נעקוב בסדר? טוב, אז אנחנו עסוקים בעניין משוח מלחמה. הדברים שאלון שהוא מדבר הם בלשון הקודש, וזה עצמו דבר מעניין כי באמת לכאורה משוח מלחמה צריך שיבינו את מה שהוא אומר. העיקר זה שפשוט הוא מדבר ויבינו, ייתן מרץ, ייתן רוח בעם, יסביר למה נלחמים וכדומה. ואם יש שם אנשים שכולל לשון הקודש זה לא בדיוק הלשון שלהם, סתם מבחינה ספרתית כאילו פשוטה, זה לכאורה דבר מעניין לתחום את הדברים האלה דווקא ללשון הזאת. בעיקר כשזה פה זה באמת דברים שהעם צריך לשמוע, זאת אומרת לא יודע, יש פה איזה תפילה, יש פה איזה עניין, אבל פה זה דברים שפשוט צריך שיבינו אותם ובכל זאת זה וזה בלשון הקודש.
לשון הקודש ומשמעותה הלימוד הוא מהפסוק גזרה שווה: "ודיבר כן ייגש הכוהן ודיבר אל העם ומשה ידבר והאלוהים יעננו בקול". אז גם הגזרה שווה היא ממתן תורה. זאת אומרת מאיפה לומדים? לומדים מהאופן שבו משה רבנו נתן את התורה, העביר את התורה לעם ישראל במעמד הר סיני. אז לכן עוד יותר מתעורר את השאלה. אז כלפי הדבר הזה באמת הדבר הראשון שצריך להבין זה באמת אני סתם עוסקים בזה כל המסכת. אני רק אזכיר דברים שוודאי כבר עסקתם בהם באמת. מה זה העניין הזה של לשון הקודש? מה ההבדל בין לשון הקודש לבין לשונות אחרים? אז יש הגדרה מאוד יסודית שאומר המשנה ברורה, אומרת זה בביאור הלכה, כן באותו סימן של קריאת שמע שאני אומרת בכל לשון על הדבר הזה. אז היו בינו את זה פה במקור 4 שאומר בכל לשון לבתנאי שאנשי אותה מדינה מדברים כך. אבל אם אנשי המדינה לא מדברים אז אי אפשר, כן רק אם אנשים יחידים יודעים זה לא נחשב ללשון כלל המדינה. כן זה בלי שכמה לשון הקודש, כן תראו את המשפט האחרון, בלי שכמה לשון הקודש הוא לשון מצד העצם מה שאין כן שאר לשון איננו קיים. אבל אם אין שכמה מדינה וכיוון שאינם שי המדינה מכירים בלשון הזאת זה לא נקרא לשון.
ההבדל בין לשון הקודש לשפות אחרות זאת אומר פה יש את ההגדרה המאוד בסיסית שאומרת יש הבדל עצום בין לשון הקודש ללשונות האחרים. כל הלשונות האחרים הם הסכמים. אנשים היו צריכים להתקשר אחד עם השני אז הם החליטו ביניהם שאם אני רוצה לקרוא לך שולחן אז אני קורא לזה שולחן ואני אגיד לך מה אתה קורא. אבל זה לא משהו עצמי, אין פה איזה ערך באותיות במילים עצמם אלא יש פה איזה משהו טכני כזה שדרכו יודעים לתקשר. אם זה ככה אז אומר המשנה ברורה עכשיו זה תלוי בפועל אם כל העם באמת יודע את השפה הזאת. זאת אומרת שזו שפה באמת מובנת ומדוברת ולכן יש דברים שמותר לומר אותם ומותר להגיד את קריאת שמע בשפה אחרת אז בפני שמכירי את השפה הזאת ואנשי המקום באמת רובם מדברים את השפה הזאת. ואז הוא מחדש דבר גדול, הוא אומר מה שאין כאן לשון הקודש שאתה יוצא את זה חובה גם אם אתה לא מבין את הלשון. איך אתה יוצא את זה חובה אם אתה לא מבין את הלשון? אלא מה כי לשון הקודש היא לשון שהוא קורא לה מצד העצם. כלומר היא לא נוצרה כתוצאה ולא נוצרה כתוצאה בצורך בין בני אדם אלא זה הלשון שבה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. וזה זה הלשון שהיא עומדת מצד עצמה גם אם אף אחד בעולם לא יצטרך לדבר יהיה את הדבר הזה לשון הקודש כי כך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
