פרשת בהר בחוקותי | מה מיוחד בעם ישראל ומה זה אומר עלי? | ר' דניאל כהן

שלום לכולם, אנחנו בפרשת בהר בחוקותי ואני רוצה להתמקד בסמיכות בין הפרשה האחרונה שקראנו לבין פרשת בהר. התורה לא כתובה בצורה סתמית, יש סדר מסוים שהיא כתובה בו. אני רוצה לדבר על סוף הפרשה שדיברנו עליה עכשיו, פרשת אמור, יש שם פרשה מאוד מעניינת שנקראת בין האישה הישראלית ומיד אחרי זה מגיעה פרשת בהר שמתחילה לדבר על דיני שמיטה. צריך להבין מה הקשר ואיך זה מחובר אלינו, במיוחד כשזה יוצא בל"ג בעומר. אז כנראה שיש גם קשר לדבר הזה. מה זה בין האישה הישראלית? כתוב שבין האישה הישראלית הוא נוקב את השם ומקלל חס ושלום את הקב"ה. אחרי שהוא יוצא מבית דינו של משה, הוא מקבל עונש סקילה. רשי מסביר שהאישה הישראלית היא הבן של המצרי שהרג משה. המילים של רשי מסבירות את הכל בצורה פנימית. אבל צריך להבין, מי הוא אותו מצרי שהרג משה? חז"ל אומרים, האריז"ל אומר שאותו מצרי שהרג משה היה קין ומשה היה הבל. וכאן הבל הורג את קין. מה זה אומר? יש פה גלגולים? כל פעם שנאמר שיש גלגול, זה אומר שיש את אותה בחינה, את אותו רעיון, רק שהפעם הוא מתוקן.

קין והבל במציאות צריך להבין מה הנקודה של קין והבל במציאות שלנו היום ואיך זה שמשה הורג את המצרי מתקן את זה ומה השתבש עכשיו ששוב פעם הסיפור הזה חוזר עם בן האישה הישראלית ואז נבין מה זה שמיטה. קין לא היה רועה צאן. הוא לקח לו אומנות לעבוד את האדמה ולא להיות רועה צאן. מדוע? כי הוא לא ראה את ההבדל בין האדם לבין הבהמה. מה זה אומר שקין לא ראה את ההבדל בין האדם לבין הבהמה? זה אומר שקין לא רואה את ההבדל בין ישראל לעמים. ולמה? כי אדם ובהמה בתקופתו של קין זה ישראל ועמים היום. במדרגה של החיי שהייתה לפני המבול, זה נראה כך: כאן הייתה מדרגת האדם וכאן הייתה מדרגת הבהמה. קבלה זה נקרא מדרגת אריך אנפין וזה נקרא מדרגת זעיר אנפין. אריך אנפין זה הנבואה, זה המבט הארוך, הרחוק, ההבנה שיש עתיד לעולם. וזעיר אנפין זה המבט הקצר, הבחירה האנושית שיש היום. אבל האדם היה כאן, מדרגת הנבואה, והחיות היו מדרגת האדם. אחרי המבול, מה קרה? קוראים לזה ירידת העולמות. החיות ירדו למדרגת בהמה והאדם, במקום נביא, ירד למדרגת אדם. זה נקרא ירידת העולמות אחרי המבול.

הבדלה בין ישראל לעמים מי כאן? עם סגולה. ישראל. ישראל כאן, האדם, שזה בעצם העמים, נמצא כאן. יוצא שבעצם מי היה כאן קודם לכן? אדם. וכאן בהמה. ואז הבהמה ירדה. מדרגת בהמה, והאדם ירד מדרגת אדם, וכאן נשאר ישראל. אז מי זה בעצם שקין לא מבדיל בין האדם לבין הבהמה לפני המבול? הוא בעצם לא מבדיל בין ישראל לעמים. יוצא שההבדלה של קין בין האדם לבין הבהמה, זה היא ההבדלה שלנו היום בין ישראל לעמים. ואז אנחנו מבינים את הסיפור של משה. קין הוא ההבדלה בין ישראל לעמים, לעומת זאת, הבל הוא ההבדלה בין ישראל לעמים. בגלל זה הוא בא להקריב גם את ה… כי בעצם הוא מבין שגם אומות הם חלק מהתכלית, אבל הם חלק, הם לא התכלית. התכלית זה ישראל, וישראל מביא את אומות לתכלית. הנבואה הייתה תכלית, ואומות לא נמצאות שם, ואנחנו מביאים אותן לשם. הבל הוא בעצם מדרגת הנבואה שמבדילה בין ישראל לעמים, והעמים בקין הוא זה שלא רואה תבדל בין ישראל לעמים.

