איגרת לדוקטור זיידל איגרת פייטט היא איגרת ארוכה וחשובה שנכתבה לדוקטור זיידל. היא עוסקת בנושאים עמוקים ומשמעותיים, בעיקר ביחס של התורה לבני נוח, כלומר לגויים. זיידל שאל שאלות על היחס של התורה לגויים, במיוחד במקומות שבהם נראה שהתורה מזלזלת בהם או נותנת לגיטימציה להתנהגות לא מוסרית כלפיהם. זה כולל דיני ממונות, איסור ללמד תורה לגויים, והיחס לעבדות. אחד הנושאים המרכזיים הוא המוסר של המלחמה. זיידל שאל על התנהגויות לא מוסריות לכאורה שיש בתורה בענייני מלחמה, כמו המקרה של המלאק ושבעת העממים. התורה מצווה להרוג עם שלם, כולל ילדים, וזה נראה לא מוסרי. גם במקרים כמו גדעון, שהעניש את אויביו בצורה אכזרית, עולה השאלה עד כמה ניתן להגיע בהתנהגות לא מוסרית במלחמות.
מוסר המלחמה בתורה הרב מסביר שהשכנים של ישראל היו זאבי ערב, ולכן היה צורך להפיל פחד עליהם באמצעות הנהגות אכזריות. זה היה הכרחי כדי להרתיע ולשמור על ביטחון העם. התורה לא דחקה את העם לחסידות, אלא השאירה מקום להתפתחות הדרגתית של מוסריות. הרב מדגיש שהתורה לא דחקה את העם לחסידות, אלא השאירה מקום להתפתחות הדרגתית של מוסריות. יש דברים שהם מידות חסידות, ולא כל אחד יכול להגיע אליהם מיד. יש דברים שצריכים להיבנות בתהליך ולא בכפייה.
היחס להמלאק ושבעת העממים לגבי המלאק, הרב מסביר שהנבואה צפתה שהאומה הזאת היא רוע מוחלט, ולכן יש צורך להשמידה כדי לתקן את העולם. זה נראה אכזרי, אבל זה המעשה הנכון והמדויק. גם לגבי שבעת העממים, התורה מצווה לא תחיי כל נשמה כי העבודה זרה שלהם הייתה עוצמה שהשפיעה לרעה על ערכים אחרים. הרב מיין שגם גדולי האומה עשו מעשים שלא תמיד היו תקינים בעיניים שלנו. יש ביקורת על מעשים של אבות, מלאכים ונביאים, אבל זה לא פוגע בכלליות האידאל של התורה. התורה היא תורת חיים, וגדולי ישראל אינם מושלמים. מה זה יפה? זה מה שמראה שזה משהו אמיתי, זה משהו חי. כשאתה עושה את הכל משהו כזה, כאילו אין אדם צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא. זה דרכו של האדם שהוא תמיד בתהליך של תשובה ותמיד יש לו מה לתקן. ולכן גם גדולים לפעמים נופלים. ולכן אומר הרב, יכול להיות שהוא כאילו לא נכנס לזה. הוא אומר, יכול להיות שאני לא צריך עכשיו להסבר על כל מלך ועל כל שופט על איזשהו פעולה שהוא עשה אם באמת היא מאה אחוז מתאימה למוסר של התורה. זאת אומרת, כי זה היה שוב בשאלות של מי ששאל את הרב. אז זה היה חלק מהשאלות. זאת אומרת, זה היה המלאק, היה שיבת עממים, והיו כל מיני התנהגויות אכזריות בזמנים של מלחמה.
הבנת המוסר במלחמה כלפי הדבר הזה הרב אומר, עצם העובדה שאתה מראה מקרה פה אחד, זה סימן. מביא כזה מדרש מחז"ל, כן יש מדרש מחז"ל עם האישה הכושית שאומרת לה יש אחת אישה כאילו שהיא כולה כביכול מוכחת ויש אחת שהיא כאילו אישה נקייה והידיים שלה מלוכלכות. אני אומרת, תראה הידיים שלך מלוכלכות. אני אומרת, אני כל הזמן נקייה ועכשיו עבדתי עם זה לכלוך ועכשיו הידיים שלה מלוכלכות. זאת אומרת שכאילו שמישהו שהוא בדרך כלל בסדר ואז מוצאים אצלו איזשהו משהו לא בסדר, זה רק סימן שכל הזמן הוא בסדר ואז מוצאים אצלו איזשהו חיסרון. כנראה שאין הרבה חיסרונות ואז את המעט אפשר להצביע עליהם. לכן הרב כאילו זה סתם מעניין הגישה. זאת אומרת, עכשיו אני אלחם איתך להתחיל להסביר לך על כל דבר אם זה היה בסדר או לא היה בסדר. אני לא נכנס לזה. יכול להיות שזה היה בסדר כי זה במסגרת מה שהוא אמר קודם, יצירת הרתעה. ובעניין הזה שאתה צריך להסתכל על המציאות אם זה הרמה כרגע של מי שמסביבך. אם אתה לא תענה במטבע שהם מבינים, אז הם לא מבינים מטבע אחרת. אז אתה בסוף כאילו תעשה איזה מעשה של חסד ורחמנות ובסוף אתה תפגע יותר בעצמך וגם תפגע יותר בהם.
