הוצאה לאור של ספרי הלכה טוב, קודם כל אני אגיד מילה על הספר שאני מחזיק. זהו ספר שהוצאה לאור לאחרונה, בשם "עוצרות ספרד". ביקשתי שיקנו את זה לישיבה. זהו אירוע היסטורי שהתור של רבי יעקב על הטורים חבר אשכנז, רבי יוסף קארו, זוכר, בטורקיה, ספרד, ארץ ישראל. הם הוציאו את התור אחרי השולחן ערוך ובתקופה הזאת בערך המציאו את הדפוס. הדפוס שהיה בהתחלה היה באירופה, בווינה, בפריז וכל מיני מקומות. אז הרבה רבנים חשובים בכל העולם כתבו פירוש על השולחן ערוך ועל התור. עכשיו, אלה שלהם דפוס ונחת כניסייה מהרכבת, נחסום, אגן אברהם, ט"ז, ביאור הגר"א, רבי עקיבא איגר, פתחי תשובה, כל הנושא כלים על השולחן ערוך הם כולם מאירופה כי זה מה שהיה. הרבה עוצרת ספרד נשארו בכתבי יד ולא הגיעו לאן שהגיעו. יש ספר של הרב חיים סבאטו, אחד מהספרים שלו, אז הוא מכיר את הספרים שלו כאפפה שחה. זה מספר שהוא גם בא מהמעברה בירושלים בקרית יובל, שהיה שם חכם ספרדי, תלמיד חכם עצום, שבא עם כתבי יד ואף אחד לא הכיר אותו. בערב הוא לא היה ראש ישיבה ולא היה כלום, וזהו, הכתבי יד לא הגיעו לשום מקום. אז מה שהם עשו, השולחן ערוך והתור ספרד המשאירו את בית הסרף, הבא"ח והמגן אברהם והכול, אבל הוסיפו פסקים של החיד"א. יש פה כל מיני פסקים שאני לא כל כך מכיר אותם לצערי, דברי מנחם, יד אהרון. פשוט לקחו את הפסיקה הספרדית והתפיסו אותה על התור והשולחן ערוך שזה באמת אפשר להגיד תיקון עוול. הרבה מאוד יש פה את כל הספרים שהם הביאו פה המון המון, גם הביאו פסקים אשכנזים מגרות משה, אבל הרבה מאוד של הרב מזוז ומשה פדרו. ובקיצור, זה הספר שאני מחזיק וזה באמת חשוב.
אירוב תבשילין טוב, אז אנחנו נדבר היום על אירוב תבשילין שאנחנו הולכים לעשות את זה ביום חמישי מחר. ופה זה ממש חשוב ללימוד שלנו דווקא בבית הסרף, כי הרבה פעמים אנשים יש תחושה שיש בעיה הלכתית. יש איסור לבשל מחג לשבת. עושים פטנט, לוקחים ביצה ונחמניה, מברכים, אומרים כמה מילים בארמית שאנשים לא מבינים והכל בסדר, פתרנו את הבעיה. מה זה? קליסת סגון? משחקים? מה זה? כמו מכירת חמץ, שישים מהורים, אני חותם איזה משהו ואין לי חמירה. לא, אתה צריך להבין שכל חמירה וחמייה די כבר ברשותי זה לא סתם, זה ביטוי לפקד. ופה זה מאוד משמעותי כמו שאני מדבר כי אולי אפילו איסור תורה לבשל מיום טוב לשבת. זה מחלוקת אמוראים בסוגיית פסחים ובדרך כלל איסורי תורה לא עושים פטנטים. עושים פטנטים על צורת הפתח, עירוב כשיש קרמלית, שישנו תטל מדרבנן, עושים עירוב חצרות בכל עיר שיש עירוב חצרות כשיש איסורי מדרבנן תל מרשות אחת לשנייה לרוב תחומים אלפיים המאה זה איסור דרבנן. אבל פה דאורייתא, נכון לפי נודעת רמחנצלו הגמרא מהתורה אסור לבשל משבת לחג ואנחנו מחג לשבת ואנחנו משלים שחות עירוב טוב שאינו זה לא יכול להיות פטנט זה משהו אמיתי אז אני אנסה להבין באמת מה העניין.
