אקטואליה בפ"ש – בי"מ לבוגרים | פרשת ויחי | הרב צבי שוורץ

**צדיק ורע לו, רשע וטוב לו** אנחנו מתמודדים עם אחת השאלות הגדולות ביהדות – צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. משנה בפרקי אבות אומרת שאין בידינו תשובה לשאלה זו, לא בשלוות הרשעים ולא בייסורי הצדיקים. כל מה שאביא כאן הוא ניסיון לענות, אך אין תשובה מוחלטת. ישנן תשובות שונות שמנסות להסביר את התופעה, כמו הצדקה, גלגולים, או שהאדם לא יודע מהו רע ומהו צדיק. **התייחסות הרמב"ם לשאלה** הרמב"ם מתייחס לשאלה זו והופך אותה משאלה פילוסופית לשאלה סטטיסטית. הוא מציין שיש רע שאדם עושה לעצמו, אך זה לא משנה אם יש מיליון מקרים או ילד אחד שנדרס בכביש. מבחינה פילוסופית, אין לכך משמעות, אך זהו ניסיון להרגיע אותנו כמו טעמי מצוות. **משה רבינו ושאלת הצדיק ורע לו** משה רבינו בגמרא בברכות מבקש לראות את כבוד ה' ושואל על צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. ה' עונה לו שלא יוכל לראות את פניו, כלומר לא יוכל להבין את סיבת הייסורים אלא את תכליתם. הרב קוק מסביר שהסיבה היא הפנים והתכלית היא לשם מה. **האם מותר לשאול את השאלה?** השאלה האם מותר לשאול את השאלה הזו גובלת בכפירה. יש הבדל בין להאמין ולא להבין לבין לא להאמין כלל. כשאיוב פונה לה' ושואל למה הוא רע אליו, יש בכך שני נקודות אמונה: א' הוא פונה רק לה' כי הוא היחיד שיכול לענות, ב' הוא יודע שה' צדיק ולכן שואל אותו. **תשובות שונות לשואה** השאלה על צדיק ורע לו עלתה גם בשואה. הרב טייטלבוים טוען שהשואה קרתה בגלל שעברו על שלוש השבועות. לעומתו, הרב טייכטל טוען שבגלל שלא הצטרפנו לציונות, קרתה השואה. ישנן דעות שונות ומנוגדות, אך אין תשובה מוחלטת. **סיכום** השאלה על צדיק ורע לו, רשע וטוב לו היא שאלה שאין לה תשובה מוחלטת. ישנן תשובות שונות שמנסות להסביר את התופעה, אך כל אחת מהן היא ניסיון להרגיע אותנו ולא תשובה מוחלטת. השאלה נותרת פתוחה ומורכבת, וממשיכה להעסיק את המחשבה היהודית לאורך הדורות. **חטאים והחיפוש אחריהם** אין איסורים בלוחט, ולכן הבאתי מאליפז את הפסוק "לא רעתך רבה ואין קץ להבנותיך". הוא מחפש חטאים, כמו לדוגמה, דן דין ומחייב את העשירים שלו כדין. בעולם החרדי והספרדי, זה בגלל ההשכלה, ולכן מחפשים חטאים. תשובה אחת שמביאים מפרשים היא שחטא צריך לחפש. **חורבן וגאולה** תשובה מספר שתיים, שמתי אותה בשם בלדד. הקב"ה ברא את המציאות בצורה כזאת שיש חורבן וגאולה, כמו אפרוח שיוצא מביצה שנשברת. כשכתוב "אנו אין בידינו", אין לזה הסבר פילוסופי, אלא זו המציאות. הרב הוטנר מביא את זה ואומר לא לקרוא למילה הזאת "שואה", כי זה חלק מההיסטוריה ולא לעשות יום השואה אלא תשעה באב על כל החורבנות. **הגישה לחורבן ותקומה** הרב ציודה מדבר על כך שאין שאלה מה