שלום לכולם, אנחנו נתחיל בשיעור פרשת השבוע, פרשת בהעלותך. יש הרבה נושאים בפרשה הזאת, אבל הרב צבי יהודה לוקח את הפרשה למקום שבו הוא חורז את כל הנושאים של הפרשה בחריזה אחת. ניגע בחלק מהם, והנושא המרכזי בפרשה הוא טרוניה על תורת משה. כל הפרשה עניינה אחד – טרוניה על תורת משה. זה מתחיל כבר בהתחלה עם מעשה המנורה. משה לא מבין את מעשה המנורה. למה? מה זה המנורה שהוא לא מבין? המנורה היא בעצם היכולת של עם ישראל לחבר את הקודש אל החול ולהאיר דרכו לאומות העולם. המנורה הייתה שמן שעל ידי הפתילות שנעשו ממכנסי כהנים, ביטוי לצד הנמוך להערבה, ותוך כך היה צריך השמן, החומר הכי אחור שיש, להפוך לרוח עד שהכל יעשה מקשה אחת, שהכל יהיה אחד. המנורה הייתה מאירה דרך חלוני האטומים השקופים במקדש. חלוני האטומים השקופים היו מצב שבו היה חלון שקוף, אבל הוא לא היה מקבל אור מבחוץ ובפנים, אלא הוא היה אטום מבחוץ והיה מאיר החוצה. כלומר, שהאור היה יוצא מהמקדש לעולם ולא מהעולם למקדש. את זה משה לא מבין. משה לא קולט את העניין הזה של החיבור של החומר והרוח. זה לא פעם הראשונה שמשה לא מוצא את עצמו בעניינים האלה. גם בהמשך הפרשה הוא לא מוצא את עצמו במה לא רק ב"וזה מעשה המנורה" שמראה לו הקדוש ברוך הוא ככה ורק אז הוא מבין, אלא גם בפסח שני. גם בפסח שני משה לא יודע את ההלכה. פסח שני זה פסח, זה הצד הלאומי של עם ישראל עוד בלי תורה, ופסח שני שבעיה הוא בעצם ההתעוררות הלאומית.
הבנת החיבור בין חומר לרוח בגלל זה גם יש את כל החגים הלאומיים, כמו יום ירושלים, ההתעוררות הלאומית בלי קשר להתגלות האלוקית, כי זה הטבע של עם ישראל. ובשביל לקבל תורה צריך להתאגד כאומה. עכשיו, את הרובד הזה משה גם כן לא מבין – את ההתאגדות הלאומית, את הצד החומרי, איך החומר הזה יהפוך לרוח. אחרי זה, איך הלאומיות תהפוך לתיקון העולם, המלכות שלה. הוא לא שם לחכם. היו עוד מקומות שמשה לא הבין. תשימו לב שכל המקומות שמשה לא יודע נשכחה ממנו הלכה. הכל קשור לחיבור העולם הזה. רוצים לנסות סקירה מהירה? יש גם עם מריבין צלול שהוא שואל אותו, נשכחה ממנו הלכה. ואו אל ערמי כאן הם פוגעים בו. הקשר בין ישראל לעומת העולם, קשר בין האוניברסליות ללאומיות, נשכחה ממנו הלכה. תארת כלים במלחמת מדיין, כלים צד החומרי, נשכחה הלכה. כל הקשור לבנות צלפחד, נחלות ארץ, נשכחה הלכה. הבן האישה הישראלית שם. שהסברנו את זה אז בשיעורים, אתם זוכרים שזה נקודת גם כן הטבע של חיי האומה, שזה מיוחדות בין ישראל לעמים. הטבע של עם ישראל לא מבין כל מה שקשור למי איך החומר הופך לרוח. גלל זה אז הוא גם לא נכנס לארץ ישראל. כי אצלו החומר והרוח הם אחד, הפירוט לא אפשרי בשבילו. ובסוף הפרשה מרים זועמת על זה. למה הוא פורש מהאישה? למה הוא לא מצליח לקדש את החומר?
