טוב, יום ירושלים שמח. הרב גבריאלי אמר שסיפרו לנו האנשים שנחמו באזה, בחניונס, חר אבישי ועוד כל מיני מקומות, שבכל מקום שנכנסים, כל מוסד ולפעמים אפילו בכל בית, רואים תמונה של הר הבית עם כיפת הסלע. זה קצת מדגדג לנו שגם אנחנו, בעצם, מה זה גם אנחנו? אנחנו צריכים מאוד מאוד ללמוד שיש כאן גם ברור עמוק עד כמה אנחנו קשורים לירושלים, לארץ ישראל, להר הבית ולמקום המקדש. לכן בחרנו לדבר קצת על הדרך מירושלים להר הבית. אבל לפני כן, שומעים אותי טוב? אנחנו בעזרת השם נברך ברכת המזון כי צריך להזכיר בברכת המזון את ירושלים, בני ירושלים. לא נפספס את זה, זה יהיה באמצע. אז כמו שאתם רואים, הנה ג'יפ, סוג של האמר, מה קוראים לזה? האמר, שבקיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים נוסעים בהר הבית בדרך לכיפת הסלע. כל מי שגדל בדור של מלחמת ששת הימים זוכר בדיוק מתי הוא שמע שהר הבית בידינו. זה היה כמובן הנקודה הכי מרגשת מאז מעמד הר סיני.
התחושות לאחר מלחמת ששת הימים כל עם ישראל נכנס לתוך השראה עצומה. למשל, הרב שגר מתאר את התחושות. הרי יום ירושלים, מי שלא זוכר, זה שבוע לפני שבועות, ובחג השבועות נערו רבבות יהודים כאלה שנוסעים בחג. סליחה? באו לירושלים בחג שבועות, כאלה שהגיעו מהשכונות המערביות. אני נזכר במפגש הראשון עם העיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים. שמחה חלומית, אני משפשף את עיניי, צובט את עצמי. האומנם? האור גבוה כל כך, כלי המציאות אינם מכילים אותו. באותו חג שבועות כשהגענו בפעם הראשונה לכותל, עמדתי כלא מאמין כאן ותוך החומות, באותם מקומות ששנים היינו עומדים על המרפסת בארץ ציון וצופים עליהם. ברגע חשנו שהעולם השתנה, שהוא לא יחזור עוד להיות כפי שהיה. אבל לא רק הרב שגר, שהוא איש גדול, מרגיש הרגשות כאלה. אלא מצאתי דבר מאוד מעניין, זה ממש מדהים. הצנחנים שזכו לכבוש את ירושלים ועל הדרך לקחת את כל התהילה של כיבוש ירושלים. הצנחנים, לא יודעים אם עושים את זה היום, עשו מיד לאחר המלחמה מסדר סיום מלחמה. ירושלים נכבשה ביום השלישי, עוד לא כבשנו את השומרון ועוד לא את רמת הגולן, אבל עשו מסדר של סיום הקרבות בירושלים. תחשבו, עומדים הצנחנים, פחות כמתיים חיילים שנהרגו ביומיים של הקרבות בירושלים. המסדר הניצחון היה לא פחות ולא יותר ברחבת הר הבית ותחת לכיפת הסלע.
המסדר והתחושות לאחר הניצחון לפני כמה שנים מצאו נהג מסעית שהיה, המסעית שלו פעם היה דבר כזה, המסעית שלו גויסה ללוגיסטיקה של המלחמה. היה כזה רכב מגויס והוא היה נוסע בעקבות הצנחנים. הוא היה צריך להביא להם איך קוראים לאוכל הזה שאוכלים? כנסתי לרשת אמות מנקים, הוא היה צריך להביא להם מנות קרב וכזה ודלק, לא יודע. והוא במקרה היה צלם מקצועי, צלם של פעם בלי סמארטפון, והוא צילם את המסדר הזה. חיברנו למסדר הזה מנגינה והנה תראו אותה. העיר אשר בניו יושב הוא בליבה חומה, ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור. חלון חול שיראיך עניקינו, ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור. חלון חול שיראיך עניקינו. חזרנו אל בורות המים, לשוק וללחם וללחם וללחם. באמת הצלם הזה לא ידעו על זה, המשפחה שלו אחרי שהוא נפטר לפני כמה שנים מצאה בארונות שלו במגירות שלו את הסרט צילום הזה. אף אחד לא צילם את זה וגם הוא כתב למשפחה שלו מכתבים מאוד יפים מהרגעים האלה. זה פשוט תחושה מאוד מאוד מוחשית, זה לא רק סיפורים שסיפרו לנו, כי הוא כותב את זה מתוך, הוא אומר יחד עם חיילים רבים, מאובקים ועייפים, דתיים ושאינם דתיים, צעדתי אל הכותל. יחד איתנו הגיעו לרחבת הכותל שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל יצחק רבין, הנשיא, הרב הראשי לצה"ל הרב גורן, תקע בשופר. כולם בכו, גם אני פרצתי בבכי. לא בכיתי בחיי כמו שבכיתי באותו רגע. ניגשתי לכותל, נגעתי בו בידיים רועדות והנחתי תפילין. נהג פשוט, לא פשוט בכלל.