משה והמצרי מה זה אומר שקין לא רואה תבדל? זה אומר שבהיסטוריה, קין לא רואה תבדל. כלומר, המדרגה שלא מבדילה בין ישראל לעמים, מנצחת את המדרגה שכן מבדילה בין ישראל לעמים. כי לרוב אנחנו לא רואים נבואה בישראל. יש, שנים מסוימות. אבל לרוב אין נבואה בישראל. מתי זה יהיה ברור? מתי יקרה הדב הזה שכל העמים יעלו שוב על מדרגת ישראל? תעשו את העליית העולמות. שישראל יעלו לנביא. שישראל יעלו לנביא, ואז הם יעלו אותם. זה יקרה בזמן שזה יקרה, קוראים לזה אחרי האלף השביעי. אז מתי זה עולה בחזרה? מתי עכשיו תהיה את העלייה הזאת מפה לפה? אז נגיד שזה יהיה, נקרא לזה בשבע, מוצאי שבת. מוצאי שבת זה מוצאי האלף השביעי. שבת זה אלף השביעי, שישי זה אלף השביעי. השבת זה אלף השביעי. אז זה נקרא מוצאי שבת. טוב, זה כמות הנתון הזה, חשוב מאוד. עכשיו, מה זה שמשה הורג את המצרי? אנחנו יודעים שנהם הוועידה למשה, וייצא אל אחיו, והיה בסביב אותם, ויש מחלוקת בין הרמב"ן לאבן עזרא. מי הם אחיו של משה? הרמב"ן אומר, אחיו זה האנישראלי. אבן עזרא אומר, אחיו זה המצרי. אז גם משה נמצא כרגע עם קין בתוכו. כשהוא הורג את המצרי, כאשר הוא רואה, לא בדיוק הורג אותו, כתוב שהוא הורג אותו, כתוב, בייח את המצרי והמנהו בחול. מה הוא עושה בעצם? הוא אומר, תקשיב, יש את זה בין ישראל לעמים. יש טבע לאומה ישראלית של רצון להשפיע. לעומת זאת, באומה המצרית יש רצון לקבל. ולכן יש טבע בין ישראל לעמים. וישראל הוא במדרגת הנבואה, והעמים לא. עד כאן אני ברור? שלב הבא. מה זה אומר שהוא תומן אותו בחול? דיברנו על זה קצת בשבוע, נסביר בהרחבה. מה זה התמונת? מי עוד נתמן בחול? קין? קורח. בלעה אותו על אדמה, והוא נתמן בחול. לא רק הוא, את כל ביתו גם. נכון. את מי עוד אל חגיו? מי זה כל ביתו? מי היה שם? שקשור לאותו מצרי שרק משה דתן ואבירם. דתן ואבירם זה אותם שני אנשים ניצים שרואים משה למוחו רץ. ואז מה הוא מבין? אכן עודה הדבר. עודה סיבת הגלות. מה היא סיבת הגלות? יש קהיליות בישראל. אז מה הוא עושה? הוא הולך לחפש. הוא אומר אין נבואה פה, אין נבואה פה, איך אני אחפש את הנבואה? למי ניתן עוד נבואה? למי ניתן כלים אל הנבואה? להתרו. בני דיין. מאיפה בא המדיין? אבירם וקטורה. מה נתן אבירם לבני הפילגשים שבתוכם מדיין? מתנות. מה זה מתנות? שם של תאומה. מה זה שם של תאומה? מה שיש היום באודו. מליטציות, כל הסיפור הזה שעוזר לך להגיע לנבואה. זה שם של תאומה, כי זה רק הכלי לנבואה, זה לא התוכן של הנבואה. אבל משה מחפש את זה שם. משה מחפש תוכן נבואי, והוא לא מוצא את זה לא בישראל, לא בנישראל.

