כן, אז הרב קוק בעולת ראייה מתאר מהלך שעובר על חלק משמעותי מסימני הסדר. אני לקחתי את הסימנים המרכזיים כדי לראות בפנים את הכל, אבל אין זמן ללמוד את הכל, אז אני בוחר את הדברים המרכזיים וכל אחד שרוצה ישלים. נתחיל עם הקרפס ונראה איך הדברים קשורים אליו. ברגע הראשון זה לא נראה, אבל בעזרת השם תכף נראה את הדברים. הרב מדבר על שתי סוגי אכילות בעולם: אכילה שהיא הכרחית, כלומר אדם רעב ואוכל כי הוא לא יכול לחיות בלי לאכול, ואכילה שהיא עונג. יש אכילה שהיא מילוי של רעבון ויש גם אכילה שהיא עונג. אדם אוכל לא בגלל שהוא רעב אלא בשביל ליהנות מהאוכל. זה נשמע לא טוב, כאילו מה פתאום אתה אוכל אם אתה לא רעב? אבל הרב מסביר שהקב"ה ברא את העולם עם עונג, ויש בחינה שהנהה הזאת יש מדרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר האכילה שהיא צורך הכרחי.
המשמעות של הקרפס בליל הסדר יש לנו אפשרות להגיע למדרגה הזאת של אכילה לשם האכילה שהיא תהיה מדרגה רוחנית גבוהה. הרב מסביר שהאכילה הזאת של ההנהה היא קודש קודשים וחדוות השם. איך הדברים מתחברים לקרפס? הקרפס הוא ירק שאנחנו אוכלים לפני הסעודה כדי לגרות את התאבון. במצב של צמצום החיים, אדם שאין לו לחם לא יאכל ירקות לפני הסעודה כי זה יגרה את התאבון ואין לו מה לממש אחר כך. אבל בליל הסדר, אנחנו כן עושים את זה כדי לגרות את התאבון ולהנות מהאכילה.
הקשר בין פרישות לקדושה הרב מסביר את ההבדל בין אמצע הדרך לסוף הדרך. באמצע הדרך, כמו בפרק הפרישות במסילת ישרים, אנחנו נמנעים ושולטים על הכוחות החומריים שלנו. אבל בסוף הדרך, כמו בפרק הקדושה, אנחנו יכולים לשחרר את הכוחות האלה והם יופיעו בקדושה. בליל הסד, אנחנו נמצאים בסוף הדרך ולכן יש את הקרפס.
החירות בליל הסדר בליל שימורים, הלילה משומר מן המזיקים ואין אמצע דרך. כולנו בסוף הדרך, כולנו נמצאים בזמן של חירות. החירות הזאת היא חירות על הלוחות, אדם רוחני שלא משפיעים עליו הדברים החומריים. לכן אוכלים את הירק כדי לגרות את התאבון ואין חשש שהאכילה תהיה גשמית כי ברור שהיא תהיה רוחנית וברורה בקדושה.
היחס בין משקה לאוכל הרב מסביר את היחס בין משקה לאוכל. בדרך כלל, האוכל הוא המטרה והמשקה הוא אמצעי. המשקאות מזרימים את האדם ועוזרים לאוכל להגיע לאיפה שהוא צריך. בליל הסדר, האוכל והמשקה בטיבול שבנסיעת ידיים קודש להשם יהיו לרצון ויפערו את השולחן אשר לפני השם. יש לנו חלוקה בין מטרה לבין אמצעי. זאת אומרת, כשאנחנו באמצע הדרך, אז אוכל מבחינתנו זה אמצעי. כמו שאמרנו, למה אוכלים? כדי שיהיה כוח. לא אוכלים בשביל לאכול, אלא כדי שיהיה כוח. אתה נמצא בסוף הדרך, האוכל עצמו הופך להיות מטרה. לא אוכל כדי שיהיה לך כוח, אתה אוכל כדי ליהנות מהאוכל. מה זאת אומרת? כדי לקדש את האוכל. על ידי ההנאה אתה מקדש את האוכל. כשאנחנו במדרגה הרגילה הנמוכה יותר שלנו, יש לנו מטרה ויש לנו אמצעי והם לא מתחברים. זה שני דברים שונים ובדרך כלל האמצעים לא מתקדשים. יש ביטוי שאומרים: "המטרה מקדשת את האמצעים". פעמים זה בצורה שלילית, כאילו רוצים להשיג משהו אז המטרה מקדשת את האמצעים. אבל באמת, מבחינה עמוקה, אם המטרה היא מאד גדולה וחזקה, היא מקדשת גם את האמצעים. זאת אומרת, זה כבר לא אמצעי ומטרה אלא הכל מטרה. אין אמצעי ומטרה, זה כמו טעם העץ וטעם הפרי הידוע של הרב שם באורות התשובה. אחרי החטא זה היה טעם העץ וטעם הפרי וזה שני דברים שונים. אבל במלכתחילה לא היה עץ והיה פרי שהעץ הוא האכשר והפרי הוא המטרה, אלא עץ עצמו כבר היה פרי, היה טעים כמו פרי, כלומר האמצעי היה מטרה.
