בסדר, טוב, אז נכנסנו ברגעים אלה ממש ליום מיוחד, טובי שבט, וודאי שאחד הדברים המרכזיים בו זה באמת ההשלכה של היום הזה לקביעת זמן של המעשרות, ביצים ופירות לפי הכנתם. ולכן זה שולח אותנו קצת בכלל לכל הנושא של המצוות התלויות בארץ, לנסות קצת להבין את העניין היותר פנימי שלהם, יותר מהותי שלהם. הרב קוק מתייחס בכמה וכמה מקומות לעניין הזה. ניקטתי כמה נקודות, בעיקר מהלך אחד, בסיס ואחר כך מהלך שהולך בכמה מקומות. הפסקה הראשונה היא הקדמה לספר עץ הדר. ספר עץ הדר עוסק באתרוגים, כשרות אתרוגים, אתרוגים מורכבים ולא מורכבים. הרב קוק אומר דבר מאוד מעניין: מצוות ארבעת המינים היא חיבור בין המצוות התלויות בארץ למצוות שאינן תלויות בארץ. כלל המצוות מתחלקות לשתי הגדרות, שני סוגים עיקריים: המצוות התלויות בארץ והמצוות שאינן תלויות בארץ.
המצוות התלויות בארץ יש עיקרון נוסף שלא כאן המקום להרחיב עליו, אבל אדם הוא יפה בפני עצמו. בין כל קבוצה וקבוצה חייב להיות משהו שמחבר. יש את יסוד הגבול, זה אחד הכללים בתורת ארץ ישראל. בין כל יחידה ליחידה בעולם יש משהו שמחבר. מצוות ארבעת המינים היא מצווה שאינה תלויה בארץ, אבל היא כן תלויה בארץ מהבחינה הזאת שהרמב"ם אומר שכל המינים שהצטווינו בארבעת המינים גדלים בשפע גדול בארץ ישראל. ולכן זה סוג של מצווה שאומנם לא בהגדרות הקלאסיות של מצווה תלויה בארץ, כי היא נוהגת גם בחו"ל, אבל באמת יש לה קשר לארץ. הרב קוק אומר שבעצם המצוות התלויות בארץ הן הבסיס שעליהן עומדות כל המצוות האחרות. הוא מביא גמרא ביבמות שאומרת: אדם שאין לו קרקע אינו אדם. לא כתוב אדם שאין לו מטלטלים או חפצים, אלא אדם שאין לו קרקע. זה קצת שאלה על המציאות של היום, גם אם היינו רוצים לגור על הקרקע. יש שאלה מעניינת האם כשאתה קונה דירה בבניין של קומות, אתה קונה גם בעצם משהו שקשור לקרקע. הגמרא אומרת שמטלטלים יכולים להיקנות אגב קרקע. אם אני רוצה לקנות לך כיסא או שולחן, אני שם אותו על גבי קרקע שאני מקנה לך. זה אומר שהמצוות התלויות בארץ הן הבסיס של המצוות, הן הקרקע של המצוות. עליהם יש את כל המצוות שהן כבר יותר נוגעות כמו במטלטלים בכל מיני דברים של החיים.
הקשר בין המצוות לארץ ישראל בהקשר הזה, עוד משהו מעניין: הראשונים כותבים, הרמב"ן ואחרים, שלמעשה כל המצוות תלויות בארץ. הרי מבחינה פנימית ועמוקה, חז"ל אומרים שכל המצוות בחו"ל הן מבחינת הציבי לך ציונים, כלומר זה רק שלא נשכח איך עושים, אז מקיימים אותן גם בחו"ל. זה כולל את כל המצוות, גם אלו שלא קשורות בכלל לארץ. אבל בעצם כל המצוו תלויות בארץ. בתוך המצוות התלויות בארץ, ברור שהמצוות התלויות בארץ באמת בצורה מעשית, גשמית, שממש קשורות לאדמה, הן הבסיס של כל המצוות. הדבר הזה באמת אומר שכשהיינו בגלות, זה מבטא כמה היינו תלושים, כמה לא היינו באמת מחוברים, כמה לא היינו אדם, כמה לא היינו אומה, וכמה לא חיינו תורה. התורה שלנו הייתה מאוד באוויר, מאוד תלושה מהמציאות, כי באמת חלקים גדולים ממנה לא התקיימו. כל המצוות התלויות בארץ, במקדש, בציבור, בכלל ישראל, כל זה לא יכול להתקיים בחו"ל. לכן, אם כן, זה כמו שני דברים בסיסיים: מצוות התלויות בארץ, בקרקע, ובכלל שכל המצוות באמת ביסוד הפנימי שלהן תלויות בארץ. עכשיו, באמת ניכנס קצת יותר למהלך היותר עמוק מבחינה רוחנית של המצוות התלויות בארץ.
