שלום, היום נדון בגלגולים של נוסח תפילת הזכור, נבחן את הסיפור ההיסטורי וננסה להבין את המשמעות של זיכרון. מה זה אומר לזכור? זהו ביטוי משמעותי בשיח הישראלי, במיוחד ביום הזיכרון לחיילי מערכות ישראל. אנחנו מכירים את הביטוי הזה גם מהאתרים להנצחה וממדבקות הזיכרון. המקור של תפילת הזכור הוא תפילה אשכנזית קדומה שנאמרה בשלושת הרגלים ויום הכיפורים, שבה מזכירים לפני הקב"ה את שמות ההורים שנפטרו. נוסח זה שימש בקהילות שונות, במיוחד בגרמניה במאה ה-14, לאחר גזירות קשות במהלך הגלות. התפילה הזו הפכה להיות משמעותית מאוד, ויש אנשים שמגיעים במיוחד לתפילות הזכור.
היסטוריה של תפילת הזכור במהלך השנים נכתבו נוסחים שונים של תפילות הזכור לזכר הרוגים על קידוש השם, פרעות והשואה. המשותף לכל הנוסחים הוא הבקשה שהקב"ה יזכור את נשמות הנפטרים. בשנת 1919, בעקבות קרב תל חי, נכתב נוסח חדש על ידי ברל קצנלסון, מנהיג תנועת העבודה, שבו פנייה אל העם ולא אל הקב"ה. בקרב תל חי נהרגו שמונה ממגיני המקום, והעיר קריית שמונה נקראת על שמם. יוסף טרומפלדור, אחד מההרוגים, הפך לסמל לגבורה, ותנועת בית"ר נקראה על שמו.
נוסח הזכור והפולמוס ברל קצנלסון כתב נוסח של הזכור שמתכתב עם הנוסח הדתי, אך פונה אל העם ולא אל הקב"ה. הנוסח הזה אומץ על ידי ארגון ההגנה ועבר לצבא, בשינויים קלים. בחוגים הדתיים המשיכו להשתמש בנוסח של אזכור אלוקים, ונוצר פולמוס בין הנוסחים. בשנת 1956 פנה הרב גורן, הרב הצבאי הראשי, אל הרמטכ"ל בדרישה לשנות את הנוסח. הנוסח של קצנלסון, עם הזמן, הפך לחלק מהטקסים הצבאיים והלאומיים, בעוד שבחוגים הדתיים המשיכו להשתמש בנוסח המסורתי.
סיכום והמשמעות הנוסחים השונים של תפילת הזכור משקפים את המתח בין הזיכרון הלאומי לזיכרון הדתי. כל אחד מהם מבטא את הדרך שבה הקהילה רואה את תפקידה בזיכרון הנופלים ובשמירה על מורשתם. הזיכרון הוא לא רק פעולה של הזכרה, אלא גם קריאה לפעולה ולשמירה על הערכים והמורשת של הנופלים. מי שמכיר את הרב גורן יודע שהוא היה יהודי מאוד מיוחד שעשה מהפכה מדהימה בצבא. עד אליו, הצבא היה חילוני במידה רבה. הכוונה היא שלא היה אוכל כשר, והצבא לא היה ערוך לדתיים. האווירה לא הייתה תורנית, ולא היה אפשר לחייל לשמור על אורח חיים דתי בתוך הצבא. הרב גורן עשה שינויים משמעותיים, היה נוכח בכל בסיס, והתעסק בפקודות ובדברים הקטנים.
שינוי נוסח האזכרה הצבאית הרב גורן פנה לרמטכ"ל וביקש לשנות את הנוסח. ב-1962 הנוסח הצבאי השתנה, אך בהרבה טקסים המשיכו להשתמש בנוסח הישן. הנוסח החדש הזכיר את אלוקים ואת נשמות חיילי צה"ל שמסרו נפשם על קדושת השם. במשך שנים היו שני נוסחים, והטקסים התחלקו בהתאם. ב-2011, בעקבות דיון ציבורי, הרמטכ"ל בני גנץ מינה ועדה לקבוע את הנוסח. הוועדה החליטה על "יזכור עם ישראל", וזה הנוסח המוכר לנו היום.
