חנוכה והחיבור בין חול לקודש בחנוכה, אנחנו מתבוננים על החיבור בין החול והקודש. החוכמה היוונית, עם כל הטוב והאמת שבה, אינה שלילית לחלוטין. חכמת הטבע והפילוסופיה שיצאו מיוון פיתחו את השכל והחיים של האדם, והיום אנו מכנים זאת מדע. השאלה היא כיצד התורה מתייחסת לחוכמות אלו. הרב קוק, בקובץ א' פסקה תף תף כף, מסביר את היחס הזה. הוא מציין כי לעיתים אור התורה נמצא במקום רחוק, כאשר חלקים יסודיים ממנה מוצאים ממנה.
הקשר בין תורה לחוכמה הרב קוק טוען שאין מחיצה גדולה בין התורה לחוכמה. כדי להבין את התורה, יש לדעת כמעט את כל המדעים. לדוגמה, רפואה כלולה בתורה, כפי שמופיע באגדות הש"ס. החוכמה מובילה להכרה ולאהבת אלוהים, ולכן היא כלולה בציווי של "ואהבת את ה' אלוהיך". הרב קוק מדגיש שכל חוכמה היא אור אלוהי, וההבדלה בין התורה לחוכמה הכללית היא שאלה גדולה.
החוכמות כחלק מהתורה הרב קוק מעלה את הרעיון שכל החוכמות הן חלק מהתורה משתי סיבות: מעשית ורוחנית. מבחינה מעשית, יש לדעת את החוכמות כדי לקיים את התורה, כמו במקרה של רפואה או חקלאות. מבחינה רוחנית, ידיעת המדעים מביאה לאהבת השם, כפי שמסביר הרמב"ם. יש להסתכל בעולם ובתורה כדי להגיע לאהבת השם. הרב קוק מסביר כי כדי לאהוב את השם, יש להכיר אותו דרך העולם והתורה.
ההבדלה בין תורה לחוכמה הרב קוק מתאר כיצד ההבדלה בין תורה לחוכמה נוצרה בעקבות כתיבת התורה שבעל פה. כאשר הכל היה בעל פה, החכמים דיברו על הכל, כולל נושאים מדעיים ורפואיים. אך כאשר רבי יהודה הנשיא כתב את המשנה, הוא היה צריך לצמצם ולכתוב רק את הדברים החשובים ביותר. כך נוצרה ההבחנה בין תורה לחוכמה, אך הרב קוק מדגיש כי החוכמות עדיין מהוות חלק מהתורה. זה כתוב איפה שהוא כל מה שרמתי לספר יש? זה כתוב איפה הוא כל מה שרמתי לספר יש? לא, זה הבעיה. זאת אומרת, צריך לחפש אותם במקום רחוק. מה זה מקום רחוק? אז אתה עכשיו, אתה הולך, אתה כביכול עכשיו הולך ללמוד רפואה, זה כאילו לומד חול עכשיו, כביכול סתם באוניברסיטה, ואתה הולך ללמוד חול. זה הבעיה. זאת אומרת, צריך לחפש אותם במקום רחוק. מה זה מקום רחוק? אז אתה עכשיו, אתה הולך, זאת אומרת, אתה כביכול עכשיו הולך ללמוד רפואה, זה כאילו לומד חול עכשיו, כביכול סתם באוניברסיטה. עכשיו אתה צריך כאילו להחזיר את זה לתורה, כן? בעזרת השם, כשאתם תהיו המרצים הבאים באוניברסיטה, אתם תיכנסו ללמד רפואה, או ביולוגיה, או פיזיקה, תגידו החוכמה, זה הכל חוכמה אלוקית. מה שאנחנו לומדים פה, זה חוכמה אלוקית, זה יצא מהתורה. עכשיו אנחנו מכניסים את זה חזרה לתורה. אנחנו נלמד את זה, אבל אנחנו בכל דבר נסתכל, איך זה תופעה אלוקית, מה המשמעות של זה, למה זה נברא ככה, מה זה אומר מבחינת התורה, איפה יש לזה משמעויות בתורה. כאילו אתה תחבר את זה כאילו, זה יהיה חלק מהתורה בסוף.
