אקטואליה בפ"ש – בי"מ לבוגרים | פרשת נשא | הרב צבי שוורץ

קובעים ישנה משנה במסכת כלים: תנור של חרס הוא מקבל טומאה, והוא מפסיק לקבל טומאה אם שוברים אותו. תנור של מתכת יש לו תקנה בליבון או בעגלה, חרס אין לו תקנה אלא שבירה. יש הבדל נוסף בין מתכת לחרס: תנור מתכת נטמא גם מגבו, אם נוגע בו שרץ, ואילו חרס נטמא רק מתוכו. ההשפעה של זה היא שהחרס לא שווה כלום כחומר, אלא החלל שהוא יוצר. אם זה מתוך החלל, זה נקרא נטמא. כמו שפעם גרעינים עושים עם נייר עיתון, זה בשביל להכיל. בסוכה לא הקדושה של זה אלא החלל שיוצר.

דין תנור חרס ומתכת אומרת המשנה: תנור שחתכו חוליות חוליות, זאת אומרת לקחו חתיכות חרס ושרפו אותם בתנור. אם שמו אותם אחד על השני, זה תנור. אבל אם חתכו אותם ושמו חול לא שרוף בין חוליה לחוליה, אז יש מחלוקת: רבי אלעזר מתהר ואומר שזה לא כלי אלא שברי כלי, והחול מפריד. חכמים אומרים שזה כלי שלם. שתי אפשרויות: או שזה מאפשר לקבל טומאה אם לא נטמא, או אם נטמא ושברתי וחיברתי אותו, אז הוא בעצם כלי. בכל אופן, רבי אלעזר מתהר ואומר שזה שברי כלי, ואילו חכמים אומרים שזה כלי שלם.

מחלוקת רבי אלעזר וחכמים אמרתי כי לאלמה מודים גם החכמים שאם זה חתיכות של ברזל ושמתי חול בין חרס לחרס, זה שברי כלי. תוספות אומר שאם לא שם חול אלא חיבר את החרס אחד על השני, אז גם הוא מודה שזה כלי. כל הבעיה היא אם יש חול האם החול מחבר את זה ועושה את זה כולו חרס או שהחול עושה שברי כלים. באותו היום השיב רבי אלעזר כל שורות שבעולם למה זה טהור ולא קיבלו ממנו. ואז הוא מנסה לערבב את כל העולם ואמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נקר חרוב במקום המהמה. יש שאומרים 400 תמיים. אמרו לו: הם מביאים ראייה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי עמת המים תוכיח. יוכיחו חזו עמת המים מאחוריהם.

הלכה כבית הלל אמר רבי יהושע: הלכה כרבי אלעזר טהור. אמר: עמד על ראשי הרגלה ואמר: לא בשמיים היא. אמר הרמב"ם: שכבר ניתנה תורה מסיני. התורה ניתנה ואז אמת לא בשמיים היא ואי אפשר לחדש כל פעם אחרת. כל פעם זה יהיה זה. אתה יכול לגזרות את התקנות להוסיף אבל לא בשמיים היא. אנחנו קובעים ההלכה היוצא מן הכלל זה על ידי נביא. הוראה קשה זה לא שובר את העיקרון. אם אתה חשב לצורך הוכחת נביאה בעל באליהו, אז זה יהיה שקוטך הוא סדר הוראה קשה. יש מקום מה לכם מתרווה שהלכה כל פעם. אמר אל ראשי הרגלה ניתנה תורה מסיני אין משגיחים לבקות שכבר כתבת בער סיני מזמן אחרי רבים לעטות.

