יום העצמאות | עצמאות ישראל בהלכה | הרב גבריאלי

המושג של עצמאות מאוד חשוב להבין את העומק שלו כי אפשר, הוא יכול להיות מאוד פשטני, מאוד שטחי. בסוף ימי עצמאות יש גם למדינות אחרות, לכל מדינה כמעט יש לה יום חג כזה שהיא חוגגת את היום שבו היא הכריזה על עצמה ואפשר לתפוס את זה ככה בטעות גם אצלנו. והאמת היא שלמרות שהמסגרת החיצונית היא נראית אותו דבר, יש עצמאות פשוטה מכריז על מדינה, יש לך ריבונות, יש לך צבא, יש לך ריבונות בכל מיני, יש לך עצמאות בכל מיני מובנים, אבל כשנכנסים לזה יותר לעומק מבחינה רוחנית אז רואים שמה שנעשה בצורה טבעית על ידי מנהיגים גם שהם לא דתיים ולא, בכלל לא הכירו ולא הבינו את המשמעות הרוחנית וההלכתית והמהותית של הדבר הזה, אבל באמת זה קיים שם בתוך הדברים.

עצמאות רוחנית וגשמית אז פה יש ככה איזה אוסף של מקורות. שנינו בית מדרשו של המהר"ל, שנמצא במהר"ל בנצח ישראל, פרק א', ראוי שכל אומה ואומה מצד שהיא נבראה לעצמה, שלא תהא רשות אחרים עליה. שיעבוד אומה ואומה, אין זה לפי סדר המציאות. כי ראוי שתהיה כל אומה בני חורים. כי אין לה אחד מציאות כאשר הוא תחת יד אחר. ואם הוא בכל האומות כך, בישראל שיש להם ייחוד משלהם, לא כל שכן וכן ישראל, אינם ראויים לפי סדר המציאות שיהיו תחת ממשלת אחרים, ויהיו אחרים משעבדים בהם. כי גילוי מהות האומה הוא בארצה וברשותה. אבל אתה שאינם בארצם, מדבר על תקופת הגלות, והם תחת רשות אחרים, על דבר זה, לא נברא את שום אומה בלשון והוא שלא כסדר העולם. ברמה פשוטה, זה נכון אצל כל האומות, שזה לא נכון שאומה תהיה תחת רשות אחרים עליה. כי הטבע של העולם הוא, כמו שהאדם הוא עצמאי והוא לא, זה לא טוב שעבד כל מיני מושגים כאלה, כשאדם נמצא בשבי, אדם נמצא לא בחירות, זה מצב לא נורמלי, לא בריא, הוא לא יכול לעשות את מה שהוא רוצה, את מה שהוא מאמין, מה שהוא יכול, קל וחומר באומה שלמה, שיש לה איזו מהות, והיא מתחת אחרים, אז היא לא יכולה לבטא את המהות שלה. קל וחומר, כמו שהוא אומר על עם ישראל, שעם ישראל יש לו, עוד יותר כוחות ודברים להביא לעולם, ואם הוא נמצא תחת רשות אחרים והוא לא עצמאי, אז ממילא, הוא לא יכול להביא לידי ביטוי את כל מה שיש לו, את כל העוצמות שיש בו, בוודאי אם זה בגלות בחול, כשהוא בכלל לא נמצא בארץ, שעל זה מדבר המהר"ל, שזה בסוף, זה בדרך כלל המצב של חוסר עצמאות.

התנאי לקבלת התורה על זה, קומה יותר גבוהה, שנינו מספר עבודה זרה בדף הימוד א', הלא קיבלו ישראל את התורה, אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם, שנאמר, למען ייטב להם ולבניהם עד עולם. כי הטוב הכללי של האומה, קשור בשלטון העצמי. הוא ראה בקדמת העונג יום טוב, עוד כף ד' בהסברת דברי הרמב"ן והרשב"א, עלה דקפה עליהם הר כגיגית, שקבלת התורה הייתה מותנית מצד ישראל, בכניסה לארץ ובשליטתם בה. ולא קיבלו את התורה מרצון, אלא על מנת שתהא ארץ ישראל שלהם. פה יש דבר, יש פה חידוש מדהים, והחידוש הוא, שנכון אנחנו רגילים שקפו את עם ישראל לקבל תורה. יש כל מיני הסברים, מה הייתה הכפייה שם, למה היה צריך כפייה, על מה הייתה צריך כפייה, בפורים בדרך כלל מדברים על זה, לא ביום העצמאות, בדרך כלל מדברים על זה בפורים. כפייה הייתה על הגוב, כפייה הייתה על זה, כל מיני דברים כאלה, תורה שבעל פה, תורה שבכתב. מסביר פה, אחד האחרונים, העונג יום טוב, שעם ישראל כאילו אמר לקב"ה, אוקיי, אתה רוצה לתת לנו את התורה? בסדר, תודה, אבל בתנאי אחד. מה התנאי? שאחרי זה אנחנו נכנסים לארץ.