כיצד עושים עירוב תבשילין עכשיו מה עושים לפה זה כולם יודעים. מחר הולכים ארבע עשרה פעמים, עדיף גם בבוקר לא לשכוח. מי ששוכח יש לו בעיה בבוקר. לוקחים פת, לוקחים תבשיל, מברכים, שומרים את זה בצד. פעם קרה, לא משנה מה, בשבת אוכלים את זה בשבת. יש כאלה בשדה שלישית, לא משנה. העניין הוא לא לאכול את זה בחג כי אז הוא צריך לשרוד עד שבת. טוב, אז בוא נראה פה את התיאור תפקוף חפזיים. אהה, עושים שבת שבת אז סעד שישי זה חמישים בערב או שישים בבוקר ערב שבת וכמובן היום שישי כמו הערב מחר כי רב ראש חודש יום טוב שלך להית בערב שבת לא יבל בתחילה לצורך שבת בגדרה בפני עצמה דין לו בגדרה אחת יכול לבשל כמה שרצה כלומר ניקר הדין אתה לא לוקח גדרה ואומר ביום שישי זה אני אבשל עכשיו בשבת בשבת זה כולל לחמם לגמור את הבישול אם זה גדרה אחת בסדר אם אדם גדרה אחת ביום חמישי ואומר אני אוכל את זה בחג וגם בשבת בלי הערמה בסדר כן אבל אם ראשי יבשל לו ליום טוב כן ביום חמישי אם הם שישי בחג וישלים לה עכשיו ואם עותיר עותיר לשבת בסדר אם נשאר אפשר לאכול בשבת אבל אמר הטור ועל ידי עירוב יבשל לך תחילה לצורך שבת אם באמת עושים רוב תפשילים ביום חמישי בערב חג אתה יכול לבוא ביום שישי להגיד אני עכשיו יבשל לאכול שבת לא נשאר וכל מיני דברים כאלה עכשיו הטור לא מסביר אנחנו צריכים לצורך את הבית יוסף מה העניין הוא רק אומר איך עושים אותו ורוב זה פרש רבין אותם שצריך לעשות אותו מפת ועם מיני תפשיל זה מחלוקת בית שמעי ובית ילן לך תחילה פוסקים כמו דעת בית שמעי שניים רק לא שני תפשילים נתן מילה פת ותפשיל פת זה כנגד אפייה למרות שהיום אנחנו לא כל כך חופים אבל כנגד אפייה ותפשיל כנגד בישול שביום טוב כן פת לפות עליו ותפשיל לבשל עליו זאת אומרת על ידי הפת והתפשיל שאתה עושה ביום חמישית אתה על זה אנחנו נראה את זה עוד מעט אתה ממשיך לבשל ולפות בחג וריפרש דסאגי בתפשיל יבד ורבישים שני זקן כתב כמינתם וכן דאג וכן נהגו וצריך שיהיה תפשיל ראוי ללפת בו הפת לפה כי דייסה יש כן שמייקלים בכל אופן שיהיה תפשיל שקשור לסעודה אנחנו יודעים לסעודת פת אתה אומר איך הוא מוציא לחם מן הארץ הוא מוציא את כל הדברים שמלפטים בהם דייסה עקרונית זה לא מוכן זה כאילו מאכל לפנתו לא אוכלים דייסה עם פת זה משהו עצמאי אנחנו אומרים בנוסח באדן עירובה יש שערה אלינו לבשל ללפות לצעות להטמוני ללוקיש רגע ולמאה בת כל אובדנה אנשם פשוט אומרים אני לא משה אנחנו אוכלים שבת להורים לא יודע מה אני אומר אתם מסדרים את הבית ביום שישים לטטים אותו לפנים צלחות מדליקים לראות בחג לכבוד שבת זה אסור זה הכנה הרעיון יכול לראות מעט שחמי אמרו חתינו אחרי חג לא משנה אם באה שבת או יום חול לא מכינים שום דבר מחג ליום הבא חג אין בעט תבשל התורה היא טירה אוכל נפש אבל לבוא ביום לא ליום אחריו זה שזה שבת נכון זה שבת ואין בעט אבל יודע הרוב אפשר להדליק נרות ולעשות הכל כן אומר כל מיני תבשיל צליש שלוק ומשל רוילקה ואפילו דשים וכולי טוב בוא נראה את הבית יוסף טוב בסדר רבי צפון אותו דבר אומר הבית יוסף טוב אם תפקו חמזיין למטה בעמוד כופל המדוואב יש שם רק כמה שורות יום טוב שלך להיות בערב שבת לא ימשל בתחילת צורך שבת משנה ורשת כבד וביצה או פרש ראשי לא ימשל בתחילה להיות תחילת