אנחנו בפרק ד' היום, ויש לנו כאן שלוש פסקאות עם מחנה משותף אחד. נגיד אותו, זה פסקאות קצרות, אבל נגיד רגע את מה שאנחנו הולכים לראות. זה קשר בין עבודת המידות שאדם עושה ובכלל המצב הרוחני שלו לבין ההצלחה בלימוד. זאת אומרת, בוא נגיד ככה, הוראה לא אמור להיות קשר. לימוד זה בדרך כלל דבר שכלי, ואם יש לך ראש אז אתה קולט, ואם אין לך ראש אז אתה לא קולט. אבל מתברר שבתורה יש פה מערכת יותר מורכבת שכוללת את כל האדם. ולכן אנחנו צריכים להבין איך זה עובד, איך הקשר הזה קורה.
בהירות התשובה והלימוד נתחיל עם פסקה ב' בפרק ד'. לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלימוד, תגדל בהירות ההבנה של הלימוד. השכל מתרומם על פי יסוד התרוממות הרצון והוא מתבהר לפי המידה של בהירות הרצון. אז קודם כל הרב אומר את הנוסחה, עוד לא מסביר בכלל איך זה עובד, למה זה עובד ככה, אבל קודם כל הוא אומר את הנוסחה. ככל שמבחינה רוחנית הרצון יש פה שני מושגים: בהירות התשובה ובהירות הרצון. שני דברים שמאוד קשורים אחד לשני. אם אדם יש לו כוח רצון מאוד חזק, מאוד גדול, מאוד עוצמתי, הוא באמת רוצה להתקדם, להיות אדם יותר טוב, יותר רוחני וכדומה, זה בעצם תשובה. בהירות של רצון ובהירות של תשובה הם דברים שמאוד משיקים אחד לשני. ואם כן, הנוסחה היא ככל שהרצון שלך רוחני הוא יותר גדול, כך תבין יותר טוב את הסוגיה בגמרא, את השולחן ערוך ואת המהר"ל שאתה לומד.
תשובה אילאה והפריה בלימוד בפסקה ג' כתוב: תשובה אילאה שבאה מהאבא גדולה ומתוך הכרה ברורה מעלה את כל התוכן הלימודי למדרגה של הפריה ונביעה כזאת שאין דוגמתה בשום תוכן לימודי מצד עצמו. זה שוב אותו עיקרון קצת מזוית אחרת. אם תהליך הרצון והתשובה נמצא במצב מאוד חזק ומשמעותי, זה יוצר בלימוד הפריה. מה זה הפריה של לימוד? זה אומר שהעסק רץ לך, אתה מבין, אתה מקושר דבר לדבר, מתחברים לך דברים, מתיישבים לך על הלב דברים. מי שמכיר את ההרגשה הזאת, מה זה לימוד שמתיישב על הלב ומה זה לימוד שלא מתיישב על הלב, ממש אפשר להרגיש את זה.
