אקוטאליה בפ"ש – בי"מ לבוגרים | פרשת במדבר | הרב צבי ששורץ

הייתי בשביעית, שמי נשפיע עלי מאוד ולכן הלכתי מישיבת היישוב החדש שכולם חייבים להשיבה חרדיות. הלכתי מישיבת סדר בגלל שיש תייבים. ויש לי ביום ראשון, ביום שני יום הולדת, והתאריך הלועזי והעברי שלי אותו יום. אז בן כמה אני? 76. לא. אם התאריך הלועזי והעברי באותו יום, אז מה? נו כפולות 16 תעשה, אז בן כמה אני? נו, 76, 19, 57, 38, 57, מה? איך? אתה למד כסלב. לא, אני כסלב זה של פברואר. כן, 28 בפברואר. זה קרה לשאלות ששואלים, מה המשותף ל-29 בפברואר ולמד בכסלב? שניהם לא תמיד יכולים לראות שאין, כן, אבל יום זה נקרא גם כן בסדר, בגלל שהרי ב-19 שנה יש 209 ימים, ושמים 7 חודשים של עיבור, שזה 210, אז יום אחד יכול להיות כי זה תמיד רגולה, איפה הרגולה? של חשבן כסלב, אפשר לראות.

דגש דחיק זה הספורט בלאקטידה, אני ב-3 שנה, מיום לדתי, 150 שנה קדימה, קוראו שקורה ביחד, אותו יום שלי. אתה תכנן 150. יש לי תאריך מוזר, ב' עד אר ב', תפשיניות ד'. שמתי יצא לי, גם כל 19, בבקשה. כן, כן, כן. לא, כדי שכל השנים יהיו בדיוק אותו דבר, זה צריכים 19.14 סוגי שנים, עדיין הרבה מ-7 שנים, אבל נרמל, מה את חיית, יום אחד זה, יש 14 סוגי שנים, שלמה, חסרה, אז 19.14, הכל חוזר בדיוק לאותו, יאללה, ירוי הר. אנחנו יום הראשון, כן. כולם ישדף? אני מתחיל פרק תהילים, תקופת למדגים. לשיר המעלות לדוד, הנה מטור ומנהים שמתחים גם יחד. כשמן הטור על הראש שיורד על הזקן, זקן אהרון שיורד על פימידותיו, כטל חרמון שיורד על הרי ציון, כי שם צבעה זמנת הברכה, חיים עד העולם. שלושה פסוקים שאני מבין כל אחד איחוד, אבל החיבור ביניהם לא נורמלי. אתם יודעים איך אומרים בעולם שלנו בתנ״ך, בקהלת אין קשר בין פרק לפרק, במשלה אין קשר בין פסוק לפסוק, בעיוב אין קשר בין מילה למילה. אתם מבינים? אני קצת, כשזה יותר דברית אז אפשר, אני יותר, אז אותו דבר, אני מבין מה טוב מנהים שמתחים, אני יודע מה זה שמן הטור יורד על הזקן, אבל איך חרמון שמן הכין גם יחד, וגם מי שיודע פה עברית טוב, מי שפה עבריתיסט יודע, מאיפה בא הדגש בטט, מה טוב הוא עלי יעקב, מתי יש דגש בטט, תראים את הדגש הזה, בטט, בראש מילה ולא בגט כפת, לא בגט כפת, דגש חזק ומילה, ביחוד, ביחוד, קיצר, הדגש הזה נקרא, דגש הזה נקרא דחיק, או עטה מרחיק, לא משנה, דגש מאוד מיוחד, שהוא לרוב כמו הידיעל לפני כן, כמו הטוב, עכשיו יש כאלה בתורה, לא הרבה אבל יש כמה עשרות כאלה, הגויה שיהיה לך מעלה מעלה, למעלה שנייה קיצר, תדעו יש כזה דגש, הוא נקרא דחיק, תסתכל במילון מחר, מה זה דגש דחיק, שהוא מטוב הוא הולך היקוב, לא מטוב.