שירים ותחושות לאחר הכיבוש בירושלים באמת באותה תקופה חוברו הרבה שירים כי שרתה רוח גדולה מאוד. משורר חילוני כותב שיר ותראו את העוצמה של המילים שבהם הוא פשוט מבטא בצורה מאוד פשוטה, אנחנו בדרך לבנות את בית המקדש. משורר יוסי גינזו עומדות רגלנו בשערייך ירושלים ותותחנו מרעימים לך שיר מזמור ורק דמעות הגאווה שבעיניים נוטפות דומם על המדים והחגו ציון. על אותי שלילי שלום אחורייך ציון, זה העושר שואג בחזנו פראי למנצח מזמור על מקלה ורימון משערייך. בדמנו חיי משך ג'רח עד נבי סמואל. ליליים היו אורחות השח שרות לך בדרכן עם משככך ירושלים אך לא שכחנו הרי אנחנו כאן כי שך ג'רח ונבי סמואל זה המקומות שנפלו לידי הירדנים במלחמת העצמאות. איך היה ישב הפדד ששואה בן גדרות הטייל ואיך נשבנו לך עיר מלך ונביא כי לא נשק נהרותינו על שפתיים עד אם נשק לכותל המערבי קודם ירושלים ואחר כך האישה הר הזיתים יוריק נכון יהיה הר הבית ופטישים יעדדו בך חי נפשי ירושלים כהנאיך ולביאיך בדם בונים בך את הבית השלישי. כך העם ישראל הרגיש בונים את הבית השלישי. השיר הזה יש לו מנגינה מאוד יפה וגם יורם גאון שר. יש סרטון שהוא אוסף של צילומים מהקרבות על ירושלים שנראה את זה עכשיו. ירושלים ותותחנו מה ראינו לחשוב מזמור אלו רבים דמות הגבה שבעיניים לא תודו מה למדים ואיך לקרוא ציון זה הרבים שאלים מי שלום ומה זה הוא מורן מגיע ציון זה הראש ששואל ומחזה לו ערים לנצח נשמוך לנצח נגנע ונקנע בריאון בישראל מלמדים וחדים מי שאתו רחב נפיסה מורן לילה יוקר היום הוא חי שאותו חד דבר מי שאיתו רחב נפיסה מורן לילה יוקר היום הוא חי שאותו חד דבר מי שאיתו רחב נפיסה מורן לילה יוקר היום הוא חי שאותו חד דבר מי שיתו רחב נפיסה מורן לילה יוקר אהלן לא שכחת ארי אלכי כך שיון אלוהותי שני מי שאותו רחב נפיסה מורן לילה יוקר שיון זה האושר שחור וחסר ותרחי לנצח וחד דבר מי שאיתו רחב נפיסה מורן לילה יוקר אהלן זה האושר שחור ותרחי איך ישב ולדשמא ויגיד לו חטא ואיך נשמל ואחרון אלכם ונגיד כאילו נשקנה אותנו על שפתיים אז אם נשק נקוק להנאים שיון אלוהותי שני יש לו אלבים ואננים שיון זה האושר שחור וחסר ותרחי לנצח וחצה ומסבור ונעל יד ולדשמא ונחזור ונגיד לו חטא שיון אלוהותי שני יש לו אלבים ואננים כל תלמידים הרובה זיגים יורית ונחמי הרבן ופטישי עד דבש וירושלים וכהליף ולדיאלית ודאונו ובספר בית השמשית שיון אלוהותי שני יש לו אלבים ואננים אלוהותי שיון זה האושר שחור וחסר ותרחי לנצח ומסבור ונעל יד ונגיד לו חטא שיון אלוהותי שני יש לו אלבים ואננים ספרים אחד מהחיילים הפורסמים בחטיבה 55 חנן פורט רק בבקשה יש מקום לציין הזכרנו מקודם שהתהילה הגדולה של כיבוש ירושלים זה חטיבה לצנחנים צריך רק להעיר כמה הערות לא מדובר בצנחנים חטיבה סדירה חטיבה סדירה של הצנחנים חטיבה 35 הייתה בכלל בסיני או אפילו בעזה אני חושב מדובר בחטיבת המילואים חטיבה 55 אבל צריך לדעת שהצנחנים נכנסו ממרכז ירושלים גבעלת החמושת מהשערים מהאזור הזה יחד עם הצנחנים פעלו עוד שני כוחות חשובים מאוד אחד זה חטיבת ירושלים שהיא כבשה את השכונות הדרומיות את ארמונדה ציב את אבוטור ונכנסה דרך שער השכות וחטיבת הראל שאם ראיתם בסרט ראו שם רכבים משוריינים וגם טנקים של חטיבת הראל שעלתה מלטון וכבשה את נבי סמואל והגיעה לכיבת המלטה ונפשרה הצנחנים להיכנס יותר בנחת לא בנחת, אבל יותר בנחת לתוך העיר העתיקה בכל אופן חלל פורט מהצנחנים שם ויש סיפור מפורסם קרא לזה סיפור מכונן שהוא מגיע למרכז הרעב אחרי שהשתחררו מהמילואים וכמו שאצלנו עידו זהב אומר דבר הלכה לאחר תפילה אז גם במרכז הרעב אמרו כזה משהו ואז חנל פורט צועק הרב צפירדה הרבנו מתחילים ללמוד הלכות בית הבחירה ואז הרב צפירדה הראים בקולו ואמר יש לנו עוד הרבה שנים ללמוד הלכות מלאכים ומלחמותיהם כלומר אנחנו עדיין רחוקים וכאן צריך לראות דבר ממש מרתק אנחנו ההיסטוריה שלנו היא פשוט קופי למה שקרה בתנך וכשאתה חושב על זה אתה אומר זה מופלא אבל לפחות אפשר לדעת שאנחנו נמצאים בעדיין טובות בוא נסתכל שני חתל התנך נכנס לארץ ישראל רק עבור 400 שנה דוד כבש את ירושלים דוד כבש את ירושלים במשך כל ימיו של דוד הוא היה בירושלים שהיא עיר דוד אתם מכירים איפה זה עיר דוד בשלוחה שהיא הורדת מהער הבית אבל בראש של שלוחה בער הבית עמ בחור ששמו ערוונה והוא נקרא מלך והוא יבוסי זאת אומרת שדוד