בעצם מה שאני רוצה להגיד הוא לא כל כך ברור לי כי אני… בקיצור, תכף תבינו. אני רוצה לדבר על הצל של הסוכה. יש ברייתא מאוד מפורסמת במסכת סוכה וכולם מכירים אותה. הברייתא אומרת: תנו רבנן, כל שבעת ימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. היו לו כלים נאים מעלה לסוכה, מצעות נאות מעלה לסוכה. הסוכות שלהם היו על הגג, כי כל הבתים שלהם היו קומה אחת. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. וכמובן כל אחד שואל את עצמו מה זה לטייל בסוכה. באמת, כאילו כל מיני קדמונים ניסו לפרש מה הקטע הזה לטייל בסוכה. הסוכות הן מאוד קצרות, אני יכול ללכת ענה וענה, אבל זה מה העניין שיש בזה. אבל באמת לטייל בסוכה זה הדבר שהכי קשור לסוכה. משום שאנחנו יודעים שבערמית ובעברית הטי"ת והצדי"ק מתחלפות. למשל, איך אומרים בערמית שהאדם מסוים חס וחלילה נהיה צולע? איתלה. איך קוראים לצל בערמית? מטללה, ציליה. סוכה נקראת לפעמים בגמרא מטלותה, ציליה. סוכה זה ציליה. אז לפי זה, מה עושים בסוכה? לאכול בסוכה זה מעניין, לישון בסוכה זה מעניין, הדבר העיקרי שעושים בסוכה זה מטיילים בסוכה, כלומר יושבים בצילה של הסוכה.
סיפור חסידי על הסוכה בהקשר הזה יש סיפור חסידי ממש חמוד ואני חייב לספר לכם אותו. אבל סיפורים חסידיים צריך לספר אותם מהמקור עם הלשון. אז אני מקריא לכם את המקור. הסיפור הוא על אחד האדמורים העתיקים החסידיים שקראו לו הסבא מרדושיץ. לא יודע אם פעם תשמעו עוד. סיפר לי החסיד ששמע מרבו הרב רבי בר, הסבא מרדושיץ, שקודם שנעשה מנהיג ורבי על עם קדוש היה עני גדול מאוד והרבה תעניות סבל מחמת חסרון לחם. הוא היה נוהג לא לאכול כי לא היה לו לחם. פעם אחת הראה לו שקודם יום הכיפורים לא היה לו לאכול והתענה איזה ימים. במקרה לא היה לו אוכל וזה קרה כמה ימים לפני יום כיפור, אז הוא לא אכל לפני יום כיפור. ואז גם הגיע צום יום כיפור, אז הוא גם לא אכל. וגם לאחר יום כיפור היה חי בלחם צער ומים לחץ. ועל חג הסוכות לא היה לו שום דבר לכבוד יום טוב. לא היה לו גם אוכל לחג סוכות וישב בבית המדרש ביום הראשון של סוכות אחרי התפילה ולא הלך לביתו כי ידע שאין לו כלל מה לאכול. אבל הוא לא ידע, בערב יום טוב לקחה אשתו איזה תכשיט שהיה לה ומכרה אותו בעד איזה סכום. מזה קנתה חלות, נרות ותפוחי אדמה. כאשר כל האנשים יצאו מהסוכה, בא הרב רבי בר לסוכה, וכאשר ראה את הנרות והחלות שמח מאוד. הוא נטל ידיו, ואולם יעל שהיה רעב מאוד כי ישב בתענית איזה ימים, אכל את תפוחי האדמה בחשק גדול מחמת גודל רעבונו. לפתע התיישב בעצמו, עצר ואמר: "בריל, אין אתה יושב בסוכה, אתה יושב בתוך הכעה." הוא פסק מלאכול.
המשמעות של לטייל בסוכה זאת אומרת שהוא אכל בסוכה אבל הוא לא ישב בסוכה כי הוא ישב בתוך הצלחת. לפעמים כשאנחנו אוכלים אנחנו כל כך מתלהבים מהאוכל, זה אחלה, אבל אנחנו בתוך הצלחת, אנחנו בתוך האוכל. הוא רצה לאכול בסוכה ולהסתכל על השכח, להסתכל על הקישוטים, להרגיש שהוא בסוכה, לא לשבת בתוך הצלחת אלא לטייל בסוכה. לטייל בסוכה, כלומר לשבת בצל הסוכה. זה כאילו התחלת הפשט של המושג לטייל בסוכה, אבל יש לזה פשט יותר מרכזי. הפשט היותר מרכזי של לטייל בסוכה מצאנו בחז"ל שהמושג לטייל זה להיות בנחת. משהו שאנשים, אני חושב, הסגנון שלי פחות טובים בו. זה משהו שיותר מתחבר לי למה שהתפרסם על יוני. זאת אומרת, זה לשתות בירה, ואתה יכול להגיד כאן, נאשן סיגריה בנחת. זאת אומרת, לא לומר לשום מקום וזה נקרא לטייל בסוכה. כתוב בכל המקורות, לא נביא את כל המקורות, שלטייל זה להתעשע בצורה רוחנית. לטייל, כלומר, למשל יש מדרש של חז"ל שכתוב בתורה "והתהלכתי בתוככם" וחז"ל דרשו שהקב"ה אומר מה עשי של הברכה של עם ישראל. מה זה הטייל? התהלך? מה זה להתהלך? להתהלך זה לא ללכת אל יעד. אני ממהר, אני הולך. לא, להתהלך זה טיול של שבת אחרי הסעודה, לפני שהולכים אל המנוחה, הולכים לטייל, הולכים בנחת ענה וענה ונמצאים בתוך מצב של קורת רוח של נחת רוח. זה הכוונה לטייל בסוכה, שם ושקט.
