אה, יש לך חזק. בסדר? איש. אה, אוכלים. יאללה. אז אנחנו היום מתחילים פרק ז'. עכשיו, שיהיה ברור, אל תעשו את זה כאילו למדתם את התורה על הסדר. בסדר? שיעורים זה ככה, בחירה של פסקאות, אבל זה אמת. צריך לתקול פסקה פסקה, לא לוותר. אבל בסדר, מה לעשות בשיעור, אי אפשר כל הסדר, כל הספר עד הסדר. טוב. אז אנחנו עוברים בפרק ז'. ופרק ז' עוסק בנושא של ביטוי תורה. באמת זה משהו שהוא מאוד מעשי, מאוד נוגע, נכורה, אמור לגעת בנו, וישר נראה את הדברים. פסקה א': ישנם כמה סיבות המעקבות את האדם מדברי תורה, שלא ייכנסו בלבבו. ותמיד צריכים לדעת, מהי הסיבה המעקבת, באותה השעה שהעיכוב הוא מורגש, כדי שידע באיזה אופן להסיר את הסיבה, כדי שיפתח ליבו להיקשר יפה בדברי תורה. כי אם לא ידעת הסיבה הנכונה, יש שהתרח הרבה להסיר סיבה אחרת, שהיא באמת אינה מעקבתו עכשיו. והסיבה שולטת עכשיו, שהיא מעקבתו כעת מכישורה של תורה תישאר בעינה, ויעמוד האדם במבוכתו. והסיבות הללו, יש מהן שהן רוחניות, ויש מהן שהן גשמיות, יש מהן שבאות מחסרון הכשרה של קודש, ויש מהן שהן באות מחסרון הכשרה של חול.
הכרת הסיבות המעקבות פה הרב ממש עוסק בנושא שיכול להעסיק הרבה מהאדם. זה משהו במשפט הראשון, שדברי תורה לא נכנסים ללב. כלומר, ההנחת העבודה הבסיסית היא שיש רצון, ואפילו רצון חזק. הרב לא מדבר על מישהו שהוא פשוט לא רוצה, או שהוא רוצה והוא מאוד עצלן. אז פה אין חידוש. זה לא קורה כי אדם לא מספיק רוצה ולא מספיק מתאמץ. זה פשוט. זה הוא לא צריך להגיד. זה הנחת מוצא בסיסית, כי הוא רוצה והוא משקיע גם. ובכל זאת זה לא הולך. בעצם העובדה שזאת ההנחה, זה ודאי אומר לנו הרבה מבחינת נקודת מוצא, שהרב כילו אומר, מה, ברור שיש לך רצון, כי הוא מדבר על מישהו שרוצה, וגם מוכן מבין שזה שום דבר רציני, לא בא בלי להשקיע, בלי להתאמץ. זה באמת משהו פשוט. אבל הוא מדבר על משהו שהוא כבר קצת מעבר לזה. זאת אומרת, אני רוצה, יש לי רצון אמיתי, רצון טוב, ואני גם משקיע, אני גם לומד. ובכל זאת, זה לא נתפס. לא יודע, לא שמח בלימוד. הוא אומר, מעקבות מדברי התורה, שלא ייכנסו בלבבו. הוא אומר, למה זה? אני כבר לומד, ואני כזה, יש לי כמו חסימות כאלה, שלא יודע, אני לא מבין טוב, אני לא שמח, אין לי חשק. אני לומד, כי צריך, כי אני מבין שצריך. אני לומד, אני עושה את מה שצריך, אבל זה לא נכנס ללב. קיצור, זה לא נכנס ללב. אז מה עושים במקרה כזה? מה? קודם כל, עד כאן ברור, נכון? פשוט, וגם באמת, נראה לי, אין מי שלא עובר את זה בצורה כזאת או אחרת. יש דברים שיש לך את זה יותר, ותופות בחיים שיש לך את זה פחות, אבל זה דברים שקורים. א מה בעצם קורה פה? קודם כל, הרב אומר לנו, תמיד צריכים לדעת הסיבה המעכבת, באותה השעה שהעיכוב הוא מורגש, כדי שידע באיזה אופן להסיר את הסיבה. כדי שיפתח ליבו, להיכשר יפה בדברי תורה. וכדי שידעת הסיבה הנכונה, יש שהיא ייתרחה הרבה להסיר סיבה אחרת, שהיא לא מעכבת אותו עכשיו. והסיבה שהיא עכשיו מעכבת, תישאר בעינה. כלומר, פה יש משהו מאוד יסודי. הרב אומר לנו, קודם כל, ממש ככה קריאה מאוד חזקה שלו, הוא אומר, תקשיב, אתה חייב להכיר את עצמך, אתה חייב להגיע למצב שאתה יודע מה הסיפור שלך עכשיו. למה בתקופה הזאת עכשיו זה לא הולך. אתה אפילו לא מבין, רגע, כשהייתי בשיעור אדם זה היה סבבה, עכשיו פתאום אני, לא יודע, אני פתאום בשיעור בן, לא יודע, פתאום, מה קרה? הוא הפוך, או כמה שנים אחרי, לא יודע. אומר הרב, טוב, תכנס פנימה, ותנסה להבין מה קורה איתך.