ניסוי על לשון הקודש יש ניסוי ידוע שככה אומרים שהיה, אני לא בדקתי את זה מדעית, אבל שהיה לקחו תינוק ולא דיברו איתם בכלל. יש בעיה כשלא מדברים, יש בעיה בכלל לתקשר אחר כך. אז תבדקו את זה אחר כך היום עם כל האמצעים שיש לכם, תגידו לי מה אלה. יש ספר שנקרא The Planet, כן יש מחקרים. בקיצור, תינוקות כאלה דיברו עברית. כלומר כשילד לא מדברים איתו כלום והוא בא לדבר, אז בעצם מה שהוא ידבר זה עברית. אם ידברו איתו מהיום הראשון ידברו איתו אנגלית אז זה השפה שלו. אם לא ידברו איתה כלום אז בפועל היה כנראה גם ניסיונות כאלה מעניינים ולשון הקודש היא מצד העצם. האמת לא תסתכל ואיתה להם ארצות גויים וישמרו חוקיו באמת. מלחמה באמת היא כולה תורה, היא כולה מגיעה ממקום כמו שאמרנו קודם. זה לא משהו טכני, יש פה משהו עם משמעות, יש פה ערך, יש פה חלק מתהליך של גאולה ומתהליך של תורה. לא רק של גאולה אלא מתהליך של תורה. אם תהיה תורה אז יהיה משמעות למלחמה והמלחמה תצליח כי זה העניין. דוד המלך אומר "חירף מערכות אלוקים חיים", יש פה קידוש השם ויש פה חילול השם, דברים שקשורים כמובן בעומק למהותה של תורה. לכן זה כבר לא כזה פלא שלומדים בגזרה שווה תורה ממעמד הר סיני. הוא אומר, דבר השם מבטא את הדיבור בצורה שווה במילולה, אפילו במילה עצמה הוא דיבר. הדיבור האלוקי יוצא דרך התורה, הוא יוצא במילה עצמה, במילה עצמה המבטאת בדיבור יוצא ודרך המלחמה אנחנו גם נדבר איתם. אז נסתכל גם על המילה עצמה. רב עומר מוסיף ומחדד משהו מאוד חשוב, זה לא רק החיבור בין שני הנושאים אלא כמובן דרך איזה מילה התחברו שני הנושאים. נגיד פה המילה היא "ודיבר". אתה מבין שיש פה איזה משמעות בדיבור הזה, דיבור אלוקי של משה רבנו. זה ברור שמשה רבנו מדבר את דבר השם ובעצם גם המלחמה מדברת את דבר השם. המלחמה היא כמו שהוא אמר, מתעורר כוח משיח, דבר השם מתעורר פה ומתגלה דרך המילה הזאת שמופיעה בשני הנושאים.
גזרה שווה ומשמעותה הדבר האחרון בעניין הזה של גזרה שווה בהקשר הזה זה רמא מפאנו. רמא מפאנו אומר דבר מאוד מעניין: תראו במקור שמונה, גזרה שווה היא פעולת התפארת הגוזז ומסרס הקליפות בכוח עליון. כאילו רמא מפאנו מדייק את המילה גזרה – לגזור זה לחתוך, כמו שהוא אומר הגוזז הוא מסרס הקליפות, זה לחתוך את הקליפות. מבחינתו בגזרה שווה אתה צריך לחפש איפה יש לך פה איזה משהו שקשור לגזרת הקליפות. ואם מסתכלים על מלחמה אז אי אפשר שלא להיזכר בדברים שהיה רב קוק. הוא אומר שהרשעים נתחדים מן העולם והעולם מתבסס ומתבסם וכל התור נשמע בארצנו. זאת אומרת חלק מהסיפור של מלחמה זה לגזוז את הרשעים, להחריט את הרשע כדי לבסס את העולם, כדי לתקן את העולם. לכן כשאתה מסתכל על עצם העניין של נושא של מלחמה, נושא של לשון הקודש למלחמה, אני לומד אותו דווקא על ידי גזרה שווה. פה הוא פחות מסביר את העניין של תורה, פחות אנחנו נדרשים לעניין הזה למה דווקא הגזרה שווה היא מתורה ממעמד הר סיני. אלא לעצם הדבר שלומדים בגזרה שווה ולא במידה אחרת, כי גזרה שווה העניין שלה זה לחתוך את הקליפות וליצור את התיקון ומלחמה ודאי עושה את זה. אפשר גם לקשור את זה למה שאמרנו, מלחמה עושה את זה על ידי זה שזה כוח משיח וזה עוצמה גדולה רוחנית ובין היתר היא עושה גם את ההכחדה של הרשעים שהם ההפך מהתורה, מההפך מהגאולה והם נכחדים והטוב מופיע בעולם.
