טוב שלום לכולם. אז אנחנו בשיעור הפרשת השבוע, פרשת קורח. החטא של קורח הוא חטא מאוד פנימי. קורח, אומרים חז"ל בתורת הסוד, שהוא בחינת העיגול. קורח אומר, "ועמך כולם צדיקים". הוא טוען שכל העדה קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'? כלומר, קורח אומר שיש עיגול ואין קו. בעיגול כל הנקודות שוות מהמרכז, ולכן אין מישהו מעל מישהו. הריז"ל אומר שבמה מרד קורח? הוא כפר בבריאת העולם. הקו והעיגול מסמלים את הצמצום של הקב"ה. כשהקב"ה צמצם את עצמו, הוא יצר עיגול, וכל הנקודות שוות מהמרכז. ואז הבורא הוריד קו מהאינסוף, וצריך לעלות במרומי הקו. קורח טוען שאין יושר ואין תהליך, ולכן כולם קדושים. התפיסה הזאת נכונה לעתיד, כשכולם יהיו שווים, אבל קורח רוצה את זה עכשיו.
העתיד והמציאות חז"ל אומרים שקורח חזה את שמואל, והוא חשב שזה הוא. שמואל הוא זה שמחבר את תורת משה לכל העם. במדבר מכינים את המצב הזה, בארץ ישראל זה יצליח. קורח רוצה את זה בגלות, להוציא את התכלית של הבריאה לפני הזמן. לכן הוא נבלע באדמה, כי זה שייך לשורש החיים, ורק בעתיד אפשר להוציא את הממד הזה לפועל. כשקורח כפר בבריאת העולם, הוא נענש בכך שהמציאות בלעה אותו. מי שמנסה להוציא פרי לפני הזמן, האדמה תבלה אותו. הגרעין צריך להיבלה באדמה ולהבשיל לאט לאט. חז"ל אומרים שסופי תיבות קורח הם "צדיק כתמר יפרח". בסוף קורח יפרח, אבל לא עכשיו.
תיקון המחתות והמשמעות התיקון הוא ריקוע המחתות אל המזבח, לזיכרון לפני ישראל. המזבח בחצר אוהל מועד מסמל את העם הפשוט, השואף כלפי מעלה. קורח רצה שכולם יהיו צדיקים כאן ועכשיו, וזה נקרא להקטיר קטורת זרה. הקטורת היא חיבור של הפרט אל הכלל. אי אפשר עדיין להגיע למדרגה של "ועמך כולם צדיקים". אנחנו עדיין פרטים בגלות. נדב ואביהו רצו להיות לבד במרחב העתיד, וכורח רצה שכל האומה תהיה כזאת. זה לא עובד. הדמיון נכון, אבל אי אפשר להוציא אותו עכשיו לפועל. לכן צריך לחבר את הקטורת לעם הפשוט, לחכות שהעם יגיע למדרגה הגבוהה הזאת.
משמעות מתה הארון בפרשה הבאה נפגוש את מתה הארון, שהוא הבחירה. מתה משה הוא הכפייה של התורה, והמתה של הארון הוא הבחירה. הארון מקרב את העם לתורה ולא קופא אותה עליהם. צריך שהדבר יצמח לבד, אי אפשר לקפות את התורה על עם ישראל. צריך שזה יבוא מתוך בחירה וזה יצמח לבד. בית המקדש צריך להיות מוכן מהשמיים, כלומר מרוב שנחשוף לבית המקדש ונרצה את זה, זה יבוא לבד מהעם ישראל. זה לא יכול להיות כפייתי. זה צריך לבוא מתוך הרצון של עם ישראל. בית מקדש לא ייבנה במכתב פוליטי, אלא תוך רצון אמיתי של העם.