הסבר המנגנון בפסקה ד' יש הסבר למנגנון הזה. כשאדם מתרומם לרעיונות עליונים ומתאים את דרכיו על פיהם במעמקי רוחו, הוא בא לשורש התורה בצורתה העליונה שמגמתה היא להרים את העולם לעליוניותו המיועדת לו. וממילא כל מה שהוא לומד מפרטי התורה איננו דבר חידוש אצלו, כי אם כמו הזכרה למה שיש כבר בכוחו. וזהו סוד מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת. מה זה מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת? כידוע, זה גמרא מסכת ברכות. חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה, שעה אחת תפיל עצמה, תחפילו את זה כפול שלוש כל יום, תשע שעות הם עסוקים בתפילה. שואלת הגמרא את השאלה המתבקשת: מתי מלאכתם? מתי תורתם? אומרת הגמרא דבר מדהים: הבדל בין בבלי וירושלמי. בבלי כתוב תורתם משתמרת, בירושלמי כתוב תורתם מתברכת. איך זה עובד? אם הם חסידים, אוקיי, כל הכבוד להם, מתפללים בכוונה וזה מציע, אבל בסוף צריך תורה, צריך ללמוד שעות כדי לדעת. אבל במעט שעות שהם לומדים, הם משיגים המון, הם קולטים המון, הם יודעים המון. זה בעיה איך תחזור משם מבחינה רוחנית. תרד ברמה רוחנית וחל איזה נתק מהלימוד תורה שלך. אתה יודע, שנה וחצי לא למדת כמו בן אדם תורה, זה בעייתי. יש כאלה שאומרים על ישיבת הסדר שזה לא לימוד רצוף. אתה הולך, אתה מפסיק, אתה חוזר. פעם מישהו אמר לי שזה בעיה בהסדר, לומדים ואז הולכים לצבא וזה בעיה, נתק כזה. אז שאלתי אותו, סתם טיפה ככה חידוד, אמרתי לו: תגיד, אכלת צהריים היום? הוא אומר לי כן, אפשר בלי לאכול? בלילה ישנת? אי אפשר בלי לישון. זה בעיה, זה נתק מהלימוד. איך זה נתק אותך מהלימוד? אפשר בלי לישון, בלי לאכול, גם אפשר בלי צבא. כאילו אתה אומר מה? אתה אומר אפשר, מה זה אפשר? הכל אפשר, זה משנה איך אתה מסתכל על זה.
הצלחה בתורה וחסד אבל אני אומר לכם יותר מזה, לא רק שאפשר ולא רק שאתה לא מתקלקל, בדיוק הפוך. חסידים היו תורתם מתברכת. תמיד אני אומר לחברה בשיעור בית: אתם חוזרים ואתם שיעור ד'. אז אנשים אומרים: תגיד, מה שיעור ד'? כל שיעור ג' לא היינו בישיבה, כל שיעור ג' לא היינו שם מהיום הראשון עד היום האחרון ואפילו קצת שלושה חודשים לפני ועוד איזה חודש וחצי אחרי. עוד שעה ועוד שעה מבחינה מקצועית. אני גם בדרך גם עוזר לחברים שהם קשה להם במסע או שקשה להם מנטלית או כל מיני דברים. מדברים על זה לפני הגיוס ומדברים על הדברים האלה. אתה כולך בתוך מציאות של חסד. אין דבר כזה כאילו והכירו את זה. אם היו מכירים את זה והיו חושבים על זה פה, היו אומרים תוך שחסידים היו גם עליי לבין היתר גם לחיילים, לא רק כאלה שמתפללים תשע שעות ביום. זה יפה, כל הכבוד, זה בסדר, זה גם חסד גדול להתפלל כל היום בתוך הרצון הזה לכלל ישראל. אבל אני רק אומר את זה על העיקרון. העיקרון הוא שהצלחה בתורה היא לא רק ברור שאפשר להצליח בלי ללמוד, בלי להשקיע. זה לא רק עכשיו פתאום טוב, אני כל היום משב ללך להתנדב עכשיו. בוא נלך כל היום פה, נעשה חומכויות, נתפוס פה ילדים, נעביר זקנים את הכביש, נעשה חסד ונצליח בתורה. לא, חסידים היו בתורתם מתברכת. זה לא הולך ככה. בסוף צריך ללמוד, צריך להשקיע, וחסד הזה, עשיית הדשמאיה הזאת, היא צריכה ליפול על איזה שהוא כן, על איזה שהוא מעמד שעושים בדבר עצמו.
