פרשת בא | האם אתה נמצא היום במצרים? | ר' דניאל כהן

טוב לכם, טוב לכולם. אנחנו נמצאים בפרשת "בו". ופרשת "בו" מדברת על שלושת המכות האחרונות בעשר המכות. וכדי להבין קצת את הפרשה, נעשה קצת הקדמה קצרה. מה זה עשר המכות? יש ספר קבלי שנקרא "ספר רזיאל המלאך". מכירים? רזיאל המלאך? מיוחס, כל מיני, יש כל מיני, זה כמו ספר יצירה, ספרות מאוד מאוד עתיקה, לפני אלפי שנים. והכיוון שספר רזיאל המלאך לוקח אותנו זה שכדי להבין מה זה עשר המכות, אנחנו צריכים להסתכל בעשר המאמרות ובעשרת הדיברות. כלומר, עשרת המאמרות מתגלים בעשרת הדיברות דרך המכות. אני אתן דוגמה. מה זה הדיברות? הדיברות זה שיש לנו עכשיו לוח, ועכשיו צריך לחקוק בלוח. נכון איך מתחיל הזוהר בפרשת בראשית? אתם צריכים לזכור. בראש הורמנותא דמכא, גליף גליפו, בתיא הרוילה, בתחילת מלכותו של המלך, גילף גילוף, כלומר חקק חקיקה, בתיא הרוילה, באור העליון. אני אנסה להסביר מה זה אומר ואיך זה קשור למה שדיברנו. עשרת הדיברות היו חרוטים על הלוחות, נכון? איך אני חורט? איך אני מגלף גילוף? איך אני חוקק חקיקה? איך אני עושה את זה? היום יש שאלה לזה, בסדר. אבל איך היית עושה את זה פעם? איך היית מגלף גילוף? לבנות חציבה בתוך אבן? כן. זה לי שהזמין. תודה רבה, נותן מכות. כדי לחקוק את עשרת הדיברות צריך מכות. עשר מכות. כדי לחקוק עשר דיברות.

הקשר בין המאמרות לדיברות באיזה אופן אני מגלף? באיזה אופן אני נותן את המכות? יש לי רעיון בראש, יש לי אידיאל בראש, ואת הרעיון הזה אני חוקק. האידיאל זה עשר המאמרות. המכות זה הדרך להוציא לפועל את עשר המאמרות, והתוצאה בשטח זה עשר הדיברות. אני חוזר. עשר המאמרות זה מה יש לי בראש. עשר המכות זה איך אנ עכשיו מוציא לפועל את הדבר הזה וחוקק את החקיקה הבאה. והתוצאה זה עשר הדיברות. יש לי עכשיו מילה בראש, לא תרצח, ואני נותן את המכות, ועל פי המכה יוצאת המילה לא תרצח. ואז זה קצת יותר עמוק מזה. עשר המאמרות, מה ההבדל בין מאמר לבין דיבר? שאני אומר משהו, ואני אמרתי לך את זה כבר. מה זה אני אמרתי לך לבין אנחנו דיברנו אתמול? מה ההבדל בין אני אמרתי לך לבין דיברנו? שדיברנו זה שנינו יש את ההשתתפות. דו שיח, יפה, ואמר זה רק אני. בהתחלה הקדוש ברוך הוא אומר בעצמו. בעשר דיברות זה כבר משהו שזה דו שיח. זה כבר משהו שהוא משותף לי ולבין הקדוש ברוך הוא. זה לא רק בראש. זה מופיע גם בגוף. בעצם המאמרות שעוברות לדיברות זה החיבור בין הראש לגוף.