הבנת העתיד והפנימיות קורח רצה את העתיד עכשיו, וזה לא אפשרי. הוא רצה לקצר תהליך. כשקורח אמר שכולם קדושים ובתוכם ה', התוצאה הייתה שהוא כפר בתורה. צריך להאמין שהפנימיות היא צדיק, אבל אי אפשר להוציא את זה לפועל מהר מדי. עכשיו, כשאתה אומר שלא צריך את התורה, כי התורה לא משנה, אין לו שאני, כמה תורה אני אלמד וכמה תורה אני לא אלמד, כולם אותו דבר. מה אתה עושה בעצם? מה שאתה עושה, זה בעצם שאתה אומר שתורה יכולה להתאים לכל העולם. מי לקח את התורה לכל העולם? הנצרות. לקח את התורה ואמר שהיא מתאימה לכל העולם. אכן, קורח זה הנצרות. עכשיו, בעצם יוצא שקורח, מהרצון שלו לזרז את התהליך, כפר בסגולת ישראל. אתם מבינים? סגולת ישראל זה הבנה שיש משהו מיוחד רק בעם ישראל, לכולם הקדושים. אבל מראש אתה רוצה להוציא את זה לפני הזמן. אתה בעצם הופך את זה, אתה אומר, לא צריך את התורה, אז בעצם אתה כופר, אתה מזלזל בידי הפנימית הזאת שנקראת סגולת ישראל. אני אגיד את זה בידי הפנימית שנקראת הפוטנציאל הסגולה, זה מישור מסוגלות, פוטנציאל. הפוטנציאל המיוחד שיש רק בעם ישראל. ברגע שאני נותן לנו להופיע בחופשיות, בתהליך, בצורה טבעית, אתה אומר, יאללה תופיע. מה זה יאללה תופיע? כאילו, זה לא עובד ככה, צריך שזה יופיע לאט לאט. יש פה כישרון פנימי. זה כמו שיש פה איזה מישהו שהוא יודע, הוא משורר. אז יבוא איזה מישהו שלא יודע להעריך. יאללה, יאללה, לך, לך, לך, תח סטימה, יאללה. תח סטימה בקיור. זה עבודה משורר, מי שישמע. זה זלזול בנקודה הפנימית.
בית המקדש והעידאות באמת, באמת, יש דבר כזה שנקרא בית מקדש. אמיתי. והוא קיים בשמיים. כלומר, בעולם העידאות. יש באמת מרחב כזה שנקרא עולם העידאות. כן, זה לא משהו שאנחנו מאמינים פה באמונה תמימה. הוא פיזית קיים. אני גם מרגיש אותו כל שניה שיש דבר כזה שנקרא, דיברנו על זה הרבה פעמים, יש דבר כזה שנקרא צדק, אמת, חסד. אני באמת מרגיש את זה. אני יודע שזה קים. אבל ברוב הראשון הרצון שכח כל פעם שזה… אתה מה שצריך לעשות זה לתת אמון, אמון בכוח הפנימי הזה שהוא קיים. ולהאמין שאתה זה הכוח הפנימי הזה. חודש עכשיו אני… עכשיו נפלתי. אבל באמת, באמת אני צדיק. אפילו הרבה אנשים מנסים לקרוא, ללמוד ספרים, לקרוא ספרים איך עושים כסף. להיות עשיר זה לא טכניקה. זה תודעה. יש אדם שהוא… אין לו תודעת עושר. הוא לא עשיר. אז הוא לא יעשיר לעולם. לא משנה כמה הוא יצליח. הוא לא יעשיר לעולם. ניתן דוגמה פשוטה. מי שאין לו תודעת עושר הוא שכיר. באופן טבעי. הוא יצליח טוב, בסדר. אבל הוא לא יעשיר. מה שיתנו לו הוא ירוויח. הוא לא מסוגל לפרוץ את הגבול. מסתדר עם… זו תודעה.
תודעת צדיקות ככה גם… בן אדם שהוא רוצה להיות צדיק. באמת. הוא לא יסתפק ברב שיגיד לו מה לעשות. הוא בעצמו יצא להיות רב. הוא בעצמו יוצא להיות צדיק. צדיק זה תודעה. אתה מוכן להיות צדיק? אתה מוכן? אתה רוצה את זה? אתה מבין? איך אתה מצייר את עצמך? זה כמו… אומרים לזה, צוחקים על זה. אומרים שמן זה אופי. המעדתם בזה פעם את הביטוי הזה? זה היה צוחק מזה. אבל זה לא צחוק, זה אמיתי. מה הציור הפנימי שלך? של שמן או הזה? מי שבתור ילד קטן היה שמן. וזה מה שהניסו לו לראש. גם אם הוא יחזק שהוא יהיה גדול? יהיה לו מאוד קשה לשמור על זה. כי הציור הפנימי שלו זה שהוא שמן. היכולת להבין שכוח המדמה זה לא שטויות. וביד הנביא היא מדמה. זה מה שצריך לקחת על זה. זה היכולת? בעצם הפרשן זה מלט אותנו? איך? מה זה בעצם נבואה? נבואה זה לא כל הזמן לנסות להתעסק בעתיד ומתי הוא יגיע כאן ומתי הוא כבר יגיע. המהר"ל אמר שהנביא הוא ההפרני בזכות בעתיד. הוא מתעסק, הוא לא באווה. הוא קודם כל לא באווה. הוא, הוא, הידיעה הזאת כל כך ברורה לו והוא חי אותה ומתוכה הוא רואה את האווה. והוא מנסה גם לקדם את האווה בתהליך שמתאים לו אווה כדי שהידיעה הזאת תגיע.