המלך כבש את ירושלים אבל לא עלה לער הבית לא בנת המקש רק בסוף ימיו הוא רוכש את ער הבית אז רק רגע אנחנו בדיוק אותו דבר 400 שנה מיושב הבנון ועד דוד המלך הצימו אצלנו מכיבוש ירושלים מלחמת העצמאות שלא כבשנו את ירושלים העתיקה מי שמכיר את הסיפורים של העיר העתיקה במלחמת העצמאות היה שם עצור של הערבים מלחמה חזקה בלג בעומר תשנחת הרוב היהודי נכנע הפלמח לא הצליח לכבוש העצם מכאן הפלמח משם לא הצליחו לכבוש את ירושלים העתיקה והפכו בשבי חלק מהמשנה הפרטים 19 שנה חלפו עד שכבשו את ירושלים זה קצת יותר מהר מ400 שנה ומאז שאנחנו כבשנו את ירושלים אנחנו מסתכלים על הר הבית ויש בער הבית שלנו את הרוונה העירוסי קוראים לו הוואקף הירדני אמנם אני לא רוצה להשוות בלרוונה העירוסי שחזא אומרים עליו דברים דווקא די נחמדים אני לא אגיד את הדברים הנחמדים האלה על הוואקף הירדני אבל יש לזה איזשהו מהלך ויש לזה איזשהו הסבר בואו נסתכל שניכת על כיבוש יושלים של דוד דוד המלך מולך בחברון ויש מלחמת אחים וכאשר שבטי הצפון שבטי אפרים מגיעים אל דוד שבטי בני יוסף אז הם אומרים לו אתה תהיה מלך כל אנשי חברון בטוחים שהנה דוד יהיה מלך בחברון העסקים בחברון יסגשגו דוד אומר אני אהיה מלך של כל עם ישראל ואז הוא אומר לאנשי חברון שלום לכם אנשי חברון אני מחפש עיר חדשה הוא הולך לירושלים שנמצאת בטווח בין יהודה לבין יוסף בין שני החלקים של עם ישראל בני רחל לבני נאה ירושלים זה עיר שנופלת בין הכיסאות אף אחד לא כובש אותה כובשים אותה לא מתיישבים בה היא נשארת עיר יבוסית דוד המלך הוא אומר אנחנו הולכים לעיר חדשה שתהיה של כל כלל ישראל כי ירושלים קשורה לכולם אני לא מלך שלכם אנשי יהודה אני מלך של כל עם ישראל ויש עיר אחת שהיא כל עם ישראל זאת ירושלים הר אבא כותב לכיוון שמלך על כל ישראל לכיוון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלים ללכוד מצעודת ציון לפי שהיא הייתה קבלה אצלם כי ציון ראש מלאכת ישראל וללכוד אותה למי שיהיה מלך על כל ישראל ואתם יודעים שהרב נריה אוהב להגיד שהדבר הזה קצת קרה לנו במלחמת ששת הימים מלחמת ששת הימים הייתה פעם הראשונה פעם ראשונה שתנועת העבודה מפאי, מערך, השמאל הזמינו את מנחם בגין את הליכוד, את הימים להשתתף ביחד בממשלת אחדות כמו היום נראה לי שזה היה יותר מהיום קראתם רואים תמונה של ראש הממשלה משמאל לוי אשכול ולידו מכירים אותו? מנחם בגין כשהייתי ילד ראש הממשלה היה מנחם בגין ואני חשבתי שזה תואר כזה ראש הממשלה מנחם בגין חשבתי יש כאלה שחשבים את זה על ביבי זה יותר הגיוני אבל כאן בעצם הייתה אחדות מסוימת זאת אומרת שאנחנו מבינים שכדי לבנות ירושלים צריך אחדות וגם שירושלים נוצרת את האחדות זה שני שלבים שלב אחד זה דוד המלך תפקידו לבנות ירושלים אתם יודעים מה? דוד המלך ידע שבית המקדש זה שלב אחר והוא לא נמצא בשלב הזה הנה פה רואים בציור שצייר איזשהו צייר גוי אני לא זוכר את השם שלו, זה שם ערוך עם ניגור ונחוונה עבוסי פה כביכול עיר דוד למטה פה זה ער הבית ואני לא יודע מי זה דוד ומי זה ער ונא עבוסי לא יודע מה הוא מתכוון על צייר ואחד הדברים מעניינים שדוד המלך הסיפור של כיבוש ירושלים על ידי דוד הוא ספור מאוד מסובך הוא ספור מאוד מספרי בתנך יש לי איזה דברים מאוד יפים שאולי מחר נדבר עליהם אבל אחד הפירושים אומר שדוד לא כבש את ער הבית את ער הבית בסופו של דבר דוד קונה באחרית ימיו בכסף וככה הוא קונה את ער הבית ולא בולט את המקדש ולמה דוד לא בולט את המקדש? הסיבה הפשוטה היא הקב' ברוך הוא אומר לדוד תשמע דוד אתה בשלב אחר אתה לא בשלב של המקדש אתה בשלב של עם ישראל כובש את ארץ ישראל כובש את עיר בירתו את ירושלים כובש את ארץ ישראל אבל בית המקדש קשור למשהו יותר גבוה הוא קשור לדבר הבא יש לך בן, קוראים לו שלמה כשאיניה בן איניה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה ואני חותי לו מכל אויביו מסביב כשלמה יהיה שמו ושלום ושקט ייתן על ישראל בעמו והיה באחרית האם נכון יהיה ארבעת השם בראש שרים ונשמם נקבות ונערו אליו כל הגויים כלומר בית המקדש קשור לעניין של הברכה שיוצאת מעם ישראל לכל העמים לכן דוד שהוא איש מלחמה לא יכול אייבות המקדש שלמה יש לו צבא ענק אבל הוא לא משתמש בו הוא לא נלחם שום מלחמה וכי בית המקדש קשור לכל הגויים וזה כל שלב נוסף ולכן אנחנו רואים שזה מדרגות מדרגות ארץ ישראל כל השבטים, כל