מודעות עצמית והבנת הבעיה אז רק הדבר הזה עצו, אפשר לדבר עליו עכשיו שעה, אני לא אעשה את זה, כי אנחנו לא נתקדם בפסקה, אבל תבינו כמה הדבר הזה משמעותי, המודעות העצמית הזאת, איך עושים אותה? אנחנו מדברים על זה לא פעם, לשבת עם עצמך כל יום כמה דקות ככה, בלי חברותה, בלי שום דבר, כמה דקות ככה, לתת לדברים להתעכן ככה, להרגיש את עצמך, להרגיש מה הולך איתך. לפעמים, לישיבה יש המון מעלות, כי יש הרבה חבר ביחד, זה נורא כיף, ויש הרבה הוואי חברתי, ויש אנשים, ויש עם מי ללמוד, ויש איזו סכנה אחת, שהאדם לא ישכח את עצמו קצת, מרוב הסביבה, מרוב האנשים, הוא בסוף לא ידע מיהו, ויש פסקה כזאת באורות הקודש, שאם אדם לא יודע מיהו, אז אין לו בכלל חיים, הוא כל הזמן רק ניזון מכל מיני דברים מסביבו, זה חברים, אפילו מתורה שנכנסת, מספרים, מרבנים, כל מיני דברים, אבל אין לו מודעות לעני העצמי שלו. עכשיו לא צריך להגזים פה כביכול, עכשיו אתם יודעים, אפשר ללכת לסדנה במדבר, יש היום כל מיני דברים כאלה, לשים אותך לסד הקטרינה, ואז אתה תופס מלאכים שם, בסדר, אני לא יודע, אבל בסוף זה משהו שוטף, זה משהו טבעי, זה משהו נורמלי, אני מתכוון, אל תבנה על זה, כשאנשים אומרים, וואלה הם בנו על זה, עכשיו תסתדר להם איזה שבוע בחיים, תסתדר להם את החיים, אז יכול להיות שייתן לך איזה קפיצה, יכול להיות שייתן לך כלים, אבל בסוף יש משהו נורמלי, טבעי במדע האדם, הוא יודע מי הוא, הוא יודע מה הוא, והוא יכול לדעת את זה לבד, אבל אתה חייב להגיע למצב, אתה צריך, כשאתה יודע לעשות מאמץ, להגיע למצב שאתה מבין מה הבעיה, שאתה יודע את עצמך, קודם כל להצביע על הבעיה, איך המשפט מפורסם אומר, ידיעת הבעיה זה, אתה חושב שאתה יודע את הבעיה, אבל זה לא הבעיה הנכונה, אתה אומר לך הרב, אתה תשקיע מה שנקרא בנושא של אנטרד, תשקיע בניוטרל, אתה שם גז וכל הזה, כי תה חושב שהבעיה היא איקס, אבל לא מספיק גבירה אותה את זה לעומק, ובסוף זה לא עזר גם. אז זה אומר, ברור שיש רצון ויש מאמץ, אם לא הולך, דבר השני, מודעות עצמי, אני אכנס לעצמי פנימה ואני מנסה לברר את הסיבה, ועצם המשפט האחרון פה, הוא המשפט העיקרי, שהרב אומר, מה זה יכול להיות את הסיבות האלה, זו אמנם משהו אישי לגמרי, אבל הרב נותן ככה כמה כיוונים, איפה זה יכול לפגוש בסוף כל אחד, ילך עם זה עם עצמו ויבין איפה זה פוגש אותו, אבל הוא אומר ככה, והסיבות הללו, יש מהן שהן רוחניות, ויש שהן גשמיות, יש שהן באות מחסרון הכשרה של קודש, ויש שהן באות מחסרון הכשרה של חול.
