שיעור הלכה | הלכות ט׳ באב | הרב עידו זאב

יאללה, יש ברכה גדולה לכולם. אז אנחנו בעזרת השם כל השיעור הזה בעזרת השם שנזכור שהוא יהיה להלכה ולא למעשה, תמיד צריך לזכור. אז נפתח אולי בסיפור קצר שימחיש את הדבר ואז נרוץ קדימה. מספרים על הרב מרדכי אליהו זכר צדיק לברכה, שלפני כל תשעה באב, ליל תשעה באב, הוא לא התחיל את התפילה. הוא היה מסתכל בחלון, והיה צד הכוכבים והם צריכים להתחיל תפילה והקהל דוחק: "רגע, הרב, מה מאוחר כבר וזה", והוא אומר: "שנייה, רגע, אולי המשיח יבא עכשיו, אולי רגע עוד שנייה, חכו". ואז אחרי שכבר היה מאוחר, הוא אמר: "טוב, אם אין ברירה, לפחות נתחיל את הכינות". עד שהמשיח יגיע, זה מוסד השכלת שלנו שזה אמיתי. צריכים לחוש את הדברים האלה, צריכים לחיות את הדבר הזה, צריכים לחיות את הרגע הזה שבעזרת השם נצפה לו בכל יום שיבוא.

דין תספורת וקיבוס שבוע שחל בו תשעה באב, יש כמה דינים שנוהגים לכל אלמה. אחד זה עניין של דין תספורת. הספרדים והאשכנזים כבר התחילו מ-י"ז בתמוז לא להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב. הרב עדי אומר שאפילו אולי לקראת שבת חזון עדיף לא להסתפר, שלא יראה כאיזה חתן בין אבלים. לגבי תספורת, להסתרק מותר אפילו בתשעה באב. סירוק אין לנו בעיה, זה לא נחשב חלק מתספורת, זה רק סידור השיער. עניין של קיבוס, אסור לחבש בשבוע שחל בו תשעה באב כל עניין של הכביסות. גם כביסות של מגבות לא מחבשים בשבוע שחל בו תשעה באב. המשתנה בורה מסביר שזה לא אותו קיבוס כמו פעם, כי היום יש דברים שיוצאים רק ביד ודברים מדהימים. אבל עדיין זה יוצר נקיות טובה לחולצה, במיוחד עם החומרים של היום. אם אתה שם טיפה מים במגבון על איזה בגד ומנקר אותו, ברור שזה לא קיבוס. אבל אם אתה משרוט במים ומסבון, אז ברור שזה קיבוס. גם לבישת בגדים מחובשים, מנהג רוב ישראל לא ללבוש בגדים מחובשים בשבוע שחל בו תשעה באב. בגד זהה, כמו תחתון או גרב, מותר ללבוש גם מחובש בשבוע שחל בו תשעה באב. יש כאלה שמחמירים גם להכין לפני, אבל לא צריך. אם מישהו שכח או שנגמרו הבגדים, אפשר להקל במקרה הצורך.

רכיצה בשבוע שחל בו רכיצה, עניין של מים קרים. לדעת רוב ככל הפוסקים, מתקלחים עם מים קרים. הרב שלום הקדוש דיבר על זה, ויש תשובה של הרב רבינוביץ' שכל עניין של רכיצה זה דווקא רכיצה בים, וגם רכיצה של ניקיון מים חמים מותרת. אבל תשובה יחידה רוב ככל הפוסקים לא זכירו את הדבר הזה. כל רכיצה של מים חמים ברור שיש פה תענוג. רכיצה יכולה להיות עם מים קרים, ואם מישהו לא מסוגל, אפשר להקל בקצת פושרים כדי שתקלח נקיות. אבל לכלל מעשה אנחנו מתקלחים עם מים קרים, אפשר סבון כי זה נקיות. לגבי רכיצה בים ובריכה, יש כאלה שאומרים להימנע בשבוע שחל בו תשעה באב. הלכה למעשה, עיקר הדין אפילו בשבוע שחל בו אפשר להקל בדבר הזה. נכון, בחיית סכנה וכולנו נוהגים להימנע עם ישראל נוהגים להימנע בשבוע שחל בו תשעה באב.