משה ואהרון אז אנחנו רוצים לפנח לאט לאט את כל הדבר הזה, ובסוף נגיע לברושלים, קודם כל, מפנח מזה אחים, זאת אומרת תמיד אני הולך לתורש בעל פה, איך התורש בעל פה ראתה את הפרק הזה, וככה אני בונה את זה, המתח הזה, בוא נראה מסכת הוריות דפיוט בית עמוד א', תנו לבנן, כשמן הטוב יורד על הזקן זקן הארון, כמי שני טיפי מרגליות, של שמן שהן כאילו מוצקות, היו תליות לארון בזקנו, מה רב פפה, תו כשהוא מספר, עולות ויושבות לו בעיקר זקנו, ועל זה היה משה דואג, כמין, לא בדיוק, מה? כמו, כי זה לא מרגלית, טיפות שמן, תכף נדבר, תכף אני אספר לך מה זה הטיפות האלה, ועל זה היה משה דואג, שם החז ושלום, מעלתי בשמן המשחה, היא הסתם עוד כלום, רק השמן הטוב וגומר, כי תלכם ומטה, תלכם הם במילה, השמן המשחה של משכן אהרון, הם במילה, ועדיין היה אהרון דואג, שם המושה לא מעל, אבל אני מעלתי, הצלם עוד כלום, ראה, הנה מטוב ונעים, שמתכם גם יחד, מה מושה לא מעל, אף אהרון לא מעל. אנחנו לא מבינים שום דבר כרגע, אבל אנחנו יודעים שהאחים, הם האחים, מושה ואהרון, שדוד המלך לוקח אותם כמודל, כמו שיש מודל של אדם, זכווה ראשון, אז אלה האחים, של מה רוצים מהם, אנחנו רוצים לדעת את היחס, של מושה אהרון, לאהרון למושה, כאן נמצא קודם כל, מה היחס של מושה לאהרון, אספר לכם, יש שני פסוקים, שאיך מושכים בשמן, בשמן המשחה את הכוהנים, צריך כתוב פעם ויצוק, ופעם ועם שכן, זאת אומרת, אתם ראיתם פעם כוסיות, בבר מצווה, פירמידה של כוסיות, של שמפניה, שעושים ככה, זה, לפני 40 שנה, אז ככה זה הולך, אתה יוצק על הראש, כמין כאף, אבל אתה צריך, אתה עושה את הסיב הזה, אבל צריך לשפור, כדי שישפג בזקן, בלי שירד, כי אם זה יורד, זה מעלת, עכשיו, אתה יכול לאט לאט, מה? איך? כאילו שעושים, אם יש גביה וגבים קטנים, גביה וגבים קטנים, זה לא יפול, זה לא יפול, וזה לא יפול, כן, כן, כן, יש לך, כן, וצריך שישפג בזה, ולא יפול.

אהבה נכונה עכשיו, שני דברים יכולים להפעיל לו, כל תנועה שלו, כשהוא מספר, כשהוא מדבר, אז אתה מזיז ככה, אז היו, אתה רואה, יש פה שתי מקומות, שקיים שערות, אז היו עולות, והיו, היה גביש כזה, שלא ירד, הוא היה מול המסגן, כן, כן, כן, התקפה כה, כאילו, עשיית הדשמאיה, ואו כשהוא מספר, או כשהוא מדבר, או כשהוא מספר, הכוונה כשהם מסתפרים, כדאי נחזר אותך לתו, אז משה לא מעל, אבל מאחורי זה עומד, השני לא מעלו, לא מעלו בשם ולמשכה, אלא זה היה יציקה ומשיכה, מאחורי המשיכה, עומד איזה רעיון, הרבה יותר עמוק, ומשה רבינו, כשאנחנו נגיע לזה, הוא נהנש, שהוא היה צריך להיות כהן וארון לוי, והוא עכשיו נהיה הפוך, ארון כהן והוא לוי, והוא משמש שבע ימים, בכהונה גדולה, בימי המילואים, ועכשיו מגיע הזמן, שהוא צריך לחנוך את הארון, להכניס אותו במקומו, אותנו מניען איך היד רועדת לו, אתה מבין, במקומו, להכניס אותו במקומו, הו עומד בניסיון, גם עם יהושע, כשאומר לו, יהושע, ושמתי אצלך עליו, הוא שם שני ידיי, במילים שלנו, אם אתה תיתן יותר מדי, אתה מועל, פחות מדי גם לא טוב, צריך להיות בדיוק, עכשיו, זה על אהבה, אהבה זה בדיוק הדבר הזה, אם אתה אוהב פחות מדי, אם אתה אוהב יותר מדי, זה גם לא טוב. אתם יודעים, אחד הסיפורים תמיד אומרים, בא הבעל הבית אומר, מה את רוצה, הבאתי לך סמלה, פרחים, מה שאת רוצה, מה קרה, מה קרה היום משהו, תמיד, לרוב יותר, זה לחסדך, אכן הספרדים המתוקים, גם אנשים שאין להם הרבה אוכל בבית, אבל יהיה לך, חי סלטים, הם חיימים, ולא מאחד זורקים את זה, הם, זה הלארד שיעוט, אתה תמיד, אבל הוא חייב לה, כן, סלט חי, לא, אבל, אתה לפעמים