קרה. צריך לחזור בתשובה תמיד, אבל זה כמו על כל עבירה. כשאתה חולה, תתפלל כרגיל. החורבן והתקומה הם תהליך טבעי. כהן גדול יוצא מקודש הקודשים וצריך לטבול כדי להתגעגע למקום הזה. הנפילות גורמות לנו לתקן את הדברים. **הגישה הפילוסופית לשואה** הגישה הפילוסופית לשואה היא שאין לנו מושג מה הולך בעולם. הרב בר שלום אומר שיש אסתרת פנים ויש אסתרה שבתוך האסתרה. כשאבא נותן מכה, הכואב, אתה לא יודע איך אתה, אבא שלי, אבל אני אומר לך למה אני נותן מכה. אבל כאן אני לא יודע אפילו על מה המכה. אין נביא איתנו יודע מה. **החזוניש והחסידות** החזוניש מתנגד למי שאומר "יהיה טוב". הוא אומר, מי אמר לך שיהיה טוב? יהיה רע, רע יותר ממה שאתה חושב. הוא נגד החסידות שאומרת "יהיה טוב". אבל מצפים תמיד להתעורר. אני מבקש טוב, אבל ה' הטוב בעיניו יעשה. כל מה שהקב"ה עושה, עושה לטוב. **העולם כעולם קטן** העולם בנוי כמו אדם קטן. כל האנושות מחוברת, אבל יש ראש ויש ידיים ורגליים. כל אחד יש לו את הדרגה שלו של הנחת תפילין. צריך למלא את הפירמידה. הגויים ישרתו אותך. דוד המלך מצטער על יונתן כי כשהיה משנה שלו, היה מתפנה להערים את העולם. הפירמידה צריכה להיות מלאה על ידי גויים. **אסתר פנים** הגישה השלישית היא אסתר פנים. אין לנו מושג מה הולך בעולם. כתוב "אנוכי אסתר אסתיר". יש אסתרת פנים ויש אסתרה שבתוך האסתרה. כשאני נותן לך מכה, אתה לא יודע איך אתה, אבא שלי, אבל אני אומר לך למה אני נותן מכה. אבל כאן אני לא יודע אפילו על מה המכה. אין נביא איתנו יודע מה. **האם יש גלגול נשמות?** זה תמיד אומר, נחת פגז בין שנינו וניצלתי, ברוך השם, יש אלוקים. וזה שנפל עליו פגז, מה הוא? אז אלוקים על מי נפל פגז? אמרתי לך, כל אחד יש לו את החשבון, אז אל תגידי, יש אלוקים שברגע שניצלת, תגיד תודה. אבל לא זוכר לי שיש אלוקים, מה הוא יגיד, שאם נפל עליו פגז על החבר? אז אין אלוהים. לכן לא תתנה בזה. אני לא משנה, זה אותו דבר. לא יודעים מה שקורה לפני. מי אמר שיש גלגול? מי אמר שאין? מי אמר שאין גלגולים? אני שואל, תגידי קודם, מי אמר שאין? אני אגיד לך, יש שש. הרמב"ם. הוא אמר שאין גלגולים. יש 13 עיקרי אמונה, זה לא אחד מהם. אני אומר לך, בסדר, הרמב"ם, יש הרבה שאומרים… אני יודע, אבל האם זה עיקר אמונה או לא עיקר אמונה? אבל אני מזמין לך, זה לא עיקר, כי יש הרבה. האם עיקר אמונה גלגול או לא? מי שלא מבין, האם נקרא כופר או לא? אבל אני אומר לך, זה לא… אני יודע, נו. זה לא ינשק כופר, אנחנו לא יכולים לדעת מה שיש. אבל 13 עיקרי אמונה אנחנו יודעים. מי שאומר אין תורה, מי שאומר אין תורה מן השמיים, אם הוא כופר ולא חלק מהמבא. אבל מי שאומר אין גלגול, לא כופר. איפה זה אומר פתאום? אבל יש 13 עיקרי אמונה שעל זה נקרא כופר. מי שאומר אין תורה מן השמיים, כופר. **הגאון