קודם כל, נשלים עוד סימן אחד מהסימנים שראינו בשבוע שעבר, קרפס יחץ. נראה את המגליד ואז נשפיק עוד בשיעור הזה, ואם לא בשיעור הבא, כמה הסברים קצרים של הרב קוק על ההגדה של פסח, כמה ביקורות, שכמה דברים שנראה לי מעניינים וחשובים. אז קודם כל נראה את המגליד, אחר הפעולה מרשמת את תוכן ההתחלקות של שני ערכי האכילות שהם באמת מכוונים לעומת שני ערכי החיים: חיי ההכנה, שבהם האכילה אי-הכרחית מצד התכונה של הצדק והטוב, אבל לא תבוא אל ערך צורך העונג והכרתו בתור מצוי הגון ומתאים לנסר הטוב דרך השם, והחיים התכליתיים שהם עולים במעלת הקדושה, עד שהחיים וכל ההרחבה שיש בהם ושאפשר להיות בהם, כולו הוא קודש קודשים. צריך להכיר איך שאבוד מצרים ויציאת מצרים הם הנושים של שני מיני החיים: חיי ההכנה וחיי התכלית. כלומר, הוא מזכיר לנו אחורה את העיקרון שעליו אנחנו המהלך שבעצם על פיו הוא מסביר את סימני ההגדה או את חלק מסימני ההגדה. והעיקרון היה של שתי סוגי אכילות: אכילה אחת שהיא כמו שהוא הגדיר אותה, אכילה של הכרח, אכילה של אמצעי ולא מטרה, הכנה. פה הוא קורא לזה הכנה הכרחית והכוונה היא שבשביל להתקיים בעולם הזה צריך לאכול.
שני סוגי אכילות כלומר, לפי התפיסה הזאת אין לאוכל איזה עניין מצד עצמו. לא קורה פה איזה שהוא תיקון, לא קורה פה איזה שהוא באמת איזה מטרה שעומדת לעצמה אלא פשוט צריך להתקיים, צריך להתקיים ובשביל זה צריך לאכול. זה נקרא הכרח. אחר כך אנחנו נראה, יכול להיות שנראה את זה היום בהמשך, הוא מסביר ככה: כל דצריך יתה ויכול, כל דכפין יתה ויכול, כל דצריך יתה ויפסח. מי שרעב שיבוא לאכול, זו אכילה שמה המטרה שלה? מי שרעב אוכל כדי התקיים, כל דכפין יבוא ויוכל כדי להתקיים. אבל יש אוכל שאתה אוכל לא כתר רעב, כי אתה צריך, כוונאי, אתה אוכל, נחתכילה. מה זה? זה הקורבן פסח, כל דצריך יתה ויפסח. אבל קורבן פסח איך הוא נאכל? על הסובה. כשאתה אוכל על הסובה, אתה לא אוכל כתר רעב, אתה אוכל בשביל לאכול. עכשיו דיברנו על זה, מה זה לאכול בשביל לאכול? זה נשמע קצת לא טוב, זה נשמע כאילו משתוללים על האוכל בשביל ליהנות מהאוכל. לא, זה בדיוק הפוך. אתה אוכל את האוכל כמטרה וזה קשור לעט ניצוצות. זה קשור לתענוג שיש באוכל, זה תענוג רוחני. זה לא התענוג, זה בסדר גם שיש בו תענוג פיזי, אבל באמת התענוג עצמו הוא לראות את האלוקות שיש בתוך החומר, שיש בתוך הגוף, בתוך האוכל ובתוך האדם ובתוך כל המציאות. זו האכילה שהיא מטרה, זו האכלה שהיא לא הכנה למשהו אלא היא התכלית, היא עומדת בפני עצמה, לא בגלל שעכשיו אנחנו עושים את זה בשביל משהו אחר. אז הרב קודם כל מזכיר לנו שאלה היו שתי האכילות שעליהם דיברנו. שתיהן היו כלולות בתוך מצא אחת, היחץ. היחץ זה מצא אחת שיש בה שני חלקים. אחרי שחותכים את זה הרי חלק אחד הולך להפיקומן והוא הולך לאכל על הסובה, שזה האכילה באמת כמו שפעם היו אוכלים קורבן פסח, אכילה לשם האכילה. חלק אחד אוכלים אותו כחלק מהמצא שאוכלים אותו עכשיו גם בשביל לאכול וגם בשביל המצווה, אבל זה לא נאכל על הסובה. אבל שתיהן הן ביחד נמצאות בתוך אכילה אחת. כל פנים אלה שתי סוגי האכילות: חיי ההכנה וחיי התכלית והעונג.