בישולו בעיקרו לשם שבת אלא לשם יום טוב יהיה תחיל בישולו והמשויר יהיה לשבת כדי קטן נבזת אתה רואה את מיקר הדין אם מבשלים ביום שישי זה רק לעכשיו אתה לא בא ואומר זה אני מבשל לשבת כן בלי רוב תבשילים מה שכתב דהיינו דווקא בגדרה בפני עצמה די לו בגדרה אחת יכול לבשל כמה שירצה כלומר גדרה נפרדת לשבת לא אבל אם יש לך גדרה אחת תבשל כמה שצריך דבר מסימן תפקות גימן יש שאלות גדולות שזה קצת קשור לפה מה מותר לבשל ביום טוב? אסור מפיק תמוך איזורים שאתה יכול לבשל אותם בקלות בערב יום טוב סתם ביום טוב רגיל אין שום סיבה לבשל ביום טוב אז כל מה שעליך יתירה זה מפיק תמוך כלומר דבר שהפגע למשל היום כמעט כל ילדים קונים חלות בערב חג אוכלים אותם בחג כל תואר בשבת אוכלים בשבת אין סיבה היום לפתח חלות נורא שאפשר בחג עצמו כי אנחנו רגילים לאכול זה לא מפיק תמוך אתה קונה חלה בשבת ערב חג אתה שומר אותה תופה וזה אין שום בעיה אפשר להוציא מהמקפיא וכו' אז גם מה שמטרים הוא אומר מה שנצרך זה בתפקות גימן או מה שכתב אבן מבשל לו ליום טוב ואם עותיר עותיר לשבת שם במשנה כזה כל משנה מבצעת בנו למד יכול לבשל כמה גדול לצוח יום טוב ואם עותיר עותיר לשבת פרשה שיר או ולא הערמה כן לא עושים הערמה פתאום אדם ביום שישים וישה לו איזה גדרה ענקית לא זה ליום טוב תגיד לי מה אתם משפחה קטנה אה אתה רוצה שישן לשבת אסור להערים כל מה שמותר זה אם נשאר אם ישנו ביום טוב ונשאר בסדר אבל אם נשאר בסדר ונש ונשאר בסדר ונש כן אבל עירות תפשילין שבא לבית שעומד תראה עכשיו מוציא אותו יד החובה כי בא לבית הוא אומר אני מתן לעצמי ולכל בני הבית או כל הדרים פה או משהו הם שותפים בעירות תפשילין זה שאלה גם לראות חנוכה. כדאי להגיד לו כדאי להגיד לו. כמו לראות חנוכה שמתחשני עצמת לקט בעל הבית אז צריך לתת לו פרוטה מצד שני זה הכל כלון. פשוט אתה אומר אתה עורך שלי כל מה שיש פה זה לכבודך. כנראה בכל מני הבית. כל מני הבית לא כל אחד עושה לעצמו אבל הבית הסירות תפשילין וזה. חסד כולם טוב תמרו לי למעלה מה שכתב ופה עמד ומסביר את העניין. בלעדי רום יבשל חתכילה את זורח שבת. אפשר ביום 60 בחג להגיד זה אני מבשל לכבוד שבת זה בעיקר בעיקר קורה. אנחנו נדבר על זה אחרי הסעודת החג שרוצים עכשיו לחמם להכין לשים על הפלטה. את כל הלב של אותה אני לא יודע מה לקראת שבת אז זה לחתכילה זה גם ברור זה לחתכילה כי זה לא לצורך יום טוב היא נשאר. זה אולי בבוקר אבל אם אדם משל משעה 2-3-4 יותר נכון שלא כדאי אז זה ממש לחתכילה לצורך שבת עירוב מתאים. שם במשנה אומר הבית יוסף עושה תפשיל מערב יום טוב כן מיום חמישי וסומך עליו לשבת. הוא פרש רעשי עושה תפשיל לשם עירוב כלומר ביום חמישי מכינים בצעני עוד מה להגיד אני חושב שהיה משהו יותר מכובד. אתה אומר זה בשביל העירוב זה זה עניינו. בשנה לא בגמורה מה הייתה מה בדיוק מה שמה מה הסיפור מה זה פטנטים אתה לוקח בצען. עשית ביום חמישי או יר לא משנה מה ואז פתאום האיסור הזה שאולי אתה הוריד לבשל מחג בשבת אותה מה הייתה מה. אמר רבה כדי שיברור מנה אפה לשבת ומנה אפה ליום טוב. התרוץ הזה אני צערי לא מופיע בפוסקים התרוץ. מאוד מאוד חשוב. יש שם רעשי רעשי טוב בוא נגיע כאן רעשי. רעשי יותר ארוך אבל הרבה יותר סמבי. קיצור טעם הראשון של רבה