טוב, אנחנו בעזרת ה' נלמד פרשת חוקת. תראו, הפרשה הזאת אני מאוד אוהב אותה. למה? בגלל שהפרשה הזאת אומרים עליה שאי אפשר להבין אותה. אני ידוע שכל מה שכתוב אי אפשר להבין. מי רוצה להבין? אי אפשר להבין את הטעם של פרה אדומה. אז זה אומר שכנראה זה משהו מאוד מיוחד. ובאמת, אי אפשר שלא להבין את הטעם של פרה אדומה בגלל שחז"ל צועקים לנו את הטעם של פרה אדומה. אתם יודעים מאיפה? אנחנו קוראים את פרשת פרה אדומה באזור פורים, אחרי פורים. אתם יודעים שהייתה תקופה בעם ישראל שאסרו לקרוא בתורה, תקופה של גזירות שהייתה. ואז מה שעשו זה שתקנו להגיד הפטרות שהן דומות לתורה, והשאירו את זה גם אחרי זה. אז ככה שבעצם חז"ל, כשהם תקנו את ההפטרות המסוימות האלה, הם שם בעצם גילו לנו את הסוד של פרה אדומה. כי הפטרת פרה אדומה היא בעצם מסבירה מה עומד מאחורי פרה אדומה. אז איזו הפטרה קוראים בשבת פרה, אתם יודעים? התשובה היא יחזקאל למ"ד. זו ההפטרה של הבר מצווה שלי, ואני זוכר אותה. ההפטרה שם אומרת, קוראים את זה באמת בפרשות כי תישא ועגל פקודי, תלוי מתי זה יוצא. פעם בשלוש שנים, פעם בארבע שנים יוצא שזה כי תישא. אני הכנתי לבר מצווה את כל הפרשות האלה. למה? אני טעיתי, הכנתי בהתחלה כי תישא ואז אמרו שזה בעגל פקודי. הכנתי שלוש פרשות לבר מצווה, אמרתי כבר הכנתי שלוש, בוא נכין ארבע. ואז הכנתי ככה, ואני יודע לקרוא את כל התורה.
הטעם של פרה אדומה מה הרעיון של פרה אדומה? ההפטרה שם ביחזקאל אומרת שהקדוש ברוך הוא מתאר את הטומאה שיש לעם ישראל כטומאת הנידה: "הייתה דרכם לפניי ואשפוך המתיעה עליהם על אדם אשר שבחו על הארץ ובגילו להם תימוע ואפיץ אותם בגויים ויזרו בארצות כדרכם עלילותם שפטים". ואז כשעם ישראל חוזר לארץ: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם". זה מסמן את כל פרשת חוקת בהפטרה אחת, כי לב האבן של עם ישראל זה הסלע שמשה מכה, והמים זה הטהרה מטומאת הגלות. מה זה פרה אדומה? אנחנו נמצאים בפרשה. רש"י אומר בפרשת משפטים, בסוף פרשת משפטים, שמסר להם שם את דיני פרה אדומה. אז למה זה בא עכשיו? אנחנו עומדים רגע לפני הכניסה לארץ. מדובר פה על השנה הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. זה אומר שאנחנו עוברים עכשיו ממת הגלות למת ארץ ישראל. מה הספר האדומה מתארת? מטומאת מת. מה זה מוות? המוות זה המוות הלאומי של עם ישראל בגלות. עם ישראל בגלות מת. ומה הדרך לטהר אותו מטומאת המוות של הגלות? פרה אדומה.