הקשר בין העבדות לחירות עכשיו הוא אומר צריך להסביר שעבוד מצרים ויציאת מצרים איך הם קשורים לכל הסיפור הזה של שני סוגי החיים האלה של חיי ההכנה וחיי התכלית. וזה בעצם מה שהוא הולך עכשיו להסביר פה בעמגית. ואינם צריך להכיר כי כל המגרעות הנמצאים בחיי ההכנה הם הבאים כדי להקנות אותנו בקניינים כאלה שישלימו אותנו בהגיע זמן חיי התכלית ולמלא הכוחות שהם נראים לנו שפלים ויוצאים מתעודת הטוב והעושר שהקנינו אותם לנו בזמן ההכנה דווקא על ידי מה שאז היינו ראויים לדברים קטנים. לא היה אפשר שנבוא למעלה רוממה באמת בהגיע זמן התכלית שצריך שיהיו אז החיים מלאים מכל טוב, מכל ידיעה וכל רשימה ראויה למלא את החיים אורה בהצטרפותה אל הכלל הגדול ההולך והאור הוא מכניס את הכל לתכליתו הרם והניסה. על כן פה הוא מגיד מתחיל בגנות ומסיים בשבח להורות שהגנות היא סורך השבח. בואו אני רגע אעצור פה כי פה הוא מסביר את העיקרון. אחר כך הוא יסביר את זה איך העיקרון הזה עובד. עכשיו מה העיקרון? העיקרון הוא שמה שקורה בהכנה מועיל למה שקורה בתכלית. זאת אומרת נסביר את הדברים, אי אפשר לקפוץ ישר למדרגה הזאת. נתחיל עם משהו שהזכרנו אותו שבוע שעבר לפני שנעבור פה לדברי החדשים שאומר פה היום, אבל הזכרנו אותו שבוע שעבר. זה רק דוגמה ודרך זה אפשר להיכנס לעניין שראינו שאתה חייב לעבור דרך חיי ההכנה, דרך האכילה ההכרחית.
הכנה ותכלית מה קורה באכילה ההכרחית? באכילה ההכרחית הזכרנו את מסילת ישרים שבפרק י' זה פרק על הפרישות ושם הוא מאוד מזהיר אותך מהאוכל. מי שזוכר מסילת ישרים לא להתעכב בפרקים הראשונים, להמשיך הלאה ולהגיע עד הסוף. אז יש פרק י"ג, פרק ארוך, פרק הנקיות פעמים, ואחרי זה הוא גם מאוד משמעותי אבל להמשיך הלאה. אז פרק י' פרק על הפרישות. פרק על הפרישות הוא אומר צריך להיזהר מהאוכל כי המשכות אחרי האוכל יכולה לגרום להימשכות אחרי החומריות ולכן תפרוש מכל מה שהוא ותרות תאכל רק מה שהוא הכרחי מה שאתה צריך בשביל הקיום גם בזה תראה שאתה לא מרבה ולא זקי אחרת זה יכול להפיל אותך. עכשיו זה לא המטרה, אבל אם אתה לא עושה את זה אתה לא יכול לגיע לתכלית. עכשיו מה התכלית? תכלית פרק כ"ו לא נשכוח להגיע גם עד לשם. פרק כ"ו זה הקדושה. הקדושה ראינו הקדושה לא קראנו את זה בפנים אבל תראו כשתכחו בפנים פרק כ"ו מסילת ישרים הכל מדבר על החילות שהן החילות לחת חילה הכהנים אוכלים והבעלים מתקפרים. אדם צדיק אוכל וזה כמו יין שאתה מנסח על המזבח. זה בכלל החילה אחרת. גם זה לא חילה בשביל צורך, זה לא חילה בשביל שאני רעב. זה משהו שהוא תענוג עליון מעט תצוצות משהו מאוד מאוד גדול. אבל אתה לא יכול להגיע אליו אם לא יצרת מצב של שליטה שלך על האוכל. כי מה שקורה בשלב הראשון בפרק י"ג במסילת ישרים בפרישות שאתה יוצר את היכולת לשלוט על האוכל. אתה אוכל רק מה שאתה חייב, אתה לא אוכל מותרות, אתה יודע לעצור גם ברגע שאתה מתחיל להיות סבא אז אתה רוצה רגע