זה דווקא לכבוד שבת אנחנו כל הזמן מדברים שזה בעיה ביום טוב למשל לשבת כי אתה פוגע ביום טוב. אומר רבה רגע רגע יש לי בעיה עם שבת שבת שבא אחרי יום טוב יש לנו בעיה אנחנו צריכים לראות מה הוא עושה. כן. רבה שאמר כדי שימרו אינו פעים יום טוב לשבת. כמה חומר מיום טוב לכל אני שנייה חזור רגע לרבה שאני רוצה רגע להישאר ברבה. רבה שאמרנו לא טוב שמשלים מחג לשבת כי אז בשלום מחג ליום חול פרס רעשי. תראו את רעשי מאוד חשוב מה הייתה מה למה תקנו עירוב תרוץ כדי שיברור כן רבה אמר מנה אפה לשבת. הוא מנה אפה ליום טוב מתוך שמער רעב זוכר את השבת. בינו מחלה את הכל ליום טוב הוא בורר מנה לזה ומנה לזה. מה שאלה גמורה אומר עוד משפט שבת השבת לא הביא אותו הרבה אומר כתוב זכור את יום השבת זוכרו מחמת שבא לשכחו. משפט השבת. מה זה מצוות זוכרו את יום השבת זוכרו את השם אסע מלק שרוחים מרים שרוחים כל הזכרת אבל. מי זה יש ככה פעם בשבוע אז זה כמו אומרת זוכרו מחמת שבא יש שבתות שמנות להשכח. וזה להשכח אומר השם בצעד שבה שבת אחרי יום טוב אדם מתענג וישן ואוכל ולומד תורה וכל מדושא לא עונג בחג ואז שבת. אתה טעים יותר. עוד פעם נו. הבנו. בשבת הנה תפילה לחג גם חת אבשילין כמו שרשי פה אומר הוא מחלה את הכל התפשילים הטעימים והכל מתלהבים אוכלים בחג שבת. זורגים כמה שעריות ככה כבר אין כוח ליום נוסף ישנו נהנינו אז מה אתה בעצם עושה בעירות אבשילי אתה בורר מנה יפה לשבת. אתה בא ביום חמישי ואומר ואני מסביר את זה למשפחה אני לא רואה את הנוסף. הנה יש פה אבשילין מאפה לכבוד שבת שבת חשובה לנו היא קרה לנו הנה אבשילין הזה שמשנו כבר ביום חמישי כל כולו לשבת מנה יפה לשבת. ואז זורגים את השבת. בדיוק. אבקמינה בצד זה בסדר שאנחנו לוקחים סיר. שתי מכינה סיר שזה מיד מרק לא יודע לשבת. נוציא אותו מהמקרה אנחנו קודם אליו עירוב תפשילין שנהית בן בן ואני אומר הנה תראו איזה תפשיל יפה כל כולו לשבת לא נוגעים ביום טוב. חיבדנו את השבת ואז באמת שבת ואנחנו הנה זה עירוב שאכלנו ביום חמישי לכבוד שבת. ואז אבקמינה גם היא כמו שרשי אומר לא רק עירוב תפשילין אלא אמיתית. אדם צריך לעשות את עצמו מחשבה שמסתיים החג ביום שישי לפנות הערב ומתחילה שבת איך אני. מתכונן לשבת שמח עם השבת כי דרך אנחנו עומדים את השבת כי בא אחרי. ששת ימי המעשה סוף סוף זה יום של קודש של מנוחה אבל כבר אנחנו. התקדשנו. עוד יום מאוד מאוד משמעותי אז גם בנפש וגם בגוף והכל לכבד את השבת בגדים. שדרת הבית תפשילים נעים זה הרעיון של רבה זכות יום השבת. טוב זה התורות ההסבירה הראשון עכשיו רבה שנמשיך לקרוא בית הספר אמר לא לכבוד שבת תקנו כמו שאומר רבה אלא לכבוד יום טוב. מה שאומר זה לא העניין שבת תתמודד לא יודע מה אני אומר רבה שתדאג ליום טוב למה כדי שיאמרו אין נופים מיום טוב לשבת. אין להם כן התחילים לבוא דיון דינו אלא כי גומר בו הולך ונתחו לי לא כל החומר זה מיום טוב לכל לגמרי לא. כן זה בא לחנך אותנו אתה בא משה לי מחג לשבת אורים חמים רגע רגע זה פרוגרם קדושת יום טוב. תפתח את יום טוב ליום בישור לימשה אחריו כמו שמעתי בעיקר זה קורה בשעות אחת צהריים. אתה אומר כן אתה ראה את עיר האוכל נפש ביום טוב אבל אתה לא הולך ללכות זה מיום טוב אתה מחלים ליום טוב לשבת בחג בא יבוא