז בוא נמשיך בעסק הקיים כמו שהוא. נמשיך בעסקים שכרגיל, נמשיך את כל הרגליים שלי, ונדע שבעומק הקומקים יש נשמה, ובעומק החיים של המציאות, מי מחיה את הכל, הקדוש ברוך הוא, אוקיי, הבנתי, סימן טבעי, הבנתי את הכל. נמשיך בביזנס, נמשיך להתקוטט עם החברים, ואם באו להתעסק בפוליטיקה הארצית והמשפחתית, והחברת, לא. יש תהליך. אתה רוצה באמת להחזיר את הנשמה למקום שלה, טבי? וגילך את, הוא נעם פתנאים? וגילך את ראשה? תנו ראשית התשובה לעשות לעצמו סייגים, לפרוש מימות הרות. אם אתה אדם שעוברים לך, אני לא מדבר על אדם שנופל בייסורים, שמרים לך במבר, אתה וצה לשימוי משקל? דיברנו את זה השבוע על חירי שוטב הקטן, דיברנו על קטן, אחי, אתה, מה, אתה ברמת גן? לא בעיר. אתה גנון. אתה ברמת גן. אתה ברמת של גננת. אפילו זה לא, אתה לא יכול לראות במבה, אתה לא מסוגל. ארוחת צהריים, אתה, הכל הזה, אתה לא מסוגל לעמוד בזה. תור, אתה משתגע. מישהו הוקף אותך, מישהו קיבל יותר ממך, גדול, קטן. כבר תראו שאני פרוש ממותרות, גם מדברי היתר. כי אם תאהבות הגוף יניג על צד ההכרח, זאת אומרת, הוא צריך שההתנהגות שלו יתהיה עם הגוף, ממש הגוף צריך. גם לא להתעלל בגוף. זה כשאני מדבר, בתחילת הורות, תשובה על תשובה טבעית גופנית, אם הגוף צריך מנוחה, הגוף צריך אוכל בריא, הגוף לא צריך שתתעלל בו, שתכסח אותו. צריך את שלו. תשאול לטבעיות שלך. תוכל להיות מה שזן. זה תהליך. לפעמים יש אנשים שרבה יותר קל הם לעשות תשובה על איזה דברים יותר דוסים, אשר על תשובה גופנית. אז זה שלב בסיסי. זה גם תהליך, בסדר, אתה מבין? מי יודע כמו אנשים שיש להם, ברוך ה' משקל, שזה לשם לתרגלת זונה, זה קשה? יש הכרחים, אתה עייף, אתה רוצה לשתות קוס קפה ומשהו מתוק, אוקיי, ובחבר'ה כולה זה, יש תירוץ, יש תירוצים. צריך לזכור לאנשים בתאי שהוא צריך לעשות את החשבון הזה. והמוטורות מכונים בשם שיערות שצריך לגלחן, מכן שאיננו מי לצורך, למה אנחנו מסתפרים? מה זה נקרא הציפורניים שגדולות לנו, והשיערות שמתערכות לנו? זה מוטורות. אמור להיות קצת חלק של השיער, הוא, הקודות בריתסמותו במיטוי, שהסבר ממש מכוון איפה הוא גדל השיער, לכל בעדה ומה המשמעות של זה, אבל יש שלב שאתה מקצץ, מקצר את השיער, מקצר את הציפורן שלו, כי זה נהיה מוטרת, זה נהיה יותר מדי, יותר מן הצורך. והסטייל הציפורני עדיין הוא לנוול עצמו, הוא לבזות את עצמו על מעשה ורעים. זאת אומרת, אדם עושה חשבון נפש, זה לא נפש מורכב, זה לא קל. זה תהליך. ובכתה אביה ואת אמא ירח ימים, דהיינו, כל חודש שלנו צריך לבכות על אבונותיו, אשר על אדם נפרד מאביו. זה הקדוש ברוך הוא. ואימו, הכנסת ישראל, ואחרי כן תבוא אליה, כי אחר התמרמרות והבכי והפרישות, יהודה יבדה לך מעלת הנשמה. ומנם מדרך העולם לשוב בתשובה, עד אחר יום הכיפורים, שהוא יום הדין הגדול, אבל אחרי כן באבונותינו הרבים, מה קורה אחרי יום הכיפור? סוכות, אבל לא יש שנייה. לא דיברתי על הסוכות. לא שאלתי איזה חג אחרי זה. מה קורה אחרי יום הכיפור? אבל אחרי כן באבונותינו הרבים, כל אדם שווה דרכו הרק כבר ראשונה. לכן היא זהיר, היא זהירה כתוב, והיה אם לא חפצת בה, פירוש, אם תוסף עוד לחתוך, אז ושלום. אם אתה אומר, אה, בחדש שלנו נושא, מתנהג כמו שבספרים, כמו כשכולם הולכים לסליחות, כי כולם הולכים לסליחות, שר את השירים, כי זה נחמד, זה פולקלור, זה מרגע חברתי, ואחרי זה, אני יודע כמו מה אחרי זה, אני כבר מתכנן גם כבר בראש את התכנון שלי לחזור ל… ושילחת לנפשם. אז הנשמה, היא פרד ממך ולא תבוא אליך עוד, תחת אשר היא נהייתה, כי אתה סתם התעללת בה, סתם עשית לה תהליך, שכאילו אתה רוצה להחזיר, לחשוף את הנשמה, כאילו אתה רוצה לחזור לחיבור ולעשית את זה ברצינות, רק ירד המשכח, כל אשר יקבל עליו, ישמור ולעשות, יהיה לו חוק ברית עולם ולעשות, רצון הנשמה מתברכה, אמן.