חיבור אמצעי ומטרה זה בעצם משם אנחנו שואפים שהאמצעי יהיה מטרה. איך זה קשור לפה? כשאנחנו מטבלים את הקרפס שהוא אוכל ומטבלים אותו במשקל, מה בעצם אנחנו עושים? אנחנו בעצם לוקחים מאכל ומטבלים אותו במשקל. ובזה אנחנו מחברים את האוכל והמשקל, לחבר את האוכל והמשקל זה אומר לחבר את המטרה עם האמצעים וליצור בעצם מהאמצעים מטרה. אמנם המידה העליונה שתביא לידי זה הכישרון הגדול לעתיד לצאת לפועלו בכל עודו ותוקפו בעם השם, לא היה אפשר כלל שתהיה נקנית כי אם על ידי הזיכוך שקדם. על ידי קור הברזל של העבדות והמרירות החיים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה בעבודת פרך, ההשפלה דיכאה מהם את הרוח עד כדי התמיעה היותר שפלה רק בחלק היותר תחתון שבחיים, רק בהרגשת הנאת הקיבה הרעבה את הדגה, הכישואים, הוותיחים, החציר, הבצלים והשומים.
קדושת המאכל והקרפס עכשיו הרב סוגר לנו את העניין. זה בשביל להגיע להסבר גם של המילה קרפס עם הנוטריקון הידוע של פרך סמך של שישים ריבו שעבדו בפרך. הוא אומר כדי להגיע לעניין הזה של קדושת המאכל של המטרה הזאת היה צריך לעבור דרך מה שנקרא קור הברזל. קור ההיתוך הזה שהיינו במצרים. למה? מה קרה שם בעצם במצרים? מה שקרה זה שבאמת דיכאו אותנו מאוד. לעבדי, לעבדי, לעבדי, אלף אפל הבדלות, אבל החברה שהיו בצבא לפעמים כשאתה באיזה יום מטורף ונורא קשה לך מסעות ודברים, כאילו הנחמה זה באוכל. יש באוכל משהו כזה בצבא שכאילו יש איזה מין תזכרו בהכשרה וכל מיני מצבים קשים כאלה וגם פעמים אתה מקבל נשים וזה המפקדים וצעקות לחץ וכל מיני דברים, אבל אין מה לעשות כאילו את האוכל חייבים להביא לך אפילו אם זה אוכל פשוט לא תמיד יש אוכל כזה טוב. מה אתה נהנה כזה מכל. לא משנה מה יביא לך איזה פריסה של איזה לחם עם איזה ממרח אני לא יודע מה אתה תיהנה ממנו נורא. זה מה שהוא מסביר למה עם ישראל אומר זכרנו את הדגה, את הכישואים, את הוותיחים, את זה. מה הם זוכרים? הם זוכרים את הרגעים האלה של ההנאה הצרופה מאוכל שזה כאילו מה שהיה להם. לא היה להם דברים אחרים, אבל היה להם את הרגע החסד הזה ביום שהביאו להם איזה משהו לאכול ושם הם נהנו. אבל כל זה אומר הרב היה עצה מרחוק להטביע את החותם שאין לנו כל דבר פחות שבחיים שלא יוכל להתעלות ושלא יהיה נחמד בעילויו. בהשתמשו במקומו ובזמנו אותו קור הזהב, כן הקור ההיתוך הזה במצרים, הסיר את השיגים והכין הכנה אדירה שיהיה הזיקוק טוב לזכות לארץ חמדה אשר לא תחסר כל בה. אלא מתחש שאין ארץ ישראל חסרה כלום לתת להם ארצות גויים. בעמל לאומי מירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ימצורו וכל כך ירבה הרושם המתרחב להתגדל ביחס לארץ הטובה והרחבה עד אשר בעת הקניין והכיבוש ירוחב המושג בכל טוב עד התחתית של הטוב היותר קלוש ויותר מעונן ומעופל.