גיהוץ, ציפורניים וסעודה מפסקת עניין של גיהוץ, נטילת ציפורניים, צחצוח נעליים, שטיפת הבית וניקיון, כל הדברים האלה מותרים בשבוע שחל בו. יש מי שמחמיר קצת בגזיזת ציפורניים, אבל הלכה למעשה, במיוחד אם גדלות, אנחנו מקלים בדבר הזה, במיוחד לפני שבת חזון. סעודה מפסקת, מה מותר ומה אסור? צריך לזכור שזה הדבר היחיד שמופיע בגמרא לגבי עניין של לפני תשעה באב. סעודה מפסקת זה סעודה סמוכה לצום. המנהג לשבת על הארץ בסעודה מפסקת, לא יושבים ביחד, כל אחד תופס לו פינה ואוכל את הסעודה שלו לבד. המנהג לאכול בסעודה מפסקת מאכל אבלים, כמו ביצה, עדשים וכו'. מותר לאכול תבשיל אחד, כל מה שרגילים ביום חול לעשות כתבשיל אחד. דברים שהם לא תבשיל, כמו לחם, גבינות, יוגורט, לא נחשבים תבשיל ואפשר לאכול אותם. דגים לא מומלץ, אלא אם כן זה דג פשוט כמו סרדינים או טונה. כבושים וסלט ירקות לא נחשבים תבשיל. שתייה, כמו קפה או חלב, לא נחשבת תבשיל וניתן לשתות. לסיכום, סעודה מפסקת היא סעודה סמוכה לצום ויש לה דינים מיוחדים, אבל יש להקל במקרים מסוימים לפי הצורך. שמע, עושים אורי טוב, אנחנו אוכלים סעודה רגילה, יושבים על השולחן, הכל בסדר, יושבים אוכלים מה שרוצים וכו'. ואז הבא עושה זימון ברכת המזון חזק, הוא ברוך מפוצצים עד אפס מקום, ואז יושבים על הארץ, ברוך אתה שתי מקרים של האכול נהיה בדברו, אוכלים איזה ביצה, שלום עליך נפשי.

סעודה מפסקת סעודה מפסקת זה עבודה בעיניים, זה לא סוד המפסקת. סוד המפסקת זה לא לסמוך עוד שם לצום. סוד המפסקת זה סעודה לפני הצום, אבל סעודה עיקרית. אז אם אדם אוכל ב-4-5 עכשיו, אוכל סעודה ואז ממשיך לעסוק בדברים, הולך ללמוד, הולך איזה חולה מנחה וחולה. ועכשיו הגיעה הצום בשעה שבע וחצי ולפני רשת צום נכנס ברבע לשמונה, לפני רבע לשמונה הוא רוצה לאכול את הסעודה לפני הצום, זה סעודה מפסקת. אבל לעשות הפסק, לא שזה יהיה סעודה וישר אחרי זה עוד סעודה וזה יהיה מפסקת, זה לא נקרא סעודה מפסקת. זה סעודה מפסקת זה סעודה שאכלת על השולחן על מי אתה עובד, בסדר? אז זה דבר שחשוב לדעת. אז עד פה ערב תשעה באב, בסדר. אז לא, אנחנו לא אוכלים דג, זה המנהג לא לאכול דגים. בסדר, אז אני ממשיך רגע לתשעה באב. אכילה ושתייה, יש לנו חמש איסורים בתשעה באב. לאט לאט נביא את הדברים העיקריים בכל איסור. איסור ראשון זה איסור אכילה ושתייה, מתחיל מהשקיעה ונגמר בצאת הכוכבים של יום תשעה באב. איסור אכילה ושתייה, לא אוכלים, לא שותים וכו'. אנחנו יודעים שחולים וכו' יש כל מיני יתרים, אני לא רוצה לפרט את הדברים, עוברת מניקות אבל כן מתענות. לא נפרט פה את כל הדברים, אבל איסור אכילה ושתייה זה האיסור הראשון בתשעה באב.