הקשר בין תורה לארץ עכשיו מה שמדהים, שלא לגמרי כתוב פה, זה שאם תסתכלו רגע על ההיסטוריה, אז שלוש פעמים בהיסטוריה, עם ישראל, היה בגלות וחזר לארץ ישראל. פעם אחת הוא היה בגלות מצרים ואז הוא נכנס, פעם שנייה זה גלות, בפרס, בבל, פרס השבעים שנה, ואחר כך הגלות הארוכה של אדום אלפיים שנה. כל פעם, נגיד במדבר זה זה, בפורים, אז הדרק קיבלו על 100 חשבירות, זאת אומרת, יש חזרה של קבלת תורה מרצון, למה יש קבלת תורה מרצון? כי החשבירות שמבטיח להם בסוף, שהוא הולך לבנות את בית המקדש. זאת אומרת, למה הם מקבלים את התורה מרצון? כי אוטוטו הם חוזרים לארץ ישראל. זאת אומרת, זה נעשה בסמוך. זאת אומרת, כל פעם שיש, כניסה, יש משוואה, כל פעם שיש כניסה לארץ ישראל, יש קבלת תורה מרצון. כי כשאנחנו לא בארץ ישראל, אז התורה אצלנו היא לא לגמרי מרצון, היא לא לגמרי שלמה, היא לא לגמרי מלאה. כשאנחנו מתקרבים לכניסה לארץ, אנחנו מקבלים תורה מרצון. פעם שלישית בדורנו. נכנסים לארץ, והתורה מתחדשת. זאת אומרת, אנחנו לא, אין לנו עכשיו חזר שיגידו, קבלת תורה מרצון, אבל אנחנו רואים את המציאות. זאת אומרת, המציאות היא שכשאנחנו חוזרים לארץ, התורה מתחדשת. התורה הרבה יותר גדולה היום, מאשר שהיא הייתה לפני 100-200 שנה. הלכות שבאחר, שאלפיים שנה לא התעסקו בהן, הלכות של מדינה, של צבא, של מלכות, של כלכלה של מדינה, כל מיני נושאים כלליים כאלה, שמיטה, כל מיני דברים כאלה שלא היו. הם עכשיו מתחדשים כתוצאה מהזה. זאת אומרת, זה רק עוד איזה קומה נוספת שאומרת שזה לא רק עצם המציאות שלנו בארץ, היא כבר, עצם העצמאות שלנו היא כבר קומה רוחנית שלנו. כמו שהמהר"ל אומר, יש פה קומה נוספת בתורה. התורה שלנו, כשאנחנו בגלות, היא תורה מאוד חסרה, וזה מה שכתוב במקור השלישי, זה מקור מפורסם מאוד. על ח' שרטו ישראל גלה מהם כבוד מלכות. אמרו חז"ל כי לה' המלוכה, שעבר הייתה מלכות בישראל, כיוון שחטאו, נטלה המלכות מהם ונטנה לעומות העולם, ותראו בשורה הבאה, וכתוצאה מתמורה זו, מלכה ושריה בגויים, אין תורה. כיוון שגלו ישראל, אין לך ביטול תורה גדול מזה. זאת אומרת, ברגע שעם ישראל נמצא בגלות, אז אין תורה, כמובן שאין נביאים, כן, גם נביאיה לא מצאו חזון מהשם. זאת אומרת, כל הגילויים, הפנימיים הרוחניים של עם ישראל, ברגע שהוא לא נמצא בעצמאות, כל הדברים האלה, למעשה, אין אפשרות לבטא אותם, וזה מאוד מחדד את מה שאמרנו בהתחלה, שאם נשווה את זה לעומות העולם, למה הם צריכים עצמאות? אז סתם, קבוצת אנשים ביחד, היא רוצה להיות, ממש את עצמה, ולא להיות אחת אחרים, זה לא נעים, וזה לא, אבל פה, ברמות אחרות לגמרי. זאת אומרת, פה פשוט כל המהות שלנו, התורה, הנבואה שלנו, המצוות שלנו, הכל בעצם לא קורה כאשר אין עצמאות.