הבחנה בין רוחניות וגשמיות יפה, זה אומר, שהרב קודם כל, בגדול, יש שני כיוונים, כיוון רוחני וכיוון גשמי, אני לא יודע למה הרב התחיל מהרוחני, אני ברשותכם אולי אתחיל מהגשמי, כי בדרך כלל, סתם מבחינת הסדר, מה הכוונה גשמי, מה יכול להיות דברים גשמיים, שאני מוטרד מזה שהחשבון בנק שלי, לא מספיק חזק, גם יכול להיות, הכל יכול להיות, הכוונה, יש לך משהו בסיסי בחיים, בוא נגיד, בוא ניקח דוגמאות, באמת, הכי פשוטות, אם אתה לא ישן מספיק, או לא ישן טוב, אתה עייף, והריכוז שלך לא יעבוד כמו שצריך, ובסוף, בלבל לך את כל הרעש, ואתה לומד, ואתה לא מספיק מרוכז, וזה הכל, זה פשוט צבע, לא יודע, אוכל, לא יודע, אולי אתה לא אוכל טוב, אולי אתה לא אוכל נכון, אולי אתה אוכל יותר מדי, אולי אתה לא עושה פעילות גופנית, לא יודע, יש כל מיני דברים, שקשורים לטבעיות של החיים, זה הדבר הכי פשוטה, ואם זה לא עובד, אם הבסיס הזה לא עובד, אז זה לא ילך, כי יש משהו בבסיס, אתה כבד, המוח כזה לא מספיק חי, האדם לא זורם מספיק, ולכן זה לא יעבור, יש דברים שהם קשורים לחול, הם קשורים לגשמיות, גם זה חלק מהאדם, זה לא שפתאום הרוחניות נכנסת, ולסוף האדם הוא כלי, והכלי הזה צריך להיות כלי טוב, הוא צריך להיות כלי חי, בריא, תוסס, וזה הדבר הראשון, קודם כל תבדוק את כל מה שקשור, לתחומים האלה, האם זה בסדר, בדקת את כל התחומים האלה, הכל עובד כמו שצריך, ועדיין, עדיין לא נכנס, לא תופס, לא נתפס, לא זה מה קורה עכשיו, עכשיו אומר הרב, יש חיסרון שהוא קשור לרוחניות, קשור לדברים יותר כבר של קודש, מה זה יכול להיות, אגב, הדברים של הגשמיות, יש לכם אולי עוד רעיונות, אולי טיפים כזה, אבל אני נותן אחד לשני, זה מישהו שיודע, ראה, נתקן משהו, קרה משהו, ראה אצל איזה חבר, והבין שזה משהו שצריך, צריך פתור אותו, צריך לצאת קיטו, נגיד להשאיר את הטלפון בחדר, אבל מה זה אומר בייקוז, או אם אפשר כאילו, מעולה, אתה בכוונה אומר את זה בדברים של החול, לא בדברים של הקודש, כי אתה אומר אפילו בלי קשר לתכנים שאני רואה שם, סתם אם אני נמצא לידי, וכל הזמן אני מסתכל, וזה לא מאפשר לי באמת להתרכז במה שאני עושה. פשוט לגמרי, זה נכון. זה נכון, זאת אומרת, זה לא שאחרי שהסתכלת אתה חוזר להיות ישר כאילו בזה, זה משהו שמטריד, זה משהו שמוציא מריכוז, הראש נמצא קצת במקום אחר, חלק מהאדמם הוא קצת נמצא במקום אחר, ואז זה אומר, אל תתכולה אחר כך, שתתנתק מזה, תנסה להשתחרר מזה, תהיה זה, זאת אומרת תראה שאתה יכול להיות שזה פותר את הבעיה, זה רעיון מעולה, עוד איזה רעיון שמישהו חושב עליה, שאני לא יודע שזה עוזר לו, או שאפוך, שאם הוא מסחיר את המניעה, אז זה עוזר לו, בסדר, תחשבו. ככה תיורי בית, למקרה שיש צורך, בזרת ה' ולא יהיה צורך, כי הכל בברוך השם עובד כמו שצריך. זה כמובן הדבר הכי בסיסי, אבל יש התקומה באמת מעבר, שזה החיסרון שקשור לדברים רוחניים, דברים שקשורים באמת לקודש. באמת