אחרי רבים לעטות לא פשוט אחרי רבים לעטות בתורה מדובר בביתים שעותים אחרי רבים. אבל לקחנו שם את העיקרון שהרוב קובע בכל דבר גם רוב פוסקים גם רוב חכמים גם רוב של דברים. עשר חנויות בסך הכל אחרי רבים לעטות זה היה עיקרון לא רק בבית דין אלא בכל דבר כולו אחרי רבים לעטות. גם הם לא צודקים יכול להיות שהם יהיו צודקים לא מעניין אותנו אחרי רבים לעטות. אבל כי זה הורגים בבית דין רק בדבר שהוא ודאי. אחרי רבים לעטות דבר שהוא ודאי דבר שהספק הולכים אחרי רבים. אחרי רבים זה אחרות כן המחלוקת היא מה זה אפילו אומר לך על ימין ועל שמאל. שמאל בכלל כל דבר אבל יש גרסה בירושלמי אפילו על דבר שהוא נראה בעיניך ימין זאת אומרת אם זה מה אובייקטיבי וראית זה אי אפשר. אבל אם דבר שאפשר לראות כך וכך אבל אם ראית שומן של חזיר ואומר לך זה זה לא בעיניך אין לי ספק. אבל אם הוא אומר אחרי רבים לעטות אם הוא אומר אחרי רבים לעטות אז תאמינו רבי אלעזר תאמינו את זה רבי אלעזר לא מקבל את העיקרון הזה. רבי אלעזר לא מקבל את העיקרון הזה. רבי אלעזר הוא נגד העיקרון שאחרי רבים לעטות. רבי יהושע אומר את זה.

מחלוקת רבי אלעזר ורבי יהושע רבי יהושע אומר ביום שנתן אחרי רבים לעטות כתבת בטח. רבי יהושע לגבי למה רבי אלעזר לא מקבל את העיקרון של אחרי רבים לעטות. אז חביר מייאל מה? חביר מייאל אומר את זה. חביר אומר שכבר ניתנה תורה מסיני מסביר מסביר מסביר איך רבי אלעזר יכול להקלע את הדבר הזה מה הוא חושב אחרי זה נלמד רבי אלעזר נקרא שמותי. שמותי יש לזה או שמותי הכוונה הוא מנודה או מבית שמאי. בית שמאי לא מקבל את העיקרון הזה הם אומרים אין מכניסים לבית מדרש אלא חכם גיבור ועשיר ובעל ייחוס. זאת אומרת לא כולם יכילו מה זה רוב רק אנשים אינטליגנטים חכמים כמו שיש הרבה פרופסורים בבית שמאי זה כולם מצביעים בבחירות צריך להצביע רק אנשים שיש להם תואר ראשון ושני. כל מסעוד המסדרות ורבי נוביץ' מטלבני יגיד עליו מה זה אז הם אומרים רוב חוכמה ולא בית שמאי חולקים על זה רק אנשים שהם חכמים. בכל אופן אז שכיחה מנתן ליליהו אמר לי מה יביד קודשבריך הוא באישה אתה מה עושה כזמו עכשיו בשעה הזאת במחלוקת אמר לו ככה יך ואמר לי יצחו לי בניי יצחו לי בניי הם צודקים הם קלטו מה שאני רוצה שתצלחי היום לדעתי כתוב מן השמיים השמיחה את קולו ועל הארץ על הארץ אתם קומים בארץ זה לא שמימים אותו היום הביאו כל תארות שתראה לפני חלק רגע מה זה המתמיים והחרוב וכל כך וכך נדרש. אמר המערשה בחידושייה הגדול ריבונו שלם אני מעיד על עצמי אני למדתי תורה לשמה מתוך הסתפקות במועט תגיד חרוב נכון מה אכלתי רק בשביל זה כל חיי היום אני לא מדבר על חי וחי במהירה.

