פעמים רבות אנחנו רואים את הקשר בין שאלת הגשמים לבין המקום של ארץ ישראל. השולחן ערוך פוסק שאפילו אם ארץ שלמה צריכה גשמים, הם לא שואלים גשמים בברכת השנים, אלא בשומע תפילה כמו יחידים. זה מבוסס על הגמרא בתענית, שם בני ננווה שאלו את רבי כיצד לנהוג והוא ענה להם שהם כיחידים ושואלים בשומע תפילה.
דין שאלת גשמים היה מקרה מעשי בתקופת הראש, שבו הגשמים נעצרו ולא ירדו כל החורף. הראש הציע לשאול גשמים עד שבועות, כי באשכנז עיקר קיום התבואה הוא על ידי הגשמים שבין פסח לעצרת. למרות זאת, הציבור לא קיבל את דעתו והמשיך לשאול גשמים בשומע תפילה בלבד. הסיבה לכך היא שבני חוץ לארץ נחשבים כיחידים ולא כציבור. זה מסביר מדוע אין תענית ציבור בבל, כי הם לא נחשבים ציבור אלא אוסף של יחידים. גם הלל לא נאמר בחוץ לארץ, כי הוא נאמר רק על נס שנעשה בארץ ישראל לכלל ישראל.
הגדרת ציבור ויחידים הרמב"ם מסביר שבמקומות שבהם הקשמים נדרשים בימות החמה, כמו איי הים הרחוקים, שואלים את הגשמים בשומע תפילה. למרות שהוא מציין שזה נראה שקר לשאול גשמים בזמן קיץ, הוא מסכים שבשומע תפילה ניתן לשאול. התעניות מותאמות למקום שבו זה קורה, ולכן הם יכולים להתענות כשהם צריכים גשם.
תעניות וגשמים הרמב"ם מדבר על תעניות במצב שבו אין גשם, ומסביר שהתעניות מותאמות למקום שבו זה קורה. הוא מציין שזה שקר אם הם לא יתענו כשהם צריכים גשם, אבל הם יכולים לשאול גשמים בשומע תפילה. ירכות תפילה זה מה שנקרא בנוסח בסדר התפילה שחז"ל תקנו. הם נתקנו לפי ארץ ישראל וזה הולך ככה בכל העולם. אם צריך, מבקשים כיחידים, אבל לא משנים את נוסח התפילה לפי הצורך של אותו מקום, כי הוא נתקן לפי ארץ ישראל. יש הסבר מעניין נוסף להסבר שאמרנו שהציבור זה בארץ ישראל, שזה ההסבר המרכזי. אבל יש פה עוד הסבר מעניין למה אנחנו לא נתקן לכאורה את הדבר ההגיוני הזה שהם יבקשו מתי שהם צריכים. יש מדרש שנקרא משנת רבי אליעזר והוא כותב את הדבר הבא: אפילו בני מזרח ואיי הים צריכים לגשמים בתקופת תמוז אינם שואלים את הגשמים אלא בעת שארץ ישראל צריכה להם. עכשיו שימו לב למה. שאם תאמר ישאלו בעת שהם צריכים להם, אפילו אם אותה חמה נמצאו רואים את עצמם כאילו הם בארץ שלהם, אלא היו רואים את עצמם כאילו הם באכסניה. מה זה אכסניה? כאילו הם מתארחים, ולבם מכוון לארץ ישראל ושאלתו בעונתו. אם כן, אחד שואלים את הגשמים ושומע תפילה, הכל יחיד ויחיד בעצמו הוא אומר.