השלכות רוחניות והלכתיות איזה עוד השלכות יש לדבר הזה, גם מבחינות רוחניות, הלכתיות, אז תראו, יש לו מספרים, זה ממקור ארבע משלו, זה פסקה שמתחילה, עד איכן ערכה של חירות מדינית מגיעה, למדנו מן העובדה, שאף על פי שבתלה גזירת להשמיד ולהרוג ונקבעו לדורות ימי הפורים, על שניצלנו ממוות לחיים, לא הספיק טעם זה לדעת רבה לקביעת הלן. למה? כי מה שלא יצאנו לחירות מדינית, והקאטי עדיין, עבדי החשברוש ענן. במינוס המפורש יותר, כתוב בפסיקתה, שאין קוראים על אל, אלא על מפלטה של מלכות. ומלכות החשברוש הייתה קיימת. זה דבר מדהים. עם ישראל כולו ניצל ממוות בזמן אמן. זה דבר מדהים, כאילו זה, תחשבו, כמות אדירה של יהודים שאתה יכולה למות וניצלנו. מה יותר מתבקש מ… להגיד על אל על הדבר הזה. ואין על אל בפורים. יש כידוע בגמרא מגילה כמה דעות, אבל אחת הדעות היא, שהקאטי עבדי החשברוש ענן. זאת אומרת, שלהגיד על אל, אתה אומר על אל רק כאשר המלכות שהייתה התמודדתה, היא קורסת. ובעצם זה אומר, שאתה, זאת אומרת, העם ישראל, המלכות שלך, מגיעה ידי ביטוי פה, אנחנו נשארנו שם, המלכות שלהם המשיכה, ובעצם, כאילו, זה קצת לא… זה להגיד כאילו לא קרה כלום, לא השתנה כלום. מה זאת אומרת לא השתנה? הייתה גזרה נוראית והתבטלה. אבל בסוף שאתה מסתכל כאילו איפה הגעת עכשיו, אתה כאילו נמצא באותו מקום. אז כמובן, תקנו פורים, והאנחנו שמחים ומודים והכול, זה לא חלילה שאנחנו לא מודים על זה. אבל על אל, על אל נתקן על גאולה של עצמאות. זאת אומרת, על אל במצרים, כי ממצרים, יצאנו ממצרים, מצרים טבעו בים, ואנחנו נכנסנו לארץ ישראל, היינו צריכים להכנס מיד, זה נדחה ב-40 שנה, ובסוף זה אחד ועוד אחד, 40 שנה בהיסטוריה זה לא הרבה. בסוף יצאנו, נכנסנו, וזהו, באמת קרה פה משהו משמעותי. אז אומרים על אל. חנוכה, היינו בארץ ישראל, ניסו לקחת לנו את העצמאות, הצלחנו להתגבר על אל, והרמב"ם כותב, חזרה המלכות לישראל יותר מ-200 שנה. זאת אומרת, שמדנו את ה… באופן פחות, באופן זמני, אבל עדיין משמעותי, הרמב"ם אומר 200 שנה, שהיוונים כרגע כבר אין להם פה אחיזה ושלטון בארץ, ואנחנו חזרנו להיות ריבונים בארץ. אומרים אז זה על אל. זאת אומרת, שזה מראה רק, העל אל הוא סימפטום לראות כמה משמעותי שאנחנו באמת, המלכות שלנו היא עצמאית, והמלכות שנגדנו בעצם קרסה. להשלמת העניין הזה ככה, וזה מחזק קצת מאוד את מה שקורה בדור שלנו, תראו, במספר חמש זה מתחיל, וכך אמרו חז"ל, ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרה, לבוא ביד רמה רשי, כותב, אלא שגרם החטא ולא הלכו אליה ברשת כורש.