המלחמה הפנימית אז בוא נעמה, מגיד בקושניץ, חברים, בחודש אלול, זה הזמן לשחרר את האשת יפת תואר. זה אשת יפת תואר, זה דיברת תורכי נגד יצר הרע, באיזה מובן? במובן, לא שהיצר הרע, זה ההיא. היא לא היאנשמה. היצר הרע, זה הגישה שלך אליה. אתה מתייחס אליה בצורה לא נכונה. תשנה את הגישה, או, אם זה ככה, אז זה לא דבר רע. אז זה לא דבר שלילי, זה דבר חיובי לגאול את האשת יפת תואר, את הנשמה שלי מתוך הלכלוך, מתוך האטימות, מתוך הסיוב, מתוך הרגילים המנותקים והמפרידים בין הלבין הקב' ברוך הוא. זה קטע אחד. אני רואה ככה מפרט הזמנים בזה שאנחנו מתייחסים, אני אתן רק עוד דגימה קטנה של התיברת שלו. התיברת שלו היא ממרדומסק, הוא, בוא נתן ככה, נקרא אותו ביחד ואז נסביר. כי תתלמיד מלחמה לא היו ביחד, תהיו איתי ביחד, בסדר? בנתון השמוקר בדרך כלל ב-77' ענה לרמז בזה לעניין מלחמת היצר, מה שאנו רואים, כי יש אנשי מעשה עושים מלחמה בעצם ומלצחים אותו, ואחר כך באיזה יומים הוא הולך ומתגבר עליהם וצריכים לערוך עוד נגדו מלחמה מחדש. הוא באמת התמיה הגדולה ביניהם. מה זה ועל מה זה? הוא כבר ערכנו מלחמה וכבשנו אותו והיה עולה בדרך, היתה מגידה עליהם בזה. ומתי הינה הוא היצר מתגבר כנגדם? ומה יהיה בסופם? זאת אומרת, מה השאלה שעולה על האדם? אדם אומר, רגע, שנה שעברה עשיתי ילול. ושוב, הגיעה אדון הסליחות, שוב, הגיעה פיוטים, שוב, חזרנו לאותו תהליך, וגם אזוב שני החגים שחוזרים, זה חוזר ספירה לכל שנה החגים חוזרים. אני מתקנתי את מידי את הכס, התגברתי, השלמתי עם אח שלי, התנצלתי על הכי הראשון שעשיתי, תיקנתי את ההכברת החסים עם האבא והשתפרתי, והנה שוב יש לי אתגר חדש. סימן. אם כל פעם יש לך אתגרים בו, כל מיני נושאים שחוזרים לעצמם, זה שזה לא רציני. אם יש לך כל מיני מלחמות, זה לא נגמר, זה בלתי נגמר, אז הוא מתייאש. מה זה? ועל מה זה? לא, כבר ערכנו מלחמה וכבשנו אותו, והיו לבדי התמגידה להם בזה, ועתה הנה הוא היה צריך להתגבר כנגדם. ומה יהיה בסופם? על זה באה התורה לרמז, כי תצא למלחמה, נו, שעיקר יציאה אותך לזה העולם, הוא רק למען, יהיות לך מלחמה, כל ימי חייך וכך נוצרת. מה יהיה אחרי הקרב? נעבו לקרב הבא, חמוד. כי תצא למלחמה, לא ברכה הכוונה שכל הזמן צריך להיות במאבק. כל הזמן צריך להיות במאבק. אם אתה מתאמץ, סימן שאתה בעלייה. וכל הזמן צריך להיות בעלייה. ואם אתה נאבק ביצר הרע, אז יש לזה המשך. וברור שאם התגברת, היית ברף מאוד מאוד מאוד נמוך, ברמה של הקמצן, כי אתה קמצן גדול, והתגברת, אתה קצת יצאת מהאגו שלך, מהפרטיות שלך, ואתה קצת מאוד קמצן, אבל עדיין שכל השלבים מתקדם בהם. יש מה לזה כך בזה עוד. זה גם הפוך. יש גם משהו פזרל מדי, טוב, הרמב״ם, שמונה פרקים דרך האמצע, אבל תמיד יהיה מה לשפר, תמיד יהיה מה לעשות איזה דיוק, איזה טיונינג עדין כזה, יותר לכוונה את עצמי.