גלות מצרים והחיבור בין הראש לגוף מה זה גלות מצרים? מצרים מלשון מיצר, מעצר זה בעצם, הם מערערו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים. אומר הזוהר, בחומר ד כל וחומר ולבנים דה ליבון הלכה. כלומר, זה הסתכלות על התורה בצורה של גוף בלי נשמה. גוף בלי ראש. זה מצרים. מצרים זה הלכה בלי פנימיות התורה. זה כל הגלות בעצם. זה כל הגלות והרוב של כל הגלויות זה מצרים. והם כל הגלויות. זה השורש של כל הגלויות. מצרים, הנקודה של המעצר שיש בכל הגלויות, ובמיוחד במצרים, זה שיש גוף בלי ראש. דרך אגב, זה נקרא עבודה זרה. עבודה זרה, לכן תחילה עבודה עבודה זרה, היו עבודינו במצרים. כי מה קורה במצרים, מה זה עבודה זרה הזאת? זה בעצם הגוף בלי הראש. זה בעצם לקחת את מרחב החומר בלי מרחב הרוח. או מרחב הרוח בלי מרחב החומר. זה גלות. כשאתה לומד הלכה… זה גם איך… זה נכון? ודאי, נכון. זה לא שזה לא בסדר. אתה רק לא תנו את מצרים כדוגמה למצרים, הרי לא עליהם הלכות עדיין. כן, זה לא משנה. זה ההופעה האלוהית היא בגוף בלי ראש. התורה באה להגיד לנו, זה נבוא שנכתבה לדורות, מה אתה אומר גלות מצרים? מה הכוונה? אם אתה עכשיו לומד הלכה, ולמדת ההלכה, ועושה כלב החומר, אבל בלי להבין מה השורש של הכלב החומר, בלי להבין מה השורש של ליבון הלכה, אתה מתחיל את השיעור, אתה מתחיל את השיעור, אומר מרן בשולחן, מה השורש? מאיפה זה בא? יופי, הלכות בורר. מה הנקודה הפנימית? אחרת זה סתם נראה לך כמו איזה חוקים מוזרים. ובאים הזמן, אתה פשוט עוזב את זה. אתה פשוט עוזב את התורה הזאת, כי זה רק חוקים. זה רק פרטים, אין שום כלל, אין שום אידיאל מאחורי הדברים. זה מצרים, זה גלות. והמצריות הזאת היא ראש בלי גוף. זה ניתוק בין הראש לגוף.

הקשר בין הראש לגוף דרך הצוואר עכשיו, בואו נראה. איך נראה החיבור בין הראש לגוף? צוואר. עכשיו, הצוואר יש לו שני פנים, נכון? מקדימה ומאחורה. מה זה מקדימה? זה גרון. ומאחורה? עורף. המטרה זה להגיע לגרון. וכרגע, ישראל נמצא בעורף. איך זה נקרא בתורה? פרעה. אומר האריזל, פרעה זה העורף. אוקיי? המטרה זה להגיע לגרון. ונראה ככה, הגרון בתורת הסוד, זה נקרא בינה. לא ניכנס למושגים, אבל בינה אנחנו יודעים שזה עולם החירות. נכון? החוכמה זה הרעיון הראשוני, שמישהו קפא עלינו בחוץ, ואני לא מחובר אליו, והבינה זה עכשיו אני מתחיל להתחבר אליו ולהבין אותו. לא ניכנס למה גרון זה נקרא כך. בסדר? אבל בגדול ככה זה נקרא. המטרה זה לצאת מעבדות לחירות. זה הגרון, ואנחנו כרגע בעורף. בגדול הגרון זה נקודת החיבור בין הקודש. לכן אנחנו קוראים לזה הבינה. כי כשאני עכשיו מבין למה אני עושה את הדברים, אז זה חירותי אצלי. אני חוזר גם לנקודה שדיברנו קודם, אתם זוכרים מה הנקודה של עשרת המכות? לחבר בין הראש לגוף. שהתורה תהיה חקוקה בי. מהמאמר אלא דיברות. שאני לא אומר לעצמי שזה לא יהיה איזה משהו כזה שהוא ארטילאי באוויר, אלא שזה יהיה חקוק בי. דו שיח בין ערבי לבין הקודש ברוך הו, וזה קורה לידי המכות. זה עשר המכות, עשר הדיברות, וזה עשר המאמרות, וזה הנקודה של מה זה מצרים.