איסור רחיצה אז כמו שיש בעצם איסור רחיצה, האיסור רחיצה בתשעה באב הוא יותר חמור מאיסור רחיצה של שבוע שאכלת. בשבוע שאכלת אמרנו איסור רחיצה שהיא ככה ניקיון מים קרים וכו' מותר, אבל איסור רחיצה בתשעה באב זה איסור רחיצה ממש כמו של אבל. אבל אסור להתקלח מים קרים אלא אם כן הוא ממש יתלכלך כולו. יתלכלך עלו היד, החליף לילד טיטול, יתלכלך לו היד, יתלכלך לו כל מיני מקומות בגוף בצואה, אז מותר לשטוף את הצואה כי זה רחיצה שהיא ממש ממש של ניקיון. אותו דבר גם בתשעה באב, בתשעה באב הדבר הזה גם יהיה מותר. אדם יתלכלך, יתלכלך לו לא יודע רגל באיזה משהו, נכנס לאיזה בוץ, משהו כזה והוא כולו מלוכלך, אז זה יהיה מותר לרחוץ כמובן אבל במים קרים רק. מה עושים לגבי נטילת ידיים? נטילת ידיים בבוקר עד קשרי אצבעות. צריך לדעת שמעיקר עיקר עיקר הדין אנחנו נוהגים להחמיר כל השנה עד פרק הפייד, אבל עיקר עיקר הדין זה קשרי אצבעות מספיק. לכן בתשעה באב אנחנו חוזרים לעיקר הדין. עיקר הדין זה עד קשרי האצבעות. בסדר? ולכן בתשעה באב אנחנו רוחצים מש את המינימלי כי יש לנו איסור רחיצה, אז אנחנו רוחצים עד פרקי האצבעות פנים בבוקר. רוחצים פנים לא רוחצים פנים בתשעה באב. מה עושים? טיפה מים למקום שאפשר מלוכלך אם יש קצת לחלוחים בעיניים כמו של הבוקר וכו', אז אפשר לקחת מים להוריד ולשטוף את הלחלוחים האלה, אבל לא רוחצים את כל הפנים כמו דרכנו בכל השנה.

צחצוח שיניים ונהילת הסנדל צחצוח שיניים נוהגים להחמיר ולהימנע בתשעה באב. בסדר, נוהגים להחמיר ולהימנע. טיפות עיניים, מה משהו ששם כרגיל וכו'. אפשר. לא אני מנהיג בכל עצמות אנחנו כן מקלים. לא אני אומר בכל עצמות אנחנו מקלים, אבל תשעה באב יום כיפור, אנחנו נגיד לך אם מישהו מאוד מאוד קשה לו וכו' והסתניס ולא יכול בלי זה, אז גם פה בתשעה באב מקלים. אבל באמת זה ככה יותר קשה מאשר שאר עצמות, לכן מי שיכול להחמיר בדבר הזה, תבוא עליו ברכה. אם יש מישהו נכון שמאוד קשה לו וכו' ולא יכול בצחצוח שיניים בבוקר, הוא לא באמת לא יכול לזה, אז יש לו רווחה וכו', אז כן יכול גם בזה להקל. גם יפה. מה זה? שטיפה עם זה כבר כמו צחצוח. אז כן, זה גם זה בכלל זה יותר אפילו יותר עם שטיפה עם מים, זה יותר גרוע מצחצוח את המושלם הרבה מים. מה זה? גם גם זה חלק מזה גם שם היו לגמרי שחיצה וכו', אבל אנחנו אז כן אנחנו בסוף אם אנחנו פחות מרביעית ומישהו מאוד קשה אז פחות מרביעית. משתמשים בהרבה מים יש חשש שאיבלה, אבל אנחנו בדבר הזה משתדלים להחמיר. זה ההוראה לרבים מה שנקרא, אבל מישהו באמת מאוד קשה לו וסתניס ולא יכול בלי צחצוח שיניים, היא צריכה צח וכמובן היא זהר בלי לבלוע מים פחות מרביעית. בסדר, זה לגבי הדבר הזה. נהילת הסנדל. אז צריך לדעת שאיסור נהילת הסנדל הוא רק של אור, שאר המנהלים מותר. בסדר, שאר המנהלים מותר, לא גזרו על שאר מנהלים חז"ל, אנחנו לא צריכים להחמיר. יש לפעמים כאלה שאומרים טוב רגע, אבל זה נעל נוחה. זה נעל נוחה, נכון שהיום זה ככה קצת הדבר הזה התשתש, כי בסוף היום רובינו לובשים ביום יום אור וגם יש המון המון נעליים נוחות ככה בלי אור וכו', אז לכן באמת זה קצת התשתש הדבר הזה, אבל באמת אנחנו עיקר הדין עיקר הדין. פעם היום מנהלת, אני שמעתי בארצות צפון אפריקה שהיו אפילו הולכים יחפים וגם היו שמים אני יודע שליח ציבור שהיו שמים מתחת לרגליים בגלל העינוי של הלכת להנות של נהילת הסנדל. חומוס וגרגירים מתחת לרגליים כל עצום. זה היה מנהל אבותינו הקדושים בטוניס צפון אפריקה וכו', אבל אנחנו מדברים עיקר הדין הדבר הזה עיקר הדין רק. עניין של נעלי אור.