מישהו יגיד. כן זה היה נפוץ. רוצה חג חוגלים וחגים אחרי בסוף החג לימשה לא יום הבא אז בוא גם למשה ליום חול. לא לא הבינו שזה היה לחג לשבת וזה היה וזה מחג לכל שעשור זה שור תורה. אז מה עירוב עושה אומר. אומר הבית הסף זה מסכים הוא אומר לך רגע תראה שאתה רק כגומר והולך לא התחלנו לבשל את השבת ביום שישי. גמרנו מתי התחלנו ביום החמישים בעירוב כלומר בעצם העירוב תבשלין אומר. משרווה שהבישול לשבת הוא רק מינימום היחיד זה רק סיום מה שיכולנו למשל ביום חמישים בישנו ועשינו איזה עניין. בצעד קצת בצעד מורכב תפשיני של שבת אז קודם כל איזה אמירה. ביום חמישים מכינים ביום חמישים ביום. בשלים לחג ולשבת. זה כל הרעיון מה מכינים ביום שישי מה שהם חייבים. בישון ביום טוב זה רק משהו חייבים דברים שאפשר שלא יפוק את העמם כמו שאת אומרת לא תוכנים מותר אוכל נפש. יבוא אדם ויגיד יש לי עץ הפרסקים בינה לא כתבתי פני החג אני רוצה לכתוב אוכל נפש. אתה אומרת אח אשר יעשה לאכול נפש. רוצה פרסק מה אנחנו אומרים לו. אין בעיה תכתוב פרסקים בערב חג. לא עשית גם פה מה שאפשר להכין אומר בלי קשר כל חג. מה שאפשר להכין בערב יום טוב שלהפוך את העמות תמיד עושים. ופה יותר כי אתה לא רק ממשל ביום טוב ליום עצמו שזה היתר של התורה. אתה משל מיום טוב ליום שאחריו נכון זה שבת אבל זה לא פשוט. לכן כדי לחנך אותנו ואנחנו נזכור גם בחג הבא זה לא כזה פשוט. למשל מיום טוב לחברו כי התחלנו ביום חמישים בערב יום טוב רק גמרנו מה שאפשר. כך אני אומר זה לא רק בצע מול כל התפשילים אלא להשתדל. גם בחד בישון ביום טוב גם מבחינת החנה מיום טוב לשבת. את המקסימום שאפשר להכין בערב יום טוב. כדי לעשות תחום תבשילים, נוצרים להם כל המאכלים שמיועדים לשבת. זה הרעיון. בערב חג, כמה שאפשר, תכבד את השבת ותכין תבשילים מראש. לפי רבה, אתה רק גומר לבשל או להכין מיום טוב לשבת, אתה מתחיל. פעם לא היו אמצעי קירור, ולכן הכינו משהו קטן שאפשר להם להכין לשבת הבאה.
הכנות לשבת ביום טוב היו בעיות רציניות כי לא היה לאכול, לא היו מקררים ולא שוחטים בשר. ביום טוב היו שוחטים, ועושים עונג יום טוב. כתוב בטור שבשבת מקדימים את התפילה, וביום טוב מאחרים. אנשים ביום טוב קמים בבוקר, מביאים את הכבש מהדיר, ומכינים את הנושנים להדליק אש ולעשות מנגל. ביום טוב, למה לא היום בצה זה בסדר? כי הנחל הזה זה מיקומה, זה לא אסור. אני מדבר על הרעיון, על הצד החימי. ברגע שבוע, יש הכנות מינימליות. זה נראה כאילו דברים אחרים, אבל בצה מאוד זו בצה. אם מישהו מבין שזה לא עניין בצה, יש לי, אין בעיה. אבל אם אדם כל מה שהכין לשבת זה בצה, אי אפשר להגיד שזה רע.
הבנת רעיון עירוב תבשילים אנחנו לומדים בית יוסף, להבין מה העניין של עירוב תבשילים. זה לא טקס. אם אדם אומר, רבותיי, השבת אשתי עשתה על בצה, אז מה אני? לא משנה מנהג אבותיי. אני דיברתי על תבשיל. אם מישהו הקשה עליי שהם רגילים במשפחה לאכול את עירוב תבשילים בסעודה שלישית, אמרתי, תשמור על המנהג. הרב מזוז כותב שאם אדם לא מבין כלום, לא יודע מה זה עירוב תבשילים, זה לא עובד. זה לא טקס, זו אמירה. אם אדם לא מבין את המילים, לא מבין את הרעיון, בסדר. אבל אם אדם אין לו מושג, הוא לא יודע מה הבעיה, מה צריך, לא כבוד שבת, לא כבוד יום טוב.