ההבדל בין ישראל לעמים עכשיו, חייבים פה נקודה חשובה נוספת. הנקודה של המכות זה בעצם איך, כמו שאמרנו, זה תהיה חקוקה בי, וזה נקודת ההבדל בין ישראל לעמים. בעצם צריך להבין שכל הנקודה כאן, כל הנקודה כאן זה שפרעה יבין מי זה הקדוש ברוך הוא. מי השם אשר ישמע בקולו. לא ידעתי את השם, וגם את ישראל לא אשלח. פרעה לא מכיר, לא יודע. וכל המכות זה למה אני תדע? כי אני השם בקרב הארץ. גם סיפור כזה שהוא כמו יציאת מצרים, שהוא גם מחזק מבחינה אמונית, זה גם סיפור שאתה לא אמור בכלל להבין אותו לפי הפשט, התורה לא מספרת סיפורים. כמו שאמרת אז, אדם וחווה. רבי שמעון בר יוחאי אומר, אוי לאותו אדם שאומר כי התורה באה לספר סיפורים פשוטים מדברי הדיותות. כי אם כן, גם בזמן הזה אני יכולים לעשות תורה מדברי הדיו ועוד יותר יפים מהם. זוהר בעלוקה. אז התשובה היא שגם זה. לא, לא. אפשר למשוך פרטים מסוימים על התורה או שזה בהכרח חייב להיות משהו הרבה יותר עמוק? בהכרח חייב להיות משהו יותר עמוק. יש הקדמה של הגר"א על מגילת רות. הגר"א של על רות הוא אומר שמה, שאין מושג כזה פשוט בכלל. בסדר? אין מושג כזה פשוט. זה רדיקלי, אבל מה זה אומר? זה הוא, אני כאילו, אני חושב שהדברים פשוטים, גם הרב קנדרי בספר חסד למשיכו בהקדמה הוא מסביר את זה גם על פי רש"י ועל פי רבי שמעון מטירני גם הוא מסביר את זה שם כי דומה לי זה השם. הוא מסביר את הדבר. מה הוא אומר? הוא אומר מה זה פשט? פשט זה עומק הסוד. תגיד לי, התורה נכתבה בשפה נבואית בעוד כזאת ובשפה כזאת ובגימטריה כזאת ובכל הדברים ובכל הנקודות הכי קטנות האלה. לא סתם. אתה רוצה להבין באמת למה זה כתוב בפשט הזה במילים האלו? זה כתוב בפשט. כי אני בא להגיד שזה… זה לא חשוב. זה נקודה. שזה כן חשוב. למה זה כן חשוב? כי זה טבוע בנפש של האומה. כלומר, זה מעורה שטבוע היסטורית בנפש של האומה באופן גנטי שעכשיו זה יהיה חלק טבעי מהאומה. הדבר הזה מסופר באומה למהלך הדורות. זה אומר שזה מה שמטעין לאומה. זה אומר שזה הטבע של עם ישראל. עכשיו, אם זה קרה או לא קרה, זה נקודה משנית לנקודה שזה טבוע עם ישראל. אבל זה שאתה רוצה להגיד לנו שזה קרה, כוונה שזה הטבע של עם ישראל. ככה מוציא לפועל את הטבע של עם ישראל. זה מבנה הנפש של עם ישראל. וכנראה זה גם קרה, כי זה מבנה הנפש. כנראה שגם עם ישראל עבר מאורע כזה או אחר. אבל תוכיח לי שזה הוא רק חווה את זה בנבואה. או תוכיח לי שזה רק איזה משהו כתוב בתורה, אבל זה רק… בסדר, זה לא נקודה כזה. זה נקודה משנית להעיקר.