הקשר לארץ ישראל זה דבר מאוד מעניין. תשמע, אם אתה תיתן להם שברכת השנים שלהם זה בקיץ ואתה יודע שהם צריכים, הם התחילו להרגיש טוב עם זה שהם בחו"ל כאילו זה המקום שלהם. הם שואלים גשמים לפי המקום שלהם. ואומר המדרש, באו חז"ל ואמרו לא, לא. אנחנו רוצים שאתם כל הזמן תרגישו שזה לא המקום שלכם. המקום של ישראל זה בארץ ישראל. אתם גרים שם בסדר, לא יודעים עכשיו אם אתם יכולים לעלות, לא משנה, אבל תדעו לכם זה לא המקום שלכם. אל תרגישו שם יותר מדי טוב. ולכן אם אתם צריכים, בסדר, כמו יחידים, תבקשו, אבל לא שזה כבר יהיה כאילו כבר בנוסחת תפילה אתם תרגישו יאללה, אנחנו סידרו לנו כבר זהו, זה המקום שלנו. זה קצת מגניב. אני חושב שזה מרוב כאילו אני מתאהב להרגיש טוב ולשמוח בברוקלין ואנטוורפן וכן זה הדרך במקומות שבהם גם יום היהודים עדיין לצערנו עד מרגישים טוב ממשיך שם. המדרש אומר ככה: מפני מה להשתתל יעקב אבינו ניסה את עצמותיו במצרים כדי שלא ישבו השבטים במצרים ויאמרו אילולי היא ארץ קדושה ונגבר בה יעקב אבינו. הוא מזמיר על פי זה למה יעקב אבינו אמר להם הרי הם גרו שם והתבססו שם וכנראה ידעו שהם הולכים להיות שם עוד איזו תקופה. והבא מתרתר את כל המשפחה, את כל זה, מסע שלם בלגן שלם, ויקבר בארץ ישראל.
מעלת ארץ ישראל גם יש הסברים נוספים על המעלה של ארץ ישראל, ייקבר בה וכו'. אבל הוא הביא כתובים מעניין. הוא אומר, אם היה נתיבה במצרים היה נהיה אומן 2 כן, היה כאילו וואו יעקב אבינו, תראו, הוא אמר להיקבר פה כנראה יש פה איזה עניין אולי גם קצת קדוש המקום הזה. וככה הם מתחילים להרגיש כאלו שאתה אומר לו, יעקב אבינו רוצה שהם תמיד ירגישו שהם גרים שהם זמניים, שזה האכסניה שלהם זה לא המקום שלהם. הוא אומר אני הולך להיקבר שם מחזק מאוד את אותו הדבר. ופה הוא מביא עוד מקור ככה ממש שתי מקורות מאוד מעניינים שמביא הרש"ר הירש כותב ככה על אותו דבר והמשך חוכמה עוד יותר חזק. יעקב חי 17 שנים במצרים בוודאי הוא ראה מה רב כוח היחזו בה. כתוב וישבו בה מה יחזו בה מה רבה השפעתו על בנם. הנה כבר החלו להמיר את הירדן בנילוס ובשיעתם במצרים חדלו לראות גלות. אכן הייתה סיבה מספקת להפציר בהם ברצינות כה חגיגית לבד יקברו במצרים. ישראל הולכת מול הדדם הישנה והאמיתית. זה היה סיבה מספקת לומר להם רצונכם ותקוותכם לחיות במצרים אני אין רצוני גם להיקבר בה. אני אפילו להיקבר ובטח לא לחיות שאין לי ברירה הייתי עכשיו במצרים 17 שנים ולא הייתה לי ברירה היה רעב בארץ אבל אני לא רגשן אני לא רוה לחיות פה אני לא רוצה אפילו להיקבר פה.