דיבור בלשון הקודש אז על כל פנים בין כך ובין כך האמת שהמלחמה הראשונה שהמסור לאחר היא תלוי בתנאי כבר מתון תורה. כל מה שיש שם זה פרשופה ממש מתוארת מתואר לחלקים ומתון תורה אז התנאי חסר זה מה שרד מתון תורה למלחמה. תנאי תורה למלחמה יפה שיהיה כוח כן טוב. אז עד כאן החלק הראשון זה מה שיצא ככה מה שראינו. אז אם כן דבר ראשון אמרנו עצם הדיבור של משוח מלחמה בלשון הקודש שהיא הלשון העצמית זה עצמו מלמד שמלחמה היא דבר עצמי, דבר מהותי ולא דבר טכני, לא דבר מקרי מזדמן איזושהי סיטואציה אלא במשהו שהוא נקרא לו סוג של לחתכילה. כן, זה אי אפשר בלי המלחמות עם ישראל לא יכול לוותט את עצמו ולכן הדיבור יהיה דווקא בלשון הקודש. ואחר מכן דיברנו על כך שהמקור לזה שדברי המשוח מלחמה הם בלשון הקודש הם א' על ידי מידת גזרה שווה, ב' על ידי מידת גזרה שווה בהשוואה לדברי משה רבנו במעמד הר סיני. וגם זה מהותי לגמרי כי זה מבטא באמת שמלחמה היא כמו שאמרנו או שהיא עצמה שילוב של דין ורחמים או שהיא באמת דרך להופעת התורה בקיבוש הארץ, זה דרך להופעת התורה בעולם או דרך להכחדת הרשעים. כל אחד לפי איך שהוא מסביר מה זה גזרה שווה, אבל בכל מקרה זה מתאים לעניין פה.
הירושלמי על גזרה שווה עכשיו בואו נתקדם עם עוד פעם שאלות. אגב, שיהיה גאולת עבור לעולם דברים בשם אומרם. רוב הדברים שאני אומר פה נמצאים בספר שכדאי להכיר אותו, ספר שנקרא "חיי עולם נטה בתוכנו", המשך של הכללים של תורת ארץ ישראל של יצור עם בית המדרש של נופא גליל, הרב נפתלי וייס. חיי נשמות אוויר הרצח, סליחה, חיי נשמות אוויר הרצח, ספר תחלת כזה התחלנו לאחרונה גם ללמוד אותו פה עם החבורה של מיטב הארץ. סיימנו מיטב הארץ אז עברנו לכללים האלה. אז אחד הכללים שלו שם זה לשון הקודש ולשון בעצם והשיעור אפשר לראות אותו שם בגדול באמת חלק גדול מהדברים נמצאים שם. נעבור לירושלמי. איך לומד הירושלמי? בירושלמי בוא נראה אותו רגע בפנים, בוא נטעם קצת ככה טיפה את הסוגיה בירושלמי. אז אומר ירושלמי, משוח מלחמה למה? בגין תכתב ודיבר. אומר ירושלמי הרי כתיבה ודיברת בה היא נאמרת בכל לשון, אז אתה לא יכול להגיד שדיבר זה המקור. שימו לב כרגע זה בלי גזרה שווה, זה לא גזרה שווה שדיבר דיבר אלא דיבר כתוב ודיברת, אז כנראה מה זה דיבור? הוא אומר לא כי התשמה זה בכל לשון וכתוב ודיברת, אז זה לא אלא בגין תכתיב ואמירה. הרי פרשת וידועים מעשה כתיב ואמירה ונאמרת בכל לשון, אז גם אתה לא יכול להגיד שסתם אמירה היא לשון הקודש, לא גם זה לא נכון. אמר רבי חגי, אז צריך ללכת לגזרה שווה. נאמר כה נגישה ונאמר להלן ונגשו הכהנים בני לוי, כן בעגלה ערופה. מה נגישה שנאמר להלן? מלשון הקודש אף כה מלשון הקודש. הלימוד הראשון הוא בעגלה ערופה. אבל הגמרא עד כדון כרבי עקיבא דהוא אמר לשונות וריבויים. זאת אומרת רבי עקיבא דורש שיש מילה מיותרת אז אפשר לדרוש אותה לגזרה שווה. ממילא אפשר לדרוש וניגש הכהם ודיבר אל העם וגם שמה ונגשו הכהנים בני לוי. אבל כרבי ישמעאל דהוא אמר לשונות כפולים אז אי אפשר ללמוד לגזרה שווה. למה? רבי ישמעאל אומר שהתורה מדברת בלשון בני אדם, זאת אומרת לפעמים היא כופלת לשון ואי אפשר ללמוד מזה, זה לא מילה מיותרת שאפשר לעשות עם מילה גזרה שווה אלא זה חלק איך שהתורה מדברת. התורה אומרת ואנו ואמרו וניגשו. אז לפי רבי ישמעאל איך נלמד מלשון הקודש? נאמר כהנגישה ונאמר להלן ניגש משה אל הערפל. מה הנגישה שנאמר להלן בלשון הקודש? זאת אומרת מצאנו מקום שבו המילה היא הכרחית, היא לא ריבוי, היא לא איתור וזה גזרה שווה שגם רבי ישמעאל הסכים שאפשר לעשות אותה ואז הלימוד שלנו הוא ממעמד הר סיני שניגש משה אל הערפל, לא ודיבר משה אל העם אלא וניגש משה אל הערפל. אז פה זה ממש ממעמד הר סיני עצמו.