היסטוריה ונבואה בתורה ההיסטוריה של התורה היא משנית לנקודה הנבואית. היא חשובה. עוד פעם, אנחנו רוצים להבין שזה טבוע באומה. אבל זה משנית לנבואה. זה משנית להבנה של איך בנויה המציאות. שזה הנקודה היקרה שצריך להוציא מהתורה. כי כל נקודה שאנחנו רואים שהיא היסטוריה, הכוונה היא שזה לא להגיד לך שזה טבוע במציאות, זה באומה. אז אין צריך להבין את הכל בצורה פנימית. והפשט זה האריזל. ואתה חושב שכשאתה עמיק באריזל, אתה צריך להעמיק… רגע, מה? למה אתם קוראים לזה הרבה? ולזה קוראים חושך? ולמה זה בימש חושך? מה זה בימש? אם תבין את השורש הפנימי, תוכל להבין את המילים שבתורה. אחרת אתה סתם מסתכל על התורה כי זה סיפור מבחוץ, וגם הרעיון הוא קטן, ועד יש אחד התלשים. כלומר, מה זה אומר שיש אחד התלשים? בעומק הדברים? שזה לא מתאים לאומה. זה מה שזה אומר שיש אחד התלשים. זה לא מתאים לעם ישראל. אם עם ישראל הולך ומפסיק לקבל את הדבר הזה, כנראה שזה לא באמת התורה. כי נראה שזה רק קליפה חיצונית שלה, וצריך להסיר את הקליפה ולהבין מה באמת התורה אומרת. אחרת, עם ישראל יקבל את זה. בצורה פנימית יותר. אבל כנראה שאם עם ישראל תורה הולך ומפסיק לקבל את זה, כנראה שזה התורה, כי עם ישראל קיבל את זה הרבה זמן, אבל יש פה משהו שרובט שהוא לא מספיק. כי יש פה רובט יותר עמוק שהוא באמת האמת. וזה רובט חיצוני. הרעיון זה התלשים. כי, כי יש גולת ישראל. יש גולת ישראל. התורה לא מתחילה בהר שיניים. עם ישראל מתחיל מאברהם אבינו. והתורה היא דרך להוציא לפועל את מה שיש באברהם אבינו. אז הטבע של עם ישראל הוא הסגולה הפנימית, הוא התורה. לכן אברהם אבינו עשו באופן אינסטנקטיבי עם יחוץ להצרוכנה, הלכות ציצית. יעקב אבינו מגלף גילופי. מה זה גילוף המקלול של יעקב? תפילין. איפה זה? כי אני זוכרת כי עשינו סרטון הזה. אתה יודע? התפילין, למה? כי זה הטבע שלו. באופן אינסטנקטי הוא מניח תפילין. זה האידיאל הזה מופיע באופן טבעי. ואז התורה באה להוציא את זה להפועל בצורה של מצוות. בסדר, אבל זה הטבע של עם ישראל. לכן אם עם ישראל לא מקבל את זה, זה נראה לו התורה הפנימית והאמיתית שצריך לקבל. שהיא התורה. לכן, מכיוון שאת התורה הפנימית, התורה של עם ישראל הולך ומקבל, ותעזה ועוזב, נראה שבאמת יש משהו יותר מדויק וצריך לדרג אותו בתורה. והוא האמית. טוב, אז בואו עכשיו… אם הציונות הילדית אבל כל כך שמה דגש על לא לקרוא את התורה כמו החרדים, אלא לקרוא את התורה בצורה יותר עמוקה, למה אין שום תנח עם פירוש שהוא עמוק? רשי עמוק, אבל אתה קורא את הפשט שלו, זה לא נראה לך עמוק. זה לא נראה לך עוד הסיבה על מה קרה? תשמע, יש המון פרשנויות שעכשיו יוצאת להפועל. תקחי דוגמה של הרב שרקי. זה תקווה מאוד עמוקה של התורה. איך את מניתו? גם כן. אני חושב שזה משהו, ככה אתה רב צליל, זה דברים שהולכים מקום אור כמור וגילים. אכן, פירוש על התורה, שאתה אומר כאילו, שפה איזה משהו… אנחנו משהו מסתנה. לא, כאילו, איזה שיחה. אז זה, באמת, בואי נגיד הרב שרקי התחיל לעשות משהו כזה עכשיו. התחיל, אבל צריך לסיים את זה. השאיפה שלי גם לעשות משהו כזה. אבל זה באמת משהו שעוד, שפה זה פשוט לוקח יותר זמן. אתה מין? הכי קל זה לעשות פירוש על התורה, של סיפור