המעבר מארץ הגלות לארץ ישראל עכשיו זה יורד גם לפרטים הנקודתיים יותר. באמת כל אדם ישראל בגלות, בחיים שלו ובתודעה שלו, באמת יש עדיין מתים. אבל כשעם ישראל שם מתודעת הגלות, מה שקורה זה שהוא מייצר את תחיית המתים. אומר הרב קוק בברוכה דף פרק בו: איך מי נרחש את תחיית המתים? עם ישראל משפיע על העולם וגם על המדע, ואז המדע מייצר את האפשרות להחיות מתים. כן, אז כל אדם ישראל לא משפיע על העולם דרך נקידש ועדיין נמצא בתודעת הגלות. אז יש מוות בעולם. וטומאת המת היא לא טומאת המת הנקודתית של המפגש שלי עם המת, היא טומאת מת כללית של כל עם ישראל שיורדת בסוף למפגש שלי עם אותו מת. צריך להעמיק בזה, בגלל שתבינו שגוי נפגש עם מת הוא לא נטמא. אתם יודעים למה? כי הוא לא אחראי על המוות שלו. אבל שיהודי נפגש עם מת, הוא אחראי על המוות שלו. כל עוד עם ישראל מביא לעולם את הבשורה של תחיית המתים, של חיי הנצח, של הניצחון על המוות, עם ישראל לא מקים את הייעוד שלו בעולם. אז אתה אחראי על זה, בגלל זה אתה נטמא. עם ישראל אחראי להביא את הנומת תחיית המתים. זה לא סיסמה. ולמה פרה אדומה? מה זה פרה אדומה? הפרה היא מלשון פרה ורבה, חיה שהיא פרה ורבה. זה ביטוי לנצח ישראל. למה זה גם ביטוי לנצח ישראל? זה בקיצור מסדרו את זה אחרי זה בעריכה. פעם יש לי פעם איזה כן עשיתי פודקאסט עם אחד בשם דורון שפריר והוא אמר לי, אמרתי לו עם ישראל זה עם נצחי. אז הוא אמר לי, הוא קיים כולה שלושת אלפים שנה, מה נצח פה? נצח זה נצח זה אינסוף. אמרתי לו נכון, אבל זה נצח איכותי, לא כמותי. הוא הסכים איתי. מה זה נצח איכותי? שהוא הופך לאפר, הוא עוד אין קיים. שכל מי שמנסה להרוג אותו לא מצליח, זה מראה על נצח. אפר פרה אדומה זה ביטוי לנצח ישראל. הנצח של ישראל מתבטא דווקא בזה, דווקא במוות של עם ישראל, דווקא בחסרון החיים של עם ישראל. אם עם ישראל היה פשוט חי וזהו, זה לא. אבל זה שניסו להרוג אותו ולא הצליחו, דווקא באפר שלו שכל פעם קם לתחייה מחדש, זה מראה על נצחיותו.
הקשר בין פרה אדומה לארץ ישראל הנצח ישראל הזה בארץ ישראל הוא נפגש עם התורה בתוך כלי אחד שנקרא ארץ ישראל. הכים את האפר, מערבבים בתוך מים ושמים בתוך כלי. הכלי זה ארץ ישראל, התורה זה המים. אין מים אלא תורה. החיבור בין עם ישראל לתורת ישראל יכול לעשות רק בארץ ישראל. רק בארץ ישראל לתורה היא הטבע של עם ישראל. ואז לוקחים עץ ארז, שני תולעת ואזוב. עץ ארז זה ביטוי לגאווה, אזוב זה ביטוי לענווה, שני תולעת זה החיבור בין שניהם. שני זה צבע חזק, אדום, מוחצן. תולעת זה משהו הלבטני, פנימי. אפשר אולי להעמיק חזק בשיר השירים, אומרים כי חוט השני שפתותייך. חוט השני שפתותייך זה ביטוי לדיבור של הנביאים שרואים למרחוק כמו חוט השני שנראה למרחוק. אולי זה קשור לרחב, רציתי לדון בנושא הזה אבל זה יבוא בזמן אחר. בהפטרה הזאתי צריך לבוא בפרשת שלח. אם מדברים על הפטרה של שלח, מה הנקודה כאן? חוט השני זה ביטוי לנבואה, תולעת זה ביטוי לענווה. כלומר כל הנקודה של תורת ארץ ישראל מתבטאת בחיבור בין הענווה לבין הגאווה. שאני אהיה מלא בענווה כך שהאגואיזם שלי יתרחב לכלל. מה זה בענוותם לגפתן? הגפתן מלא בעצמו. הגפתן מלא בעצמו, ענוותן הוא מצליח לקחת את העצמיות שלו, את הגאווה שלו, את האגואיזם שלו ולהרחיב אותו לכלל. נגיד במשפחה של האדם, נגיד הוא לא, אתה לא נותן תרומות, הוא אומר בטח אני עם בין הילדים שלי ובין אשתי, מה זאת אומרת? אבל זה חלק ממך. כלומר כשאני מתחתן, האגואיזם שלי מתרחב. המטרה הזאת היא שהוא יתרחב לכל האומה ולכל העולם. בתורת ארץ ישראל מה שנעשה זה יכולת להרחיב את האגואיזם, להפוך אותו מפרט לכלל. שהפרט שלי הוא בעצם יהיה הכלל. הענווה הזאת היא היכולת שלי להרגיש את הכלל ולהיות חלק מהכלל, זה מה שמאשר את הנבואה, את היכולת להבין לאיפה הולכת המציאות מתוך תורת רץ ישראל, מתוך התורה שהיא מחוברת לארציות, מחוברת לעם ישראל, מחוברת לחיים בארץ ישראל. היא לא מנותקת מהמציאות ואז מתוך זה אני מבין לאן הולכת המציאות.