ברכות ושלום בתשעה באב עכשיו. לא יודע. שוני. עכשיו. לא רק. כשיו. עכשיו. מה זה? מה זה פגע? תסביר. אז אפילו לפני שאתה אומ שלום, תגיד לו, תשמע, היום תשעה באב. יום של חורבן בין בקדשנו. מה, בוקר טוב. עכשיו זה משהו. אה, אני חושב שזה לא אף פעם ברמות האלה. אפשר להסביר תמיד, אני חושב שזה סבר להסביר. מה זה לא להגיד לו שלום? תגיד לו, לא אמרתי שלא להגיד בכלל. תגיד לו בוקר טוב, מה קורה? לא להחשוב להגיד שלום, מה נשמע? לא להגיד בשפה רפאה ובכולה. כמו שאתה עונה. בדיוק. צריך לראות את האדם ולהבין את הסיטואציה הזאת תמיד בעניינים האלה. טוב, אני ממשיך הלאה.

השחטת מערביות ולימוד תורה עניין של השחטת מערביות, כמו שחמשורקי אמר בסוף רגע. אז מה, אני אומר לו ללמוד תורה ומה אנשים עושים? הופ, כל היום סדרות, מריצים. אמרו לי שיש איזה מילה, איך… איך עושים? לא, לא, שעושים… כן, כזה, כן, כזה. כשעושים אחד אחרי השני, זה קרועים. אמרו לי, זה ככה עושים את הדבר הזה. אז ברור שבתשעה באב, זה ממש לא מתאים. שולחן ערוך מביא שיש איסור טיול בתשעה באב. איסור טיול. אסור להסתובב בשווקים וברחובות. כמו ששולחן ערוך מביא. למה? כי זה השחטת מערביות. אפילו יחידי, מביא הרב חיים פלאג'י בספרו, שאפילו יחידי, היא אסור. למה? כי זה השחטת מערביות. כמה חבורה וכמה אנשים בטיול, אתה הולך לבד, אבל אתה מתחיל לטייל, להסתובב. אתה מסליח לדעת מהעבלות. זה בעצם לא לבית, אתה יודע? אם זה לצורך, עכשיו אתה נוסע יד לבית, כדי לצריך להגיע בסוף עצום לבית, אז יהיה מותר. או שהולכים לכותל, סיעה שהיא ממש ספציפית לכותל, כי אני אתפעל שם ולעשות משהו, לא נסיעה לבית כנסת. אבל אנחנו לא מסליחים לדעת מהעבלות. גם באוטו אי אפשר לרשבת על הרצפה, אבל לזכור את הדבר הזה, לזכור את העבלות. לא לשים איזה שיעור במגילת איכה, על החורבן או משהו כזה. לזכור את הדבר הזה. תמיד שהראש והלב יהיה בדבר הזה. בסדר? או עוד שנגיע לעשיית מלאכה.

עשיית מלאכה בתשעה באב מלאכה, זה הדבר הבא. הנה, חזקו ברוך. תינוק, יפה. באמת, הרמב"ם ושולחן ערוך מביאים את זה לעניין ללכות עבלות. באמת, גם כמו ללכות עבלות, גם ללכות תשעה באב. שגם תינוק באמת אסור יהיה לשחק איתו. אם זה צורך להחזיק אותו, וכמובן לטפל בו, ברור שיהיה מותר. אבל עכשיו להתחיל לשחק איתו, ולצחוק איתו במשחקים וכו', בדבר הזה אנחנו בתשעה באב לא עושים. זה מה שיהיה עשור בעצם לישון בצומת? או, אז באמת, האחרונים גם הביאו שאנחנו מעטים בשינה כמה שיותר. בסדר, ברור שעכשיו אדם הוא קשה לו, בואי אפני דוגמה, אני מאוד חלש בצומות, אני בלי קפה, אני קשה להתרכז, קשה לי זה, אז בסדר, ואדם עכשיו כואב להראש ורוצה לנוח כי הוא לא מרגיש טוב וקשה לו לצום. זה יכול לנוח, אבל לא שזה יהיה המטרה, להעביר את הצום. אני עכשיו יש לי זמן, אין לי מה לעשות בזמן הזה, הזמן הזה הוא ארוך, מה אני אעשה עכשיו עשר שעות? אני אלך לישון, יש כאלה ברוך ה' מסוגלים לישון עשר, חמש עשר שעות ברצף, יש עינים, זה מעבר את כל הצום. לא המטרה, לא המטרה. זה ממעטים בשינה, זה עכשיו מישהו עוד פעם, הוא מקרה לגופו, הוא קשה לו והוא עייף, הצום מכביד עליו, אז בסדר, ברור שהוא יכול לנוח ולישון, אבל אדם שהוא עכשיו ככה, מטרה להעביר את הצום ולהעביר את העבלות, אז זה פחות. כל אדם יודע בעצמו בדיוק מה הגבול. זה שאלות שכל אדם יודע בעצמו מה מטרת השינה, אם עכשיו מטרת השינה זה להעביר את הצום ותשמע, יש לי עוד חמש שעות, מה אני אעשה? אני אלך ליון עד הערב, עכשיו אני בסדר, אני עייף ואני לא חלוש ולא מרגיש טוב וקשה לי, אז אני הולך לנוח, בסדר?