הבנת תלונות העם משה יש קושי לעם ישראל להשיג את המדרגה של משה. המדרגה הזאת היא מדרגה שהיא לא מותמת ולכן היא קורסת. גם משה הוא לא נכנס לארץ. עכשיו, הדבר הזה הוא חורז את כל הפרשה. גם במשך הפרשה עם ישראל מתלוננים. מה זה התלונה? אפשר לומר שהתלונה של מרים וגם התלונה של העם על הבשר הם בעצם תלונה על משה. הם מתלוננים על תורת משה. מה זה התורה הזאת? למה היא לא יכולה להיכנס למציאות? עכשיו, איך ניתן להוריד תורה עליונה שבפוטנציאל היא קודש וחול ביחד, אבל באמת בתכלס זה פרישות – פרישות מהאישה, פרישות מהעולם הזה. שכחתי עוד מדרש להגיד לכם על המשכן. משה אומר לבצלאל, בוא תעשה את הכלים ואחר כך את היריעות. בצלל אומר לו הפוך, קודם את היריעות ואז את הכלים. וכי האדם נכנס לבית לרהיטים? מה עשה בבית הקודם? הוא בית ועד רהיטים. אז הוא אומר לו, וכי בצלאל ראה? איך אתה יודע שזה מה שהקדוש ברוך הוא אמר לי? כאילו משה מזלזל בצד החיצוני כי זה לא מדבר עליו. קרן אור פניו מה לוב ובלל לעולם החומרי.
הבנת תפקיד משה במציאות עכשיו, אנחנו יודעים שאנחנו רואים היום במציאות את בחינת משה הזאת. בחינת משה שקיימת במציאות, זה אפשר לומר שזה העולם החרדי של היום. זו בחינת משה שבמציאות וזה לא חיסרון. צריך להבין, זה לא כאילו שיש לנו איזה משהו נגד החרדי וגם לא נגד החילונים. כלומר, גם לא כנגד מתעונני הבשר. אנחנו מנסים להיות מעל זה. אנחנו צריכים גם להסביר את האידאות, איך האידאות עובדות. והאידאה כאן עובדת באיזה צורה שיש פה עכשיו את משה, שזה הקודם האין סופי הזה של תורה שהיא לא מתפשרת לנו כלום. אבל שניה רגע, מה הקשר בין לבין? כאילו יש קודש ונסכים בעולם הזה, אבל ההבנה של מה עומד מאחורי הדברים, מה הקשר בין לבין, לא קיימת. ולכן יש פרישות כמה שפחות בעולם הזה. משה הוא לא אמור להיות דרגה שאנחנו הכי שואפים אליה, כי הוא הדרגה הכי גבוהה שיש. נכון, והדרגה הכי גבוהה, לא באמת שלא צריך להגיד את האמת שמעל משה יש דרגה שנקראת זהרה דאדם ראשון, זהרה אילאה דאדם ראשון, שזאת המדרגה שקודמת לחטא אדם הראשון. משה הוא מדרגה אחרי חטא אדם הראשון. אז איך יכול להיות שבעקביתא דמשיחא, בגאולה עצמה, נשמת משה אמורה לחזור לארץ ישראל? אז התשובה היא באמת על ידי המתוננים, המתוננים החוצפנים מבחינת חוצפי סגירא שמגיע בעקביתא דמשיחא. הם אלו שמצליחים להוציא לפועל מתוך התורה שהיא לא מחוברת למציאות, שהיא רוח בלי גשם. הכפירה בתורה, זאת המרידה בתורה שהיא רוצה בשר, היא רוצה תורה בשנית. מה תכלס, מה הקשר בזה לחיים? היא זו שבסופו של דבר יוצרת את החיבור של תורה כמו של המציאות. זה מה שמאפשר אותה. זאת כפירה לא בתורה, זאת כפירה בחוסר היכולת של משה להיכנס לארץ. בסדר? אין להם משהו נגד התורה, יש להם