הקשר בין מלחמה לגזרה שווה מה פשע ההשוואות האלו? אז באמת לגבי זה הישמעאל, תודה. אז קודם כל לגבי עגלה ערופה, אז זה מאוד פשוט כי באמת עגלה ערופה, אגב זה סוגיה שיש לנו אותה עוד מעט אם נספיק להגיע לזה, זה סוגיה מרתקת לפני עצמה סוגיית עגלה ערופה. אבל מה שברור בעגלה ערופה בצורה פשוטה זה שיש פה אחריות. אדם מת באמצע השטח בשום, לא יודעים מה קרה פה, אז פתאום יהיה פה אחריות מאוד מאוד כללית עד כדי כך שבית דין הגדול ירושלים, דיונים בדיוק מי מודד, מי, כמה זקנים, מי בא בדיוק לשם. אבל בגדול בגדול אז זה ברור שיש אחריות, ודאי של הבית דין של העיר הקרובה, אלה חלל מה היה כשהאדם הגיע, האם ליוו אותו מה היה איתו וכו' וכו'. וגם בית דין הגדול בירושלים, גם הם אחראים משהו שקורה בסוף העולם, בסוף המדינה. הנציב אומר כמה מילים יפות שכדאי אולי לקרוא אותם ככה אם כבר אנחנו בעניין. אומר הנציב היינו שהכהנים שומעי תורה כל מילי דמטה עליו רמיה כדי איתה במועד קטן דף ור עמוד א' צובה ורבנן דאיקה במטה כל מילי דמטה עלי רמיה. זה משפט מדהים. עכשיו עשינו איזה שיחה על זה פה, אולי צריך לחזור כמה שנים על הדברים. רב אלישע משיצקי זה צה מי שמכיר אותו, אתם כבר דור חדש לא יודע כבר אם כולם הכירו אבל באמת תמיד חכם עצום בירושלים כעת משה והיה נוסע בכל הארץ בגרעים התורניים מחזק מאוד ומלמד וכו. הוא תמיד היה אומר אתה נוסע בעיר אתה רואה שהרמזור לא עובד אתה צריך להתקשר למאה ושש להגיד להם הרמזור לא עובד. למה הוא אמר את זה? כי גרעין תורני אני אחראי התורניות בעיר אני לא אחראי אבל לא צריך להתאכפת לי שהרמזור לא עובד וראיתי איזה פגר של חתולה ויש עליו מלא סבובים מבחינת הבריאותית זה לא בסדר מה אכפת לך מה זה נוגע לך תמשיך הלאה הוא אומר לא תעצור שנייה תתקשר למוקד העירוני תגיד להם הרמזור לא עובד יש פה זה למה כל מי לדמתה עליי הוא רמיה כל צורכי העיר הם עליו הוא צריך להרגיש אחריות מכל מה שקורה בעיר בגלל זה יפסיק ללמוד תורה כל היום אבל אם הוא נתקעת בדרים הוא צריך להרגיש אחריות עליהם זה לימוד גדול באמת איך צריך להתנהן בחיים איך צריך להרגיש איזה אחריות צריך להרגיש כלפי דברים בעיר ואולי גם זה אחריות לגור בעיר כי אם אתה גר בעיר אתה פוגש הרבה אם אתה גר באיזה יישוב קטן הכל מסודר אין הרבה בעיות הכל פשוט וכולם דואגים בעיר הגדולה יש הרבה צורכים שלא תמיד הכלל דואג להם וצריך לדאוג להם כל פנים אומר הנציב ואז הוא מביא שאם כן כל מקרה שבא בעיר שלא מצוי כל כך עליהם חל העונש כמו שכתוב במקות יהודה שהיה להם להתפלל היה שם עובדת לרבי יהושע מלוי שלא נגלה אליו אליהו הנביא לא לקח אחריות מספיק והחינם היא בעיר המקרא וכל ריב כתוב על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כל ריב שלא ניטש תרם יתגלה לרב וכל נגע בידי שמיים שבא לעיר הוא על פיהם זה על ידי החכמים על הכהנים שלא ישגיחו להסירו על פי פיוש בני אדם ועל ידי תפילה ודומה כאילו על פיהם נעש הריב והנגע כיוון שעליו מוטל לדאוג על זה והוא התרפא וכמו דברי נרגן כמתלאמים והם ירדו חדרי בתי גם איש מתרפא במלאכתו אח הוא לבעל משחית זה מפחיד ממש מי האיש ממלאכתו להסיר דברי