שבת ועולם העתיד אני גם אוסיף שזו הנקודה גם של שבת. שבת מה שהיא עושה זה שהיא מדמה לנו את עולם העתיד. ואז היא יוצרת ללמוד את הכל בריאה יותר אחדותית של המציאות. אבל אתה לא ב… יום, אתה כבר יגיע שבת עוד פעם. אלא אתה חי ביום שכולו שבת. זה תודעה. זה כמה ציור במדמשך הוא חזק. אתם מבינים מה אני אומר? זה דמיון של אהרון הכהן. כן, כן. זה הדמיון של… חיינו, אני… הוא בעצם… אבל אנחנו נאמר ש… בריאה שכורח… הוא אומר, רצה את המדרגה של הצדקות והוא חשב שאם אתה מגיע למדרגת הצדיק אין עוד עבודה. ככה הוא טוען שזה הייתה… כולם קדושים, כולם זה… לא זוכר בדיוק איך הוא מסב את המילים שם. הוא אומר, כשאתה מגיע למדרגה של הקדושה אז כולם יהיו צדיקים. כאילו, ולא צריך יותר עבודה. אז זאת אומרת שגם האהרון, כביכול שמתא הוא פרח, גם אחרי שמתא האהרון פורח ומגיע למדרגת הבחירה הטבעית שזה, גם אז יש עבודה. גם אז צריך לפרוח. כאילו זה… כורח רוצה להשיג את המקדש והחיצוניות שלו. כורח רוצה להשיג את המקדש והחיצוניות. הוא לא רוצה שאני אגיד אותו דעת מקדש. כי גם שיהיה מקדש, צריך לבנות אחרי זה. יש עוד עבודה אחרת במקדש. זה לא נגמר שם. הוא מתכבע כאן לאיזה ציור חיצוני שהוא רוצה שכבר יקרה. תעמיק בציור. תסתכל במדמה הזה ותעמיק בו ותרצה אותו יותר ויותר. תגלה את הרצון הזה על ידי השכל. תנסה להעמיק בו בסכל. אבל הוא רוצה את הדמיון בלי השכל שמאחוריו. מה שהוא עושה זה שהוא בעצם רוצה את הארון בלי משה. אז הוא מפריד עכשיו. זה שוב פעם מפריד בין הארון למשה. מה עשינו בזה? אז אתה צריך לברר בסכל על ידי משה את הארון שהוא בדמיון. תעמיק בדבר הזה. תצייר לך יותר את המקדש. תרצה את זה יותר. שאתה תרצה והוא ירצה וזה כבר יבוא לבד. אבל אתה יול גם לגרום לאנשים אחרים לרצות. אבל גם איך אתה גורם להם? מתוך לחץ או מתוך זה שאתה אם אתה חי את זה אז זה יוקרן ממך. לכן זה בעצם נעמוד אותנו את היכולת להחזיק במדמה את האמת הזאת ולהוציא אותה לפעול שהיא תצא באופן טבעי. לא בכפייה. היא תצא לאט לאט. בתהליך שלה קוראים לזה שהקב"ה ירצה ובין הם מקדש. עכשיו מה קורה לאנשים שאומרים את המשפט הזה? אז הם לא עושים כלום. הם נשארים שעננים שהקב"ה ירצה. זה לא סותר את הבחירה שלי. הבחירה שלי היא בזה שעכשיו אני הבחירה היא בעצם בלהאמין בזה יותר. זו הבחירה שלי. הבחירה שלי היא בעצם בלהאמין יותר בקיום הדבר הזה בידיעה. ואז גם לראות איך המציאות מובילה לשם. ואז גם לקדם את המציאות בצורה נינוחה. ולא לקפוא את זה על המציאות. להאמין בכוונה להפוך את זה לדודה. להאמין בזה הכוונה היא שאני באמת אם אנחנו באמת כמה של אנשים כמה הם מאמינים באמת בבית מקדש. כמה אכפת להם. כמה הם רוצים מזה. כמה זה מעניין אותם בכלל. כל אנשים זה לא מעניין. עכשיו תשמע מה שאני אומר כאן הוא גם יכול להיות זה שאני מאמין בדבר הזה למרות שאני אני לא איראה אותו. כי בעצם שלמה מה כוח. אני רוצה להגיע לזה ואמרת כולם צדיקים אני רוצה לראות את זה. אני רוצה לראות את המקדש בחיי. עכשיו אני מאוד רוצה לראות את המקדש בחיי. אבל אם זה לא יתאים אז זה לא יקרה. זה יקרה בדור הבא. או בעוד של דורות אני לא יודע. אבל זה שכרגע זה לא קיים. אני יכול לחיות את זה. אני אגרום לזה לקדם את זה יותר עד כך שאני אאמין בזה יותר. אני אחיה יותר את הציור הזה. אני אאמין בזה יותר. אני באמת אאמין שיש דבר כזה. לא ילמד עליו כל הזמן רק. אלא גם הלימוד הזה יביא אותי להבנה פנימית שלו ולחיות את זה יותר ולתחבר אליו.
