ואם זו הרצאה כמו שלי, אז תראו לעמוד צד איקטט, זה מתחיל בשתי השירות התוכנונות של צד איקטט. אני אגיד רק על הרקע הקצר, מה הולך להיות פה. אז כמו שאמרתי, כל ההגרת הזאת עונה לדוקטור זיידל, למשה זיידל, על השאלות של הכיפוח של התורה לבני נוח, לגויים וכל מיני תחומים. ופה הכוונה לתחום הממוני, איפה התורה מקפחת את בני נוח מבחינה ממונית וכמה מקומות רואים את זה. לדוגמה, גמרא במסכת בבא קמא אומרת, שור של ישראל שהוא נוגח שור של עכו"ם הוא פטור, שור של ישראל שהוא נוגח שור של עכו"ם, הוא פטור על הנגיחה, בהפוך חייב. שור רעך כתוב, כי גו שור איש את שור רעהו, זה ממש כמעט מפורש בתורה, רעהו למעט גוי שהוא לא רעהו. אני אומר, מה זה הדבר הזה, זה יכול להיות דבר כזה? פגענו בו, לא צריך לשנות את הנזק של מה שקרה.
דין החזרת אבידה לגוי איסור החזרת אבידה לגוי – אם מוצא אבידה בגוי בעיר שרובה גויים, לא רק שאין חיוב להעביר את האבידה, כתוב שלא מחזירים את האבידה. לא מחזירים אבידה לגוי, אבידת אחיך ולא גוי. אתה לא מחזיר את האבידה מפני דרכי שלום, תקנו שמחזירים גם אבידה לגוי. יש משנה שלמה במסכת גיטין, דברים שתקנו אותם מפני דרכי שלום. מה זה דרכי שלום? כמובן, אנשים רואים את זה בעין לא יפה ולכן זה עושה חילול השם. זאת אומרת, אם לא נחזיר אבידה לגוי כמו כל הסיפורים שסיפרו לנו כשהיינו ילדים קטנים, נכון שהוא לקח את זה מהגוי ואז הוא הגיע הביתה, הוא ראה שיש שם משהו ואז הוא החזיר לו ואז הוא אמר, וואי איזה יופי, כל הכבוד ליהודים, תראה איזה יהודי ישר, הוא מחזיר לי את האבידה. זאת אומרת, כשאנחנו מחזירים להם, זה עושה קידוש השם. אבל בעיקר הדין של התורה, לא מחזירים להם את האבידה.
תשובת הרב קוק זה הסיפור, זה ההיגרת. ז הוא שאל את הרב קוק, הזיידן, שאל את הרב קוק, תגיד, מה קורה פה, אני רואה מלא תחומים וזה רק דוגמאות שהתורה כאילו, התייחסה למרלון שלה עם, כאילו מזלזלת בזה ונותנת לעם ישראל את כל הדברים, איך אפשר להבין את הדבר הזה? אז אומר הרב קוק, ואיזה מכתבי נפסק, עמים רבים מהמון תרדות והכי אני אוכל דרך קצרה, שיספיק לנבון כמוך בעניין דיני בני נוח, דא, שישראל, תבינים מה היה פעם כאילו, הוא מקבל מכתב, הוא מתחיל לענות עליו והמכתב יש בו כמה וכמה שאלות, אז הוא עונה על חלק והמכתב נשאר בצד, ואז הוא נתרד עם מלא דברים ונשאר, הוא נזכר, שהוא לא ישלים את המכתב ואז הוא אומר, רגע, אני צריך לענות לך, יש לי איזה זה ואז הוא ממשיך בעניין דיני בני נוח, דא, שישראל, ביותו העם אשר בחר בו השם לאור גויים יש לו זכויות מיוחדות, שנפעמים, כשצריך לקיומו או לתועלת הרשמת מעלתו, לוותר על איזה חוק מוסרי. גם זהו טובה כלית שחוזרת באחרית אל הכלל כולו. אז בעצם במשפט הזה הוא אומר את כל התשובה. בשורות הבאות הוא פשוט יסביר איך זה עובד. מה פה, צריך להיות פה איזשהו מנגנון, נקרא לזה שבכל זאת הוא מוסרי, כדי להסביר אותו. אבל קודם כל מה הוא אומר פה במשפט הזה? הוא אומר, ישראל, בתור העם שבחר בו השם יש לו זכויות מיוחדות, שלפעמים, לתועלת הרשמת מעלתו, זאת אומרת, כדי לחזק את עם ישראל, כדי לגדל את עם ישראל, כדי באמת לתת לעם ישראל כלים לעשות את השליחות שלו בעולם, צריך לוותר על איזה חוק מוסרי, חוק הבעייתי. אבל גם זהו טובה כללית שחוזרת באחרית אל הכלל כולו.