רואה, אז יותר, לא, אם אני פחות יגיד או שאני קמצן, אני זה, אתם יודעים, מול דאג, שאלה מובא, שיותר מדי עושה, לפני שתי שבתות אני עושה, כן, עם הקטעה, כן, אני עושה הרבה ככה, קיצר, הייתי פה, בקיצר, כן פלאחי, מה עושים זה, הכל זה, זורקים את הכל, תמיד, כל הדבר קיצר, קיצר, יותר, אתה רוצה להראות, דרגם, אותו דבר, השירים חדשים, זה נקרא נובורישים, שהוא עד עכשיו לא היה, פתאום הוא היה מיליונר, השיר גדול הוא זה, אז, אז יש, הוא מראה יותר, כן, נכון, לא, אבל, אבל אותו, אין יותר מדי, יש, וגם אני אומר לחברים, יש אנשים שמנשקים כל מזוזה שהם עובדים, יכול להיות בבית חולים כל חדר, אמרתי לא, מנשקים מזוזה, כשנכנסים ויוצאים, לא איך אתה עובד, אבל אתה צריך, אבל לא צריך לנשק אותו, אז הוא מרחוק, גם לא צריך לנשק, זה העידור מצווה, לא צריך לנשק, אבל, מי שרוצה לנשק, נשק, אמרתי, עכשיו אני לא, לא, מה יהיה, אני אומרת, תלך, אתה בא הביתה, אתה מנשק כל יום את כל אחיותיך וזה, אתה, בקשה, אתה בא, בקשה, אתה הולך, ברור, אתה בוא, איך, אז זה חשוק, כי, כל העומר, על אל בכל יום, הרי זה מחרף ומגדף, על אל הוא יפה, כשאתה אומר אותו בזה, ואם כל העומר, אז זה סתם אבית, מה? אמא שלי אומרת, ששמים דגל כל השנה, זה לא שווה, נכון בדיוק, נכון בדיוק, אתה מבין, זה לא שווה, זה לא שוה, זה לא שווה, זה כתרנגולים, לא לדתיים של בעבר רוחני. כן, כן, זה הכתר רוחני. כל היופי הוא זה. תרנגולים ותרנגולים. כן, כן. בקיצור, הנה, הנה מטורמן, אז אנחנו רואים את היחס של משה לארון, עמד במבחן האהבה הנכונה, למרות שאולי היה שם קינה. אנחנו רוצים לדעת מאיפה המקור, איך ארון למשה. זו פרשה מפורשת, משה הרבן עומד בסנה, במעמד הסנה שבעה ימים, ומסרב בשליחות, בכל מיני טענות. מי אנוכי כאלך, וכי יוצאי בני ישראל, ומה שמומה אומר עליכם, הם לא יאמינו בי, והכל, הכל. ואז אומר די, כבר תהיו כבד לשון אנוכי. ואז הקב' עמד אומר לו, ארון, נהיה לך ליפה ואתה תהיה לאלוהים. ארון, השלח נביאת תשלח, שים לב. בפירוש, שלח נביאתו תשלח. אבל, התורה לא אומרת בידו, זה כמו, יאללה תר מני, חליק, תקח, והקב' כועס עליו. עזוב אותי, די, קח מישהו אר. למרות שהמדינה שאומר, היא מתכוונת אליו, אבל הוא אומר, די, תרד מני. וגם אחרי זה, שהוא אומר לו, הוא כועס, די כמו נראה מה שיהיה, ואז בסוף, שאומר, למה זה השלחת אני, קיצר. והקב' כועס עליו מאוד. אני מבין, למה, כשהוא רוצה להיכנס לארץ, והקב' אומר לו, יכול להיות. יכול להיות. נכון. לא, גם בווייחל, בחית העגל, ווייחל משה אומר, תראה, כמעט אתה תפציר עוד דבר, אני זה, מספיק, די. קיצר, נכון. עיניו פיזייניו. לאישור האחרון מגיעים שני שבטים, בנימין ויוסף, כמועמדים להיות המלך המשיח. ובאים לראש הוועדה, ריבונו של עולם. דבר בנימין: למה אתה חושב שהשבט שלך מתאים? דגם, מיכאל זה שר של ישראל, גבריאל זה שר של מוטלון. תגיד, מה זה מתאים? מה אני אספר לך? מספיק עם המלאכים, מספיק עם כל מיני, איך זה נקרא, אני רוצה פעם דתי. דתי על מלא מלא. זה אחד שלא טעם טעם חטא. ארבע מתו בית יושב נחש בנימין, לא טעם טעם חטא. וגם ילד, אם אמא שלו מתה בילדו, אז יש לו נפש נענה. ובחלקו נבנה מקדש. ויש לו גם כל סמל המלכות, הוא יתברך בך, לחצים לך על הצלחי יצאות. אז היא המלך שיהיה פה. עוד בית כנסת, עוד קויילל, עוד מקווה, זה מה שאתה רוצה. כל הארץ המתמלאה, שלי בנימין, בן כוח שלנו נותן כוח לעם ישראל. לא צריך להאריך, רבנו שלם, אתה הרי רוחני, הפעם, זה הקנדידט שלנו, מספיק עם כל הג'ונגלרים האלה, זה שלי. יפה. עכשיו בצד תרשום, מועמד יפה.

