כן, אז אנחנו ככה מתקרבים ליום הגדול וכמו שעכשיו לומדים את מסכת זבחים, כל העוסק בתורת חטאת כאילו יקריב חטאת, תורת אשם כאילו יקריב אשם. אנחנו כמובן מייחלים ומצפים לחזרת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים ובעזרת השם העיסוק בדבר הזה נקווה שגם יקדם אותנו לקיום של הדברים בפועל. יום הכיפורים למעשה כמו כל המועדים מופיעים בתורה בשני מקומות. יש פרשת אחרי מות ששם יש תיאור של המועדים כולם, בין היתר כמובן בהרחבה יתרה אפילו יותר ממועדים אחרים יש את התיאור של כל מה שקורה ביום הכיפורים. נכנס הארון הכהן ועושה את כל העבודה ויש פרשת פנחס שהיא מה שנקרא פרשת המוספים ששם יש את כל הקורבנות מוסף החל מראש חודש, שבת וכלה בכל המועדים כולם ובן היתר גם כמובן את המוספים שיש ביום כיפור.
הבחנה בין פרשות אני אגיד עכשיו איזה הבחנה בסיסית שהיא למעשה התמצית של כל השיעור, אבל כל מה שנעשה אחר כך זה יהיה רק להסביר את מה שאני אומר עכשיו כמובן עם כמה פרטים שהשתבצו בתוך העניין הזה. ההבחנה הבסיסית היא מאוד משמעותית כי היא תעזור לנו מלכתחילה לראות את התמונה בעצם שמה שקורה פה. ההבחנה היא כזאת: תזכרו ככה שתדעו לזכור את הדברים. פרשת אחרי מות עוסקת במקום, אפשר לומר היא עוסקת במקדש ובעבודה שעושים במקדש. פרשת פנחס עוסקת בעניינו של הזמן, כלומר מה התחדש ביום הכיפורים, איזה קורבנות התחדשו ביום הכיפורים. אני אסביר קצת יותר והמשך ההסבר יבוא מיד בעזרת השם שניכנס לתוך הפרטים. אבל כדי ככה לחדד את הדברים הבאנו פה מדרש שהמדרש אומר הרי כתוב "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" ואז כתוב "כי אם בזאת יבוא הארון אל הקודש" ואז כתב מה הוא צריך לעשות כדי לבוא אל הקודש. בעצם כשרואים את הפסוקים האלה אז ממש בפשט של התורה מה שבעצם כתוב פה שאם הארון הכהן או כל כהן גדול אחר שיהיה יעשה את העבודות שהתורה אומרת לו לעשות אז בעצם בכל עת הוא יכול להיכנס אל הקודש.
הבנת סדר העבודה כי הרי איך התורה אומרת? התורה אומרת "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" "כי אם בזאת יבוא הארון אל הקודש" בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכו'. זאת אומרת אם הוא עושה את העבודות האלה וככה אומר המדרש מי שראה את המקורות ראה את זה מקור שלוש אתם יכולים לראות את השורה האחרונה ככה כדי לקצר אומר המדרש "בכל שעה שהוא רוצה להיכנס ייכנס רק שיעשה בסדר הזה". כלומר באופן עקרוני תיאורטי ברגע שהכהן הגדול עושה את מה שאמרו לו לעשות הוא יכול להיכנס תמיד בכל עת ובכל שעה הוא יכול להיכנס לקודש הקודשים. רק בסוף הפרשה כן הבאנו את זה במקור הראשון ככה דילגנו על כל סדר העבודה והבאנו את פסוק כ"ז ששם כתוב "הייתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש וכו'". זאת אומרת מתי בפועל התורה אומרת מתי אתה חייב הכהן הגדול מתי אתה חייב להיכנס לקודש הקודשים? לא אם אתה רוצה בכל עת, מתי אתה חייב זה בעשור לחודש ביום הכיפורים. אבל עקרונית יש לך את המקום הזה את קודש הקודשים שלך את העבודה שאתה צריך לעשות במקום הזה ואם עשית אותה כמו שצריך אתה יכול להיכנס תמיד. בפועל התורה אומרת לך כציווי לעשות את זה פעם אחת בשנה ביום הכיפורים.
