אקטואליה בפ"ש – בי"מ לבוגרים | פרשת תצווה | הרב צבי שוורץ

כן, פורים. אז פורים. הימים ימי בית שני. בשניו שתי נבואות שהגלות תארך 70 שנה. פעם כתוב בירמיהו לפי מלות למלך בבל של משנה, ופעם כתוב בדניאל למלות לחורבות ירושלים של משנה, ולשני תהליכים שונים. לשני מתקיימו. יש כנראה עוד שתי חשבונות שונים וכולם מתקיימו. זאת אומרת, הכול מתקיים. בגב האמש, יש הרס"ג, יש לו ספר נקרא אמונות ודעות, והפרק הוא נקרא גאולה אחרונה. ושם הוא אומר שבכל הגאולות תמיד יש לנו לפחות שני תהליכים, בעיתה ואחישנה. ולכן גם יציאת מצרים, 290, 410, 430, הכול נכון, כי אם זה, אתם זכאים, יהיה לפני הזמן, ואם לא, אז בזמן. בוודאי גאולה אחרונה, אבל גם הנה, גם 70, איך מחשבים את זה?

גאולות בית שני עכשיו, יש לנו… היה גאולות שייחים, גאולות החשבה מסגרת, גאולות ישראל הראשונה, נבוכדנצר, וזה נגמר כעבור 70 שנה נבוכדנצר, שמעמלך פרס וירש את בבל. והתקיימה הנבואה לפי מלות למלך בבל 70 שנה, בבל נגמר. עכשיו, עם הסיפור בדניאל שיד רשמה מנמד כאלו פרסים, נגמרה, התחילה מלכות אחרת. כעבור 18 שנה מיוחיד, היה גאולות צדקיה, הוא חורבן בית המקדש, שנחב, ומאז 70 שנה זה… עד שבניין בית המקדש. אתם גם נראה, בשנת 4, לד על יבש, וזה התקיים לחורבות ירושלים, לחיבה ירושלים קבלה מקדש, והנה מילא המקדש. באמצע מפי השאר החשבונות לא מעניינת לנו כרגע. אז מי הולכים, מה זה היה? מגלות ירוחים… מי גלות ירוחים? מי נבוכדנצר, מלך בבל, עד שמלך בבל הלך, עד מלך פרס, אז קורש, וכמי חורבן בית המקדש, עד ביניהם בית המקדש. זאת אומרת, כעבור 52 שנה מחורבן בית המקדש, קורש בא ומצהיר הצהרה, כל ממלכות הארץ נותנת לישון אלוקי השמיים, הוא פקד עליי לבנות לבית ירושלים אשר ביהודה, מי בכה מכל המויר יולב עם אביאל ירושלים אשר ביהודה ובנה את בית האלוקים? כך נגמר ספר דברי הימים, כך מתחיל ספר עזרה. וגם מה שאני אומר כרגע זה רשי, פרק א', פסוק א', על עזרה. אז יש הצהרת קורש, המקווים בשלוש גלים מעט מאוד, בהתחלה באים עשרת אלפים איש, אחרי זה ארבעים אלף איש, והרוב לא באים. ומי שבא זה תמיד דלת העם והיחוסים המאוד זרועים. ואיך שהתחילו לבנות, מתחילים צרות לבניין. צרות מדיניות, צרות ביטחוניות, צרות כלכליות, וצרות דתיות, מכל הצרות, ונפסקת עבודת בית הבניין במשך 14 שנה.

תקופת פורים אנחנו כרגע, לפי חז"ל אני הולך, כי התאריכים האלה הם היחידים שלא מתאימים עם תאריכי אומות העולם, לא משנה, כל הזמן זה מתאים, רק בניין בית שני, לפי אומות העולם, זה מ-516 לפני הספירה עד 70, אצלנו זה 420 שנה, לא חשוב כרגע. אפשר כך להסביר, אפשר כך להסביר. בכל אופן, אנחנו כרע, בתקופה הזאת שבין הבניין, שבין בניין הנדבך הראשון לבין סיום הזה, עוברים 14 שנה נוספים, ובזמן הזה אנחנו, מגילת אסתר היא תקיפה, בזמן הזה. בין הצהרת קורש לבין בניית המקדש, נא לדעת שימי בית שני נכתבו על זה שבעה ספרים, אז זה די סגור. חגי זכריה מלאכי, דניאל עזרה נחמיה מגילת אסתר. בתקופה של 340 שנה והיא די סגור. אז אנחנו עוברים כרגע לפרס. וכאן מתחיל הסיפור שלנו. כולם רוצים להמשיך לבנות המקדש. הסונאים והקוטים וכל אלה, הסמבלטים והערבים והחורנים, רוצים להפסיק את העבודה בין המקדש, ואנחנו רוצים להמשיך. שמרו שהתחלף מלך בפרס ובה החש וראש. והוא מלך שקל להשפיע עליו, הוא ניתן למצב הרוח, ולכן מחליטים מכאן לשנוח שתי משלחות למלך החש וראש. משלחת הגויים שלחה את גדול הסונאים הידוע של ישראל, שהוא בן בן בן עמלק, והוא המן. הוא היה גם-גם-גם בארץ, הוא היה ספר בכפר קורסי בגליל. הגולל, בגליל? הגולל זה עדיין הגליל. והוא הולך, ובמקביל שולחים ישראל את מרדכי היהודי לשער לפרס בחזרה. הוא היה כבר, הוא גלה, חזר לארץ, ועכשיו גלה עוד פעם.

מרדכי והמן תסתכלו ישר את הפסוק הראשון, מקום מספר אחד. אלה בני המדינה עולים משבי עבודה שרגע לנבוכדנצר מלך בבל לבבל, וישוב אל ירושלים, יהודה איש לעירו, אשר בא עם זובל ישוע, נחמייס, ריה, ראליה, מרדכי בלשן. זה מרדכי, שהדבר אומר, למה נקרא מרדכי בלשן? כשהוא יודע בשירים לשון. מרדכי בלשן, מספר, בגווי, רחום, בענה, מספר אנשים עם ישראל. דקה, למרות שהם שניים וחצי שפתיים, אבל הם כביכול מייצגים את שני… יש פה 12 אנשים. כביכול אנחנו, עם ישראל כולו, 12. אותו דבר, כשהזרע עובר לפני נהר כדי לעלות לארץ, אז הוא מחכה לחודש ניסן ועובר בחודש ניסן. קיצר, הכול סימנים שאנחנו ממשיכים את הגאולה הראשונה של צעד מצרים. אז הוא חוזר לארץ, ואותו שולחים בחזרה לפרס, להשפיע על הממלוכה. למה שולחים אותו? המון סיבות. א', הוא היה שם, אז הוא כאלה יודע שביל השלום, הוא יודע פרסית, הוא יודע לדבר עם המלך. הוא מצאצא המלכות, בן שאול בן קישי שמיני. הוא איש יהודי שלא מודה בעבודה זרה, והוא, בחלקו נבנה המקדש, בן תתפב שכה. אז אכפת לי, הוא לוקח פטריות, והוא… אנחנו נכתוב אגרות שאתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים איתם, ואומרים מפורש, והמלכות תעסס ולא תעזור מיד, כמו שהבריטים עשו בכמה מקומות בחברון. עד שהפוגרום כבר עומד איתם, יש פוגרום. עכשיו תתכוננו לזה, שנה לפני כן. תתכוננו ותעשו, ואתה לא צריך לפחד מכלום. אנחנו רואים שם, הארמון לא ידע מכלום, כי רואה את מרדכי ישר וסבא ואז הוא שלח את דדי, מה קורה לך? היא לא ידעת כלום. כי הארמון מנותק, הוא לא רוצה שתדע, כי שאלו אותך, אתה לא יודע מה שהולך. אבל אני צריך לדחות את המלך ושהמלך נשלח, וזה מה שיעשו כולם. יש לכם זמן לעשות רשימות, לעשות זה, מה שכן. כך כתוב בתרגום השני. כל הרשימות שמעשו יש לנו את הזה, ולכן ידעו מיד לעשות את זה. אז כנקח גם 500 איש ביום השני בשושן הבירה, יש רשימות של כל המלקים האלה, ולכן תמיד כל הרשימות תוכלו לידינו, אז אנחנו יכולים… כבר אז התחיל המוסד להיות יעיל.