על נסיעת מצרים, שאנשים נחמדים, אבל זה סיפור. אתה מבין? אם אתה מעמיק בפסוקים, אתה רואה ש… אתה רואה ש… זה גם חלק קשור לפרשת. מי הצד הכי פזון? לא. העם יצא בכי פזון. בני ישראל לא יצא בכי פזון. מה ההבדל? כתוב, בפרשה הבאה, ויוש, שהשם היום מראה את ישראל ואי המצרים. ואין לישראל את מצרים ואת זוותיים, ואין לישראל את הדברים שעשה השם מצרים, ויראו העם את השם, ויאמינו באשם ובמושה עבדו. מה, תפקידו שמעמידים גם באשם וגם במושה? גם האיש מושה גדול מאוד בעיני העבדה פרו ובעיני העם. מי זה העם הזה? זה הערב רב. מי זה ישראל? זה ישראל. מי זה העם? זה חוקות התורה. העם זה אנשים שהסתפכו לישראל, אפשר לומר, תפיסה שהסתפכה לעם ישראל, וממה היא מתלהבת? מהמוחים. ממושה. מהגדלות של מושה ומהמופתים שלו. אתם מבינים? זה העם. והוא יוצא בחיפוזון. הוא רוצה גאולה, הוא רוצה משיח עכשיו. הוא לא רוצה תהליך, הוא לא רוצה קימה קימה. הוא רוצה הכל כאן ועכשיו. זה תפיסה שמתגיירת, שמכנסת לעם ישראל מבחוץ. והתפיסה הזאת היא עומק העניין שיוסתת כל בחיפוזון. מה יוצרת? חיפה לגאולה. אבל היא לא המקור של עם ישראל. מה המקור של עם ישראל? זה קימה קימה. זה השלב אחר שלב. זה כל התהליך של אברהם, יצחק ויעקב. שאברהם רוצה חסד כאן ועכשיו, יצחק, דין ויעקב. זה אברהם דרך יצחק. זה הכל בתהליכיות. זה המקור של עם ישראל. ישראל, יעקב. אבל יש פה תפיסה שאומרת, אני רוצה הכל כאן ועכשיו. ולכן בקריאת ים סוף קריאת ים סוף, נאמר על זה שבוע הבא זה הקריאה של הפנימיות. כשתגלתה הפנימיות, אז ויאמינו ויאמין העם ב' ובמושה עבדו. לא ישראל, העם מאמין גם ב' וגם במושה. כלומר, כאשר הקריאת ים סוף זה גילוי של פנימיות התורה כבר. כאשר מתגלת פנימיות התורה, אז תפיסת העם או תפיסה של החיפזון על תפיסה שרוצה הכל כאן ועכשיו, אלו שמתלהבים ומופתים וניסים גם הם מתחברים לאשם. הם לא אמינים רק במושה. הם מסכים את האמונה ברבנים ומתחילים להאמין באשם. מתחילים ליצור דו שיח בינם ובין הקב' ברוך הוא. עכשיו אני דיברתי את פשט הפסוקים. תסכם. אני אתן לך דוגמה. זה פשט הפסוקים. אבל מכאן אתה מבין תהליכים היסטוריים מטורפים שקורים היום באומה. מטורפים. וזה פשט הפסוקים. היית מסתכלים בחוץ? ערב רב זה אהוב. לא, ערב רב זה תפיסה שהכנסה להסתפכה לעם ישראל של חיפזון שמתלהבת ממופתים ומרבנים והתפיסה הזאת היא חלק מתפיסת האומה ביציאת מצרים. כי חיי אותה מנת להזדהס את הגאולה. אחרת לא היינו יוצאים מצרים. אז בהתאם לאירועים בינות היה חיפזון. היום אתה לא רואה חיפזון מטורף. אתה רואה אנשים שמאוד מאוד רוצים גאולה כאן ועכשיו. הם גם לא יודעים… ואומר חמרן הרב שזה צהל שבגללם תהיה הגאולה. כי הם הופכים את הגאולה לישראלית יותר. כי ברגע שהם רוצים את הכל כאן ועכשיו שלם, והם לא מסתפקים בהשתלמות, אז זה גורם לך לעשות את הגאולה יותר קדושה. אז גם הערב רב הוא חלק מציאת מצרים. ומתי הם יאמינו באשם וגם במשה? דרשת נקראת הים. בגדול זה נקרא פנימיות התורה. נדבר על זה שבוע הבא. אנחנו נגיד פשוט שזה מתבטא בדבר הזה, אבל זה בעומק מה שהם רוצים ובעומק ההתלהבות מגדולה של ניסים. זה התלהבות מנבואה, זה הרצון לנבואה, וזה רצון שהוא יסתכל אחרי ישראל ואומות העולם באמת.