עבודת החסד בישיבה יש לנו כללים. חסד שיכול לעשות על ידי אחרים, אתה לא צריך לעשות אותו. אם אין משהו שאף אחד לא יכול לעשות אותו באמת, העולם עכשיו חסר משהו כזה, כן, אז צריך למצוא את הזמן וזה דבר מאוד נכון. זה חלק מעבודת המידות שלנו. ואם יש מישהו שצריך את החסד שלנו עכשיו ואין מי שיעשה את זה, אז אנחנו נלך את השעה הזאת ונחזור ולא ניפגע בלימוד. לא ניפג בלימוד אם נחנו באים מתוך המקום הזה. אנחנו לא ניפגע בלימוד כי גם על זה יש אומרים מה הישיבה עושה התנדבויות אבל זה לא מתאים, זה מפסיק את הלימוד. אז אנחנו אומרים בוא תעשה את זה בשעות שאין לך חברותא, שאין לך שיעור חשוב. חבל, בוא תעשה את זה בזמנים שהם לא עוברים לך על זה ברור. לא עכשיו סוגרים את העזב ומתחילים לעשות חסד כל היום. לא, צריכים ללמוד וצריך להשקיע בלימוד. אבל אם אתה עובד על התכונה של החסד גם בתוך הישיבה, אתה יכול לעבוד על החסד. לא צריך עכשיו ללכת לחנוך ילד. יש בתוך הישיבה המון חסד לעשות. יש המון עזרה, עזרה רוחנית לחברים שיותר קשה להם, גם עזרה מעשית של כל מיני דברים שצריך לסדר. תחת האוכל, תעזור להיות אחראי על הגמרח, על הפו, על השם. אתה קונה את עמידת החסד, אתה קונה את עמידת החסד. תראה אחר כך איך פתאום הכל מתבהר לך כי חסידים היו זה כלל, זה עובד, זה הגמרא אומרת, הרב מסביר. אתה מתרומם למידה הזאת, אתה עובד על הדבר הזה, אתה מפתח את הרצון שלך, זה מפתח את כל הרצון שלך לתיקון, זה מפתח את כל התכונות הטובות שיש בך שבראשם זה תכונת החסד.
עבודת החסד בחיי היומיום כשהייתי בישיבה היה לי חבר, היה אצלנו כזה מחם דומה קצת אולי למה שיש פה. היה מחם והיו שמים כוסות כזה וכל אחד היה רוצה להולך ולעשות כוס קפה בארוחת בוקר או ערב. היה אחד, היה חייב, מביא מגש כזה, היה שולחן כזה של שישה אנשים, מביא מגש שואל כל אחד מה אתה רוצה, אתה רוצה קפה כזה, זה קפה וסוכר אחד, זה שתיים, זה זה. שאלתי אותו פעם וככה כל יום בבוקר נשום מתחיל לאכול, הוא עושה לכולם שואל את כולם. אמרתי לו פעם: תגיד, מה הסיפור? כאילו מה זה? אני אגד עם הסכנה שאני צריך לעבוד על מידת החסד שלי. אמרתי איך אני אעשה את זה? אמרתי אני קצת אבלום את החשק היצר האכילה שלי, טיפה אחכה כמה דקות, לא יקרה כלום, לא יישאר לי ואני אעשה לכולם שתייה. כאילו הם יכולים לעשות לעצמם, לא בעיה, מה כל אחד יכול לעשות לעצמו, מה צריך שמישהו יעשה לו? אבל הוא עשה את זה בשביל מה? זה בשביל עצמו. הוא חשב על עצמו, הוא חשב על אחרי המעשים שכין בבובות. אומר אני אעשה את זה ככה שבועיים שלושה, אני אעשה כל יום לאחרים, אז אני אתחיל להיות אדם יותר שמתחשב באחרים. זה היה הראש לו, כאילו הייתי בשוק מהדבר הזה ואומרתי וואלה מדהים איזה רעיון זה כדי לעבוד על המידות. גם כשאתה נמצא בתוך הישיבה יש לך המון הזדמנויות כאילו איך לעבוד על החסד. אתה הולך לישון, אתה צריך לדבר בשקט כדי שאתה