דין רודף החידוש שאנחנו צריכים ללמוד מהסיפור של מגילת אסתר, שרק על הירהור ועל תכנון, לא הרגו שום יהודי. וזה הפרוגרס, החר קשה, שלא מבינים שבין אדם רק מתכנן וחושב, כותב בעיתון, צריך להשמיד אותו. כן, יש מחלוקת העלוות דמרא. האם זה נקרא… יש מבחינת מצווה, מבחינת חברת ברשות, האם זה לולי תועלי או זה מצווה… בכל מחלוקת דונה, שאם זה כבר נקרא קיצר, לפני שהוא עושה משהו. אבל לרגע שהוא עושה משהו קטן וזה חושב… זה יכול להיות רודף, לא? גם… דין רודף, לא? מה? דין רודף. אם הוא רק מצהיר. אז תדעו לכם, גם השב"כ שרודף את היהודים, הוא יודע הכול על כולם, אבל עד שאתה לא עושה משהו, היה נגיד סגן, הרבי… הוא שומע את רב גינסבורג, הוא שומע את… זה כלום. אבל פתאום שומע שהקצין הוא קנה לבת חבלה, אז הם זה ידעו. אתה מבין? עד שאתה לא עושה משהו… אז בבער. אז בבער השאחים, כן. עד שאתה לא עושה משהו, ואז כבר השב"כ נכנס, הצמיד להם בג'יפים, בסוליות נעליים וזה, ואז אתה הלך, אתה פוצץ אוטובוס שם בוודאי, זה קיצר. אבל הוא יודע הכול, אבל עד שאתה לא עושה משהו שהוא פלילי, אז מה אתה עושה? מגלגלים את הכול, בכל אופן. אני הייתי מבטא מהם. מה? הייתי מבטא מהם. גם, נתניהו מת, נתניהו מת, הרי כידוע לכם… סליחה, אני לוקח את החלטי. איך נקרא? טראמפ לא יתקוף. הוא רק רוצה להייב, והוא רוצה שיהיה להתקנה. כבר הם נכנעו ולא עושה לו פרוקסיס ולא טילים, וכל הוויכוח על ההשערה ל-20 אחוז, 10 אחוז, זה כבר גמור, אבל לא כדי ללחוץ עליהם, אז הוא ישלח איזה משהו אחד כדי ללחוץ על זה, לעשות, ויגיד שהתחלנו, התחלנו לייצא דוחווה גם מלחמה, אבל נתניהו יודע את זה, רק הוא, מה שהוא מבקש ממנו, ברגע שהם יובלים טיל אחד, לנו מותר לעשות כך ואתם עוזרים לנו. הוא מתפלל שיהיה איזה טיל אחד שירעוף על תל אביב, ואז עושה את התוכנית שלו, כל זה, ואתה נמצא פה בשביל להגן עליי ולעזור לי כדי שלא עושה. זה המקסימום שיעשו. אני לוקח את החלטי. אני מאוד אשמח לזה, אני אתבדא, אבל איך מי שנחרץ הוא לא מגמגם ולא מעשה, זה… והוא רוצה פרס נובל לשלום, ואם הלחמה, הוא לא פשוט יקבל פרס נובל לשלום, זה הסיפור. בכל אופן. העבר, הוא רוצה שלום לגולם נחמה, הוא למד לי ביבי. זה לפני 500 שנה. היום זה רק… קיבל קיסינג'ר על וייטנאם, רשו ראשים אותם, ואחרי זה אומרו, זה נחמוד, כבר קיבל. זה לא משנה, עזוב. זה עולם משוגע.

הקשר בין אמן והחשברוש אז זו התוכנית של אמן, והוא נותן אותה טבעת, והוא אומר, הנה, זה נקרא, בא לה תלו, בא לה חיץ. אתה תקום ביהודים אל הדר בשנה הבאה, תסתכל בחלון, תראה, מדינת פרס, יודנריין. זה מה שאני עושה. איך אני עושה את זה? עזוב, אתה לא צריך לדעת. והוא מתחיל בפלגורלות, ביהודים אל הדר בשנה הבאה, יכולים כולם, ניכאל, לעשות פגרום ביהודים. ואנחנו… אז מה העניין הכסף שהוא נתן לחסברות, מתנה? הוא לא קיבל, והחסברו שומר שהוא לא קיבל את הכסף. לא לקח? לא. לא חשוב. סילב. הכסף לא תומך. או על חשבון הביזה, לא כדי לחזק את זה. כי זהו, ככה עושים, הכול מתקדם לכסף. אמרנו כבר, כסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, זה הדבר היחיד. זהו, לדעת. בכל אופן, זו התוכנית, התוכנית מתקדמת, והוא קלטה אליו הרעמון בחי. הוא התפלל, ועכשיו הנה, הוא מגיע אליו הכתב, הגיע אליו כי הוא אחד מהמחוטבים, והוא רואה לה שמיד הרוג ולאבד, ושב שק באפר והוא בוכה. אבל מה אתה בוכה? עולה לו רעיון. אמרנו שהיא קרובה יותר. הוא ניגש להסתר, תקשיבי. מי יודע אם להעות כזאת יגעת למערכות? מותר להסתכן הכול, אבל אם… זאת אומרת, עד עכשיו הייתי באונס, אחרי איזו שאלה של חל חכמים, אחרי איזה אונס, אסור גועים מאישה, זה יריבה לעבור. מה אומרת שהיא פסיבית, כר כעולם. אבל עכשיו אני הולך להיות אקטיבית, אני הולך להזמין את עצמי ולהיות, והיה כוונה גם כן מפגשים אינטימיים. אז הוא אומר, אני מרשה לך הכול, ישבתי בסנדרין, לאצלת כבודי ישראל, מותר לך הכול, וכאשר עבדתי, עבדתי, יכול להיות שתהיה את תו די, אבל עד עכשיו, את הראש שלך, וגם פה, זה הרגע היחיד שהופכת להיות מגררת ליוזמת, ממתבוללת ליהודיה עם צום ועם בתלבשת המלכות. היא לבשה, התחילה לחשוב כמו מלך והיא החליטה לעשות… הנה, ותיגייסטר, הנה, ותיגייסטר, ערך השרבית, היא אומר, מלך טוב וזה. מה? איך הוא אומר את חצי המלכות? הנה, זו דוגמה. בא מלך ועריך את השרבית. מה זה חצי המלכות ותיאס? תגיד לי דברים שייכים ללך, לזה, אבל אני אתן לך עניינים ממלכה לעשות לך? זה נקרא מקרה שזה לא סביר שזה יהיה. היא תסכי עניינים שלה, הוא תסביר את העניינים שלי. מראש כך, ואנחנו שומעים, מה שאת רוצה גם עניינים מלכות? אז זה נקרא מלך, זה לא הוא אמר, אלא מצרף המקרים. זה ממלך ביד נושא. לא, זה בדיוק הסיפור. זה לא מקרה שסביר שיוצא כתוצאה משוואה. מי לבת של הברשות? מי לזה? או להגיד, כה