האם יוסף מתאים למלכות מה יש לך גבריאל? גם, יש גבריאל פורשת יושב תמיד. אני שמעתי את מלומדי, דתי זה מאוד יפה, אבל מלך צריך להיות מלך. צריך לשלוט. דבר ראשון, צריך לאחד את כולם, גוונים השונים, מהפרולטריון והכל, עד הזה, לאחד אותם, זה אפילו בעל תשובה יותר טוב. לא צריך להיות דתי, הוא צריך לשלוט ולעשות כלכלה, ביטחון, ולתת לכל אחד, איכשהו, כמו הראש שנותן לכל אחד את הכוחות. יוסף שלי, מה אני אגיד לך, נולד עם שרביט של מלכות. הוא יודע לאחד בין בני השפחות לבני הגדירות. הוא יודע בבית הסוער לסדר, בין הסוערים לעשירים. הוא יודע במלכות לעשות בין מצרים לישראל. בין הכהנים לזה. כל מקום. וגם יודע להתגבר על יצרוק שצריך. ולא להתפתות. מלך, הוא נולד מלך. שרביט מלוכה. ולא סתם אבא שלו שם עין עליו, כי הוא יודע שיש לו זה. וכשנותנים לו את המלאכה, לולי שדוד שם עשה, זה מלך מלכי המלכים. ריבונו שלם יוסף, זה הקנדידט שלי. תראו שוב, יש בוכו, נכנס מאחרי החדר, חוזר אומר, יש לי את הקנדידט. זה לא יהיה יוסף, ולא בנימין, שניהם ביחד. זה יהיה כזה דבר שהדתיים יגידו, אין דתי כזה. והלאומים וכזה יגידו, אין כזה. אני מספר לך, מלך המשיח הוא כולל את שניהם. היא הכי טוב מכל הבחינות. לא רק שבת אחד. דרך אגב, למה לא יהודה? אנחנו מחפשים בכוונה, בנימין יהודה של רחל. אנחנו רוצים מהם אחד, שני אחים, שאחד כוכני ואחד גשמי. אפרים ומנשה, ביחד. זה קטחות, ואין לאחד אחוז. עשרים וארבע אחוז לזה, עשרים וארבע אחוז לזה. קד קד. נכון, הביתה. עכשיו, תרשיש זה על בסיס של תורה. זאת אומרת, לא מדובר עכשיו מהעולם. תרשיש זה, מסחר יותר בינה לעיתים, על בסיס של תורה, אבל אחד ידגיש את הצד הזה. שניהם, משיח בנייס ומשיח בן דוד.

המשיח כולל את שיהם רק תראו את המאר שם במילה אחת. בניר אלפרש, פליגי במורי ואהו אבן, שועם וישפה. והם בית הוונים האחרונים שם בחושן בתורה ארביעית, על שם אור הגאולה הארביעית, שגאולת, בשועם היה מפותח שיוסף, וישפה בנימין, על פי כוונל זו. בהתחלה היה אור ישראל על ידי משיח בן יוסף, וראש ירושלים וחלקו על בנימין, זה כדי נו כדי, לפי שתי הכוונות הלל, משיח בן יויסף, משיח בן דוד, ואיש אחד. זה הרעיון שלו, וזה מטלץ המון דברים. אנחנו עכשיו מבינים הרבה דברים. טוב, מעניין שבתכם גם יחד, מה זה קטחוד? מעבר לכל, מעבר לכל, יבואו אבנים טובות, אבל יהיה מישהו שמאחד עם ישראל, לא סתם מלך, הוא כזה מלך המשיח. זה יהיה קטחוד, וזה נרמז פה, כזה שבכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך, הוא יהיה גם שייך לצד של השלום, וגם לצד של לימודי ה' עכשיו אנחנו מבינים, זה יהיה שייך גם למשה וגם לאהרון, גם לכתפיים וגם ללב, גם לאהבה הזאת וגם לאהבה הזאת, עכשיו אנחנו מגיעים. זה המשיח. מה זה יהודה וחיזקי הבני רב חיה? יהודה וחיזקי אמרנו שני תאומים, ששניהם נולדו, אז אחד היה בכיתה ב' אחד בכיתה א', שלושה חודשים. אז הוא אומר לו, איפה הכיכה תאום? מה זה תאום? הוא ילד בכיתה א', הוא קטן, אתם יודעים מתי אהב המשיח. תבינו שאתם תאומים, מראה לכם אותו דבר, ואין הבדל ביניכם. עכשיו אני מוסיף עוד יותר. כתוב, יהודה וחיזקי הבני רב חיה, אחד המרשום ואחד המרשפט, תמיד אנחנו אומרים, הראשון, מראשון, רחום, רחום. יהודה שייך ליהוד כבב כשלם, נכון? יהודה צריך להגיד, בנימין. וחיזקיה צריך להגיד, יויסף, החוזק, נכון? ואתה יודע מתי יבוא המשיח? שיהודה יגיד, אצלך, אתה מתאים יותר. והוא יגיד, סליחה, אתה מתאים יותר. זהו, שניכם יחד.