נוסח הברכה עכשיו עוד משהו אחד לגבי נוסח הברכה. אנחנו בנוסח הברכה אומרים בנוסח של אשכנזים. תכף נראה משהו מהנוסח של הספרדים. נוסח של אשכנזים לא יודע אם זה אצל הספרדים זה עוד כל מיני דברותה לטבע ויתן ויתן הרבה מסבנו מטובה סיפור קצת ספרדים סבנו מטובה כשאני מטורט דיבר אחר כן לא כל כך משנה כי המילים המשמעותיות לסבנו מטובה על המילים האלה נגיד את כל נראה לי שאין פה של יום חול יש פה ערבית למוצאי שבת יש פה ערבית למוצאי שבת כן אז בסבנו מטובה הוא ברח שנתנו כשאני מטורט דיבר אחר כי אתו ומתי ואתה מברך השנים וכולי. אז בסבנו מטובה על המילים האלה בסבנו מטובה אומר הראש ולא שמעתי ולא ראיתי מעולם בקור 11 כי אם בסבנו מטובך וכי על הקב"ה ולא על השנה. הראש היה קשה לו זה לא נוסח נכון בסבנו מטובה מה זאת אומרת הארץ זה הרי מבחינה גשמית אננו לא מבקשים עכשיו כאילו שנהיה עשירים או משהו אז מה רוצים פה מה האדמה מה יש בה אז הוא אומר לא צריך לגרוס בסבנו מטובך כאילו בסבנו מטובך זה פנייה לקב"ה שייתן שפע וכולי אבל הגר"א בנוסח וככה גם בכל נוסחי תפילה בסבנו מטובה וכי על ארץ ישראל ולא מטוביך ממש ככה הגר"א מדגיש בניגוד לראש הוא אומר לא צריך להגיד בסבנו מטובה. אז מה באמת ההסבר על הדבר הזה? אז יש הסבר מאוד מעניין אבל קודם כל יש חיזוק גדול על הדבר הזה כי הגמרא בברכות אומר שיש ברכת אבינינו למי שלא יכול להתפלל את כל ה-18 אז הוא מתפלל תפילה קצרה. מה זה התפילה לא תפילה קצרה אלא קיצור של כל הזה אבינינו שמלנו את דעת רכך ומולת לבבינו להירתך וזה הצלח לנו להיות גאולים ורחקנו למחובינו שימו לב ודשננו בנאות ארציך. בעצם פה כשהחז"ל היו צריכים לבחור שלוש מילים כדי לתמצת את כל ברכת השנים מה אמרו איזה מילים לקחו קחו את המילים ודשננו בנאות ארציך זה מחזק מאוד את זה שאנחנו באמת מבקשים בנשמעה מטובה מבקשים על הארץ. אז מה באמת יש בארץ? בספרי רבי אומר בחירותה בלבד הוא דורש ועל כל הארצות הוא דורש נאמר להמתיר על ארץ לא איש להסביר שוא המשוער מה אתה רוצה לומר ארץ אשר השם אלוהיך דורש אותה כביכול אין דורש אלא אותה ובשביל דרישה דרישה של דורשה דורש כל הארצות אימה ארץ יסתרש אותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף. זאת אומרת באמת האמת יש פה מקור שצריך להוסיף אותו שהוא מאוד חשוב תמיד מזכירים אותו שאבא חומר על מרקדת מיינט שלוש על מרקד גגלה והתנובת הדב על ארץ ידע טובה ורוחבה לאבא תנו לכל פי הזבוע מטובה לאכול מפיריה על הזבוע מטובה אז אבא חומר שהפירות בארץ ישראל הם קדושים ועד שהאדמה קדושה אז הפירות הן קדושים ולכן מבקשים מזבוע מטובה זה לא הצד הפיזי עכשיו שיהיה לי פה תבואה ופירות ואני אהנה מהפירות האלה אלא בארץ ישראל למעשה השפע שיש בארץ ישראל הוא יוצא גם על הפירות ולכן בעצם כשאנחנו אוכלים את הפירות של ארץ ישראל אנחנו בעצם פוגשים את הקדוש ברוך הוא ולכן לא צריך להגיד וסבנו מתובך וסבנו מטובה והמטובה עצמו זה דבר חיבור לשפע אלוקי. עכשיו השפע האלוקי שראינו במקור הזה שראינו עכשיו שפע אלוקי על ארץ ישראל הוא למעשה המקור של השפע לכל העולם כולו לכן כשאנחנו מבקשים שיהיה פה שפע בארץ ישראל זה בעצם זה בקשת שפע לכל העולם. וזה מתחבר לנוסח הברכה אצל הספרדים, איך אומרים