מחלוקת על האיל פרשת פנחס היא מראש עוסקת ביום הכיפורים. זאת אומרת היא לא מביאה מוסף של יום כיפור פתאום ביום שלישי באמצע חודש חשוון אלא יש מוספים שהם מיוחדים ליום כיפור. זאת אומרת זה מיוחד לזמן הזה ואז מביאים את הקורבנות האלה. זה ככה איזשהו קודם כל איזה מין הבחנה ראשונית כזאת ככה בשביל להיכנס ככה לתוך העניין. ועכשיו באמת ניכנס לסוגיה אחת שהיא ממש מרתקת מאוד מאוד מעניינת כי היא שנויה גם במחלוקת תנאים ובסופו של דבר כפי שבזרת השם נראה בעוד כמה דקות גם במחלוקת ראשונים. וזה הסוגיה של האיל. מה זאת אומרת האיל? אז בואו נעשה רגע סדר ככה מאוד מאוד פשוט. אולי קודם כל נתחיל ככה נקרא את המחלוקת בפנים ואז נבין על מה היא מובאת. בבקשה תראו מקור חמש גמרא ביומא בדף עין אומרת הגמרא ככה: רבי אומר איל אחד האמור כאן, כאן הכוונה בפרשת אחרי מות, הוא האמור בחומש הפקודים בפרשת פנחס. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר שני אילים, אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים. זה לא אותו איל, זה שניים. מהי טעם עדי רבי? דכתיב אחד. אז איל אחד מבין רבי זה אחד ורבי אלעזר ברבי שמעון מהי אחד? מיוחד שבדרום ורבי נאף כלם עם מבחר נדרך ורבי אלעזר אחד בחובה אחד בנדבה לא ניכנס לעניין. אז אם כן נחלקים רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון על פשט התורה. יש איל שמופיע בפרשת אחרי מות וש איל שמופיע בפרשת פנחס. האם זה אותו איל והוא פשוט כתוב בשני המקומות או שזה שני אילים שונים? על מה מדובר? אז בואו נחזור רגע אחד בבקשה ברשותכם תחזרו שנייה למקור הראשון והשני. במקור אחד כתוב ככה: בזאת יבוא הארון אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ומעת הדת בני ישראל ייקח שני סעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה. אז שימו לב יש הארון הכהן הכהן הגדול לא הארון הכהן דווקא הכהן הגדול הוא מביא פר בן בקר לחטאת ואיל לעולה זה של הכהן הגדול. אבל יש עוד איל ומעת הדת בני ישראל ייקח שני סעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה. זאת אומרת בפרשת אחרי מות כתוב שבני ישראל צריכים להביא איל אחד לעולה. יפה עכשיו בואו נלך לפרשת פנחס מקור שתיים פסוק ח' "ויקרבתם עולה להשם ריח ניחוח פר בן בקר אחד איל אחד שבעה כבשים בני שנה שבעה תמימים יהיו לכם". אז אחד מהקורבנות של המוספים מהו? מה רק לבדוק שלא נרדמנו מה אחד מהקורבנות של המוספים מהו? אפשר לצעוק זה איל. יש איל שהוא אחד מהמוספים אבל יש גם איל בפרשת אחרי מות שהוא אחד מהקורבנות של היום ומעת הדה בני ישראל ייקח איל אחד לעולה. אבל גם במוספים כתוב ויקרבתם עולה איל אחד. אז פה כתוב איל ופה כתוב איל. האם זה אותו איל ורק פעם אחת הזכרנו אותו פה כי פה מדובר על המוספים אז הזכירו אותו ופעם אחת הזכירו אותו שם כי מדברים על סדר עבודת זה אבל באמת זה אותו איל או שזה שניים שונים? מחלוקת רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון. רבי אומר זה אותו איל, איל אחד זה אחד הזכירו אותו פעמיים כל פרשה הזכירו אותו מהכיוון שלה אבל זה אותו אחד. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא לא זה שניים, אחד של סדר עבודת זה עבודת הכהן הגדול עם הכיפורים והשני זה של המוספים.