האגדה על שני האחים אבל זו האגדה הידועה, שהמציאו אותה, זו אגדה מוסלמית במאה ה-18, איפה היו בני המקדש? שני אחים, קיבלו ירושה, אחד היה רבק, אחד היה אשי, אחד היה נשוי, אומר רבק, כשהם בלילה, מה, אני צריך את הירושה עלך? יש לי ילדים מטופל בינים, צריך את זה. הוא אומר, אני, יש לי ילדים, אני חושב שהיה לא חסר לי כלום, חבר, כן, לא כלום, פחות שהוא היה לא קצת, ובלילה הראשון באו, וכל אחד נשאר על עומד בחצר שלו. בשני, שלישי, ככה ביום הרביעי, קמו באמצעי אלה מוגדר, נדגשו שמה. מאיפה שזלגו, אני מאוד דרגם, זה נוצרי, לקח את זה מהאגדה מוסלמית, אבל כבר במאה ה-18, בסידור בליבורנו באיטליה, לקחו את זה וממצאו את זה כבר היהודים, כי זה מתאים לרוח שלנו, זה לחדות, אבל זה מקור לא… אגדות חזל, תראה כבר, זה אגדות חזל, זה לא אגדות, זה לא חזל. כמו שהמגן דוד הוא גם לא יהודי. כן, ראינו. זה הודי, אני יודע מה, לא בסדר, אבל למצנו אותו. למצנו אות. למצנו אותו, כי זה מתאים לנו. השם איתכם גם יחד, ולכן, זה בדיוק הסיפור. דוד עמלה בפרק הקודם, רוצה לדעת באיזה מקום, ואני מקדש, באיזה מקום, פרק כלוקוף לא מטבט, אם ניתן, שנת מלמי להפך, אז ימצא מקום להשם כשנולט לבירקוף, הנה שמנוי בפרטה, מצאנוי בשדיה, אולי פה, אולי פה, כל מקום שלו, אולי פה. עד שדוד מלמי גילה לו, שזה המקום, ירושלים שמה, וישב עם שמואל ולמד את המקום הזה, איפה המקום הזה בדיוק נמצא. עכשיו רוצה לדעת, מה התכונה הפנימית שיהיה לזה, אומר, זה הפרק הזה. אני רוצה ששם יהיה ירושלים מלמית חלקה לשבטים, מקום שיהיה גם רוחני וגם גשמי, גם לעומת העולם וגם לישראל, וגם למשה וגם לאהרון, וגם ל… אני רוצה… זה מה שהוא חולם על הדבר הזה, הוא חולם, הנה מה טוב, שאלת אחי, אם שם יהיה מודל של אחווק הזה. ובאמת ככה זה נראה, אז נבין גם את הסוף.

ירושלים – עיר השלום המדרש מביא, למה קוראים לזה ירושלים? הוא אומר, על שם יראב, על שם שלם. אברהם אמר, אני רוצה שהמקום הזה יהיה עירה, שם בנוח, אומר על ישראל, שם מלמית שלם. מה הרעיון? אומר אברהם, יש מקום אחד, צריך שיהיה הטוב של עירת שמיים, הטוב של הטוב של… איפה שאני עקדתי את יצחק, אז זה מקום אשר ימי ריון תקרא למקום עירה, שידעו שזה העבודה הכי גדולה, אברהם רבי. אז מלכיצל מלך שלם, שם בנוח, אומר, אני רוצה מקום של כלל העולם, של שלמות בן אדם ושם לחברו, כמו שאני עושיתי לחם ויין, אני מי יודע להעריך אתם ישראל, אבל בינלאומי, זה צריך להיות מקום בינלאומי שיש אחווה בין כל בני אדם, ואברהם אומר, אבי כביש בוך, מה אני אעשה? אם אני קורא אותו עירה, אז שם אדם שלם יתראה, אם אני קורא אותו שלם, מה אני אומר? הרי אני קורא אותו עירוש שלם. אפשר. אם שלמות בנונו, שזה לא הלוקית, לא אומר את השפות. ההר נקרא מוריה, עירה, זה לא נקרא שלם, תמיד יש, זה הראש. יהיה ביחד עיר, השטח, הפלטה, כולם יבואו שם, זה שלם, אבל יהיה התגמרות, יהיו לחלבות חבל, אין איזרים ממך, ככה אומר את השפות, במסר התעני, תמצא פה. בכל אופן, זה הסיפור. אז איך הגיעו ירושלים? זה רבים. אין כזה דבר ירושלים. זהו, איך הגיעו לזה? זה רבים, אני חושב. שני אחליטים. קרוב. תקף, תקף. שש מאות וחמש פעמים נמצא ירושלים בתנך. מתוכם חמש פעמים מלא. שאר הפעמים, יש ניקוד של ירושלים, וכתוב ירושלים. שש מאות פעם כתוב ירושלים, ומנוכד ירושלים, ופעם אחת כתוב, לגבה, בכל הדברים ירושלים, הכל רעה. שזה מלא. שחור השם לירושלים, ורעים ערוע עד היסוד בה. ומן הגולה השם לירושלים, אל חנודה. המון פירושים יש לזה. פירוש שאני אוהב, דווקא רבחן