הכוח המחייב של עם ישראל הכוח המחייב לשמירת ישראל הוא האריגה הנפלאה לבניין המקדש ולהחזרת כבודו בתכלית שלמותו האידיאלית המקווה. רק ציפייה זו מרוממת את רוח כל הדורות כולה לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם והמשכם ההיסטורי. בנקודה העליונה זו גנוז כל עוז החיים של קישור האומה לארץ ישראל וכל המצוות התלויות בארץ. באיזה מידה שהם נוהגות, הן שומרות את הלחות של תור החיים היסודי. אומר הרב, כל ההיסטוריה שלנו, ברגע שיש לנו בית מקדש, אנחנו חיים באמת את החיים השלמים, האמיתיים, המלאים. ברגע שאין לנו בית מקדש, באותו רגע שהוא נחרב, אנחנו מצפים לחזור אליו. למה אנחנו מצפים לחזור אליו? כי זה באמת העתיד המשמעותי שמבטא את החיים שלנו בצורה שלמה. רק אז אנחנו באמת מגיעים להשראת שכינה בצורה מלאה, לגילוי אלוקי על כל המשמעות שלו, עם כל מה שיש במקדש, עם כל הקדושה שיש שם, עם כל השכינה שיש שם, עם כל העבודה הרוחנית שיש שם, הקורבנות, העלייה לרגל, הנבואה. כל המלכות גם קשורה למקדש, גם הסנהדרין נמצאים במקדש. רגע שיש מקדש, הכל נהיה גדול, הכל נהיה משמעותי, הכל נהיה מרומם. אומר הרב, אוקיי, בסדר, שואפים לשם, זה מאוד גדול, זה מאוד עליון, זה מאוד רחב, אבל מה צריך להיות קצת דברים יותר בדרך, קצת דברים שאפשר יותר לגעת בהם? אז אומר הרב, שתי נקודות: אחת, כל ההריגה לארץ ישראל שבאופן כללי במהלך הדורות אנחנו יודעים שהיה לפעמים זה לא היה אמיתי, אז היה באמת ביקורת על זה שסתם כצפצוף הזרזיר, כוזרי אומר, היו אומרים תכף זה נהנינו שלא התכוונו לזה ברצינות וגם לא עלו לארץ אף פעם. יש כאלה, אבל יש כאלה שהתכוונו לזה ברצינות, והם באמת תמיד תמיד רצו לעלות, תמיד רצו להיות שם, תמיד רצו לבוא לארץ ישראל כמו הכוזרי בעצמו והרמב"ן ואחרים לאורך כל ההיסטוריה. אז קודם כל ארץ ישראל בדרך לבית המקדש, יש לך את ארץ ישראל שיש לה כבר את המעלות שלה, את הקדושה שלה. אבל הרב לא עוצר רק בארץ ישראל, אלא אומר בתוך ארץ ישראל המצוות התלויות בארץ הן עוד איזשהו נקודת אחיזה שהיא חלק מההתגשמות החלום כרגע. תכף נראה מאוד בקטן, אבל דרך זה אנחנו מחזיקים את החזון הזה, את השאיפה הזאת, את החלום הזה שבית המקדש הוא תופס אותנו בפועל דרך המצוות התלויות בארץ.
