הרב קוק מסביר ביטויים בפיוטים, במיוחד פיוטים המקובלים אצל האשכנזים בערב פורים. יש פיוט לפי סדר א' ב' שמתאר את האירועים שקרו במגילה, ובסופו מופיע הביטוי "לעשות פורים". הרב קוק מתמקד בביטוי זה ומסביר את משמעותו.
היתר מלאכה בפורים בגמרא נאמר שבפורים מותר לעשות מלאכה, בניגוד לשבת וימים טובים שבהם אסור. הרב קוק מסביר שזה מלמד על מהות אחרת של פורים, הקשורה לקדושת הגוף. פורים נחשב ליום קדוש שבו האדם נשמר מקלקול, כיוון שהוא עסוק בשמחת פורים. ביום זה, גם דברי הרשות, שהם בדרך כלל קרובים לעבירה, הופכים להיות חלק מהקדושה.
קדושת הגוף בפורים הרב קוק מסביר שהקדושה בפורים נובעת מקדושת הגוף הישראלי. בפורים קיבלו את התורה מרצון, בניגוד למעמד הר סיני שבו הייתה כפייה. הכפייה הייתה לגופים, כי הנפשות נהנו מאור העליון ורצו בתורה ומצוות. בפורים, כאשר אמן רצה לפגוע בגוף היהודי, התברר שהגוף גם הוא קדוש ורוצה בחיי הרוח.
המשמעות של פורים בפורים, החיים הגשמיים הופכים לחיים של קודש. אין צורך להימנע מפעולות גשמיות כמו ביום כיפור או בשבת, אלא כל החיים הגשמיים הופכים לחלק מהקדושה. הרב קוק מסביר שזהו מצב שבו קליפת נוגה, המייצגת את דברי הרשות, מתבטלת והופכת להיות חלק מהקדושה.
סיכום והסבר נוסף הרב קוק מסביר שביום פורים, אפילו דברי הרשות הופכים להיות מצווה, כיוון שהקדושה נמשכת מהגוף הישראלי. זה נובע מכך שבפורים קיבלו את התורה מרצון, והגוף היהודי נבדל מהכוחות הרעים. ביום זה, גם אם אדם שותה יין, הוא לא מסתכן בעבודה זרה, כי הגוף נשאר בקדושה. הוא בעצם אמר לנו: תראו, אתם כאלה, אתם אולי עוד לא יודעים את זה, אבל אתם כאלה. הגוף שלכם הוא קדוש. אני בראתי את הגוף שלכם, כולו. מי שמכיר את המבנה של הגוף, כל הזמן אנחנו לומדים בלימודים פנימיים בזוהר וכולי, המבנה של הגוף זה מבנה של עשר ספירות. זה המבנה של הגוף של האדם. הראש זה שלוש ספירות, והיד זה ספירת החסד, והיד השנייה היא הגבורה, והגוף הוא התפארת. אפילו העבר הברית שהוא העבר הכי נמוך שלנו והכי מכשיל אותנו, גם הוא נחשב דבר מאוד מאוד גדול. הוא מידת היסוד, דבר נפלא וגדול ומלא דרשות יש גם בזוהר וגם בחז"ל על המבנה של האדם. איך שם יהוד קיבבקי נמצא במבנה של האדם מלמעלה למטה ולמטה למעלה, בעברים בראש ובעברים למטה. כל המציאות שלנו זה מציאות של גיוי אלוקי. כמו שכתוב בספר איוב: "מבשרי אחזה אלוקה". הבשר שלנו הוא מספר סיפור אלוקי, ואת זה המן יודע. ולכן הוא אומר שחייבים להרוג אותם, כי כל עוד הם חיים פה בעולם, הם בעצם שמים לנו מראה מול הפנים שאומרת: אתם לא יודעים להתקדש את הגוף. אנחנו יודעים להתקדש את הגוף.