משהו נגד זה שהתורה לא עורת למציאות. אם תביאי לי תורה שהעורת למציאות, אני אקפוץ על המציאה. אבל אני לא מדבר על העולם החילוני של היום, שהוא כבר עזב את עצמו לגמרי. אני מדבר על הידיעה. אני חושב שהידיעה הזאת מתבטאת היום דווקא בציבור הדתי לאומי, בצד הדתלאשי שלו. זה חילוני. אם תסביר לו אמונה, וזה הרוב הגדול, לא יקשיבו לכלום, כי זה לא כבר בא מתוך איזה אינטלקט או איזה פשוט. כאילו זה המצב וזהו. זה הדור הקודם במדבר הזה איתנו ושם ימותו. זה הדור הקודם צריך שיעבור דור. הדור החדש באמת הוא דור אחר. הדור, כאילו תראו בהפגנות קפלן, יש את הדור הקודם וצעירים לא תמצאו שם. מי מעט פגשתי, עשיתי פעם לפגוש מתי מעט נידחים מכל. כן, הדור הבא כבר מצביע הימין. כאילו זה לא הדור הבא כמעט לא קיים. בסדר? אין כמעט ילודה, כי אין אלוהים אז אין ילודה. למה להביא ילדים לעולם? אבל גם אם יש, הם גם לא ממשיכים בדרך כלל הורים. כמעט יש לי יצא בדיוק סרטון כזה על מישהו שהוא כאילו ביביסט בתוך משפחה של איזה שמעתי שמעתי שם כזה. זה לא הדור החדש, הוא כבר לא בדור הקודם. הדור החדש שלא בדור הקודם, אבל באמת הדור החדש שיש לו שאלות באמונה והוא כופר, הוא באמת מחפש בעיקר. אני אומר על הדתלאשים, הם מאוד מחפשים, הם מורדים בתורת משה. וזה גם מרים, למה הוא פורש מהאישה? כאילו אני חושב שהתורה באה להגיד את חטא המתוננים ואז את חטא של מרים. מרים היא נביאה, כלומר באמת יש משהו כאילו חסר לי את העולם הרגשי, חסר לי את איך זה מחובר לחיים. איך כל אתה עכשיו לומד דיני שומרים, לומד ארבע אבות נזיקים, מה הקשר בין זה לחיים? כאילו זה בסדר, יש דינים, אבל מה זה אומר מעבר? כאילו יש דינים גם לגבי צולמות העולם, למה זה מיוחד בישראל? זה עוד קל, זה יכול לדם לחברות, בסדר. אבל כל מיני מצוות אידיאליות, מה הקשר בין זה לחיים? אז הכפירה והמרידה בדבר הזה, זה מה שמאפשר בסופו של דבר את הכנסתו של משה רבנו לארץ ישראל. באמת בדורות הקודמים זה לא הצליח. באמת בדורות הקודמים לא הצליחו להכניס את משה לארץ. משה נשאר בחוץ לארץ. כלומר, תורת משה לא הצליחה להפוך את תורת ארץ ישראל. אבל הדור שלנו, בעקבות אותה חוצפה שרוצה בשר, היא זו שמאפשרת את הכנסתו של משה לארץ ישראל. וזה התפקיד שלנו. עכשיו, הדבר הזה באמת הוא מסתכלות מאוד עמוקה שהתורה נותנת לנו לראות. כאילו היינו יכולים לחשוב שהכפירה שיש היום היא איזה משהו כזה טעות היסטורית. באמת הרבה מהצד של משה וגם משה, אני הוכי הריתי את העם הזה, אם אני הוכי אליתי הוא כי תאמר אליי ישראל בחיכך כאשר ישראל עומדת היונק. כאילו מאיפה זה בא עכשיו? הבחינה של משה שנכנסת לארץ, נסה להבין איך הנבואה מתגלת במציאות ואיך גם החלק הזה במציאות שמורד בתורה, איך גם הוא חלק מהתורה. חלק