דוד הלוי הביא את זה בשם איזה גדול חדש. לרמוס ירושלים, למעלה ולמטה ביחס. ביחס? זה הרבים של ירושלים. אבל קיצר. זה הכל מועצל מלמטה. יש ירושלים, קיצר. אבל זו שאלה קיצרה, שאלה גדולה. לא בדיוק, אתה יודע, אבל… מה? נכון, נכון, לא. זה שיעור שרציתי לתת. כל דבר למטה ולמטה, אז מה יש בירושלים? אין מלאך, אין צמח של מלאך שומר לו גדל. יש מקדש של… אז למה ירושלים? זה שיעור אחרי שרציתי לתת. נגיד אותו מילה אחת. בכל מקום יש משהו למעלה. מקדש למעלה, זה מה ש… אבל בירושלים, יש… ירושלים שלמעלה, בירושלים שלמטה. שם בער הבית, היה עשרה ניסים, זה אקס טריטוריה. זה פה, אבל זה לא פה. הרוח מייבא, אמרה שם לא זה, נחש והקווין, זה, אתה מבין? שכינה שורה, והשם יצלח ברבה. לא עשתה בירושלים, תרקב, אין אונים אמן לך ברכות של המקדש, למה לא אומים אמן? אמן זה נקרא, אני לא רואה, אבל אני מאמין. צ'ק, אני מאמין שיש שם קיצרה, לא יודע. אבל שאני נותן לך קשמני, אתה אומר תודה רבה, אתה לא אומר אני מאמין. ולכן בירושלים אין אומרים, כשרואים את זה, לא צריך להגיד אמן, אלא ברוך השם עולם עד עולם. אין להאמין בירושלים, רואים. בכל אופן, אז יש בירושלים שלמעלה, בירושלים שלמטה. קיר שחוברה לירדה ועד כדי כך, בכל אופן. אבל באמת זה, עכשיו בכלל, דרך כבוד זה תמיד לשם רבים. כמו אלוקים, זה, זה כל הכוחות כולן. זה תמיד, תודה לך. אנחנו אלוקים, לא הכוונה, אלא אלוקי האלוקים. אלוקים זה תמיד דרך כבוד, אפילו, בהרבה שפות מדברים כבודכם, אתה יודע. אתה לא, אתה חלק מהקהל. כבודכם. אז זה המקור. איפה תיבנה בירושלים, זה המקור לגדה הזאת. הרב נחמן ברסל אומר, כל הגדה שהיא שנים רבות מחזיקה, אז זה יהודי. חייב להיות מקור יהודי. אז אם יש סינדרלה, יש סיפור, יפיפיה הנרדמת, ש יום אחד כללה וחשפה את זה והרמון, וצמחו הרבה אסמים לזה וזה, עד שבא נסיך אחד והוא טפס ונישק אותו. זה ארץ ישראל. הייתה שוממה, ועד שבאה מישראל, קצר את הזה, את הזה, ונישק את עורך הזה. הברווזון המכוער אומר, ברווזון המכוער, נקד ברווזים, התרווזים, וכולם, והוא ברווז המכוער שחור. וכולם, וכולם, לא הפוך, כולם שחורים, והוא לבן. מה? וכולם שחורים. פתאום, יום אחד מגיע ניל סולוגרסון בבזבר, פתאום מגיע ברבורים למעלה, והוא רואה אותם, והוא מתרומם ואיתה הוא אומר, זה הציונות, הוא אומר, כולם נראים, אנחנו לא מתאים, בכל תוך הגויים נראינו, אבל אנחנו משונים. פתאום בא איזו בשורה של נבואה והציונות, ואנחנו טסים איתם ביחד, קיצר. אז זה קוראים כל האגדה שזה, כך הולך את קו. סיפור שהוא הרבה זמן, קלאסי בהמון דורות, חייבת בעוד גרעין אמת והגרעין הזה, הסינדרלה. הנסיך רוצה לרקוד עם כולם, ואף אחד לא מוצא חדיו, כאן לחלוחית הזאת שמגיעה, והחיות שלה זה, של מי הנעל הסלוחית הזאת של סינדרלה, אומר, זה כל הדתות, האסלאם והנצרות, והיא לחלוחית, היא הזה זה, אבל החצות עליו, זה אומר, בשלב ישנעלו בנתן לרער, זה הנעל של בואז ברוטש, מזה יצא מלאכות, זה אומר, אותה, בשלב ישנעלו בנתן לרער, זה, יש לו ספר, לפרופסור שלום, ביקוות הכוזרי, יש שיחות פתוחות על זה, ובסוף הוא מביא כל האגדות האלה אחרות, ואתה צריך חפש, תמיד, תמצא את הגרעין, וזה משהו המתייחדותי, זה המקור לזה, המקור הוא, איפה בונים את המקדש, על איזה תחום, על איזה יסוד, איפה ששם יש שועם וישפה, משה וארון, כזה טוב, שבתכם גם, אנחנו לא רק לא טוב אדם לבדוי משבי אישה, שיש שם מתח של, גוף ביניהם, אלא אהבה, כולה, כולה אידיאלית, שם הם בני המקדש, שם הם בני מירושלים, ועל זה באמת, דוד המלך חולם.