עוד לא תחשב על החסד. וגם כשאתה מצא בתוך הישיבה יש לך המון הזדמנויות כאילו הלכת לישון ומישהו הלך לישון, אתה רוצה לו להפריע לא לישון, זה מידת החסד. הלך לדבר, אתה בסלון כמה חבר'ה, אבל בחדר יש מישהו ישן, אתה צריך להתאפק, צריך ללכת לחדר אחר אולי שלא ישנים או שתהיה חישון גם אתה או שתדבר בשקט, לא יודע מה, אבל אתה מתחשב, אתה כל הזמן חושב על אחרים. אתה נהיה מציאות של חסד, אתה מתרומם לשורש התורה בצורתה העליונה שכל מה שהיא רוצה זה חסד, היא רוצה תיקון. ואז אתה בתורנים דבר אחד ואז אומר הרב כל מה שהוא לומד מהתורה כבר זה לא חידוש אצלו, הכל מתווהר, הכל מסתדר. ואז אני מדהים, אתה לומד פתאום אתה מבין יותר טוב, מתחברים לך דברים ובמסכת ההיא גם היה איזה משהו וזה מסביר לי את מה שיש פה ואתה זוכר יותר קשור גם לזיכרון. כל ההצלחה בלימוד הזאת שהיא לפעמים מתעסקלת, לפעמים היא קשה, אתה לומד ולא זוכר ולא מבין, כל כזה חורבש כזה בראש מלא דעות והמצב האחר הוא שישהו לומד נכנס, נכנס, מתיישב במובן ומתחבר וזה נעים, זה כיף, זה תחושה נורא נורא טובה כי זה נקרא תורה מתברכת.
השפעת החסד על הלימוד העסק עובד טוב ויכול להיות שבצורה כזאת אתה אפילו משיג יותר עסקות ומישהו שכביכול אפילו למד יותר שעות. מבחינה שעות של לימוד אולי אפילו למד יותר, אבל אם אין לו את החסד זה לא עוזר לו. יכול ללמוד מלא שעות, אבל בתורה זה לא ככה. בתורה זה לא רק כמה שעות למדת ככה אתה יודע כמה אתה חכם, ככה אתה יודע. זה עובד אחר, זה לא מתמטיקה. יש לי עכשיו שכח שכח שמתמטיקה ואמרתי השקעתי אני יודע זהו זה משהו אחר לגמרי, זה לא עובד ככה. פה זה הכל תלוי באישיות, במידות, ברצון, ברצון הרוחני בכלל וכל הזה ואז משפיע וואו זה עושה ברכה עצומה בארץ ישראל. חסידים היו תורתם מתברכת וזה נראה מסביר פה את כל מה שהוא אמר לפני ערך בירות הרצון לפני הלימוד ככה שכח מתרומם על פי התרוממות הרצון. לא עובד כה בדברים אחרים שכח רצון מה זה קשור שכח זה שכח רצון ורצון פה זה לא ככה. פה רצון הוא הכל, הוא המנוע שמניע את כל המערכת. רצון טוב כן, רצון אמיתי הוא רצון טוב, הוא רצון לטיקול, הוא רצון באמת שזה מה שמעניין אותו. ואז הוא בתורה פשוט אתה בתורה לאט לאט הופכים פשוט להיות איזה מין משהו אחד כזה ויש ברכה, יש ברכה בלימוד. ולכן את תתפלו על זה, תחזרו משורד על עת ותרגישו שאתם מבינים יותר טוב כי קבלתם כעמוד אדירה של חסד כאילו כעמוד של וואו כאילו מה זה זה. אז ברור שזאת תהיה התוצאה מה מה הפלא אין בכלל מה להתפלא על זה טוב אלא מה זה ממש זה באמת כאילו ממש משפיע על הלימוד בכלל. זה מה שאתה אומר אני אומר הרב קוק אומר אני רק מנסה להבין מה הוא אומר ולהסביר את מה שהוא אומר. אבל זה מה שהיה אפילו לא הרב קוק חזל חסידים היו אתה מתברכת איך תסביר את הדבר הזה כל ברכה היא שיעת עד ישמעיה אבל שיעת עד ישמעיה צריכה לחול על משהו היא לא קוראת