חג הפסח | בסוד אכילת המצה | הרב שלומי

התחלתי בעזרת השם מצוות המצה שאנו אוכלים, ועל זה אנחנו רוצים לדבר. שלום עליכם. הנה ציוותה אותנו התורה לאכול מצה שבעה ימים, והציווי הזה חזר בתורה כמעט 10 פעמים. זאת אומרת שהתורה מאוד רוצה שנאכל מצה שבעה ימים. גם התורה קוראת לחג הזה חג המצות. לפי התורה, חג הפסח זה היום י"ד של הקרבת הפסח, וחג המצות זה מיום ט"ו. אמרו חכמים שבאמת אין מצווה לאכול מצות שבעה ימים, אלא יש משהו פה יותר חזק. לצד הציווי של התורה לאכול מצות שבעה ימים, התורה אסרה על אכילת חמץ. זה יותר חזק. לא רק שאתה מצווה לאכול מצה, אלא אתה אסור באכילת חמץ. התורה ציוותה שלא יהיה לך אפשרות בכלל לאכול חמץ, שכן התורה ציוותה איסור ליהודי שיהיה בבעלותו חמץ. נאמר "לא יראה ולא ימצא", שזה ביטויים שמבחינה רוחנית התורה ממש אומרת.

דין אכילת מצה וחמץ אז אפשר להבין שהחכמים אמרו שבגלל שאסור לאכול חמץ בכלל ואין לך חמץ, אז מה תעשה? אין לך מה לאכול אלא רק מצה. מצה זה רשות חוץ מיום טוב ראשון, ששם יש את העניין שאנחנו אוכלים את הבשר ואוכלים מצה. מבחינה מסוימת זה יותר חזק, כי זה אומר שכל רגע ורגע אני מקיים את הפסוק "תאכלו מצות", כי זה מה שיש באפשרותי רק לאכול מצות. למשל, מה הדבר דומה? לסוכות. ציוותה אותנו התורה שבעת ימים תשבו בסוכות. אבל אין הכוונה שאסור לצאת, אלא הכוונה שאין לך שום בית אלא זה הבית שלך. אם אתה ישן בחוץ או שאתה אוכל בחוץ, כבר ישן בבית. אתה אוכל את המושג "בסוכות תשבו שבעת ימים". זה יותר חזק כי זה אומר שגם כשאני יוצא החוצה בחג סוכות, אני בעצם מקיים "בסוכות תשבו שבעת ימים", כי כשאני חוזר הביתה, אז זה הבית שלי שם אני ישן שם אני אוכל.

השוואה בין מצה לסוכה זה מאוד דומה לשבעת ימים של אכילת מצה ושבעת ימים של ישיבה בסוכה. שני דברים מאוד דומים. התורה בעצם מבקשת מהעם ישראל לעשות פעמיים בשנה סדנה מדיטטיבית, כלומר להיכנס לעניין ולחיות אותו עד הסוף. שבוע אחד בשנה זה עניין של המגורים – לא גרים בבית אלא גרים בסוכה. שבוע אחד זה עניין של אוכל – לא אוכלים לחם אלא אוכלים מצה. יהודי כדי להיות יהודי, כדי לחיות את היותו יהודי, הוא חייב להיות שבעה ימים בתוך סוכה. אחרת, אתה לא חי נכון. יהודי כדי להיות יהודי, הוא חייב שבעה ימים לאכול מצה. זה מאוד דומה למצב בסוכה מבחינת האופי הציבורי. פה זה מה שנוגע להרגל המגורים, פה זה מה שנוגע להרגל האכילה.

מצוות אכילת מצה ובאמת אני רק רוצה להשלים פה משהו שמצד כאילו פשוטה של ההלכה, אז בעצם אכילת המצה היא רשות. כלומר, אין לך עבירה אם אתה לא אוכל מצה, אבל אם אתה אוכל כל השבוע טוטים אז בסדר. אבל כבר ראשונים כתבו וכך נהגה שהכוונה היא לא שזה רשות אלא שזה יש להם שלוש מדרגות: יש חובה, יש מצווה ויש רשות. למשל, חובה להניח תפילין, חובה לתת צדקה כל יום כמו תפילין. לא חובה להניח תפילין חובה מצווה רשות. אז בלילה הראשון זה חובה, בשלבים זה מצווה ולכן יהודים יראי שמיים אוכלים גם כאלה שלא אוהבים לאכול לחמים במשך השנה. בחג המצות יש עניין ממש גדול לאכול מצה ושיעור אכילה, ואתה מכוון את מצוות שבעת ימים מצות תאכלו. למרות שזה כאילו לא חובה כמו הלילה הראשון, אבל זה מצווה. כך שיטת הגר"א וראשונים שקדמו לו. טוב, בסדר, הבנתם מצווה לאכול שבעה ימים מצות, אבל צריך לברר את סודה של המצה.