המצוות התלויות בארץ בזמן הגלות תחשבו על יהודי בגלות וגם יהודי היום. הרב ייתן לנו ממש דוגמאות. מה זה המצוות התלויות בארץ בזמן הגלות? זה מין מושג כזה שבקושי יש לו בקושי יש לו איזה אחיזה מעשית כי רוב הדברים בחו"ל בכלל לא נוהגים בכלל לא קיימים. ואם הם קיימים, הם קיימים כאיזשהו זכר קטן, איזה משהו שעושים שהוא ממש לא משמעותי. גם כשמגיעים לארץ ולכאורה, אוקיי, חזרנו לארץ ישראל, עדיין זה רחוק מאוד. אנחנו עוד רחוקים מלפגוש את המצוות התלויות בארץ כמו שהם היו. ועדיין, אומר הרב, באיזה מידה שהם נוהגות, אפילו שזה מעט, זה כבר משהו מאוד משמעותי בדרך לחלום הגדול, לחזון הגדול. הרב כותב: כל המצוות התלויות בארץ באיזה מידה שהם נוהגות, מה הוא מתכוון באיזה מידה שהם נוהגות? הרי אתה שואל את עצמך, תחשבו על יהודי בגלות וגם יהודי היום. הרב ייתן לנו ממש דוגמאות. מה זה המצוות התלויות בארץ בזמן הגלות? זה מין מושג כזה שבקושי יש לו בקושי יש לו איזה אחיזה מעשית כי רוב הדברים בחו"ל בכלל לא נוהגים בכלל לא קיימים. ואם הם קיימים, הם קיימים כאיזשהו זכר קטן, איזה משהו שעושים שהוא ממש לא משמעותי. גם כשמגיעים לארץ ולכאורה, אוקיי, חזרנו לארץ ישראל, עדיין זה רחוק מאוד. אנחנו עוד רחוקים מלפגוש את המצוות התלויות בארץ כמו שהם היו. ועדיין, אומר הרב, באיזה מידה שהם נוהגות, אפילו שזה מעט, זה כבר משהו מאוד משמעותי בדרך לחלום הגדול, לחזון הגדול. מצומקים נראים לנו הדברים מבחוץ, אבל חיים ועניין רב הם מלאים מבפנים. אנו מערמים משמית השמיטה במכירה לנוכרי את הקרקעות, מקיימים את נתינת המעשרות לכהן וללוי על ידי תיקון שאין בו הפסד גדול לנותן ולא רווח גדול למקבל. אנחנו מפרישים היום מה עושים, 1 חלקי 100, קצת יותר מ-1 חלקי 100 תרומות אפשר לתת לכהנים. הרב קוק מבין שהקהולה של עם ישראל תלויה בזה. כמה שמיטות לפני הרב קוק כבר היו בארץ אנשים, עוד לפני הרב קוק, והיו גם רבנים לפניו. גם היו רבנים בחו"ל ששאלו אותם מה לעשות בשמיטה בארץ, כי כבר בעלייה הראשונה ב-1878 (סליחה על המניין הלועזי) זה 26 שנה לפני שהרב קוק בכלל מגיע לארץ. הגיעו לארץ יהודים שהיו שומרי תורה בראש פינה, במזכרת בתיה, בראשון לציון קצת, וחלק מהמקומות היו אנשים שומרי תורה. הם היו כל כך מקפידים והיו להם ויכוחים גדולים עם החבר של הברון רוטשילד. הוא אמר להם: "תקשיבו חברה, אני נותן לכם את זה כדי שתתקיימו ותבנו פה את הארץ, ואתם הולכים שנה שלמה? אתם נורמליים? אי אפשר יהיה לקיים פה את ה…"
היתר מכירה וההלכה היו ויכוחים גדולים, היה מאוד מורכב, וכבר את ההסדרים אחרים כבר יזדו את ההיתר הזה. אגב, הוא לא מתיר הכל, הוא לא מכיר מצוות דאורייתא. יש דברים שצריך לעשות על ידי גוי, זה לא כזה יאללה היתר ועושים הכל והכל חרטט, זה לא ככה. צריך להבין היתר המכירה. הוא כתב ספר שלם שהוא מסביר את כל הפרטים של הדבר הזה, אבל עדיין בסוף האזרח מהשורה וגם החקלאי בסוף הרבה דברים מתנהלים כאילו רגעים ואז נחרנו ואז אפשר למכור וזה כבר לא גידול של ישראל. בקיצור, אתה לא מרגיש באמת את השמיטה כמו שהייתה פעם. אתה באמת זהו, אתה לא עובד ואתה משאיר את השדות לכל מי שיבוא ויקח. ויש פה ושם אתה מכיר אנשים שעושים את זה וזו חוויה מדהימה למי שעושה. יכול לעשות את זה ברמה הפרטית האישית לפעמים, וזה נפלא.