התורה אומרת לנו תקשיב, לא רק למתעוננים קשה, לא רק לעם קשה, גם למרים קשה. גם למרים קשה לה עם משה, למה הוא לא מציין חברת התורה לחיים. באמת באמת עם ישראל לא רוצה להגיע רק למדרגת משה, הוא רוצה באמת להגיע למדרגה שזה הרעילה דאדם הראשון. זה כביכול המדרגה שהקשר בין הקודש לחול הוא ברור. זהו קשר גלום גולמי כזה. זה באמת קשר שהוא, אני יכול לפרט לך איך התפילים ישנות את החיים. כאילו זה מובן, זה ברור, זה מבורר, זה לא ידי, זה לא רעיוני, זה מפורט, זה ברור לי כמו המדרגה של האדם הראשון לפני החטא שהטוב ברור לו והרע ברור לו באופן מוחלט. זה לא שהטוב והרע חיצוניים לו, זה התי הרעילה דאדם הראשון. ובאמת עם ישראל שואלת לשם מבחינת אתם קרואים אדם ואיננו מאוד עולם קרואים אדם. עכשיו משה הוא ההמשך של האדם הראשון, אבל אנחנו רוצים יותר ממדרגת משה. אנחנו רוצים שמשה ייכנס לארץ. אז זה כבר התיקון של הדבר הזה. אפשר לומר שזה יותר הבחינה של דוד המלך, אדם ראשי תיבות אדם דוד משה. משה הוא בחינה אחת של האדם הראשון ודוד הוא התיקון של הדבר הזה. דוד אפילו מקבל משנותיו לאדם הראשון. חזר למלך ודוד הוא בעצם עוד אחד שהתורה מנהלת את האומה. זה בחינת משיח ודוד. אבל שמה מה היה חסר אצל דוד? באמת שזה היה אצל דוד אבל לא אצל שער העם. זאת אומרת זה תיקון בסדר למשה, אבל אדם לא צריך להגיע לשער העם. ובתקופות שלמה זה כבר קרס. שלמה ובעלה זה כבר התחיל לקרוס עד שזה קרס לגמרי. שאול לא רצה את דוד, זה החוצה לא חומרית. דוד רצה את זה, דוד הבין את שאול, אבל שאול לא הבין את דוד. כלומר, קודש הבין את הכל. כביכול משה הבין את העם, אבל העם עדיין לא הבין את משה. והתיקון של הדור שלנו זה היכולת שלא רק משה יבין את העם, אלא העם יבין את משה. כלומר, אני כשאתה תגיד אני למדתי ערב קוק בחינת משה, והערב קוק מבין עכשיו איך גם העם הזה הנמוך והכופר נמוך חלק מהקדושה. ועכשיו השלב הבא, איך לחבר את העם אל הקדושה. איך לחבר את העם אל הקדושה. עכשיו אני חושב שהסתכלות הזאת של התורה הסתכלות שצריכה להופיע בנו בכל רובד בנפש. כי אני אגיד משהו שהוא קצת אמיתי, שהוא קצת שייך למימד החיים. קל מאוד להסתכל על הצד הלאומי של עם ישראל. קל מאוד, קל יחסית להסתכל על הצד הלאומי של עם ישראל כחלק מתהליך גאולה. כלומר, זה מין יש חילונים והם כופרים כדי שנגיע עכשיו למדרגה. הם כופרים בפרטים של התורה כדי שנוכל להבין את כללי התורה ואת פנימיות התורה, ואז נחבר את הכללים את הפרטים ואז נשיב את נשמת משה לארץ כפי שאומר הרב ביחך חמדיך מן נביא. בסדר? קל לעשות את זה ברובד הכללי, אבל פשוט לדעתך אני חושב שהיא באה לדבר גם על הרובד איך אנחנו לוקחים את זה לחיים שלנו. יש לך עכשיו חיסרון בחיים, איך אתה מצליח להכיל את