כורח והנצרות אז מה זה עכשיו לתמונ בחול? למה כורח? אתם יודעים מה רפוק? מתוך הריזה הרפוק אומר שקין וכורח זה אינוח. זה גם כן אותו גלגול. מה זה או גלגול? מה זה אומר שאותו גלגול? זה אומר שכורח הוא מהותו של קין. קין זה עוד פעם אי ההבדלה בין ישראל לעמים. ומה זה כורח? שהוא אומר כולם קדושים. אם הוא אומר כולם קדושים, אז מה עושה התורה? כלום. אך אין הבדל ביני לבין משה, כולם קדושים. אז מה עושה התורה? היא לא עושה כלום. אז התורה יכולה להתאים לכל העמים. מי עשה את הדבר הזה שנותן טובה לכל העמים? הנצרות. ואז יוצא שישראל היום בדרגת כל העמים. כלומר, החטא של כורח היה להשאור בין ישראל לעמים. עכשיו מתי זה נכון? הוא מוצאי שבת. לכן בינתיים כורח נבלה באדמה. וזה ביטוי להגיד שהשאיפה שלו היא נכונה, אבל שייכת לשורש החיים ורק לעתיד לבוא. שורש החיים זה איפה שורשים באדמה. זה שייך לפנימיות החיים ורק לעתיד לבוא זה יוצא אל הפועל. אז זה עם כורח. נו ואם משה. אז מה משה עושה? הוא יתמנע לו בכל. אנחנו יודעים שעל החי ידוע בלכות שבת, זה ללכות התמנה. נכון? הוא יתמנע לו. הוא יכול לכתוב מלא מילים. מה זה להתמנע לו? יש ללכות התמנה. אפילו להתמין מהרב שבת. אפילו מהרב שבת אסור להתמין. אבל אם התמנת מהרב שבת, אז מה? מותר לך ללכות לזה מתי? הוא מוצאי שבת. ולמה? אסור להתמין. ובמה אסור להתמין אותה? דבר מוסיף הבל. ניקח לשאול על שולחן הרח. באגמה. שבת? דבר אסור להתמין בדבר המוסיף הבל. עכשיו זה ברור. למה משה מתמין בערב שבת? כלומר, לפני האלף השביעים. כדי שבינתיים זה יוסיף הבל. מה זה הבל? שהבל יתגבר על קין. בצאת האלף השביעים. בצאת השבת. הוא יוכל לפתוח את זה. אז איך יהיה בעיה? שבת יתגבר על קין. ואין בעיה שגם הוא מתגיל מדרגת ישראל. ברור? אז זה משה והמצרי. עכשיו, מי זה בן האיש הישראלי? אתם זוכרים? שעשינו השוואה בין קין, כורח, והנצרות. מה זה הנצרות? הנצרות זה אותה אחת שאומרת אלף דלבים ישראל להאמין. בדיוק כמו שקניטון. והתורה מתאימה לכל העולם. ערב קוק, משמעון הקבצים, קובץ הילד, רשת מדעי. אומר כך. שלומית בדיוורי, שהיא אימושה בין האישה הישראלית, שלומית בדיוורי זו הנצרות. אחד מהם איש מצרי, נכון? כן. אותו מצרי שרק משה. שלומית בדיוורי היא הנצרות. שמפטפטת, מה זה אומר שם רשיש? שלומית ששואלת אישה מכל אדם, מדברת ומפטפטת עם כל אדם. אז בעקבות זה בא לאדם מצרי. אז מה זה שלומית בדיוורי? שלומית בדיוורי זה הנצרות. הנצרות מראה לי בחוץ כמה היא יפה, כמה היא עדינה, כמה היא תורה ומילה תאהבה, ובפמירה יש מרחף דמים. מסעות סע. שקל מוחלט. החלפת היהדות, גניבת הזהות של האומה הישראלית. הנצרות היא בעצם התוצאה של המצרי שרק משה. התוצאה של הקהילים, התוצאה של בלבול הזהות בין ישראל לעמו. ומה עשה בין האישה הישראלית? בין האישה הישראלית, אומר הזוהר, נקב שם השם. פירוש? נקב חור בין הפרסה הנמצאת בין יצירה לעשייה. איזה מילים, מה אתה רוצה לדובר? מה זה פרסה, בין יצירה לעשייה? תעצור בקטע, קטעת בייטוש. אני חייב לצייר את זה. בסדר? מעולה. אז מה זה אומר שהוא נקב בפרסה הישראלית? מה זה אומר שהוא נקב חור בפרסה שבין העשייה ליצירה? מה זה אומר? אנחנו