מווילנה וספר יונה** דרג'ר, הגאון מווילנה. הגאון מווילנה היה גאון? גאון, גאון, הוא מה אומר? הגאון מווילנה היה גאון? כן, אני לא… אתה לא… היה גאון או לא גאון? בקיא בנגלה ובנסתר? בקיא. כל חיים בגיל 40 עסק בנסתר. הוא אומר שספר יונה זה ספר הגלגולים. ומיונה לומדים לא כמו קבלת האר"י, לומדים שלושה דברים בספר יונה. אדם יכול להתגלגל רק פעם אחת, כמו יונה אחרי, יונה מהדג הזה, ויכול להתגלגל רק באדם ולא בעל חיים, ורק לתיקון ולא לכלכול. הוא אומר זה ספר יונה. הוא יכול להתגלגל לאדם… פעם אחת ורק לאדם. אדם לא לבעל חיים. ורק לתיקון ולא לכלכול, לא הונש. זה ספר יונה מלמד תורנו. יונה שממעיה הדג זה גלגול של יונה שנכנס לדג, והוא גלגול שלו לתיקון, באדם ולתיקון, ולא בעל חיים. **הקבלה והזוהר** עכשיו, אני לא אספר לך איך… קבלה… אחד הדברים הקשים על קבלה, מה הקושי על הקבלה? זכרת שאומרים… מה הקושי על הקבלה? אין לנו את שלשלת הקבלה. כל דבר ביהדות, אני רוצה לדעת את השלשלת. אין קפיצות. לכן, שארמה רוצה למי זה התורש בעל פה? מונה את כל 40 דורות. אתה בא לשם טוב, מאיפה אתה יודע את זה? זה אחיה השילוני לימד אותנו. אין כזה דבר ביהדות. אחיה השילוני לימד אותנו. אם בא בחלום, זה לא נקרא. אין לנו את שלשלת הקבלה, זאת הבעיה. ולכן מה? בזוהר שנמצא לפעמים בקבלה, שהביא את זה רבי שמעון בר יוחאי במאה ה-13, יש שם כנראה הרבה דברים רבים, הרבה דברים רבים. רואים את השפה. ואתה לא יודע מה קיימים ומה לא, אלא קיצור הזה. מה? הקדושה של עם ישראל? שכלל ישראל קיבל את זה, זה, אבל המון פרטים מאוד קשים, מאוד… שפירת הכלים, יש בקבלה. מה? שפירת הכלים, יש בקבלה? אתה שואל? קבלת האר"י. יש. יש, לכל שפירת הכלים. אתה לומדים, אתם לומדים מפה הכל. דרגיו, 90 אחוז, 90 אחוז זה תלמידי האר"י. בסדר, יש, אתם לומדים, יש קבלה, תראה מה הקבלה, שאני לא אמרתי לו, אתם לומדים פה קבלה, רק אני אומר לך, והרב קוק לא היה מוכן לקבל, תימני שלא קיבל לו את הקבלה, לבית דין שלו. אם אתה שואלת, למה אני מאמין בקבלה, מה אני אגיד לך? כי הרב קוק מאמין בקבלה. אבל אם זה היה תלוי, זה קשה מאוד. **תפילין בחול המועד** עשיו, יש הרבה דברים שנכנסו שם לא בסדר. למה לא מניחים תפילין בכל המועד? כי יש שם סימנים. סימנים? גם אני לא מניחים. יש, יש סימנים. לא היה כזה דבר מעולם, ויכול להיות שזו החדש, יכול להיות, אני לא רוצה להגיד, כי זה כמונה, יכול להיות שזה שבתאות אפילו. כי המון דברים נכנסו שם בתקופה. לא היה כזה דבר, לא תורה, לא גמרה, לא משנה, להניח תפילין בכל המועד. זה בחוצה של מניחים. אני לא רוצה להגיד לך הרבה דברים. גם האשכנזים היקים מניחים, אבל בצינה. בצינה, בצינה, נכון? זה מה ש… מי שחושש לזה, מניח בצינה. אבא שלי בא לארץ, הוא השתגם. אין כזה דבר, לא