סוד המצה המצוות הן נורא סודיות. בואי נפתח פתחים. דבר ראשון, אנחנו צריכים קודם כל לבוא ולהגיד ולשים את זה על השולחן: המצה היא מאכל שבתנ"ך לא קשור לחג הפסח בלבד. ולכן אם אני רוצה להבין בצורה אמיתית ולעומק וביסודיות את סוד המצה, אני לא יכול להסתכל רק על חג הפסח. אני צריך להבין מה קרה שם בחג הפסח, מה הסיפור שם. אבל אני חייב לפתוח את כל התנ"ך ואני מגלה קודם כל דבר מדהים: המצה היא לחמו של בית המקדש. כלומר, כל המנחה שתקרבו להשם לא תעשה חמץ. איסור חמור במקדש שיהיה בו חמץ. יש לנו כל מיני קורבנות, יש קורבנות בעלי חיים, אבל יש קורבן מן הצומח. איך קורבן מן הצומח? מה השם של הקורבן מן הצומח? קורבן מנחה. בפרק ב' של חומש ויקרא התורה פותחת קונדיטוריה. היום יש הרבה אנשים כל מיני אחייניות שנולדו קונדיטוריה, זה היה משהו מאוד מקובל. כל מיני עוגות מיוחדות, חמים מיוחדים. למרות שהרבה אנשים אוכלים לחם, חזרנו לזה. הרבה אנשים אוהבים לעשות לחם.

קורבן מנחה והתורה בחומש ויקרא פותחת קונדיטוריה. היא אומרת אם אתה רוצה להביא מנחה, יש לך מלא אפשרות. אתה יכול להביא מנחת סולת. מה זה סולת בתורה? קמח, חיטה. לא נחבר על זה על הסולת של הקוסמס. קמח, חיטה מובחר. יש מנחת סולת שאתה מביא קמח, שם עליו שמן. קמח סולת, מלולה בשמן. יש מנחה שאופים אותה, יש מאפה תנור, יש מחבת, יש מרחשת. זה ממש קונדיטוריה. אפשר להביא מנחה עם שמן ששמים לפני, שמים אחרי, אופים מפני, פותטים את זה פתיתים וזה נורא מרתק. כל המנחות האלה מרחפי סוג אחד, אתה לא יכול להחמיץ את המנחה. קורבני לצומח שהוא חיטה, שהוא קמח שיכול להחמיץ, אסור להחמיץ אותו. כל המנחות יהיו תמיד מצה. אפילו לחם הפנים שקוראים לו לחם, לחם הפנים שהוא מנחת הציבור הקבועה שביום השבת שמים שניים עשר לחמי לחם הפנים על שולחן הזהב שנמצא בקודש אל מול המנורה. לחם הפנים הוא מצה, אסור שהוא יהיה חמץ. לא רק שאסור שעל המזבח יהיה חמץ, כל המנחה שאתה קיבל להשם לא תעשה חמץ. כל שיעור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה להשם. מה הקשר בין דבש לשיעור? זה מרתק, אבל לא עכשיו. כל שיעור שיעור בא' לא משנה שיעורה. הייתי צריך מישהו שיגיד שיעורה ואני אגיד לא משנה שיעורה. חיכיתי לזה. שיעור לא משנה שיעורה, שיעור בא' שיעורה בעין, שיעור בלי א' בסוף. שיעורה סוג של דגן. שיעור זה קמח עם מים עשית מנה בצק. אם עשית מנה בצק והפיתה אותו, קוראים לו חמץ. אם נתת על הבצק לעמוד הרבה זמן, הבצק יחמיץ ונהיה חמוץ ונהיה בלתי ראוי למאכל. לזה קוראים שמרים טבעיים ולזה התורה קוראת שיעור. מה עושים עם דבר כזה? אפשר לאכול אותו? מה עושים איתו? מה עושים עם שמרים? מה אתה אומר? כלומר, לוקחים מעט שמרים, מעט מהשיעור ושמים אותו בתוך בצק שהכנת עכשיו. ואז בגלל שיש בו כבר את השמרים, מה זה שמרים? זה חיידקים. אז הם מציסים מה שנקרא גורמים לתפיחה יותר טובה של הלחם. כן? אתם עושים לכם שמרים, לא שם את השמרים זה פחות טוב. אז אם אנחנו יש לנו שמרים של מפעל, שמרים סינתטיים, זה שמרים. אם אתם הולכים למאפייה טובה, תגידו לכם זה לחם שיעור כי אני לחם שלא שם פה שמרים מנחותיים אלא לקחו את מה שאמרנו עכשיו לחם מחמצת קוראים לזה. זה לא קשור למנה מחמצת בתורה, ככה קוראים לזה היום. בסדר? כי כל שיעור וכל דבש ותקטירו ממנו אישה להשם. המזבח לא מקבל חמץ. דרך אגב, לא רק המזבח לא מקבל חמץ אלא בתחילת פרשת שבוע שעבר קראנו שהכוהנים כאשר הם מקבלים את שיערי המנחות, אז מה כתוב על הכוהנים? זאת תורת המלחה וכולי וכולי וכולי. הנותרת ממנה מהמלחה יוכלו אהרון ובניו ובאיזה אופן אתם הכוהנים שאתם מקבלים את שיערי המנחות? אתה בתור כהן מקבל חמץ ולא למזבח וככה אתה לוקח את עצמך ואתה אוכל אותו בקדושה בתוך חצר המקדש. איך אתה אוכל את זה? מצות תאכל בחצר אוהל מועד יכלוה לא תאפה חמץ. כלומר, גם הכוהנים עושים מזה מצות לא עושים מזה חמץ.