יודעים שמעל זה יש בריאה ועציבות. מה שהוא רוצה לעשות, ככה אומר הזוהר, זה שהורות יעבו ישירות לעשייה. ואז יעבו דרך החור, שהוא נקב, הוא נקב חור בין יצירה, בין המסך הנמצא בין יצירה לעשייה. מה זה אומר? בוא נסביר את זה קצת למרות. ואז אנחנו יודעים ש… אולי נסביר את זה בצורה כזאת. הרמב"ם, כאן יש עוד עולם, נקרא אדם כדור. הרמב"ם מחלק את הנפש לחמש כוחות. חמש של הכוחות הם כגיל הלם. חושים, דמיון, רגש, שכל, ורצות. בסדר? לא סתם עשיתי את זה מול העולמות. עולם עק, זה העולמות העתיד, ואני תמיד רוצה את העתיד. עולם הצילות, זה כנגד ספירת החוכמה, זה כנגד השכל. עולם הבריאה, זה כנגד ספירת הבינה, רגש, אנשים, עולם היצירה, זה נקרא התפארת, התפארת זה בעצם שייך לכוח הדמיון, הנביאים היו מתנבאים לספירסורות שנקראות נצח ווד, בגדול, יצירה נקרא ככה, כי גם, איך אתה אומר מהילידית? תפארת. אתה יוצא משהו בדמיון שלך. הדמיון זה היצירה, זה עולם היצירה. ככה גם נקרא זהר הנפיל, זהר הנפיל, זה עולם היצירה. יש גם מושג שנקרא זהר הנפיל, זהר הנפיל זה בעצם הבחירה האנושית, הנהגת המשפט. זה הנהגת האיכות, זה העתיד. מה יהיה בעתיד? והעתיד שולט בבחירת האדם, שנמצאת בעולם היצירה, כאן נמצא זהר הנפיל, הבחירה האנושית. לא משנה מושגים, אבל זה רק הרעיון החשוד כאן. והחושים זה עולם העשייה, זה נקרא המלכות. מה אני רואה, מה אני לוגעת? עכשיו בואו נסביר לעומק. בעולם העשייה, הוא לא שם הנפיל החושים, כי עולם העשייה זה מדרגת חיים, עולם זה מלשון האלם. אלם זה כמה שהגורי עכשיו נעלם מהמציאות. במדרגת העשייה, יש האלם מוחלט של הגורי מהמציאות. מה זה אומר? זה אומר שיש פירוד מוחלט בין טוב לרע. זה אומר שכמו שמבחינת החושים, מה אני לוגע? זה מה שיש? ככה גם אדם רואה, רואה את החושים. ככה גם אדם רואה רע, מעבר לזה אין טוב. ואם רע, הוא עצוב ב-100%. אין הבנה שיש פה משהו מעבר לרע. לעומת זאת, בעולם היצירה, מתחי כבר כוח דמיון. אני מדמיין שיש טוב מאחורי הרע. אני לא יודע מה. וככה תולל אחת, אני מרגיש שיש טוב, אני כבר מבין את הטוב, עד שבעולם אדם קדמון, בעולם הרצון, בדרגת הנבואה, אתה כבר ממש העתיד מולך. זה גם כנגד מה שנקרא לצחם. לצחם זה דומה, זה הגוף, הגוף הוא דומה, צומח, הדמיון הוא מצניח את העתיד, חי, זה הרגש, חיות, הצילוד כן חי, אדם, זה מדרגת השכל האנושי, וכאן זה מדרגת הנבואה, מדרגת העתיד. יופי. מה זה אומר שיש מסך, שיש פרצה, פרצה זה מסך, בין יצירה לעשייה. זאת אומרת, שכאשר מתקבל אור, אור, מה זה מתקבל אור? אנחנו כל שנייה רוצים עוד ועוד טוב. אני רוצה כל שנייה לשאוף קדימה, אני כל רגע רוצה עוד צדק, עוד אמת, עוד חסד. זה נקרא אור אלוהי. אני רוצה לקבל אור אלוהי. וזה נכנס דרך הכלי של הרצון. אז נכנס כאן, כאן יש כל אחד כלים, נכנס כאן אור. אצל אדם, אצל כל האדם, במדרגת האדם הפשוטה, אוקיי? מה שקורה ז שאור נכס עד כאן. עד כאן. בלי שום ביסות. זה אצל האדם. לרוב בני אדם זה נראה ככה. מה זאת אומרת בלי שום ביסות? אני רוצה משהו. מה אני רוצה, אם אני אדם אידיאליסט, זה עובר ברור דרך השכל קודם. לפני שאני עכשיו, בוא נתחיל מהאדם הפשוט. האדם הפשוט, פשוט רוצה