לפני ולא מאמיש על עצמך. אתה שולט על האוכל. זה השלב הראשון. השלב הזה, החילה היא הכרחית, היא לא חילה של מצווה על הסובע, חילה של תיקונים וכו'. זו חילה הכרחית. אבל מה היתרון שיש בה? יכולת שליטה. כנראה, כשקנינו את היכולת השליטה הזאת אתה יכול להגיע לפרק הבא ואז אתה יכול לאכול בקדושה, ואז אתה יכול לשחרר גם את האוכל. לשחרר זה לא אומר שעכשיו אתה אוכל בלי זה אלא בגלל שכבר אתה שולט אז עם הילה השליטה כבר קיימת עכשיו שאתה משחרר אז אתה תגיע להחילה של תיקון החילה של קדושה. זה דוגמה למה אני מזכיר את זה כי זה דוגמה השלב הראשון עוזר לשלב השני. בא הרב ואומר, אותו עיקרון נמצא ככה. המשנה אומרת וככה בנויה אגדה של פסח, מתחיל בגנות ומסיים בשבח. היה אפשר לחשוב שהגנות בצורה פשוטה גנות זה לא מילה טובה אז אתה אומר, טוב צריך לעבר דרך הגנות אני מספר את זה שזה היה אבל אין בזה עניין אין בזה איזה ערך זה סתם משהו שצריך לעבור אותו. זאת אומרת, לדוגמה עבדים היינו, יש שם שני פירושים בגמר, שם עמד ומגניב שם, יש עבדים היינו והוציאנו, ויש הפירוש השני, מתחילה עבדי עבודה זרה היו עבודנו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, באגדה אנחנו אומרים את שניהם כידוע, כן, אנחנו מתחילים עם העבדים היינו, ואחר כך אנחנו חוזרים אחורה לתרח וזה, שמתחילה עבדי עבודה זרה היו עבודנו. עכשיו הייתם יכול לחשוב היינו עבדים, זה גנות העיקר זה להגיע, להיות בן חורין בסדר, מספרים איך זה קרה אבל אין בזה עניין או, היו פעם עבדי עבודה זרה וואלה, לא כזה לא כזה משהו, כן רם אבינו נולד מתרח שבא לשתום, שהיא נידה, ויש איזה מדרש כזה, לא יודע אם זה ביום כיפור אחד בשבת, קיצור כל העיסורים שבעולם בערך היו כשאברהם אבינו הגיע לעולם אתה אומר לכאורה וואלה, זה לא איזה שבח כזה כזה גדול, אבל ברוך השם שעכשיו הוא נמצא במקום אחר. זאת אומרת, הרב לא הגנות היא חלק מהשבח, זאת אומרת, בלי הגנות השבח לא היה דול ואז הוא מסביר את זה עכשיו, איך זה עובד הדבר הראשון מתחיל בגנות של עבדים האינו, אומנם העבדות ודאי גרמה כמה דברים רעים כמה תכונות נשחטות כמה תכונות נשחטות, הגמרה אומרת באבטרה, עבדה אתם רואים את המשפט הזה עבדה בהפקר הניחלה זה כזה, בתוך כדי סוגיה בגמרה, על עבד, חצי עבד, חצי בן חורין. אז הגמרה אומרת ביטוי כזה עבדה בהפקר הניחלה. עבד זה אחד שהוא מופקר החיים שלו כבר מה שנקרא כבר לא משהו ולכן הוא מרשה לעצמו כל מיני דברים. הוא אומר, העבדות היא גרמה דברים רעים, למידות נשחטות תכונות נשחטות ואין צריך לומר רעות וצרות בהווה שלה, לאותם הסובלים אותה סתם, העבודה אבל גם תכונת ההכנעה וההשתעבדות למי שראוי להשתעבד להיות עבד שם באמת להיות יכולים לבטל הרצון העצמי והנטייה העצמית בשביל קבלת אור מלכות שמיים שישראל מצטיינים בה ושהביאו בזה והתדים להביא טובה רבה להם ולעולם גם זה ההכשר נקנה על ידי קניין העבדות והרגל השיעבוד שאחרי