יום ירושלים | מה יכול יום ירושלים לעשות לחיים השגרתיים שלי? | הרב גבריאלי

תקופתנו והמשמעות שלה מרושלים הוא למעשה חלק מתקופה מאוד מיוחדת. חודש אייר, סוף חודש ניסן, תקנו את יום השואה. אנחנו בדרך כלל לא נמצאים בישיבה בזמן הזה, וכמובן אחר כך יום הזיכרון, יום העצמאות והשיא זה יום ירושלים. כל הדברים האלה הם בעצם אירועים היסטוריים שקרו, אפשר לקרוא לזה בדור שלנו, בתקופה שלנו. נכון שאנחנו, כל אחד מתי שהוא נולד, אז יש אחד שזה יותר קרוב אליו, יש אחד שהוא כבר כמה עשרות שנים אחרי זה, אבל בצורה פשוטה, אני חושב שזה נקרא בדור שלנו. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים על היסטוריה של אלפי שנים של עם ישראל, אז לחיות בתווך קרוב כזה לאירועים האלה ברמה שההורים שלנו, סבא וסבתא שלנו חוו את האירועים האלה, אז זה שלנו, אנחנו חלק מהסיפור הזה. זה הזכיר לי את המשפט שאני לא יודע אם אומרים אותו בכל הקהילות של עם ישראל, אבל בתפילת יום כיפור, אחרי תפילת עמידה, יש תפילה שמתחילה במילים "אלוקיי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי". כך כתוב שם. הרב קוק מסביר שם בעולת ראיה על המשפט הזה: "אלוקיי, עד שלא נוצרתי איני כדאי". אז הוא אומר, לפני שנוצרתי, כל אותו הזמן הביטי מוגבל עד שנוצרתי ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי, כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה, הייתי נוצר. כיוון שלא נוצרתי עד אותו הזמן, ועוד שלא הייתי כדאי עד אז להיברות ולא היה בצורך, כי אם לעת כזאת שנבראתי מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות.

משמעות החיים בתקופתנו דבר מאוד מעניין, הוא אומר רב קוק, אדם בא לעולם, הוא צריך להבין שהוא לא במקרה הגיע לעולם בתקופה הזאת. והרב קוק לא אומר מעצמו, אלא הוא מסביר. אני חושב שזה תפילות שמופיעות בגמרא, מסכת ברכות, כל מיני תפילות קצרות שהאמוראים היו מתפללים בסוף התפילה. וגם "אלוקי נצור" שונים, זה גם נמצא שם ואנחנו אומרים את זה כל יום. אז זה לא תפילה כבר קדומה, זה לא איזה חידוש, רק הרב קוק מסביר את הפשט של המילים. זה האמת, שזה הפשט של המילים "עד שלא נוצרתי איני כדאי". מה זה איני כדאי? עד שלא נוצרתי כנראה לא היה צריך אותי, אז אם אין לי אני לא כדאי, אני לא שווה, כאילו כי לא צריך אותי עכשיו. שנוצרתי, לא משנה שמה יש, איזה אדם אומר עכשיו שנוצרתי אני צריך לבדוק אם אני עושה את מה שאני צריך לעשות. זה קשור לתפילה של יום כיפור. בכל פנים, מה שזה אומר, אני חושב, זה שאדם צריך להתבונן על התקופה שבה הוא נולד ולשאול את עצמו מה זה אומר שאני הגעתי לעולם בתקופה הזאת. הייתי יכול להיוולד, לא יודע, שכל מיני, כל אחד יכול לדמיין, בל אין מה לדמיין, חבל לדמיין כי הגעת לעולם בזה. אז זה אומר שבעצם כשאני חושב על חיי ועל התנהגותי ביום יום של העולם, אני חלק מהחישוב, מסלול שלי בחיים. יש חשבונות פרטיים שכל אחד מן הסתם, כל אדם נורמלי חושב איזה דרך חיים אני בוחר, מה נכון, איך נכון. יש כל מיני שאלות על החיים ברמה האישית הפשוטה, איך לחיות. אני לא יודע, אני רוצה להיות דתי? אני לא רוצה להיות דתי? אני רוצה מסוג כזה, מסוג אחר. יש כל מיני שאלות על החיים, איך לחיות אותם, באיזה צורה. כל מיני שאלות, אבל זה הכל כאילו ברמה, זה בדיוק אותן שאלות היית שואל, גם אם היית נולד לפני 500 שנה. אתה צריך לשאול את אותן שאלות, זה לא משנה.