המעבר מתורת הגלות לתורת ארץ ישראל זה הטהרה מטומאת המוות של הגלות, כי בגלות אנחנו פרטים בודדים, אנחנו איברים מדלדלים, אין נשמה. בארץ ישראל נכנסת נשמה, אנחנו עם אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. בארץ ישראל מתקבלת הנשמה של עם ישראל והנשמה הזאת זו תורת ארץ ישראל שיכולה להכרד את כלל ישראל. זה לצאת מטומאת המוות של הגלות. טומאת המוות של הגלות הוא רואה את הכל כפירוד מוחלט, יש חילונים, יש חרדים. תורת ארץ ישראל מצליחה לראות איך הכל אחד, איך כל הפרטים כל הניגודים הם אחד. זה לעשות שפרה אדומה ולכן היא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. כי כשאני עכשיו יוצא מתורת הגלות פתאום אני נפגש עם תורת ארץ ישראל, מה זה יוצא אצלי בנש? וואו, איזו תחושת טהרה. אבל עד שאני נכנס לזה פנימה אני קולט שזה כל כך קשה להגיע לנבואה, לתכנית של תורת ארץ ישראל ואז אני מרגיש טמא. וואו, זה כזה רחוק. זה מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים. אמר שלמה שהיה חכם מכל האדם, שמה היה חכם, אבל להוריד את זה עד רמה של להגיע לנבואה זה קשה, זה ארוך, זה רחוק. אפשרי, אבל זה יכול להיות לצאת מהגלות לתורת ארץ ישראל. פרה אדומה היא בעצם תורת ארץ ישראל. אבל זו הנושא היחיד שיש בפרשה. לפני שנגיד את הנושאים שיש בפרשה, תבינו שזו בעצם פרה אדומה היא התרופה לכל מה שעד עכשיו ראינו. הרי בפרשת בהעלותך ראינו את הכפירה בתורת ישראל, ראינו את האמא שרוצה תורה בשרנית ולכן הוא מורד בתורה, זו התפיסה החילונית. ראינו אחרי זה את המרגלים שזו התפיסה החרדית שכופרת בארץ ישראל, וראינו אחרי זה גם את התפיסה של קורח שזו התפיסה היותר פרוגרסיבית, יותר שמאלנית, יותר שרוצה שכולם יהיו אותו דבר, שהתורה היא לא משנה אותי אז אפשר לתת את התורה לכל העולם. זה כפירה בעם ישראל, במהות של עם ישראל שרק הוא יכול לקבל אליו את התורה. יש פה שלוש כפירות בעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, ופרה אדומה מתקנת את כולם. בגלל זה זה סדר הפרשיות, בגלל זה זה בא עכשיו.
מות מרים והמעבר לארץ ישראל אבל זה עוד לא נגמר שם. יש פה פרשה אז כמה נושאים. שני נושאים שזה מות מרים ומות אהרון. הבאר של מרים שכל הזמן מנביעה מים נגמרת. המים זה התורה. שוב, בגלות התורה היא מגיעה אליך בצורה שהיא מישהו מביא לך אותה. אתה לא עובד על זה, אתה לא חופר מים, אתה לא חופר עכשיו באר ומתאמץ ומוציא את זה בעצמך. זה משהו שמגיע לך מבחוץ. לכן כשאתה לא מתאמץ את זה ואתה לא מבין באמת את התורה לעומק, אתה רק מקבל מבחוץ, אז אתה לא מצליח באמת לראות איך כל הפרטים במציאות הם שירה אחת, איך הכל אחד, איך כל הפרטים המנוגדים מובילים להרמוניה אחת. לכן כשעם ישראל חופר באר ומוציא מים במדבר ובפרשה, אז ישר ישראל את השירה הזאת: "עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם". רואים את המציאות כשירה, רואים איך הכל אחד. למה אתה רואה כשהכל אחד? בגלל שאתה זה שיצרת את זה, אתה חלק מהתורה. למה אנשים מתנתקים? כי לא מרגישים חלק מהתורה. הם מרגישים שמישהו פיל עליהם תוכן, הם לא מצליחים לראות את המציאות מתוך הדבר הזה דרך העיניים שלהם. כשאתה חופר את הבאר במדבר מעצמך, אז אתה מרגיש שירה. מות אהרון ומות מרים מבטאים את הנקודה של המעבר מאינסטינקטיביות להכרתיות. מהמעבר בין הגלות שהיא תורה אינסטינקטיבית של "תעשה כי ככה" למצב של תורת ארץ ישראל שאני מבין מתוך הכרה את התורה, אני מתחבר לזה. לכן כשמת אהרון אין לנו לכבוד, אין עמוד ענן. עמוד ענן ישפלון. הנקודות האלה של כניסת עם ישראל לרץ, יש את אהרון הברית, אין ניסים. ממד הנס יורד, מתחיל ממד הבחירה. כי תורת ארץ ישראל היא תורה בחירית שאני מתחבר אליה. זה המעבר מאינסטינקט להכרה. לכן צריך את שירת הבאר.