ששיגיו יצרופו אחרי שנוצים מזה את הקליפות את הדברים הלא טובים שבזה וכוח השפלות המוריד את ערך האדם יוסר כלומר זה העבד הזה שבאבקר עניך עליה ולכן הוא חי במקום מאוד נמוך אחרי שנסיר את הקליפות האלה על ידי התרעמות הנפש של גאון שם השם ותפאר את עוד החיים המלאים כל טוב שיברך השם באמת עמו באחרית הימים כמה מאתר ומשלים את כלל התכונה הקהלית שבאומה יהיה אז אותו רושם העבדות אותו התמצית המצטרף לטובה שישאר אחר הזיקוק ורק הוא ישלים את החירות הגמורה שימו לב השם למשפט הבא זה משפט מדהים ביות האדם כל כך בן חורין עד שיוכל בחירותו המוחלטת גם לשאבד עצמו במקום הראוי ולהיות אבן במקום שהעבדות היא החירות האמיתית. משפט לסטיקה או לתלקת אם הוציאים איזשהו מקום אבל בוא נחזור שנייה מההתחלה אנחנו נגיע למשפט הזה אומר הרב יש בעבדות המון דברים רעים אבל יש גם משהו טוב מה המשהו טוב שיש בעבדות אתה מתרגל להיכנע לפני מישהו שהוא מעליך עם כל המצרי הנורא היום הזה עם כל המידות שיש להם עם כל ערבת הארץ שלהם עם כל העבודה זרה שלהם עם כל העריות שלהם על הפנים וכל האכזריות שלהם הכל על הפנים יש דבר אחד טוב בדבר הזה והוא אתה מתרגל לקבל עול של משהו שהוא מעליך למה צריך את זה כי חיי התורה והמצוות הם כאלה של אלף אפי הבדלות כן בין לקבל את מלכותו התברך ולעשות את רצונו לבין להשתעבד אבל יש עיקרון אחד שהוא דומה העיקרון הדומה הוא שאתה צריך קצת לווטל את עצמך כדי לעשות משהו שמישהו אחר אומר לך אז גם כשזה הקבלה זה לא קל בכלל כי בסוף אדם בצורה הטבעית שלו הוא איך חילונים היו קורים לעצמם כשאני הייתי ילד היו קורים לעצמם חופשיים ככה היו קורים לנו היו קורים אם ידעתי בחיפה יש שם לא הרבה דתיים היו קורים לנו החילונים עדוק פסטוק ככה היו מכנים אותנו החילונים היינו משחקים עם החבר'ה בשכונה א היה מחשבים, לא היה טלפונים לא היה כלום היו משחקים ביחד כדי לשחקים בכדורסל או כל מיני משחקים היינו חברים אבל גם היו לא ירידות כאלה פשוט ככה היו מדברים לא בגלל שמישהו התכוון לבייש אותך או משהו אבל ככה היו קורים לך והם החופשיים עדוק זה אחד שהוא עדוק הוא קשור הוא לא מחליט לבד מה הוא עושה אמרים לו עכשיו תעשה, עכשיו תקור, עכשיו תפנה עכשיו תאכל, עכשיו תברר עכשיו תעשו לי ידיים אני רוצה לעשות מה שאני רוצה איך שבא לי, מתי שבא לי מה זה אני צריך להיות כפוף, זה לא קל צריך לקנות את צריך לקנות את התכונה הזאת אז אנחנו יודעים, הכוזרי אומר עבד השם הוא לבדו חופשי אז בסוף אנחנו יודעים את זה אין לך בן קורין, אלא מי שעוסק בתורה בסוף זה החירות האמיתית זה הפנימיות שלנו זה מה שאנחנו באמת רוצים, זה מה שהנשמה שלנו באמת רוצה, ולכן זה החירות זה הכל נכון, אבל בסוף במבחן המציאות היום יומית זה לא בא כזה בקלות צריך להתחיל בגנות הוא מסיים בשבח כלומר, אתה צריך להתחיל לקנות את התכונה הזאת של להיות רגיל לקבל עול בסוף אתה נהיה בן קורין ואז זה