הבנת תפקיד עם ישראל זאת אומרת, כביכול אתה עכשיו פוגע באותו גוי שאיבד את מה שהוא איבד וזה לא חזר אליו. אבל למה זה לא חזר אליו? זה לא חזר אליו כי יותר נכון לעולם, יותר טוב לעולם שזה יהיה אצל עם ישראל. החפץ הזה שנאבד עכשיו, זה לטובת העולם שזה ייה אצל היהודי. למה זה לטובת העולם שזה יהיה אצל היהודי? בסיבה מאוד פשוטה. כי גוי שיהיה לו עכשיו עוד אלף שקל, מה יעשה עם זה? מה כבר יקרה עם זה? יהודי שעכשיו מצא פה את האלף שקלים האלה, וואו, אתה יודע מה הוא עושה עם זה? הוא עושה עם זה דברים נפלאים. למה? כי השם בחר בעם ישראל ועם ישראל, כל מה שהוא משתמש בממון בעולם זה למה? למה הוא משתמש ברכוש בעולם? רק לדברים ערכיים, רק לדברים משמעותיים. זה בהכרח תכונות מיוחדות? כל לומה שיש תכונות של המשלמים בישראל הן בהכרח מרוממות יותר? כן, כן. הבחירה של עם ישראל בתור עם סגולה זה לא איזושהי בחירה שאומרת טוב, קיבלתם עכשיו איזה בונוס, אתם יותר זה בגלל שעם ישראל הוא עם הרבה יותר טוב בכל העמים. הוא שורש הטוב בעולם, הוא שורש הצדק בעולם, הוא שורש המוסר בעולם, הוא שורש האמונה בעולם. הם לא את העולם, יש להם מוסר טבעי, רגיל. אבל מה באבטרה אומרת? חסד לאומי מחטט כל חסד שהם עושים, לעצמם הם עושים. כלומר, כשהוא עוזר למישהו תמיד המחשבה היא רק מה הוא יקבל מזה. לא חסד אמיתי, שאתה עושה באמת בשביל לעזור. אין לך דברים כאלה. עכשיו אתה רואה את זה, נגיד אצל האבות אתה רואה את זה כמובן באיזשהו סי. אבל האבות הם אבות של האומה. הגוף של האומה הוא נמשך מהאבות. אז אנחנו כולנו בעצם בתכונות של אברהם אבינו ואנחנו מתפעלים גם על סדום, אנחנו עוזרים גם ללעות כי באמת יש לך חסד אמיתי שאתה רוצה לעזור, אתה רוצה לעשות טוב, נקי, נטו בלי מה אני אקבל מזה ואיך זה משתלם לי ואיך מחר יעזרו גם לי. כי זה הבסיס של עם ישראל, זה העניין שלו, על זה הוא נבחר, ובגלל זה הוא נבחר. ולכן המציאות שלו בעולם. אגב, מדי פעם רואים את זה גם שיש בעולם כל מיני אסונות. אז מדי פעם רואים את זה שאנחנו… אז יכול להיות שגם לנו יש קצת שיקולים למה אנחנו שולחים את היחידות חילת שלנו ללא יודע, לסוף העולם כדי להציל, שגם יצילו, אולי יעזרו גם לנו אם נצטרך פעם. אמרו שזה בשביל להתאמן, זה גם טוב בשביל להתאמן. בסדר, תמיד יש גם עוד שיקולים. אבל נראה שיש שם בפנים גם איזה משהו, משהו אמיתי שאומות אחרות לא… כאילו, מה, אכפת לי עכשיו איזה חור בעולם עכשיו נפלו שם רעידת אדמה, למה אני צריך לרוץ עכשיו להשקיע כסף לאנשים כדי להוציא שם כמה אנשים מההריסות. לא מדבר אם יש חשש איזה יהודי שם שברור שאנחנו ניסע לכל העולם ונהפוך כל אבן עד שנציל גם אחד. אבל ברור שיש כזאת ערבות הדדית. הם בנויים אחרת מראש, הם בנויים ככה, זה בסדר, זה התפקיד שלהם. לא שהם לא בסדר.