המאבק המתמיד וזה שכתוב יעקב, אבינו, ביקש יעקב לישב בשלווה, אמר לו, הקב"ה לא יודעני צדיקי מה שמתוקנים לעולם הבא, פירוש, כי באמת יעקב היה מתוקן העולם הבא חלקו, מה שהיה צריך כאשר יבוא איתו להסתלק מזה העולם. אך עוד עת לזה להתמהמה בעולם הזה, בחיים חיותו, בקשר יגמור, לתקן כל עניין מלחמת היצר, היה צריך להסתלק מהעולם הזה. כשאדם מסיים את התהליך בעולם הזה, אז הוא סיים. נכון, אכן, בסופו של דבר, עם כל כושר הפרידה, נכון, בלבי האמור, בוכים הכול צדיק, על כל, כל משפחה, אבל הם יודעים שהם מקובל שבאחרי זה, בשנה אחרי, יש כבר שילולה, נכון? יש שילולת הבבסל, יש לג בעומר, מה, אתה שמח שרשבי נפטר? אתה רואה לא היית רוצה שרשבי יאי איתנו? אתה הולך לנוצל לנטיבות, לבבסל יתעלות? לא, לא היית רוצה לבבסל, שתוכל ליאי אצלו ככה, כל העולם פתוח בפניו, קדוש ותאור, לא היית רוצה לדבק בו, לנשק לו את הקפייד, אפילו לקבל יצרה, עוד רגע, אחד, דרך עכשיו, אתה חוגג את הפטירה? לא, אני לא חוגג את הפטירה. זה יילולה. מה זה יילולה? טוב, יש משלים חזקים מאוד, כבר מדרשי חזל, אבל הנקודה הפנימית בה היא שכשאדם צדיק, כל אדם, הוא מפסיק להיות בעולם הזה, זה בגלל שהוא הגיע ליד. יכול להיות שהוא הגיע אליו עם ציון בזרת השם, כמו אולנו, ציון טוב ומוצלח, שבחסד וברחמים, ככה, בתורה שבקלול, שנצליח לעבור את המבחנים. יכול להיות שיש לו תיקונים טוב, עולמות הפנימיים של הנשמות והגלגולים והתיקונים, אז יעקב אבינו תיקן את הכל, אז זה מה שאנחנו נעשה פה. ועל ידי זה שקפצה לו אורגוזו של יוסף, למות שהוא כבר תיקן, היה מעטור להערוך עוד מלחמת היצר מחדש, אז הוא היה צריך להתעכב עוד בעולם הזה. אז השאירו אותו עוד כמה שנים בעולם הזה, זאת אומרת, לא רק כאילו הוא סתם אמר לו, מה, אתה רוצה להתחבשן? אז הוא שחר את אורגוזו של יוסף. אין בן אדם בעולם שהוא נמצא ואין לו תכלית, והתכלית היא לא רק, המובן שאני יודע שיש דרכים מצויות, יש לו משימה, בתוך הדרכים מצויות האלה, ההתמדויות, הקשיים, האתגרים שעומדים לפתחה ואתה מנצח אותם, זה הסיבה לחיות. אבל זה קשה לי, כי אני במאבק אני צריך לחשוב כל פעם. כן, אין הכינה מזה, זה הטוב, זה התענוג, זה הגשמה, את הטעם של החיים. אתה נהנה מזה. גם אם אתה תוך כדי חורק שיניים, אתה מבין שאתה מתקדם, שאתה בעלייה. וכעוצב הזה מצאים בו דוד המלך עליו השלום, וזה שכתוב, אז אפילו צריך לעבור תהליך של מירוק, של זיכוך, של וחתה את הבה ואת מי הרחמים, אבל הדרך הישר זה, להיות שיהיה לאדם תמיד מלחמת היצר, ותמיד הוא יתקדם, ללכת ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלוהים בציון. שר כוח, שביס.