כבר בשבילך לא עבדות בכלל אתה כבר אוהב את זה אתה כבר שמח בזה אתה כבר רוצה את זה, אתה כל חם חכה לזה אתה בכלל לא מרגיש בכלל שזה בשבילך איזה אתה צריך כאילו להתמודד נגד משהו זה מה שאתה, זה מה שאתה אוהב זה מה שאתה רוצה אבל לא תוכל להגיע לזה אם לא תעבור דרך התכונה של העבדות מה? בסדר? שומעים? אז לכן הגנות היא לא באמת גנות אלא היא באמת חלק מהשבח ולא כמו שזה נראה כאילו בסדר, בוא נדלג על זה מהר להגיע לעקר לא, אתה מתחיל בגנות כדי להגיע לשבח בלי זה השבח לא שבח לכן המשפט האחרון פה מאוד יפה כאילו רק הוא ישלים את החירות הגמורה ביות אדם כל כך בן חורי עד שבחירותו המוחלטת הוא יכול גם כן לשאבד את עצמו במקום הראוי ולהיות עבד במקום שהעבדות היא החירות האמיתית כלומר בסוף אדם הוא כל כך בן חורי שהוא גם יכול לשאבד את עצמו וזה כבר לא פוגע לו בבן חורי בסדר? זה משפט כזה, קצת אבל הוא פשוט המשפט הזה כלומר אתה כל כך בן חורי שאתה יכול גם זה כמו שאמרנו קודם על השליטה אתה כל כך שולט על האוכל שאתה יכול כבר לשחרר את זה ועדיין לא יקרה כלום לא תהיה בעיה שתשחרר את עצמך לאכול כי הכל יהיה בקדושה כי אתה כבר הגעת למצב של החירות אבל לא הייתה יכולה להגיע למצב של החירות אם לא הייתה קונה קודם את היכולת לשלוט על זה אותו דבר פה, אם לא הייתה קונה 210 שנים במצרים שאבות אבותינו ואנחנו כל אחד מרגיש כאילו הוא היה שם והוא כאילו להבדיל אלף אלף עכשיו עוד כמה אלף כאלה אני לא אגמור את כל השיעורים ואני אגיד עוד אלף אז לפעמים אני הרגשתי ככה בצבא הבן יש לי בצבא, יש להם קצת בעיה למה? הם באים אחרי שנתיים בישיבה שנתיים בישיבה זה הרבה חירות אז יש קצת ביקורות יש קצת אחריות שאייה אבל בסך הכל באמת אתה סדר יום אתה קובע אותו לעצמך כל שבת אתה רוצה אתה חסור הביתה כבר ביום חבישי בערב חבישי אחרי הצהריים לא כזה עוברים לך גם תהיה ראש גדול תחשוב לבד, תחליט מה אתה לומד מה עוד שלך בתורה אתה מגיע אחרי כמעט שנתיים כאלה מגיע לצבא עכשיו פתאום איזה בחור בן בקושי 19 גמר גוסמאקים הוא המפקד שלך הוא אומר לך תראה זה מצב 2 תעלה, תעקיף, תחזור, אתה מרותק שבת אה לא, כאילו מה המסגר הוא אגיד לי עכשיו מה לעשות ובכלל כאילו קובעים לי פה כל דקה מה לעשות ושבעה דקות לאכול ושעתה עכשיו אתה קם עכשיו אתה ישן מה קורה פה כפעמים קשה אז אני אומר חבר זה מצוין זה עכשיו קצת עבדות קצת תרגיש קצת קצת ענבה גם עכשיו הוא יותר ממך למה הוא שנה יותר בצבא ממך מה זה משנה הגיל מי אמר שהגיל קובע? בסדר, אתה אולי למדת תורה שנתיים, אתה מאוד בוגר, אתה כבר יודע, אבל מה לעשות? הוא עכשיו שנה בצבא יותר ממך, הוא גם עשה אימונים, הוא יודע עכשיו יותר טוב ממך איך להילחם ואיך לראות בנשק. יש דברים שהוא באמת אולי לא עושה הכי טוב, מה לעשות? הוא בתפקיד. אתה תהיה ממקף, תעשה את זה אחרת, תתנהג אחרת עם החיילים, לא יודע מה. בקיצור, אתה קצת מתבטל, אתה קצת טיפה