היחס בין ישראל לעמים יש חסידות אומות העולם שזה יחידים, אבל המהר"ל כותב וזה כל הנקודה, שאצלם זה יחידים. אצל עם ישראל, כל העם בנוי ככה, לא מיוחדים שהם כאלה, כל העם בנוי ככה. עכשיו תדמיינו רגע את המציאות הזא שעם ישראל באמת כזה, רוב עם ישראל, כל עם ישראל, רוב עם ישראל הוא כזה ובאמת, כאילו תחשבו רגע מה קורה בעולם עם עם כזה, כולו טוב, כולו חסד, כולו עזרה, כולו רוצה רק ללמוד וללמד ולקדם ולפתח ולעשות טוב. אז כביכול הגוי אומר, עזוב, עדיף שישאר אצלך. בתת הכרה של הגוי עוד פעם, זה במציאות האידיאלית הרב תכף יגיד, דרכי שלום זה משתנה, כי אנחנו לא ראויים, אנחנו לא כאלה. כשאנחנו לא כאלה, כלומר, המשוואה היא מאוד פשוטה. אם אנחנו כאלה, אז כל ההלכות האלה מתקיימות כפשוטם וגם לא תהיה בעיה של חילול השם. למה לא תהיה בעיה של חילול השם? הגוי עצמו אומר, עזוב, עזוב שישאר אצלך. זה הגיע ליהודי? עדיף שזה יהיה אצלו. איפה הוא מגיע לכזאת הכרה? כי הוא רואה מה זה עם ישראל, הוא רואה איך עם ישראל מתנהג. הוא אומר, בטח, עדיף שזה יהיה אצלו. עד שינם לי, עד שינם לי, לא צריך. לא רוצה לקחת לך כסף. למה לא רוצה לקחת לך כסף? כי הוא לא רוצה לפגוע בשליחות שלך. עדיף שיהיו לך כלים לעשות את השליחות שלך. זה נקרא, טובה מוסרית שתחזור בעתיד אל הכלל כולו. כאילו פגעת עכשיו איזה מישהו אחד איבד משהו ולא החזרת לו. אבל באמת מה עשית באמת? באמת עם ישראל עכשיו התחזק. תוצאה מזה כל העולם נהיה העולם יותר טוב. ואז אותו בן אדם שכאילו עכשיו נפגע הוא בסוף ייהנה. אולי לא הוא, אז הבן שלו, הלכת שלו. אבל זה יחזור אל הכלל. הטוב הזה יחזור אל הכלל. בגלל שאנחנו נדבר גם על הקומוניזם עם השם הארץ ומלואה שהם לוקחים את הכל וזה זה הרבה משפטים זה להסבר איך זה עובד מבחינה קניינית איך זה עובד. אבל קודם כל משפטים הראשונים הוא מסביר את הרציונל, את הרעיון. היה קור מציאות כאילו במקדש של שלמה שני שזה היה עם ישראל היה ככה? שלא שאנחנו יודעים על זה משהו? המהר"ל כותב שהיו כמה שנים בזמן דוד ושלמה של איש תחת גפנו ותחת תאנתו ושם היו באים ללמוד את חוכמת שלמה וזה נראה קצת זה מרגיש קצת ככה כשאתה קורא את הפסוקים שם במלאכים זה קצת מרגיש ככה שמכל העולם באים וזה ואתה מבין שבאמת כאילו אתם יודעים שאחרי 26 הימים היה מכל הארצות מהרבה מאוד ארצות והרבה נוצרים שלחו תרומות פה בכמויות לבנות את בית המקדש. כלומר אז יברו בגויים הגדיל השם לעשות עם אלה כאילו הם רואים מה קרה הם יש