לחם המקדש דרך אגב, בתורה יש כל מיני סוגים של מצות. אנחנו לא יודעים מה זה חלות מצות, רקיקי מצות. זאת אומרת יש כל מיני סוגי מצות, לא כל המצות שלנו, או יותר נכון אף מצה לא נעשתה כמו המצות שלנו, אבל כל מיני סוגי מצות. העיקר שהקמח לא תפח, לא יחמיץ. בסדר? וכן למדתי מכאן שהלחם הקדוש הרי אם בית המקדש פסח כל השנה, אם בית המקדש יש רק מצה ואין חמץ, אז אני הבנתי. הבנתי שהכוהנים משרתי השם ישראל לא אוכל מפעל לנוחות. נוחות זה רק כוהנים. הכוהנים משרתי השם מזונים מלחם. איזה לחם? מצה. אז אולי יצא יפה אולי אנחנו בחג המצות אוכלים מצות כוהנים. זה מזכיר לי משהו כי אגב אתם זוכרים איך התחיל פסח? היה שם לילה סדר. הלילה היה לילה סדר הראשון פסח מצרים. אתם זוכרים ששמו דם על הפתח של הבית? הראש כהפה שתי המזוזות שמו דם על הפתח והם הקריבו קורבן לבית. מי היה הכהן של הבית? הבכור שנבחר אז. הבתים של עם ישראל הפכו בליל יציאת מצרים לבתי מקש. כהן זה גם מה שהציל אותם. מה זה המקדש? מקום שהוא מוצל מהמוות שפגע למצרים. אז אפשר להבין ואכלו את המשר בלילה הזה אצלי אש המשך הפסוק זה אצלי אש ומצות על מהורים אכלו. זה מקדש, אתם כוהנים. ולכן עכשיו אני מבין למה מנקים את הבית לפסח? אולי כי הבית משתדרג והוא נהיה קצת מקדש. מהו תנקת המקדש? מילה אתה חי אוהב לחיות בלכלוך אבל עכשיו הבית שלך הופך למקדש אז אל תחילים לנקים רק בגישי לחמץ. יש כאלה שצוחקים על אנשים שהם נקות את הבית אומרים אבק זה לא חמץ. מה פתאום? זה בית מקדש! הם צודקות. זאת אומרת אולי לא יודע סתם אני רואה שלחם המצא הוא לחם שקשור לקודש.