המעבר מהאינסטינקט להכרה אבל אז מגיעה הכה בסלע. משה לא מבין את זה. משה מכה בסלע: "ועשירו אותי את לב האבן עם בשר חבן נתי לכם לב בשר". זו נקודה של פרה אדומה, זה הפטרת פרה אדומה. ומשה מכה בסלע, הסלע זה לב האבן של עם ישראל. הוא קופה עליהם את התורה. קפיית התורה לא מתאימה לארץ ישראל. לכן משה נכנס לארץ כי הוא לא מתאים לארץ ישראל. כי זה משה נכנס לארץ, הוא לא מתאים לתפיסה של המעבר מאינסטינקט להכרה. כי אצל משה כל התורה הייתה בטבע שלו בלי שהוא עבד על זה. אבל בארץ ישראל זה לא שיש צדיק אחד שכולם צריכים לשמוע לו, אלא כולם צריכים להגיע לזה מתוך חיבור. לכן במלחמת סיחון ועוג כתוב שם פעם אחת שעם ישראל נלחם, כתוב פעם שנייה שמשה נלחם. אז רש"י אומר שמה שמשה הוא ישראל וישראל הוא משה, שמנהיג גדול הוא כל הדור. בארץ ישראל משה הופך להיות כל העם, כולם הופכים להיות בדרגת משה. ואמר כולם צדיקים ואומרים ירשו הארץ. בארץ ישראל יש את האפשרות שכולם יגיעו למדרגת הצדיק, שכולם התורה תהיה בטבע שלהם. לכן פרה אדומה היא חוק. מה זה חוק? שזה חקוק לי בבשר. חוק זה גם משהו שחל על כולם. התורה היא בטבע שלי והיא בטבע של כולם. ואז אנחנו מגיעים אולי לפרקטיקה המעשית שגם מלמד אותנו איך לחיות את זה. זה נחש הנחושת. נחש הנחושת זאת אומרת שיש נחשים שרפים שנושכים את עם ישראל. נחש זה מלשון ניחוש. עכשיו מה זה שרפים? אתם יודעים ששרפים זה שכלים, נכון? יש לנו שלוש מדרגות: שרפים, חיות ואופנים. אחרי זה אומרים לנו שהאידיאל האלוהי שאני מרגיש מחוש האמונה מפנימיות חיי הוא מתגלה בכמה רבדים. בסכל, לדוגמה, אני יכול עכשיו לחוב על אידיאל הצדק, אידיאל החסד. אני יכול להרגיש אותו ואני יכול לחיות אותו. לחיות אותו נקרא אופנים, להרגיש אותו נקרא חיות, לחשוב עליו נקרא שרפים. כשאני חושב על התורה ומסתכל על המציאות בצורה שכלתנית, אז אני לכאורה חושב שאני שכלתן, אני יודע בדיוק מה נכון. אבל באמת באמת אני מנחש. ומה הפתרון? הפתרון זה להביט, תסתכל על השמיים, להבין שיש, להבין שהנחש שהניחוש הזה הוא מנחושת. נחש נחושת, מה זה נחושת? בחלום דניאל, נכון? יש לנו ברזל, נחושת, זהב. ברזל, נכון? ברזל יש לנו? זוכר נכון או שאני מתבלבל. נכון לקרוא נחושת זה מלכות יוון בחלום דניאל. מה זה מלכות יוון? הפילוסופיה. צריך להבין שהנחושת, הנחש הפילוסופיה היא ניחוש. השכל הוא ניחוש. באמת באמת? מה שצריך לעשות? זה להביט למעלה, זה להבין שיש משהו מעל השכל. תורה שכלית זה תורת הגלות, תורה פילוסופית של אינטלקט זה תורת הגלות. בארץ ישראל זה לא תורת אינטלקט, זה תורת נבואה. זה היכולת שלך לבטל את השכל שלך ולהבין שיש משהו מעליו. זה נקרא לזרוק את השכל כישון רבי נחמן. זה לא הכוונה להיות טיפש חלילה, הכוונה