לימוד תורה בתשעה באב תהילים, יפה, אז באמת תהילים, קשור לתלמוד תורה, אז תהילים באמת הפוסקים כתבו, שלחתכי עלייך ולא אומרים, אבל אם יש איזה חולה או להגיד על משהו, או מישהו שצריך תהילים, אז פה אנחנו, יהיה אפשר להקל, בסדר? ישראל זה תמיד כל השנה. זה מנחמה מאוד ספציפית, ואדם לא ילמוד בדברים אחרים, ומאמץ ספציפי, ויחוון גם על איזה חולה וכו', אז יהיה אפשר להקל, כן, אבל אנחנו, לחתכי עלייך, אנחנו לא אומרים תהילים, תשעה באב. גם דברים יומיים אנחנו לא לומדים, חוק לישראל וכו', דברים יומיים אנחנו לא לומדים, תשעה באב. מוסר, מוסר המביא לידי הכנעה ולידי חזרה בתשובה, זה יהיה מותר. בסדר? כל הדברים האלה. אז למצוא שערי תשובה וכו', כל הספרים האלה שמביאים לידי הכנעה ותשובה ואירור הלב, לא מוסר עכשיו שהוא ככה זה, זה מוסר שמביא לידי הכנעה ושברון לב, זה הדברים האלה שגם יהיה מותר. בסדר?