בענווה, קצת לומד לקבל מרות, זה טוב. חוץ ממה שכל הצבא הוא טוב וכל מצווה וכל זה, אבל על הדרך גם אפשר ללמוד עוד קצת דברים ככה על הדרך. הגנות והשבח הראשונים, העבדות היא השלב הראשון שאי אפשר בלעדיו לפני שמגיעים לחירות, שזה התכלית. "אל תירא עבדי יעקב" יש עוד קצת, זה השני לגנות והשבח השניים. יעקב מוגדר "עבדי" כתכונת העבדות המגיעה להשלמת החירות, כך היא תכונת האכילה ההכרחית הבאה מאחר החיים. הוא חוזר לעניין של האכילות המשלמת אחר כך בחוזק, היא שואה טבעית, אדהות החיים העדינים שבהם החיים כבר תכליתיים. שבכוח החוזק ועומק ההרגשה ההכרח הוא יותר מצוין מהחפץ. החפץ הכוונה לתכלית, לרצון, והחפץ שהוא רם ונאצל שיש בו את אותם המעלות של ההכרח, כמו שאמרנו של העבדות או של השליטה על האוכל, רק הוא חפץ שלם ונסגר ושעל כן צריך הוא להיות עובר מעבר או מעבר מעבר ההכרח, כן צריך לעבור דרך ההכרח כדי להגיע לתכלית.
הגנות והשבח בעבודת ה' כשם שהגנות של העבדות גרמה לשבח מצידה, כן הגנות שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, הוא גם כן גורם לשבח. שמפני יתרונם הגדול של ישראל ולתיעתם לרוחניות ולשכליות, מפני תעודת קדושתם בתור עם קדוש העומדים להודיע השם ה' האל הקדוש בעולם, עלול היה להיות משתמט מאדם לגמרי כוח הדמיון באותו הצד שהוא צריך לשכלולו של עולם ותיקונו לאכשרת הענאות והעידונים היפים שהם באים מיסוד ההכשר הדמיוני ועל התיעה בכלל לחוזה גופני שכוח השכל והתגברות הרוחניות מכניתו על כן, כדי לתן שורש בגזע לבל יבולה לצד הדמיוני והחומרי לגמרי, הכין אדון של המעשים, ברוך הוא, רטייה קודם, שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, והתגברה בהן למדי התכונה החומרית והכישרון הדמיוני במידה נפרזה מפני שלא היה שכל התאור שיסודו הוא דעת אלוהים מהקוותו ומזה יצא השבח, שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו ויכולים אנחנו להשאיר את תכונתה של העבודות, של העבודה האלוהית, את עוד החסד והצדק שהיו את האור וכל אותם הכישרונות שנמצאים בנו מיסוד הגזע המקורי שעובדי עבודה זרה היו אבותינו. כלומר, בקצת ארוך נסביר את מה שהוא אומר: תראו מה ההבדל בין עם ישראל לבין עובדי עבודה זרה. עם ישראל, כמו שהוא אומר, עם קדוש, עם רוחני, עם טהור באמת, משה באמת מאוד מאוד. אנחנו בחר בנו מכל העמים, אנחנו עם אלוקים ולכן כוח המציאות שלנו פשוט עליונה יותר. מה קורה אצל עובדי עבודה זרה? הם מאוד מאוד חזקים בשני דברים: אחד זה כוח הדמיון והשני זה הכוחות של הגוף והחיים. כי עבודה זרה היא אין לה את האינסוף, אלא היא נמצאת בתוך, היא מחפשת את האלוקים שלה בתוך המציאות. היא מדמיינת שיש כוח בהתחלה זה היה השמש והירח, אחר כך זה עבר לכל מיני פסלים ואלילים כאלה ואחרים, וזה דמיונות של נתינת כוח לדברים חומריים במציאות שלנו אם זה נבראים, ואם זה בני אדם ואם זה בעוד עובדים לבעלי חיים וכן זה הדרך.