אכילת מצות בתנ"ך אבל זה הרבה יותר מזה. אם אנחנו נעקוב ולחפש את המצאות בתנ"ך יש דבר מאוד ברור. יש דבר מאוד ברור. תעבור על כל הפעמים שאכלו מצות בתנ"ך. מי אכל מצות בתנ"ך? פעם אחת זה בית המקדש, זה הבנו. פעם שנייה זה בחג הפסח, הוא פסח אכלו מצות ברור. אבל מי עוד אכל מצות לא בפסח ולא במקדש? תמיד זה אכילה של מלאכים ותמיד המלאכים האלה הם אורחים. אורחים מלאכים. בוא נעבור על כל אוכלי המצות בתנ"ך. אוכלי המצות הראשונים היו והנה שלושה אנשים ניצבים עליו אברהם ונפוגש את האורחים. מארי שלוש שי כמחסורת לושי ועשי אוגות. עוד מעט נסביר למה המילה אוגות בתנ"ך זה מצה. אוגה בתנ"ך זה מצה, לא אוגת שלוש קומות של חתונות שעוברת מחתונה לחתונה עד שמתפוררת איפשהו, אלא אוגה של האוגה של התנ"ך זה מצה. נסביר בהמשך. בסדר? אני יודע שכבר שנים לא ראיתי אוגה כזאת. פעם לאוגות כזאת. אברהם הופה מצות אוגות לאורחיו ותוך כדי השיחה איתם מתברר שהם מלאכים. תראי את הסיפור שם. הם אכלו ואז אמרו מה קורה עם אשתך? עוד שנה היה לה ילד והיא צחקה כי אמרה מה זה? באו פה כמה שלושה ערבים אומרים לי יהיה לך בן זה ארבעה אלכים ואז הקב"ה אומר לאברהם הקב"ה אומר למה אלכים? למה זה צחקה שרה? ואז פתאום אברהם מבין שזה מלאכים וגם שרה אחת לשתיים ערבים. בסדר זה לא קשור לסיפור רק אני אומר שהאורחים הפכו למלאכים אכלו מצות. טוב אחרי שהם כבר הכנעים שהם מלאכים הם הלכו ללאות כבר הצלות כתוב מפורש ומצות אפה איך כתוב שם? לא משנה ומצות אפה והיו אוכלו. גם לאות עשה מצות לאותם מלאכים זה המלאך המלאכים אומרים מה הסיפור הבא של המלאך שאוכלו מצה? כולם יודעים גדעון שופטים גדעון יושב לו גדעון חובת חיטים בגת פתאום הופיע איש מכובד מעל הגת הוא אומר לו היי גדעון השם יהיה לך גיבור החיל גדעון אומר איפה השם? לא נכנס לזה ואז גדעון אומר לו אני רואה שאתה אדם נשוא פנים חובד אתה הורח שלי אני חייב להביא לך אוכל רץ הביתה וביא גדי מסכים לקרוא על פסח ולביא מצות ואז המלאך נוגע במצות מצות עולות באי שמקים לגדי פתאום הוניה מלאך גדעון אומר וואו זה מלאך אורח שהפך למלאך כמו אצל אברהם ארינו אורחים מופחים למלאכים ואוכלים מצות יש עוד שני אנשים שאכלו מצות בטרח זה כבר יותר מסובך אבל זה סיפור חובה הסיפור על אליהו הנביא מה אתה אומר? אליהו הנביא הוא אדם או מלאך? גם וגם אדם שנהיה מלאך כי כרון כל הצדקים הופכים למלאכים אבל לא יותר מתי הוא הפך מאדם למלאך? כשהוא אכל מצות איפה הוא אכל מצות? בואו נראה הרי אם אליהו הנביא לא יודע אם אפשר להגיד את המילה הזאת זה המילה יפה קצת מיועש של ארץ ישראל אחרי שהוא עשה את הדבר הענק הזה של אשם הוא האלוקים בערך קרמל אז הוא מתברר לו שאיזוול עדיין רודפת אותו ואז הוא בורח ואז הוא הולך רוצה את כל ארץ ישראל והולך לה באר שבע מניח את נערול באר שבע אולי את הציצה של נערול מניח את נערול באר שבע והוא הלך במדבר מי באר שבע זה המדבר גבול הארץ הנושבת זה באר שבע מדען שקיעת שמונה והיית באר שבע המשכת באר שבע דרומה ויצאת מארץ הנושבת הלכת למדבר והוא הלך במדבר דרך יום והבא בישב תחת רותם אחד ואישה את נפשו למות ואומרה ואתה אשם כך נפשי ואישקב ואישן תחת רותם אחד אישן במדבר כמו שאתה תעשה אישן תחת רותם אחד בסדר והנה זה מלאך נוגע בו והוא אמר לו קום ויאבט והנה מרעשותיו עוגת רצפים זאת מצה תזכרו עוגה זה מצה עוגת רצפים רצפים זה גחלים מצה על גחלים וצפחת מים והוא אומר ויוכל וישת ואישה והשקב ואישה אומר לך שם שנית והגע בו והוא אומר קום לכל כי רב ממך הדרך והיה קום ויוכל עוד מנה מעוגת רצפים והשתה שתראו איזה פסוק חשוב וילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלוהים חורב זה לא כל כך ארבעים יום אני לא יודע כאילו מה אולי הוא הסתובב אבל הוא הולך ארבעים יום עד הר האלוהים חורב ואם הוא אכל בדרך לא כתוב וילך בכוח האכילה ההיא אני לומד מכאן שמי שאוכל מצה אחת מהשניים זה או מלאך שהופך לאדם כמו המלאכים של אברהם המלאכים של אודו והמלאך של געון או שאתה אדם והרגע שבו אתה הופך למלאך זה הרגע שבו אתה אוכל מצה כי מכוח האכילה של המצא ההיא שהוא אכל את הפעמיים מסכימי לי לסדר שאנחנו אוכלים מצה פעמיים. אחד מצא ואחד דפיקומן. אחרי שהוא אכל את האכילה של המצה השנייה שלו, אז הוא בכוח האכילה ההיא הלך ארבעים יום עד הר חורב. זה מזכיר כמובן את משה רבנו שהיה בהר חורב ולא אכל ולא שתה ארבעים יום. אותו דבר כאן, והוא עשה את זה מכוח המצה, אליהו הנביא. אז אני מבין שמי שרוצה להפוך למלאך צריך להיות יכול למצוא. תראו מה זה מלאך? משרת של השם. האם אני יכול לקרוא לכהנים מלאכים? במידה מסוימת כן, כי הם משרתי השם. אז שאני מבין משרתי השם, כהנים ומלאכים אוכלים מצות ויש לך כאן מה שנקרא שיקוי הפלא. אתה יכול אם אתה מלאך שנוגע בארץ נהיה בן אדם, אתה אוכל מצות. אם אתה בן אדם שאוכל מצה יכול להיות שתהפוך למלאך. האמת שיש עוד סיפור אחד של מצות שמישהו וכל בתנ"ך אני לא יכול להסביר עם אותו הוא ממש קשור. שאול באינדור אצל בעלת האוב, הארוחה האחרונה שלו שממנה הוא יצא אל רחמתו ואל מותו לער הגלבוע נגד הפלישתים הרשעים. הערומים שכבר לא היו ישאו לרבה צבא, כבר עברו לדוד המלך הרבה חיילים. הוא נלחם לבדו למרות שהוא ידע שהוא הולך למות. ערב לפני כן הוא ישב אצל בעלת האוב ופגש את שמואל ברוב, ושמואל אמר לו מחר אתה ובניך עמי. זה לא כמו להגיד למישהו מחר אתה הולך למות, זה להגיד למישהו מחר אתה הולך למות איתי, למעלה במקומות גבוהים. אתה מחר תהיה מלאך, איתי נחיזתי. ואז הוא אוכל מצות והוא הולך אל הקרב ומת ובכוח אכילת המצות הוא הולך למלאך.

הקשר בין מצה למלאכים אפשר להגיד את זה. זה בדיוק, אבל שאול היה אורח היחידי של אול היה פה אורח זה אליהו, נכון? כי המלאכים שלהם היו אורחים, המלאכים שלו, אצל אותם אורחים אצל גדעון זה אורח ושאול הוא מתארח, רק אליהו לא מתארח. אבל מה זה אורח בכלל? מרשמה זה אורח, המילה אורח מלשון עובר אורח. מה אפשר להגיד על אליהו הנביא שהוא הכי הכי הכי עובר אורח? זה מה שנביא לאדם שאתה לא מוצא אותו בשום בית, הוא תמיד בדרכים, הוא תמיד נבנת. אז אני עכשיו מתחיל להבין שמצה זה אוכל של אנשים שנולדים בדרכים, שהם בהליכה, שהם בתנועה, לא אנשים שיושבים בבית בנחת. זה מתחיל לחבר אותי לסוג של המצה. בואו עכשיו נבין נכנס קצת לקולינריה של המצה מהצד הקונדיטורי של המצה. שימו לב טוב, מה הסיבה הפשוטה שהמערכים בתנ"ך מאכילים את אורחיהם במצות? הסיבה הפשוטה מאוד כי לחם הוא לוקח הרבה זמן. אני לא יכול לבוא לאורח שלי ולהגיד לו וואו, אל תשכחו אורח זה לא כמו אורח שלאורח היום. אורחים מסכנים, אתה מזמין אותם הם צריכים לארגן את הטיג, לארגן את האוטו. אנשים מעדיפים להארח או שהם יתארח או שהם מעדיפים לבית נוסח חסד האורחים הסמכה זה נגמר מהגח? זה לא אורחים ש התנ"ך אורחים של התנ"ך זה עוברי אורח.