הצל ומשמעותו במדבר זה קצת כאילו קצת כמו הרסל. איפה הרסל מונח? בין העצים. פה מתחילים להבין את התפקיד של הצל. זה נשמע כאילו מה זה הכוונה לטייל? לשבת בשקט ולנוח. מסתבר שיש הרבה מדרגות לדבר הזה. צריך שיהיה לך את הכישרון הזה לשבת בנחת. לטייל זה מביא אותך להתבוננות וזה מביא לדברים מאוד נשגבים. אמשיך שנייה קצת הלאה במושגים האלה של לטייל. בעצם מה התורה אומרת לנו? התורה אומרת לנו צאו מהבית, לכו החוצה ותשבו בחוץ בסוכה. אבל זה לא בדיוק כשאתם יושבים בחוץ בסוכה. הסוכה זה רק יש פה איזה מנגנון הדמיה. אתם נכנסים לסוכה, אבל זה לא הסוכה. זה בסוכות הושבתי את בני ישראל והוציאי אותם מארץ מצרים. לך לך למדבר. בעצם אנחנו הולכים למדבר. יש מדריך טיולים, אולי שמעתם עליו, הוא המדריך טיולים הכי טוב בארץ. קוראים לו שלמה מוסקילה מבית שמש. לא יודע אם שמעתם עליו. הוא גר מבית שמש, אבל הבית השני שלו זה המדבר. הוא אומר שהמושג לטייל בא מן המדבר. כשאתה מטייל בגליל אז אתה הולך מיישוב ליישוב, אתה הולך מכביש לכביש, הנקודות ברורות. מי שעושה ניווטים בגליל אולי זה קצת קשה, יש הרבה סבך, אבל להבין את הדרך לא קשה. אבל כשאתה הולך במדבר אין לך שום סימן. המדבר הוא מקום של חופש אינסופי, אין לו גבולות, יש לו מרחבים, אין שום דברים שאתה יכול להגיד כשאתה הולך. אז אך אתה הולך במדבר? תשובה: אתה מטייל. הולך מצל אל צל. הנקודות היחוס במדבר זה איזה שיטה גדול שאתה יכול לשבת בצלו או איזה צוק שמתחתיו יש איזשהו צל. וכאשר אתה הולך מתחת למדבר עם השמש האדירה כל מה שאתה רוצה זה להגיע אל צל. ואז אתה מגיע אל צל, אתה נמצא בקורת רוח מופלאה. פתאום אתה מרגיש מה זה שמישהו מחבק אותך, שמישהו עושה עליך צל, שמישהו נותן לך איזה מרחב מוגן. "בצל ידי כיסיתיך."
הקשר בין סוכה לספר יונה ואז אתה נזכר ביונה. לפעמים אנחנו מתפלאים על הסיפור הזה של יום כיפור, על הסיפור הזה של ספר יונה, על הסיפור הזה שסך הכל יונה מה הוא מבקש? צל. ואיך יונה שמח על הקיקיון שפתאום צמח לו צל מעל ראשו ואיך יונה כל כך הצטער על התולעת שאכלה. ואז הקב"ה אומר לו: תראה כמה אני אהבתי אותך ונתתי לך צל, כמה אני אוהב את העולם ואני רוצה לעשות צל על העולם, כמה אני אוהב אפילו את נינוה ווצה להגד עליהם. זה מה שכתוב בספר יונה. מהסוכה ליונה אנחנו רואים לסוכות שלנו. אז בעצם מה כתוב בפסוק? "בסוכות הושבתי בני ישראל והוציאו אותם מארץ מצרים." ארץ מצרים זה מקום של סבל. אחר כך ארץ מצרים זה מקום של מכות מצרים, של מלחמה. ואיסוג בני ישראל מרעמסס בתוך לעת המלחמה הזאת. השם מלחם במצרים ואיסוג בני ישראל מרעמסס סוכותה. ואז הקב"ה מספר לעם ישראל יותר מאוחר: לא שמתם לב, בסוכות הושבתי. שוב תחשבו לביטוי הושבתי, לשבת בנחת. מצווה לשבת בסוכה. מה אתה עומד? מה אתה רץ? מה אתה הולך מפה לשם? שב. "בסוכות הושבתי בני ישראל והוציאו אותם מארץ מצרים." הקב"ה הוא בעצם מרמז לעם ישראל שהוא רוצה להביא אותם, לא רק אותם, את כל העולם כמו שמענו בהתחלה, אל איזושהי קורת רוח.