הסיפור של חרוב ומתמיים זה הסיפור של חרוב ומתמיים. רבי יניזר או רבי ישוע? רבי ייזר או רבי ישוע? רבי יניז ו רבי ישוע? רבי יניזר או רבי ישוע? רבי יניזר או רב ישוע? רבי יניזר או רבי ישו? רבי יניזר או רבי ישוע? זה איך? לגבי, תן לך דוגמה אחרת על דבר השידש. כתוב שיעקב בנה נאש כי הוא סגר דינה בתיבה ולא רצה שהתרוננו לב. שואלים כולם, מהו נה נאש? הרי אסור לתת ביטול לפני מארץ. בחסידות אומרים, נכון שצריך לסגור בתיבה, אבל המכה של התיבה הייתה יותר מדי חזקה. הקלאפ לא מגיע לך. והדינות, שמע, לא יכול, איך סוגרים את התיבה? ככה, ברז בן איינקים הזה, לא ככה מדברים. זאת אומרת, רבי נברבא שסידר את זה, בתוך הסוגיה הכי גדולה של תרש בבי סידר כאן דרך ארץ. ועכשיו אנחנו נראה את זה, והאישה שהיא, איך אפשר היה לעשות את הארץ? לשמור על כמודו של רבי יניזר ולפסוק על חקר המדמי. אז קודם כל, בואו נראה את הרמזים שנמצאים פה, שהם הדרך לפנח את האגדה הזאת. ישנם שני ערכים חשובים, שהם שניהם ממדותיו של הקדמוך, אמת ושלום. חותמו של הקדמוך הוא אמת, ושמו של הקדמוך הוא שלום. מה עדיין כשמתנגשים, מתנגש האמת והשלום? מה עושים? האם השלום גובר על האמת, או האמת גובר על השלום? המחלוקת הזו היא מחלוקת בית שמאי ובית הלל, לכל אורך המחלוקות ביניהן. ניקח תוגמה אחת, ברב לזר שמעו אותי מבית שמאי, ניקח תוגמה אחת. כיצד מרגדים לפני הקלה? בית שמאי אומרים, קלה כמות שהיא. כלומר, רגליים עקומות אומרים, לא אומרים זה רגליים עקומות אומרים, שלה אוזניים דווקא יפות, ועיניים יפות. אבל הרגליים לא מדברים. ובית הלל אומרים, כולה יפה, קלה נאה וחסודה.