הקשר להיסטוריה של עם ישראל אבל השאלה הזאת היא כבר קשורה להסתכלות מסביב ולהגיד רגע, אז מה קורה פה בתקופה שהגעתי ולמה הגעתי לתוך התקופה הזאת, מה זה אומר לי הדבר הזה. אז אם כן, אז אדם מתחיל להסתכל באמת על מה שקורה. כמו שאמרנו, דור זה ככה, 100 שנה, כמה עשרות שנים אחורה, קדימה עוד אי אפשר לדעת, אבל גם בעובר וגם בעבר. התחיל להסתכל איזה מציאות הגעתי ואז הוא מתבונן ואני אומר דברים ככה שאני חושב אותם, לא חייבים לחשב אותם, אבל אני אומר רגע, אז אני בעצם הגעתי לעולם בדור של המעבר של עם ישראל אחרי כמעט 2000 שנות גלות. אני נולדתי לתוך התחלת התקופה שעם ישראל חוזר לארצו. כי כמו שאמרנו, גם אם זה לא אני ונולדתי בארץ, גם אני נולדתי בארץ, אבל אני נגיד באופן אישי ממש חווה את זה על עצמי. ניסה להעביר את זה גם לכם שאתם כבר איזה דור אחד קצת הלאה, אבל אני ממש נולדתי כשההורים שלי עוד הם מהגלות. זאת אומרת, אני הדור הראשון בארץ. ההורים שלי הם סיכום, חונם לברכה, הם סיכום של 2000 שנות גלות ואני זוכה להיות הדור הראשון של עם ישראל בארצו. אבל באמת אין הבדל משמעותי בין אם אני דור ראשון או שאני דור שני או שלישי. גם פה יכול להיות שיש כאלה שהם דור ראשון ומקסימום הם דור שני וגג, כמעט גג, זה דור שלישי. כי רובנו נראה לי הסבא והסבתא הגיעו משם, ההורים כבר חלק גדול מהם כנראה נולדו בארץ וגם כן לא כולם. זאת אומרת, זה לא, אין פער גדול.

המשמעות של קיום המדינה ואז אני, אוקיי, אז זה נקודת הנחה הראשונה. אני הגעתי לדור הזה, עכשיו אני מסתכל על מה שקורה בדור הזה. ואז אני לא אחזור פה על כל הדברים שעברנו אותם בחודש האחרון. אז אני נזכר בשואה ועוד פעם, אז יש מי שזה קרוב אליו יותר. אם אני בדתי בשואה את סבא וסבתא שלי ודוד שלי, אז באופן טבעי זה קרוב אליי יותר, אבל זה לא צריך להיות ככה, לא בגלל אם זה בדיוק ממש בקרבה הראשונה. כי בסוף עם ישראל, עם ישראל הוא עם אחד. איך העולם שהכל יעזור וגם אם זה איכשהו דילג על המשפחה האישית שלך, אבל אתה מכיר אנשים, אתה מכיר חברים וכולי שהם, עם ישראל עבר את זה ואתה חלק מהעם ישראל. משהו שקרה לפני כמה עשרות שנים והוא ככה השיא של המשמעות של הגלות והצרות של הגלות. ואז אתה הולך שלוש שנים קדימה ואתה אומר וואו, אין דבר כזה בתולדות העמים. זה משהו לא הגיוני כאילו בעליל שכל כך מעט זמן אחרי כזה מצב תקו מדינה. ואז קמה המדינה ואז מדינה הזאת כמעט נשמדת על ידי כמה וכמה צבאות שמתקיפים אותה. וכשאתה מלומד קצת על המלחמה הזאת אתה אומר וואו, איזה נס עצום שבכלל הצלחנו לזה. ואז אתה עובר את יום העצמאות ואז אתה מסתכל על הקיבוץ גלויות ואתה מכיר את זה, שוב כל אחד מסתכל מסביבו רואה את החברים ומבין כמה ארצות הגיעו פה האנשים וממשיך הלאה ועל זה הדרך. ואז אתה מגיע למלחמת ששת הימים שזה היום שלנו