החיסרון הזה ולהבין שגם הוא חלק מהחיים שלך. אתה עכשיו נעשה סדר דייטים, זה לא הולך לך. האם אתה מסתכל על המציאות כמו משה בדורו של משה ולא מבין למה זה קורה והמתעוננים האלה למה צריך אותם, או שאתה כבר אתה למד מהתנ"ך ומבין איך עכשיו אתה יכול איך הטעות הזאת היא דווקא, החיסרון הזה הוא דווקא חלק מהתהליך שצריך לעבור. וההבנה הזאת היא הבנה שמאוד קשה לממש אותה, כי כדי להבין באמת איך החיסרון עכשיו חלק מהחיים שלי, אז אני צריך באמת את הבחינה הזאת של רוח הקודש. אני צריך את הבחינה הזאת שאפשר לומר את בחינת הנבואה. והחיסרון וזה יכול להיות קבועה. אז אולי כאן בכמה דקות שיהי לנו ננסה קצת להבהיר את הנקודה הזאת. נתן לכם תרגיל, איפה אפשר להרגיש יותר את הקב"ה? ביש או בעיים? אתה אומר ביש, אתה צודק. ככה רוב העולם חושב שאפשר עדיף להשיג את הקב"ה יותר כלהשיג את הקב"ה. ביש ולא בעיים תן לכם דוגמה, אני עכשיו השגתי כסף, הרווחתי כסף. וואי, ברוך השם, איזה כיף, איזה יופי, יש אלוקים. כאילו אתה מסתכל רק על היש. עכשיו באמת הבעיה היא שרוב החיים הם עין, ורוב האנשים מנסים להעלים את העין. רוב האנשים מנסים לחשוב שכמה שפחות תהיה לי עין. בוא ננסה להתמקד, יש אפילו שיטה כזאת. אני חושב שהיא חסרה. בוא תתמקד במה שיש. עכשיו אתה כאילו בוא תעלים את הטוב, בוא תעלים סליחה את הרע. זה לא, לא רוצה להגיד לא יהודי, אבל זה לא מדויק. העין הוא הרבה יותר קרוב לבורא מאשר היש. כלומר, מה שאין לי. בוא נגיד ככה, מה יש יותר? מה השגתי יותר? מה יש יותר? את היש או את העין? איפה יש יותר שלמות? יש יותר שלמות בעין. כלומר, יש עכשיו אין סוף להופיע. הרי אתה עוד רחוק שנות אור מהשלמות האלוהית. אז איפה אלוהים הופיע יותר? ביש או בעין? במה שאין עדיין.
הקשר בין העין והיש עכשיו בוא נגיד את האמת, מה זה העין הזה? מה שאין לך? מה שאין לך הוא בגלל שצריך להסביר פה משהו חשוב. הקדוש ברוך הוא מתגלה במציאות רק כאשר יש כלים להאכיל את האור. בלי כלים להאכיל את האור, הבריאה לא יופי. כלומר, רק כאשר האדם מנטב את עצמו כלפי מה שנקרא ברמחל הנהגת הייחוד, כלפי תיקון העולם, ויעשה את הדבר הזה מתוך עשוני תיקון העולם, או אם תרצו בשפה של הרב קוק, רק כאשר החול יהיה מכוון אל הקודש. אפשר עוד הרבה שפות, אבל הכל אותו דבר. כל זה כדי לומר שרק כאשר תבנה כלי שמכוון לתכלית הבריאה, אז ורק אז יוכל להופיע האור. עכשיו כל העין, כל הסיבה שיש עין, שיש צמצום של הבורא מהמציאות או לא מושג, זה רק כדי שתכוון את עצמך לתכלית. אנשים הרבה פעמים, גם אנחנו כאלה, כל פעם רוצים שנצליח. כלומר, אתה נתקעת ביש, אבל באמת באמת אתה צריך לשים מחשבתך אל העין. אתה צריך לחוש את העין, לשמוח בעין, כי העין הזה הוא היחיד שיכוון אותך לתכלית.
