טוב, אז היום אנחנו ממשיכים, נסיים את הדיון בהיגרת פייטט, שבה זיידל שאל את הרב קוק על המקומות שבהם התורה מתייחסת בזלזול או חוסר יחס הוגן לאומות העולם. השאלה הייתה לגבי האיסור ללמד גוי תורה. התורה ניתנה לכל העולם, היא אמיתית ואלוקית, אז למה לא ללמד גם את הגויים? מה הבעיה ללמד אותם תורה? הרב קוק מסביר שאין לך דבר המפסיד את יסוד השלמת החברה האנושית כהשפעת עניינים נעלים בהמון שאינו ראוי לקבלם. מי שחשב שיצליח לפתור את בעיות העולם על ידי מוסר התורה, קודם שהוכשרו לכך, לא ירד לעומק הכוונה האלוקית. התורה צריכה מכשר, והיא למאמינים סמא דחיה, אבל פושעים ייקשלו בה. לכן אסור ללמד דברי תורה לנוכרי.
עקרונות ההשפעה והכשרה הרב קוק מדגיש את העיקרון של השפעת עניינים נעלים למי שאינו ראוי לקבלם. אם אין הכשרה מתאימה, זה עלול ליצור נזק גדול בעולם. הסדר שבו העולם נברא הוא כזה שיש כלים ויש אור. יש בסיס והכנה, ועל ההכנה הזאת אפשר לבנות את הבניין הגבוה והנעלה. אם אין דרך ארץ, התורה לא תיקלט כמו שצריך. אם תלמיד אינו אגון, אסור ללמד אותו תורה, כי זה יעשה נזק. התורה תגדל את המידות הלא טובות שבו. הגויים, לפי הרב קוק, אין להם את ההכשר הזה. עם ישראל בבסיסו מוכשר לקבלת התורה, אבל גם הוא צריך לעשות עבודה. התורה פועלת טוב רק כשיש בסיס מתאים.
הכנה לתורה והמצוות הרב קוק מסביר שהמצוות הן ההכנה לתורה. הן בונות את היחס של האדם לכלל. השבת, התפילות, השמיטה והקורבנות מוציאות את האדם מהפרטיות שלו ויוצרות אותו כאדם רוחני יותר. התורה שנכנסת לתוך זה פועלת ומרוממת. אצל הגויים, אין את ההכנה הזאת, ולכן אם ילמד תורה, זה יגרום לנזק.
הוראת שעה ותרגום התורה הרב קוק מתייחס לשאלה של זיידל על כתיבת התורה על האבנים כדי שילמדו אומות העולם. הוא מסביר שזה היה הוראת שעה, כתוצאה מיציאת מצרים, כשהעולם היה במצב של עלייה רוחנית שאפשרה להם לקלוט את התורה. אבל ההדרכה הקבועה היא שהאור יגיע לעולם דרך ישראל. הרב קוק מדבר גם על תרגום התורה ליוונית, שמביא חושך לעולם. זה היה קשה כיום שנעשה בו העגל, כי הבאת התורה לעמים ללא הכנה מתאימה גורמת לנזק. התורה צריכה להיכנס לתוך סדרי חיים מתאימים, עם מידות ומצוות, כדי לפעול בצורה נכונה. הרב שמה, הרב כותב שהתרגום הזה, שהתורה ליוונית, הוא בסוף יהפוך, בערבות הימים, לאור גדול וכולי. אבל בתרגום עצמו, זה חושך מאוד גדול. הרב זיקל חיים בהסבר, יש לו ספר שנקרא "מגד ערכים". כדאי להכיר, כל ראש חודש, תראו ספר נקרא "בער מגד ערכים". אם אין בישיבה, דחוף לקנות. הרב זיקל חיים, חיר צדיק לברכה, התחיל בקרב יבנה, ואז בירושלים, היה מהראשונים שגילו את תורת הרב קוק והתחילו ללמד אותה. הוא הסביר את המשפטים האלה של הרב, משפטים מאוד קצרים, יש חודשים שיש שני משפטים ויש משפט אחד, והוא הסביר את כל זה מאוד יפה, בהסבר נעים ועמוק, ממש מומלץ.
התרגום והחושך בהסבר לחודש טבת, הוא מסביר למה זה כזה חושך, כמו שנעשה בו העגל. הוא מביא שהתורה יש ה מובן חיצוני ויש לה מובן פנימי. אתה קורא את התורה, יכול להבין אותה בפשט, יש פה סיפור, בסוף הוא מובן, בין אם זה הסיפורים ובין אם זה המצוות. הברור שזה רק קצה קרחון של כל מה שיש בפנים, מה שיש באמת בעומק של התורה, כל אות. הוא מביא את כל המקורות שכל האותיות יש להן משמעות. אני מוסיף על דבריו, בדור שלו להגיד זוהר וזה, זה היה פחות מקובל. הזוהר אומר, למישהו שאומר שהתורה היא רק פשט הסיפורים ולא הפנימיות, שזה ממש דברים חמורים וטיפשות. כשאתה מתרגם את התורה, אתה לא יכול להעביר את הפנימיות, שנמצאת באותיות ובמילים, לא בתרגום. דיברנו שיהיה שיעור כללי על לשון הקודש. לשון הקודש, אתה יכול לצאת ידי חובה גם אם אתה לא מבין את השפה, כי עצם הלשון היא קדושה. לעומת כל לשון אחרת, שיש לה רק את המובן החיצוני, השטחי. לשון הקודש יש לה את כל הפנימיות והעומק. כשתרגמו, זה ממש חושך, כאילו תרדמה, התורה נגמרת, כאילו רוקננו מהתורה את כל הצד הפנימי והפכנו אותה רק למשהו שכל אחד יכול להבין אותו.
תרגום התורה והמאבק התרבותי כששמה זאת הייתה המטרה, כשתימאי המלך מבקש את התרגום, בעצם רוצה את הדבר הזה. היום יש חומשים עם עברית ורוסית, ועם עברית ואנגלית, זה משהו אחר. אדם שלא מכיר את השפה, יש לו עברית ותרגום כדי שיבין את העברית, זה לא בא להחליף את זה, זה בא לעזור. אבל שמה היה התרגום בשביל התרגום, זה חלק מהמאבק התרבותי בין יוון לבין ישראל. זה להפוך את התורה לחוכמה אנושית רגילה, כמו שהייתה אצל היוונים, ולכן זה חושך, כי זה בדיוק הפוך מהאור הפנימי שיש בתורה. זה כמו חטא העגל, כי חטא העגל היה אותו דבר, לקחת את כל האמונה ואת כל הגודל האלוקי הזה, אפילו אם המטרה שלהם הייתה לעבוד את השם, לעבוד את השם זה דרך הדרך שהוא אומר איך לעבוד אותו. מה שהרב כותב שבסוף, באחרית המים, זה יתהפך לטובה, זה בגלל שמביא שם אבקר חיים את הרמב"ם. הרמב"ם כותב שהנצרות והאסלאם, הם בסופו של דבר קידמו את העולם לאמונה באל אחד. זאת אומרת, בסופו של דבר, כל מיני תרגומים כאלה, וכל מיני דברים כאלה שהם אולי היו לא טובים בשעתם, אבל גם הנצרות שהיא, שהרב כל כך נכנס בה, אומר דברים נוראים, אבל אחרי הכל, הם לקחו מהיהדות דברים, בצורה לא טובה, ועם הרבה אכזריות, והרבה טעויות, והרבה כפירה וכל זה, אבל בשורה התחתונה, אחרי הכל, הם קידמו את העולם לאמונה באל אחד.