הגוף והקדושה הגרמנים בדור שלנו, כל עוד יש יהודי אחד בעולם, היטלר אמר את זה במשפט כזה: כל עוד יש יהודי אחד בעולם, אני לא זוכר מה היה המשך של המשפט שהוא אמר, משהו על עצמו או על העם שלו. כאילו הוא מאיים על העם שלו. זה ברור. הוא אומר את זה ולכן רצו להרוג את הגוף. זה דבר ראשון. דבר שני שקרה עכשיו זה כבר מלמד את עם ישראל בתת הכרה. זה מתחיל להגיד לעם ישראל: וואי, בוא נה, הגוף שלנו שווה משהו. רוצים להרוג אותנו כי אנחנו יהודים, כי הגוף שלנו הוא אחר פיזית. רוצים להרוג אותנו. הדבר השני שקורה זה האופן שבו קורה הנס. יש ניסים מאוד רוחניים, ופה הנס ידוע שהוא מאוד מאוד גשמי. הנס הזה הוא נס שקורה כולו בתוך משטעות של יין. כולנו יודעים, קוראים את מגילת אסתר. אם זה לא היה ספר בכתבי הקודש היו מצנזרים את זה. מה זה פה מלך שכל היום בתולות באות אליו? זה נורא והיום. זה ממש כאילו איך קוראים לדבר כזה ספר קודש, אבל זה מה שהיה. בתוך המשטעות של החשברוש, בתוך הסיפור הזה, יש פתאום מתגלה שם איזה קדושה כזאת שנמצאת בתוך היין, בתוך המשטעות ובתוך המקומות הכי גשמיים וחומריים. ופתאום יש הצלם מתוך כל המאורעות האלה, ועם ישראל מתעורר ופיזית גם מכה את האויבים שלו, גם כן מבחינה פיזית, כאילו נלחם ואורג אותם.
הנס והגוף ואז הם תופסים, מתחילים פתאום לתפוס שכל השנים הללו בעצם שהם לא חיו את זה שהגוף שלהם בעצם הוא קדוש והוא רוצה את האלוקות, הוא רוצה את המצוות, הוא רוצה את התורה והוא חי את זה. וזה הוא, זה מבנה שלו, וזה הדבר הכי טבעי לו. המצוות איך לחיות את החיים החומריים שלו בצורה הכי נכונה, הכי מדויקת, הכי גשמית, הכי רוחנית. וזה הולך ביחד, זה לא סותר את זה. מגלים וכיוון שזה מה שקורה שם בנס וההערה היא מאוד גדולה, הדר קיבלו במחשבי ראש קיבלו הערה של קבלת התורה על הגוף, שזה לא היה עד היום. עד היום זה היה לנשמה, מעכשיו זה גם על הגוף. אז עכשיו גם כשתקנו לקיים את המצוות הדבר הכי מרכזי שהוא תמיד מאוד מאוד מסוכן זה שתיית יין. כמו שהרב מתאר פה, ככה קראנו את זה במהירות, אבל מתאר למה שתיית יין בתורה היא דבר מאוד מסוכן. כהנים בבית המקדש, מי ששותה יין לא נכנס. אנחנו מצד אחד עושים מצוות על יין, מצד שני אנחנו מאוד נזהרים. מספרת לנו התורה על נוח מה קורה לו כשהוא משתכר ביינו ומה עושות בנות לוט שיש להן יין במערה. בקיצור, יין הוא מסוכן. ברגע שהנשמה, ברגע שהשכל יוצא והגוף נשאר לבד בלי שליטה, כל מה ששומר על הגוף כל החיים זה השליטה של השכל.
היין והשליטה השכל אומר לגוף: תיזהר, לא תפסיק, אל תאכל יותר, אל תשתה יותר, אל תלך למקום כזה כי המקום הזה מסוכן. הוא יוצר שליטה, הוא יוצר בעצם איזה מין כפייה כזאת. בעצם השכל לאורך כל השנה הוא כופה את הגוף, הוא מכוון את הגוף, ובזה הוא בעצם מוליך אותו ולא נותן לו לעשות מה שהוא רוצה. אם נותן לו לעשות מה שהוא רוצה, זה יהיה לכם מקומות לא טובים כמו שאמרנו, דברי הרשות קליפת הנוגה. אם לא תשלוט עליה, אז היא תלך לצד השלילי. אתה צריך כל הזמן לשלוט עליה. ולכן