פה, יש כנראה, נגיד אפרופו שהזכרת את הפלאפון, ופה אולי באמת, לא רק מבחינת הזמן שלו כאב, אבל גם באמת מבחינת התנים, והדברים שנמצאים שם, אז ברור שאם אנחנו נמצאים בתוך, מעסיקים אותנו תכנים, באופן שבאמת הם תופסים מקום, הם מעניינים אותנו, הם לוקחים לנו זמן וראש ועניין, לבדי אם זה דברים באמת לא ניקיים ולא תוהרים, זה לא חייב להיות רק דברים של צניעות וכדומה, אתה יכול לראות גם דברים של אלימות או שזה, וזה גם עושה משהו בנפש, זה מחביר בנפש איזה תכונות, איזה דברים, שהם לא עדינים, התורה היא עדינה, התורה היא עדינה, נשמה שלנו היא עדינה, נפש שלנו היא עדינה, וכשיש את העדינות הזאת ואת הנפש הזאת, התורה שנכנסת היא נכנסת בקלות, היא כאילו זורמת פנימה לתוכנו, כי באמת אין לנו את המליאות האלה, אין לנו את ההפרעות האלה, שאין ספק שבדור שלנו, זה באמת אחד הדברים המאוד קשים, כי זה מאוד מסביבנו, ובאמת להצליח, באמת להישמר מהדבר הזה, זה משימה מאוד קשה, כאילו בפני עצמה, גם בלי קשר לדברי תורה שיכנסו בתוכנ.
הכרת הערך של התורה אגב, בסוגיה הקודמת, זה תמיד מזכיר את הממרא שחזן, בשיעת ישראל מביא אותה, שעד שיגיד אדם, עד שיתפלל אדם על דברי תורה שיכנסו בתוך מהאב, שיתפלל על אכילה ושתייה שלא ייכנסו בתוך מהאב. ככה הוא מביא את המדרש הזה. כלומר, אדם מתפלל, מתפלל, שדברי תורה ייכנסו בתוך מהאב, שהוא יהנה מתורה, ושהוא יסמך וזה, ועוברים לו חזן. תקשיב, לפני שאתה מתפלל על זה, תתפלל, לא רק להתפלל, ותעשה גם על מה אחד ומה שתייה שלא ייכנסו בתוך מהאב. זאת אומרת, מעסיק אותו אוכל, האוכל זה אישו, בלי זה הוא לא יכול, אם הוא מוטרד כבר, מה יהיה בערוכה הבאה, ומה הוא יאכל בעוד שעה, ומה הוא יאכל מחר, וכמה יהיה לו, ואיך יהיה לו, וכמה זה יהיה טעים, ואם זה חסר לו, אז הוא מוטרד מזה. זאת אומרת, עומד בסיעת ישראל, אם אתה מוטרד מהדבר הזה, אז דברי תורה לא ייכנסו בתוך מהאב, כי יש לו, ממלא אותו משהו אחר, החלל הפנימי ממלא אותו משהו אחר, ולכן לא ייכנס, התוכן הזה, יש לו פחות מקום להיכנס, בוואקום הזה, נכנס משהו אחר, הוא כאילו תוכן אחר, במקרה הזה, תוכן של אכילה ושתייה, זה יכול להיות תוכן באמת של כל מיני דברים אחרים, שהם כאילו הממלאים, ואז לא נשאר מקום כאילו לתורה, שאי זאת שתממנה, ולכן צריך לפנות את המקום, כדי שבאמת זה יהיה פנוי לתורה, שתיכנס בתוך הדבר הזה. איזה עוד רעיונות לדברים של קודש שהם מניעות? מה? עולה לכם? דברים שיוצרים עסימות? חוסק התחברות למה שאני לומד. כן, תורת ולמר. או שאני אומר משהו שלא באמת מעניין אותי יותר מדי, או שאני לא מתחבר למה שאפילו הוא קדוש. נופל, כן, זאת אומרת, אתה אומר, יכול להיות שאתה לומד משהו, שאתה כרגע, זה לא, אין לך אחר. זה לא המקום שלי ברוך חבץ כרגע. אומנם את הדבר הזה רק צריך לסייג קצת, כי בסוף צריך להגיע למצב שאוהבים את כל התורה. אחרי שאוהבים את כל התורה, יש מקום שאוהבים אותו