אחד הולך למקומו ואז בא הזמן של האחדות של ירושלים ואז אחרי הרבה זמן בא הזמן שפונים את המקדש שימנו יוצאת ברכה לכל העמים וזה כל שלב עומד לפני עצמו תראו זה רמבן מאוד יפה אני אקרא אותו בזריזות של יצחק אז הבעייר השלישית נקראת רחובות אומר רמבן הוא הבית העתיד שיבנה בי מרבי עמנו והוא יעשה בלא ריב ומצא ובית המקדש השלישי יהיה בלא ריב ומצא בשלות השם תמיד הפריע לי שהרבה שירים של משוררים ישראלים והרבה פעמים אנשים אומרים ירושלים זה עיר שהיא קדושה ויש לו השתת הדתות זה נורא מפריע לנו אנחנו לא סובלים את זה וזה אלגון גדול אבל אני רוצה לעלות ניצוצות מתוך הדבר הזה מה פתאום הנצרות באה וקישרה את עצמה למקדש ירושלים, להר הבית מה פתאום האסלאם שהוא כל כך לא קשור בכלל מבחינה היסטורית הוא לא קשור את עצמו כי באמת ביתי בצפילה יקרה לכל העמים באמת המקדש קשור לכולם ולכן כשאני שומע את השירים האלה כמו השיר הזה הבית השלישי פה וכל המועזים עולה מן הצריח מכנסיות עונים פרמונים ונער קאטי וצפילין לצפילתו שותח ומתמזגים מעל העיר הניגונים אני שומע פה מועזים, כנסיות צפילין, איזה בלגן לא רוצה את הבלגן הזה אבל אני מבין את השרש שלו השורש שלו שבאמת ירושלים היא בית תפילה לכל העמים כמובן מתוך עולמו של עם ישראל לא מתוך טעויות רוחניות אבל יש גם את הפנימיות של הדברים אהה ירושלים זה אחדות ישראל זה דוד המקדש זה יצא לכל העמים שלמה המלך דמות אוניברסלית איפה אנחנו נמצאים? לא יודע, כל מיני מקומות אבל אולי משהו אפשר לאכוז בו אז קודם כל אני רוצה להגיד אנחנו עוד לא בנינו את ירושלים כאן צריך להסביר משהו מעניין כאשר נכבשה ירושלים היה יהודי אחד שקוראים לו בן גוריון שהיה פנסיונר במלחמת השתי הלבים בן גוריון כבר עשה את שלו היה פנסיונר גר לו בנגב כמובן שאחרי שנכבשה ירושלים אז הוא הלך עם כולם לירושלים נפגש עם טדי קולק אמר לו טדי קולק את הדבר הבא אני לא יכול לחכות את בן ג וריון, אבל תנסו לשמוע את בן גוריון. צריך להביא יהודים למזרח ירושלים, צריך ליישב רבבות יהודים תוך זמן קצר. יהודים הסכימו לגור במזרח ירושלים גם בצריפים, לא עד כך רבניים. צריפים, אין להמתין לבנייתן של שכונות מסודרות, העיקר שיהיו שם יהודים. זה בן גוריון. בן גוריון, דרך אגב, רצה בכל מעודו להחריב את חומות ירושלים העתיקות, החומה שבנה סולטן סולימן המפואר לפני 500 שנה. בן גוריון אמר: מה אתם רוצים מזה? תורידו את החומות האלה. הוא היה משיחי מאוד. והעניין הוא עכשיו הנוסטלגיה של לראות את החומות וכל הציורים. כאן צריך להבין משהו מסוים על המבנה של ירושלים. יש כאן ציור. הציור הזה צויר בשנת 1925 על ידי צייר שמישהו עם ציורים יכול להיות שהוא מכיר אותו, ראובן רובין. יש לו הרבה ציורים של ארץ ישראל. פה הוא צייר ממש את מה שהוא ראה ב-1925. פה אתם יכולים להבין מה פירוש הפסוק בתהילים "ירושלים הרים סביב לה והשם סביב לעמו". לא התכוונתי לזה, התכוונתי לזה. תראו בציור שלו פה, הוא צייר את חומות הר הבית. חומות הר הבית פה, זה כאילו שער הרחמים, זה נחל קדרון, הנה שער האריות, איזה יופי. והנה העיר העתיקה, פה זה הרובע המוסלמי שאז קראו לו הרובע המאורר, פה זה הרובע היהודי, הנה מתכנסת החורבה ופה מסגד אל-אקצא, כיפת הסלע, הנה מסגד אל-אקצא.
המבנה של ירושלים אתם רואים ירושלים, הר הבית הוא הר נמוך מכל ההרים שסביבו. פה הר בואנה נציב, פה הר הזיתים והר הצופים, פה הצד הצפוני שהוא גם יותר גבוה. פה העיר העתיקה שהיא גבוהה. אל תשכחו שהעיר העתיקה בנויה שכבה על גבי שכבה על גבי שכבה. ולפני אלפיים שנה עבר פה רחוב, עבר גיא עמוק מאוד. לכם קוראים לו רחוב, איזה רחוב הגיא בעצם. כל המקומות הם גבוהים בירושלים. יש יהודי אחד יקר מאוד, איש חולם חלומות, יהודי ציון מאופרה. פעם הוא היה שייך למחתרת היהודית, הוא היה צעיר יותר ונועז יותר, אבל היום הוא עושה דבר מאוד יפה. במשך כעשרים שנה אני חושב, הוא יושב עם אדריכלים, אנשי ארגון ואנשי חזון, ומתכננים את ירושלים כפי שתהיה בימי בית המקדש שיבנה בימי רבי אמנו. והטענה שלהם היא שירושלים לא בנויה נכון. שימו לב לטופוגרפיה של ירושלים. ירושלים היא אמפי תיאטרון טבעי. תחשבו על איצטדיון, זה המגרש. לצערנו זה מגרש כדורגל של הילדים הערבים, אבל תחשבו עכשיו שזה הרחבה שהיא בעצם הרחבה. כאן נמצא המופע וכל האזור הזה, כל ההגן הזה הוא אמפי תיאטרון טבעי.