היה. עד שלא בא הזוהר החדש, ומי כתב את הזוהר החדש לו? לא בטוח, זה כמונה. הרבה דברים. **הקבלה וההלכה** אני לא רוצה להגיד לך, אפילו ההגידים האלה שיוצאים מהתפילין, השערות, המקור הוא שבתאי. שני ראות, שערות… דורון לסתם. דורון לסתם, אזרוק לסתם. על השעיר המשתלח, זה כתוב. אבל זה… אני לא רוצה להגיד לך יותר, רק לא להביא לאותך יותר. אני בעל תוקע, ויש לי רצון בעל התקיעות. ואחד מהירצון זה שלפני תרטיאל שר הפנים וישוע שר הפנים. ניגשתי לרבי נמצא, אמרתי, לא. מה, זה ניצר לחוון? ברור שהם הכניסו את זה. בתוך התקיעות של זה הכניסו ישוע שר פנים משתלחות. ומכוונים בתקיעות את הדבר הזה. זה ישו, תמחוק את זה, תזרוק את זה לפח. אמרתי, השגשתי שזה לא זה. אמרתי, יש כזה דבר, הוא אמר, חס וחליל. כי אתה לא יודע איך הוא נכנס. בתוך התקיעות, ברגע הכי טהור, אז הוא מכוון החוון, הוא מכוון את זה לישו. והוא נכנס בסידור למחזור הבא. עכשיו, לא היה, אתה רואה איזה דברים מאוחרים. אז עוד פעם, זה מורפל ואתה צריך להיות גדולי עליון. אמרתי לך, זה בדיוק הסיפור. אבל זה לא, מה הבעיה? למה זה הגמרא? למה ירושלים לא לומדים? תורה שבא בלי, זה, זה, זה. כאן ורפל ואתה צריך, לכן, ההלכה למעשה אתה לא יכול לעשות ליון כדי להכוון בתפילה. אבל ההלכה למעשה לא משתמשים בזה, מאוד בעייתי. **הגאונים והקבלה** קיצר, מה הגאונה בשלב הוא עשה? איפה שזה לא מפריע את ההלכה, אבל תכניס. אפשר להיכנס עם תלית ותפילה לא כתרונית? יאללה, תכניס, אמין? הוא ידע איפה אפשר, איפה זה לא סותר, יאללה, תכניס את זה, הכניס את כל הקבלה. מסובך, בעיקר, לא מפריע, אין שלשלת קבלה. אין שלשלת? מה זה? אני צריך שלשלת. אז אמרנו, עם ישראל קיבל את זה, בסדר. הרמב"ם מונה, כדי להסביר מזרעבינה ברבאשי, הוא מונה 40 דור, אם חסר דור, חסר זה קבלה. קיצר, לא משנה, עזוב, אני רק אמרתי. ואני מאמין, אבל יש שאלות על זה. עכשיו, יש לי חבר שיותר שואל שאלות מגדלת, גדולי הרבנים, אין תשומות. והרב תשומע, הוא אומר, אתה צודק, אין תשומות על זה. הוא מתעניין, ואני מאמין גם כן, אבל זה שונה מטורש בעל פה הרגילה. מעורפת. **גילוי הזוהר והקבלה המעשית** עכשיו, לא אספר איך, הרמב"ם אמר לו לגלות איזה יחדים, לא, מצאו את הספר תמיד, איך זה הגיע לה? הוא חתם את זה ולא רצה שזה, אבא ואתה כבר מוצא את זה, לא שמו בקולו. גילוי הזוהר זה נגד רצולו של הרי, נגד רצול של זה, להסכים את זה ולא לגלות את זה. זאת אומרת, עשו עבריינות כדי שגלו את זה. אמר, לא לגלות, ולא להוציא את זה. לא, אבל הוא… אז הם מצאו את זה, זה קיצר. יש 15 סיפורים, כולם לא נכונים. לא, על מה שכן, לכן, איפה שלא, איפה זה מביא אותך לעיון תפילה ולכוונה ולהבנת על ממצוות? כן, איפה זה משהו מעשית, מאוד מאוד בעייתי, ולכן אנחנו עוקבים מקבלה מעשית. אבל