הכנסת אורחים ומצה הייתי אומר שמה שדומיון להכניסת אורחים זה שאתה לוקח טרמפיסטים, אתה נוסע באוטו, אתה נהנה לשמוע פודקאסט טוב כמו אברהם אבינו שנהנה לדבר עם הקב"ה ופתאום איזה בן הציונות הדתית או חרדי שאומר לו תפגוש לפעם רוצה לך טרמפים. וואו יש לך עכשיו ביטוי, אתה רוצה להמשיך לנסוע גם במהירות של האוטו זה גם כיף חיות לבית לדשמוע משהו, אבל יש פה אורח אתה צריך לזכר באברהם אבינו ששם ברקס הקב"ה לא רק שניה אחת כמו שאומרים יש לי פורחים לקח את הנתיב הימני שבר את כל המהירות זה כל התוכנית של הווייס מעלה את זה בתקווה שתרביסטים יומינו מסים לא נעים לא לדבר איתם צריך לעצור את כל הזה בסדר זה היום הייתי אומר לצוות הכנסת אורחים קצת קצת עובר אורח טוב יש הרבה גם כשאתה מראה חבר תמיד זה תמיד זה מלחמים בקניבו וגם בטח כל האנשים שאין להם לא באתי להקטין מה שאפשר לעשות היום אפשר הרבה הכנסות אורחים נכון זה גם לא כי יש גם עולים חדשים שאין להם משפחה יש מלא דברים גירים לא חסרים רק אני אומר אם אתה בא אז אם עובר אורח בא אליך ועכשיו לא לא רק שנייה אחת תשב אני מבחין להפות פה לחם לחם זה המון זמן זה בצק זה תפיחה זה הפייה ארוכה לא חץ שתיים כמח מים לישה רידוד למה רידוד כיוון שאתה רוצה שזה יפה מהר אם זה שמן אם אתה עכשיו יש לך לחם תפוח ושמן אתה שם אותו בתנור חמש דקות אז בסוף מה יש בפנים? יש לך בצק יש כאלה שאובים בצק אתה לא אוכל בצק כן? אז אתה צריך להירדד וכשאתה מירדד מה יוצא? יוצא עיגול כי עיגול זה לא עיגול שמורה למתמטיקה אבל עיגול הכוונה שאתה מירדד נוצר עיגול באופן טבעי זה עוגה ראשון עיגול וזה דק ואתה לא צריך שום דבר אתה צריך גיחלים אתה שם את זה על גיחלים אתה צריך שזה לא יהיה רטוב מדי הישה לא תהיה רטובה מדי היא תהיה עם קצת רטיבות ואז היבשות שלה אתה שם אותה על הגיחלים שלוש דקות שלוש דקות הופך קצת מדכא אותה מהשם מתבקבה ואתה אוכל זה חם, זה במיידי עוד שעה וחצי אין לך מה לעשות עם זה זה כמו אלה שקונים פיתות בערב פיתות קונים רק בבוקר אם אתה קונה פיתות בערב זה לא טעים יש עם שעה שעובר ככה מקסיקנים זה לא טעים זה רק עם עכני מים וזהו עזותים על זה ודוי מסינה יש להם מערכה שנקרא פטיר התרום של מצב במיום קודם של פטיר היה וזה עכשיו תבינו משהו נוסף אז קודם כל זה ברור למה אתה מבין לאורחים מצב משום שאתה צריך להיות מה שנקרא לעשות זה במיידי לא עכשיו להתעכב ויש כאן משהו נוסף המצות זה לחמם של נודדי הדרכים רואי הצון משום שאדם כשהוא יוצא לדרך אין לו תנור שני דברים אין לו אין לו זמן אתה בדרך אתה בתנועה אתה לא יושב במקום אחד וגם מה אתה סוחב איתך תנור בדרך מה פתאום המצב לא זוקק את שום דבר רק צריך שיהיה לך כח ומים ולא צריך זמן זה בעצם הלחם הפשוט הדל הוא דל כי אין לו את ההטפחה ולא מכניסים לו טעמים רבים אלא הוא פשוט ודל קצר בזמן מהיר והוא בעצם תמיד יהיה מאכלם של האנשים שלא מתפנקים שנמצאים בתנועה מתמדת שנמצאים בהליכה זה לחמם של רואה עצון כמו שאמרנו לעומת המתיישבים שספונים בבתיהם ויש להם תנורים גדולים זה האופי של אכילת המצא מה שאוכליה המצא אבל הדבר הזה יש לו משמעות מאוד עמוקה