אמת ושלום אמרו לה בית שמאי ובית הלל, איך את אומרים קלה נאה וחסודה? והתורה אמרה, מדבר שקר תרחק. אמרו לה בית הלל ובית שמאי, הלוקח מכחה מן השוק. אישה שקנתה סמלה, כבר קנתה אותה, אומרת לחברה שלה, סמלה יפה או לא יפה? תגיד לה, יפה או מכוערת? לפני כן, כשהיא שאלה ומתייעצת, יש מקום. אבל אחרי זה, יפה. בעינייך זה יפה, אמרתי, זה דבר סוביוטיבי. אז ישבחנו ביניו ויגננו ביניו. והוא אומר, ישבחנו ביניו. כי התורה אמרה, לעולם תהיית דעתו של אדם מעורבת עם הבריאות. האמת גוברת, השלום גובר על האמת. כי עם האמת אפשר להכיר את העולם. אנחנו בעולם השקר. ואיך אומרים שוב בפנימיות? חותמו של הקב' אמת, לא שמו. מה זה חותם? איך מכריח חותם? אפוך. אתה כותב פה, אפוך, אמת. אפוך, אז יוצא אמת. זה לא כתוב כמו זה. תתאפך כחומך חותם. כדי להיות אמת בעולם הזה, אתה צריך לפעמים, מותר לשנות תנאי שלום. זו ההלכה. ההלכה כי בית היא לל. אהרון אוהב שלום ורודף שלום. היום אומר לכל אחד, החבר שלך זה. למה הוא לא משקר? כי באמת אתה יודע שהוא רוצה בפנים בלב. רק אתה עושה את זה ככה. ומתגשים ומתחבקים. יותר מזה. אני רוצה להיות בוטה עוד יותר. מה יותר חשוב? לומר אמת? או לחיות חיי אמת? אמרת מילה והוא הולך למות, זה נקרא לחיות? חיי אמת זה לא פחות אמת מאשר לומר אמת. אני אגיד לו דוקר בפרצוף, הוא ילך מן העולם. זה נקרא אמת. זה שקר הכי גדול. הבחור הזה, דרגם, אנחנו בחנוך, הוא גנב. אתה דרגת אותו. יש כאלה אמורות ששמרו פעם שניה, שקרן גנב. גמרת, הוא הרסת. מה אתה אומר? ילד מתוק וחמוד, זרע ישראל, בי יעקב, למה כולך אמת, כולך רוצה זה, למה עוד פעם יצא מהפה שלך דברים לא בדיוק שמתאימים ללב האמיתי שלך. כך תדבר. אתה רוצה, בוא אני אעזור לך. אני מבין שאתה נמצא במקצוע. אבל איך קורה לך דברים שהם הפוכים? שקרן? אתה נמצא במקצוע כמו גנב חיה זה. שיקרת, אבל אתה לא שקרן. הייתה בלחץ, בוא בוא נעזור לך. ככה אתה מדבר. איך משה רבנו פעם עמדנו שני שיעור. אני רוצה לך להכירו שבתוך הסלע יש מים. שהלב של אדם רעך. לא רק בחוץ. תגע בתוכו. ולכן, זה כנראה איך הם מדברים. אז קודם כל, מה עדוי כששני מתנגשים? מה גובר על מה? בית שמאי אומרים, האמת גוברת, ובית הלל אומרים, השלום גובר. כולם יודעים, כשבא הגן להתגייר, אז שמאי דחף אותו בעמד הבניין. גם המילה עמד זה אמת, וגם עמד זה הכוונה. ההנח הזה, אין סטייה מילימטר. אבל, כשנפגשו כל הגירום, על מנותון, תראו את שאלל, קרברת לבית המקדש. הוא רוצה על רגל אחד, עכשיו על רגל אחד, מחר תוריד את הרגל השנייה. אני לא מלמד על רגל אחד תורה, אליך הביתה. רק הרגל מהתנאים שלו, בוא, בלי כיפה עכשיו, מחר תשים את הכיפה. קבל אותו איכשהו. בית שמאי, האם שמיים נבראו תחילה, או ארץ נבראה תחילה? בית שמאי אומרים, שמיים נבראו תחילה. בית הלל אומרים, ארץ נבראה תחילה. ולמה אני מסכה כבהלכה כבית הלל? בגלל דרך ארץ, נוחים בעלובים, ומקדימים דברי בית שמאי לדבריהם. הייתי רב בוטשטו, רב שלחן אליהו, שהיה בשווייז, ועכשיו הליאו בשבילה תסדר כוכב יעקב, הוא אומר, מקדימים דברי בית שמיים לדבריהם, אומר להם, בבתי ליבת שמיים, אני באופן אישי עושה כמוך, אני מקדים לעשות כמוך. אבל הציבור, מה פתאום? אני מקדים כלה לעשות כמוך. אני מנסה לראות אם אני יכול לעמוד בתנאים, בגובה שאתה עושה. הציבור, לכולם, חפשה. אז איך לעתיד למורון שלך? על איך תהיה כיפה את שמיים? אני לא יכול לכתוב את זה במקום, ואחרי זה אני אסביר את זה. כותרת:

האמת והשלום בערן לא משנה, אני אומר לך, לעתיד למורון יש סתירה, ואני בא בשלום, וכל האמת שלו היא דת האמת. העולם של חסדים, העולם של גבורות, וחסדים, זה הכוונה. היא יודעת לחבר האמת ושלום. אישה זה מצד שלום, מצד חיבור בנאדם לחברו. האחות זה מצד האמת, והאישה זה מצד השלום. שוב, אחות ואמת. היא חשבה שברגע שהמציאות כולה, האטמוספירה כולה היא כבר מרקחת את… הרי בין דין קובעים בארץ השלום, אז בראש חודש, שבין דין קובעים ולא השמיים, היא חשבה שלא צריך באופן אישי להשגיח עכשיו. כל המציאות כולה היא עכשיו שרה של עמד בשלום. עצם הראש חודש. אבל היא טעתה לא. חוץ מזה צריך להשגיח גם אישי. יש אווירה וכולם זה, אבל… שים עין. כותרת:

מידת הדין והרחמים כתוב בזוהר כך, בראשית ברא אלוקים בשלום את הארץ, העולם עברה במידת הדין. רק אילו חושים העולם יברה במידת הדין לא יוכל להתקיים, לכן עמד וציירת איתו מידת הרחמים שנאמר ביום עשרות, השם אלוקים שם בארץ. שאלה זו הראשית, איפה הלכה מידת הדין? היא נשארה לעניים. עני, הוא בעצם חצי מתי. הוא שורד רק. אין לו את כל היופי ואת כל החיים, את כל הכסף, את כל הזה, אלא מידת הדין מתוחה עליו. כשהיור מוצא לתת לו ריפטה לעניין, מה היא עושה? היא רוצה לעשות רעיון בדין. חשבתי, אני בבית הזה משדרת כולה שאני רוצה לרכך מידת הדין עם את הרחמים. שוב לא צריך להסתכל לצד עליך. לא צריך, לא מספיקה. באופן כללי, גם אופן פרטי. אז כל הרמזים האלה אומרים ש… יוסף, מה היא רוצה להגיד? איזה פשרה יכולה להגיד? נגיד ארבע סוגי פשרות. כותרת:

פשרה בין שמיים לארץ לפעמים צריך את בשמיים היא. אותו רבי יהושע תוספות שואל את זה. מה אתה אומר לו? בשמיים היא? כתוב שארבעים שנה אחרי קובץ של הרבי תילהל עד שיצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אקרחיים והלכה כבתילהל. אלו ואלו דברי אקרחיים והלכה כבתילהל. בוא נגיד במילים המודרניות שלנו. אסור שהמיסטיקה תלך נגד הרציונל. נגד השכל. אבל מה אדם כשיש לנו שני רציונלים אפשר להכריע. כי עוד לא אתה יכול להסביר את זה בצורה רציונלית, אז אתה יכול ללכת אחרי השמיים. אז זה לא נקרא שזה נגד הרציונל. שני רציונלים. בשביל זה צריכים רבי. יש לך אישה. מצאת אישה. שני אנשים. שניהם יפות, שניהם טובות, שניהם עשירות, שניהם בעלי איכוס. אז איך אתה בוחר? פלסטין. אז צריך רבי שיגיד לך מי כן. אתה בסוף צריך לבחור. אלא מה אתה בוחר מי שבאשון? ישנו אחד מבעלי התחסות קראו לו רבי יעקב במרוויש. הוא חיבר ספר תורה מן השמיים שאלות ותשובות מן השמיים. בהקדמה לספר הוא מסביר איך אני אשאל בשמיים, הרי לא בשמיים מי. כותרת:

תפילין והלכה הוא נותן את ההקדמה הזאת שאיפה שזה יכול להיות. הוא מביא שני הדברים ששניהם יכולים להיות. ואני רוצה השמיים אחראה. עכשיו, ענו לו מפסוקים. למשל, הוא שאל, שמיים, רשי, רבנו תם. ענו לו מן השמיים. שמור תם, וראה ישר, כי אחרית לאי שלום. שלוש סוגי תפילים. תם, רבנו תם. ישר, זה אותיות רשי. אחרית לאי שלום, זה התחילים של השימוש הרבה. לא חשוב כרגע. שלום, קראו לי שר שלום. איך הוא הסביר את זה? שמור תם. את תם אתה מחסה. ואת רשי, הוא ישר את רשי מגלה. אחי, במנחה אתה מניח ת שימוש הרבה. וכגב, אני, שאני מניח תפילים של רשי. מה? זה כאלה גדול כאלה. בומבילות כאלה, כן. תראה לפעמים, חבל מניחים זה. שימוש הרבה זה, א', כותבים את זה פרשיות מאוד גדולות וגם מתפילים גדולות. כותרת:

קרקפת ותפילין ויש מחלוקת. האם תפילים מניחים פעם בחיים? שלמעלה בשמיים, אם אתה נענע, אם אתה קרקפת, זה לא מנח תפילים. יש שני גרסאות של רשי וריף. האם קרקפת, זה לא מנח תפילים מעולם? ואם פעם אחד הנחת, אתה כבר לא קרקפת, או קרקפת, זה לא תפילים לעולם. כל הזמן צריך, אם פעם אחד לא הנחת, אתה כבר נקרא קרקפת. אם פעם אחת לא ננחת? אתה כבר נקרא קרקפת, זה לא מניח תפילים. אם פעם אחת? פעם אחת, לא באונס. לא באונס. חכה, חכה, חכה. קרקפת, מה קרקפת? עוד תשובה על זה. פעם אחת באונס זה היה. אונס זה לא נקרא. ומזה, אני לא מניח זה. דגב, מה אני עושה? אני מניח של רשי, אבל אולי שיטות. אז פעם אחת בשנה, או אפילו בחיים, אני מניח פעם אחת של הזה. אני פעם רבנותם, פעם שמושה רבה, יצאתי את זה חובה, גם הדעה הזאת, קרקפת לא נחת תפילים לעולם. כותרת:

הלכה ורנטגן ולכן, מעבר לזה, הרב המכבד מניח תפילים, כדי שיהיה לך פועל, לא קרקפת, כדי שיהיה, תניח תפילים פעם אחת בחיים. תפילים פעם אחת. וזה גם עוזר למלחמה, כי כתוב, תרב זרוע וקודקוד. למה גד, הם יכלו להוריד את הזרוע וקודקוד, בגלל שיניחו תפילים, אז אתה מתגבר לאויבים, זרוע וקודקוד. בכל אופן, אז קרקפת לא נחת תפילים לעולם. אז, אז, אנו מהשמיים, מה עונים? עונים מפסוקים, אבל לא נגד, זאת אומרת, אפשר, אני יכול עכשיו לתת לזה גיבוי רציונלי הלכתי. אם זה נגד ההלכה, לא משלמי. אבל אם אילו ואילו דברי כל החיים, אז אתה יכול, אז יכולנו להגיד לו, יכולתי להגיד לו, אל רב לזר, איך פעם את השמיים מאיבה אחר? למשל, דוגמה אחת, מתי כן להשתמש? או, ענייני המקדש, הם הרבה פעמים על פי נביא ובת קול. שלושה הנביאים העדו על בית המקדש, דרוש ומצו על פי נביא. כאן מקום מקדש, כאן מקום מסבח. אתה הקדוש, משם, אנחנו נבוא אליך. או, בצורה שלישית, רב מייר גם כן היה אחד שאי אפשר לפסוק על החתמודו, כי לא יכלו חבריו לעבוד על סוף דעתו. היה אומר על תמי תאור, אתה כל ך גדול, אי אפשר לפסוק על החתמודו, לא כי אתה קטן, אתה כזה ענק, כזה מאיבה אחר, רב מייר לא נהרג, הוא תוכח על קליפתו זרק, והמעק מעע, הוא רואה איזה נקודת תורה, אבל אי אפשר כך לחיות. מי שעכשיו בא לבית מדרש ולא ראוי בדרך ארץ, קודם כל מלמדים אותו דרך ארץ. בית המדרש זה הקומה השנייה שבנויה. כי אם אתה בן אדם אבל לא דתי, אז אתה קומה ראשונה. אבל אם אתה לא בן אדם ואתה דתי, אז אין קומה, אתה תלוי באוויר. ועל זה הנביאים צעקו. כל הנבואות, גם כי תרבו תפילה אינני שומע, אנשים קלסקנים, מרימים ידיהם שם להתפלל, אבל ידיכם דמים עליהו, חסר לכם את הבסיס. ולכן הרביעי נביא רביעי בתורה שבעל פה, וזה נתן לך עד שנרגעו. איך אומרים, הינך היה מזהפו אבל עשה פרצוף של זה, וככה אתה נתן את הבוקס, הינך כמוך, אבל לא עם מכות כאלה. רב לעזרה גדול, כתב תורש פנקי. לכן דווקא במקום הזה, הרב יהודה זולדן הוא היה מחבר של תורש פנקי. זה נמצא כחומר לבגרות, תמורו של הכנאי הוא הכניס את זה גם כחומר לבגרות את הבנת האגדה, כדי שיהיה מחבר לזה. קיצר, זה נמצא בתוכנית של משרד החינוך.