תרומות ומעשרות אבל בצורה הלאומית הציבורית כל פעמים זה דוגמה אחת. תרומות ומעשרות אנחנו ממש בצורה מעטה מאוד ולא מברכים ופרישים ופודים את המעשר השני הראוי להיאכל בקדושה בעיר המרכזית הקדושה והחיה, מקום אשר בחר השם לב האומה לכל זרמי חיה משלמים פרים שפתנו שפח שיח תחת סדרים חיים במשטר חי וקיים מלא עוד ואיפה שירה וזמרה עוז וחדווה. מה היה אמור להיות מעשר שני? צריך לקחת את הפירות לראות אותן בירושלים, לאכול אותן בשמחה ובאווירה מאוד מיוחדת ומרוממת בירושלים. אבל לא, כי אין את הקדושה ואין את הקדושה על זה. אז מה עושים? מחללים. מה אתה מרגיש? אתה עושה ולוקח מנוי על איזה מכון התורה והארץ. רצוי אגב לעשות את הדבר הזה. מי שמכיר יש כמה מכונים, יש שני מכונים מרכזיים: מכון התורה והארץ פה בניצן ויש מכון תורה, אני לא זוכר שבת השם שלו פעם היה בחפץ חיים. לא יודע אם הם עדיין שם, קצת כיוון יותר חרדי, אבל זה לא משנה. ציבור שלנו בדרך כלל הולכים פה למכון התורה והארץ. מאוד מומלץ אם מישהו בבית לא עושים את זה ההורים, זה די מסבך להפריש. אתה צריך להשים מטבע, אתה צריך לחלל את המעשר שני עונת הרבעי, אז אתה צריך לקחת איזה מטבע שקל או חמישה שקלים וכל פעם לחלל את זה. מה אתה עושה? אתה משלם להם כמה עשרות שקלים בשנה, ממש כלום. זה גם תרומה וזה גם זה, והם עושים לך את הכל. אתה אומר את הנוסח ואתה אומר, כמו שיש לי מטבע כמו בעצם יש לך שם למי שאצלם, אז יש לו מטבע שם והם עושים לך את הכל גם את הסיפור שמעשר אני אז הם נותנים להנאים וזה נחשב לך, הכל מסתדר. אתה רק צריך להגיד כמה מילים יש לך נוסח כזה, אתה מקבל מגנט כזה למקרר, אתה שם אותו, אתה אומר את הנוסח, מוריד את החתיכה הזאת יותר ממה ושם הכל נמצא בפנים כבר התרומות והמעשרות והמעשר שני והכל נמצא בפנים וסגרנו את הסיפור. כלומר, אתה אומר כמה מילים ועושה את הפעולה הפשוטה הזאת ובאצל זה נגמר הסיפור שפעם הוא היה, וואו, היה חתיכת אירוע. כן, היו באים מפירות ומעלים אותם לירושלים, חתיכת סיפור.