הכוחות החומריים והרוחניים עכשיו, בכורה מצוין, אנחנו רוחניים ועם החומר, עם הדמיון אנחנו לא צריכים את זה. אבל לא, זה בדיוק העניין. אם אנחנו בלי זה אז אם תמיד אומר, אז היינו עם חנון. זאת הייתה הגדרה שלנו, עם חנון כלומר שהוא רק רוחני ואין לו חיבור לחיים, אין לו דמיון עשיר, מפותח, אין לו רגש של החומר של המציאות, הוא כולו מופשט ורוחני. אבל כידוע, זה לא המטרה בבריאת העולם. המטרה בבריאת העולם של הקדוש ברוך הוא היא אנשי קודש, טיונלי זה ידוע, לקדש את המציאות. אי אפשר לקדש את המציאות, אי אפשר לקדש את החומר בלי לתאום אותו, בלי להרגיש אותו, בלי לחיות אותו. אז איך עושים את זה? הרי, אם אנחנו עם רוחני אז אנחנו ישר נהיים עם רוחני, אבל אנחנו לא ניפגש עם הכוחות האלה. אז מה עושה הקדוש ברוך הוא בחוכמתו המופלאה? יש מדרש מדהים על הפסוק, "מי ייתן טהור מטמא? לא אחד". הפסוק הזה, "מי ייתן טהור מטמא?" אומר המדרש, נדמה לי שהוא בתחילת פרשת חוקת על פרה אדומה טהור וטמא. ואז הוא נותן כמה דוגמאות, שימו לב לדוגמאות: אברהם אבינו מתרח, ישראל ממצרים ויש שם עוד איז שתיים שלוש דוגמאות, לא זוכר אותן עכשיו כרגע, אבל לענייננו זה הדוגמאות שמעניינות אותנו כרגע.
הכוחות של אברהם אבינו אברהם אבינו, אם כל השושלת הייתה הרי היה שרה דורות מנוח עד אברהם מאדם הראשון עד נוח, אחר כך מנוח עד אברהם, היו בהם כל מיני צדיקים נכון? היה שם נוח עצמו היה צדיק. אם אברהם אבינו היה יוצא מהצדיקים בסדר? תעשו את הרשימה, יש שם כל מיני פלג תעשו את הרשימה עבר זה והיה יוצא אברהם אבינו אז כמו שאמרנו הוא היה חנון כי הוא בא רק מהצדיקים. אז מה עושה הקב"ה בחוכמתו הנפלאה? אברהם אבינו כמו שאמרנו מאיפה הוא מגיע? הוא מגיע לעולם מכל העוצמות של הדמיון והחומר והיצר וכל כוחות החיים הללו. עובדי עבודה זרה שתרח היה מפורסם בהם. מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. קוראים להם אבותינו כי בסוף אברהם הוא אבא של אברהם. הכוזרי אומר הזגולה עברה דרכו. זגולה עוברת מידם הראשון היא עברה גם דרך תרח. לכן הכוזרי אומר הזגולה יכולה לעבור גם דרך רשעים כי זה בחיצוניות הם רשעים אבל בפנים הזגולה עברה דרכם. אבל בחיצוניות הוא רשע גמור עובד עבודה זרה בחומריות וכל הדברים בא לשטור שאין עידה וכמו שאמרנו כל מיני תיאורים כאלה בחזל. אבל זה הכרחי כי בלי זה אברהם אבינו לא היה לו מאיפה לקבל את הדברים האלה. אז הוא מקבל את הכוחות האלה והוא לוקח את הכוחות האלה ולוקח אותם לצד של הקודש. בודק שואל מי זה כל הפסילים האלה מהשאר מהגננת ועד הזוהר ועד מדרשי חז"ל על הבדיקות שאברהם אבינו עושה ומברר מי ברא את העולם ומה זה הפסילים האלה ומתחיל זה ואז הוא שובר. יש לו כוחות, יש לו אנרגיות. מאיפה האנרגיות האלה? זה לא אנרגיות של חנון, זה אנרגיות של אחד שחי את כל כוחות החיים ואחר כך הוא לוקח את כל הכוחות האלה וקורא לאנשים וקורא לאבות השם והוא מסתובב בארץ והוא נוטה אשל הוא רץ ללחם עם סדום הוא חי הוא לא בבית המדרש. זה בדיוק העניין הוא קיבל את התכונות האלה.