וכמו שהרב נוח דיבר כן אתה מתבונן אתה לומד קצת, שומע מהאנשים, קורא קצת מבין שהיה פה סכנה קיומית בקלות זה היה יכול להיגמר בזה שפשוט לא תהיה מדינה ופתאום כל השתנה לחלוטין. ואז אתה ממשיך הלאה ומכיר את יום כיפור שגם שם היה סכנה קיומית וגם שם היה כוחות עצומים. אתה רואה את ההתפתחות של המדינה וכל זה קורה מה שנקרא בקדנציה שלך. זאת אומרת כל זה קורה כשאתה חי. אתה חי בעצם בתוך מציאות של נס טבעי. אומנם נס בתוך החיים, אבל אתה חי את התחלת הגאולה. אנחנו לא יודעים כמה זמן היא תימשך, אבל בלי שום ספק אתה חי בתוך התהוות של הגאולה של עם ישראל. כי הרי מה זה גאולה? מה זה אמות המשיח? הרי הרמב"ם כותב התורה המשיח התורה העידה עליו. ככה הרמב"ם כותב בהלכות מלכים. איפה התורה העידה עליו? כל אחד שיבדוק בכל התורה המילה משיח לא נמצאת. אז איפה התורה העידה עליו? אומר הרמב"ם את הפסוקים פרשת ניצבים "ושב השם אלוהיך את שבותך וריחמיך ושב וקיבץך מכל העמים ושב וקיבץך השם אלוהיך שמה". והוא מביא את הפסוקים האלה ואומר פה התורה העידה על המשיח. מה היא כתבה? היא כתבה שיהיה קיבוץ גלויות. קיבוץ גלויות זה משיח. זהו, ברגע שעם ישראל חוזר לארץ זה מציאות אלוקית שחוזרת. עכשיו בתוך זה עליות, ירידות, מלחמות, קשיים, דברים מורכבים, תהליכים חברתיים, כלכליים, ביטחוניים, אבל זה אמות המשיח. אני חי באמות המשיח בתקופת הגאולה.

המשמעות האישית של התקופה טוב, אז עכשיו אתה אומר אז מה זה אומר לי? מה זה אומר לי? כאילו מה אז מה זה עושה לחיים שלי? אני מזכיר את המשפט "עד שלא נוצרתי איני כדאי, עכשיו נוצרתי". הגעתי לעולם בתקופה הזאת, להיות בעם ישראל גם זה לא מובן מאליו. יש שמונה מיליארד אנשים בעולם, תוכל 15 מיליון יהודים. זכיתי להיוולד יהודי, אפילו זכיתי להיוולד יהודי מאמין ושומר מצוות. אני בכל מקרה עכשיו אני כבר בתוך הדבר הזה ואני זוכר להסתכל ככה על החיים ועל התקופה. ואז אני אומר ופה אני חושב ל באמת הייתי אומר שני דברים. שוב אני משתף ממחשבות שלי והרגשות שלי מה זה עושה מה זה עושה לי. כל אחד יחשוב לעצמו מה זה עושה לו. אני רק יכול לשתף. אז שתי נקודות. נקודה ראשונה זה חיזוק מאוד מאוד גדול ואמונה באשם, במציאות השם ובאמונה באשם. וזה לא דבר קל, זה לא דבר קל בכלל. כי מציאות השם היא לפעמים דבר שצריך קצת לחפש אותו. אתה מידי פעם עולה לך קצת השאלה רגע, באמת קיים? זה נכון כל הסיפור הזה? זה אמיתי כל העניין הזה? לא יודע, אני לוקח על עצמי דרך חיים ויש לזה השלכות. אם אני מאמין שהשם קיים אז הוא גם משגיח עליי, שגיח על כולם, הוא משגיח גם עליי באופן פרטי. מה זה אומר לחיים שלי? אז הוא קיים ואני מחויב, אני חלק עמנו וכו'. ולמה זה מחזק אותי במציאות השם שהוא קיים? כי מצוות האמונה, אני אומר את זה דרך מצווה, אבל ברמה האישית אני הגעתי לזה דרך