הקשר בין היש והעין עכשיו כשאתה מתמקד ביש, מה אתה בעצם רוצה? אתה רוצה לקבל. שאתה עכשיו רוצה, אני רוצה להתחתן. כרגע זה מנוע ממך. אם אתה לא מבין את מה שעכשיו אמרנו, אז אתה נהיה מתוסכל, אתה נהיה בדיכאון, כי למה לא מקבל? עכשיו במקום שתבין שהאור נמנע ממך כדי שתעבוד על משהו ותבנה עוד כלי לפני שאתה משיג את האור, אתה מורד לבניית הכלי ובעצם שואלת לשאלה למה צמצמת את עצמך הקדוש ברוך הוא ולמה בכלל בראת העולם. זאת אומרת, זה למה בראת אותי. כל המושג בריאה עניינו יציאה, נכון? ברא, ברא זה יצא. כל המטרה של הבריאה זה הבחירה, זה היציאה של הבורא והבחירת האדם. אתה בעצם מורד בבחירת האדם, אתה לא רוצה לבחור. אתה רוצה לבת על מי מנוחות בישיבה על מי מנוחות, שאתה כאילו תעשה מה שבא לך ופשוט תקבל את האור. זה לא יעבוד. כן, התורה מלמדת אותנו איך להתייחס לעין. כדי להתייחס לעין צריך נבואה, צריך רוח הקודש, צריך הבנה פנימית של התורה מתוך זה חיבור לחיים. ואז העין הופך ליש הבלתי מושג. מה שאני לא הבנתי קודם, למה פתאום נודע לי. אבל זה בתנאי שאתה מגיע, כמו שאומר הקדוש ברוך הוא למריאם, אתה מגיע למדרגת הענבה של משה. כמה שתשיג, ככה תשיג עשר אחוז, תשיג את האחוז הזה. אתה צריך כל כך לבטל את הרצון שלך ולרצות כל כך את רק מה שהשם רוצה עד מצב שעכשיו דיברנו על זה קודם. הרעיון שיצא לך יהיה מכוון בהכי מדויקת אחית הבריאה.
הבנת התכלית והעין האמנתם מה אמרתי? שהרעיון שיצא הרי אתה חושב, חושב, חושב. אולי אני אפשר לשדכן הזה, אולי אני אפשר לשדכן הזה, אולי אני עכשיו אדבר עם אחותי. לא, אני לא אומר לנסות את זה, אין בעיה, הכל בסדר, אפשר לנסות את כל זה. אבל אתה מבין שאם יש משהו כרגע שמנוע ממך, זה אולי בגלל שאתה כל כך רוצה את הדבר בלי האור שלו. אתה רוצה רק להתחתן. למה אתה רוצה להתחתן? חשבת על זה פעם? אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה להיות כמו כולם, שיהיה לי מישהי, לא לבד, שיהיה לי מישהו. אני לא רוצה להיות לבד. זאת לא סיבה להתחתן. המניה עכשיו בגלל זה גם בגלל שאתה פרטי, אז מאוד קשה לך לבחור. זה בלתי נום למציאות, בגלל שאתה כל כך פרטי וחושב רק על עצמך, קשה לך לבחור. ומה יהיה אם אני אומר פה את המילה הזאת? אז בעצם זה גם מה יהיה אחר כך? אתה חושב על עצמך שאתה לא בטוח להתחתן כי אין ייעוד, אז תמיד זה משתנה. אז מה יהיה מחר? ומחר עוד עשר שנים זה תשתנה. אז אפשר להתחתן ככה. עכשיו אם ברגע שאתה מתחבר לנקודת הכלל ואתה מיר רגע את המהות ואתה רוצה רק את השם, אתה רוצה רק את הנהגת הייחוד, רק את תיקון העולם ומלאכות שדה, באותו רגע אתה משחרר את המקום האגואיסטי והפרטי ואתה מתעליל למקום הכללי. ואז ההברקה שמגיעה לך בתוך… רגע, אולי נשנה רגע במקום מתעסק בפרטים של בוא ניגש ובוא ניגש ובוא נעשה את השדכן ההוא. אולי שניה שבאה בגישה שלי לדייטים בכלל. אולי אני ניגש לא נכון לדייט, אולי אני מסתכל חיצוני מדי ואני לא מחפש בכלל במקום הנכון. אולי אני צריך כיוון אחר, אולי אני צריך רגע להשתנות לפני שאני יוצא, אולי אני צריך הוטיפה. פתאום התודעה שלך מתחילה רגע, שנייה, במקום רגע בוא נסתכל רגע בפרטים, בוא נסתכל רגע בכללים, באידיאל, במשמעות. ואז יופיע בפרטים.