עוד פעם, אני לקחתי, שאלתי גלגולת, אני יודע, אני עכשיו… מספיק. **הסתר פנים** אז אסתר פנים, אסתר, אני לא יודע, הסתרה שבה הסתרה. הרב שלו, הרב שלו, ויצ'יק, אומר עוד יותר, זה כמו שאמרת, אתה מכיר שטיח, שטיח למעלה, יש אגמים וסוסים ופרחים, הכל יפה, אבל מצד שני של השטיח, זה מערבולת של חוטים. אנחנו כשואלים את השאלה, אנחנו נמצאים מהצד הלא נכון של השטיח, מפה אתה רואה בלבול, כי לא יראה לי אדם אחר, בוא תראה מלמעלה, איך החוטים האלה יוצאים איזה מרצולה. זאת אומרת, אתה נמצא במצב, מפה ודאי שיש שאלה, מה זה הדבר הזה, אתה לא רואה את השטיח. בוא תעלה למעלה ותראה את השטיח. **דוקטור ג'סטרוב וסיפורו** אז הבאנו שלוש תשובות, אחת, היא חייב להיות חטא, אחת, זה תהליך היסטורי שאני אעביר תשובה, זה משהו, חייב, הדטרמיניזם הזה, או חייב להיות, אתה לא יודע מתי, דור כזה יותר, וזה אסתר, אסתרש בתוך אסתרה, אנחנו לא יודעים מה, אני תמיד יודע מה. אני לפני הטירוץ האחרון, זה אליהו, אני, כשאני, אני מביא סרט לרוב, בסרט, זה ספר שכתב מלחמה וזיכרון של הרמן ווק, ויש שם קטע, זה 23 פרקים, אני מביא פרק 9, אני אספר מה שיש שם, וחיים וחיים, ברוך אתה, אני לא משחק על זה דבר. ושם רואים, זה, הרמן הוא כתב את זה, לפי סיפורים אמיתיים של אנשים, והחבר אותם לסיפור אחד. הגיבור הוא דוקטור ג'סטרוב, האמריקאים שיודעים, זה שתרגם את המילון ערמי-אנגלי, לכל הציון של רב החיישיבה היה מילון ג'סטרוב, ג'סטרוב, ג'סטרוב, ידוע. הג'סטרוב הזה, כשהוא היה אקדמי והיה זה, התנצר, כמו אז ההתבוללות ככה, הוא קראת לי, אני אצטרף לזה, מה הוא צריך לזה? התנצר, חתם, התנצרות, אבל, כשהגיע השואה, ידעו שהוא זה, שם אותו בטרזינשטאט עם המיוחסים. חסים. ואז הוא ממשיך לעבוד, הוא בא של המכינית שלו והבן שלה. הוא כבר מבוגר והוא בא. ואז באחד הימים, ראש המחנה, שהוא כזה משתף פעולה, הוא אומר, אתה מוזמן לאייכמן. רוצה לדבר איתך, תתלבש יפה. אפשר לו איזו חליפה. הוא בא לאייכמן, הוא אומר, איך אתה במחנה? מרגיש טוב? נו, קיבלת דירה יפה, כן? איך האחיינית שלך מרוצה מהעבודה? כן? ברוך ה', הכול בסדר. תשמע, אנחנו הולכים לעשות פה ביוטיפיקיישן, ליפות המחנה, יהיה נקי וזה, כי יבוא אצלב אדום, אנחנו רוצים לעשות שזה, הכול בסדר. ואתה, היעדנו אותך ולכן הבנו אותך לפה, אתה תהיה ראש המועצת הסכנים, יחד איתך זה, עומד בראשו, ואנחנו נגיד לך מה להגיד, שהכול בסדר ואתה, איך אתה חי, כן? הוא בא לעבר, הוא אומר, אני מבין, הולכים להשתמש בי. הולכים להשתמש בי, כן? אז זו התפקיד שלו ולכן, מה אתה אומר? אתה מוכן לקבל את ההצעה? הוא אומר, לא, יש לי מספיק עבודה וזה תודה רבה, אני לא, לא, שאלתי אותך על סימן שאפשר לענות כן ולא. אז הוא קורא לעוזר שלו, הנאצי, נותן לו מכות רצח, שובר, הוא זה משקפיים