המשמעות הרוחנית של הסוכה זוכרים את הסיפור שמספר בגמרא בטענית על אדם שהיה מהלך בדרך והיה עייף רעב וצמא? ואז הוא מצא אילן שהיו לו פירות, עמת המים עוברת מתחת לאילן. ואז הוא כל כך נהנה, הוא שתה את המים, אכל את הפירות ונח לו בצל. ובעצם בחג הסוכות אנחנו נשארים רק עם הצל. המים נגמרו סוף הקיץ, הפירות נאספים מהעצים בסוף מימות הקיץ ומה שנשאר זה רק צל. כפות תמר, בצל כפות תמר אנחנו נשמל ובעצם נשארת רק אהבת השם שנסתתרת מאחורי החיים אליה אנחנו רוצים להסף בחג האסיף. בעצם הקב"ה אומר לנו שאפשר להגיע אליו רק כאשר עוברים את כל זה. לא שאנחנו באים עכשיו לקרוא לשלווה מדומה בלי עבודה ובלי עמל, בלי מלחמות, בלי מאמצים. אנחנו יודעים שכל העמל של האדם יוביל אותו לשבת בצילו של השם. והצל הזה הוא צל שמאפשר לאדם להתבונן. אתם יודעים, צריך לצאת מהבית לשבת בחוץ. אבל אם היינו יושבים בחוץ היינו מוסכים גם כן. אז מצילים עלינו, אנחנו גם בחוץ וגם בפנים. צריך לראות את השכח, אבל מבעד לשכח לראות את הכוכבים. סתם ככה אתה לא רואה את הכוכבים, אבל אם מצמצמים לך בין כפות התמרים אתה רואה איזה כוכב ואז אתה יכול להתבונן. להתבונן סוד של החיים כשאתה מורכב בצל של האהבה של השם זה נקרא לטייל. בקבלה יש מושג שנקרא טיול, טיול רוחני שאנחנו שטים בעולמות העליונים. אבל זה מתחיל מהישיבה הזאת בצל, בצל הסוכה. אני אסיים שהישיבה בצל הסוכה היא לא נותנת רק שלווה של כמו שאומרים היום יש מושג שכולם מכירים, זולה. הסוכה זה לא זולה, זה מתחיל מזולה, כן, נו, שם הסוכה. אבל הזולה הזאת מובילה את סימון מצווה. אומר האר"י הקדוש להביא את ארבעת המינים לסוכה. תמיד לא הבנתי איך נעמי שמר ידעה את כתבי האר"י, כי נעמי שמר בשיר היפה יפה "שלומית בונה סוכה" אומרת: "היא לא תשכח לשים לולב ועדסים, ענף של אהבה ירוק לימון בתוך עליו עם שאר פירות אסתה בתוך הסוכה." אני מחליץ ארבעת המינים לסוכה. נעמי שמר והאר"י הקדוש. למה? כי בסוף אתה נמצא בצל כפות התמרים ובסופו של דבר אין גשם והחיים תחת סוכתו של השם מובילים אותך להיות עם השם.
סוכות ואחרית הימים וכשאתה קרוב אל השם יש ק סימון אשמח לב מבקשה השם. מי שמתקרב אל השם הוא לא מבין יותר, הוא קמה עליה יותר, הוא קמה עליה יותר. והסימון הזה הוא בעצם סימון שנותן לו המון המון המון רוויה. אם אתה צמא לדבר גדול זה ממלא אותך. ארבעת המינים זה כאילו להמשיך את האור הזה של הצל אל כיסופים. כלומר, כשם שארבעת המינים הללו אי אפשר להם בלא מים, אף אנו אי אפשר לנו בלא מים. אין פה פירות. פרי עץ הדר זה מבחינת פירות הסתיו של המשוררת. אבל עיקר מחזיקים פה ענפים. הענפים הם ענווטנים, אין בהם פירות. ירדו הפירות מהעצים. הענבה הזאת זה הצמאון הזה אל החיים החדשים שאנו מצפים שהקב"ה יביא לנו בשנה שמתחדשת בימי האסיף. ולכן אפשר להגיד שחג הסוכות חג של אחרית הימים. וישב יהודה וישראל בטח איש תחת גפנו ותחת עינתו. והישיבה הזאת מובילה לבקשה גדולה של אלוקים, של השם, שהקב"ה יביא לכל עם ישראל, לנו ובמיוחד למשפחה של יוני, המון המון המון אורות חדשים מהגשמים הבאים שיבואו ליום טובה, הרבה נחמה והמון תקווה. חג שמח.