התלהבות מנבואה זה בעומק העניין, זה קצת גלותי. זאת אומרת, זה משהו שקצת קיבלו מאזמת הגלות. זה לא משהו ארץ ישראלי. בארץ ישראל אין ניסים, אבל התפיסה הזאת נכנסת ל… זה לא שעכשיו שוב יצאו לי בנקשרים שאלה ערב רב, זה לא נקודה. ערב רב זה לא כללה, צריך להבין, זה משהו עמוק. זו תפיסה שנכנסת לעם ישראל מבחוץ. היא מתלהבת ממשה כי התלהבות ממשה היא את שבסופו של דבר תאפשר את הגאולה. אבל תשימו לב, אה, זה היה רק אותה התלהבות ממשה שבסופו של דבר גם יצרה שמשה לא נכנס לארץ. למה זה נתפס ככל אותה ספקית? כי קוראים את התורה כפי שאתה אומר, אתה מבין? כי קוראים את התורה וגם ערב רב עלה איתה. אבל אם זה הרבה קליפות, ברור שזה קליפה. אף אחד לא אמר שזה אידיאל, אבל הקליפה הזאת היא לא בהסתכלות הפנימית אפילו קליפה היא טוב, כי הרי קליפה קדמה לפרי.

קליפה ופרי פשוט בהסתכלות החיצונית, שאתה רוצה הכל כאן ועכשיו, איך אתה מסתכל על קליפה? אה, זה רע, זה קליפה. ילד קטן שהוא שובב ואתה לא מכיר תהליך, איזה שובב הוא ילד רע, לא איזה תהליך. סיפור על רבי יהודה חסיד שאח שלו היה צדיק, והוא היה כשהם היו קטנים. אח שלו היה צדיק והוא היה מטיס טיסנים על התנסת, ככה מטיס טיסנים. זה ככה מפריע לה, כן זה מפריע לאבא שלו באמצע הדבר התורה. אז באו לאבא שלו אמרו לו מה איך יצא לך ככה בן כזה שאתה צדיק ותראה. אז הוא אמר זה יהיה גדול מזה, זה יהיה גדול מזה. למה? מה הוא הבין? פשוט הוא הבין הוא הבין שאפור רק קליפה קדמה לפרי, ואם יש קליפה גדולה זה אומר שגם יהיה פרי גדול ופרי בשל. זאת התפיסה, זאת התפיסה הנכונה, זאת ההשקוף. למה? כי זאת המציאות. גם ילד שאתה עכשיו תתן לו ללמוד מגיל 0 שיהיה עכשיו מגיל 4 שלימד את כל השאס יצא לך איזה מסכן כזה ואתה צריך שיהיה לו כוחות שרצון לקבל גדולים, אבל אן שיצא מנו רצון להשפיע. ככה צריך לקרות התורה בצורה פנימית שהרצון לקבל אופן רצון להשפיע. ואני רוצה רגע לתת דוגמה בזה ונסיים על איך המאמרות הופכות מדיברות על ידי המכות, וככה זה בעצם גורם לעולם ישראל לעבור מעורף של פנים והפרעו יודע כבר זה נהיה ידיעה, זה כבר נהיה משהו מחובר, זה לא איזה משהו בעורף זה כבר נהיה ידיעה.