הגשם והברכה מירושלים נשאלנו רק הפסוק האחרון. תגידו, איפה יורד גשם בארץ? קירת גת, הכי הרבה. הכי הרבה. זה לא ארץ, ארץ ישראל, לא מדינת ישראל. ארץ ישראל. מספר הראשון. בחרמון, לא עוד פעם. אתה מדבר מדינת ישראל, חרמון. כן? חרמון הכי הרבה מים. טעות אופטית. שם נמצא, שם נמצא הצינור, אבל איפה השיבר? מירושלים. העולם לא יודע תמיד, מה המקור? בקוראת תפילה, המקור הזה, היה פעם, רב אברם שפיר, המלך השטיחים, היה יושב על ועדת הכספים, הייה מגבלת ישראל. והוא הלך בארץ גם, כן, הוא עשה אחרי זה את הסדר הבנקים שמה. הוא הלך בארץ ונדמה נסיכות. יום אחד יגיע לינגדי, אתה יודע, לשמוציקים האלה. תגידו, לאיך תלמוד גמרא? מה לך ולבעדת כספים? אני מבין בכספים, חוץ זה, אתם יודעים למה שם אותי. בבית שני, בדבורת חגי, כשהיה בצורת, אז הנביא אומר, אתה יודע למה? אתה יודע למה אין בגדים? כי אין בגדי קרונה. אתה יודע למה אין נסכים? כי אין זה. כשיגיע היום, אתם תראו, המקור הוא בגלל השפע. אין בית המקדש, אז קודם כל, אנחנו לאט לאט נביאים את המקדש, ואז הכלכלת תברח, אומר. שם כתוב, החול בן לסובעה, שטוה בן לשוחה, החול בגלל שאין קורבנות, שטוה בגלל שאין נסכים, זה בגלל שאין בגדי קרונה, ואני מסתכל, בגלל שאין כתורת. זה המקור של השפע. המקור של השפע זה מפה. ברגע שהכל יהיה ירושלים, כי שם ציווה אדוני תברח האם עד העולם. כתל חרמון שיורד על הר ציון, הצינור מגיע לשם, כי שם זה גבוה, אבל איפה פותחים את השיבר? אז נקודת המבט תשתנה. אלף שנים קיים על בה וחד חרוב. לא ייחרב שום דבר באלף השביעי. עולם כמנגונו כך אומר, ארי, אלא מה? נקודת המבט תשתנה. שישה, שלושת אלפים. אתה בעונה בית גדול יותר, חזק יותר, דתי יותר, רכי יותר, מוסרי יותר. זה מה שעושים בשבת. נקודת המבט על העולם תשתנה. אתה לא מחפש איזה בית קרע מיקה ואיזה בטון זכוי תלאה. איך אתה מערך, איך אתה לומד תורה, איך אתה בונה את ההחווה בתוך הבית הזה. כשהנקודת המבט תשתנה, כשהכל זה, אז תראה איפה הנקודת. אתה תתפלל פה, ואז ירד גשם הכל העולם בכלל. ולא יכול לכל העולם כולו בכבודיך, מכל העולם, מפה. דגייו, יש גויים, יש גויים, שבחג הסוכות באים נזירים, כמרים, להתפלל פה על הגשם. כך כתוב בנפיס חריה. אני כל פעם מתגרה בהם, אמרתי, למה אתה בא לפה? אומר, שלא עליהם יהיה גשם. אז הוא בא לפה בחגים להתפלל בימים נוראים איתנו, כדי שיהיה גשם לכל העולם כולו. ומצרים לא תעלה, כי הם אומרים, לא צריך גשם. לא, בל בלי גשם אני לא, ולכן גם הם צריכים להתפלל על הגשם. זה הפתרה של הסוכות. בכל אופן, הם באים להתפלל, כמרים, היו באים להתפלל. הם אוהבים דווקא בשטחים החדשים, קיצר, היו זה. איזה חלק מהם מיסיונרים, אתה יודע, שאחרי זה רוצים שטח טוב מהם. צריך להיזהר מהם בכל אופן, אבל זה האמונה שלהם. הנבואה תהיה שמפה, זה המקום שמורידים גשם לכל העולם. אז הוא הולך, בא לפה, חלק יודעים עברית, חלק לא. אגב, הייתי בשוויץ באחד החגים, והיה תשעה באב. אני רואה אחד, פותח תנ״ך וקורא בעברית. אמרתי, יש עשירים. למה אתה לא לוקח אותם? זה גוי קומר שיודע עברית. הוא לא מתחזה, הוא לומד, אבל הוא רוצה לשמוע את התפילות. הוא גוי, לוקח את זה לעולם שלו. הוא אומר להם, עזבו, זה אני עליתי את זה. הוא יודע הכל, יכול להתחפש, אבל לא רוצה להתגייר. הוא רוצה לקנות תנ"ך בעברית, וכל זה נראה טוב. פירוש של אביר שראיתי אותו, הוא מסתכל על חזק בראשית. קיצור, גם חלק מהבעיות עם גירות, בבר אילן, הבחורה הולכת, פתאום רואה כזה אחד, והם מתחפשים. עורי שרקי רוצה לעשות בני נוח בכל העולם. הם מוכנים להתגייר, בני נוח, אבל רוצים תעודה מהרבנות של בני נוח, והרבנות לא רוצה לתת להם. מפחדים שהתעודה הזאת תיחשב כגיור. עכשיו הולכים לעשות קונגרס. הוא נותן להם תעודות, הם אומרים, לא, אנחנו רוצים מהרבנות הראשית ישראל. הם אומרים, אני יהודי, ולא ימצא מהרבנות, והרבנות לא רוצה לתת.