הבנת המחלוקת טוב אתה אומר אז מה המשמעות של כזאת מחלוקת? זהו נחלקים האם זה אותו אחד או לא אותו אחד וזהו? אז מן הסתם כמו שאנחנו רגילים ללמוד את תורתנו הקדושה בכל מחלוקת שהיא בטח פה בנושא ככה של עבודת הזה אנחנו צריכים להבין מה שורש המחלוקת הזאת של התנאים. אז כדי להבין את שורש המחלוקת אנחנו נלך נתקדם עוד שלב ונראה שכנראה המחלוקת הזאת היא לא נגמרה פה אלא היא המשיכה הלאה לראשונים ושם אפשר כבר יותר להבין את המהות של המחלוקת הזאת. הראשונים שאנחנו מדברים עליהם כמו בהרבה מאוד פעמים זה הרמב"ם והרמב"ן. אז נתחיל עם הרמב"ם ואז נעבור לרמב"ן בעזרת השם אחרי המהלך הזה אנחנו כנראה נבין יותר טוב איזה מחלוקת יסודית ועמוקה מאוד מסתתרת פה מאחורי מחלוקת התנאים האלה. פסיק ביניהם וכן מוכיח הוא מסיק על מנחת חינוך וכולי. ועכשיו תעברו קצת הלאה ונראה דמלבד שזה חידוש התורה בסדר עבודת יום הכיפורים, יש בזה גילו דעסעיר הנעשה בחוץ שהוא חלק מהמוסף ושלא נזכר כלי בפרשת אחרי מות. גם הוא על עבודת היום יחשב, וכן משתמע מדברי רבנו דה כל עבודת יום הכיפורים הווי מצווה אחת. מעד דה קיימה לאן דה כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר, הקדים אחד לחברו לא עשה כלום. הרי דה סביר על אלה רבנו שאילו לא היו כולם מצווה אחת, לא ייתכן שהסדר יעקב בהם. ומאחר שפסק רבנו דה אייל וסעיר המוספים שעשה אותם קודם עבודת היום אינם כלום, נמצא שבעל כורחך סביר על אלה רבנו כמובן זה הרמב"ם, שהסעיר החיצון וכן גם איל העם הם חלק ממצוות עבודת יום הכיפורים. ואף על פי שבאים בגלל מוסף, כלומר אומר לנו הדבר שבמניין שימו לב תראו בשאר כל השנה מקריבים את כל המוסף ביחד. בשאר המועדים מקריבים את כל קורבנות המוסף כיחידה אחת ומקריבים אותם במהלך אחד, והיינו פה ביום כיפור הם משתלבים בתוך עבודת היום כמו שהוא תיאר לנו. מתחילים עם המוסף, עוברים לעבודת היום, חוזרים למוסף ושוב חוזרים לעבודת היום. כל זה מהלך אחד וכל זה מעכב אחד את השני ואת כל זה הוא לא מזכיר, אבל את כל זה זה הכהן הגדול כמו שראינו בהלכה.
שיטת הרמב"ם והרמב"ן אם כן סיכום לשיטת הרמב"ם: הרמב"ם פוסק כמו רבי, זה אותו איל. זה אומר הפרשיות האלה מחוברות, כל הקורבנות הם מהלך אחד. תכף נראה את המשמעות. תקרב לסוף נגיד את המשמעות שהיה הדבר הזה, אבל כן, אבל זה יותר חמור כמו יצא ברור שלא עשה כלום. זה יותר חמור, אבל אני לא יודע להגיד לכאורה גם לא יצא ידי חובה. זה לכאורה התוצאה, לכאורה היא אותו הדבר. זה סתם מעניין לחשוב, לא חשבתי על זה מה בדיוק ההבדל בין שני המושגים האלה. אני לא יודע אם יש נפקמינה בין הדברים, מה איך הכי יקרה שאומרים לדעתם דרך חובה, אבל פה זה עבודה שכאילו זה לא משהו פרטי אלא לא עשה כלום מבחינת העשייה שצריך לעשות פה הכל. פעמים השורה התחתונה היא ברורה, פשוט