קדושת החומר בארץ ישראל קטלי דחזירה מה זה קטלי דחזירה מה זה קשור פה אז זה קשור לגמרא. גמרא בחולין אומרת. מלידיו יוצאין הגמרא אומרת שבזמן כיבוש הארץ הותר להם לעם ישראל לאכול גם קטלי דחזירה עורף של חזיר. אומרת נמצאים במלחמה זה לא כמו היום שהספקה מגיעה מאוד מהר והיא כל הזמן אחריך אתה נמצא בשטח. קצת יכול להגיד שאני טיפה הרגשנו את זה בלבנון הראשונה שזה לא היה כל כך כמו היום ההספקה ואתה עובר בבתים נכנס בבתי. ברמה העקרונית. לא אכלנו קטלי דחזירה ברוך השם כאילו לא צריכים להגיע למצב הזה. וכן זה גם לא היה גם זה מציאות כזאת שנתקלנו באיזה משהו כזה אבל בעיקרון ברמת השלושה ימים הראשונים. זה אפילו לא מנות קרב זה קרקרים כאלה שזה עד היום בצבא היינו בטנקים כל הזמן היה כאלה. קרקרים כאלה שמחזיקים עמד המון זמן כאילו קלקלי. זה הכי הכי קרים האלה כמו שאתה קולה. דגנים כאלה זה נורא יבש כזה אבל זה. אוכל כמה כאלה אם יש לך מה זה ג'ריקה 20 ליטר של מים שלא יודע כמה זמן אם לא החליפו אותם בטיפולים כמו שצריך תדע מתי המים האלה. אבל זה מה יש כאילו עד שמגיע לך אז פקה אתה רץ קדימה כאילו זה ובלבנון. הדרכים שם. אבל הזמן זה דרכים ממש משובשות וקשות כאילו בכל המסעיות של הספקה וכל זה לא יכולים בכלל לחלק מהמקום לא יכולים בחליפה של המקומות האלה. קיצור ככה כמה ימים עד שאוכל נורמלי מגיע לך בינתיים אז לא יצויר שאתה עובר בדרך דרך איזה כפר דרך איזה בתים אז אם אתה רעב אתה חייב תפקיד כאילו קיצור. בקיבוש הארץ הותר להם לאכול איסורים חמורים. זמר הרב מה מה זה סתם איזה יותר כזה כאילו בסדר צריך תפקיד צריך לאכול אחרת החיה לא יוכל לזה אז תראו לו לאכול. יש פה כאילו משהו יותר עמוק בגלל שארץ ישראל נאמר בה ארץ אשר לא תכסר כל בה ארץ אשר משופט וכולי וכולי זאת אומרת ארץ ישראל יכולה. יש לה את היכולת הזאת לקדש את החומר לקדש את החיים ושבאמת יתגלה שכל מה שיש הכל אתה יכול ליהנות ממנו עד כדי כך שאפילו האיסורים הכי חמורים. הקטלת החזירה שאתה עכשיו עוסק במצווה של קיבוש הארץ גם זה הופך להיות חלק מהיכולת לקדש את החומר אפילו את החומר הזה. חומר מאוד דמות יכול לקדש גם אותו איפה כל הדבר הזה אבל התחיל בשיעבוד שם במצרים בקור הזה בקור ההיתוך הזה שהם נהנו מלאכול את הבצלים ואת השומים וזה שם זה התחיל ולכן הרב מסיים על כן. נאותי הדרשת דורשי רשומות קרפס פרח סמך.
סיכום והקשר לקרפס הדברים מתייחסים בין הערכים ידוע שיש בחז"ל אומרים שמה זה הקרפס מעבר לפשט באמת של הירק וכולי מה זה זה 60 סמך 60 ריבו שעבדו בפרך. מה זה קשור מה זה קשור לקרפס שאנחנו אוכלים לגרות את הזה אומרים עכשיו אנחנו מבינים את הקשר קרפס עצמו זה ירק בשבי לגרות לגרות כדי לאכול בתיאבון איפה כל זה התחיל. כל זה התחיל. כשהעם ישראל ה60 ריבו 600 אלף רגלי הם עבדו בפרך והם התחילו שם להרגיש את ההרגשה הזאת איך נהנים מאוכל אפילו אוכל פשוט איך הוא הופך להיות באמת איזה מין. איזה רגע מזוקה כזה זה מין חדווה כזאת איזה מין עונג כזה אמנם במצב כמובן מאוד נמוך ולא ולא כזה גבוה אבל היה שם איזה מין התחלה. של של של התחושה הזאת של היכולת הזאת. בליל הסדר הדבר הזה יבוא לידי ביטוי ממקום אחר לגמרי לא ממקום של עבדים שנהנים עכשיו מאיזשהו ארוחה כזאת או אחרת שהם מביאים להם אלה הפוך כן בבני חורים שנהנים באמת. ממי ממי המציאות האלוקית הגשמית של האכילה. ואוכלים בלכתחילה מתוך הנאה מתוך. מתוך אותו מתוך אותה יכולת של לקדש את החומר את הדברים המעשיים. וזה בעצם המהלך שערב על פי הרעיון הזה הולך להסביר את הסימנים של של הסדר שזה בעצם מה שקורה פה בליל הסדר. כפי שנראה גם בעוד כמה סימנים מה שנספיק ככה במהלך התקופה הזאת. כן טוב זה עד כאן הקרפס. שירצה עוד כמה דקות.