ההבדל בין בית ראשון לשני וכך כתוב בסרט ברכות, זה מובא, המקור מובא בתוספתא, באותו יום עברו ישראל את הירדן, ואין כל בריאה יכולה לעמוד בפניהם. ואומר, תיפול עליהם מטה ופחד עד יעבור עמך ה' זו ביעה ראשונה בימי יהושע. עד יעבור רמזוק הניטה זו ביעה שנייה בימי עזרה, אמור מהטה, ראויים היו ישראל לעשות להם נס, לעלות בזרוע, ולא יהיו משתועבדים למלכות בביעה השנייה, כביעה ראשונה, אלא שגרם החטא ונגזר עליהם שלא יעלו אלא ברשות. ונצטבו לקבוע ציור שושן הבירה של פרס, לשער המזרח של הר הבית, כדי שתהיה עמת מלכות עליהם. שומעים מה קורה? כאילו, אנחנו עולים בבית שני, נותנים לנו הפרסים רשות לבנות את בית המקדש, נותנים לנו רשות לעלות לארץ, אבל אנחנו לא עצמאים. מחר המלך מחליט שהוא מבטל את הרשות הזאת, אז הוא מבטל. עכשיו, עד כדי כך, מה שהוא מביא פה, התוספת המביאה, שציוו עליהם לקבוע את הציור של שושן, כאילו, מה מזכירים להם? זכירו מי הבא לבית. בסדר? זה לא בלע, אתם לא ברשותנו עד לזה, למחר אנחנו אומרים לכם, תלכו מפה, תלכו מפה. זה לא קצת ככה, נתראה לי, נראה קצת כאילו, כשהם בסוף, אסורי, תגידו לנו. כן, אבל זה לא, אני בדיוק חשבתי תוך כדי הדברים על השאלה הזאת, האם זה… קודם כל, חשבתי להשוות, זה כמו שלא יודע, ארה"ב, תגידו לנו, תשימו את הסמל שלנו, זה שאלנו על כל, אנשים עושים את זה מעצמן, ואולי גם אנשים בפוליטיקה, אבל קודם כל, המצב היום, זה לא שאומרים לך, תשמע, אם אתה לא זה, אנחנו מבטלים לך את העצמאות, כאילו, מי אתם שתדעים? כאילו, אין מצב היום. זה שאמרו שרמת הגולן, הם כאילו ישרו את זה, בצד טראמפ, הם אגידו לך, כל אבלכה נשק זאת משוקל, אבל הם אגידו, אני אגיד לך. אז זה בפרטים, בתוך הזה, אז לא להבין, יש קלסים, בסוף לא ישרו את רמת הגולן, זה לא בגלל זה ירדנו מרמת הגולן למחורה. הלכנו שם, הלכנו שם, והאחיזה שלנו שם, היא עדיין לא אחיזה מלאה, כי וכו', אבל זה, בוא נגיד, זה רחוק ממה שקורה פה. זאת אומרת, זה… נכון היה, שכאילו, הרשות להקים מדינה, יש הצבעה באו. כי ככה מקובל בעולם, שמי שרוצה להקים את זמון מדינה, אז הוא צריך לקבל רשות האו. זה כידוע, היה נס גדול, שפעם אחת בהיסטוריה, שהיה לנו רוב ששני שליש, זה רוב מטורף, כאילו, איפה אין סיכוי, זה לא היה מתחיל, בכלל, לא היה, לעבור היום, וגם הרבה שנים אחורה, אין סיכוי שזה היה עובר. רוב ששני שליש, עתיכת רוב, כאילו, מתוך 33 שהיו, אז היה צריך שיהיו 20. מטורף. זה ממש כאילו נס, אבל ברגע שהם נתנו את האישור, גמרנו, כאילו, זה עוד מדינה, אין דבר כזה שמבטלים לך את האישור להיות מדינה. כאילו, זה לא, לא יודע, לא יודע מה צריכו בשביל זה בעולם, וגם מי ישים עליהם, בוא נגיד ככה, אבל זה לא, כאילו, קיצור, זה משהו אחר. פה זה ממש כאילו רשות של המלך, והוא השליט על כל האזור. בסוף, בסוף ארה"ב, זה לא שהיא עכשיו פה במזרח התיכון היא הפוך, כאילו, היא צריכה אותנו, כי כל הזה מסביב זה בכלל לא שאלה. אנחנו, כאילו, השליחים שלהם פה, ופה, בזה שלנו, אנחנו, זו מדינה עצמאית. אז זה לגמרי רחוק, כאילו, מה… זה בדיוק אומר ביד רמה, לבוא ביד רמה, לבוא ביד רמה, זה אומר להילחם, מה ההבדל בין יהושע לבין זה שביהושע? באו ונלחמו, כאילו, נכנסו לארץ ונלחמו. בבית שני לא נלחמו. לא היה שם נשק. לא יודע אם זה בגלל שלא אישרו להם, אפרופו ה… אבל זה הייתה המציאות, כאילו, נתנו לה אומרות שהם יכולים להיכנס, הם יכולים לבוא, הם יכולים לשבת, זה ידוע, שמה שהיה זה הייתה התיישבות, היה חזקה, מה שנקרא, היה התיישבות, לא היה מלחמות. לא הייתה צבא, כאילו… לכן הסיפור של החשמונאים הוא כזה מיוחד, כי כאילו, היו צריכים למרוד, ופתאום להתחיל, כאילו, להיות צבא. זה נראה שלפני כן זה לא שבדיוק היה משהו כזה. עכשיו הם הרגינו צבא. עכשיו, זה משווה את זה להיום. היום זה ודאי ביד רמת. בסוף קמנו מדינה, צבא, לא היה קל, היה ידוע להביא נשק, אז היה סיפור להביא מצ'כי, היה כל מיני סיפורים שהיום הולכים לצער שחרור. אנחנו מדינה עם צבא, ויכולים להחליט לצאת למלחמה, כמו שעשינו במלחמות אחרות. זה נקרא יד רמה. יש לך צבא, ואתה מחליט אם להילחם או לא, וזה נקרא גאולה מלאה. אם היינו זוכים בבית שני, זה כבר היה אז, והיינו באים ביד רמה. אבל זה לא קרה, בין היתר בגלל המדרגה הרוחנית של עם ישראל, ולכן קיבלנו רשות מהאומות. היה לנו עוד 400 שנה בית מקדש שני, אבל בסוף זה גם לא החזיק מעמד, כי כנראה זה לא הייתה גאולה נצחית. ואז גלות ארוכה, ועכשיו זה מצב אחר. לא סתם אנחנו אומרים הלל ביום העצמאות, כי עכשיו יש הלל. בבית שני באמת אין הלל, אין הלל על פורים, כי זה לא היה משהו שלם. היום זה הלל, כי היום זה יד רמה.