תפקיד רב העיר בעירוב תבשילים כתוב בשולחן ערוך, שאנחנו מצווים על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו, כדי שישמוך עליו מי ששכח או נאנס, או שנהיה חירובי אבד. בעיר שלי וביישוב ליד, יש כאלה ששכחו, לא מבינים, לא יודעים. מה שאני עושה, אני לוקח תבשיל כמו שצריך, חלה גדולה, אני קורא לשכנים, כי זה שלי, אני לא יכול לקנות מעצמי לעצמי. אני קורא לשכן, שכן מגביר, אני אומר לו, תזכר בעירוב תבשילין הזה, לכל מי שצריך מהיישוב שלנו. אם מישהו שכח, התבלבל, או כמו שאומר השולחן ערוך, מכין עירוב תבשילין, אבל לא אכל אותו בחג, לא עשינו כלום. כי כל העניין של עירוב תבשילין, שהוא לכבוד שבת.
דין בישול מיום טוב לשבת ברמב"ם כתוב, יום טוב מי שאכל יותר בשבת, אין אופים ובשלים ביום טוב, מה שהוא אוכל, למחר בשבת. אין יום טוב מכין לחברו. איסור זה מדברי סופרים. הרמב"ם פסק, מחלוקת רבון הרב חיסדא, שזה מדרבנן, גזרה, כדי שלא יבואי לבשל ביום טוב לכל. לפיכך, אם עשה תבשיל מעב יום טוב, שיש סומך עליו, הוא יבשל ואופן מיום טוב לשבת, הרי זה מותר. אחר כך כתוב בגמרא, שאברהם אבינו, כן, עירוב תבשילין. לא ברור בדיוק מה היה, אברהם אבינו זה רבנן, חז"ל עוד לא גזרו. זה כמו שאלות אכל מצות בליל פסח. יש בזה עניין רוחני.
היתר עירוב תבשילים הגמרא שואלת, למדה אמר שאסור מהתורה, לשין מחג לשבת. מה זה עירוב תבשילים? ואז אומר רב חיסדא, ספרת הועיל. ספרת הועיל אומרת ככה, הועיל, די מקליל אורחים, בחג, ויוכל אותם, חזי לשבת. כלומר, יש אפשרות מסוימת, שמה שבישלת מחג לשבת, יאכל, בחג עצמו. זה הרעד מייסוד תורה. גם לפני רבותינו הצרפתים, שהתורה עושרת, התורה מה היא עושרת? הכנה ש, כל כולה לשבת. כגון אומר בית הספר, שאתם יכין, סמוך לשקיעה. אדם יבוא, בחג בשעה שבע, עוד מעט שקיעה, מהר מהר יבשל מה שיגידו לו, זה רק לשבת, נכון? כן ברור. לא טוב. תכין ב-4, תכין ב-5, ואז התפשיל כבר מוכן בחג, והוא ראוי.
הכנה לשבת ביום טוב נשים על הפלטה, זה גם מתלמד. נכון. אבל יש, נכון, אתה צודק, אבל יש, אפשרות כזאת. יש תליקה מאוד מעניינת ש… היום זה לא נורא נמצא. רב יעקב אריאל, מורינו ורבנו, השאלה מאוד מעניינת. כשיש שביש ובסח, אחד ביום שישי, אחרי זה בא השבת, אז האשכנזים שבינינו שואלים, מה עם אורז? רוצים לאכול אורז בשבת? זה כבר זו, זה כבר ישרו חג. בחג לא אוכלים, אבל אפשר אולי לבשל. אפשר לבשל בלי לאכול, בלי לטעון. תמיד כשילדים יוצאים, אז יש לי חתן ספרדי עוד. אז הוא אומר, תקרו ניתן בעל בשל בחג לשבת עם רוב תפשילים. אבל מה, אורז, הוא לא רואה לאכילה עכשיו. אין אוריל. אז זה סור. ואז הוא אמר, דיבר על שני הזמנים. תמיד יהיה אורז. יפה מאוד. זה רב יעקב אריאל אומר, שבאשכנז, אמרו אין, אין שום אורך לאכול אורז, בשביל של פסח. הוא אומר, פה בארץ ישראל, שיש לשלחן ספרדי, ספק בדרך, תגיד, שמע, בא לי אורז. שמעתי שאתה משה לי, הוא אמר, בוא תאכל. אז אוריל, לקנאי אורכים. לא, הוא לא להגיד לי לתפסילה, אמא שלי, זה לא ספרדי? לא אוריל. לעכשיו. זה צריך להיות לעכשיו, אוריל. לא נספרדי מחר, גם אני אוכל. זה נגמר. הוא פתאום לא רוצה לעבוד אחר כך, אני אעשה את זה. נכון, נכון, אוריל, זה סוג של, אבל, אוריל זה, אני אומר, זה פוטנציאל. זה גם, אני אומר שוב, זה אמירה, שאתה לא משה בשעה שבע, אלא בשעה ארבע, חמש. אתה אומר, רגע, עדיין יום טוב. נטעם את זה, נאכל, איזה ילד ירעב, בוא תאכל, נאכל. הרוב ילדים אוכלים, שמכנים שבת, את אומרת, דבר, אוקיי? בדיוק, מצוין. דווקא זה טוב, צריך להודד אותם, לאכול ביום שישי, ואז לא כל האכילה היא מכוון את בת, היא גם לעכשיו, נכון. זה לשבת, אבל זה לא לגמרי. זה מה שמומץ פה על האוריל.