כל? לא נורמלי. ואז היא אומרת, אתה ומסיבות, בוא נבוא, אתה ואמן ואני למסיבה. זה מה שאני רוצה, זה הכול, בבקשה. ומה את רוצה? שם, אם יהיה משהו, אני אגיד לך שם. ואז מגיע למסיבה. אני עכשיו, תראו מאיפה אני לוקח את זה, הספקולציה שלי, הכול לפי חז"ל. המסיבה הראשונה, היא מזמינה את אמן עשר דקות לפני כן. והיא מראה לו פנים ומתלקקת עליו, ומראה לו שהיא מאוהבת בו וזה, וספר לי את התוכניות שלך, איזה יופי, והיא מתלהבת בכל דבר וזה, ואז מגיע החשברו שכבר עשר דקות אומר, רואה אותם ביחד, אומר, איזה נחמד, משנה יש לך, הוא ראית איזה סיפור, איזה תוכניות, אל תשאל מה זה. בקיצה, מוציאה לו את העיניים בכוונה ככה, הוא אומר, אבי, הזמנת אותי? רציתי? כן, כן, שנייה, רק אני גומרתי איתו, ככה, אני בכוונה מגדיל את זה. תכף תראו איפה לוקחת במדרש. ואז סוף כול, סוף יושבים, יאללה, בוא נשאר ונסגור, מה שרצינו אתמול, באת אתמול בבהילות. אני אומרת, תשמע, כל כך נעים, למה לא גם כן מחר אותו דבר? רבי רבותיי, זו נקודת המפנה, כאן עכשיו נפתח לנו הסיפור. תסתכלו את הכותרת, סיפורו של משנה. משנה זה תפקיד בלתי אפשרי בעליל. משנה יש לו את כל העבודה, את כל הזה חוץ מהסמכויות והכבוד. ומה שקורה כבר זמן, משנה שכל הזמן עובד, הוא יושב לו עם סיגר ומתנדד על הרסל, אז המשנה רוצה להעיף אותו, זה דרכו של כל משנה, זה הסמכ. אני עובד, ובסוף הכול בשבילו. ונוסף לזה תמיד אמרנו, המלך נושא אישה צעירה, ולרוב המשנה הוא צעיר ויותר מהזה, כן? ואז נוצר קשר בין המלכה לבין המשרד והכול בסדר. המשנה הקלאסי בתורה זה היה יוסף. אותו דבר, לוקח ויפה וצעיר, והיא מתיחסת אליו, ויוסף, שלושה דברים צריך משנה כדי לשמור על זכות המעמד שלו, להיות לואיאלי, זה אומר, ושלושה דברים אסור לגעת. אסור לגעת בתבעת המלך, בזכות החתימה, אסור לגעת בסמל הסטטוס בסוס המלך, בבולבו, ואסור לגעת באשת המלך, בענייני פרטיים. וברגע שאתה שומע את דרכי יוסף היה, איך השערה הזאת זכתה את אלוהים והרכב אותו מרכב את המפנה, והוא הבוס, אני רק עובד, אני עובד שלו. אגב, זה בכלל, אנשים הרבה מגניבים, עושים דוקטורטים, איזה מערות ברמלה, ושם מוצאים כל מיני דברים, אבל מי שמוצא זה הסטודנטים זה, אבל הוא אפילו בכל שנותן לו קרדיט, מה אולי, אבל הוא עושה, היא הדוקטורט שלך, אני שלחתי, ככה זה הולך. וזה שעובד עושה את העבודה בקושי זה. אבל כשהוא יהיה דוקטור, הוא יעשה אותו דבר ואז זה שלא. ככה זה הולך, כבוד, כבוד, כבוד, אני מקבל פרסים, כבוד, כבוד, ואני מצאתי. בכל מקום, ככה. גם בצבא, גם זה, תרסמך, ולכן אדם צריך להיות לואלי. היא מאמרת שאמן, הוא רץ למשרות ולאות, הוא לא יהיה לואלי כל כך. מה שצריך לעשות, צריך, הרי הם מחוברים ביחד, צריך להפריד את אמן מהחשבי ראש קצת שיהיה חשדות וסחסוכויות והכול יהיה בסדר. להזיז את הגבינה שמה. וזה התכנון שלה. לחכות זמן, לגרום להם לזה, הנה, מה ראתה? מה ראית? מה ראתה? הסתר שזמנה את אמן ביום השני. אז נורא מביאה 12 סיבות. עכשיו, אני לא חושב שהיא חשבה על 12 סיבות. אני חושב שזה סיבה אחת, כמו קנאה, לגרום לקנאה בין המלך והשרים. אבל ברגע ש… אתם יודעים, יש משחק שחמל שצריך לדעת 10 מהלכים קדימה לרוב בזה, ואתה עושה מהלך מחושב, אתה עושה מהלך מחושב עם שח. יושבים עשרה אנשים מסביב, וכל אחד מהזווית שלו אומר, בינגו, איי, איזה מלך. מה שאני רוצה לומר, 12 תנאים, אחד לקח את הצד הדתי, את הצד הכלכלי, את הצד האבלירומי, זה אומר, וואלה, בום. מכל צד שאתה מסתכל, אתה נקרא, בגמה אומר, כמי חשבה, אסתר, אחד התנאי התליה אומר, ככלו תנאים, ככלו אמוריים. לא שהיא חשבה על כולם, אלא… זה היה מהלך שמכל זווית שאתה רואה זה היה פצצה. להזיז את העסק והעסק יעשה. מה את אומרת? וכך קורה. אנחנו עכשיו תיאטרלים לגמרי. אני רוצה ביום השני, את בטוחה? כן, ומחר, מחר אני אסגר את דבר המלך. המצלמה שלנו היא הולכת לשלושה אתרים. המצלמה שלנו היא הולכת… בית המן, בית החשבורוש, ובית כנסת, דבורת מורנחי. המן חוזר הביתה, קופץ, בשמחה את המברגות, שלוש שלוש, פותר זרש, היום הגדול הגיע. את זוכרת שהיא באנו מכנן, עם המזוודה, עם הניטי, עם את יודע, צלח שבתי, נגמר. מחר כנראה אני הולך להיות הדבר החם הבא, המשה למלך. איך שהיא רמזה לי וראיתי בעיניים שלה שהולכים לבשר לי או שזה, הולכים לעשות איזה פוטשמה. ויאללה, תלוי לי. תלכי לתופרת, תעשי שלושה חלקים לכולם, וגם את, תתלבשי יפה. מחר בשעה ארבע אנחנו מוזמנים ליום הגדול, ונגמר הסיפור. אבל אני רואה טיפה עצבות יש בך. אני שם עליו. החיוך איננו שלם. מה הסיפור? מדוע אחד מפליא לי? ראותי את מורדך יושב בשער המלך, עושה לי את הנחס. זאת אומרת, יקירי, נצאתי את הפתרון. הרי למה אתה מתפחד שאתה להרוג אותו? בגלל שיש נושא מסרמלכותי ואתה לא יכול לעשות את זה. אבל עכשיו שהזמינו רק אותך והסתרנו