אמונה בצדיקות בוא נגיד דבר כזה אם היית מאמין לזה שאתה באמת באמת צדיק. לא היית חוטא לעולם. תחשוב עוד שנייה. מלמדה מרשה לעצמו לחתור רק בגלל שהוא לא מאמין שהוא צדיק. הרי עכשיו יגידו לך יריפו עליך מחמאות. מה זה המחמאות? זה תהיה בסוגר לחתור. אזור, אפילו אין אנשים פה. אבל אתה חשב חברית היום מה זה טוב? בואי זה מלמדה טוב. מרוב שאתה תאמין כמה שאתה טוב אתה לא תוכל להוציא רעמה עצמך. לכן קשור גם ליצרה. את אומרת זה מצורה. מצורה זה מלמדה שהוא מוציא רעמה. אזור אומר שמצורה זה אור סגור. מרוב שהוא מרגיש שהוא לא מצייר חוצית הכוחות שלו אז הוא מצייר רע. הוא לא מאמין מה טוב הפנים יש לו. האמון בטוב הפנימי שלך שאתה צדיק באמת שיש בך נשמה אמיתית ואתה לא מזלזל בה. ואתה לא כופר בזגולת. אתה מאמין באמת בזגולה הפנימית שלך. היא גם תצא לפועל. ואם באמת תחיה את המקדש לא רק ברצון של יאללה בואי כבר שזה יקרה עוד לפני הזמן אלא באמת תחיה את המגמה הזאת את העתיד הזה תוכל גם לראות איך המציאות מובילה לשם ותחיה בעונג אמיתי שהוא כרגע הוא לא מופע הכיתוב שלו מופיע ותראי גם איך המציאות הולכת ומופיעה לשם זה הנבואה, משם אתה מגיע לנבואה אבל הציור שלך בדמיון משתקף גם בדמיון בהווה כי מרוב שהדמיון הוא חזק אתה דרך העיניים שלך רואה את המציאות ככה גם אבל כמה הדמיון שלך הוא חזק כמה אתה מאמין שאתה כזה זה זה נאמן שאין אותו זה קוראים לזה ההפרדה בין הלמדן לבין הצדיק ככה רבי נחמן אומר שזה היחיד של כורח יש להיות למדן ללמוד תורה ללמד בסדר אתה לומד לומד אבל שנייה אתה צדיק כלומר אתה מאמין שהדבר זה משנה אותך זה גורם לך להבין שאת השורש נשמה שלך באמת זה גורם לך באמת לחיות את התודעה הזאת יותר או שאתה רק כאילו בסכל רק במציאות אתה מציע לחבר בין הסכ לבין הדמיון אתה מציע לך שהדבר הזה יגרום לך לחזון יותר גדול להאמין בחזון הזה אז חלטנות שלך היא גורם אתך להאמין בעצמך או להגיד וואי איזה רחוק זה לא רלוונטי זה או הפוך זה גורם לך להתחבר יותר לעצמך זה הנקודה של כורח זה את האותהות של כוח שברוב המדנות כוח פיקח האינטליגנט תלמיד חכם הוא זלזל בתהליך בהכנה הפנימית בחיבור הפנימי לעצמי אז הוא רוצה להוציא את זה מהר מדי אתה לא יכול להוציא מהר מדי דבר אחר צריך שזה יקרה בתהליך צריך שזה יקרה שהמדנות הזאת תביא אותך בסופו של דבר לידי החיבור הגדול פנימה אז זה יצא בתהליך וזה הציור שצריך לפתח בכוח המדמה שהוא יהיה מחובר לסכל שהסכל בסופו של דבר הלימוד צריך להביא אותך בסופו של דבר לדימוי נכון וחיבור פנימי למי אתה באמת ואז ממלא אתה תראה שאתה גאה לצדקות כי אם אתה מאמין שאתה צדיק אתה באמת תהיה כזה כל הבעיה שאתה לא מאמין אתה לא אמין שאתה כזה באמת אתה לא מאמין שבאמת אתה עשיר אתה רגיל ציור הפנימי שלך אתה בינוני אתה לא צדיק ציור הפנימי שלך אין מקדש כי אתה לא רואה איך זה קורה במציאות אתה לא רואה את המציאות מובילה שלך את הכל הפוך אתה לא רואה גם איך החטא הזה עכשיו יוביל לטוב אתה לא מאמין בציור הפנימי הזה וזה החיבוש החיבוש זה שלמרות שאתה לא רואה את זה הדבר זה קיים ולכן אתה לא מסתרז להוציא את זה לפועל אתה מאמין בזה ובאופן טבעי זה יצא לבן ביי שלום