החיבור בין תורה לחול אבל היום כאילו, בספרייה, אתה לא עושה עכשיו ספרייה פה עכשיו, שם ספרי פיזיקה, ביולוגיה וזה כאילו, כי עכשיו כרגע התורה, אנחנו עוד בהשפעה של הגלות. אז התורה, זה המשנה והגמרה, זה מה שאנחנו מכירים, זה התורה, הדברים האלה הם כאילו בחוצה, אבל זה לא נכון, זה לא אמיתי. עכשיו הרב קוק בפסקה, שכבר לא נספיק לקרוא אותה עכשיו, אבל רק אני, אולי משפט אחד, תראו בלמטה, הפסקה האחרונה, באורות התחייה, פסקת תט"ו, כאילו אומר שכוח ישראל גדול, נשמתו מהירה. עכשיו תעברו לשורה השייה, אז ההתרחבות לצד החול, לעינוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית, לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם, לספרותיהם, התגברות עוז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם, ומסוגלים להרחיב את אור הטוב. מי שחשך האור, דילגתי שורה שתיים, מי שגלתה השכינה, מי שנעדקו רגלי האומה מבית חייה, החלה צמצום להיות נדבא, ואז מה קרה? כל עוז חילוני עלול להיות לרועץ, כן הוא מפחיד, כל יופי טבעי עלול להפיל את אור הקודש והצניעות, כל מחשבה שלא נתגלה במחנה ישראל, יכולה להרוס את האמונה, כל שמינות קטנה, מביאה לידי ביתה, לידי ביתה. מכאן באו העצב והסיגוף, הכדרות והפחדנות, וכל אלה, יותר משפעלו על החיים הגשמיים, פעלו על החיים הרוחניים, רוחב המחשבה, תרופת ההרגשה, עד אשר יקיצקץ, שכל קורא יגיד, הרחיבי מקום העולה, בריאות משכנתי החייתו, אל תחסוכי, העריך ימי תרעיך, כי ימינו שמאל ופרוצי וכו'. הוא אומר, הרב קוק, אנחנו עכשיו חוזרים דור הגאולה, אנחנו חוזרים לארץ, כל זה היה תוצאה של הגלות, ואז הצורך לכתוב את התורה, ולצמצם את התורה, ואז כל הניתוק הזה, והיציאה של החוכמות החוצה. עכשיו חזרנו לארץ ישראל, אפשר להתחיל להחזיר, אפשר להתחיל לפתוח, אפשר להתחיל להתרחב, ולראות בזה תורה, לא כל הזמן להיות במתח הזה. אז נכון, זה לא תהליך שקורה ביום אחד, כמו כל הגאולה, שהיא כמעט כמעט. ולכן זה לא, לא יודע, עכשיו פתאום בישיבות, סדר בוקר, יהיה פיזיקה, סדר צוהריים, יהיה ביולוגיה, אז זה לא ככה. כיוון שאנחנו, קודם כל בתורה עוד לא מלאים, אז מה עכשיו, נתחיל להתמלות עם החוכמה, שהיא הרחבה של התורה, אנחנו תורה עוד לא יודעים, אז צריכים עוד תורה, אבל באמת, בשלמות אנחנו צריכים לחבר את הדברים.