מלאכה והכנות לצום מלאכה. או, כבר הזמן שלנו קצר, טוב, בסדר, תנו לי עשר דקות, אני גם ממש בדברים, אבל בוא נסתכל ככה לרוץ, כי באמת כדי נספיק להגיע לכל הדברים. טוב, מלאכה. אז באמת, לא רק שאסור מלאכה, השולחן ערוך אפילו מביא, אינו רואה סימן ברכה. מלאכה, אנחנו מבטלים את העם מלאכה, כי זה באמת שיום שלא רובים לעסוק מלאכה, אנחנו מתעסקים בחורבן ומתעסקים בדבר הזה, לא מתעסקים מלאכה. בלילה, מה? מותר. לילת תשעה באב יהיה מותר מלאכה, בסדר? רק ביום אסור. אין מנהלכים בלילה, אלא רק ביום שזה עצמות החורבן יהיה אסור. יש שנהגו בחלק בחכמה השקינות שכתבו עד חצות היום, יש חלק שנהגו בדבר הזה, אבל הלכה רוב וככל העם נהגה ימנע כל היום כולו. בסדר? דבר העבד, דבר העבד וכו', שאין בו כל מיני מלאכות, שאם נחשוב על יד המסיד, כל מיני כספים ודברים וזה, לא נוגע אלינו כל כך נראה לי, כל מיני עסקים וכו', אז בסדר. הכנת צורכי הצעודה. מחצות היום אפשר להתחיל להתכונן לצעודת צד עצום, אז מכינים כל מיני דברים של סוף עצום וכו'. היה פעם מנהג של צפו אפריקה לעשות ניקיון לצוואת הבית, להתכון לבעי המושיח, אבל בסדר, רבים וחכמים יצאו על המנהג הזה, שלא לעשות את הדבר הזה. בסדר, מי שנהג וזה מנהג ורוצה להמשיך מנהגו, אז זה המנהג. אבל עיקר הדין והלכה למעשה, אנחנו נוהגים לימנ, לא יש זמן עכשיו לצוואת הבית ולעשות כביסות וכו'. אנחנו עוסקים עדיין עם הנחמה. מה שהותר, כמה דברים אחרי חצות היום, זה עניין שלושבת כבר על כיסא, מניחה אנחנו יושבים על כיסאות, לושבת על כיסא וכו', כי זה בסדר, עניין של לקראת סוף עצום, והכנה לסוף עצום, הכנת האוכל לסוף עצום, אבל לא יהיה מותר לעשות כל מיני דברים כלליים. בסדר. ישיבה על הארץ, זה באמת המנהג, לשבת על הארץ פחות ב-24 סנטימטר. 24 סנטימטר, שלושת פחים, ו-70 פחות ב-64 סנטימטר. מה זה? משהו כאלה, צריכים לדעת שיש סופים כאלה יותר גדולים. לא משמעיין, לא, 24 סנטימטר. 24 סנטימטר, אז זה סרגל. סרגל אתם מכירים, סרגל של 15, נכון? סרגל הוא של 15, או טיפה יותר. בסדר? אז זה המנהג לשבת פחות ב-24 על הארץ, בסדר? בכינות, בכינות, בכינות בערב ובבוקר, יש כל מיני פסוקי נחמה, שם המנהג כן להגיד פסוקי נחמה, לא כמו בתלמוד טורא שאנחנו מדלגים. למה? כי זה תפילה ובקשה, בגלל השם של הפיתן, המחבר לאיזה גאולה שלמה, למרות, לעומת הלימוד טורא, שאנחנו לומדים עכשיו את פסוקי נחמה, זה בלשון תפילה ובקשה, ולכן בכינות המנהג, כן להגיד את פסוקי הנחמה. נחם, תפילת נחם, נחם, אשכנזים, עושים תפילת נחם, רק במנחה. ממנחה, אשכנזים אומרים ממנחה נחם, מנהג הספרדי, מנהג ירושלים, שבכל התפילות אומרים, יש חלק מהמורכבים שנהגו כמו אשכנזים בדבר הזה, להגיד רק תפילת מנחה, כל אחד יעשה כמינהגו. ברכת שעשה לי כל צורכי, האם מברכים ברכת שעשה לי כל צורכי? טוב, אז מפשט השולחן ערוך והפוסקים לכאורה, אולי לא לברך. הרב עובדיה בהתחלה כתב בדבר הזה לא לברך, ככה יצא בהדפוס של ספר ראשון, שכתב לא לברך. יש סיפור, הרב עובדיה, שהוא ביום כיפור, זה אותו דבר כיפור ותשע בערב, הלך עם בנו הרב יצחק, והוא היה בדרך, הוא היה בצנעה וברך ברכות השחר. אז פתאום הרב יצחק, כשהוא מברך שעשה לי כל צורכי, הרב יצחק אומר לו, מה? אתה אמרת לי לכתוב על הליכות יוסף ולא לברך, אתה חולק על הליכות יוסף? מה זה? איך אתה יכול לחלוק על הליכות יוסף? אמר לו הרב, תשמע, אני לעצמי אני מברך, אין לי כוח עוד להורות את הדבר הזה לרבים, לעצמי אני מברך, אבל לרבים אני עוד לא יכול לברך, להגיד ברכה כזאת. ברכה זה דבר חמור, לא יכול להורות. בסוף, אבל בסוף ימיו, הרב כתב בתשובה בחזון עובדיה שכן לברך. הביא כמה סיבות, שבסוף שעשה לי כל צורכי זה נעליים, יש נעליים, אנחנו לובשים במוצא עצום, אז הנה אנחנו מברכים לקראת מוצא עצום, שהספר הזה הוא עושה, זה מנהג העולם, מנהג העולם, כן ללבוש, כל מיני סיבות לברך. אבל יש הרבה שנוהגים לא לברך, כל אחד יעשה בסוף כמנהגו. הרב עובדיה בסוף על החל המעשה מביא, כן לברך כל אחד כמנהגו.