לא עשה כלום ומלא צריך לעשות את הכל עוד פעם אם חלילה זה קרה. מי חולק על המהלך כל כך ברור ונוקב? אז זה של הרמב"ם כמובן בין המחלוקת הקבועה של הרמב"ם וזה הרמב"ן. תראו את הרמב"ן על התורה. אגב, רמב"ן על התורה ככה אם אפשר ברשותכם ככה אפתוח סוגריים לדקה. בדיוק השבוע שאל אותי זה מישהו מהחברים הישיבה שנמצא בצבא שיש לו קצת זמן ללמוד והוא לא יודע מה לעשות עם הזמן. ככה לרוצה ללמוד כל מיני דברים, לא יודע. הייתי איזה הברקה כזאת, אמרתי לו נזכרתי שבאחת משנותיי בישיבה, לא זוכר איפה שהוא א' או שהוא ב' או ג', לקחתי על עצמי ללמוד את הרמב"ן על התורה כל שבוע. לפעמים זה קל כי זה קצר ולפעמים זה חתיכת פרויקט כי זה הרבה והייתי צריך ככה בשישי שבת לעשות מאמץ כדי לסיים. אבל למה אני אומר לכם את זה? כי הרמב"ן על התורה זה פשוט עולם מדהים שלצערי אני לא יודע, אולי אני לא יודע, אבל אני לא מרגיש ככה בשנים האחרונות, אני לא מרגיש שעוסקים ועמלים ברמב"ן. ומי שבאמת ככה מוכן ככה קצת לעבוד קשה אבל ליהנות מאוד, ממש ליהנות מאוד, זה פשוט עכשיו מתחילה שנה חדשה, ספר בראשית אוטוטו כל שבוע ללמוד את הרמב"ן על התורה זה פשוט עולם ומלואו. זה ספר אמונה, זה ספר שמפרש את התנ"ך כמובן ואת המוסר ואת האמונה ואת הקבלה מה שאתם רוצים ואת הגמרא. בקיצור, זה פשוט עולם ומלואו. לא יכולתי להתאפק מלהגיד מילה כשאני מביא את הרמב"ן על התורה. אתם תפגשו אותו פשוט בהמון נושאים וזה פשוט מדהים.
הרמב"ן על פרשת פנחס כן, אז רמב"ן על התורה פה פרשת פנחס. הוא אומר הרמב"ן ככה: מקור עשר הזכיר באחד לחודש השביעי שזה ראש השנה. שם כתוב מלבד עולת החודש ומנחתה ולא הזכיר את חטאת החודש. הרי בראש שנה יש גם כן חטאת וביום הכיפורים יזכיר מלבד חטאת הכיפורים ולא יזכיר את עולת הכיפורים. מה הטעם? תראו איזה זה חיזוק למה צריך ללמוד רמב"ן. רמב"ן פשוט מדגדג בפשט התורה ברמות הכי פשוטות אבל שמסתתר בהם פשוט דברים נפלאים. הנה אומר הרמב"ן, הרמב"ן קורא את פרשת פנחס והוא רואה שבראש השנה כותבים את הקורבנות של המוספים ואז אומרים מלבד חטאת מלבד מלבד העולה. ביום כיפור לא מזכירים את העולה, מזכירים מלבד החטאת. מה קרה? מה ההבדל? אומר הרמב"ן ופה זה יתחבר לסוגיה שלנו כי ביום הכיפורים בידוע שהעולה שציווה כאן היא מלבד העולה שציווה שם כי ביום אחד נצטוו ואינם שווים. כי שם לא נצטוו ישראל אלא איל אחד לעולה וכאן ציווה לעולה פר ואיל ושבעה כבשים. אם כן דבר ברור שאלה המוספים אלה מוספים על הנזכרים שם, אבל החטאת שהוא שווה כאן וכאן היה אפשר לטעות בו ולחשוב שהוא אותה חטאת. לכן אמרו מלבד, לכן הזכיר אותו שם הוא פירש מלבד חטאת הכיפורים שאותו חטאת הוא חטאת הכיפורים, כלומר החטאת הפנימי שנשרף מחפר על המקדש מתומות בני ישראל והחטאת החיצונה כי שאר החטאות הבאים הם המוספים.
המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן אומר הרמב"ן, בואו נקצר אני אגיד לכם אותו מה הוא אומר, אבל זה מדהים. אומר הרמב"ן, הוא מדבר על יום כיפור עכשיו. תתרכזו ביום כיפור, אומר הרמב"ן תראו לגבי העולה שזה האלים. לגבי האלים ברור שזה שני אלים. תראו איזה מדהים לרמב"ן ברור שזה האל אחד כמו רבי. לרמב"ן ברור לו שזה שני אלים. עד כדי כך זה ברור שהתורה אפילו לא צריכה להגיד שהאל הזה פה שיש במוספים הוא מלבד האל ההוא שיש בפרשת אחרי מות. זה כל כך ברור שלא צריך להגיד את זה. למה זה ברור? אומר הרמב"ן כי זה של המוספים וזה חלק מהעבודת היום. זה בכלל משהו אחר לגמרי והמוספים יחידה שלמה וזה ושבע כבשים ברור שזה שני הם שונים. זהו, היה אפשר כבר לעצור פה, אבל אני רק מסיים את הרמב"ן. אומר הרמב"ן אבל לגבי החטאות, כיוון שיש חטאת פה וחטאת שם, היה אפשר לחשוב שזה אותה חטאת. לכן צריך להגיד ביום כיפור מלבד חטאת הכיפורים. זאת אומרת יש ביום כיפור חטאת רגילה, חטאת רגילה שיש אותה גם במועדים האחרים וחוץ מזה יש ביום הכיפורים עוד חטאת מיוחדת של יום הכיפורים. את זה התורה צריכה להגיד, אבל לגבי האיל של העולה ברור שזה שניים שונים. תראו מה של אחד ברור כאור השמש לשני ברור כאור השמש הפוך. לרמב"ן זה איל אחד, זה אותו איל כמו רבי, ולרמב"ן זה שני עילים שונים, שתי פרשיות שונות. איפה עוד אנחנו פוגשים את זה ברמב"ן שמחזק מאוד את מה שהוא אומר פה? אז תראו בבקשה במקור אחד שלי אומר הריטבה ככה: ובשם רבינו הגדול ז"ל אמר לי אומרים הפרשים שרבו של הריטבה מזה זה הרמב"ן. מה אמר הרמב"ן לריטבה שהוא סובר מדאורייתא? שימו לב, אין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש, אבל תמידים ועבודות של כל יום ויום כשרות אפילו בכהן הדיוט. אלא שמצווה בכהן גדול ורבנן שבו חובה בכהן גדול אף בתמידים ולא יתירו אלא דברים שאינם עיקר עבודה בכלל כמו קרצו ומרק אחר שחיטה על ידו וכן להפך במזלג ולהזמין איברים ואיך הכהן גדול חלוש עושים עבודה תמידים אף בכהן הדיוט והיינו דקטני תנה דיני פיסות במחילתין. מה אומר הרמב"ן? מה אומר הריטבה בשם הרמב"ן? שקורבנות התמידים, הוא לא מדבר על המוספים כי המוספים כנראה גם מסכים שזה בכהן גדול, אבל התמידים הם חלק מעבודת היום. אבל מה אמר הרמב"ן? כשלכל רמה מי עושה את התמידים? הכהן גדול הוא חייב מדאורייתא לעשות את כל העבודה. אומר הרמב"ן לא, זה לא מדאורייתא. ככה אומר בפירוש מדאורייתא אין חובה בכהן גדול אלא בעבודת היום ממש, אבל תמידים ועבודות של כל יום בטח תוות הנרות והקטורת ולא צריך כהן גדול. איפה צריך כהן גדול? בעבודת היום. אבל הדברים שהם לא עבודת היום אלא כל חג יש תמידים, אולי גם מוספים הוא יסכים, בטח יש נרות וקטורת, כל זה לא חייבים כהן גדול. באו רבנן ואמרו לא רוצים שכהן גדול יעשה את הכל, אבל אם הוא חלש אתם יודעים שהוא כהן גדול עבד מאוד קשה ביום הזה ועוד לפעמים הוא גם לא היה שם בלילה, היה לו לילה לבן, אחרי לילה לבן הוא היה לו שם כמה שעות אז כנראה לפעמים הוא ככה נחלש. אז הוא נחלש אז הורידו לו, אומר הרמב"ן אפשר להוריד לו את מה? אפשר להוריד לו את העבודות האלה שהן לא עבודת היום, אבל בעבודת היום אפשר להתפשר זה חייב להיות כהן גדול.