המשמעות הרוחנית של המצוות אומר הרב, אבל אלה הגרגרים, הזעירים, כוח צמיחה גדול גנוז בהם אל כל מה שהם אורגים מכל מה שהם צומחים בעבר ואל כל מה שהם עתידים להצמיח לאבא. כל זה כלול בהם באופן טיפוסי כמו בפנים, וכך הם פועלים בחשאי על הנשמה המקיימת להלהיב בהתמדה אש קודש לאהבת הארץ ואלה המנועות של קדושה. כלומר, אומר הרב, כשאתה עושה את ההפרשה הזאת של התרומות ומעשרות, כשאתה בשנת שמיטה הולך לחנות ואומר רגע מה איזה הכשר יש פה, מה הכשר שלכם, מה הכשר שלכם כשנגיע לשנת שמיטה זה סוגיה אגב מאוד מעניינת. לצערנו החרדים נגיד תמיד מעדיפים את הסחורה של הערבים על פני היתר המכירה כי הם מחמירים כביכול שלא לסמוך על היתר המכירה. אבל מה הם עושים בצד השני? הם נותנים כוח לאויבי ישראל וקונים בחל היהוד מאזה. מקווה שלפחות עם זה אולי גמרנו, נקווה לכתדה, אבל אם לא מאזה יש גם בשומעון ביהודה ובגליל וכל מיני מקומות מקפידים לקנות מערבים. זה נורא. פעם הייתי בשיר של הרב עובדיה שנה אחת, זה הכי טעימה בגרושלים בנושא שבת. היינו הולכים ליאזדים לבית כנסת והיה שיר של הרב עובדיה. היה בדיוק קרב שנת שמיטה, הרב עובדיה מה זה נכנס לאנשים שקונים מערבים. הוא חווה על הזמן, הוא יודע להיכנס, הוא יודע להיכנס וממש ככה נכנס בכל הכוח. אחריו כבר לפעמים כל מיני דברים הגיעו קצת למקומות אחרים, אבל העיקרון הזה שאתה אומר רגע שנת שמיטה, אוקיי אני הולך לקנות אז אני שואל מה יש פה, יש כל מיני סוגים אז אני בודק אני אקנה את זה. יש סיפור של יוצר ביידין שאומרים שאתה יוצר את הפירות הרי אסור לסחור בפירות שביעית בצורה של מסחר אז יש איזו שיטה כזאת שמחזירים להם וגדלים את ההוצאות של מה שהם הוציאו בלי רווח רק הוצאות קיומיות כאלה כדי שיוכלו להתקיים ולהמשיך גם שנה הבאה וזה נקרא יוצר ביידין ואז זה משמעותי כי זה פירות שהם קדושים בקדושת שביעית. פירות שהם קדושים בקדושת שביעית איזה חלק מהפריש שהוא קצת פחות טעים וכו' אסור לזרוק אותו, יש פח שביעית אז יש לך פח שביעית כזה בבית או גם בישיבה היינו עושים ואתה מחזיק ראש, אתה שם לב זה דברים קטנים, זה לא ממש עכשיו שמיטה שאתה מפקיר את כל השדה וכל המדינה, כל הארץ מרגישה את זה אבל אומר הרב, בקטן הזה במעט הזה בעצם עכשיו אתה נכנס בו כל הזיכרון של העבר כל התקווה לעתיד הכל נמצא בתוך המצוות התלויות בארץ לפי מה שאפשר קיים אותם היום לפי מה שאפשר קיים אותם היום יש מצווה של וידוי מעשרות בערב פסח של שנה רביעית ערב פסח של שנה שביעית צריך להוציא מהבית את כל את כל המעשרות אם הם לא הסתברו לך אז שוב, היה חקלאי, היה לו מחסנים כי אנחנו בקושי מרגישים את זה היום צריך לך לזה סיפור נחמד משעשע קצת לפני הרבה שנים ערתי במעלות באיזה בניין והיה ערב ערב, לא זוכרים זה ערב שביעית או ערב, נראה לי ערב שביעית והיה לי בבית כמה מגבוקי יין שהם קדושים שהם היו היה צריך לעשות להם ביטוי לבאר אותם אתה מוציא מהבית ואומר לפני שלושה אנשים שזה מופקר ובעיקרון הם יכולים לקחת את זה עכשיו, אם השכנים שלך