המצה כמאכל נודדים קודם כל כבר הבנו הבנו את הסיפור בעצם יש לנו תמיד פוגשים את המצא כנתון, אברהם מכין מצאות במקדש אוכלים מצאות והסברנו הסברנו את ההיגיון שכך שאורחים אוכלים מצאות שאורחים אוכלים מצאות אבל היה לנו שום סיפור על מצא הסיפור על מצא סיפור שעוסק על מצא זה הסיפור של יציאת מצרים יש מה לדייק בוא נכנס לפסוקים ונראה מה קרה שם בדיוק אבל רואה שם משהו מאוד מעניין למרות שאומרים לאב ישראל בראש חודש ניסן או לא יודע קל מפני אתם תתכוננו בלילה אתם צריכים לאכול בשר אוכלים מצאות מה אתם צריכים למרות כל האחרנות האלה יציאת מצרים התרחשת וזה לא ברור למה שנים ניסיתי להאמין את הפסוקים האלה יש לי כל מיני תשובות אבל השאלה יותר יפה מהתשובה למרות שאב ישראל כל כך מתכונן ליציאת מצרים משהו קורה ברגע של יציאת מצרים שהוא הפתעה אין מה לעשות אם אתה קורא את הפסוקים הראשונים של יציאת מצרים יציאת מצרים מתוארת כגירוש פתאומי דרמטי אני אקורא לכם את הפסוקים לפי המנגינה שאני שומע בהם ואי בחצי הלילה והשם יקע קול בכור וכולי ואי יקום פרו לילה ואו חול עבודה ואי יקרא למשהו לארון קומו שאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל הולכו איבדו את השם כדבריכם גם צדכם קחו ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כאמרו כולנו מתים כלומר יש איזשהו לחץ אדיר ביציאה ואז קורה פסוק שהוא ממש לא ברור והאיסה העם את בצקו תרם יחמץ משארותם משארת זה קערה של בצק משארותם שרורות ושימותם על שכמם וישו מלישראל מרמסי סוקוטה ויופו את הבצק שרוצים ממצרים אוגות מצות כי לא חמץ כי לא יחמיץ כי גורשו ממצרים ולא יכולו להתמעמע וגם צדה לא עשו להם חברה מה נשגר את זה לא ידעתם שרוצים מי טוח כאילו ברגע האחרון איפה הנעליים שלי חוץ משהו ברגע האחרון ולא הספכנו להכין לחם אין להכין לחם קחו את הבצק וצאו קחו את הבצק ורוצים טוב אבל בדרך הם תנורים ויופו את הבצק שרוצים ממצרים אוגות מצות כי אני עודד דרכים ואני כבר לא יושבי קבע אני לא מציין בבתים אם היא יכולת להיפעוט אז עושים מצות זה כאילו הסיפור של המצא אז זו חידה עצומה כאילו מה זה עבר לזה שהם עפו מצות בשביל קורבן פסח בתחילת הלילה ואחר כך אמרתי לכם שכל פעם שאוכלים מצות אוכלים פעמיים אליהו הנביא אוכל פעמיים אנחנו אוכלים פעמיים הם אכלו פעמיים אכלו בתחית הלילה ואכלו ויצאו ממצרים ומצאו את עצמם עם בצק שלא יחמיץ שמופיעים אותו בדרך כי אני עודד דרכים כי הולכים דרכים מה אני מבין מכאן יש מילה מאוד יפה בעברית קוראים לה החמצה זאת אומרת ש צריך מי שמתאר את זה יפה זה הנביא יושע שהוא אומר קריא שאני אמצא את זה הנביא יושע מדבר בהקשר מסוים עם המלאכות ישראל אבל יושע יושע כן רק רגע כן מצאתי מוחשב טוב סתוקים פה לעזרים כתובים בצורה די מסובכת שעון הביא קשה מאוד להחמיץ את העיסה לתת לה להפוך לחמץ מבשל נחמצה זאת אומרת שהמצא בעצם היא לחמם של האנשים הזריזים אלה שיכולים לקפצה תוך 7 דקות אתה צריך להיות בחוץ מוכן למסע אז אם אתה דואג לצ'וקולוקים אתה לא תהיה מוכן אז אפילו אם אתה לא תהיה מוכן ואתה מוכן לקבל שעה ביציאה אכפת לך תהיה לך צ'וקולוקים לקבל שעה ביציאה זה לא נורא אבל אם אתה עומד לפספס את הרכבת של עם ישראל מי שיחמיץ את העיסה יסיד את הרכבת של עם ישראל יכול להיות שהאנשים האלה שלא אולי זה לא כל העם ישראל אולי זה רק אנשים שלא כל כך חיו בטוחים ולא כל כך האמינו אולי זה דווקא אנשים כאילו הקטני אמונה וברגע האחרון הם הבינו שלא יש מצר של עם ישראל אני לא מוכן להפסיד אותו ואני ארץ בלי נעלה עם החוצה העיקר לרוץ עם עם ישראל בלי לסדר את עצמי פת במלח תאכל נרץ זה חלק מהתיאור שמתואר כאן הסיפור של המצאה כלומר יכול להיות שהמוצא אולי המצאה בונה משהו באדם שנותן לו זריזות נכם החמץ הופך אותם לאנשים יותר מדי כופעים מכירים את הביטוי? כופעים על השמרים לקפוא לעצור על השמרים כלומר כאילו אנחנו תופחים תופחים על כל זה והמצאה הופכת אותנו לאנשים יותר מלאכיים מה זה מלאכיים? זריזים כמו אליהו הנביא שהוא רגע אחד פה ורגע אחד שם כמו מלאך שבא משם והולך לכאן שהוא בדרך שהוא לא יושב על המקום שלו ויושב ויושב ויושב לנוע להיות בתנועה ולשבור על המקום אתה חייב לאכול שבעה ימים מצאה כי אתה חייב להיות בנוי מהמזון הזה של הולכי הדרכים אז גם כן מזכיר את הסוכות כי גם סוכה זה לוותר מצאה וסוכה זה ויתור מצאה זה ויתור על הלחם המפונק המעודן הערך המטובל המטובל הבנתם? וסוכה זה לוותר על המיטה הנוחה עם הקרית והשמיכה לוותר על המזגן על הארבע הקירות החזקים על השקט של הבית ויצאת אל הסוכה החוצה להיות בתנאי סדאות אני השבוע הכי