דוד המלך וירושלים זה הסיפור של דוד המלך בירושלים שלא נתחלקה לשבטים. מחפש, זה מה שהוא מחפש כל חייו. ולכן, זה לוקח לו שבע שנים להיות בחברון עד שהוא עלה לירושלים ורוצה לאחד את המקום. בימי שלמה היה צריך להיות, וגם שלמה היה צריך להיות הבן, והבן אחד היה צריך להיות מלך המשיח. אבל קלקלו, וזה בדיוק הסיפור. לכן דוד המלך אומר, לא רוצה לבנות בית המקדש, רוצה על היסוד הזה של אחווה בינלאומית ואחווה תורנית, יראה ושלם, זה אני רוצה. ולכן, על זה הוא מתפלל. אומר הרבי הס, אנחנו זכינו שבדורנו ירושלים, באנו תמיד על איזה, לכללה. לקחנו את המילים האלה, ואנחנו, ב-600 מקומות, עכשיו זה יום ירושלים, זה יום ירושלים, והוא עכשיו הגיע לתיקון שלם, כך הוא אומר. אז הפכנו את זה, את הכלל הלבחן. שישי הקרוב. שישי בעליים. מחר, מחר, מחר. ירושלים מאז ולתמיד. ירושלים, אז כן. עכשיו, הנה. הנה מטום, אני משב אתכם גם יחד, משה ברון. כשמן הטוב, זה הדוגמה של הדדי. דדי חרמון היורד ציון, כי שם ציבה על השם, לא בחרמון.

מקור הגשם והברכה פה, נפתח הברש, שבגשם יורד שמה, ואז העולם השתנה, ויודעים שמקור אלוקי ישראל, זה מקור הנבואה והתפילה. ורגע, יש מחלוקת בטבע, איפה מתחיל מחזור המים? מלמטה או מלמעלה? התעדות, התעבות, מאיפה מתחיל מחזור המים בטבע? התורה, במילים העבריות שלה, אומרת את הכל. יש ארבע מילים, מילים שהם מילים של כל מיני דברים. עוצר, בריחה, מעיין, ומקווה. וארבע המילים האלה, הם שמות של הקוש ברוך הוא. והריקות האלה, הם ברכה עד בלי די. כל מלמעלה מתחיל. מהברכה יצא ברכה. מי עיני ה' לוקח הבא יצא העין. ממקווה ישראל, משהו ויצא רע. יש שם ש כדור הדרומי בקיץ מה עושים האם משנים את זה כי שם מצא גשם הפוך המון המון אבל כתוב כתוב מה לעשות זה אסור לשקר סיפור שלם אחד הצעותי להגיד ותן ברכה וברכה זה גם גשם ונגמר הסיפור אז ברכה אז אומרת אגב מה בהריכות הלם ברד בלי די עד שיבלו ספטותיך מלומר די שואל הגאון מה חידש כתוב רק בלי די מה עושה את השיבלו ספטותיך מלומר די יש לכל מוצאות הפה יש אותיות גיחק בומאף זה אותיות השפתיים נכון בומאף בית ועד מימפי יש אותיות החך אותיות הלשון בהריכות הלם עד שיבלו ספטותיך מלומר די די זה לא אותיות השפתיים עד שיבלו השפתיים מלומר די דלת זה אותיות הדת לנעת הלשון יוד זה גיחק אותיות אחר ולכן השפתיים זה בית ועד מימפי בומאף אז עד שיבלו ספטותיך מלומר די כמוב בלי סוף כאילו לפי המקרא הזה עד ודי יש איזה גבול לא בלי סוף עד אין סוף זה האגון עד שיבלו ספטותיך מלומר די והשפתיים מעולם לא בלות מלומר די יאללה שיהיה לנו חג שמח נציאם