את ה… נגמר, שימה איזשהו משני ולא יקרה שום דבר. ולכן תגמור אותו. ישו עץ גבוה חמישי, הוא בוא אל המלך. וזה הסיפור. יש פתרון גם לבעיה הזאת. ואתה על הסוס עכשיו, אתה לא צריך לפחד. אתה קובע. אגב, יש לי בן, הוא מתקדם לאט לאט כאן בהייטק. ובוסט הקודם שלו לא רצה להיות שם, כי היה איש מכירות וזה זה, והוא אזגן שלו. ואז הוא שואל את החברים, תגידו, מה הולך? אל תשאל, תחוש את הזה. תגד, אני עכשיו בניהם כבר מותן את הרכב. תיכנס למשבץ הזאת. אף אחד לא עושה, תיכנס. ואז המענה להיראה שיש פה איזה בוסט. וככה היה, אתה שומע? תקראי, אין פה איזה… רק לגמרי מונה על ערך מזה, זה וקיצר. הבוסט יושב שם בהולד ובאמריקה, ואני אומר, תשמע, אני רואה שאתה זה. ומה אתה שואל? אתה תשאל אז אחרי זה. תיכנס ותראה שאתה… אתה אזגן שלו, נכון? אין, אז אני נכנס בו כמוהו. אל תדבר מילה, תיכנס, את כל הזה בלי חתימה. ואז תגיד, שמע, אני לא יכול בלי זכות חתימה. וככה, ודבר שלמעלה לא בוסטית-יהודייה, אמריקאית-יהודייה בכלל, מצחם. החברה היהודית בכל אופן. ומה אתה שואל? מזה חושב שזה בקרה? לא, לא במקרה. זה גם, אין לו… הרצון דבר. אין לו, לא תואר לשאול על תואר שני ולא בגרות, אבל הוא מוכשר כמו שד, אתה מבין? בדיוק, לא צריך. אז הוא ככה למד את הכול, לאט לאט, בקורסים ככה. מה, אין איזה? מה? בנושא של הודו, איזה תחום? מה אתה אומר? מחשבים. כן, אני מכיר את זה, כן. לא, אין לי שום השכלה פורמלית. לא משנה, אבל הוא… ככה אתה מתקדם לאנגלית ולזה, הוא אומר, אם היה תואר שני, הוא אומר, אני מזמן הייתי… אבל ככה זה מתקדם. עכשיו, בהתחלה עשה כל העבודות שחורות, אתה יודע, מיילים, ולהביא את ה… לנמל, את ההתשוריבות, הכול לעשות דברים. הוא בגלל הכנסת… מלמטה, אתה אומר, מהשור. מלמטה? אבל הוא אומר, תיכנס, תיכנס. בטבעיות, אין אף אחד, אז אתה חותם. לא, מי שולטו? מי ממונה על הרכב? הוא אומר, אני… בבקשה, מה אתה… אני על הרכב. אני אתן לך אישום עוד חודש ככה בקיצר. אז היו… כי הוא לא עובד, הוא אומר… הלבקו. הלבקו, בדיוק הסיפור. הוא אומר, אל תחכה, זה הרגע, תגמור עם זה. אתה המלך. מה שאתה אומרת. עד אותה נקודה, שמה שאתה אומרת את זה, אף אחד לא יודע שסר יהודייה. אף אחד לא יודע, זהו. אני אחר כך אגיד לך פעם. כזה, כזה, בסוף. לא גילת את ה… המשלימה שלנו עוברת לבית החשברות. בית החשברות. נודד את שנת המלך, לא פלא. וכל הסיפור הוא… הרי מלא תככים רוחשים, מרעילים, מוקדם בטרש, וכל הריון להרחיק, ישושה, ישבירה, לא משנה כרגע, זה ממש… ויכול להיות שדווקא, ואני לא יודע מיהי, מה היא. יכול להיות שהיא, ואתמול איזה עיניים עשתה לו וזה. ואני יודע מה בסוף של משנה, רק מרים לו את האסברו, הוא כבר חושב את הכול. ככל שהכרתי את המועד, וא מסתובב בארמון, מבלבל מילים מפרסית עתיקה ולא יכול ללכת לישון. הוא אומר, חבר'ה, אולי תעזרו לי, תנו לי איזשהו עוגן, משהו. הוא אומר, חודש אחד, הוא אומר, תקשיב, בוא נפתח ספר זיכרונות, ונראה מי בעדך בטוח, מי אחד שיכול לסמוך עליו. הוא כותב את ספר זיכרונות, הוא אומר, עוד חיים. מה נעשה למה עוד חיים? הוא אומר, נעשה למה עוד פעמים, ומצאנו מדינות התגמול שלי לא נכונה. זה שהוא הכי טוב אליי לא מגמל אותו, ואלה שהם רוכשים את זה, אני מעלה אותו, רק רגע, מחר זה ישתנה, ואני מחר קודם כול מחליט. הוא צועק בארמון, יש, מצאתי עוגן שאני יכול לפי, לכוון את הממלכה. ואז הוא הולך, מוריד את הפיז'אמה, הוא הולך לשם. הוא מתכוון ללכת לשם, פתאום… שלוש דביקות. כאן, אם אני היצקות לגמרי, זה לא… והיום הלך מי בחצר עבור, הקול שלו סדוק ורועב. נפתחת הדלת בחריקה עם צללים ארוכים כאלה שרואים רק את הצל של הקורש הזה. קיצר, זו ההצגה פה, מי בחצר הולך עם ידיים… הוא כמעט מושיט את הידיים לצ'אוצ'סקו ואלנה, זה, הכרתי דקה אחת, היא באה בשלוש בבוקר לפני המלך לעשות את זה, והוא רואה… כן, אני רוצה להתאמן, ואחריו קול בניו, הוא אומר, אין לו מה להפסיד. החלצו פה ב… אין לו, זה בדיוק הסיפור. התכנון שלהם, הקדימו אותי, חיכו בלילה שאני ישן, יכול להיות שהוא כבר הולך להשתלט על כל מוקדי הכוח. הם יודעו, זה לא מה להפסיד, הם יודעים שבתחתית זה תמיד כוח. הם אומרים, תשמע, חיכיתי לך, לא הייתי לקרוא לך, אותך אני מחפש תקשיב. אין, אתה משנה למלך. הכי יקר, הכי חשוב, הכי קרוב. רציתי להציג חיצה אישית, אבל תגמרי לי בחינות, בחינות. מה לעשות לאיש אשר המלך חפש בעיקרו, הקטן האלה? אבל בחינות אני רושם כל מילה. כל מילה, תחשוב פעמיים כי זה אירוע. היום הרמן בליבו, ומי יחפוץ המלך שאתה יחפש? אם תצמו את העיניים, תשמעו את המילה, המלך עוזר שם שמועה פעמים. איש אשר המלך חפש בעיקרו, יביאו לו לבוש מלכות, אשר החבר לומר, הבסוס, ואשר נתן כד מלכות בראשו, ואשר זה, זה, די, נשבר לי להיות משנה, אני רוצה להיות מלך ואם בסוס