קשה לחיילים בתירונות זה סדאות נכון? הכי מבאס ילם כן אתה אוהב את השטח גם אתה אוהב היית מעדיף לישון על מיטה נוחה כן אבל אתה חייב להיות מסוגל לישון בחוץ על אבנים וקוצים ואם אין לך את זה אתה לא יכול לשייך לעם ישראל אתה לא מחושל מספיק אז פעם בחצי שנה נכנסים לזה שבוע של מצא שבוע של סוכה עד כאן הסברנו פשוטו של מקרא אבל צריך להתקדם לפנימיות של הדברים ולשאר חמישון ישיבה אז אני ר אגיד לכם בקצרה בצורה מאוד קצרה עכשיו אני מבטיח שיהיה שיעור שני אני אסף לא עושה את זה עוד לא קראתי את המדינה אבל זה מה שקורה אין כאן כזה יש כאן כזה לא מחכה כי יש פה כבר נטוש אין פה מה אתה הולך להבין איך אתה תביא עכשיו מה בזבזות זה הכל האיש התלוי לא נשאר דיון בשביל זה אוקיי אני חכה אני חכה נגיד בקצרה אני אסביר משהו שעזור מסביר על המצא ויש לזה הרבה דברים בעבר כתבתי חובות יכול להיות שמישהו רוצה להשלח את זה במיל יש לך את זה אני מבטיח ואני אלך בכוח הכי להאהב היה היה זה השתל איזה גרסה עתיקה שתלו דברים הרעיון זה נשאר את הדבר לפני שנה בערך ראיתי סרטון של נתנה לרינסון שבאמת אומר ממש דברים דומים כדאי גם לראות את הסרטון שלה מאוד נחמד תודה רבה דביר גם אחיי צירו הישיבה וגם מביא ניסית את זה מהר כאילו אתה אכלת מצא עכשיו כאן יש לנו את לחם החמץ המצרי זה דבר מדהים יש חוקרת אכל בעולם העתיק קוראים לה דוקטור טובה דיקשטיין תסתכלו באינטרנט היא כתבה מאמר מטורף וגם פרופסור זוהר אמר בספרו על הדגן חמש שנים על הדגן מביא שבעולם העתיק מצרים הייתה ענקית הלחם הם שם פיתחו את כל המאפייה המצרית זה משהו מדהים זה מטורף זה ברור שההציעה ממצרים תסומה לידי הפרידה מהלחם עוד דבר שלא אמרתי לכם זה לא מופיע בזה כי זה מתחדש בחיים לחם החמץ המצרי ואז עם ישראל הקבש בוכה אומר לו אוכלו מצות עם הקורבן בבית כמו כהנים יוצאים מתביישים יוצאים והם רע עליה להפות מצות כי יצאו כי לא היה זמן יצאו מהי כל הסיפור הלא ברור הזה ולכן עם ישראל יוצאים מצות אוכלים מצות אוכלים מצות עד שגרורו המצות באמצע חודש שיער עם ישראל אומר אין לנו לחם בסין ואז הקבש בוכה אומר איך קוראים לחם מן השמיים מן קוו תקופה לא ארוכה שאכלו מן קיבלו תורה משה הרבנו עולה לקבל את התורה ואז משה הרבנו 40 ום מה הוא עושה לחם לא אכלתי ומה אם לא שתיתי ומה אם משה הרבנו אכל אין דבר כזה לא לאכול כל הניצורים ניזונים יאשב מה הוא אכל ניזון מזיב השכינה משה הרבנו חוזר לעם ישראל עם ישראל נשאר לאכול מן את המן הם אוכלים עד הכניסה לארץ ישראל מתי נכנסו לארץ ישראל מתי נגמר להם המן מחורת הפסח ואז מה נשאר להם לאכול איך הם אכלו את הארץ הם אכלו אותה מצה כי הם אנשים היו בחג המצות אכלו מצה ורק במימונה הראשונה בהיסטוריה הם אכלו לחם חמץ אבל לא של מצרים אלא ארץ ישראלי טוב אז יש לנו כאן בעצם עלייה אומר הזר המקדוש בעצם החמץ הוא הלחם זה פי פירוש הרמק זה החמץ זה הלחם של עולם העשייה המצה זה הלחם של עולם היצירה המן זה הלחם בעולם הבריאה וזי בשכינה זה בעולם העצילות כלומר הקב' ברוך הוא פותח את ידיו ונותן לאדם חיות מה זה החיות הזאת פותח את ידיך ומסבירה לכל חי רצון החיות זה הרצון של מי של השם, שם רוצה אותי הרצון שהשם רוצה אותנו מתלבש במן המן זה לחם הבריאים, לחם שמלכה שרדיזמים בו זה לחם שאתה ניזון בו ואתה יכול להשיג את השכינה לכן עם ישראל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן המן מתלבש המפגש הראשוני זה המצא כי מה זה המצא? זה המפגש הראשוני של הרצון האלוקי המחיה שמתלבש בתוך העולם הזה אבל בלבוש דק מאוד לבוש של המצא הוא לבוש דק מאוד, למה הוא לבוש דק מאוד? מכיוון שאין פה הזמן לא עושה את שלום אין פה טעמים, המצא זה לחם עוני, לחם עני לחם לא טעמים, זה לא מורכבות המצא זה גם לחם שלא נתת לה מים, לפעולת פולותם מה פועלים המים? מים באים במפגש עם חומר, מה הם עושים לו? מתחילים תהליך של חימוץ, זה תהליך של תסיסה, פירוק יצירת חידקים, יצירת תהליכים זה בדרך כלל כלכול עצרת את כל התהליך הזה זה ממש כמו שמה מקבל תאומה רק דבר שבא במגע עם מים. המצא כביכול זה הרצון שעוד לא בא במגע עם מים. המעשה שהאש מחלה את המים, האפייה מלחם החמץ, זה כבר הרצון האלוקי שנכנס לתוך העולם הזה. אחר כך אנחנו נמצא תמיד ככה, עם ישראל במדבר הוא במדרגה מלאכית לגמרי, הוא נקלון מאמן. אבל אתה לא יכול לאכול מהמים אם לא אכלת לך מצות. המצות זה ההתארות מלחם המצא של החמץ. לחם החמץ המצרי זה התארות, ואחרי שעם ישראל ניזום למצות, אז הגוף שלו כבר מתחיל להיות יותר קליל, מלאכי, ואז הוא יכול לפגש עם האמן ואז הוא יכול לשמוע את קול השם בהר סיני.