נרגן והוא התרפא אח הוא לנרגן המשחית כלומר הכהנים והלוויים אומר את התורה על פיהם תחשבו על הפסוק הזה זה שונה מהפשט הפשט הוא כאילו הם צריכים לטפל בכל ריב וכל נגע כל ריב שיש בין אנשים זה קשור אליהם הם לא מספיק לחינכו את האנשים הם לא מספיק לימדו תורה הם לא מספיק לימדו מוסר הם לא מספיק לקחו אחריות למה שקורה ולכן יש מלא תקלות אנשים בגולל לקטר על התקלות צריכים לשאול את עצמם מה אני עשיתי אני כדי שיהיה פחות דברים כאלה ולכן אם קורה חלל אז ישר קוראים למי קוראים לאנשים ואומרים חברה אתם תטפלו בזה כי אתם קשורים לזה וכל זה קשור מאוד למלחמה כי יציאה למלחמה טוב זה פשוט לגמרי אבל צריך לומר את זה יציאה למלחמה זה הדבר הכי בסיסי כיציאה למלחמה זה שאדם יוצא מתוך ערבות הדדית ומתוך אכפתיות לכלל ולכן הוא יוצא אתה לא הולך לסייר את מטכל כדי למצות את עצמך וכדי שאחר כך אתה תתקבל אתה הולך לשמונה 200 וכדי שאחר כך תתקבל לאיזה חברת הייטל אם אתה הולך לזה כספסת את כל העניין קום ללכת עם ערבות הדדית אני הולך עכשיו בשביל הכלל אני הולך עכשיו כדי עם ישראל יצליח במלחמות שלו אני חושב בעצם על עצמי זה על הדרך אני גם עושה לכלל זה לא נחשב בכלל אבל זה לא הכיוון כל העניין של צבא זה ערבות הדדית כללית ולכן הרמבא אומר לא צריך לקרוא אותו בפני כי רמבא מאוד ידוע הרמבא אומר, אדם יוצא מהמלחמה אסור לו לחשוב על אשתו ועל בניו ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה והוא מתחיל לחשוב ולערער עובר ולא תעשה זה ממש מביא לרעיון אבל זה העניין אם אתה עכשיו פות באשם אתה יודע שאתה עושה מלחמות אלוקים אני נלחם, מלחמות אשם אני נלחם ואני עכשיו אין לי אין לי משפחה, אין לי כלום אני כולי בזה זה דבר מדהים אז עם אלה ברור שהגזרה שמה תהיה בירושלמי ממלחמה לגלעה רופא כי זה אותו דבר שניהם זה אחריות לאומית, כללית זה דבר מאוד פשוט הדרשה השנייה בירושלמי הייתה מי? שימו לב, ממעמד הרסיני זה לא מדברי משה רבנו ודיבר משה אלא וניגש משה אל הערפל זה משהו ככה אולי ככה עוד יותר שמבטא את המעמד הזה שהיה שם משה ניגש אל הערפל וזה ודאי ככה מאוד מזכיר לנו שבעצם, באמת כל המחנה של עם ישראל מחנה המלחמה, הוא בעצם נקרא מחנה שכינה אנחנו לומדים את הדין של יציאת תמה מהמחנה ממחנה שכינה, דאינו מער הבית מכל המקומות האלה לומדים אותם מהפסוקים שמובאים פה במקור 12 כי תצא מחנה לבייך ונשמרת מכל דבר רע יהיה לך איש שלא יהיה טהור יצא מחוץ המחנה הוא צריך להתהור הוא צריך להיות טהור הוא לא יכול להילחם אם הוא לא טהור ויד תהיה לך מחוץ המחנה ושם לצרכי ולתת תהיה לך ולחיצית יצאתך למה? כי השם אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפוניך והיה מחנך כדור ויורד בך איבד דבר ושב מאחוריך כלומר, המחנה הצבאי של עם ישראל זה בעצם המחנה השכינה של ער הבית וזה בעצם מעמד הרסילאי מעמד הרסילאי היה גילוי שכינה על עם ישראל זה אומר שהשכינה עברה ממעמד הרסילאי היא עברה למשכן אחר כך היא עברה לער הבית זה ממעמד הרסילאי עבר לער הבית מער הבית הוא עובר למחנות הצבאיים וזה דבר מדהים זה דבר מדהים זה מרגש כל פעם מחדש אני כל פעם לא מבין את האנשים