תפילין בשחרית ובמנחה תלית ותפילין, תלית ותפילין, בסדר. שולחן ערוך מביא בסימן תקנה, שהמנהג לא להניח תפילין בשחרית, אלא להניח תפילין במנחה. להניח במנחה ולא בשחרית, ככה מביאים ארן שולחן ערוך. ככה נוהגים הרבה מיוצאי מרוקו, וככה נוהגים אחינו אשכנזים גם, נוהגים הדבר הזה ככה. מנהג ירושלים להניח תפילין כבר בשחרית, למה? כי זה מנהג עתיק שמנהג ירושלים. הרב עובדיה ממשיך את המנהג הזה ואומר שזה המנהג להניח תפילין בשחרית. למה? כי הוא אומר, אחורה רגע אבל תגידו, ארן בבית יוסף כתב להניח במנחה, אומר זה היה מנהג קדום לפני מרן. מרן לא הכיר את המנהג הזה כי זה מנהג ירושלים, ומרן כותב בהקדמה שלו לספר הפסיקה לבית יוסף, לא באתי לשנות מנהגים, אז זה מנהג קדום שהיה לפני מרן בבית יוסף. מרן לא הכיר את המנהג הזה, אז לכן אנחנו עושים כדבר הזה. זה שיטתו של הרב עובדיה, לכן אתם תראו לפעמים כאלה שמנהיגים בשחרית כאלה במנחה, אבל הכי חשוב הוא לעשות הגודות. מה זה אומר? שאם עכשיו אתה בא לבית כנסת ואתה הלכת בשחרית ואתה בא לבית כנסת במנחה, כולם מניחים, תניחו עוד פעם במנחה, אבל אל תהיה איזה בודד יחיד שהוא בלי תפילין וכולם עם תפילין. צריך להבין את הסיטואציה, לראות איך זה מסתדר, אבל כל אחד כמנהגו בדבר הזה. אז לא יש עניין שלו להתגודדו, לא תעשו הגודות, אז אם זה הרבה מהציבור עכשיו שהחל הרבה בלי תפילין והרבה עם תפילין, אז אין פה נתגודדו, לא יחיד שעושה פה, גם אם יש מנחה, צריך להניח בבוקר בבית.

ברכת הלבנה בריקת הלבנה, בסדר. בריקת הלבנה מוצא תשעה באב, אנחנו לא מברכים בריקת הלבנה עד עכשיו. למה? כי בריקת הלבנה צריך להיאמר בשמחה, אז רק הוא ברוך בשמחה, ובגלל שאין שמחה אנחנו עדיין בימי האבלות, אז אנחנו מברכים רק מוצא תשעה באב, וגם זה מתאים מוצא תשעה באב, שהנה והיה אור הלבנה כאור חמה, אנחנו מתפללים לגאולה שלמה, אור הלבנה הוא יהיה כמו אור חמה. נכון אור חמה יש שבעתיים כאור שבעת הימים, זה בגלל שאתם מתפללים לגאולה העתידה. באמת בבריקת הלבנה היא כולה, כול, כולה. מה ההבדל? שביום כיפור, על מה השמחה מוצאת יום כיפור? חילו אבונות, לאכול בשמחה על החמחה, שבטובי עיניך, כי רצה שבוקח את הבנזל, שרצה שמתמאזך, אז זה, אה, בשמחה על כפרת האבונות, אז לכן אפילו לא צריך אוכל, לא צריך אוכל, אז זה השמחה עצמה, אתה שמח בכיפור על כפרת האבונות. מה זה? לא, אין בעיה, אבל אפשר להגיד ברכת הלבנה אפילו לפני, למה? כי זה כעצם, שמחה כפרת האבונות, אפשר לפני החילה, לפני הכל, זה ככה מביא משנה ברורה. אבל בתשעה באב, על מה השמחה? אנחנו עדיין בצערנו בחורבן, אנחנו מפעלים לגאולה שלמה מקווים, השמחה צריכה להיות קצת משהו איפה מחומרי, האוכל, בסדר? אז זה ככה המשנה ברורה מביא את הדבר הזה.