היא להבין שיש משהו מעל השכל שלך. יש חוק שתבוע במציאות ואתה צריך להבין את החוק. יש סדר פנימי למציאות ואתה צריך להבין את הסדר הזה ויש פה שכל עליון ממך שצריך להבין אותו והוא צריך להיות חקוק בך. החוק הזה סדר המציאות אמור להיות חקוק בך ואתה אמור להבין שיש משהו מעל השכל ואם לא השכל ינשוך אותך. ואני חושבת שהשרפים שנושכים הם מורסים. אם אתה פה רק לפי השכל, לפי הפרדיגמה הקיימת השכלית שאתה מבין כרגע, לפי הצדד, לפי ההבנה שלי בתורה, זה לא פתוח לרגע. שנייה, המציאות לא מסדרת ככה. מוי נושא להבין מה יש מעבר לזה. ניסינו ללמוד תורה בצורה מסוימת, יצאו מזה דת להשיל. בואו נחשוב אולי שכל לבנה ולהבין אולי יש קומה אחרת שאנחנו צריכים להגיע אליה. אולי צריך לשופר לנבואה, זה לא ילך ככה. זה לא ילך רק עם השכל. צריך להגיע לנבואה, צריך שהתורה תהיה הטבע שהיא, לא להבין אותה רק בשכל. בגלל זה אנשים עוזבים את התורה. כשאתה מכה בסלע ולא מדבר על הסלע, אני חושב משרפים זה הנקודה שאתה משתמש כתורה של אינטלקט בחיים ולא כתורה של טבע בחיים. ואז אחרי שתסתכל למעלה ותבין שיש משהו מעל השכל שלך, אתה מצליח לבטל את השכל שלך ולהגיע להבנה שיש שהתורה היא ההבנה הפנימית של החיים. אתה לא מבין את זה כשכל מת, אלא כמשהו חי. זה נבואה, זה משהו שחי. זה נבואה שנפטבה לדורות. אז אתה מצליח לראות לאן הולכת המציאות נכון. אתה מצליח להבין את המציאות נכון. אתה לא מחכה שהדברים יקרו לבב בשבית המקדש שיפול מהשרי. אתה מבין איך כל האידיאלים האלה מתכנסים עכשיו למציאות ואיך להוביל את המציאות נכון. זה פרה אדומה, זה תורת ארץ ישראל, זה החקיקה של התורה בגוף. זה החוק של פרה אדומה וזה פרשת חוקת. זו הדרך להתגבר על המוות ולהביא את העולם לתחיית המתים ברובד הלאומי של החזרה לארץ ישראל. ברובד הנשמתי זה לא רק הגופני של תחיית המתים הלאומית, אלא גם ברובד הנשמתי של תיקון העולם ומלכות שלי. פיזית, גם לחיות מתים אתה צריך להביא את העולם לתודעה הזאת, להבין שהתורה היא המציאות ולא השכל שלך הוא המציאות. יש משהו מעל השכל שלך, יש את הנבואה שהיא מחיית המציאות.
הבנת הנבואה והכשרה אתה צריך להבין שכדי לקבל את הנבואה הזאת אתה צריך להיות מוכשר לזה. אתה צריך לפתח את זה, צריך להבין את התורה בצורה פנימית, להעמיק בה. לא להסתכל על זה בצורה שכלית וידענית ואינטלקטואלית, אלא בצורה שמחיית את החיים. בצורה שהיא תרווה את החיים, שהיא תהיה השירה של החיים שתחבר את כל הפרטים החיים ותראה לך כל אחד. זה הנבואה, זה השירה שפורצת מישראל, לא ממשה ולא ממרים. אז ישיר ישראל. הבנתם? לא מסובך, נכון? הנה הבנתם את הסוד של פרה אדומה שחורזת כל הפרשן. אז זה מה אתם אומרים שאין טעם לפרה אדומה? שאלה שלך. יאללה.