הם כמוך אז הם יודעים שזה קומבינה הם יודעים שזה אתה אומר באמת שאתה מפרש אבל הם משאירים לך את זה ואתה זוכר בזה חזרה, לא קרה כלום אני לקחתי ארגז לקראת פסח, קניתי ארגז זה היה יין מצנבים זה ארגז שהיה צריך לבאר אותו אני מוציא אותו, קורא לשלושה שכנים אומר להם, הארגז הזה הפקר הפקר, סבבה, כל אחד לוקח שני בגבוקים, והולך לא יכול להגיד להם כלום אני הפקרתי באמת הפקרתי אבל לא זה צעיר ותמים לא חשבתי, אני אגיד להם קודם זה גם לא נעים, כי תגידי לחברת אני מפריע זה לא החברה שמכירים את הקומבינות של הדוסים זה כאילו, תחליט מה אתה מפריע אז אמרתי, אני אפקיח, חשבתי אולי יגידו מה אני אז כן, לקחו אמרתי, וואלה, קיימתי את המצווה כמו שהפקרתי והם לקחו, פחות על זה שמחתי, בעזתי על חצי הארגז שהלך אבל פחות שמחתי אז יש קיצור, אז אתה ויש כזה מנהג, אומרים בבית כנסת את פרשת וידוי מסרות בפסר בשביעי של פסר, במינך, לפני מינך כאילו אומר הרב, נשמע פריז שפתנו, אתה אומר כמה מילים עושה איזה כמה מעשים זה לא דברים גדולים, כן, אבל נסה לחשוב עכשיו, בכל משהו שאתה עושה, תגיד זה דבר קטן, אבל זה היה פעם ענק, וזה גם הולך להיות ענק וכרגע, זה מה שיש כרגע זה מה שאפשר כרגע לעשות, אבל אני בעצם בפעולה הזאת עכשיו זוכר וצופה לעתיד הגדול ופה נראית את הפסקה האחרונה וזה נסיים, כי יש פה תיאור ספרותי ממש מאוד מרגש, אני חושב, של הרב ואיתו נסיים כשאנו מקיימים אותה מצוות תרומה ומעשה, גם בשעה שאין לנו כל היסודות הממשיים שמצוות אלו בנויות עליהם לא קויים בעבודתו, ולא בדוחנו, הנה החיזיון מתייצב לפנינו והנינו מתמלים רוח שירה רוממה בתעופת נשרים לעומת ההורה של הימים המאושרים המחכים לעומתנו על אדמתנו הברכה עכשיו הוא מתחיל לתאר מה היה פעם בואו ננסו להיכנס איתו הנה המקדש על מכונו לגאון ולכבוד לכל הגויים הממלכות, והנה אנו נוסעים ברינה על אומות ארץ חמדתנו באים ברוח ונחשב מלא חופש אמיתי הוא ביטחת תאורה אל הגורם והיקם המלאים ור ויין ולבנו וליבנו שמח על טוב ארץ חמדה בסדר? אתה חקלאי הלך אחורה עכשיו ככה כמה אלפי שנים אתה חקלאי, עבדת כל ההונה הולך לסוף ההונה, ברוך השם הכל מלא באמת, מלא טבועה יין, קרם, הכל והנה לפנינו מופיעים כהנים אנשי קודש משרתי מקדש השם אלוהי ישראל ליבם מלא אהבה וחסד רוח הקודש הפוך על פניהם וזוכרים אנו את כל רממות רגשי הקודש אשר מלאנו בעת ראינו את פניהם בעלותינו לרגל ביראותינו אותם בעומדם לשרת בתוך מקדשנו גאון עוזנו, מחמד עינינו כמה נהדרים ונעימים הם לנו והנה אתה, גורננו המלא ברכת השם הארץ חמדה אשר הנחילנו מאבותינו וככה, אנשים הללו, אנשי הרוח, איתנ הם מאושרים אנו לתת להם את תרומתם בשמחה מוצאים אנו בקרבנו רגש מרומם ועולים יחד עם התרומה אל אותו הגובה הרוחני ששם אנשי הקודש שלנו מתעלים ואומר, מנפשנו רבויה מגד שמיים והנה הלוויים אלה הטובים וההענוגים אשר הלכו לבבינו בנועם זמרתם בהתקדש חג כאשר עלינו לראות בעדרת כבוד כאשר אל בירושלים לראות את פני השם אל האדון ולישראל פניהם