יותר. כלומר, שהנפש שלי חפצה בו יותר, ולכן אני אבר ללמוד את זה, לא בגלל שאני לא אוהב, ממש לא אוהב את התחום השני, ולא מעוניין בכלל את התחום השני, אלא אני יותר אוהב את התחום הזה. זה יותר נקודת החיים שלי בתורה, זה יותר הנקודה הזאת. אבל, כלומר, זה רק פה שצריך להיזהר, אין דבר כזה שאדם אומר על שמועה זונה, יש דבר כזה, אבל צריך להשתדל, להגיע למצב שלא מגיעים לזה שאתה אומר על שמועה זונה ושמועה זו אינונה. את המסכת הזאת אני לא אוהב. אתה אוהב את כל התורה, את כל התורה, את דברי לוקים חיים, ואת כל הקודש הקודשים, ואת כל הדברים נפלאים ועמוקים. אני עכשיו רוצה ללמוד דווקא המסכת זרחים, כי אני נורא רוצה עכשיו ללמוד קודשים. אבל זה לא בגלל שאני… כן. אני חושב שאולי גם משהו שמפריע בלימוד זה שכל מיני סוגי תורה, זה פשוט שאתה, גם בסליחה, וגם בהפנמה, אתה לא מספיק מבין כמה זה באמת חשוב, כמה זה משנה חיים, כמה זה באמת נכון. יפה, כמו אתה אומר, יכול להיות שבנקודת מוצא אני לא מספיק מבין את הערך של תורה. לא מספיק מבין את החשיבות. לא מספיק מבין מה זה פועל עליי, מה זה פועל בעולם, למה זה כזה חשוב וכדומה. זה מין מניעה בסיסית כזאת שהיא גורבת לזה שאני לומד, אני עושה את זה כי צריך, ואני כאילו נמצא בתוך איזה מסגרת שעושים את זה, אבל באמת אני לא מספיק מרגיש ומבין באמת את החשיבות של הדבר הזה. ככל שאני עושה, התוצאה נגיד של דבר כזה, זה שאני אומר, אוקיי, אז אני אשקיע עכשיו חלק מהלימוד שלי בזה. עכשיו אני מברר ככה בספרים, אני מבין שאני צריך ללמוד את נפש החיים שער ד' ואת אורות התורה של הרב, ואת נתיב התורה, או את עפרת ישראל של המערב, וספרים צבעוניים כמובן, חדשים, שאפשר להיעזר בהם וכדומה, אבל אני הולך להשקיע זמן בדבר על עצמו כדי להבין מה אני עושה, למה אני עושה ומה אני עושה. יכול להיות שפה קווה את הבעיה. בהחלט. מה עוד יכול להיות? אולי אתה נמצא במקום אחד מבחינה רוחנית, אבל אתה חושב שזה במקום אחר מבחינה רוחנית. אז אתה לומד משהו אחר, שלא מתאים לדרגה שלך, וזה לא יכול להיכנס אליך פיזית, כי אתה לא בשלב של ללמוד את זה. מה, אתה לומד משהו שהוא לא מותאם, לא בדרגה שלך, משהו שאולי… במקום מסוים, אתה לומד משהו אחר. זה קשור קצת לעניין של התאמה האישית, כאילו שמוחפץ הלב, אבל לא מבחינת התוכן. מבחינת התוכן שהוא לא מותאם, אולי הוא גבוה מדי, אולי הוא נמוך מדי. יכול להיות שאני צריך להתמלא במשהו שהוא יותר. מה שאני חושב שאולי עוד, משהו שמאוד מאוד משמעותי, נראה לי נמצא בפסקה דלת, פסקה קצרה, אבל נראה לי שיש שם עוד איזה מתכון, שאפשר אולי לנסות את זה. תראו שנייה. הוא אומר ככה: נעימת התורה באה מחיסרון בטבע הישראלי של הנשמה, שצריכים לתקנה על ידי תשובה מכוונת לחיסרון זה. כיוון שנותנים את הדעת לתקן את החיסרון, מיד, ביטוי מעניין, מיד חוזר האור העליון של הטבע הקדוש, של הנשמה לזרוח, וחוזרת מתיקות התורה להתחיל להיגלות.