שאומרים שמי שילחם זה החילוניים או מי שפחות זה ומי שהוא איש תורה ואיזה תורה זה צריך להיות הפוך מי צריך להילחם הראשון כמה אתה יותר קדוש יותר טעור יותר צדיק ככה אתה צריך יותר להילחם כי אז יהיה קדושה במחנה כאילו אומרים מי שלא לומד שיתגייס מי שלא לומד שלא יתגייס אולי הפוך מי שלא לומד מה יעזור לנו שהוא יתגייס הרי הוא לא יוסיל קדושה למחנה מי שלומד שיתגייס טוב תגידו בפועל בסדר לפעמים בישיבה אנחנו אומרים בחור קשה לו ללמוד סוף שיעור א' אנחנו עושים ברור באמת עם ישראל צריך חיילים ולך קשה ללמוד אז תתגייס בסדר כי גם מי שלומד בעוד שנה גם יתגייס זה לא שאחרים לא מתגייסים וגם אתה צדיק יותר רק ללמוד בישיבה כל היום בבוקר עד ערב קשה לך אבל לך תחזק את הצבא תהיה אדם רוחני תעשה את המחנה קדוש אבל פם היה תספר לכם דקה אתם יודעים איפה היא הייתה היה מבחן של גולני אחר כך הוא היה מפקד מוצוות הצפון אחר כך הוא היה בפוליטיקה קצת אום שאני היה תקופה הוא גר ברמת הגולן ולמדתי ברמת הגולן ובין תפקידים הוא למד אותנו בקולל איזה כמה חודשים הוא היה איזשהו תפקיד במגד או לפני מחת או משהו כזה ואז הוא אמר שיש לו שם אוטו שלא יקליטו את זה הוא אומר תראו מה שצריך לעשות זה בכל בסיס צריך שיהיה מיקווה בכל בסיס צריך שיהיה מיקווה מה צריך לרוץ עכשיו לאיזה מעיין לחפש מיקווה בכל בסיס צריך שיהיה מיקווה זה נכון זה מה שכתוב כי יהיה בך איש שלא יהיה תוך בקרי לילה הוא צריך לרוץ עכשיו לחפש פה איזה יישוב שיש בו מיקווה פתוח מעיין בקיצור הצבא כאילו צריך להבין מה זה צבא מה זה צבא ומה זה צבא יהודי מה זה מחנה קדוש הכל פנים נחזור לירושלמי אז אם כן מה ההשווא ההשוואה היא ממלחמה לאיפה ולמה, וניגש משה אל הערפל. ודיבר אליו דבר האחרון שחשבתי לגוע בו. בעצם הוא פותח ככה, זה רחב שאין זמן עכשיו לגוע בו, אבל רק דרך הנאום. מה אומר המשוך מלחמה בנאום שלו? מה הוא אומר? אז הרמב"ם אומר מה הוא אומר. הרמב"ן לא אומר במפורש, אבל אני רוצה לנסות להציע מה הוא אומר. הרמב"ם אומר, נקרא כמה שורות, לא את כל המקור. צבענו צבא תשא שימנה כהן שהוכיח להם תוכחת המלחמה ולהחזיר את מי שלא ראוי, ואחר כך ייכנסו למלחמה. וזה יקרא משוך מלחמה. ויאמר בתוכחתו הלשון הנזכר בתורה ויוסיף הזה מאמרים יעוררו את העם למלחמה ויביאם להסתכן בנפשם לעזור דת האל ולשומרה ולהינקם מן השכלים המפסידים יושר המדינות. מה הוא אומר למשוך מלחמה? הוא אומר להם, חבר'ה, אתם עם ישראל, אתם הולכים לבאר את הרע מהעולם. זה העניין של מלחמה של עם ישראל לפי הרמב"ם. אם זה נגד עמלק, אז זה ברור. הוא אומר להם, עמלק זה שורש הרע בעולם, אתם צריכים לבחות אותו לגמרי. אם זה שבעת עממים אחרים, תחרימם. אם הם נכנעים לכם או בורחים, אתם צריכים להכרימם לגמרי. למה? כי הם, אומר הרמב"ם במקום אחר, הם שורש עבודה זרה ויסודה הראשון. מה שהוא קורא במילים האלה פחות או יותר, הוא אומר שבעת עממים הם, וזה מה שקרה אגב, הם יכניסו אתכם לסיפור של עבודה זרה כי יש להם כוח מטורף. כמו שאומר מנשה לרבאשי, שאם היית בדור שלי, היית רץ אחרי העבודה זרה. זה יצר עצום, זה כוח דמיוני, זה כוח עצום, צריך להחריט את הרוע הזה.