משהו. מה אתה רוצה? אני ראיתי אישה לא צנועה. את זה אני רוצה. אבל זה לא נכון. אתה לא אמור לאהוב דבר כזה. אתה גם לא אמור לדמיין דבר כזה. כלומר, הוא מדלג. אני ראיתי מאכל אסור. אני רוצה. מה יש בחוש זה מה יש. אני ראיתי רע, אז לא טוב לרע לי. כל הרצון שלי תלוי בחושי. זה אצל כל האדם. זה הטבע האנושי. מדרגת הגוף של עולם העשייה. אצל ישראל. יש פרסה בין יצירה לעשייה. מה זה אומר שיש פרסה בין יצירה לעשייה? זה אומר שהאור שמתקבל, עוצר כאן, בדמיון. ולא ממשיך קדימה. מה זה אומר שעוצר בדמיון? זה אומר שבאופן טבעי, בטבע שלי, בטבע הישראלי, אני מרגיש שיש משו מאחורי ערה. באופן טבעי. יש משהו מאחורי החומר. אפשר לראות את זה בעם ישראל. בצורה פשוטה. שהטבע של העם ישראל זה רצון השפיעה. איך אתה רואה את זה? קודם כל, שזה הטבע הנגוי שלו, של לראות את העתיד, אנחנו רואים בתנ״ך, שזה הטבע של העולם הישראלי. אין על זה גם, אנחנו רואים את הצמאל הישראלי. אין עוד צמאל כזה בעולם, שמרחם, עלויבים, נותנים טועה בכלא. מאיפה הגיע לחיים? זה החיים שמתגיעים למקום רע. זה לא מה שאני רואה. אבל באמת, אותו. אנחנו נצטרך כוח דמיון מאוד גדול, כדי לראות שהמחבל הזה הוא טוב. אבל זה כוח דמיון הישראלי. זה הנבוא הישראלי. כאן זה מנוטב דרך משהו שהוא לא מנוטב מתוך הספר, מתוך הרגל, מתוך תורה. אבל תבינו, שמצטט הטבע של עולם הישראלי, יש תמיד הבנה שיש משהו מעבר. תרסי נובל זה שמצטט טבע שאני לא רואה מה שיש. אני תמיד חושב בחוסר. אבל הפרסה נמצאת בין יצירה לעשייה, כך שהאור מתקבל דרך עולם הישראלי. ועכשיו, מה זה אומר שור, יצר חור, בין יצירה לעשייה? בעצם הוא אומר, ישראל ועמים, אותו דבר. האור הוא מתקבל אצל כל העמים שזה פה, מתקבל גם אצל ישראל פה. זה נקרא בוקף שמשי. זה לא נכון? הטבע הישראלי הוא שונה של כל העמים. לבוא? אומות העולם לא יכולים להגיע לבוא. יחידים אצל לאומות כן יכולים. יכולים לעשות את זה. בצורה לא טובה. לא, הם יכולים בצורה טובה להיות דושים. בוא נחשב שנייה, מה גרם לבין הישראלי כתוך הטיעון הזה? תשובה. תשובה משורש קיים. נכון, תשובה זה כבר נפטר אצל משה. אז מה פתאום? התשובה, דד אביו. מה עכשיו עם דד אביו? מה אמרנו? אנשים קדושים, פרטיים, יש גם לסלומות העולם. מה ניסו לעשות עם דד אביו? להכיר ביש זרה. מה זה אומר להכיר ביש זרה? כאילו לחזור למוצאי שבת. הם ניסו להגיע למוצאי שבת? כשלא היה זמן. לבד. באי ביום השמיני, זה אחרי האלף השביעי, מוצאי שבת, באלף השמיני, ביום השמיני. הם ניסו להגיע לשם לבד. מה קורה שאת נוסה להגיע לשם לבד? אתה הגעת, כל ישראל לא מטחה. לסלומות העולם לא משכונים להגיע לזה. אבל המטחה זה שכל ישראל יהיו שם. כשאתה מגיע לבד. אתה הופך את ישראל לכל העמים. למה? כי אתה אומר, תשמע, אני צדיק פרטי, ואני אומר, הגעת לנבואה, איזה יופי. אז אם אתה צדיק פרטי, אין לנבואה. רגע, ומה עם כל ישראל? הם רצו להביא את הגאולה? כבר עכשיו. אבל עם ישראל לא מוכן לזה. אז צדיקים פרטיים יש בכל העמים. אם אתה אומר, זה מדרגת ישראל, זהו, שאתן תגיעו למדרגת הנבואה, והגענו? אי אפשר. גם בסלאמים יש דבר כזה. כי אז יוצא שבעצם ישראל ועמים, זה אותו דבר.