נעימת התורה והטבע הישראלי פה הרב נותן איזה מתכון מאוד מעניין, אבל זה קצת לא מוסבר מספיק. מה הוא אומר? קודם כל הוא מדבר על מה? על מיעוט מתיקות נעימת התורה. די מזכיר את השורה הראשונה שהוא אמר, דברי תורה לא נכנסים בלב. אני לומד, כי צריך, ואני זה, אבל זה לא מתוק לי. אני לא כזה נהנה. ואז הרב נותן הצעה מאוד מעניינת, זה בא בגלל חיסרון הטבע הישראלי של הנשמה. מה זה הטבע הישראלי של הנשמה? איך אפשר לדעת מה זה? זוכרים מה אומרים בחז"ל? יש גמרא מופיעה בכמה מקומות. מה התכונות המרכזיות של ישראל? ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. מה? במסכת ביצה נדמה לי, או דווקא אחרי, תכונות של עם ישראל, ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. כלומר, חז"ל מגדירים את התכונות. כאילו, כן, יש לנו פרשת שבוע הקרוב עם בלעם, אז יש לנו את המידות של אברהם אבינו, את המידות של בלעם הרשע, להבדיל, כן, המידות של אברהם אבינו, עין טובה, רוח נמוכה, נפש שפלה. הגמרא אומרת, רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. כלומר, לנשמה שלנו יש מידות שהן אמורות להיות בצורה טבעית, כי זה אנחנו, כי זה עם ישראל. אבל לפעמים, יש קליפות שמכסות על המידות האלה. אם זה היה כזה פשוט, אז כולנו היינו רחמנים וגומלי חסדים, ולא הייתה שום בעיה. למה זה לא קורה? כי, פתאום, הנשמה היא לא, עוד לא קובעת פה את הכול. יש עליה את הגוף, ויש את החומריות, ויש את כל הדברים שהם מכבידים על הנשמה כדי לגלות את מה שבאמת יש לה מפני.
הסרת הקליפות והחיבור לתורה אומר הרב, בעצם, מרגע שאנחנו מורידים את הקליפות האלה, וחוזרים לטבע הבסיסי שלנו, אז הטבע הבסיסי שלו והתורה מתחברים בצורה מאוד טבעית, כי התורה וישראל הם איזה דבר אחד. הנשמה שלנו, בוודאי, כולה אוהבת את התורה, והיא למדה את כל התורה בבטן אמנו, עד שלא ירדנו לעולם, ואנחנו והתורה זה בעצם דבר אחד. והתכונות שלנו, שזה התכונות הבסיסיות, אם הן קיימות, אז התורה מתחברת לזה, כי זה ישראל. אז אחד ועוד אחד. ישראל והתורה זה אחד, וישראל זה ביישנים וגומלי חסדים. אז עם זה התורה תתחבר. זה אומר, איך בעצם שולח אותנו? לאיזשהו שולח כל אחד ואחד מאיתנו? לדייק יותר את המידות שלו. כלומר, כמו שאמרנו בהתחלה, מודעות עצמית, עוזר לעצמך, ואומר, רגע, אולי העיכובים הרוחניים, העיכובים של הקודש, עכשיו שנקרא לזה, קשורים לתחום הזה של המידות. ששם אולי יכול להיות מידה מסוימת, אחת, מרכזית, חשובה, ששם אני, כשיש מודעות עצמית טובה, אז אדם יושב עם עצמו, ואומר, יודע, בסוף זה לא כזה קשה. אנחנו תמיד צריכים קודם כל לשים לב את הדברים הטובים שיש לנו, לא רק לדברים הלא טובים, לסמוך בכל הדברים הטובים, ואז אחרי הדברים הטובים, כשאתה יושב עם עצמך, אתה אומר גם, וואלה, אבל, אני יודע, זה לא קל. לא, לא, לא, קל לי את התכונה הזאת, לא קלה לי, לא, לא, לא כל כך נמצאת בצורה, בטח לא בצורה טבעית, אני צריך לעבוד. אני צריך להשקיע, ואז אני משקיע באמת.