מלכות זה כד מלכות. די, והוא שומע את זה, והחששות והפחד שלו עכשיו מתחזק. אבל הכל עטוף יפה בילדות. אמרת, תחזור עוד פעם, תרשום. תרשום. מהר, קח את העוזר הזו כאשר דיברת. מה שיחל לך מראה, זה לא שער המילה, זה לא כל השער דיברת. רבותיי, אני רוצה לחלק לכם את הדג של פורים שלי. זה הזמן לחלק את הדג. תקחו את הדג. תקחו את הדג, עם צבעים, תראו מה שיש בדג הזה. זה ראש של פרדש אדם. אתם רואים, במשולש הזה, האמן עולה לגדולה. אתם רואים? האמן עולה, תקן, נקרא את זה. בכל מקום שהאמן עולה, זה אחרי זה עובר למרוד חי. רק בואו נקרא, ואחרי זה נראית איך זה מתהפך. גדל המלך חש בראש את האמן, אתם רואים? זה הולך, גדלו המלך… עשיתי בצבע וגם בגופן אחר. והיה שם את הבתו בידו, וככה הוא היה שם את הבתו. האמן בקש להשמיע את כל היהודים והיקו בכל איריהם. שגו ואבצע לרבים, רבים התייבדים. והייתה ואפלה יעשה עץ, והתלו את הרבה של העץ. והיא רשוה לבוא והאבצע הזה היה לבשמחה. היא שמה לחמאת זמיקה ובראש מלכות, כך תלוי את הסוס החנה. בקיצור, זה הרגע. זה הרגע שהאמן למעלה ומרוד חי למטה. ואז ברגע הכול מתהפך. זה המהר. זה קורה הרבה זמן. ואז מהר, אתה מידרדר, וכל מה שאתה הולך הולך למרוד חי. למה עשיתי? אני של דגי. יש השגחה, אמרנו, מלמעלה. לא מישהו עושה את זה. זה לא סתם. מסגיל הגויים מיד, דמרים כדי להוריד… כשרוצים לצלות מישהו שמים כיסא ואז מורידים, הצלתה נשאר תלוי. וזה מקימים אפר דג, כדי שתיפלל, כדי שזה… הכול כתוב, רשע יכין וצדיק ילבש. זה הרגע שהכול מתהפך. זה דגים. בקיצור, הדג הזה, אפשר לעשות דג של אסטר, לבשתי אותו דבר, אבל ממש מילים, אתה רואה. דג זה שבע. מה? איך? שבע. הכול שבע. שבע זה קדושה. הכול. אתה יודע שכל מה שיש לשבת זה שבע. כן. דג וים ונער וחמי… הכול. זה זהב. זהב זה שבע. 14, כן. 14. בכל אופן, הוא אומר, זה הרגע. לפני אחר כך… שאתה עשית… אתה עשתה. ברגע שעץ לך הדרג הראה, מהר, לכן זה היה. זה היה מהר. מהר, ככה. ואם נפגשים בדרג, אתה גם נראה נפגשים. ואז הוא אומר, כך, נכון אמרת? הוא בהלם. אבל הוא אמר, הוא אמר, הוא קטע בוחתיו. מכיע למרדכי מרדכי, מצלמה שלנו מרדכי, הוא יושב עם התלמידים, לומד עומר, ובוכים. מתפללים ובוכים ולומדים. הוא אומר, מה אתם עושים? האמן אומר, הוא אומר, אנחנו פלים, יש לנו גזרה נוראה. הוא אומר, מה אתם עוסקים? העומר, מה זה העומר? זהב או כסף? הוא אומר, לא, לא, סעורים. סעורים, לא חיטים, סעורים. אמר, יאללה, ניצחתם. הסעורים שלכם ניצחו את עשרת אלפים שקלקס. האמר שאומר, רבותיי, האיכות שלכם ניצחה את הכמות שלהם. הם הולכים לפי כנראה, התפילה והבי, זה זה, בקיצור. שברתם אותי? והוא הולך, יאללה, אומר, אבל לא רחוץ, לא זה אומר כך? זה אמרנו, אני אספר, אני ארחץ אותך, אני אעשה אותך, תעלה, מלביש אותו, וכאילו לפניו ככה ייעשה לאיש. אז המשטרה, המדרשים עוד יותר הולכים. הבת של ההוראה, מי הולך לנסוס הזה? היא בטוחה שמורדך יולך, ואמר, ננסו. היא שופכת את הג'ורה, וזה בקיצור, הכול מתהפך ברגע אחד. זה הכול קורה בין היום הראשון לשני, בגלל שהחשד, כינתו מלך, כינתו בשרים, הכול כינה ושנאה. ואז הוא בא, מלוכלך כולו, וזה אומר, מה קורה? הוא אומר, לא פשוט. לגמרי, קודם כתוב זרש, לכל אוהביו, עכשיו לכל חכמה, היא כבר לא כל כך אוהבת. היא מזכרה, יודעים אור דחי שאכיל אותה נלפו לפניו, תיזהר, כל מילה שמה, תיזהר לך, נפלתי פה לפניו, תיזהר, תזהרו לי. תודה. והוא רוצה לנוע קצת להתרחץ. עד שהולך להתרחץ, הגיעו סלסים, והיו הבהילו להביא את אמן, כבר ארבע חצוריים. ביום השני, במשתי הים, היא מזמינה את החש בבראש לפני חל. ואת אמן היא מזמינה בארבע ורבע. אחרי שראש אומר, לילה קשה עבר עליך, נכון? אתה בטח חשד את האישה, תגיד, אתה לא מבין, אני דיפלומטית, חדד לשון, צריך לדעת ככה זה. ככה זה הולך בדרכי הרוח, דיפלומטי, מסמורתות. הולכים קודם כול עם השני, ושואלים אותו, מתעניינים, ורוצים שמתעניינים, אחרי זה המלך, זה אמן, ובקיצר, תרד, אתם כל הגברים חושבים כל היום. שואלים, יש לך בוגדו ורוצים, תרגע, הכול בסדר, עכשיו מתלקקת עליו, הכול בסדר. אמן מגיע, עוד לא… היא רבילו, הוא עוד לא מסודר לגמרי. הוא אומר, מי זה הדבר המסריח הזה? תעיף אותו. היא אומרת, הזמנת אותו? אומר, טראם, שישב שם בצה. קטע על הברקבה. אבל לא נעים כבר, הזמנו. היא, בוא, היא אותי הרגעת, אבל עשינו טקסט מלכותי, בוא נשב. טוב, שב שם בפינה, כמו שגריר טורקיה בישראל, עם על כיסא קטן. עם על כיסא קטן. הוא אומר, יאללה, נגמור את האירוע, בוא נשתה ועכשיו תגיד מה את רוצה. היא אומרת, לא, לא כדאי. אולי גם עוד מחר אומר לה, דאיי, מספיק, אתה שיגעת את זה. היא רוצה להגיד, המלך לא צוחק עם על המלך. אז מוציאה דף מקומת מהכיס, הוא מתחיל להפקות. המד בוכה. רוצים להרוג אותי. כולם רוצים להרוג אותי. מי