הצועלים והאדינים מזכירים לנו את זמרתם קודש ואנחנו מתאדנים בנחלי אדנים ונותנים להם בלב מלא שמחה ואושר את חלקם, את המאסר תפתירו את המשפט הבא עוד נתראה באר השם במועד הקרוב ומהירחב לבבינו לראות אלה כהני השם ולביאב בעבודת קודשם ובשירת אוזן שרירים שככה, שרירים שהשם אליו אז מה מתאר פה הרב יהודי עלה לרגל נגיד בפסח עלה לרגל ראה שם כל מיני כהנים עובדים בסופו של דבר נראה שם קצת כל מיני כאלה, סמולטו אחרי העבודה פני ובטח יש איזו מין אווירה יש את ההזמן של העבודה של הקורבנות וזה, את הרצינות הכל רציני אבל אחר כך גומרים ואז פוגשים אותם אחר כך אתה הולך הביתה לאפה שאתה גר וחוזר לשדה שלך והנה החיטה גדלה והטבועה גדלה ואתה צריך להפריש מסרות אז הקוהן בא לגורן ואתה אומר, אה! שלום עליכם אתה שם עבדת במקדש היית, וואו בא לך לתת לו בשמחה אתה נותן לו, אתה מתרומם כי הכל מתחבר אצלך לא סתם אומר מתבייס, אומר, וואלה מה הקוהן הזה, מה צריך לתת לך למה, מה אתה יודע כמה זה עשירית יש לך חתיכת כמות, מה אני פאר, מה תחיל כתר עושה קומבינה לא, אומר הרב, אתה שמח אתה נותן לו בהתלהבות, אומר איזה יופי הוא, זה שעבד בשבילי שם שעשה כזאת עבודה איזה גובה, הלוי הזה ששר שם בכזאת עוצמה, ורומם אותי בטח שאני רוצה לתת לו כלומר, הרב ממש מחיה לנו את זה, איך בעצם הפרשה תרומות ומעשוות האלה, מה בעצם היא עשתה, חוץ מזה שהיא נתנה קיום לקוהנים והלויים כי זה היה אוכל שלהם אבל אתה עושה את זה בהתלהבות עצומה אתה ממש מרגיש איך הם עובדים בשבילך מבחינה רוחנית, ולכן אתה דרך זה אתה שותף שאתה נותן להם, אתה שותף ואיך מסיימים? אומרים, עוד נתראה ברגל הקרוב אומרים מה, עוד מעט שבועות יאללה, ביי, נתראות עוד מעט נתראה בירושלים נגמר שבועות, יורדים, ואז יש את הפירות של הקיץ אז אומרים, נתראה בסוכות יש כל הזמן איזו תנועה כזאת הרי כל כהנים ולויים כזה יש להם משמרת של פעמיים בשבוע פעמיים בשנה, משמרות שאר הזמן הם הם חיים בין האנשים אבל מה הם עושים? ירו משפטי חייגו, הם מנבדים תורה, הם אנשים רוחניים הם מרימים את עם ישראל למעלה ועם ישראל התרומות המאסרות כדוגמה הופך להיות כאילו חוויה רוחנית מדהימה שהרב אומר לנו, תנסו תנסו להידבק להרגשה הזאת, לתחושה הזאת ולהיות חלק מהדבר העוצמתי והגדול הזה, גם היום כשמאמת זה כאילו סוג של כל מיני דברים מדרנן, זיכרונות כאלה ואחרים, אבל לאט לאט זה בסוף יחזור ז״ה כל ישראל עליה וכל מיני דברים שצריכים לחזור ואז הכל יחזור לגודל שהיה פעם כמובן כולל המקדש, הוא בסוף העשיר של כל הדבר הזה ולכן יש פה את ארץ ישראל עצמה יש את המצוות התלויות בארץ ויש את המצוות התלויות במקדש, שזה הסליב והכל זה בעצם יחידה אחת של ציפייה לקראת עתיד מאוד מאוד גדול, אז ככה תוב בשבט בעצם זה יום של בית המקדש רק בדרך לבית המקדש אנחנו עוברים דרך המצוות הלווי בארץ ומתמקדים בהם והמקדש, בסדר זה לא נותן לנו את הזמנים שאנחנו מתעסקים יותר עם המקדש עצמו אבל פה אנחנו מתעסקים עם מה שמוליך אליו ומה שבדרך אליו בעזרת השם