הכנות נוספות לשבת כל ההכנות שעושים, כשמקלחת, דברים כאלה, איפה זה מיוחד? זה פחות קשה, כי זה לא ממש מחג לשבת, זה, אתה מתקלח, כי עכשיו אתה מרגיש ש… כן, השאלה זה, אם עושים את זה גם סמוך מדי, אז זה גם מראה שאתה עושה את זה בשביל… נכון, אבל מצד שני זה תורך כרגע, זה, אנשים מתקלחים, הם רוצים, זה לא הכנה, זה, נכון, זה, בחשיבה, באמירה, זה. אחר כך גם כתוב, עכשיו זה הפוך, כשיש שבת ואחרי זה חג שבועות, אתה הולך לישון ו… לא, תלך לישון, אל תגיד. כן, אל תגיד שאתה הולך לישון בשביל… כשמוצא שבת, חג שבועות, רוצים יותר מבלילה, אז אומרים, בוא נשאר טוב בשבת, ובסדר, אל תגיד. אם אתה אומר, אני עכשיו הולך לישון בשבת בצהריים, בשביל, רוצה, אפילו לא בשבת, סתם, בשביל שמוצא שבת, תהיה לי כוח, לא יודע אני מה, זה החלה בשבת נכון. אז אל תגיד, גם נקלחת, תגיד בוא, אנחנו לא ניקחים, בוא נתקח. באמת, זה עדיף שתרחץ ביום טוב, אשר בשבת, בשבת יש בים, מים חמים, וכל מיני כאלה. טוב, נראה אם יש פה עוד… יום טוב, ביקור נתקח. כן, אתה אפילו בוילר, כי אין עשרו בישול יום טוב.
היתר חימום ביום טוב יש דעות שאומרות, אני חושב שזה פחות נשמע, שכל היתר של חימום ובישול, והוצאה, זה רק דבר שווה לכל נפש. אם יש אדם, פתאום יש את זה, הגמר דנאל מוגמר. אדם רוצה גחלים עם ריח, ככה משהו להתעדן. אז הוא אומר, אורחי נפש. התורה היתירה, זה לא אורחי נפש, זה פינוק. יש דיון מאוד מאוד מעניין, על לישון ציגרות ביום טוב. הפוסקים בכדור היתירו להשם ליום טוב, אבל מה המקור? לפני יהושע, שותני יהושע לפני שלוש מאות שנה, הוא אומר בדבר מציצת עשבים, ככה קוראים לזה. אז הוא אומר, זה דבר שווה לכל נפש, יש בזה עונג. הוא אומר, וידוע שפותח את צינורות הריאה. ידוע. מה זה חשוב בזמן? לילה עם רנטגן, לא ידוע. עצב יש לי איזה חנל ברכיים, לילה בבית חולים, והוא ישן. וכשהגיע הרנטגן, והוא פתאום ראה מה קורה בשם הריאות שלו, פתאום שנייה, ספסיק, אותו רגע. אז אני אומר, פה זה בעיה נכתית. אנשים סומכים על הפני יהושע, שתה ראשון ביום טוב, כי זה שווה לכל נפש, וזה עונג יום טוב, ופותח את הצינורות. היום זה לא שווה לכל נפש, זה לא עונג יום טוב, זה לא פותח את הצינורות. ואני יודעתי, היום אסור להשן ביום טוב. אני לא אגיד את זה, כי שים איתו. בטוח. ואז זה היה כזה, אני יוצא חייבת עורך לדעת, בכנסת כזה נר נשמה, יש לי מחלת פעילה, בא עם סיגר. בקפדים. לא, לא, לקשר רק לאווירש, אבל, אז זה בדיוק אינן. אז רכיצה גם כן, הוא פוסקים דנים, אם נתתי רכיצה ביום טוב, בבוילר, כשאלה אם זה שווה לכל נפש, אם זה לא פינוק. נראה לי שהיום, בעיקר ילדים, זה כבר לא פינוק. לא, אבל אתה אומר לי שלחמל מים, רק אם אדם רוצה לשפוט, לא להתפלל. לא, זה טיור, אגמר מעין יטוח, שעוטרה לצורך. למשל, להוצאה. הוצאה, הוא עוטרה ביום טוב, בשביל בהוצאה, אז זה המותר להוציא סידור, ואתה יכול ביום טוב להיות במקום שאין