הספרדים ורבי פני תבל וסבא את העולם כולו מטובך. מי זה תבל? אז תבל רשבי מביא בישעיה תבל היא ארץ ישראל שהיא מטובלת במצוות הרבה וגם במקור 16 תראו רגע שרשבי אומר תבל זו ארץ ישראל למה נקרא שמה תבל כי היא מטובלת בכל שכל הארץ עוד יש בזו מה שאין בזו ארץ ישראל אינה חסרה כלום שאמר לא תכסר כל בה דבר אחר למה נקרא שמה תבל השם תבל שבתוכה זה תורה שבגויים אין תורה מכאן שהתורה התבלין שבתוכה בראתי לו את שערה בראתי לו תורה תבלין אז הפירוש השני הוא שבארץ ישראל יש תורה התורה נקראת תבלין תבל זה תבלין אבל ההסבירה הראשונה הוא שארץ ישראל היא מטובלת בכל הדברים רואים את זה גם בגאוגרפיה ארץ ישראל יש לך מדפר יש לך חרמון יש שם ממש אתה יכול להיות בשני מקומות בארץ כאילו היא פער של עצום במזג אוויר ובזה מדהים כאילו והערים והגבעות והימים וזה ממש מקום קטן אבל מאוד גם מבחינה הבשטית בין אירופה לאסיה לאפריקה ממש ככה זה מקום מאוד מרכזי שבעצם מחבר את כולם קשור לכולם אז ארץ ישראל מאוד מרכזית מטובלת ו ואז יוצא אם מסתכלים על נוסח הברכה הרבה פני טבל מסבע את העולם כולו זאת אומרת זה מה שכתוב שהשפע לעולם עובר דרך ארץ אשר השם אלוהיך דורש אותה תמיד אז ארץ ישראל זה המקום שבו השפע האלו הוא כתוב בקביעות מי שם בעצם הולך ומתפזר לכל העולם לכן כמו שאנחנו דואגים גם לכל העולם אז אנחנו בברכת השנים מאוד יפה הנוסח הזה שאומר הרבה פני טבל זה ארץ ישראל לפעמים טבל נראה כאילו טבל ומלואה זה נראה כזה זה נראה כזה משהו אב לא טבל זה ארץ ישראל אני חושב שגם יש כאלה שמסבירים את זה על הפסוק להשם הארץ ומלואה טבל ויושבי בה כי הוא על ימים מסדה זה מדובר על ארץ ישראל שהיא נמצאת על ימים יש לה ים התיכון יש לה נער פרט נחל מציין ראינו בחסד לאברהם שאומר שכל מי שעולה לארץ חייב לעבור דרך או ים או נער זאת אומרת הוא תובל בעל כוחו הוא נתהר לפני שהוא נכנס לארץ ישראל ובכל כיוון שהוא בא עולם המזרח ועובר את הפרט עם הדרום הוא חייב לעבור דרך נער גדול שזה אומר לטבל גם התיכון כמובן לא מדבר על זה שבאים בעוניות מטוסים על כל מקום שעובר הוא עובר דרך מים אז השם הארץ הוא מבא טבל ויושבים בארץ ישראל כי הוא על ימים מסדה את ארץ ישראל אז רצית לטבל וספר את העולם כולם מטובך כי בארץ ישראל יש שפע שהוא בא על ידי הפירות אנחנו מבקשים סבנו מטובה שאנחנו רוצים להיפגש עם הפירות האלה של ארץ ישראל עם הטוב הזה של ארץ ישראל ולפי הפירות בדרך זה כל העולם כולו מקבל את השפע ובוא מה שאמרתי קודם זה נמצא במקור 18 לא לפי הסדר אז תראו יש שם מנוחן מפיריה ונזמן מטובה ואין לו ראש אין לחמוד הארץ בשביל פיריה וטובה אלא לקיים המצוות התלויות וככה עתור אומר שלא להגיד בבקשת מאין שלוש לא להגיד מנוחן מפיריה ונזמן מטובה אומר הבא אחתמה על מקדושת הארץ הנשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה שוכנת בקרב הארץ ואלכן ניחה שאנו מכניסים בברכה זו בנוחן מפיריה ונזמן מטובה כי באחידת פירותיה אנו נזונים מקדושת השכינה ולכן גם במאין שלוש נוחן מפיריה ונזמן מטובה גם בפרקת השנים אנחנו אומרים נזמן מטובה לא מטובך מטובה ונחשים עם השפע הירוקי דרך הציוט הגשמית ומכאן כל העולם כולו בזרת השם מקבל את השפע בזרת השם שנזכה לגשמי הברכה ונתכוון.