הבנת המחלוקת לעומק מה למדנו מפה? שהרמב"ן רואה ששתי יש פה שני מסלולים מקבילים. יש פה עבודת היום שהיא שייכת ליום כיפור, היא שייכת לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפור, אם היא שייכת למקום הזה לקודש הקודשים ויש עבודה שהיא מצד הזמן. כל זמן יש לו מוספים ואז יש לו קורבנות שהם נוספים והם לא חלק אינטגרלי מהעבודה של היום. אבל הרמב"ם ולכן שני האלים הם שני אלים נפרדים, אחד הוא שייך לעבודת היום ואחד הוא שייך למוספים וזה שני מקבילים, שני קווים מקביים. אבל הרמב"ם אמר לא, זה איל אחד. איל אחד זה אומר זה הכל אחד וכל העבודות של המוסף ושל התמידים הכל משתלב ונכנס בתוך עבודת הכהן הגדול ואת הכל צריך לעשות הכהן הגדול מדאורייתא זה לפי הרמב"ם. אז בעצם סיימנו את השיעור מבחינת ההבנה של אני אעשה סיכום קצר ורק אני אוסיף עוד משפט קצת לנסות להבין את העומק הרוחני פה של המחלוקת הזאת. אבל אם נסכם את הדברים מאיפה שהתחלנו, אז אם כן זה מתחיל מזה שבתורה יש לנו פרשת אחרי מות מתארת את מה שעושים בקודש הקודשים. שתזכרו מה שאמרנו בהתחלה שתיאורטית אם עושים סדר העבודה הזה אפשר ליכנס לשם כל יום. בפועל התורה חייבה לעשות את זה פעם אחת בשנה ביום כיפור, אבל מצד המקום אם אתה עושה את העבודות האלה במקום הזה כמו שצריך אתה יכול להיכנס תמיד. יש פרשת פנחס, יום כיפור הוא בתוך כל המוספים ויש לו את הרשימה של הדברים שלו פר ואיל ושבעה כבשים. מחלוקת התנאים האם האיל שמופיע איל העם לא האיל של הכהן, האיל של העם שמופיע בפרשת אחרי מות והאיל שמופיע אצל המוספים, האם זה אותו איל או לא. רבי אומר אותו איל, רבי שמעון אומר לא אותו איל. עברנו הלאה ראינו שהרמב"ם פוסק שזה אותו איל. המשמעות של זה שזה אותו איל שבעצם זה אותו דבר, זה אותו זה נהפך להיות מהלך אחד. הקורבנות של המוספים ושאר עבודות היום נכנסות לתוך עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים וזה הופך להיות מהלך אחד שמי שמשנה מהסדר לא עשה כלום, הכל חייב לעשות כהן גדול. זהו, זה יחידה אחת גם שהיא כתובה בפרשת פנחס כי היא כתובה יחד עם כל המוספים, אבל בפועל בסופו של דבר מוספי יום הכיפורים נהפכו להיות חלק מכל עבודת המיוחדת של מה שעושה כהן גדול בקודש הקודשים. לפי הרמב"ן לא, לפי הרמב"ן זה שני אלים שונים, לא צריך אפילו להגיד את זה מלבד אל העולה כי ברור שזה שניים שונים. יש קורבנות יום כיפור, עבודות של קודש, יש קורבנות קודש הקודשים ויש מוספים שזה פרשת פנחס. מה המשמעות של ככה? מאיפה אולי לעומק אפשר קצת לנסות להבין את המחלוקת הזאת? אז יש לנו דבר שאנחנו נפגוש אותו בהמון המון נושאים ואני רגע אגיד ממש ככה בשתי דקות את העיקרון המנחה ואז נראה אולי איזה דוגמה או שתיים ונחזור לעניין שלנו. מה קורה כאשר יש מציאות אחת, היא מציאות קבועה בסיסית אחת ונכנס לתוך המציאות הזאת משהו אחר. האם כשהדבר האחר