לימוד תורה וחוכמות אתה כאילו לא מסיים קודם, את מה שהוא יודע, ואז. כן עכשיו תראה, זה לא, אתה ציים את כל התורה, אתה יכול גם ללמוד 120 שנה, ולא, לא תגיע לשום דבר אחר. אז הכוונה היא קודם כל, קודם כל, ברור שהבסיס הוא תורה, בסוף התורה, שם האלוקות מופיעה בצורה הכי נקייה שלה, בצורה הכי עמוקה שלה, הכי פנימית שלה. אז לכן, חמש למקרא, בין עשר למשנה, לגמרה, אתה קודם כל נכנס, כן עם כל העומק של התורה, מתורה שבכתב, ועד כל ההתפתחות שלה, וכל העולם האמוני, והרוחני, והמוסרי, וכו' וכו'. אבל, לאט לאט, אתה מתחיל לחבר לזה, את הדברים האחרים, והם נהיים חלק, הם לא, הם לא, לא סותרים, הם לא נגד, הם, זאת אומרת, זה עסוק להיכשר דברים, וכו', כן, כן בהחלט, בטח. זה מה שאמרתי קודם, כשאתם, כאילו, הדור שלכם, שכבר זה הרבה יותר טבעי, ופשוט לעשות את הדבר הזה, אז אתם תלכו, נגיד שמישהו ילך פה, לא יודע, ללמוד איזה מקצוע, כביכול של חול, אבל הוא יגיש לזה אחרת, ויגיד אני לא רק בא פה, עכשיו ללמוד איזה משהו חול, אז אני דאג עצמי, שיש דברים שיותר קשה לראות בהם את האלוקות, ויש דברים שיותר קל לראות בהם את האלוקות. כן, אני עומד על גוף האדם, וגוף האדם אני יודע שזה מבשרי, אחרי זה אלוקה, והכול פה אלוקות, עכשיו אני לומד איך זה בנוי, אז זה יותר ישיר כזה, כן, זה יותר, לא יודע, חוקים שיש בעולם, זה ממש בצורה, דברים שהם יותר קשה לראות בהם את, אבל גם שם זה קיים, כן, אנחנו כאילו קודם צריכים לקבל את הבסיס, ואז להגיד את זה.
חיבור בין תורה למדע נכון, אבל גם הבסיס, כל הגמרה, כל מה, כן, זה אמרתי, אין איזה סוף, זה לא עכשיו הודעת שלא גמרת את כל הש"ס, את כל הזה, את כל הזד, אתה לא יכול, אבל עדיין שהאדם מונח בתורה, בצורה רצינית, גם מחובר, אוהב, רוצה, לומד, יודע, יש לו יד ורגל, והכל, בתנ"ך, במשנה, בגמרה, הוא בעניין, וזה ממשיך במקביל כבר, זה לא עוד, לא שאני עכשיו עוזב את התורה, ועכשיו אני לומד כל היום רק הדברים האלה, אני מונח בתורה, ואני ממשיך להיות מונח בתורה, כן, אנחנו מכירים, כל אחד פה מכיר מאות אנשים, שממשיכים מאות תורה בחיים שלהם, בוגרי ישיבות, או סתם אנשים, לומדים דף יומי, או דברים אחרים, לא משנה, אבל הם גם לומדים איזשהו מקצוע, זה גם לפרנסתם. אבל מה שהרב קוק אומר, שזה לא רק לפרנסה, תלמדו את זה, כי זה חלק מהחוכמה האלוקית שבעולם, תתעניין, בכל דבר, תתעניין, לא יודע, נוסחאות מתמטיות, זה לא סתם איזה מספרים, שאיכשהו יצאו במקרה ככה, יש פה איזו חוכמה מאחורי זה, אז בוא נבין את החוכמה הזו, החוכמה הזאת היא חוכמה אלוקית, אז בוא נבין אותה. אז, קיצור, זה עניין, יש פה דרך לעבור, אבל, לאט לאט, ככל שיהיו יותר אנשים כאלה, שהם ככה יראו את הדברים, ויחפשו אותם, אז ככה גם באמת יהיה, יהיה לזה יותר ביקוש, יותר, יהיה מותר לרשום, כי בעצם אמרת, שהיו דברים שישמו, אבל לא נכנסו, יהיה נגיד, לא, הדברים שהיו בעל פה, ולא נכנסו, אז מה שיהיה הרשם, אז איפה הם היום, לא, אז אני שואל, אם, נעיל רב, או, בן אמרות רחב נעיל, יצליח נגיד איזשהו לקשר, מה שנהיית, איפה הוא יהיה, או, איפה אני, יהיה מותר להוסיף, זה לא יוסיף, אתה לא תוסיף את זה, לגמרא, כי הגמרא הרמב"ם כותב, שמאז שאני חתם, התלמוד בבלי, הוא אין עליו, כאילו, לא מוסיפים עליו, והוא כאילו, המקור, לפסיקה שלנו וכו', אבל אתה, אתה תכתוב את זה בספר, מי שיגלה את זה, תכתוב את זה בספר, והספרים, כמו כל הספרייה, היא, אתה יודע, יש ספרים שזוכים להיכנס למיינסטרים של הזה, וספרים שבסוף לא, אף אחד לא מכיר אותם, כי ככה זה, זה בדרך כלל לפי, יש לציבור איזה מין סייסמוגרף כזה, איזה מין, זה לדעת מה הדברים באמת האמיתיים, שהם באמת הופכים להיות חלק מהתורה כזה, הופכים להיות חלק מהלימוד.