מהם שפשוט ראו פה את יד השם ואמרו וואלה כאילו צריך לעזור להם צריך לתת להם כדי מה? כדי שהם יעשו את התפקיד שלהם. אנחנו לא הבנו את זה אנחנו אחרי שעשרה שעות החזרנו את המפתחות ואמרנו לחברו תישארו אבל הם לפעמים יותר מאיתנו רואים את הגודל אבל כנראה תקופות קצרות בהיסטוריה זה היה הדבר הזה. אבל הרב מסביר את ההלכה מהתורה בבסיס איך זה אמור להיות מלכתחילה. עכשיו ברור שבדיעבד זה הוא יגיד תכף אחרי ההסבר הקנייני איך זה עובד תכף נסביר את זה כאן זה לא ככה למה זה לא ככה? כי אנחנו לא כאלה אנחנו לא עושים באמת את אנחנו בפוטנציאל אנחנו עם סגולה ויש לנו את כל הטוב הזה אם אנחנו לא בפועל כאלה אם אנחנו לא בפועל כאלה אז מה עכשיו נשתמש בזכויות האלה אז חזר רואים את הדבר הזה ומיד ברור שהם מתקנים מפני דרכי שלום ומיד מתקנים ואומרים לא לא לא עכשיו תעשו כאילו תצמדו לדין של התוה זה לא מתאים אף אחד לא יבין בצדק אף אחד לא יבין מה ההבדל שיש לך יותר מהי הצליל מה להרוויח פה מה פתאום אגב בסוגריים אני אומר זה אותו דבר לפי דעתי מה שקורה לארץ ישראל הרי אם היינו עם ישראל כולו היה מבין את הערך של ארץ ישראל וההרוויח הגדולה שיש לנו פה ההשלכות המוסרית הגדולה כל כך שעושה טוב לעולם באמת היו האומות היו אומרים זה שלכם ותהיו פה אתם ולא אנחנו שנהיה פה ערכים שלכם כי זה טוב לנו שאתם תהיו פה זה טוב לעולם שאתם תהיו פה אבל אנחנו ועצמנו לא מספיק יודעים את זה ולכן הם המראה שלנו הם אומרים מה הבדל אם אתם פה אנחנו פה זה דבר שלנו מה אתם יותר מאיתנו פה שזה יהיה שלכם ואז אנחנו צריכים להילחם אבל היינו יכולים לחסוך את כל המלחמות האלה אם היינו פשוט יודעים את התפקיד שלנו אז כבר זה היה קורה לבד פשוט לכם לדרכי שלום צריך לתקן שצריך לעשות להם עבודה וכל מיני תקנות וכאל שלא יהיה תחילו לשם אבל זה לא הדין לך תחיל מה? בסדר עכשיו איך זה עובד מבחינה קניינית בכל זאת את צריך להיכנס באיזשהו כלים סוג של כלים הגיוניים מוסריים, קנייניים אז הרב מסביר הוא אומר ככה זה מה שהתכוונת האשימה ובנום הגדרים כמה יש לוותר צריכים להגבלה תורית צריך שזה יהיה משהו שיבוא מהתורה לא ממציאים ככה דברים לפעמים מקבלה או מתקנה ולפעמים גם בדברים מפורשים בתורה עכשיו הרב מסביר איך זה עובד הנה ההכרעה בין שיתוף הקניין המעביר קו על כוח הצזק של שלי שלי ושלך שלך ובין הגבלת זכויות כל יחיד ויחיד זה אחד מהדברים הקשים שבעמקי המשפט שניה אחת רגע נסביר את המשפט הזה זה הדבר העיקרי שזה השורות