אתה חושב למה אני אוכל לשם שמים, שיהיה לי כוח, שיהיה לי זה. אתה תמיד חושב על הדברים הערכיים, על המצוות, ואת הדברים החומריים אתה מכוון לשם. אבל הנה ראינו שגם בלי שאף אחד מכוון אותנו, אנחנו מעצמנו, הגוף שלנו הוא רוצה תורה, הוא רוצה רוחניות, הוא רוצה קודש, זה מה שהוא רוצה. אז אין בעיה עכשיו שישתי יין, וגם אין בעיה שהשכל יסתלק עכשיו ושלא תהיה את השליטה הזאת שבדרך כלל קיימת לאורך כל השנה, והכל יהיה בסדר. כי הגוף שלנו בטבעו הוא כזה, הוא קדוש. ולכן גם שלא יהיה לו את היין, אז הוא לשם הוא ילך, הוא ילך למקום הטוב, הוא ילך למקום של הקדושה שנמצאת בו. ואז תתגלם הדרגה הרבה יותר גדולה מיום כיפור, עם כל השבתות והימים טובים ששם אנחנו צריכים לא לאכול ולא לעשות מלאכה ולא ולא כדי להיות רוחניים, ופה אנחנו רוחניים בשיא הטבעיות, בשיא זה כי זה אנחנו הפנימיים, זה מגלה את מי שאנחנו בפנים. כן, אז זה מה שהוא תהיה פה, אבל ביום הזה יש גם בית לטבעות החדש. עצם הכלי מזוכך, הגוף מזוכך מאוד, הוא יכול לקבל אור שמחה גדולה ולא יתבטא. ועוד אפילו אם יסולק אור השליחה, כוחות הגוף בעצמם כבר קדושים הם ושומרים מכל רע ומדביקים את עצמם לשלימות האמיתית שבאור גדול מלך חיים. וכן המצווה הזה פסומי וממשיך אור גדול על ידי זה כמובן בדבר האריז"ל. אז מי ששותה רק לדעת איך לשתות להכיר את עצמך. יש גם כמה עצות מאוד פשוטות, בטח יודעים אותן יותר טוב ממני, כן להיזהר ככה לתת לעשות את זה לאט לאט בשלבים. יש כאלה שרוצים שזה יקרה מהר, אין סבלנות היום לדרך ארוכה, אז ישר מכניסים ככה איזה משהו ככה עם 40% על כול שיאיפ אותך. אבל אני יודע לפעמים מה שזה עושה זה באמת הגוף לא יכול, גם הגוף פיזית לא יכול, זה גם או אתה נרדם או שזה צריך ככה לאט לאט מבוקר להתחיל או להרבה יותר מדי ענות לעשות זה ככה בהזב תוך כדי זה גם קצת לאכול וככה שלאט לאט באמת השכל יצא לאט לאט הוא יצא ואתה ככה באמת שמח ומתגלה כל הפנימיות שיש לך בתוך הכל יוצא החוצה ומתגלה. אם זה בשמחה ואם זה לפעמים בכאב על עם ישראל ובבכי שהוא בכי רוחני כזה, הוא בכי לא עצוב, הוא בכי טוב, הוא בכי פנימי כזה עמוק של מה שהנשמה מרגישה ועכשיו זה יוצא ככה דרך הגוף. אז ביום הזה זה מושך אור מאוד מאוד גדול השטייה של היין כמו שכתב האריז"ל ואולי דה מסתפינה ומר הרב ואומר שהייתי מפחד נראה לי דה אבדה בכל הימים שטול אי התפלל מי ששטוי אסור להתפלל בכל מקום ביום הזה הוא למצוותו בכך לא מטרי זולת שיקור גמור שצריך להיות עם המצוות. אנחנו עושים את תפילת מנחה בשתים עשרה וחצי ויש מצב כבר להגיע לתפילת מנחה כבר קצת מבוסמי ורק להיזהר לא להיות כבר במצב של שיקור גמור כי אז גם אתה לא יכול להתפלל כאילו כבר אחד שכבר לא לא כבר זהו מה שנקרא לא איתנו הוא כבר צריך להחזיק אותו הוא כבר לא כבר באמת לא איתנו אז הוא גם לא יכול להתפלל וגם הוא לא יכול לקיים סעודת פורים אז להיזהר לא מוקדם מדי לעשות את זה אבל מצד שני זה חלק ממצוות היום כבר מתחילת היום אחר כך בסעודה זה הולך ומתגבר.