חזון ירושלים העתידית בעצם כל המורדות מכל ההרים אמורים להיות ירוקים ויפים וצריכים להיות בהם מוסדות שלטון ולא שום בתים. וכל עם ישראל וכל הגויים כולם עומדים מרחוק באופן שיכול להיות כאן המון אדם. הכל פה ללא מכוניות, הכל פה עם כל מיני רכבים מודרניים שהם לא חשדות, סגוויים כאלה. והנה עכשיו אני אראה לכם את זה. תראו, זה אותו תמונה, זה אותו מקום, נכון? בדיוק אותו מקום שהצייר צייר. זה היום. אז הוא אומר ככה, כל ההגן הזה צריך להיות מיושב. עכשיו מה קורה היום? אומר יהודי ציון בשם מורו שבתאי בנדב, הוא אומר זה נכון שגדלנו על מוטיפיורי שיצא מהחומות וכל הקבוצה המוטיפיורית גם כתבו עליו שיר יפה. הוא היה איש צדיק מאוד, אדם מדהים, אבל הוא עשה טעות אחת. הוא לקח את ירושלים למערב, זה בסדר גמור, אבל מה עם המזרח? תארו לכם שמוטיפיורי היה בונה משכנות שאננים בהר הזיתים וכל העסק היה אחרת. תראו, ב-1925 לא גרו ערבים בהר הזיתים כמו שראיתם את התמונה של הצייר. תסתכלו גם בצילומים, התמונה של הציירה, אתם רואים אין בתים, אין פה בתים. כן, אז ככה צריך לפני שנגיע. איך אתה רוצה להגיע למקדש? אתה רוצה לעבור עם הגבניקים ועם חברות שמירה שעולות מיליוני שקלים וללכת כמו שאנחנו רואים ברובע המוסלמי שמשפחה רוצה לבוא ולגור אז יש לה ליווי. אתה יכול להגיע להר הבית עם ליווי? מה פתאום? אנחנו צריכים שכל הגן הקדוש, זה נקרא הגן הקדוש, יהיה מיושב ביהודים ויהיה פתוח ויהיה נעים הכל. לא שאני צריך להיכנס דרך הרובע היהודי ולפחד ללכת בכל מקום. מי הולך בערב בהר הזיתים בסילואן לבד? לא יכול להיות.
התיישבות במזרח ירושלים לכן ירושלים צריכה להיבנות לכיוון מזרח. וכאן קורה דבר מעניין. אחרי מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל קבעה שהיא תתיישב באזורים שנכבשו ותקיים את ירושלים גם בהם. ולכן הקימו שכונות יהודיות, למשל, משמאלי פה יושב דביר אלון, אי שכונת גילו, שכונה שהיא התנחלות בצפון ירושלים. וכאן המקום להגיד לדביר תודה רבה, הוא החליף את דביר הריסון, מי שזוכר. אז תודה רבה דביר. אז הוא גר בהתנחלות שכונת גילו, בית ג'לה, בית לחם, רמות אשכול, רמות גבעת זאב, מסגד זאב. כל השכונות הללו זה שכונות במזרח ירושלים שנכבשה אחרי מלחמת ששת הימים. אבל זה לא מספיק כי זה מרחוק מהם השכונות הקרובות. וכאן קורה דבר מאוד כואב. במקום שמדינת ישראל תיקח על עצמה את המשימה הזאת ותשקיע מיליונים בקניית בתים לערבים, קניית בתים, לא גירוש, לא כלום, כמו דוד המלך. אז עושים את זה אנשים צדיקים. מת אידן הקים את עמותת התלת כהנים, מתחילים לקנות בתים ברובע המוסלמי. בעקבותיו אחריו דוד אלה, דוד בהרי, הוא יורד למטה, לעיר דוד, מתחילים להקים להביא עוד ועוד אנשים. מביאים תורמים ענקים כמו מוסקובית, כל מיני כאלה, כי כל בית עולה מיליונים בתנאים לא תנאים. לא משנה, זה פרטים.
המתחמים היהודיים בעיר העתיקה פה יש לכם מצאתי מפה, נורא חיפשתי מפה של המתחמים היהודיים בעיר העתיקה המוסלמית ברובע המוסלמי, לא מצאתי עד שמישהו יביא לי. הוא אמר לי, זה מפה ישנה, יש עוד מתחמים. אפשר לראות פה נהוד הביט ברובע הנוצרי, יש פה ישיבה חשובה, חומות ירושלים. אני כבר לא רואה טוב, אבל שער הפרחים אמור להיות כאן, בית הצלה אמור להיות כאן, הבית של אח של הרב אלעד והחוד של הרב אל איראן, איפה שהוא פה אני חושב. עשו פה את המפה חמודה כי לא היו פה בתים מסביב, אבל זה ברובע המוסלמי. אחר כך יש לנו המון מתחמים: עיר דוד, בורחה סילואן, בית אורות על הרצופים, שכונת מעלי עזיתים, שמונה צדיק סמוך לשכונת שייח ג'ראח, שכונת הדת הימנים בסילואן, קדמת ציון, עם בודיס עם בוטור, בית חניה. כל המקומות האלה מתגוררים לפי ההערכה קרוב לשלושת אלפים יהודים. זה הרבה? ממש לא כל כך הרבה, אבל זה המון מבחינת האמת. כל יהודי שגר שם מביא המון אור. אז קודם כל ירושלים צריכה עוד להבנות טוב. אחרי שירושלים תהיה פנויה לפי החזון של לא אמרתי לכם משהו, החזון של יהודי ציון הוא כל כך מדהים. הוא חולם כאלה חלומות גדולים שמגיעו למסקנה שצריך ירושלים תתרחב הרבה יותר כאשר ירושלים יהיה עורף כלכלי. הוא יקרא ירושלים הימית והם בחרו בעיר אשדוד משום שלהם היו ידועים שאשדוד זאת העיר בחוף שיש לים שהיא בדיוק מול ירושלים. כן, אני בתור יליד בושת ציון, אנחנו מסתכלים על אשקלון, אנחנו מסתכלים על אשקלון, ירושלים רואים את אשדוד, משילו רואים את תל אביב, משכם רואים את נתניה, אבל מירושלים רואה את אשדוד. זה הכבוד שלנו, אנחנו העורף הכלכלי. פה היו כל הבתי עסקים, נשאיר תל אביב קצת משהו, והדרך מאשדוד לירושלים היא ישרה וחנקה.