דין צום תשעה באב בסוף המקור חמש, למדנו שצום תשעה באב נקבע לדעת הרמב"ם לא רק על חורבן בית המקדש, אלא גם על ביטול מלכות ישראל. ולכן, גם כשנבנה בית המקדש, לא ביטלו את הצום, כיוון שלא חזרה מלכות ישראל להיתנה הראשון. הרמב"ם מוכיח שבבית שני הם המשיכו לצום את תשעה באב. יש בית מקדש, אז למה צמים? כי הצום הוא לא רק על בית המקדש, אלא על המציאות של מלכות ישראל עצמאית. ואם יש לך בית מקדש בלי עצמאות, זה לא עושה. אתה ממשיך לצום על חורבן בית המקדש הראשון, כי אז היה לנו בית מקדש עם עצמאות. היו דעות שאמרו שאחרי שחזרנו לארץ עכשיו, אולי צריך לשקול את הנושא של תשעה באב. כי אם העיקר שלו זה על ביטול העצמאות, אז יש לך עצמאות לכאורה, מה אתה צם? לכן פה נכנס הנושא של בית המקדש. אנחנו היום מדגישים את בית המקדש. אנחנו אומרים, יש לנו עצמאות, אבל לא יכולים להחליט לבנות בית המקדש, כי זה נוגע לעצמאות שהיא לא מלאה.