הבאות כל כל הרב אומר כל כל צריך לפתוח את הראש ולהבין שבענייני הקניינים שיש בעולם יש שני מהלכים יש מהלך של שיתוף ויש מהלך של פרטיות מהלך של כלליות מהלך של פרטיות כלומר בוא נתחיל מהפרטיות זה הדבר היותר מובן ויותר פשוט שלי שלי ושלך שלך זה כאילו בצורה פשוטה כאילו זה העת שלי אז הוא לגמרי שלי ואין לאף אחד אחר שום זכות בו ושום קניין בו ושום דבר זה לגמרי שלי וזה דבר אגב זה דבר מאוד עמוק שהדבר הזה הוא שלי כי הרב כותב שכשאתה קשור לחפץ שלך בצורה עמוקה זה ממש הופך את החפץ להיות חלק ממך זה ממש כאילו פשוט אתה ו אני והעת אני והחולצה שלי זה כבר הופך להיות דבר אחד אגב מה זה מסביר הדבר הזה זה מסביר למה אסור להזיק ולשלם אז אני חורא אחרונים שואלים כל האחרונים מתחילת בסרט בבקמה אומרים מה הבעיה בעצם להזיק ולשלם אני בא וקורא אחת החולצה וממש מסתכל בדיוק קניתי אתמול אותה חולצה חדשה שווה לך זאת חולצה כבר שנה משומשת קונא לך חולצה חדשה הרווחת 20 שקל בא אליך קורא אחת החולצה שם לך חולצה חדשה ככה חורא לא לפסתי אותך שקל הרווחת זה אסור למה זה אסור מפרשים דנים בזה לא כזה פשוט להם למה זה אסור כי אם הכל זה בעיה ממונית אז השלמתי לך את הממון למה אסור לקורא לך את החולצה יש כל מיני הסברים שעוברים ממש ומתפתלים יש כל מיני דברים אבל הרב חרדאפ אומר הסיבה היא כי אתה והחפץ שלך זה ממש דבר אחד אני פוגע בך אני קורא לך את החולצה אני קורא עליך משהו בנפש תגיד מה זה סתם חולצה מגולף אני קונא לך חולצה חדשה לא זה לא ככה לפעמים זה ככה אבל הרבה פעמים זה לא ככה אני אוהב אותה אוהב את הצבע הזה חברה שלי קנתה לי לא משנה מה אני אוהב את זה זה חלק ממני זה משהו עמוק מאוד זה ממש כמו שהיה חלק העולם הוא חלק ממנו הוא גם חלק מהאדם זה נושא שלם אבל זה אחדות הכניעה אבל יש גם דר שנקרא שיתוף הכניעה שיתוף הכניעה זה הקומונה זה מה שהתכוונת בקומונה קומונה זה שמה הכל של כולם יש בזה נקודת אמת זה לא סתם צמח הקומוניזם מאיזה חלל ריק והקיבוצים בעקבות זה כי באמת לה' האר ומלואה מה זאת אומרת שזה שלי מי אני שהעת הזה שלי מה זאת אומרת שהוא שלי מי אתה כאילו זה שלך יש לך בעולם מלא דברים חפצים יש בעולם אתה קיבלת זכות להשתמש בכניין הזה בסדר נכון אסור לגנוב את זה ממך אבל זה לא באמת זה באמת שייך לכולם ומתוך כולם אתה עכשיו זה שמשתמש בזה ככה זה בא אני גרתי שלוש שנים במושב שיתופי שהתנהל אז כמעט כמו קיבוץ יש שם רבה תפקיד לא היה להם רב אז הם רצו שני הבריחים שיהיו