הכניסה להר הבית ההזדמנים לירושלים היא נמצאת הקצר של ירושלים, זה שכונת קריית משה, זה שכונת קריית משה, זה מרכז העיר, אבל לב העיר זה הגן הקדוש. ואחר כך לכיוון הר הזיתים ממשיכות השכונות וילדים וילדות משחקים ברחובותיה. ועכשיו נעלה להר הבית. האם נעלה להר הבית? יש מחלוקת, יש דיונים, דיברו על זה כבר. שמו אותי פה אחרון לדבר על זה, אני כבר אין לי מה לדבר על זה. גם אם אתה לא עולה להר הבית, ואנחנו ישיבה נבך לא עולים להר הבית, אבל נקלים בידנות גבוהים ברוך השם, אבל אנחנו לא פטורים מלהיות עד המקום שאפשר להגיע. אז עשינו בשבת סיור בשערי הר הבית כדי לדעת שאנחנו מגיעים הכי קרוב, אבל צריך גם לדעת את העיר. יש לנו כלל, על פי הדעת תהיה אהבה. אז בואו רק נתבונן רק רגע כמה דקות קצרות כדי שנבין מה זה בעצם הר הבית. אז ממש בקצרה, שימו לב, הנקודה האדומה הזאת שהולכת איתי כאן, אני הולך פה. איך אומר הכתב המפורסם? אני נוגע באבני הכותל. עכשיו הלייזר שלנו נוגע באבני הכותל. כאן נמצא הכותל המערבי, הוא רוב מחוסר בבנייה שהיוויתה במשך מאות שנים. ולכן יש לנו מנהרות הכותל פה מתחת, וכאן יש את הרחבה הבטוחה. צריך לדעת שהכותל רק מציין משהו קטן. הכותל המערבי כמקום רחבה של תפילה הוא 500 שנה. ילדים מתפללים בכותל המערבי ובכל מיני מקומות. שרות הכותל היה בית כנסת המערה, לא דווקא בכותל המערבי. לכן לפעמים אני עומד למעלה בעיר העתיקה, מסתכל על הכותל מלמעלה ואומר אני בכותל המערבי, לא חייבתי לתוך הכותל המערבי. זה כאילו סבבה, אפשר להגיע גם נכנע, אבל את זה שאתה עומד קרוב לכותל זה הכותל המערבי. וצריך לדעת, לא רק כותל המערבי קיים, גם הכותל הדרומי קיים וגם הכותל מזרחי איפה ששר הרחמים. הכותל אחד הוא מאוד מאוד מוסתר, זה הכותל הצפוני. וכל הקטנים האלה הם קטנים שבנה כנראה הורדוס. והקטנים האלה הם בעצם שהורדוס מאה שנים בערך לפני שבית המקדש השני נחלב, הוא שהיה בנאי גדול, לא ניכנס לאישיות המסובכת שלו, אבל הוא החליט גם להפוך את בית המקדש למקום ענק. זה ככה שחז"ל אמרו, כל מי שלא ראה בניין הורדוס, בניין בית שני של הורדוס, לא ראה בניין הערב. במשך 300 שנה בית המקדש השני היה מאוד קטן, והורדוס בא והרחיב אותו והיצור אחר הרחבה שלו הוא בנה חומות ענק והוא מילא אותם במילוי והוא יצר את הרחבה. עכשיו, כאשר כל מי שעולה להר הבית עולה דרך שער היחידי לצערנו שיהודים מורשים להעלות בו, המוגרבים, זה פה. אתה נכנס לפה ואז אתה עושה את הסיבוב. צריך לדעת, בוא נזכיר את ההלכה, שימו לב טוב. הר הבית מורכב משני מתחמים כמו שכתוב בהלכה: מתחם ההר, עכשיו אני בהר, זה מתחם ההר ומתחם בית המקדש. היו כל מיני דעות איפה למקים את המקדש. והרי המקדש לא נמצא חפילות ארכיאולוגיות, אף פעם לא עשו בהר הבית, הערבים לא מרשים. מה נעשה? לא יודע מה היה צריך לפרושם, למרות שאנחנו יודעים מה יש מתחת להר. כל ההר הזה הוא עשוי כמו גבינה שוויצאית, יש כאן למטה חללי ענק, בורות מים, מערות גדולות מאוד. נעזור שנייה לך בזה, רק נזכיר שהיו כל מיני דעות. למשל הייתה דעה שפה כיפת הסלע, פה עמד המזבח. אז אם פה עמד המזבח אז בעצם קודש הקודשים עמד כאן. זה כל כך קשה, זה לא מסתדר טופוגרפית. יש כאלה שמשכו צפונה, משכו דרומה, כל הדעות האלה הן ממש לא מתאימות. מה בא לקחת את המסורת העתיקה כמו שכותב הרדב"ז שהוא גדול הפוסקים בימי רבי יוסף קארו, והוא אומר הדבר ידוע וברור שכיפת הסלע, ככה נקרא המקום הזה, הוא מקום קודש הקודשים. ואם הגענו למסקנה שזה קודש הקודשים, אנחנו יכולים בדיוק לסרטט את כל הגבולות די בקלות. אפשר לקחת מקדם בטיחות, אפשר לסרטט את כל הגבולות בצורה ברורה.