הגאולה ושיעבוד מלכויות ערך העצמאות מגיע לסיאו בדבריו של שמואל ירחיני, שאמר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. השחרור הגמור משיעבוד מלכויות הוא הגאולה המשיית. שמואל אומר שהגאולה לא תלויה בתשובה. הגאולה קורה כשאין לך יותר שיעבוד מלכויות. כשיש לך עצמאות, אין לך יותר שיעבוד מלכויות. יש רגע מסוים שבו אנחנו אומרים לעומות העולם, וקיבלנו שוב את הרגישות הראשונית שלהם. אנחנו אומרים עכשיו, עצמאים, אנחנו, לא אתם קובעים לנו שום דבר. זה מתחבר לדעת שמואל, שאומר שזה לא תלוי בתשובה.

מצוות יישוב ארץ ישראל לפי דעת הגאון רבי יהושע מקוטנה, עיקר המצווה של כיבוש הארץ היא הירושה והישיבה, כאדם העושה בתוך שלו. גם אם עיקר המצווה הוא על ידי כיבוש ושלטון, גם במצב שאין אפשרות אלא ביישוב חלקי, על ידי קניין, אין המצווה נפקדת. קיימת מצוות יישוב ארץ ישראל גם כשאין היא מגעת לשלמותה בכיבש מלא בשלטון עצמאי. העלייה לארץ של יחידים היא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא התחלת הגאולה. אם נאמר את הדברים בצורה פשוטה, עיקר המצווה של קיבוץ הארץ זה לעשות בתוך שלא. אם יש לך מדינה שעושה בגדול מה שהיא רוצה, זה נקרא מצוות קיבוש הארץ.

קריעה על ערי יהודה הרואה ערי יהודה בחורבנם קורע. נקבעה הקריאה על ערי יהודה כי שם הייתה עיקר המלוכה בישראל. אם יש יישוב אבל הוא בשליטת העקום, אז אתה קורע. כי תכל'ס זה לא יישוב עצמאי, זה יישוב שנמצא תחת שליטת העקום. זה לא דומה היום, נגיד ביהודה ושומרון יש שלטון צבאי. אנחנו יכולים להיכנס היום לכל מקום שנרצה ביהודה ושומרון. אם נותנים להם מדינה פלסטינית, זה אומר שנתנו שלטון זר. אבל כיום, יש לנו שלטון צבאי, ואנחנו שולטים שלטון גם צבאי וגם התיישבות של חצי מיליון אנשים. תראו בסוף, המקור האחרון, אני כבר נדלג לשם. תראו, ומי הגון לשמחה, שיש לו מספרים זה 11. ומי הגון לשמחה, מצאנו שתקנו חכמים ברכה מיוחדת לרואה בתי ישראל ביישובם: "ברוך מציב גבול אלמנה". רש"י מפרש, כגון ביישוב בית שני. מה כוונת רש"י? מפרש שם המהר"ל יוף קרוב, בית יוסף, שישראל מיושבים בתוקף וגבורה, בארץ ישראל ובזמן הבית. הרי שגם בזמן הבית, הייתה הברכה הזאת תלויה בתנאי חופש ועצמאות, בתוקף וגבורה. כי רק בכך חזר ועוצב גבולה של האומה.

ברכת מציב גבול אלמנה היום נוהגים לברך את הברכה הזאת. אם לא עשיתם את זה עד היום, תתחילו לעשות. מה? בשם המלכות: "ברוך אתה, השם, אלוהינו מלך העולם, מציב גבול אלמנה". מה זה מציב גבול אלמנה? הייתה כאלמנה, כתוב, הייתה כאלמנה במגילת איכה. הייתה כאלמנה בחורבן. עם ישראל גלה, ארץ ישראל נשארה אלמנה. ועכשיו זה כמו אלמנה שבעלה, כאילו חזר לחיים וחוזר אליה, ברוך מציב גבול אלמנה. זאת אומרת, האלמנה שהייתה אלמנה, עכשיו היא חזרה להיות לא אלמנה. חזר להיות בחיים, חזר להיות בתושבים. ורחים לברך את זה כשאתה נכנס פעם ראשונה ליישוב שעוד לא היית בו, יישוב חדש בארץ ישראל, בתקופת ההתיישבות המתחדשת בארץ ישראל, שעוד לא היית בו אף פעם. נכנס ליישוב, הולך לבית כנסת, ומברך מציב גבול אלמנה. ומדי פעם אתה מגיע ליישובים שלא היית בהם, אז שוב היהודי בחברון, פטל, מלא מקומות בארץ שככה כל הארץ יכול לברך גם ב… לא יודע, בתל אביב, אבל כנראה היית בתל אביב, אז מה עכשיו? אתה תברך על תל אביב, ברוך מציב גבול אלמנה? כבר היית פה, זה לא התחדשות בשבילך. אולי אם תגיע לאיזה מקום שבחיים לא היית בו, אולי גם צריך לברך. אבל זה בדרך כלל יותר מקובל באמת ביישובים המתחדשים.

