פרשת שמות וחוסר הזהות בפרשת שמות יש נקודה חשובה שמדגישה את חוסר הזהות של עם ישראל במצרים. השמות של השבטים והאנשים לא מוזכרים, מה שמסמל את חוסר הזהות של העם. הזוהר הקדוש מסביר שהפסוק "וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים" מכוון כנגד התורה הגלותית. "בחומר" זה קל וחומר, ו"בלבנים" זה ליבון הלכה. כלומר, עם ישראל במצרים היה בתפיסה צרה של המציאות.
ההלכה והאידיאל ההלכה היא הכלי שמאפשר את האידיאל, אך בגלות אין את האידיאל. התורה היא האור וההלכה היא הכלי שמוציא את האידיאל לפועל. בגלות, ההלכה נתפסת כקיום מצוות בלבד, ללא חיבור לעולם הרעיוני והקדוש. הרמב"ם ורבינו בחיי מדגישים שהמצוות הן כלי לתיקון העולם, ולא המטרה הסופית.
חיבור בין האידיאל לעולם החומרי החיבור בין האידיאל לעולם החומרי הוא כמו חיבור פנים בפנים, אך בגלות הוא חיבור עורף, כמו פרעה. פרעה מסמל את התפיסה הצרה והבבלית. רבי זרע מתייחס לבבליה כטיפשה, מכיוון שהיא לא מסתכלת לעומק.
ההשפעה של עם ישראל על העולם עם ישראל צריך להשפיע על העולם, ואם לא יעשה זאת, יבוא מישהו אחר ויעשה זאת. הרב קוק הדגיש את החשיבות של השפעה על העולם והזהיר מפני השואה אם לא יעלו לארץ ישראל. העולם צריך תיקון, ואם עם ישראל לא יעשה זאת, יישאר הפתח פתוח להשפעה שלילית.
המילדות העבריות והחירות המילדות העבריות, שפרה ופועה, מסמלות את החירות והיכולת להוציא לפועל את הכוחות הפנימיים. השופע של חירות הוא הכלי שמאפשר את החירות. החוכמה היא הרעיון הראשוני, והבינה היא הבחירה וההבנה של הרעיון. המילדות מוציאות לפועל את הכוח הפנימי שיש בחוכמה ובבינה, וזה השופע שמביא חירות.
הקשר בין הסכל לרגש כדי לתקוע בשופע של חירות, יש להכניס את הממד השכלי ולהבין איך הסכל נושא ברגש. הדתלשים והאנשים שלא מאמינים בתורה מרגישים חוסר קשר, והקשר המהותי והלוגי בין הדברים צריך להיות מובן.
שימוש בשכל ורגש כשמדברים על שימוש בשכל ורגש, יש להבין שהמטרה היא להוציא את הפוטנציאל של עם ישראל מן הכוח אל הפועל. הדרך אינה דרך הוכחה שיש אלוהים, אלא להסביר שאלוהים זה הטבע שלנו. כשמוכיחים שיש אלוהים, זה לא מוכיח שהתורה היא הטבע שלנו, אלא מציג את אלוהים כמשהו חיצוני ולא פנימי.
הבנת האלוהות הבנת האלוהות אינה הוכחה אלא הבנה של מה זה לחיות את זה. יש מי שמאמין שהעולם היה קיים לעולם, ויש מי שמאמין שיש אלוהים. אך סטטיסטית, זה אותו דבר. אנשים לא חוזרים בתשובה בעקבות הוכחות, אלא כי זה מה שמתאים להם עכשיו.
אלוהים כטבע פנימי אלוהים הוא לא רק בורא העולם, אלא הוא מקומו של העולם. בכל פעולה שאנחנו עושים, אלוהים מתגלה. השולחן הזה הוא חלק מהמשמעות האינסופית של העולם. אלוהים מתגלה בכל דבר בעל משמעות.
תפיסת האלוהות בעולם יש תפיסה שאלוהים הוא קדוש אך לא מתגלה בעולם החומרי. אך אם אתה אומר שאלוהים לא מתגלה בעולם הזה, אתה כופר באלוהים. זה נקרא כהדם בחוץ. יש נקודה של חיבור להציל את הבנים, וזה מה שמחבר אותנו.
המשמעות של המצוות כל המצוות באות להוציא לפועל את המשמעות של החיים שלך, את השלמות הפנימית שלך, את אלוהים. המצוות מופיעות אותו אל הפועל, וזה מה שעושה את השיטה והפועל. זה לא משהו חיצוני לחיים, אלא הטבע של החיים שלי, שמתגלם בכל דבר שאני עושה.
התפוח והמשמעות שלו התפוח מסמל את הקדמת ישראל, נעשה לנשמה. זה ביטוי לכך שהטבע שלנו הוא כזה. בעקבות הגלות, עם ישראל יוצא מהגלות. צריך להסביר איך האלוהים הם הטבע שלך ואיך המצוות הם הטבע שלך. רק אז התורה תהיה רלוונטית ותצא מהגלת.
התורה כדרך חיים כשתורה תצא מהגלות ותהיה תורת ארץ ישראל, תפסיק הכפייה והכפירה. התורה תשוב להיות דרך חיים טבעית. זה מה שיביא לשובו של עם ישראל אל הגבירה ולהתענות על חוקיה.