אירוב, ואירוב צריכה עוד פתח, ולהוציא עליו הכוח הנפש. רוצה להכמיר יותר דמוקציה, אבל נכון. נכון. כן, אז אולי זה לא ביום טוב. זה צד שני, נכון, אבל הרבה דברים עוד טוב. טוב, יש פה עוד איזה משהו קצר. יש פה. כן, תדלגו קצת, יש שם כתב הרמב״ם. זה בצד השמאלי של השורה. טוב, בסדר. כתב הרמב״ם, זה הדבר החשוב. למה נקרא שמו אירוב? מה זה אירוב? אירוב בעברית זה להרבב. יש שם אירוב תחומין, אירוב חצרות, ואירוב תפשי. שאלה שאני אוהב לשאול לילדים, שגם בוגרים, אבל אני אוהב, חומרים במעמד לקין, שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו, עשרתם, הרבתם, הדליקו את הנר. עשרתם, אני מבין, אם יש לך ותיח לא מוסר, אתה לא תוכל, אנחנו לא תוכל. בשבת. הדליקו את הנר. מה זה הרבתם? מה אנשים רגילים, מה זה אירוב? זה הצוות פתח. מה, עכשיו אתה צריך לרוץ? ערב שבת עם חשי חיים? בדוק. אז הרבתם זה אירוב חצרות. ואירוב חצרות לוקח דקה. מה זה אירוב חצרות? זה הרבוף. כל החצרות, רב העיר עושה את זה, הוא מקנה לכולם, מתערבבים במצע, פת או משהו, וזה מתאר להם רשות אחת. כלומר, אירוב זה משנה, אני לא יודע מה אירוב תחומי, אירוב תחומי אתה מערבב, את האלפיים המאמה האלה, עם עוד אלפיים המאמה. עכשיו מה הקשר באירוב? אז אומר הרמב"ם, למה נקרא שם אירוב? כשם שאירוב שעושים בחצרות ומבואות בערב שבת הוא משום זיכרון, כן, לוקחים איזה פת או משהו, אירוב חצרות, כדי שלא יחשבו שמותר לטלטל מרשות לרשות בשבת. כן, אירוב זה סמלי. ביום שישי, זה מזכיר לנו את השבת. כך גם אירוב תבשילין, משום זיכרון, כדי שלא יחשבו שמותר לבשל ביום טוב מה שאינו נאכל בו.
אירוב תבשילין ואירוב חצרות רב אשי אומר, לא ייתכן שאנשים יתרגלו לבשל מיום טוב לחברו, כי היום זה מיום טוב לשבת, מחר זה מיום טוב לחול. אז אירוב תבשילין, כמו אירוב חצרות, זה עיקר. הרמ"א, בשולחן ערוך, אומר יותר מזה. הוא אומר שאנחנו מערבבים את הבישול שנעשה ביום טוב עם הבישול שנעשה בערב יום טוב, ולכן זה מותר. אותו דבר, אירוב חצרות, מערבבים. כל האירובים הם כך. היום, למשל, צורת פתח, זה לא אירוב, מה בדיוק הרבבת? צורת פתח זה מחיצה שעושה את זה רשות היחיד. אבל אומר הרמב"ם, זה הכל עיקר, כדי שלא תבוא לטלטל מהמבוי לרשות הרבים. אז הרמב"ם אומר אותו דבר, ביום חמישי לוקחים את האירוב תבשילין, כדי שיהיה עיקר, שאנחנו לא מזלזלים בחג, אלא אם כן התחלנו עם אירוב חג וזה גומר אותו.
הכנות לשבת אז כמו שאמרתי, בעזרת ה' מחר ניקח פת תבשיל, אני אוהב שיהיה פת תבשיל רציני. חשוב להבין את הנוסח בערמית, ואם לא, אפשר למצוא תרגום בעברית. ראינו, קודם כל מה שהפסק להלכה, שהתחלתי את ההכנות לשבת בערב יום טוב, כך שלא מתרגלים לבשל מיום טוב לחברו. שתיים, חשוב לזכור את דעת שמואל ודעת רבה, לזכור את יום השבת ולכבד אותה, וזה שהתבשיל לשבת מוכן כבר עכשיו ולא על הדרך. כמו שאמרתי, מכבדים את השבת ונותנים לה את המקום שלה.