היישובים והמדינה לגמרי, הרשות הפלסטינית, הם לא נחשבים כאילו מדינה מבחינת הזה, כאילו. הם לא מדינה. אבל אתה שולט כאילו. לפעמים גם הם כאילו, הם מבין פה אותם שטחים, שהם גם כאילו יכולים לצלח את השטחים. בסדר, אבל אני אומר, סוף צה"ל, לפועל הוא נכנס לכל מקום כשהוא רוצה, והם רשות, זה מין משהו ארטילאי כזה, זה לא מדינה, זה לא איזה משהו משמעותי, לעומת היישובים שלנו שהם זרוע של המדינה, שוב, עדיין לצערנו עוד לא באופן מלא. בסדר, זה, זה, בשביל זה אנחנו, קצת אחד, שמחים על מה שיש, קצת שני, מתפללים ומבקשים שבאמת זה יהיה שלם, כי באמת בכל מיני נקודות זה לא שלם, אבל צריך מאוד להיזהר שהדברים שלא שלמים, לא ישפיעו על הדברים השלמים. זה דבר שהיום מאוד מסוכן. צריך הרבה לדבר על זה. כי יש אווירה לפעמים בתקשורת בעיקר, וגם קצת בציבו חלק, כאילו מה, אם זה המצב, ותת החגיגות בכלל, אז לא, כאילו. וזה צריך מאוד זהירות, כי זה ממש לא, זה בגלל, הפתיחה מעין, הסיום מעין הפתיחה.

העצמאות והראייה הרוחנית מה אמרנו במשפט הראשון? שאצל האומות העולם, הם חוגגים את מה? הם חוגגים את העצמאות הפשוטה. עכשיו, אם העצמאות הזאת נפגעת, אז אתה אומר, מה אני אחגוג? כל העצמאות שלי היא זה שאני חי פה בשקט, בחופש, וכיף לי ונעים לי, ואין מלחמות. אבל אם אני עכשיו אחרי שנה שהורגים אותי, וזה, אז מה אני אחגוג? מה שאני אחגוג? אבל זה הכול בגלל שלא מבינים, כאילו, בכלל את המבט הרוחני, את המבט האלוקי על הדבר הזה, זה מבט אחר לגמרי. העצמאות היא עצמאות, היא קיימת, יש פה אימות המשיח התחילו. יש פה דברים מדהימים, התורה חוזרת, המצוות חוזרות, עם ישראל חוזר לעצמו בענק, כאילו, זהו. מישהו נועד למצוות הזה, זה נראה לו טובי, אבל זה הדור שלנו, דור של פעם יותר יכול לראות את זה, כאילו, את השינוי בין התקופות, שהיה… הדור הראשון, הקימו את המדינה, וזה, זה היה להם כזה חידוש, זה היה להם כזה שמחה, שגם היה, כי גם כשהיו קשיים, הם לא אמרו אחרי מלחמת יום כיפור, עכשיו לא נחגוג את זה. מלחמת יום כיפור, הייתה 25 שנה אחרי קום המדינה. 48', 73', אמרו… כאילו, הבינו, אמרו, בסדר, מלחמה קשה, נהרגו אנשים, אבל בוא, כאילו, יכולנו להגן על עצמנו, בסוף נשארנו עם הגבולות שהיו לנו, ו… אבל באמת, דור השני והדור השלישי, וזה, כבר לא, ו… אבל בעיקר חסר פה המבט ה… באמת היותר עמוק, היותר רוחני, יותר משמעותי, בעזרת השם. טוב, נזכר, ברוכים תהיו, בעזרת השם.