הרתעה במלחמה זה גם מה שרואים אגב בזמננו בצורה הכי פשוטה. רואים לפני שנים כשהתחילה האינתיפאדה השנייה. אני חושב זה היה שיחה עם אפי איתן שהוא היה באיזשהו מגד או משהו כזה. היינו בקוילר ברמת הגולן. הוא אומר, תקשיבו כשמתחילים ידויי האבנים, אם אתה תיקח את הראשון שזורק את האבן ותראה לו כדור בכף היד, תוריד לו את כף היד. זה ייראה מאוד אכזרי, נכון? זה לא מידתי כביכול. הוא בסך הכל זה רק אבן. מה עשית? הורדת לו את כף היד. זה לא בסדר. אבל מה עשית בעצם בזה? מנעת את כל ההמשך. עכשיו הוא אומר, אם לא נעשה את זה, הוא אומר, אם אנחנו לא נוריד לו עכשיו את כף היד, הוא אומר, אתם תראו זה היה נשמע אז עזוי. הם יגיעו לטנקים, הם יגיעו לזה, הם יגיעו לדברים. זה היה נראה עזוי כאילו מה יוצאים איזה כמה חבר'ה פרחחים כאלה בכביש וזורקים אבנים על איזה רכב שנוסע. מה אתה עושה בזה עניין? עזוב, תעשה עליהם תיראה עליהם קצת גז אני יודע מה. אבל כלומר לפעמים אם אתה עושה את האכזריות כביכול הקטנה וזה, אתה אחר כך רוצה אלפי ארוגים בשני הצדדים כי זה השפה שמבינים.
מוסר במלחמה אבל כל פעמים פה הרב לא נכנס ואומר גם אם זה לא ככה, זה קורה. קורה שטועים ומזה אני לא מתרגש ולא נכנס כאילו לדבר הזה. ומביא פה גם כן דבר מאוד מעניין ככה אולי בזה לסיים. מביא את המדרש המפורסם כאילו ככה לולי שאנחנו משתללים תמיד לקבל את המוסר הזה, לא היו נמצאות בעוצרינו אגדות כמו ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? הרי לפנינו רגשי היושר ואהבת האדם שהם זורמים את צדקתם הלב האומה אפילו ביחס אל הרודפים ובשעת כשלונם. ולא לחינם למדו בני בניו של המן תורה בבני ברק. בני מדבר על המון ומואב שאחר כך כל מיני אבל כל האמת נמצאות בין מה שאפשר להיכנס ממעלה גבול ישראל לתוך הגבול ובין מה שיהיה יוצא מהבפנים ולחוץ ויפסל ביוצא. אבל הכלל כולו בעינו עומד ונצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. זאת אומרת הוא אומר, קודם כל אתה רואה שלולי שבאמת המוסר הזה היה נמצא אצלנו ברקע כל הזמן, לא היו ממרה כזאת כמו מלאכי השרת ומפניה יתושב ברוך הואם מעשה עדיין טובעים בים ואתם אומרים שירה. זאת אומרת, אז למה להביא את זה בחז"ל דבר כזה? מה אתה רוצה עכשיו לרחם על מי? על הרודפים שלך על מצרים שיאבדו אותך 200 שנה עכשיו אתה רוצה לרחם עליהם? ועדיין הממרה הזאת מופיעה. למה היא מופיעה? כי זאת אומרת היא מופיעה ואתה שים לב זה מלאכי השרת אומרים אמרו שבי אדם אמרו את זה מלאכי השרת יש להם איזה גישה מאוד גבוהה ואנחנו רוצים להביא את הגישה הזאת כי יכול להיות שיום אחד באמת באמת זה יהיה נכון וגם הרופים יש בהם איזה ניצוץ יש בהם איזה מה איך הרעיה שיש בהם ניצוץ את כל הממרות שהוא מבין בני בניו של המן למדו תורה בבני ברק בני בניו של סנחריב למדו תורה בירושלים. זאת אומרת שאתה רואה שגם הרשע הגדול וגם הרודף הגדול יש פה איזה ניצוץ של טוב אז אולי אל תשמיד אותו לגמרי. כן לא נדבר על המלאק וזה שהתורה אמרה לא תחיה כל נשמה או להשמיד אותנו לגמרי. מצד אחד אומרים את הממרות האלה כדי להגיד לך כן יש בהם איזה משהו טוב ויכול להיות שהוא יצא יום אחד. מצד שני בוא אתה לא יודע את זה עכשיו בניגלה מי יצא ממנו וזה מלאכי השרת אומרים מעשה עדיין טובעים בים זה לא בני אדם אומרים אתה נמצא בניגלה אתה נמצא במציאות אתה במציאות שופט אותה כמו כמו המציאות המציאות אחר כך תגלגל שלפעמים מתברר לך שכן שבתוך הרע זה יש גם כל מיני ניצוצות טובים והם יגיעו לניצוצות האלה כבר נמצא את הדרך איך הם יוצאים כן אמון ומואב לדמות וזה טוב כי בזה הם אומרים לך איזה מין אמירה כללית כזאת כאילו איפה לא אהיב לך אל תשמח אתה לא עכשיו מתלהב מזה שאתה עכשיו צריך להרוג אותם ועושה את זה באיזשהו שמחה או משהו כזה. אתה עושה כי צריך כי זה אמיתי כי זה המציאות כרגע אם המציאות השתנה אתה תתנהג אחרת ואז ככה. באמת יש פה ככה איזה כמה דברים ככה בחרנו ככה רק נקודות אז זה כלפי הנושא הזה של המוסד של המלחמה. כמו שאמרנו בעזרת ה' ננסה לראות עוד כמה פסקאות בפעמים הבאות בנושאים אחרים כלפי כל היחס לגויים שנראה לא מוסרי וזה להבין אותו באופן יותר עמוק טוב.