אישיות תורנית ללמוד עם אנשים לענות להם השאלות אז אני גרתי עם משה ונתן ורמת הגולן מי שמכיר ואז הרבה אנשים לא היו מכוניות גם לי לא היה מכונית עוד אנשים לא היה להם מכונית מכונית פרטית להחזיק ליד הבית זה בכלל היה סיפור אז יש מכוניות למשק ואתה הולך ורושם אני ביום זה יש לי חתונה אני ביום זה ביום זה אני ביום זה בשיתוף שלי שלי שלך שלי שלי שלך הכל שכולנו יש בזה משהו אמיתי אז מה איך נדע מתי ככה מתי ככה אז עכשיו הרב נותן דוגמה הוא אומר ככה והנה על הדבר הנאבד שאדם איבד משהו באמת הכריעה התורה שאחרי הייעוש כבר כוח השיתוף גובר על כוח האיכות והשיקול האלוקי ישבה בזה את קף המוזנאים לצד הקומונה שגם בה נמצא גרעין טוב בקומונה יש גרעין טוב אבל בלי הייעוש נתן מקום להכריע על ידו את יתרון השימוש לטוב לצדק בכוח הרכוש כלומר מה הרב מסביר שבעלות על חפץ קשורה לקשר הפנימי שיש לאדם עם החפץ. כאשר אדם מאבד חפץ ולא מתייאש, הקשר שלו עם החפץ נשמר, ולכן מי שמוצא את החפץ צריך להחזירו לבעליו. אולם, אם האדם מתייאש, החפץ עובר לרשות הכלל, ומי שמוצא אותו יכול לשמור אותו לעצמו.
הקשר בין יהודי לגוי כאשר מדובר בגוי, הקשר שלו עם החפץ אינו עמוק כמו אצל יהודי. לכן, כאשר גוי מאבד חפץ, הוא עובר מיד לרשות הכלל. אם יהודי מוצא את החפץ, עדיף שישמור אותו לעצמו. הרב מסביר שהבעלות העצמית של יהודי על חפץ היא חלק מהקשר הרוחני שלו עם העולם, בעוד שלגוי אין את הקשר הזה.
הבעלות העצמית והקשר הרוחני הרב מסביר שהבעלות העצמית היא חלק מההתדמות לקב"ה, שהעולם כולו הוא חלק ממנו. כאשר יהודי פועל בעולם, הוא מרים את העולם למקומות גבוהים יותר. לכן, גם כאשר יהודי מאבד חפץ, יש להחזירו לו, כי הקשר שלו עם החפץ הוא חלק מהקשר הרוחני שלו עם העולם.
הקניין והחיבור הרוחני הרב מסביר שהקניין אצל יהודי הוא עמוק ומחובר לרוחניות. כל קניין מתאים לדרך שבה האדם מתקשר לדבר. אצל גוי, החיבור הוא שימושי בלבד, ולכן כאשר חפץ עובר לרשות הכלל, עדיף שיישאר אצל יהודי. הרב מסביר שהשימוש ברכוש אצל יהודי הוא חלק מהקשר הרוחני שלו עם העולם, ולכן עדיף שהחפץ יישאר אצל יהודי.
ההבדל בין ישראל לגוי הרב מסביר שההבדל בין ישראל לגוי הוא בקשר הרוחני שלהם עם העולם. אצל יהודי, הקשר הוא עמוק ורוחני, ולכן יש להחזיר לו את החפץ שאיבד. אצל גוי, הקשר הוא שימושי בלבד, ולכן החפץ עובר לרשות הכלל. הרב מסביר שהקשר הזה הוא חלק מהתפקיד של עם ישראל בעולם, להרים את העולם למקומות גבוהים יותר.