רוצה להרוג אותך? כתוב, היא רצתה להגיד הוא, החשברושקי, זו בת המלך, כן? איך רואים? איש, צר ואוייל. למה אתה לא מוכר מינים? האמן. זה מה שלא רצתה להגיד. אלא היא רצתה להצביע לה. שם כתוב, בא מלך ועשה את זה, כי באופן טבעי, מה זה מלך? פתאום הוצאת דם, החליטה עליו. אבל איש, צר ואוייל, האמן, זה האמן. הוא אומר, הוא רוצה להרוג אותי. איפה? תסתכל, כתוב. להשמיד אותו ולאבד. שאלתי אותו, אתה חתום? האמן אומר לו, זה המלך חתום. אני רק זה, אני רק המבצע. אז הוא אשטער שהוא, תחליטו, רוצים להרוג אותי. מה הקשר אלייך? אומר, אני יהודייה. למה לא אמרת כל הזמן שאת יהודייה? אתה מבין למה. מה הייתי אומרת? אני לא הייתי מתכוון למלכות, נזמן היו תולים אותי. סונים אותנו בכל מקום. ולכן אנחנו שותקים ועד שלא צריך זה. וראית מה שקרה, ואתה מלך מתחילה לתקוט. אני באתי אליך, פיקוח נבש כזה שתגן עליי. רציתי לדעת ש מי זה. אז הוא אומר, עליך אתה אומר, עליו תחליטו. האמן, זה אתה לקחת את התאבעת אתמול. הוא אומר, המלך, נכון, אבל ביקשתי, אמרנו, דיברנו. לא סיפרת לי, הוא אומר. גם אני לא ידעתי זה. קיצור, אמרנו שהוא דיפלומט חדשון, הוא הולך לעשות… המלך לוקח סיגריה, הולך לה… אז הנה כתוב, המלכים, הם נהנו את עצי הגן. מה פתאום אתה יוצא באמצע? תחליט. לא, לוקח פסק זמן לשוב. עוד פעם סיגר קוהיבה בחוץ. אגב, הבאתי לשכנות סיגרים בירושלים. אמרתי, מה הוא מאשר נתניהו? הוא אומר, קוהיבה ועוד כמה. אומר, אבל היום קוראים לזה סיגרי נתניהו כבר, תזמין? אז בחוץ כתוב, המלאכים… מה פתאום עושה שופט כזה? הנה, ועד שזה, אז שהוא רוצה לבקש, אז הוא הפיל אותה עליה, תאמין? מלאך הכוונה, קרה דבר לא צפוי, אבל זה מקרים. אבל פתאום הוא הולך כדי לחשוב, לצלם, מה לעשות, מה לעשות, והוא בא אליה ואומר, שמי עד שהמלך… תגידי מילה אחת, אחרת אני תולים אותי. תגידי שאני לא ידעתי בבין. את רואה שאתמול אומרת, אני לא ידעת ולא ידעת שהודיעה, אם הייתי יודע מיד אני חוזר, תגידי מילה. והיא הולכת, מתרחקת, אני לא יודעת, לא ידעת, לא ידעת, ועוד הוא מגיע לקצה הזה, אני עושה באופן טבעי. נופל עליה. הרי השם פופים, לא מיטות של השחרקים. והוא בדיוק חוזר… לא, הוא עכשיו בכוונה איפה שיש מכשול, שמיכון עליו. ובדיוק הוא רואה, חוזר רשת בראש לשאול שאלות, פתאום הוא… הגמר הסיפור. תעמוד, אמן, תעמוד. אתה יודע שבכתב המינוי אמרנו מה תפקידו ל משנה? לא אישה, לא סוס ולא אחוז חוץ קטימה. לקחת אתמול את החותם, לא אמרנו כלום. אתמול כשאישה אמרת לך מה לעשות, דיברת על סוס המלך שאתה רוצה. ועכשיו גם נכבוש את המלכים מבבית… כתוב בערב. כתוב, הדבר מפני המלכה פו. אמרים שבפרסים העתיקה, שאמרתי זה, אם היה מסתכל לפני המלך, הוא היה מקבל חנינה. אז וכן שמו לו את הסק. לגב, אני חייתי באזה שנים רבות, ואני לא אוהב ערבים, אבל… יש דברים שראיתי שאני… נתקדס, אספר לכם. במשטרת המחנות תפסו איזה 11 איש, היו בשקולה מסקים מלאים שתן ומגבנית, סקים סגורים, פוצץ את הראשים שלהם בעלה, זה אני אוהב להיות. סתם ככה, תבין. ראשים, תהרוג אותם. פוצץ את כל הראשים עם עלה, והוא לא יכול לראות מי זה. אני לא יכול לראות. קיצר, אכזריות כזאת. וזה לא משעדור, רוצים להוציא מהם קורות, זה קיצר. אבל לא, הראש שאומר… מי שרוצה לנצח את האכזרים האלה צריך להיות יותר אכזר מהם. אני אמרתך… סליחה, אני… מה עשינו בפורים? הנה, מה עשינו? תהרוג אותם. לא, אבל דיבור שחטנו אותם. אתה לא קשה לך לראות. 75 אלף. אני אשכנזי, מה אתה רוצה? קשה לי לראות, היה קשה לי לראות. לא, אם ניסו לנו את הראש… קשה לי לראות בפוצצים, ראש של זה, מה אתה רוצה? קשה לי לראות. רחמנים, ביישנים, במלך הסדים, זה מה שלנו. את יודעת, כשסיפרו… אבל אם נבגרו מזה… אז בסדר, כשהיה צריך… כך סיפרו לנו בתירונות. בסדר, אתם מתכאים שצריכים לעשות פעולה, אז לוקחים סכים של חתולים, ממלאים, עם פגיונות, יש, תראה, דם משפרית, ויללות וזה, כי זה לא פשוט. אתה מבין? עזוב כרגע. מהרמתך? הם עושים מצבים… אני אעשה את זה. כולם מתאימים לאותו דבר, זה נכון? זה בדיוק. יש אחד עדין, אז בזכות האחזריות אתה תוכל להיות. יש גם אחזרים, זאת… אני סיפרתי לך, כרגע… פני המנחפור, סתם ככה להרביץ. לא מתאים לכל אחד להיות מגב נדבי. נכון, נכון. משבקנית. יש עוד מאוד אחזרים, דרך אגב. אמרתי מה שזה. כל אחד… הם לא מבוכים כאלה. אתה תעצור את השומחה. הם לא מבוכים. זה לכולם, כל אחד יש תחקית בעולם, אני לא מבין. בסדר. כולם יכולים להיות ערב? כן, בכל אופן. אז פני המנחפור, וזה המנח… אבל אמר, אני אומר לך, הייתי משמעים, תן לי מילה להגיד מה זה אתה מתחת להלסה כזה. הוא אומר, תן לי מילה, אני אסביר לך. כמו שאתה לא יודע, אתה גם לא יודע, הוא מתחיל, אמר, יש לו פה. ‫ואיכשהו הוא מתחיל לדבר, הוא אומר, רק רגע, תן לחשוב. ואז מצביע