הכניסה להר הבית וההלכה אבל מה? השטח מדבר את זה. כל מי שעלה להר הבית וגם מי שכמוני לא עלה אבל מכיר מקרוב מתמונות, סרטונים, הכל, יש כ מי שעלה להר הבית יודע שמתחם הר הבית בנוי משתי קומות, שני מפלסים. מה שהראיתי לכם מקודם זה מפלס נמוך מאוד ביחס לרחבה הגבוהה. והרחבה הגבוהה היא מרוצפת, ולא רק זה, יש גרמי מדרגות שעולים. הנה גרם מדרגות אחד, הנה גרם מדרגות שני, הנה גרם מדרגות שלישי. הגרמי המדרגות האלה הם כאילו ממש מראים לך שאתה עולה מהר הבית למקום המקדש. וגרמי המדרגות האלה זה בדיוק החל שנזכר בחז"ל, מקום החל, שפה הייתה חומה את מקום המקדש. כאן היו גם שיטי אבן שמצאו אותם שכתובים ביוונית "הזר שאינו יהודי לא יקרב לפה". לפי זה אפשר למקם את הכל בבירור. פה זה שערי ניקנור, הקשתות האלה שנבנו במהלך התקופה המוסלמית, הקשתות האלה הם בדיוק המקום שבאמנו שערי ניקנור, זה ברור. וכאן חמש עשרה מעלות שיורדות מאזרת ישראל שזה פה מאזרת נשים שזה פה. פה זה אזרת נשים. אזרת נשים זה הר הבית מידי הוראה הייתה, מחיית הקדושה ומידי רבנן זה קדושת המקדש. לכן גם פה לא הצעדו מי שטבל והוא עדיין יתממת. ופה הייתה שמחה בתושעויבה, אתם שומעים? הרב עומר הקשה על איש קדושה גדולה. כתוב בגמריו ונפסק ברמב"ם, לא נוטעים עצים בהר הבית. מי שנטה פה אותם הוא לא ידעת ההלכה טוב, זה היו ערבים. עכשיו, הדבר הכי מסתורי בכל הדבר הזה זה כיפת הסלע. לא ברור מי בנה את המבנה הזה, לא ברור מה המבנה הזה שימש. המבנה הזה הוא לא היה מסגד מעולם. המסגד של הר הבית נקרא אלאקסא. אם הייתי מזרחן ככה במזרחנים תמיד אבן יגיד אלאקסא, לא אלאקסא. אז הנה אלאקסא זה בקצה, כלומר אלאקסא זה המסגד שבקצה. הוא בעצם אמור לפנות למכה, הנה מכה פה. וזה היה מי בנה את זה? כולם חושבים שבנו את זה עומר, כלומר המנהיג המוסלמי הראשון שהגיע לפה בשנת 1710 בערך. הגלתי קצת, אבל הרבה חוקרים אומרים זו בנייה ביזנטית, בנייה פרסית. יש טוענים שהיה תקופה קצרה, פרסית בין השלטון הביזנטי לשלטון לערבים ואז בנו את זה. ואומרים שבנו את זה כי רצו לבוא את המקדש והם חשבו שהם בונים את המקדש בשביל היהודים. בתקופה מסוימת יהודים הגיעו לפה והתייחסו לזה כמקדש. פלאי פלאות, מסתורים. מה יש בתוך בקיצור? בוא נזכור, זה אבן השטייה, יש שם מושתת העולם, זה מקום השכינה. פה עמד מסבח העולה, המסבח הגדול, זה שחיתתן בצפון, זה פה. איפה הייתה לשכת הגזית של הסנדרין? פה הסנדרין יושבת בלשכת הגזית סמוך בצד הצפוני צפונים הערבי של בית המקדש בצילו של החל, זה פה. הסנדרין פה יושב הרב ודיארוסף, הרב קוק, הרבים מכבד ולמדו תורה ביחד. ועל זה נאמר תלמידי חכמים הרבים שלום בעולם. תראו לכם מה זה היה הסנדרין יושבים 71 החכמים הכי גדולים של עם ישראל ולומדים תורה ביחד ומסבירים לעם ישראל איך התורה צריכה להיות בדור שלנו. הם יושבים פה וזהו. איך נכנסים להר הבית? אבל צריך להיכנס מהמזרח, אז נשארי חולדה היו לי מכאן הולכים ככה ונכנסים, קום ונעל את ציון. טוב, עברנו על היובית. פה יש תמונה איפה הכותל? בוא נמצא את הכותל. מי החברתי לכותל? הכותל הכותל צריך להיות פה כפשוט. בסדר, כאן יש את המבנה של כאילו ציירו כאילו את המבנה של בית המקדש ביחס לשטח היום. זה מה שיש בתוך כיפת הסלע. אם הייתם חילונים והייתם סטודנטים לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, יש כמה כאלה, אז הייתם נחזר לכאן חופשים. רק אם אתה הולך עם כיפה לספר ותפילין אז יש לך שוטרים שמנהבים אותך וכו'. בואו נחזיק טובה לגילת ירדן שמאז שהוא היה שר ביטחון פרין אז הוא שינה את אפשר ללמוד להתפלל בהר הבית. תראו, אבן השטייה הייתה מחוסת בזמן המקדש, רק שלוש אצבעות היו גוליות, אבל מאז החורבן נחשף האבן. זה סלע אמשל הר הבית. מתחת לכיפת הסלע יש מערות, זאת אחת המערות שעובדות תחת לכיפת הסלע, שזה כל מיני דברים היסטוריים. אבל זה איך אומרים לא יירני, אדם וחי. אחרי הכל אני רוצה לסיים לכמה נקודות חשובות. בעצם זה הנקודה הכי חשובה. כל מה שאמרתי עכשיו היה פחות חשוב, עכשיו מגיעה נקודה חשובה. לכל העמים בעולם יש ארץ, אז גם לנו יש ארץ. וכבשנו אותה כי ישבנו בהם בימי הציונות, כבשנו אותה בימי העצמאות, כבשנו אותה בששת הימים. תצטרך לזכור שיום ירושלים זה לא רק ירושלים. זה גם יום עזה שחוזרים אליה, זה גם יום סיני, זה גם יום הרמת הגולן, זה גם יום יהודה ושומרון, זה גם יום יריחו. כולם זוכרים שהרב צבי יהודה בתום העצמאות, שבועיים לפני מלחמת ששת הימים, דרש דרשה ובדרשה הוא נהם בקולו ואמר: איפה חברון שלנו? איפה שכם שלנו? איפה עבר הירדן שלנו? אז זה יום ארץ ישראל. כל העמים רוצים ארץ, כל העמים רוצים עיר בירה, גם אנחנו רוצים עיר בירה – ירושלים. אבל אין להאמין בית מקדש, בית מקדש זה משהו שהוא בינינו לבין הקב"ה. אי אפשר בית מקדש לא יכול להיות מקום שצריך לעניין. לא שאני בא להרחיק מישהו, אבל צריך לעניין שהוא לא מאמין בקדושת האמונה, בקדושת התורה. לא מבין את עולמה של האמונה, מה הוא יעשה בבית המקדש? אין פה משהו חולין, הכל פה קדוש, הכל פה בינינו לבין השם. לכן מה צריך? שעם ישראל ירצה את המקדש ובשביל זה ירצה את השם. ירצה את המקדש זה ירצה את השם, זה ללמוד אמונה. אם לא תלמד אמונה, מה אתה עולה להר? אתה לא מבקש את ההר. אתה יכול להגיד שאתה עולה להר, אין בעיה. יש לזה אנשים שהם רואים את זה מבחינה לאומית. אתן לכם דוגמה: תראו את היהודי הזה לשמאל, זה יהודי שלא מי מעריץ אותו. אני אפר תחת כפות רגליו, מי אני לעומתו? זה יאיר שטרן שנרצח על ידי הבריטים ואכזריותם אי שם בשנת 1920 או 1930. הוא שיקים את הלח"י, שוכחים את השיר שלו "חיילים אלמונים". איננו בלימדים אז הוא כתב את עיקרי התחייה, זה כאילו העקרונות של הלח"י. עוברים על כל העקרונות האלה ומגיעים לעקרון הי"ח, קשה לקרוא את זה אבל כתוב כאן חי י"ח: הבית בניין הבית השלישי כסמל. שום הצליח לקרוא בניין הבית השלישי כסמל למה שהוא גאולה שלמה. כלומר, הוא אמר אני הולך לבנות את המקדש לח"י, אבל איך הוא אמר? סמל. כי מה לעשות? הוא היה יהודי יקר מאוד אבל הוא לא הבין את צרזת אל האמונה. הוא לא יכול להרצות את המקדש באמת כסמל.