דיון על משמעות הזיכרון יש דיון משמעותי על איזה נוסח עדיף, "יזכור ישראל" או "יזכור אלוקים". השאלה היא מה המטרה של הזיכרון ומה אנחנו רוצים להשיג. יש שמאמינים שהכרת הטוב כלפי הקב"ה חשובה, ויש שמעדיפים את הזיכרון הלאומי. השאלה היא גם למה יום הזיכרון כל כך משמעותי, ולמה הוא קודם ליום העצמאות. זה קשור לנפילת גוש עציון ולסיפור ההיסטורי של מדינת ישראל.
הקשר בין יום השואה ליום העצמאות הסיפור של מדינת ישראל מתחיל מיום השואה ועובר ליום הזיכרון. יש קשר בין השואה ליום העצמאות, כי קשה לנו להצדיק את קיומנו כאן בלי להזכיר את השואה. יש שמאמינים שזכותנו כאן היא מעבר לשואה, ושגם אם היו פותחים לנו דלתות בכל העולם, עדיין יש משמעות לקיומנו כאן. יום הזיכרון קשור גם לשאלות פוליטיות ולשיח הציבורי על תכסים ועל נוכחות פוליטיקאים בטקסים. היום הזיכרון נתפס בישראליות כמשהו מאוד קדוש. אנחנו כולנו זהים מול המוות והאויבים שלנו, הם לא מבדילים בין מתנגדים לתומכים ברפורמה. יש סיפור מפורסם על מלחמת לבנון השנייה, על בנייה ריין, שהיה יוצא לפעילויות עצמאיות והציל אנשים. ביום לפני הפסקת האש, הם נהרגו. בנייה ריין היה ימני, דתי, מתנחל, וישב איתו הבן של דוד גרוסמן, סופר מפורסם. הסיפור הזה יוצר חיבור ומזכיר לנו את האחדות שלנו.
המשמעות של יום הזיכרון יום הזיכרון מזכיר לנו את האחדות שלנו. אנחנו זוכרים כדי ללמוד ממה שהיה, לספר סיפורים של מורשת, ולשנות את התפיסה שלנו. לפעמים אנחנו יכולים ללמוד מטעויות של אחרים או לקבל השראה. סיפורים על דמויות משמעותיות נותנים לנו כוח. יש גם מבט נוסף של זיכרון, הרצון להישאר נצחיים. אחד הפחדים הגדולים שלנו הוא הפחד להיעלם. אנחנו שואלים את עצמנו מה יזכרו מאיתנו בעוד 100 או 200 שנה.
הנצחיות והזיכרון הפחד מהמוות הוא בסיסי, ואנחנו עושים דברים כדי להילחם בו, כמו להוליד ילדים. זיכרון הוא אחד הכלים שלנו להילחם בזמניות. מצד הלמידה, אנחנו רוצים ללמוד מהדמויות האלו ולבנות משהו. מצד הרצון להישאר נצחיים, אנחנו פונים לקדוש ברוך הוא. רק הוא יכול לזכור אותנו בצורה משמעותית.
הקשר עם הקדוש ברוך הוא יש מדרש יפה שמתאר את הקשר של עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא. המוכנות של עם ישראל למסור את הנפש מייחדת את הקשר הזה. יש שאלה הלכתית האם אדם שנהרג על קידוש השם בלי לדעת נחשב ככזה. הנתיבות שלום מתייחס לשואה ואומר שיש יכולת לקחת גוף ממקום אחד ונשמה ממקום אחר. אנחנו חיים במרחב שבו יש נהרגים כל הזמן, וזה מצריך אותנו להיות מוכנים לתת את הנשמה לתוך הדבר הזה.
התקווה לעתיד אנחנו מתפללים שבילה המוות לנצח, ושעושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו. אנחנו מאחלים ומבקשים שלא יהיו עוד נפגעים ושנוכל לחיות בשלום.