חוכמה יוונית ותורה זה מה שיקרה עם הדברים האלה, יהיו, יהיו ספרים שלמים, שיעסקו בחיבורים, בין ה… מה? אני לא רוצה להגיד, כי אני לא מספיק מכיר, אז אני לא יכול, אתה יודע, אני לא יכול כאילו, להגיד פה איזה משהו, חד משמעי, אני לא מרגיש איזה משהו, אתה יודע, שקורה כבר כאילו, כי גם לצערי, בוא נגיד, האקדמיה, מה שהיא נקרא, היא כאילו בסוף רובה חילונית, היא לא באה עם זה, וגם הדתיים שיש שם, הם לא כל כך מכירים את הפסקה הזאת, חלק גדול, הם לא מכירים את הפסקה הזאת של הרב קוק, הם הולכים לאוניברסיטה ללמוד מקצוע, בשביל להתפרנס, ובסדר, זה לא אסור, אתה לא עושה את זה, אתה לומד משהו, משהו מהעולם, בשביל פרנסה, כאילו, צריך שיהיה הרבה אנשים, שיבואו כאילו עם הראש הזה, ויחפשו את זה, ויתחילו לחקור את זה, ויתחילו ככה לחפש, ואז, ואז תהיה תנועה כזאת של חיבור, אז בסדר, חלק מהתהליך של הגאולה, שהוא קצת ארוך ורנוקל, זה לא קורה מרגע, איך אתה מעביר, עד פעם שנה של גלות, אה לא תחסר אותם, כאילו בימי השנה, אתה תסגור פערים, יש לך פה חתיכת פער, גם זה כיוון, שהוא, ואז אפרופו מה שהזכרנו בהתחלה, כאילו חוכמה יוונית, וכל זה, אנחנו לא, זה לא באמת מאיים עלינו, כתוב בכל הספרים, כתוב שהבעיה הייתה, שהם רצו להיכנס לאכל, כאילו אתה רוצה לפגוע, כאילו בקודש הקודשים, כאילו להכניס את החוכמה היוונית, ולהגיד שהיא הקודש הקודשים, תעצור, סליחה, לא, הקודש הקודשים הוא התורה הפנימית, או התורה האלוקית, האלוקות עצמה, שמופיעה דרך התורה ממש, התורה שאנחנו מכירים, אבל מתוך זה, ראיתי שהרב נראה כותב, שכתוב יפה, פתור של יפת, תשכון באהולי שם, באהול, לא באכל. אהול זה בדרך כלל, טיפה מבחוץ, כלומר זה הרחבה, זה לא הדבר עצמו, אתה רוצה להיכנס לאכל, תמיד מודגש גם בגמרא, שראינו היום, תמנו כל השמנים שבאכל, באכל, כאילו הם חיפשו להיכנס לאכל, אכל זה 65 בגימטריה, 65 זה שם עדנות, א' ד' עדנון י' זה 65, הם רצו להיכנס לאכל, הם רצו להיכנס לשם עדנות, להיות אלוקים, להגיד אנחנו אלוקים, לא אתם, וזה צריך להילחם בכל הכוח, כי זה עוקר את הכל, אבל אם יודעים את הגבולות, ומתוך זה באים לרחבת החוכמה, החוכמות שיש בעולם, הפוך, ולא רק שזה לא אסור, אלא זה מצווה, זה חלק, חלק מהתורה, כן, טוב, סיידר.