דין מלחמה לפי הרמב"ם והרמב"ן הדבר השלישי שאומר הרמב"ם זה מצד מי שמתנקה לעם ישראל שמנסה להפריע, אז צריך להילחם פה. לא משנה מי הוא, גם אם הוא לא עמלק. כל אומה שמנסה איך הביטוי שם של הרמב"ם שהוא אומר שם בייחוד מלאכים מיד להציל את ישראל מיד הצער שבא אליהם. לא משנה מי הוא, יש פה אנשים רעים, יש פה חמאס, יש פה חיזבאללה, יש פה איראן, אתם צריכים להשמיד את הרוע הזה מהעולם. העולם צריך להיות עולם יותר נקי, עולם יותר טוב, עולם יותר מוסרי. זה לפי הרמב"ם מה שאומר המשוך מלחמה כשהוא מעורר את עם ישראל למלחמה. זה דבר מאוד מאוד חשוב. באמת יש הרבה רוע בעולם וצריך אומה שמוכנה לעשות את העבודה הזאת כמו שעם ישראל יודע, רק לא נותנים לו מספיק ולא נותן לעצמו מספיק להכריע את הרוע הזה מהעולם. אבל הרמב"ן יש לו שיטה אחרת בכלל לגבי המלחמה. ולפי הרמב"ן מלחמה זה על הארץ. איך אני יודע? כי הרמב"ן אומר, אל תשתבש ותאמר כי המצווה הזאת היא במלחמת שבעת עממים שנצטווינו לאבדם ושאמרים את החרימה. אומר הרמב"ן, לא, אין הדבר כן, שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם במלחמה המבנות. ואם ישלימו, ישלימו. אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד גילתה מן האומות. וגם אם הם בורחו והלכו להם ונתן להם ארץ אחרת, נצטווינו אנחנו לבוא בארץ ולכבוש המדינות ולהושיל בהשוותינו. וכן אחרי החליטנו את העממים, אם רצו אחר כך שוותינו ולכבוש להם איזה ארץ אחרת, ארץ שינהר אסור שנצטווינו בכיבושה ובישיבתה.
הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל חבר'ה, לפי הרמב"ן המשוח מלחמה אומר להם, אנחנו נלחמים על ארץ ישראל. אנחנו נלחמים ליצור את הקשר בין עם ישראל לבין ארץ ישראל. הרוע מהעולם זה כבר סיפור אחר, זה עוד עניין. אם יש עמלק, צריך להילחם בהם להחריט אותם, אבל זה לא הגדרה של מלחמה עיקרית. המלחמה סתם מלחמה זה על ארץ ישראל. עמלק זה מין שוותים פורים כאלה, צריך להקחיל אותם מן העולם, בין אם זה בארץ ישראל בין אם לא, אבל זה לא המלחמה העיקרית. המלחמה העיקרית היא כיבוש הארץ. ולכן השיבת העממים הם פשוט נמצאים פה, אז אם הם לא בורחים צריך להרוג אותם, אבל הורגים אותם בשביל לא בשביל להרוג אותם, הורגים אותם בשביל לזכות בארץ, בשביל להתחבר לארץ ולשב את הארץ. ולכן כל מי שמפריע לעם ישראל הוא מפריע לנו להתיישב בארץ, לכן צריך להשמיד אותו כי הוא מפריע להתיישב בארץ. ולכן המשוך מלחמה הוא מדבר, הוא אומר לעם ישראל, וואו, תקשיבו למה אתם הולכים. יש לכם שליחות עצומה, אתם הולכים כאם מצוות עשה בין כך ובין כך, גם לפי הרמב"ן. כל אחד איכשהו מדגיש, לפי הרמב"ן אתם הולכים ליצור את הקשר העמוק הזה בין עם ישראל בין הארץ שלו. ולכן גם אם האלה הולכים וגם אם הארץ ריקה, הם צריכים לעבור להתיישב בארץ, גם אם זה בלי מלחמה הם צריכים לעבור ולהתיישב ולהיות ריבוניים בארץ. יש עניין גדול של יצירת החיבור הזה והריבונות הזאת והקשר הזה של עם ישראל לארץ ישראל.