קדושת הגוף בפורים אז אומר רב קוק מותר ביום הזה להתפלל בעיקר מפקד מן תפילת מנחה ולערבית של סוף הזה זה כמובן תפילה שאתה הכי מבוסם כבר בסוף הערב בסוף היום תפילת ערבית זה לא ש אלא אם תתנתם מאלה שמתפקחים מהר אבל אם אתה שתית ככה משמעותית אז בדרך כלל אתה עוד לא התפקחת בערבית אבל זה בסדר אומר רב קוק כל עוד אתה לא שקור גמור ואתה מחזיק ראש ככה אפילו בצורה זה אתה עכשיו יודע שאתה מתפלל ומתפלל זה המצווה היום זה לא מטריד זה בסדר זה חלק מהעניין ואז הוא מסיים ואומר אבל ביום הזה כוחות הגוף גם כן מקודשים לשמיים והאור חופף עליהם בכל גווני בכל מציאות האור נמצא ועל כנסת לומר דהיינו תמה דמלחה לא קיבלו עלי ובפורים זה מה שאמרנו שבהתחלה את כל זה הוא רוצה להסביר את המילים לעשות פורים שכתוב שם בפיוט לעשות מלאכה בפורים למה דה כי היום אין הגשמים מתנהגים מתנגד הרוחנים על כן בכל יום טוב שיקר התכלית עלי הוא שיקר התכלית של כולם הוא שיהיה מקרא קודש נהנג על השם לא ייתכן להיות עסוק במלאכות חות שהן שייכות ללט מלאכות במעל מדי איטליה כן פה זה עוד מושג שחשוב לדעת אותו למה בשבת יש לט מלאכות למה טט מלאכות למה טט בערמית לט כללה מאיפה הגיעו המלאכות האלה מהחטא של האדם הראשון לפני חטא האדם הראשון לא היה צריך בעולם להתאמץ לא על עשיית אוכל ולא על עשיית בגדים ועל עשיית אורות כל הדברים האלה היו כבר מתוקנים נמצאים בתוך המציאות וכתוצאה מהחטא הכל ירד ואז צריך להתחיל לעשות את כל הפעולות של חורש זורע וכולי כל הפעולות של תופר ואורג וטטם כל מה שקשור לבגדים ולאורות אז כל המלאכות האלה הגיעו מעולם הכללה שבת ביום טוב רוצים לחזור לעולם הברכה אז אכן לא עושים את המלאכות הללו ובפורים מה שאין כן היום שנהפכה הכללה להברכה אפילו עסוק במלאכה שם הוא מוצא את אור הקדושה כי נפל הקיר התח תפל עלי שיח קודש והשרה קיטרין ומסאווין נשברו בחד הזקיפה דסרת בני אמן עשרה קטרים תמיים נשברו בעמוד אחד שבו היו תלויים עשרה בני אמן זאת אומרת עשרה בני אמן הם בעצם כנגד הספירות של הקדושה יש עשר ספירות בתומה והספירות האלה בתומה זה בני אמן שכל אחד מבטא כוח אחר מהספירות האלה וכשהם נטלו אז מה שבעצם קרה זה שהצד שלהם נהפך צד של הכללה שזה הצד שלהם הוא למעשה נפל וזה מאפשר את היכולת כבר לקדש את המציאות ואין מי שמפריע על כן האור מגולה על ידי המגילה ובין בדברים ודעת לנפשך ינעם כן אז פה גם ככה נותן עוד איזשהו מילה על המילה מגילה היא גם כן מישון לגלות לגלות משהו שכל השנה הוא נסתר מה שנסתר זה היכולת הזאת של לגלות את הקדושה שיש בגוף כי מלכתחילה היא לא הייתה קיימת ממתן תורה עד בית ראשון ועכשיו היא התגלתה בפורים היא התגלתה ועדיין במשך כל השנה כולה לכל רב אפשר להגיד אם הדר קיבלו במחש בראש אז אולי כל השנה אנחנו צריכים להיות כמו פורים כי כבר אין את הבעיה של האתנגדות בין החומרי לבין הגופני אבל עדיין לפחות עד תקופת הגאולה שבה הכל באמת מתקדש ואז באמת המציאות באמת תהיה כזאת שכל יום למה לא כל יום פורים אז יהיה כל יום מבחינת פורים מבחינה הזאת שלאמת כל חיי הרשות שלנו הם יהפכו להיות חיים של קודש אנחנו בטח הולכים לקראת הדבר הזה פה בארץ ישראל ארץ החיים ארץ שבה כל הפעולות שאנחנו עושים פה הם למעשה חלק מהגילוי של קדושת עם ישראל בארצו אבל זה נמצא ככה ברקע לאט לאט זה מתגלה אבל עדיין צריך להיזהר עוד לא גאולה שלמה אבל בפורים זה מתגלה החוצה ובעזרת השם שנצליח לקבל קדושת פורים באמת בעזרת השם