לימוד פנימיות התורה ולכן צריך ללמוד את ספר הזוהר, צריך ללמוד סתרי אמונה, צריך להשתוקק, צריך ללמוד את פנימיות התורה, פנימיות החיים כדי להבין מה הייעוד שלנו. זה לא יכול לבוא בלי זה. אתה יכול להיות בארץ ישראל, לבנות אותה בידיים, אתה יכול אפילו לבנות את ירושלים, אבל כדי שארץ ישראל תהיה ברכה לכל העמים, כשביתי בתפילה יקרא לכל העמים, זה רק כשעם ישראל מגיע למקדש מתוך כיסופי קודש, מתוך ההבנה הפנימית של ספרי התורה. ולכן מצאנו דבר מאוד מעניין: היהודי הזה הרב קוק שקבור בהר הזיתים מול פני המקדש. אתם יודעים, זה דבר מאוד מעניין. על קברו כתוב את הדבר הבא: הרב פה נטמן, הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק נפטר. מה זה נפטר? נשמתו בגנזי מרומים. בין הרב שלמה זלמן עלה לארץ הקודש בכ"ח אייר תרפ"ד, עלה לירושלים ג' אלול תרפ"ט, עלה לשמיים ג' אלול תרצ"ה. הרב קוק בכ"ח אייר. אם היינו עכשיו כאילו ממש חסידים של הרב קוק, אז היינו אומרים מה קרה בכ"ח באייר? הרב קוק נכנס לארץ ישראל. אז אני רוצה להסביר את הסימן המילתי: הרב קוק הוא הנשמה של כל הציונות. אין מה לעשות, הרב קוק הוא הנשמה של כל הציונות. הוא ראה את תסתכלו במאמרי ראיה, יש לו מאמר על ירושלים שאומר: ירושלים זה הנשמה של כל התחייה שלנו. והוא נכנס לארץ ישראל בכ"ח אייר. זה כאילו מבחינת כשהרב קוק הוא נכנס לתוך ארץ ישראל, זה כאילו נכנסו המוחים בגדלות של הציונות ולכן הוא מתחבר לירושלים שהקבלה שלנו כאילו מזמין אותנו לירושלים למוחים בגדלות.
שיר של נעמי שמר עכשיו כל מה שאמרתי כתוב בשיר של נעמי שמר שאיתו נסיים. תראו את השיר הבא: אז כידוע של נעמי שמר היה לה רוח הקודש. השמעה כמה לרוח הקודש? לרוח הקודש של עם ישראל. לא אומר שהייתי הולך לראות את זה לתורה, אבל אני אומר שהיה לה איזשהו אינטואיציה שידעה לבטא את הדברים הכי עמוקים בצורה הכי הכי הכי פשוטה ונוגעת בלב. תסתכלו על השיר היפה הזה שכולם מכירים שיש בו שלושה בתים שממש מבטאים את הדרך למקדש כמו שדיברנו. בבית הראשון: "אם בהר חצבת אבן להקים בניין חדש, לא נשאר בכי חצבת לבניין חדש, כי מן האבנים האלה ייבנה מקדש". כאן היא בונה את בית המקדש באבן. לעומת זאת, בבית הבא: "אם בהר נתת ארז במקום דרדר, לא נשאר בכי נתת במקום דרדר, כי מן הארזים האלה ייבנה הער". פה היא בנתה את המקדש באבן, פה היא בנתה את המקדש מנתיעות. זה בדיוק מזכיר לנו את שתי הברכות על ירושלים בתחילת שמונה עשרה. הברכה הראשונה היא "תשכו מתוך ירושלים ובני אותה". בברכה הזאת מדברים על ירושלים כדבר שבונים אותו באבן. אבל בברכה הבאה "צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שם מדובר לא על בניין אלא על צמיחה. בניין זה משהו פיזי, כבשנו את ירושלים בדם, בונים בחטא הבית השלישי כמו שהשיר הקודם קודם. כלומר, הבניין מאבן זה מזכיר את השלב הפיזי הזה. יש כזה שלב פיזי, אמרנו, צריך לבנות שכל ההגן הקדוש של ירושלים ילדים וילדות יהודיים ישחקו בחובותיה ויהיו שם חופשיים. אבל צריך גם לבנות אותה בנטיעה, כלומר, משהו יותר רוחני. נטיעה זה משהו שאתה בונה, אתה נוטע, אבל זה לא מבניע באבן, אתה מחכה לברכת שמיים. אבל זה גם לא מספיק, כלומר צריך משהו יותר עמוק. צריך "אם לא שרת לי שיר עדיין, שירה לי מזמור חדש, שיר שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש, שיר שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש, שיר שהוא כבין אלפיים ובכל יום חדש". זה מה שנקרא היין. היין זה כאילו הפנימיות של עם ישראל. זה שיר עתיק אבל אפשר להתאום אותם חדש. אנחו יודעים שירושלים אמור לצאת תורה חדשה כי מציון תצא תורה ודבר השם ירושלים. שזה אומרים הגויים שמגיעים לירושלים ונעולו כל הגויים כי מציון תצא תורה אומרים את זה הגויים ואנחנו. ולכן לסיום אנחנו נשנה את הביצוע החדש היפה של איך קוראים לו החמוד בין ילנדו. למרות שיש הרבה ביצועים אחרים, אבל יש חן עמוק בישירה של בין אילנדו. תודה רבה לדביר אור ברוך.