הקול של הר סיני כי הסיבה שאנחנו לא שומעים את קול השם בהר סיני זה לא חידוש. הר סיני זה קורה עכשיו. אז למה אני לא שומע את הקול של הר סיני? כי יש לי גוף. אני שומע שמת, אבל בתוך גוף. אבל אם הגוף שלי יהיה רוחני כמו הגוף של אליהו הנביא, שהוא אוכל מצות ואז הוא חזר, הוא עולה ברכב אש ובסוסי אש בסערה השמיים. רכב אש זה הגוף, סוסי אש זה הגוף. הגוף זה רכב הסוסים, ואני שמה יושבת על הרכב הסוסים. אליהו הנביא הגוף שלו נהיה אש, הוא נהיה מלאך. גם אני רוצה להיות מלאך, אז תוכל למצוא את שבעי הימים ואל תגיד אני לא נותן לדיים.

ברכת המזון אתה יודע איך ברכת המזון, תוכל למצוא ואני משבר אותך שאתה אוכל לחם כי אתה מתחיל בברכת המזון מתחילת השיעור. לא יודע אם היית פה, דיברנו על הכאב הזה שפחות אנשים אוכלים לחם, פחות נשמעים ברכת המזון בעולם. אלא אם כן תחזור לעולם שיטת רבי עקיבא במסכת ברכות, שרבי עקיבא אומר: אפילו אכל שלק, מה זה שלק? ירקות מבושלים כמו שאוכלים כל המסכנים, אבל זה אוכל הכי בריא. אפילו אכל שלק, ירקות מבושלים והוא מזונו, אומר רבי עקיבא, לברך אחריו שלוש ברכות. שלוש ברכות וזה כינוי בחזת ברכת המזון. זאת אומרת שרבי עקיבא חשב שצריך לברך את המזון לכל ארוחה מסביעה.

שיטת רבי עקיבא הוא היה מזועזע כשהיה שומע שאומרים חבר'ה זה לחמנות מזונות. איזה מזל, הוא היה מזועזע מזה. יכול להיות שרבי עקיבא יגידו שצריך לפסוק את רבי עקיבא כי אנשים אוכלים אורז ושניצל וקוסקוס ועוף ומברכים בורא נפשות. קוסקוס מברכים בורא נפשות. מה, בחר כבוד קצרה? אבל היה כאן מלא אוכל. אמר רבי עקיבא, תפחו ברכת המזון. לא נפסק על חכמותו לעתיד למור, אני מניח שתפסק על חכמותו. נחזור לברכת המזון כמו שאתה מברך כל יום רביעי בשעה שבע.

שתי הלחם יש עוד דברים בגור, אבל אני רוצה לדבר מכאן. בעצם מציע שאם ישראל צריך לדבר על זה של המצע וזה לא שזה האידיאל. האידיאל הוא להיות מלאך שחוזר לעולם הזה. כן, אתם יודעים שבסוף ספרת הרמב"ם וחג השבועות יש קורבן ייחודי בשנה שנקרא שתי הלחם שעליו נאמר חמץ תאפנה. יש טקס במקדש שמחמיצים את לחמי שתי הלחם של חג השבועות. ובעצם רוצים להגיד שבשלמות של העולם לא צריך להיות ולהגיד אנחנו צריכים ללכת להפך העולם כולה מלא עונג והלחם. אבל עד שנגיע לשתי הלחם אנחנו צריכים ומסוגלים להיות הולכי דרכים שחיים מהשיר הפשוט של הלחם. נעצור כאן.