החשיבות של הרצון והמאמץ אגב, יש בו ביטוי מאוד מעניין, הרב אומר, ברגע שנותנים את הדעת לתקן את החיסרון, מיד חוזר האור העליון. יש פה בונוס, שנראה לי, שצריך לשים לב אליו. הרב אומר, אפילו לא צריך לחכות עד שזה כבר יהיה מתוקן, אלא ברגע שאתה רוצה, המשפט הזה, נותנים את הדעת לתקן את החיסרון. זאת אומרת, ברגע ש, ברגע שכאילו עליתי, כאילו, לנקודה, ואני אומר לעצמי, וואלה, נראה לי שזה, נראה לי שזה, אצלי, נראה לי זה המחסור העיקרי, חייב לעבוד על הדבר הזה, חייב לראות איך אני עושה את זה. חושב בעצמי, תייעץ קצת, שואל, רבנים, אתה מלווה, אתה זה, לא יודע, איך אני עובד, איך אני עובד על מידה הזאת, חשוב לי, מחפש דברים, מחפש כלים, מחפש דרכים, איך אני מתקן, ברגע שיש את הרצון הזה, כאילו, יש את ההבנה הזאת, שהנקודה הזאת היא לא שלמה, ואני רוצה לתקן אותה, הדבר הזה עצמו כבר עושה קפיצה. כי הרבה נמצא ברצון. כאילו, ברגע שיש את הרצון, כבר, איך הבעיה של תורר, אדם נמצא איפה שהמחשבות שלו נמצאות. זאת אומרת, ברגע שאתה באמת רוצה לתקן את זה, ואתה באמת כבר רוצה להיות שם, ואיזה שום מקום אתה כבר חצי נמצא שם. בסדר, אז צריכים עוד לעשות עבודה בפועל, לראות איך זה יקרה. אבל כשהרצון הוא חזק, באמת שזה יקרה, זה כבר התקדמות מאוד מאוד גדולה ומשמעותית. אז יכול להיות שפה יש עוד איזה, איזשהו כוון של משהו שהוא באמת כבר קשור יותר לצד הרוחני, בידוד שקשור לרוחני. אז באמת יש פה באמת יש פה הרבה דברים, ובטוח שהרבה דברים שלא עלינו עליהם פה, כי כל אדם הוא עולם משלו, ורק כל אחד יודע עם עצמו באם איפה הנקודות שלו. אבל בסך הכל, עצם הקריאה פה של הרב להגיד אל תחיה עם זה ככה, ותגיד טוב, זהו, אין מה לעשות. זה לא מצב טוב. אתה צריך להגיע למצב שאתה שמח. צריך להגיע למצב שזה מתוק לך. צריך להגיע למצב שזה זורם לך, ואתה יש לך כבר יש לך חשק. יש לך ממש, אתה זה לא אומר, אגב, זה לא אומר שלא יהיה קשה בלימוד. זה לא אומר שאין רגעים קשים. צריך ללימוד, הוא לפעמים הוא אבל יש לך בפנים איזה מין אור כזה שמחובר, שאוהב לפעמים יש לך לימוד קשה, פשוט מאמץ, תכלי לפענח, לפצח את הדברים בסדר, זה אחרת אם זה היה כזה דבר קל אז זה לא היה אתגר, זה לא היה משהו אלוקי כזה, אם אתה בקלות מבין אותו כמו שאתה קורא איזה מאמר בעיתון. תורה היא לא עיתון. זה מאמץ. אבל יש מאמץ ויש מאמץ יש מאמץ שאתה אתה כל הזמן מרגיש את הנעימות הזאת שיש לך בדבר הזה ויש מאמץ שאתה גם התאמץ וגם כאילו לא נעים לך כל הסיטואציה לא כזאת זורמת לא כזאת כיפי וזה לא משהו טוב צריך להגיע לנעימות הזאת צריך לקנות את הנעימות הזאת וזה הולך איתך לכל החיים כי