המשוך מלחמה והחיבור לארץ כמו שאני מספר תמיד ובזה אני אסיים, נזכיתי לחוות משהו שחוויתי אותו אז ואומרתי לעצמי, וואו, חבל שיהיה פה משוח מלחמה. זה היה בהציעה למיכים לצדום הגלים. אני זוכר את הסיטואציה כמו היום, כפר גלעדים, מחצבות כפר גלעדים תחת המחצבות. כל הכוח שאומר שהיינו הראשונים כשהכנסנו ללבנון, מגדוד של גולני, פלוגה של המבססה קרבית, הפלוגה שלנו של שריון ועוד כוחות אחרים שהיו שם הרבה מאוד כוחות. והולה הדרגה הגבוהה ביותר המגד של גולני, סגן אלוף, פיגל, הולה ונותן לנו מוטימציה להילחם ואומר, אתם מגנים פה לתושבי הצפון הקריית שמונה, לקיבוצים. תילחמו בכל תוקף כדי להסיר פה מהם את האיום ואל תבזזו כשאתם נכנסים לבתים, אל תבזזו, זה לא מוסרי לקחת דברים לתושבים שם. זה מה שהוא אמר כי זה מה שהוא ידע להגיד וזה היה בסדר גמור. ואם היה משוח מלחמה, אז כנראה הדיבורים היו כנראה קצת בעוצמה עוד יותר גבוהה, אבל זה בסדר. זה בינתיים, בשרת השם יהיו אתם המגדים והמחקים והמטכאלים הבאים ואז המשוח מלחמה ידע כבר מה הוא צריך להגיד. ובשרת השם גם מהבבלי והירושלמי יש הבדיל בין התלמידים שהבבלי מציג יותר את התורה והירושלמי רושם הרבה את כלי ישראל. אתה שואל ואומר, אני שואל לזה אז אתה בגלל שאתה תודה רבה על ההערה הרבה אומר, עשות במזוג התלמודים אז הוא ישר חושב באמת, אז למה הבבלי דווקא ככה והירושלמי יותר הדגיש את זה. אז הוא מציע פה באמת, הבבלי הולך ככה עם התורה שזה משהו יותר הירושלמי הולך עם הרבות ההדדית עם האחריות הזאת לכלל שזה משהו שבארץ ישראל יותר מרגישים את החריות הזאת אולי גם את קידושת המחנה מרגישים בארץ ישראל יותר כי זה באמת מחנה צבאי ולראות אותו כהשם אלוהיך מתהלך בקרב מחניך. הבבלי לא בדיוק התנסו בזה שיש מחנה צבאית הבבלי, כי אני יודע להגיד זה לא תורה, זה שורש המלחמה זה בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ימצאו. אז תודה על ההערה זה כיוון כיוון אמיתי כן, בסדר, עוד משהו? נשאול, להעיר, להוסיף שאלה טוב שאלה טוב ברוב שהשאלה הייתה טובה אז כנראה באמת זה שהוא אומר את הדברים בלשון הזאת שהיא באמת מאוד מרוממת מאוד עצמית כזאת כנראה משהו כזה שהוא יש בכוחו ליצור את ההבנה ש… אני אומר לעצמו רגע, למה הוא מדבר? למה הוא לא מדבר איתי עכשיו ברוסית? אני מבין ברוסית, אני לא מבין את זה. אז הוא אומר, מה? למה הוא אומר את זה בשנה הקודש? כנראה הוא רוצה להגיד לי פה משהו על המלחמה. אני לא יודע מה הוא אומר, אבל אני מבין שמשהו הוא אומר לי, בזה שהוא מדבר בשנה הקודש זה כנראה אומר לי שהמלחמה זה משהו גדול. אני לא יודע, באמת לא יודע אני שואל אתכם איך נסביר את זה. אתה אומר בצדק, לכל הרב תח הוא רוצה שיהיה לו אונטיבציה וזה אז בוא נגיד לו את זה בנסון שהוא מבין זה גם המטרה, זה הניצחון אם הרוסי שהוא לא מבין והוא שומע על לשון הקודש זה שאתה רוסית יכול להיות שזה דור או שתיים משתנה ואתה לא יהיה אבל מה שיהיה וקיים ונצח זה הלשון העצמית כנראה קשה לנו, אתה יודע בכלים שלנו קשה קשה לקבל את זה, אדם ילך כשהוא לא מבין אבל חשוב על המעמד הזה, אז כנראה בסוף זה עם ישראל בסוף כאילו זה לא כנראה יש עוד כהן שיש לה דברים ש? עוד כהן? יש כהן שחוזר על הדברים אולי ההוא הוא מתרגם בצבא מתרגמות לאמריקאים מצפותים יפה, רעיון יפה הרי הוא אומר מי שירה וכו' ועד יש את ההוא בפועל שעושה תכלס את המיון הזה, מי נשאר ומי הולך שלום יאמר אולי הוא כבר מגיע לפרקטיקה א אולי הוא כבר מדבר עם הרוסי ורוסית, אומר לו, תשמע אם אתה ירה מעברות וזה כן תבוא, לא תבוא אבל הנאום הזה הראשוני הוא כנראה חייב להיות בלשון הקודש טוב שרקון, תודה תודה