הזה נכנס לתוך המציאות הקבועה והקיימת הראשונית, האם הדבר שנכנס הופך להיות עכשיו חלק מהדבר האחד הזה או שעדיין זה כביכול שני דברים שונים? בוא ניתן שתי דוגמאות, אחד מהאדם הפרטי, אחד מהעם ישראל כולו. האדם הפרטי נגיד את זה בעל פה ואין לו את זה פה במקורות. הרמח"ל אומר במסילת ישרים כל אחד את זה כל אחד קורף נתקעים לפעמים בהמשך, אבל את ההתחלה כולם לומדים שהאדם נברא בעולם בצורה כזאת שיש את האדם. אדם יש לו נשמה, יש לו הרבה מאוד כוחות גדולים, הוא לוקח דברים מהעולם. אדם אוכל, אדם משתמש כל מיני חומרי גלם שיש בעולם הזה, לבאמות חומר, עושה מכוניות, מטוסים וכל הדברים האלה נכנסים לתוך האדם. מה קורה כשזה נכנס לתוך האדם? האם זה נשאר כאילו נשארתי כאילו האדם, האדם זה נשמה, זה שכל, זה רוח, זה לב, זה דברים מאוד גדולים ויש לי בתוכי גם כמה קילו של בשר וכמה קילו של מים ושל צמחים שנמצאים בתוכי או מה האפשרות האחרת שכשזה נכנס לתוך האדם זה הופך להיות חלק מהאדם? ככה אומר הרמח"ל כשאדם משתמש בעולם הזה אם הוא משתמש כמו שצריך, אם הוא אדם באמת רוחני כמו שצריך, אז מה שקורה זה שכל האוכל שהוא אוכל זה לא סתם זה הופך להיות חלק מהנשמה שלו. זה הופך להיות ליקוד ניצוצות, זה הופך להיות העלאה של העולם. אדם נוסע ברכב, הוא לא סתם עכשיו נכנס לרכב ונוסע אלא כל המתכת הזאת הופכת להיות עכשיו חלק ממנו. הבאמה של רבי פנחס בן יאיר היא גם כשהיא כבר לא תהיה אצלו היא לא תעבוד בשבת כי היא כבר נהיווחה להיות חלק ממנו. אולי גם אם נמכור את האוטו אז האוטו לא יעניע בשבת זה מישהו חילוני יכול להיות שהאוטו לא יעניע בשבת כי הוא לא רגיל הוא כבר שומר שבת האוטו הוא לא יעניע אם היינו זוכים אז אולי אולי היינו ככה. דוגמה שנייה הבאנו את זה באיזה שיעור אחר שהרב קוק מביא באורות היה לו כנראה איזה ויכוח על זה עם איזה יהודי האם עם ישראל זה זה גוי פלוס קומה ישראלית או שעם ישראל זה מי העקב עד מי הראש עד העקב זה עם ישראל. דיברנו על זה פעם באיזה שיעור הרב קוק מצא איזה דרך אמצע כזאת עד עד היציאת מצרים זה היה באמת גוי פלוס ומי היציאת מצרים וודאי מתן תורה זה נהיה המציאות שעם ישראל זה כבר לא גוי ואז איזה קומה נוספת של נשמה ישראלית אלא מי הראש עד העקב זה ישראל כלומר אנחנו לא גוי פלוס אלא אנחנו ישראל גם בדברים לכאור הכאילו החומרים שלנו שאנחנו נראים כמו גוי נראה כאילו אותו דבר בסוף אין לנו ארבע ידיים ושמונה רגליים ושני ראשים אנחנו אדם כמו שכל אדם נראה אבל זה רק חיצונית באמת בפנים זה בכלל משהו אחר לגמרי כי כל החומר שלנו כל האיברים שלנו כמו שהרמח"ל אמר על הדם הפרטי ככה גם על המציאות של עם ישראל כולו החומר שלו הוא בכלל אחר לגמרי כל המציאות שלו היא מציאות של קדושה שהיא באה לידי ביטוי בסוף גם בדברים החומריים. נחזור עכשיו לעניין שלנו ובעצם מה אומר הרמב"ם? הרמב"ם אומר שהמציאות של יום