מישהו חבונה. חבונה, פעם כתוב חבונה באלף, פעם בהיי. פעם הוא חבון חורבוני, הוא מחור כמה פעמים, ופעם הוא חורבן. זה האופורטוניסט. הוא רגל פה, רגל שם. ואם הרוח הולכת פה, אומר אני פה, אם הרוח הולכת שם, אני שם. כמו בגיל. כן? איפה שזה. יושב בסן פרנסיסקו, האמן מתבונן. לגבי, הרן היה כזה. האמן, אני זה, אם אברהם, אני משל אברהם. לגבי, אתה יודע מה זה הממשל אברהם? הוא אומר, אני היום? אני מאז האלטלנה אני כבר איתכם, אתה מבין? לא עכשיו, אל תשאל, אבא ואבא שלי כבר היו בניקוד, אתה מבין? לא עכשיו הוא מחליט. אני מזמן איתכם, אתה מבין? זה בדיוק הסיפור. וחרוונה, הוא היה מחבר שלו, ויחד בנו את העץ, יחד בזה. מצביע, אתה זוכר, בלך, כשצעקת בארמון שיש דבר אחד שאתה יודע ועליו אתה יכול לבנות את המלכות, וזה עמוד עד אמצעית, אומר, כן, מי שעוצר את טובתי רוצה, אתה זוכר? בבקשה, הנה התמונה. צילמתי לפה לרוי. היום זה עם שלוש מצלמות בוואי. אני יחד איתו, אתמול בנינו אסלמור וחיים. ואם מי שרוצה את רעתו רוצה את רעתך, עמד זה נכון? כן, אבל אני עוד פעם, עוד פעם תסביר, הכול סגור, הכול סגור. הגזרה הייתה ביודגים אל הדם. בפצ'י דיסן כמוך שלושה הם נגמר הסיפור, נגמר. והשבוע תמיד במחורת, מחורת הפסח. היידים את ההוראה וסמלו ספילים כך, שזמנתי את זה מערב מן ההר.

הוראת היהודים מה עושים יהודים כשבעוד שנה הולכים להרוג אותם? הם משמידים את מני היהדות. בלי כיפה, בלי כובע, אני תישאם עם זה. ולכן כתוב, היידים את ההוראה, זה תורה, ושמחה זה יום טוב, ויקר אלו ספילים. הספילים זה מילה. אני, בלי מילה, מה אני צריך להסתכן? ולכן כשחזרה הגזרה וניצחו, היידים את ההוראה וסמלו, זה הכול חזר, הכול חזר. לגבי, דימנתי אחד הפעמים באשר תורה אצל רביינברג. במשל? כן, אני יצאת לאמריקה לעשות שמור בשמו. אצל רגיל, יש דבר תורה בשמו. אבל בדיוק אני אספר משהו על משהו בשמו, אני השליח שלו. כתוב, היידים את ההוראה וסמלו, אני הסברתי את זה ככה, שחזרו כל סמני היהדות. אבל הוא אומר, אז למה לא כתוב? למה כתוב? ליהודים את ההוראה וסמלו, שיהיה כתוב. ליהודים, היה תפילים וצ'צ'י, זה מילה, הוא אומר, זה חסידס. היה תורה, אבל זה לא היה הוראה, בלי גשמק, בלי ברן, בלי אש. היה, אבל בלי ססום. עשו את זה, אבל לא עם לד ולא עם… זה הסיפור. זה חסידס. זה חסר. היידים את ההוראה וסמלו. הקימו את המצאת שם בחשן, לכן הדרקים לא קבלו חש בראש. עם הגשמק, עם הברן, עם הכול. זה הסיפור שחזר הכול. תמיד קימו את זה, אבל מצוות אנשים הוא לומדה, כאילו הוא כבר עושה. הר קדיגיל, תפעל לנו הר קדיגיל עד פורי. ואז נכנסה לנשמה. אם משנה זה נשמה, זאת אותו חברה. אבל זה לא נגמר, יש חוק. כי דבר שנכתב בית המלך ונכתוב בת המלך, אין להשיב. מה עושים? מלכות שלא עולות. ולכן היה צריך לכתוב עגרות שניות. ולכתוב שמותר ליהודים לקהל ולעמוד עליו שם ביום הזה. גם זה חידוש. והגמרא אומר במעשה מגילה, אלמלא עגרות הראשונות, שאמר לי, עוד כולי שאומרו, המלך הזה עושה צחוק על מה הוא… זה עושה צו, גמר צריך להיות גמר. אז על העגרות שלא התייחסו לצחוק. כי אם היו מתייחסים ברצינות היה מיד, לא היו מחכים.

יום העצמאות וחשיבותו איך שם ליהודים… אלמלא עגרות הראשונות למשתיים מסוימים של… עכשיו אני מבין למה יום העצמאות, הרב זה אמר שזה היום הכי קדוש לעם ישראל, כי אנחנו יכולים לעמוד על נפשנו. נכון, נכון, זה היום… זה הכי קדוש, יותר מיצר, מצרים… לקהל, כשהיהודים בגלות, אני אמרתי, ראיתי סיפור בליטא. היה איזה חמישה יהודים, טבס טעם הגרמני, קבע לו טעם, התחיל לראות ו… מעצור או שנגמרו לה כדורים. מחכו פה שנייה, הלך למחסן להביא עוד כדורים. הם עשו היידים, חיכו. איפה, מתי זה אמר? בליטא, ב-44. הם הגרמניים. חיכו. נראה וכולם, אחד נשאר והוא סיפר על זה. זה, בגלות, אתה מתנצל של חלק. הוא יתקור על ידי המחסן ולסגור לו את הדלת… אבל זה בדיוק הסיפור. אבא שלי שיהיה בשואה אומר, אתם צחקתם לנו סבונים, אנחנו זה, וזה גרמנים, טנקים וזה, אתם פה בערב, אתם… מה זה? אתם מתנצלים לארפת לאיכות, ואיך נקרא, הגיבור הגדול שרון, כל הצברם שצחקו עלינו, אתם יותר גויים. ושלכם, המדינה והכל העולם, אתם, כן, לא… אסה קשר. לא, איזה מחסון מדוגש. איזה מחסון שם זה אומר? הוא שלח לו מכתב סליחה, לא התכווננו, ועתינו לזה. מה אתה זה? סבונים? אתם אלופי הסבונים, אתם, לא אנחנו. יצא מעמד אומה גרמנית שהיא לא הוכחה שדה זה, ואתם מתנגעים כמו סטחולים, קאטיוס. אז הוא אומר, תמיד חשבתי, צברים, גאים, איזה צברים. אנחנו… דגיו, כל הלאומים, אף אחד לא מערד בשואה, רק היהודים, בכל גטו. כן. רק היהודים, משום דבר. כתובה, משום דבר. לא פולנים, לא שום דבר, לא הרוסים, לא איטלקים, לא היוונים, כלום, כלום, כלום. ותחת זה, שאין לנו כוח ולא מסורת מצבאית, ואנחנו יותר חזקים מכולם, בכל אופן.