סתם הרב קוק מסביר פה איך זה עובד בצורה גיונית זה לא סתם זה לא לוגית זה לא סתם ישרות ללימוד יש פה הבנה זה דרך עמידת חסד? זה לא עמידות אחרות גם? אז תראה הוא פה מדגיש את הרצון חזל מדגישים את החסד כי החסד הוא עולם חסד ייבנה הרצון הוא נקודת המרכז של עמידות אבל ברור שיש פה מתפצל פה להרבה מידות קשורות בסוף לחסד בצורה כזאת או אחרת זה ענבה ואם זה כן כל מיני עמידות של טוב לב כל סליל חסד אמרו? חסד הוא מנוע פנימי כזה שמשם הדברים יוצאים מאוד קשורים לפעמים זה אחר בהרחבה כאילו איך זה קשור בדיוק אבל ברור שזה מרכז רב מה החסד בעצם נקודת החסד אם מישהו עכשיו עושה איזה חסד או באמת פעולה שהיא יציאה מאזורה לחוץ שלו ועושה חסד בעצם וכך הוא מפתח את הרצון לא רק לחסד אלא לשאר דברים שקשורים לענייני התורה? כן כן עכשיו הכל תלוי גם במגמה זאת אומרת אם אתה עושה את זה ואתה רוצה דרך זה לעבוד אתה רוצה שזה יקרה לך יש הבדל לעשות שם לעשות לפעמים יש את המנטייה שלו הוא עושה טוב זה בסדר זה טוב אבל אם הוא גם עובד על זה שהוא גם רוצה שזה להיות כזה רוצה להיות אישיות כזאת רוצה שזה תמיד להיות כזה להמשיך את זה וכל זה אז יותר ויותר זה תהליך זה עבודה בסדר אני לא חושב שמיום אחד נהיים כאלה אבל הוא מלכה פה את הכיוון התשובה שמדבר פה זה תשובה גם פרטית? כן. כל התשובות כאילו באנו עכשיו להמשיך להתאומל תשובה כן כן בסוף כל שהרבה פסקה רוברות התשובה שכל חיית פרטי הוא חושה משהו גם בכלל ולכן הדברים הם מחוברים תשובה פרטית ברמה הכי פשוטה קודם כל פרטית תוך זה גם אדם מתעורר רוצה גם לתיקון יותר כללי הראש יישאר רק אצלו רב הבנתי מפה שאמרת לגבי תפילה שהיא תפילה באידיאל צריכה להיות יותר כאילו תפילה שהיא מאוד כללית כאילו לא על עצמך אבל שמעתי גם שזה מישהו שבשמה קולנו שמבקשים בקשות וזה אז כאילו לא בקשות אישיות זה בעייתית יש בעייתית במבקשת בבקשות אישיות אם צריך לבקש משהו שהוא כללי ואולי גם בכלל לא, למה אתה מבקש בקשות? אני באופן אישי מוסיף את כל הדברים הפרטיים באלוקי ניצור בסוף סתם כי להוסיף בתוך הנוסח שהיה תפילה למרות שכתוב שמותר אבל זה מרגיש לי קצת מרגיש יותר נוח בסוף יכול שם לשפוך כאילו שומעת תפילה כמה אני עכשיו אשנה את הנוסח בתפילה ואתחיל להכניס שם דברים זה לגמרי פרטי אבל כל הפרטים בסוף הוא כללי כי כמו שלי יותר טוב ויותר זה אז גם אני יותר, יהיו לי גם יותר כלים וזה לעזור לקלט לא שאני אבל זה כאילו ששים את העצבה אתה מבין? זה לא שים את העצבה זה אמיתי זה ככה מרגיש אתה אומר קודם כל אדם קרוב אצל עצמו וזה מותר זה לגיטימי ומותר לו לפגש על עצמו זה בסדר, הוא כזה אבל באמת במת אם הוא עובד על עצמו ככה שככל שהוא יהיה יותר זה אז ככה גם יאפשר לו אז כל התפילה היא בירשון רבים ככה חזי תקנו כי באמת בתפילה המתוקנת זה הכל על הקלט אבל יש את הקום שאדם גם אפשר לוותר על הפרס בסדר חברים, תודה רבה