את הפרצוף, והוא כולו, ואז הוא קורא על בכלל, הוא אומר, מי אתה? תגיד אחריי, אני איש פעיני נג'וי שייסר, אני חלאה זקנה יהודית, וטימבח, אני זה זקן, אז אתה יודע, זה שייסר, זה דרק חרא, קיצר, אני, אני זה, קיצר, בוא, נותן לו מכות וזה, קיצר. והם תרים אותו. מיסטר ג'סטרוב, אתה עכשיו מוכן לקבל את התפקיד? הוא אומר, כן. כמובן, הוא אומר לו, אייכמן, שאתה, זה מרצונך החופשי, אתה לא תעי להגיד שזה מישהו יחייך אותך, כי אם אנחנו שמעים שאתה לא זה, אתה, אחת דעתך להעמיד, וגם האחיינית שלך, יחד עם מה? אך ברון שלה, גם ילכו למוקד. אז, אייכמן, למדת את הלקח, ואנחנו מסדר אותך נגלח, ואתה תהיה ביוטיפיקיישן של זה. בדרך חזרה למעון שלו, לחדר שלו, הוא עובר ליד מקום שיהודים מתפללים. הוא מבקש ממישהו את התלית והתפילין שלו. וניגש לחדר, והאחיינית אומרת, מה עשו לך? כי הוציא אותם, לא, לא, לא, מה זה הסרטון? הוא אומר, הכל בסדר, זה נפלתי. ואז הוא לוקח מהתיק שלו, שהוא שמר את מסמכי ההמרה, קורע אותם וזורק אותם לאש, ולוקח את התלית והתפילין, והוא אומר, הוא שאל אותי, מי אני? מי אני? אני יהודי ששייך למסורת אבותיי, ואז זה נגמר הסרט. ברכו את השם המבורך, ברוך השם המבורך לא לבד, הוא ענה בדיוק לחדר הסמוך. ואני מראה את זה לתלמידים, לתלמידות, ואני שואל, תסבירו לי, דוקטור ג'סטרוב, כשהיה לו טוב כל טוב, הוא התנצר. כשהוא קיבל מכות בגלל שהוא יהודי, בגלל שהוא מאמין בזה, זה, זה, אז עכשיו הוא חזר בתשובה ומאמין? הפוי עכשיו, תקלל גוי באלוהיו. כשהיה לך טוב, תסבירו לי מה, והוא עכשיו, הוא פרופסור, הוא חכם, הוא לא, הוא עושה, מה הוא חשב לעצמו, מה קרה לו, והכול דרך, מה קרה לו? ואני אומר להם, עונים לי כל מיני תשובות. **הניסיון היהודי** אז זה דבר, אחד זה, אם אני בין כוח קבור פה, אז אתם רוצים לצבוע את הגיקורות של הכל, את כל מיני תשובות, אמרתי, תקשיבו מה שכתוב פה. את עיקר העיקרים של היהדות. ופעם ראשונה הוא אומר, ג'סטרוב, מתחת למגלב הגרמני, הבאוצח הזה, אני מבין, לא, הוא מניחים צפילים, אני אף פעם לא הבנתי. עכשיו אני מבין. אנחנו מניחים צפילים, זה חלץ יפ מצרים, כדי לומר, אנחנו אולי נמוקים ומושמדים, אבל אף פעם לא שייכים לצד הזה. במבחר, אם אתה להיות מוקה ונרדף, או מכה ורודה ואורג על חף, אנחנו בוכים בצד הזה, זה הניסיון הכי גדול. ואני תובע, מטביע ביטוי חדשה. צדיק ורע לו וטוב לו. רשב וטוב לו ורע לו, ניקח גנב. גנבת, שדתה, כיסים שלך מלאים. וטוב לך, כל חלה, אתה יכול לקשר כל. איך אתה מרגיש בפנים? גנב, חלול. לא בשביל זה הוליד אותך, לא בשביל זה אתה חי. אם אתה נסתכל בריא, ולכן לבן שלך אתה תגיד, לא בטוח שזה. ואתה גם נרדף, אתה מושפל ומבוזה. האדם השלם, ברור שאם האמת היא מתוקה והשקר הוא מר, קל מאוד לבחור. אבל מה עד אם כשהאמת