תיקון והבנה אז הם שוב פעם מחזיקו את השאלה הזאת. מה שהם גרמו, זה שהם רצו מיד שכל העולמות יגיעו כבר עכשיו למצב הנבואי. איך הם כל הפרשת? אחרי נתב האביו, זה תיקון לדבר הזה. זה איך העולמות עולים לאט לאט. בשלבים, דוגמת יום הכיפורים. פעם בשנה אתה צם ומגיע למדרגה שלא צריך אוכל, כמו באלף השמיני. רק פעם בשנה. כמו כן גם ש… רבי נחמן הסביר, נגיד יש שם דבר חוץ מסוף הרשת השמיני, מה זה מעלה גירה? כל ההדחוק שם נעשה קשה. מה זה מעלה גירה? מעלה גירה זה שכיוון היא מדרגת החי, בפה שלה, זה כיוון היא מדרגת האדם. בקיבה שלה זה מדרגת הצומח, שהנכנס אליה. אז החי רוצה שהצומח יעלה בעצם, הוא בעצם גורם לצומח לעלות למדרגת חי. מה הוא רוצה? יעפור מגמור למדרגת מדבר, ואז לעלות את העולמות. שהצומח יעפור לחי והחי יעפור למדבר. הוא רוצה לעלות לאט לאט עולמות. ככה גם צרה, ואין צרה שיש להם פרשת עזרימת צורה אחרת, מדבר על אביו, זה שהדומה מהגוף צומח. זה הצרה. כלומר, זה כל התהליך של עליית העולמות בדרגתיות. לאט לאט. והם רצו לעשות את זה בנרגע. והחלם עכשיו יחזירו את השאלה, רגע, אבל ישראל לא שם, אז מה הבדל בין ישראל לאן היא? ברור? עכשיו צריך ללמוד על התשובה הזאת. והתשובה הזאת, בעצם זה שהוא נוקף, עכשיו הוא מלא את השאלה הזאת, ואז משה לא יודע מה לעשות. משה לא יודע מה לעשות. מה זאת אומרת משה לא יודע מה לעשות? איך זה יכול להיות שמשה לא יודע מה לעשות? תשובה. כי מה הוא בעצם רוצה להגיד? הוא רוצה להגיד שהטבע של עם ישראל, העשייה, בעצם עלתה כאן ליצירה.

הבנת משה ורבי עקיבא ואז בעצם הגוף של עם ישראל, הוא שייך כבר בדמיון, הוא קדוש יותר, הוא עצידני יותר, אז הגוף של עם ישראל הוא שונה. עכשיו משה לא שייך על הגוף, משה כולו רוח. משה כולו רוח. ולכן, הוא לא יודע מה לעשות. אין לו תשובה מנוגנת לדבר הזה של מה מיוחדות בגוף הישראלי. אין לו אמון בגוף הישראלי, כי מצדו, כל הגוף שלו, כארה הוא פני משה. הוא לא מבין את הדבר הזה, כי זה בטבע שלו. לכן הוא גם לא מבין את מעשה המנורה של קידוש החומר, ולכן הוא גם לא רוצה לעשות את כלי המשקל, את כל הצדדים החיצוניים המשקל, כל העניין בכלים, בגוף. משה מצדו לא יוצא את גוף, הוא כולו רוח. לכן הוא לא יודע לעשות את זה. הוא יגיד, כל ללכות תארת כלים, בפרשת מידיין, משה לא יוצא את זה, למה? כי משה לא יודע מה זה כלים. כדאי משה ידע, איך לעזור פה. לכן הוא לא מבין בגוף. אז הוא לא יודע, אבל הקב"ה אומר, נגלו מה זאת, מי כן מבין בגוף? רבי עקיבא. ואז, תפסו כמונך של משמונה קוויצים, מי הוא המתקנת חלקו של איש הישראלי? רבי עקיבא, הוא האמין ובר כוכבא בתור משה, למה? כי הוא ראה את גבורתו הגופנית והוא הבין שהגבורה הגופנית שלו היא ביטוי לגבורה רוחנית. תסתכל על הגבורה. הגבורה הגופנית של בר כוכבא זה ביטוי לגבורה רוחנית.