עשירי באב עשירי באב, מה הם מדינים בעשירי באב? אז אנחנו יודעים שעשירי באב נשרף רובו של היכל. שריפת בית המקדש התחילה בתשיעי לקראת הערב, לקראת בשעת המנחה לקראת הערב, לקראת בין ה-40, ורוב היכל נשרף בכלל בעשירי. רבי יוחנן עד כדי כך אמר, שאם אני הייתי באותו דור, הייתי קובע את בכלל, את צום תשעה באב, בצום עשירי באב, לא צום תשעה באב. אבל הגמרא אומרת שמה? תחילת פורענות עדיפה. איפה התחילה הפורענות בסוף? בתשעה באב. תשעה באב, ולכן חז"ל קבעו לנו את תשעה באב דווקא בתשיעי באב, כי זה תחילת הפורענות ולא הולכים אחרי רוב הפורענות. אבל באמת בגלל הדבר הזה, זה מובא במסכת תענית, בגלל הדבר הזה יש כמה מנהגים בעשירי באב שעדיין נהגו קבוצת מנהגי אבלות. בשר. בשר, הספרדים נהגו בכל יום עשירי באב לא לאכול בשר. כל שנה לא לאכול בשר כל עשירי באב. אז לכן גם מוצא תשעה באב וגם מהשנה כל יום שישי, לא אוכלים בשר. קצת יוצא לאופן השנה, מי שרוצה לטעום לכבוד שבת קודש, טועה מהה, נכון? אנחנו מכירים את הדבר הזה, יש איזה בשר, רוצים לבדוק מלוח, מתוק, צריך להוסיף מלח. אז פה כן אפשר רק לטעום, אבל לא אכילה, אנחנו לא אוכלים בשר. זה מי שנהג. מה זה? זה מי שנהג, לא כולם נהג. זה ככה מביא שולחן ערוך. לא, לא, שולחן ערוך, בסדר, כל זה מנהג, בסוף כל לחיות אבלות הם מנהגים, בסדר, אמרנו את הדבר הזה. רק סעודה מפסקת ודינית ישבה באב עצמו זה לא מנהגים. בסדר, האשכנזים, הרמ"א מביא שאיסור אכילת בשר זה רק עד חות. לכן ביום שישי עד חצות היום, מחצות היום האשכנזים מקלים לאכול בשר כבר, אז זה דעת הרמ"א. סעודת מצווה, כמובן גם הספרדים וגם האשכנזים יהיה מותר לאכול בשר. עניין שהחיינו, גם ביום העשירי באב לא אומרים שהחיינו, עכשיו במיוחד שזה שבת, כבר יום אחרי, אז נחכה לשבת שהחיינו, אנחנו לא אומרים שהחיינו למה, ליום העשירי באב שהוא, כי עמנו לזמן הזה, איזה זמן, ששריפת בית המקדש, לכן לא אומרים שהחיינו גם ביום העשירי באב.

תספורת ורחיצה בעשירי באב עניין של תספורת רחיצה וכיבוס. תספורת רחיצה וכיבוס, אהרן ישר קצת זז במקום. תספורת רחיצה וכיבוס, עדת הספרדים מצאת עצום יהיה מותר ישר, כל שנה, לא מחמירים בדבר הזה, כל מה שהספרדים קיבלו על עצמם, או כך מביא שולחן ערוך, רק עניין של בשר, בכל עשירי באב. עניין של תספורת רחיצה וכיבוס, כדרכו, ישר בצאת עצום כרגיל. כך מביא שולחן ערוך. לעומת את האשכנזים, תהיה את הרמ"א להחמיר בדבר הזה עד חצות, כמו בשר. כל הדינים של תשעת הימים, של רחיצה, תספורת, כיבוס, בשר, עד חצות בעשירי באב. עד חצות בעשירי באב, בסדר? ולכן, המחכים עוד חצי יום עד חצות, אבל השנה, יום שישי. יום שישי יש, אנחנו רוצים לכבוד שבת קודש, יש כל מיני דברים, רחיצה לכבוד שבת, תספורת לכבוד שבת, כיבוס לכבוד שבת, צריך כביסה, צריך לכביסה בשבת, לכן גם בזה האשכנזים, השנה מקלים, גם בתספורת לכבוד שבת, בסדר? זה ככה מביאים האחרונים האשכנזים. יש קצת איזה מנהגים, יש כאלה שגם בזה מחמירים עד חצות, כל אחד צריך לבדוק את מנהגו ולהסכם מנהגו, אבל רוב האשכנזים כן מקלים גם הדבר הזה השנה, אז בעצם השנה, אם אני מסכם, לרוב האשכנזים יהיה מותר כבר, בצד עצום, גם כדי רחצה, תספורת כיבוס ובשר מחצות ביום שישי, ולספרדים, תספורת רחצה כיבוס כל שנה יהיה מותר בצד עצום, והשנה ביום שישי יהיה אסור בשר כל היום, רק בליל השבת כבר יהיה מותר אכילת בשר.

שמיעת שירים בעשירי באב שמיעת שירים, הרב יצחק מביא במכתב שהדבר הזה לא נאסר בעשירי באב, בעצם מה שחז"ל, אסרו לנו, אסרו, אנחנו לא מחמירים עוד תוספת לשלושת השבועות וכו', ואחרי שמיעת שירים, במיוחד זה שנה אולי מחצות, לכיוון שבת קודש וכו', אז יהיה אפשר להקל גם בשמיעת השירים. בעזרת ה' שנזכה שהימים האלה יהפכו לימי ששון ושמחה, שכל הדברים האלה שדיברנו יהיו להלכה ולא למעשה, כבר השנה מראה בקרוב, אמן ואמן.