היא מראה, ולכי נתתי למכים גאיו, ואני קרבת אלוקים לי טוב. בחוץ, רע לי. אני אקבל מכות ואני לא אשיר, אבל לא איבדתי אצלם האדם. דרגיו, אלי ויזל עשה מחקר משלו. אין אחד שנשא משרה רבנית, אחד, שהיה או מורה או קוהם צדק או רב או משגיח או זה, אחד ששיתף פעולה עם הנאצים. אחד, אומר, לא היה. זאת אומרת שהבאי ורב הבישור שנגח את הפרה ברגע הזה, אתה תלך לזה, או שלפעמים אתה, שואלים את הרב, מי שיש לו קובה הוא הולך אל המסדר, מי שאין לו הולך למסרות. חסר קובה לבן שלי, האם אני יכול לקחת את הקובה ולתת לבן שלי? הרב אומר, אני לא יכול לענות לך. הבנתי. אני לא לוקח את הקובה. **דבקות באמת האלוקית** אני דבק באמת האלוקית, למרות שהיא נגדי. זה כמו תלמה שרואה טרפה לעצמה. זה הניסיון הכי גדול של האדם, אבל אז זה מראה מה זה טוב ומה זה רע. אני שייך לצד האלוקי, לבני האור. אנחנו לא נהיה פרעו, היטלר או ברז'נייב. אנחנו מוקים, וזה לא נעים, אבל לא איבדנו את צלם האדם שלנו. זה ניצחון האמת. **הניסיון בעבודת ה'** כשיש לך מדינה וצבא, אתה תראה להם מאיפה הדג עושה את הדברים. אבל כרגע, אתה בצד מוקה. אני קרבת אלוקים לי טוב. זה הניסיון הכי גדול. כשאתה עובד ה' בעוני, זה אחרת לחלוטין. כמו ילד קטן בידיים של אימא שלו, הוא לא מרגיש שום דבר כי הוא נמצא בחג של האמא. **זיכרון השואה והיהדות** שאלתי את אבא שלי איך נשאר דתי. הוא אמר, אם אני לא אהיה דתי, אז היטלר ניצח. כל ימיי הייתי מצטער על פזומתי ועולי ידי וקיימנו. אני מרגיש שיש לי כוח לעמוד בייסורים האלה. זה קשה, אבל זה האמת הכי בוראה והכי נוקבת. הבחירה שלנו תמיד לקחת את האמת למרות שהיא מרה ולא את השקר המתוק. **צדיק ורע לו** דוד המלך אמר, "אהבת רע מטוב, שקר מדבר צדק סלע". אני למטה, ואתה למעלה. איך אתה מרגיש שם למעלה? מבל שבין בלים. איך בפנים אתה מרגיש? אפס. שיקרת, רצחת, ואני כזית. זה הסיפור. ולכן הבחירה הכי קשה היא לדבוק באמת המרה. **פילוסופיה ותירוצים על השואה** יש שלושה תירוצים על השואה: הכחשה, הצדקה והרצה. הרב זקס אומר שאין תשובה לזה כי אם יש תשובה, אתה מרגע. אני רוצה שתגיד שזה לא יתכן ולכן מסביבך לא יהיה כזה דבר. אל תרגע בתשובה הזאת. **השותפות עם הקב"ה** הרב זקס אומר, "נא ראיתי וגם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב". אני לא מוכן בשום אופן להיות נושא את הדבר הזה. הקב"ה רוצה שתהיה שותף לו. אתה נותן עוז לאלוקים. אתה מחזק אותו. אתה שותף, ואני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם. **הבחירה האישית והאחריות** תמיד תהיה מה שמנוקח לך. תעזוב אותי. רע, טוב, אין לך תשאיר אותה לשאלות, זה משהו גדול זה. אבל בעיניים שלך תעשה שאתה תמיד תחמול ותרחם, ותיתן. זה הסיפור. יש משימה לרע, ויש בתנ"ך את המילה הזאת. יום שואה ומשואה.