הבנת הפרטים והכללים הנקודה הזאת היא גם יכולת כשאמרים להסתכל על הכפירה. אני לא יכול להגיד, אה הכופר? בוא עכשיו נסה להילחם בפרוגרס ובוא ובוא ו… אני בעד מלחמה פרוגרס, שלא תחשבו אחרת. השאלה היא איך? האם אתה מבין שיש נקודת אמת בציון של הפרוגרס? כל עוד לא קלטת שיש נקודת אמת שיש פה איזה אור שבו הם מחזיקים ובגלל זה הם עדיין קיימים, לא תוכל לנצח. זה מה שהרב קוק כותב במאמר קינדומני, אחרי חכם עדיף מניא לא, שתי מאמרים שלוש אחרי מקרא, למנחמת האמונות והדעות. שם הרב מסביר שכדי להסביר למה שיטה היא לא נכונה ולנצח את השיטה הזאת ולהוריד אותה מהמציאות, צריך להסביר למה היא נכונה ואיפה הטעות שלה. כלומר, לכלול אותה בתוכך. החמאס יש בו נקודת אמת. עכשיו, אחרי שיש בו נקודת הוא באמת שואף אל הקודש, רק בוא נסביר למה הקודש שלו לא נכון. הוא רוצה מקדש, בגלל זה הוא חי, יש לו ייעוד. אני רוצה מקדש כמה הוא, ואז אני צריך לנצח גם אותו כי המקדש שלי יותר גדול ממקדש שלו. אבל הקודש עשיני לכם פה ברומח לסעיף. בלי הייעוד הפנימי, לא צריך לנצח. אם לא תבין מה שהחלונית צודק במהות שלו, התורה באמת קטנה מה לעשות? היא קטנה. אם אתה עדיין מנסה לא, ואולי בסדר והם לא יהודים והם מפריעים לגאולה, זה לא יעזור. אתה פונה מהשכל. אתה צריך להבין שיש פה תורה, המציאות היא תורה. אתה צריך להבין את זה בעין הנבואה, בריאה הפנימית של איך זה מופיע בסוף היתכית הבריאה, לא איך אני רואה את המציאות עכשיו ואיך שבא לי והכל אמור יסדר כאן ועכשיו. איך אני רואה את זה בתהליך נבואי ארוך ו… וזו בעצם הריאה שהאדם הראשון שרואה מסוף העולם ועד סופו והוא לא… אין לו רע, הוא לא רואה רע, הוא רואה איך הכל חלק מהתכלית. וריאה הזאת שבקטנה היא הפרשה, היא הריאה שאנחנו צריכים לסגל בחיים שלנו לנסות. הרב קוק קורא לזה תלחש לי ההוויה. לא לנסות לקפוט את התורה על המציאות אלא לנסות לשמוע את המציאות, לשמוע את המציאות ואז להבין איך התורה מופיעה בתוך המציאות. כי את החילונים בראה הקדוש ברוך הוא, וגם את החרדים בראה הקדוש ברוך הוא, וגם את הדתיים, אם אתה לא חושב כמוני, בראה הקדוש ברוך הוא. בראה את כולם ובכולם יש נקודת אמת וגם בך. ומה שצריך לעשות זה לדעת לכלול ולא לעשות או לאחד בצורה מלאכותית או להפריד בצורה לא מלאכותית, אלא לנסות להבין פנימה איפה כל אחד שם את המקום שלו בפאזל ורק אז אפשר להגיע לשלמות.