המכות והמאמרות איך זה קורה? התשובה היא בוא ניקח דוגמאות. מכת הרבה, מכת הרבה אני אגיד במאמר הזה היא כנגד ספירת הבינה. שבע המכות הראשונות כנגד שבע התחתונות והשלוש הראשונות זה ספירות העליונות. איך אני יודע? גם בסוף הפרשה כתוב והפשטה והסעורה לוקטה כי הסעורה אהבים והפשטה גבעול. מה זה פשטה וסעורה? חיטה וסעורה. חיטה זה מאכל אדם, סעורה זה מאכל בהמה. אז בדיוק כאן אנחנו עוברים ממקומת הבהמה למקומת האדם, משבע התחתונות למקומת הגוף למקומת הרוח למקומת האדם. זה המכה השביעית מכאן, ואז שלוש הכות הבאות בפרשת בוא זה כנגד הראש שזה שלוש סעורות של הראש חוכמה בינה וקטר. אבל גם שנסביר את זה מושגים ממש ממש בקצרה. מה זה בינה? בינה אמרנו קודם זה אחרות. אני אקח מהחוכמה הרעיון האידיאלי הראשוני ואני מתחיל לפרט אותו. דרך אגב, אני רק אגיד למה החוכמה זה האידיאל הראשוני. האידיאל הראשוני זה משהו שאני לא בינה חוכמה וקטר דרך אחורה. אז חוכמה זה מכת חושך. חושך זה המצב שאני לא מבין מה קורה כאן. זה אידיאל הראשוני מאוד מאוד גדול, אבל שאני לא מצליח לראות אותו מראש הוא גדול, לא מצליח לקלוט אותו. אבל ברגע שאני אבל עם ישראל כן מצליח לקלוט אותו האידיאל הראשוני זה בעצם הפוטנציאל של עם ישראל. עם ישראל הוא שייך. אני אסביר את הנקודה של החושך. עם ישראל שייך לנקודה של האידיאל הראשוני של האור שהיה כאן למאה אחוז במציאות בלי בחירה. זה החוכמה. אחרי זה בינה זה כבר שהקבלה של ברוך הוא יוצא ונותן לו בחירה ובינה להתחיל להבין דבר מתוך דבר. אז עכשיו רגע אני מסתום על זה נקודה של החושך. אז בעצם זה האידיאל הראשוני. עכשיו כאשר אני יודע מה היה בהתחלה ואני מחובה לחוכמה שהייתה בהתחלה אז מה אני יודע גם אני יודע גם מה יקרה בעתיד כי מה יצא הקבלה של ברוך הוא במציאות למאה אחוז יצא החוצה של המטרה להשיב אותו בחזרה למציאות למאה אחוז כפי שהיה קודם רק מתוך בחירה נכון? יפה. אז בעצם ככה אני יודע מה יקרה בעתיד זה הנבואה.

הנבואה והחושך לכן זה נקרא ויאמש חושך לחושך יש ממשות. מה זה הנבואה? הנבואה זה יכולת של לראות איך החושך הופך לאור. יש ממשות גם על החושך. רגע שנייה זה עכשיו זוכרים מאמר? מכה ודיבר מה המאמר שמקביל בעשרת המאמרות זה נקרא מאמר אחד לפני האחרון נעשה אדם בצלמנו. מאמר אחרון זה נעשה אדם. מה זה האדם? אתם קוראים אדם ואין לומד עולם קוראים אדם. מה אמרתי בין ישראל לעמים הנבואה נכון? זה הנבואה. מי זה האדם? ישראל וזו הנקודה של הנבואה. אז ש לנו כאן מאמר אבל זה משהו ארטילאי באוויר נעשה אדם איך נוכיח לכולם שיש הבדל בין ישראל לעמים שיש הבדל בין העורף לגרון שיש הבדל בין ישראל לעמים איך נבדיל את הדבר הזה התשובה היא שניקח את המאמר הזה וניתן מכה היא נקראת מכת חושך ושם יהיה הבדל בין ישראל לעמים שלישראל היה עור במושבותם ולהם היה חושך כי הם עם ישראל רואה את החושך בתוך החושך והם לא רואים בתוך החושך ואז מציע איזה דיבר לא תענה ברכה את שקר זה הדיבר התשיעי מה זה לא תענה ברכה את שקר מה זה שקר ומה זה אימן שקר זה להסתכל על נקודה אחת אמת היא להסתכל על כל התהליך השקר זה אהה נקולתית צריך לסתכל על כל המרחב ההיסטורי לתהליך ארוך זה ההסתכלות הנבואית בתהליך ארוך להבין איך מתוכו חושק רצי האור זה לא טענה ברעכי השקר תסתכל ניקח נקולתית ותסתכל על זה כשקר השקר זה ייפול בסוף בסוף האמת יצמח אמת מהארץ יצמח זה רק דוגמה אחת ראיתם יש מאמר מעשה אדם אבל זה מופיע בעידה מאוד גדולה שמעשה אדם איך זה עכשיו יופיע במציאות שהטבע של עם ישראל יהיה כזה שהטבע של עם ישראל יהיה שנבין את ההבדל בין ישראל לעמים את הנבואה על ידי מכת חושך באמת זה נראה טוב תראה איזה גודל תראה איזה עוצמה