שמיטה והקשר לארץ לכן רבי עקיבא, אצל משה, נכון, הוא לא מאמין בטבע הגופני של עם ישראל כי הוא כולו רוח, אז הוא מכה בסלע והוא מכריח אותה, למה זאת רבי עקיבא מאמין בטבע של עם ישראל, לכן הוא מבין שזה יופיע לבד. לכן אצל רבי עקיבא זה לא מגעקות בסלע, אלא מים שחקו סלע. בסדר? עכשיו, למה מיד אחרי זה מגיעה פרשת שמיטה ואז לא מגיעים לפרשת דבר שזו הפרשה? הרעיון של השמיטה זה בגלל שהטבע הישראלי הוא רצון להשפיע. יוצא שרק שהעם ישראל יכול להגיע למצב ש… הוא כל כולו יהיה במצב שנתינה הוא ממלכת כהנים בגוי קדוש וכמו שלכהנים אין לחלה פרטית ככה גם עם ישראל אין לחלה פרטית והכל זה רצון להשפיע וזה יכול לקרות רק אצל עם ישראל כי רק אצלו יש רצון להשפיע, הגופת היא בטבע. לכן, מדי להזכיר את האידאל של הרצון להשפיע האידאלי שכל הגוף שלך הוא רצון להשפיע אז צריך שהגוף הישראלי אחת לשבע שנים שבע זה ביטוי שבע זה ביטוי שלך, שבע, על האלף השביעי אחת לשבע שנים ששם עם ישראל נגיע ליהוד שלו אחת לשבע שנים הגוף של עם ישראל מה זה הגוף של עם ישראל? אדמת ארץ ישראל עם ישראל זה גוף ונשמה, נכון? עם ישראל נכנס לארץ כמו נשמה שנכנס לגוף, מה קורה לגוף? חיה. מה קורה לארץ? זה גם הנקודה של הפרשה. אם יוחקותי תלכו ועד יש שם פסוק בסוף הכללון אתה תגיש לבינם לארץ עם ישראל יוצא מארץ, הארץ מתה כמו שהגוף מת בלי נשמה עם ישראל נכנס לארץ, הארץ חיה כמו נשמה שנכנס לגוף. אז פעם בשבע שנים אחת בשבע שנים הגוף הישראלי, הטבע, החומרי הישראלי שובר מה זה שובר? כל הגוף ברצון להשפיע כל הגוף האדמה לא שלך למה? סכום ההתחיל סכום היהודי וזה מתקן לבין האישה הישראלית זה מתקן לבין האישה הישראלית שנוקעת כאן ואז אתה סותם את החוברת על ידי שמיטה שמיטה מתקנת את הדבר הזה שמיטה יצא ואומר לך, יש ייעוד לאומה ישראלית כי שהוא שונה משל שעריים הטבע שונה בוא תזכור כל פעם מה הטבע שלך אחת לשבע שנים זה התיקון לחטף בין האישה הישראלית הבנתם? חזק מזמין, הוא אומר, פרשת בחוגותיים מתעסקת בכל הקשר בין העם לארץ ואם לא, אז תצאו מארץ ואם לא, יהיה גלות ואם לא, אז הארץ לא ייתן פרות למה? כי זאת קשר בין הגוף לנשמה של האדם הפרטי והכללי, הכללי זה עם ישראל וישראל הפרטי זה הגוף והנשמה אז בארץ ישראל, הגוף והנשמה החיבור ביניהם וזה פרשת בחוגותיים הסברה לנו ואז פרשת בהם נותנת לנו את הדרך להגיע לאותו חיבור בין גוף ונשמה כפי שהסברנו וזה התיקון לבין האישה הישראלית סגרנו את כל מועדי השבוע האחרון מילה גבוהה מפרשת אמרו פרשת דעה ובחוגותיים טוב.