זה משהו שלא משנה שאתה בישיבה ויש לך יום שלם ללמוד או שאתה אדם בחיים ויש לו חצי שעה ללמוד אבל איך תהיה החצי שעה הזאת אגב זה גם יקבע לך כמה אתה תמיד תרצה ללמוד תורה בחיים זה יותר קשה אתה עסוק, אתה זה, יש לך הרבה התרדות הרבה עניינים, משפחה, עבודה וכמה אתה נמשך ללימוד כמה אתה מחכה לחצי שעה הזאת לסוף היום הרבה יהיה תלוי אם אתה עוד גם כשאתה מגיע אליה אתה עוד כזה זה יותר קשה להגיע אל זה אבל אם החיבור טוב, חיבור זורם זה הרבה יותר טשע אתה חושב שאתה אומר שקושי סכלי בתורה זה לא בעיה קושי סכלי גם אם זה מאוד קשה לא הבעיה זה אתה אומר אני חושב ככה קושי סכלי הוא בסדר אנחנו יודעים זה יותר כיף ללמוד איזה משהו נחמד, שהוא מובן מהר שהוא מפרשים או נבוא עם מפרשים נגיד משהו שהו מסובך אבל יש מפרשים כן אבל יש דברים שהם זה זה הסוגיה אבל בסדר, זה דבר השם עכשיו הוא מתגלה דרך איזה משהו מורכב שיש בתורה וצריך להתאמץ להבין אותו אבל כל הסיטואציה היא נעימה גם המאמץ הזה זה ש כיף לך בסוף לעשות את זה קשה לך אבל כיף לך יש הרבה בן יש הרבה בן ש כיף לך אבל קשה לבן שגם לא כיף גם קשה וגם כאילו למה אני עושה את כל זה מה כאילו ואז ממש כאילו זה יכול להגיע איזה פיצוץ כזה איזה משבר כזה זה היה מקשה לשאלה של כמה אתה מרגיש שאתה רוצה להתאמץ על משהו כאילו בכוחות עצמך נגיד אתה שלומד כוזרי מהספר כמה אתה תהיה מוכן להתאמץ על זה בעצמך בלי לפתוח עכשיו איזה מפרש על העניין מה הגבול זה דבר קשור זה יכול להיות הרי שגל זה לא דבר הרע כדאי שהוא יבוא אחי שקצת עדיין לא מובן בסדר בשביל זה נכתבו דברים זה לא חולשה אם אתה בכלל לא מנסה טוב ישר שוטנשטיין בוא יש לך גמרא תעמוד מו הגמרא תנסה להבין אותה אתה ממש ממש נתקע אתה עומד מול קיר בסדר שזה נכתבו ספרים תחת הפלונטר תמשיך הלאה ככל שהחיבוב הוא יותר במין תזורם הוא יותר טוב כל הדברים שאמרנו הם נכונים האמונה במה שעושים החשיבות במה שעושים המניות שלא מעסיקים אותי דברים אחרים שתופסים לי את הראש ברמה כזאת והמידות הדברים הרגשמיים באמת יש מלא דברים סתם ככה כשדיברנו פה בטוח שיש דברים מוספים ואז זה ממש אני חושב שזה פסקה מאוד מרכזית פה הדבר הזה ולא להיבהל מזה שזה דבר איך אני יודע מה מעכב אותי אתה יכול לדעת זה לא כזה מסובב זה רק צורה טבעית חי את עצמו מכיר את עצמו לא כזה מסובב כמו שאמרנו כדאי כמה דקות ביום ככה באמת לתת לזה זמן כי סתם ככה יכול להיות שזה לא יבוא אתה רץ רץ מדבר לדבר קונה מלימוד ללימוד ולא מתפנה רגע לעצור ולהגיד רגע בוא נראה בדיוק איך אני תשקיע בזה יכול להיות שפתח לפניך תותחו לך דברים וממש יכולים לעדות את כן מה? בסדר? תודה רבה