כיפור, המציאות הזאת של עבודת המקדש ביום כיפור, המציאות של קודש הקודשים היא מציאות כל כך עליונה וכל כך גדולה שמה שקורה במציאות הזאת שכל מה שנכנס לתוך כל מה שעושים במקום הזה במקום הקדוש הזה בבדאי כן בזמן הקדוש הזה שהתורה ציותה לעשות את זה ביום הכיפורים כמו שאמרנו תיאורטית המקום הזה קדוש תמיד אם הוא יעוסק הסדר הזה הוא בעצם יכול להיכנס לשם כל יום אבל ביום כיפור התורה אמרה לו לעשות חייבת אותנו לעשות את זה ואז נפגשים פה הקדושה של המקום עם הקדושה של הזמן והקדושה של הזמן שזה קורבנות המוספים שיש אותן בכל חג זה נכנס לתוך המקום וזה הופך להיות עכשיו חלק כבר זה כבר דבר אחד זה לא כמו שאמרנו איזה שני מסלולים שונים שיש פה יום כיפור יש פה קודש הקודשים ועכשיו נכנס פה עוד איזה מערכת נוספת של קורבנות מוסף שיש. העוצמה של יום כיפור והמקום הקדוש הזה, בזמן הקדוש הזה, היא עצומה. הכהן הגדול, האדם הקדוש הזה, הופך את הכל למהלך אחד. לכן, כל הדברים שעושים בימים רגילים כמו קורבנות תמיד ומוספים, כשזה מגיע ליום כיפור, מקבלים רמה אחרת לגמרי. הכל מתעלה, מתחבר, מתקדש והופך להיות מהלך אחד גדול.
קדושת המקום והזמן הרמב"ם, הרמב"ן, רבי אלעזר ורבי שמעון מדברים על קדושה של המקום ושל הזמן, והם באמת מתחברים יחד. חז"ל תקנו שהכל יעשה כהן גדול ועל הסדר, אבל זה מדי רבנן, כלומר זה לא התחילה מדאורייתא. יש פה שני מהלכים וזה בסדר. המהלך הזה והמהלך הזה קורים באותו יום, מתחברים, וכל אחד הוא עולם לעצמו. הרמב"ם נראה שהוא מביא חידוש או הבנה משמעותית ועמוקה לגבי עוצמתו של יום הכיפורים.
הפיכת איסור להיתר רב אבי אושוורץ, מתוך "התורה הגואלת", מביא הגדרה מיוחדת בתורה על ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש. חלב יוצא מהפרה, והגמרא אומרת שדם נעקר ונעשה חלב. חז"ל מלמדים שחלב נוצר מדם ורק אחר כך נעשה חלב ומותר. זה מעשה פלאים, כי דם הוא מהאיסורים החמורים ביותר בתורה, אך כשהוא נהיה חלב הוא מותר. דבש עניינו מתיקות, ויש דיון על היתר לאכול דבש דבורים. דבורה אסורה באכילה, אך דבש מותר, יוצא שגם חלב וגם דבש הם איסור שנהפך להיתר.
כוח ארץ ישראל ארץ ישראל, ארץ הקודש, כוללת כוחות של הפיכת איסור להיתר על פי גילוי אלוקי שבתורה. אבצעודה היה אומר שחלב זה חלב כפשוטו ודבש זה לא רק דבש תמרים, אלא גם דבש דבורים. חלב היה דם, והדם הופך להיות חלב בגוף האישה כשהיא מניקה. זה הכוח של ארץ ישראל, להפוך את הרע לטוב. הכוח של ארץ ישראל הוא להסתכל על הכל בטוב ולהפוך את מה שנראה שלילי לטוב.
קדושת יום הכיפורים ביום כיפור, כל מה שנכנס אליו הופך להיות חלק בלתי נפרד ממנו. זה כולל קורבנות רגילים של תמידים ומוספים, שמגיעים ליום כיפור והופכים מקדושת היום, המקום והזמן להיות חלק מהדבר הגדול הזה. בעזרת השם, שנזכה בקרוב להתרגש עם הכהן הגדול בשלום מבית קודש הקודשים, לטובה ולברכה.