הבנת המציאות והתורה זה מה שהתורה מלמדת אותנו שהחוצפה היא חלק מהתהליך והחיסרון הוא חלק מהתהליך בתנאי שיש לך את היכולת לשמוע טוב טוב את המציאות, לשמוע טוב טוב את ההוויה, את הלכה שלי ההוויה, ולא לקפוץ את התורה על המציאות. וזה הקושי בתורת משה, זה הקושי. ולכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה תורת משה, את יכולת לחבר פרטים בכללים שהם כרגע גלומים הפרטים בכללים האלה, לדעת להפריד אותם ולהוציא לפועל את תורת משה ברמה תורת ארץ ישראל ברמה של תורה שמוסברת. לכן תבינו, משה בסוף מקט הסלע. אז כמה פרשות הוא יקט הסלע? למה הוא לא מדבר? כי אין לו את הרובט של ההסברה. אני אומר לך אגב, מי כן מסביר? ומי כן מצליח לראות את את הטוב בתוך הרובט הפשוט שלכאורה שאז זה היה כופר בתורה, אבל תחינת עמי הארץ רבי עקיבא כל כך שנט על מידי חכמים בהתחלה. למה? כי היה לו קשה עם הקפיאה של התורה. היה לו קשה עם הקפיאה של התורה ו… ורבי עקיבא בניגוד למשה. משה מקט הסלע, אצל רבי עקיבא זה מים שחכו סלע. הוא מחכה שלאט לאט המים יחקיקו בסלע, לאט לאט טיפה אחרי טיפה, טיפה אחרי טיפה, והוא לא כופה את התורה. הוא מצליח להסביר איך ואהבתה לרעך כמוך כלל גדול בתורה, איך כל התורה כולה היא חלק מהמכלול של מצוות זההותה לכמוך, איך היא מחוברת למציאות. ומשה במסכת מנחות דף כפתת עמוד ב' לא מצליח להבין את רבי עקיבא. הוא לא מצליח להבין את רבי עקיבא, הוא לא קולט את זה. רבי עקיבא קולט, הוא בחינת תגין של אותיות, לכן הוא דורש כל תג ותג, ומשה לא מבין מה זה התגין. מה זה התגין? זה איך כל הטילים של הלוחות מחוברים לכלל, זה איך האותיות, זה הפרטים פרט ופרט מתחברים אל התיקון לאידיאל, איך הפרטים מחוברים על ידי מנגינה אחת. לכן כנראה למיריאם שהיא בחינת השירה, מתשער מיריאם, אז קשה לה עם הדבר הזה, קשה לה עם משה שאצלו המילים והמנגינה הם אחד, אבל באופן פוטנציאלי והוא לא מוציא את זה לפועל. באמת עם ישראל הוא רוצה שמשה יכנס לארץ, שזה מדרגת האדם הראשון, הוא רוצה את אותה מדרגה של האדם בגן עדן, גן עדן זה ארץ ישראל ולא שגורש מגן עדן. וזה מה שנקרא שבת נשמת משה לעולם והכנסת משה לארץ ישראל. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. אין ברובד הכללי ואין כפי שלמדנו עכשיו ברובד הפרטי של לחבק את העין, להבין שהעין הזה חייב אותו וצריך לשמוע למה הוא קיים. ואז שאני שומע למה הוא קיים, מתנוצצת בי ההבנה שזה בחינת רוח הקודש, מתנוצצת בי ההבנה של איך הרע הזה עכשיו צריך להוביל אל הטוב. ואם אני עדיין נשאר ברובד של כפיית התורה, אני לא אקבל את זה, רק ברובד של הדיבור אל הסלע. יש פה איזה סלע מולי עכשיו, אני מדבר אליו השנייה ואני אנסה להבין אותו, להבין מה הוא, למה הוא קיים, למה המחסום הזה קיים במציאות. מי שרואה ככה רואה הכל אחד, לא רואה שום בעיה במציאות, לא מנסה לחשוב שאם הייתי הקב"ה הייתי עושה אחרת, מבין איך הכל מסודר בחיים הכלליים ובחיים הפרטיים. עכשיו? בבקשה מורח.