הכוח היהודי בגלות ואז… הם עצמי חיים. הם קישים את החיים לדרום מכולם. הם כולם… ואז מודה מקייב על המודע נפשם, והוא אומר, אני רוצה רק להרוג עוד 500 קראתים, חצי חמלית צריך להרוג את כולם. וכאן בא הסיפור שלנו. הם באו בשביל בית המקדש, ולכן הילד שיולד בצדר יבש, שהוא נתן רשות עם לא עוד בית המקדש. תבחו את הדף השני, תראו כמה דברים מעניינים. תראו כמה דברים. קודם כול, כל מה שאמרתי ניצר בראשי. הסרט בני אמן, מקום מספר 11. הייתי בסדר עולם, אלא השרה שכתוב שתתנה על יהודה וירושלם כמו שכתוב בסדר עזרה. הם הולכו את החשבורוש כמו שאמרנו. ומה היה, סתנה לוותא לה, או לימנע גולעמיקו, או שהתחילו מנתון את המקדש, וילשינו עליהם הקוטים, ויחדילו. וכשמת קורן, שמלאך החשבורוש התנשא, המנדט שלו יעסקו אותם בשום שנה בבניין, ושלחו בשם החשבורוש שסרט ילוות לא. ואחרי זה ראינו את השפן, זו מדי. רב' עמי, רבי ידע, ורב סימון, רב' עמי, מה שפן עם הסימני תומה וסימני תרה? ככה הייתה מלאכו מדי, מועמדת, צדיק וראשה. רבי ידע, דריה ושחרון, שזה שנתן רשות, בנה של אסתר היה, טהור נעימו וטמם מאביו. ואז מביא המלבים בנחמיה, נחמיה בא כמו 20 שנה של משושן הבירה, ואומר למלך, למה היה הפנים שלך? הוא אומר, ירושלים חרבה. פסוק A, 12. והוא אמר למלך, אם על המלך תאהבים איתו אבדך לפניו, אשר תשלחני ויהודה ירד לקברות אבותיי ונענה. והוא אומר למלך, והשגל יושבת אצלו. עד מתי המלאכה אבדתה? שוב, הייתה בדבר. אומר המלבים, השגל, לדעת חזל שמלך זה היה דח יבש, השגל, זאת הייתה אסתר אמו, שמיירה בשאלה הזאת באבתה הייתה מוות מולדת. היא נמצאת שם בשביל הרקע הזה. הטרגדיה היא שזה עדיין מגילה של גלות ונשארים בחוץ לארץ ומתבוללים, וגם היא ממשיכה להיות נשואה, צדקת, עד כדי כך שהזוהר לא יכול לסבול את זה, אז הוא אומר, כל פעם שהוא בא אליה אז נדמה לו כדמות שגל, כי קשה להבין את זה ככה, ושירים על נרות בבל שם, שם גם בחינוך, ולא עושים שום דבר. היה להם נזל, זה… ועוד פעם יהיה כזה דבר. רק, איך זה נקרא, בנחמיה הוא מתחיל, איך זה נקרא, זה הפרק הכלכלון של מדעת אסתר, אבל עדיין נשארים שם, באמריקה ובזה ולא… וככל שלכם, והיא תפחה גזרה וכבר בונים, תעשה משהו. על אלה שנשארו בבל.

שלוש מצוות לישראל והסיפור ההיסטורי הוא כזה, שלוש מצוות, מוצטבו ישראל, כולם. שלוש מצוות, מוצטבו ישראל לכניסתם לארץ. למנות למלך ולהכריץ ראש המלך, למנות בת בחירה. כך היה בית שיית מצרים, אי אפשר לבנות משכן שלא הולך בממלך, כי בכלל צריך מלך. כך היה שאול, שאול לא עשה, אז התאחר, דוד השמיד את הכול, השלמה יכולה לעשות את זה, וגם בית שי, וגם בית שחר, הולך להיות מפריעים המלכים האלה, ועד שאתה לא גומר אותם, שאפשר לבין, אי אפשר לבין אותם במגדס, זה הסדר. הסדר, ומלך, הרי הוא, לכן הוא ממשפחת שאול, צריך להיות מלכון, וכל כל מה ש… השלוח מפריע את אלה שמפריעים, ולכן אי אפשר לעשות את זה. ולכן פה, איראן, המאן, צריך להשמיד זרוע של המלך כדי להתרומם, וזה תמיד, אלה מפריעים, זה הסדר. אם אתה עושה על ידי תורה ותפילה והכול צדקות, אבל אם לא, הולכים בסדר, יש כוח, עושה סור מרע ואחרי זה עשה טוב, ולכן זה בדיוק הסיפור. לא לחינם גם הקבעת המדינה, רק אחרי שהשואה, והזרוע של המלך, ככה זה הולך. אבל אם אתה לא תעשה את זה, צערות רבות. ולוקדים את זה כך, אומר השם ישמעואל. פרסת דחור. הנה המלך עם אח שמור והחוצץ מלכות. הוא המפריד הלוף, הדכתי ביד על כסייה, שאין השם שלם אין הכיסא שלם. אין השם שלם הוא מלמעלה למטה, ואם הכיסא שלם הוא למטה למעלה. כתיב לו, הכנף עוד מוריך. כאילו הפנים של מעלה בחוסר… ובואי לכם ישראל דרבידים שלא יזכו לקבלת תורה, כן? כל מניין בבחירה, לא יולם צריך להיות מחיית המלך במשכן ידי ישוע, וכל הבית ראשון מישאול, רק יואב, וכל מבית שני. אם הם רוצים לבש תמר, נתן לבוא לידי משיח בניוי. ולזה אנחנו מחכים. יש את הכוחות, יש את הכול. ראית? ברגע שאתה עושה, אל תפחד. אגב, זה נס גלוי. אתם רואים שזה נס סתם? עשר שנים, יום-יום, מפציצים בסוריה ובאיראן, יום-יום. עשר שנים, מטוס אחד לא נפל. נפל מטוס אחד פה מעל לכן, זה מטוס אחד. אתה קלט איפה? רייס, עשר שנים, יום-יום. אני שומע את זה ליד הבית, מי יעשה? וגם עכשיו, בגדירן שפחדו מזה. חצור. אחד לא, אחד מלא מדע. לסף, אתה תשמע. זה מקרה, אבל זה לא מקרה. זה לא מקרה, זה רצון השם. ראית? כשאתה עובד, זה אפס תקלות, פשוט לא ירומן. לא. ועכשיו אנחנו עם שני מטוסים, לא יודעים איך נוסחו. למי? באיראן, רואה את המטוס. יש לנו שליטה… לא יודעים. אז אנחנו עוסקים בסייבר. שולטים על המטוסים שלהם. היהודים עצמם בסוף נשארים בגלות. יש לי להגיד משהו על הדבר הזה, מדהים, זה כל המגילה. אתה יכול לחבות. חבר, חבר. לא תקוראי. איפה מחביאים? איפה העברי? העברי, העברי? כאן.