שערי עונג וצמאות אז מה שקורה פה, כל השערים מנערים, חוץ משערי עונג, שערי צמאות, שערי דיה, שערי שיצר ושמצטער עכשיו. כל הסוגיה, אמרתי לך, למה? כל הסוגיה שם בתוך שערי עונג, כי אני רוצה לומר, תקשיב הסיפור הזה זה לא משהו סתם דרך אגב. אני רוצה לספר לך סיפור כל המסגרת כדי לומר לך, איך אתה לומד תורה. כולם, החסידים, מספרים את זה. האדמו"ר האמצעי רואה את הבן שלו לומד, ואומר, הילד שלך בוכה. אם אתה שומע את הילד בוכה, הוא אומר, לא תורה שלא גורמת לך ליהודי לשמוע את הילד בוכה זה לא תורה שולחת תורה. התורה אמורה לעשות אותך יותר עדין, יותר מקשיב, יותר זה, יותר מתגייס לצבא.

הקשר בין אמת לשלום זה הסיפור את זה, מה שאדם חילוני וגוי מבין, אתה לא מבין, זה לא תורה. אתה רחוק, אתה מנותק, אתה קורא משהו סתם, אתה וירטואלי. לא ללכת לזרעת אחריך בלחמה, בגלל כל מה אתה עושה. בית המקדש נחרב בגלל שלא ידעו מתי להתייחס נכון לאמת ולשלום. מדליה העדיף את האמת על פני השלום, השלום על פני האמת, ולחי בן התפלס העדיף את האמת. אותו דבר, זה אותו סיפור. הוא אומר, אין לי לה תורה, גם תורה אין לה זה שלום מלא. הסיפור הזה הוא החיבור של, מבחין האישה שיודעת לחבר. אישה היא מרקכת את מלחמה ואת שלום. הגברים עושים מלחמה, האישה עושה שלום והיא אימא שלום. וגם הופיעה אותו סיפור עליה בגמרא, גם כן היא זה אחד נוצרי שדיין בן דב היא רמזה לו, עשה קיצר, שלחה לו למראה הכל בהדינות. היא לא אומרת, רמזה לו שם איזה רמז אי אפשר להגיד לא בפרצוף של בדיוק הסיפור איך אומרים את האמת? איך אומרים את האמת? אם לשמור על כבוד השני איך? לשמור על כבודו של השני ברב גזר הגדול.

דין נדרים ובת המדרש ואגב, כן, הגמרא בשום משפט בסוף מסנדרין הם באו אליו על ארץ דבאי. באו קצת מזה איפה הייתם עד עכשיו? התחמקו חשבו שהם מתרפפדו, לא, בן קיצר אז הוא אמר להם משהו רבי שעומר הוא תר הנדר אז תתנים אותו כי מי שלא נדר, למשל אדם שאימץ בנדויו אז סוקלים את קברו ושמים אבן על העונו הוא אומר, חבר'ה, זה בסדר ולכן אפשר להפטיר אותו לבית המדרש הוא תר הנדר הנה זו דוגמה ובסוף חייו מבינים, אני לא יכול ומחלום יש שם, הוא לימד בית המדרש הוא אומר, הוא תר הנדר ובסוף חמיו, הם באו אליו ונוצר איזה שיח שאומר, בל, נלגנו אתה מצטרף אל החפר ולכן רבי עידן עשית, אתה יכול להכניס אותו במשנה הראשונה זה בעצם רבי אליעד זו שבכלל היה בגיל מאוחר מאוחר חזר לאבא של אורכנוז מכל הסיפור של השדות ושאתה התחלת עם רבי יוחנן שהיה אבו בקדר רבי אליעד זו, פרק 1 כן איי, קם לראש שלך נאי חיצר את זה, כן.