החיים שלי כמו שאמרתי קודם. אבל אני שנייה הולך אצל הרבה ראשונים מצוות האמונה זה הראייה של הקב"ה דרך ההיסטוריה של עם ישראל. ככה בקוזרי, גם ברמב"ן רואים את זה. ועד כדי כך שיש אחד ממעוני המצוות ספר מצוות קטן שהוא אומר, הוא שואל מאיפה יודעים כתוב שצריך לצפות לאישוע. שואלים אדם מגיע אחרי 120 שואלים אותו ציפית לאישוע? איפה זה כתוב שצריך לצפות לאישוע? מי אמר שצריך לצפות לאישוע? אז הוא אומר שזה חלק ממצוות האמונה. נגיד אם אני קורא את הלשון שלו אז הוא ממש מכניס את זה כאילו בתוך המצווה הזאת של לראות את הקב"ה בעצם בתוך אפשר לומר בתוך החיים, בתוך מציאות החיים שלנו. ואז הוא כותב ככה: "ובזה תלוי מה שאמרו החכמים ציפית לאישוע ואיך אין כתוב מצווה זו אלא שמה מינה שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתי ואני אוכי השם אלוהיך שרוציתי לך מר את מצרים". זה מה שהרקוזרי אומר והרמב"ן שהוא לא אמר בראתי לך את העולם אלא אני השם שפגשת אותי כבר מצרים עכשיו תאמין שאני אותו אחד שהייתי במצרים אני גם איתך עכשיו פה בתורה ואני גם ממשיך להיות איתך. ועל כל כך מאחר שהוא דיבור אחי כאמר כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם ככה אני רוצה שתאמינו בי שאני השם אלוהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיע אתכם. וכן יושעינו ברחמם שני כדכתי ושווקי בצחה מכל העמים. זאת אומרת בעצם מצוות האמונה היא לראות את הקב"ה דרך ההיסטוריה של עם ישראל. זה נושא ארוך, זה לא עכשיו שיעור במצוות האמונה. כמה הזדמנויות דיברנו על זה, אבל לצורך העניין אני חי בדור שבעצם אני ממש רואה את זה כאילו על בשרי. מה שהרמב"ן כותב פרשת שבוע "והשמותי אני את הארץ שיימו עליה אוהביכם היושבים בה" שזאת בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין אויבינו הם מנסים להושים את הארץ ולא עולה בידם. פעם שנה הארץ מתה, כל מי שנכנס לפה לא מצליח לישב. אנחנו חוזרים, הארץ נותנת פירות. זה ממש כאילו אתה רואה את הגאולה בעיניים. אין דברים כאלה, אין עוד עם כזה בעולם שפעם שנה או לא היה וחוזר. ולא רק כשהוא חוזר אלא כשהוא חוזר הארץ מהירה לו פנים והכל כאילו הכל פשוט. זה לא הגיוני, לא טבעי. נראה טבעי בספרי ההיסטוריה כותבים דברים רגילים, אבל באמת זה לא טבעי. אגב, זה עד כדי כך לא טבעי שבאמת הרב ילד דיבר על זה פה ביום העצמאות. אני שמעתי את זה פעם עם מישהו אחר מאיזה מרצה היסטוריון צבאי בצבא שמלחמת ששת הימים בכלל מלחמה של המשרד. מלחמת ששת הימים במיוחד לא לומדים את זה בתי ספר הצבאיים בארצות הברית כי הם אומרים זה לא נכנס בתחת המלחמות שלכם לא נכנסות בתוך הכללים שהיו מלחמות הרגילות. לא מלחמות הגיוניות, אז לא לומדים את זה בבתי ספר צבאיים שהם צריכים ללמוד. אבל פה אי אפשר ללמוד איך בשישה ימים הופכים את כל מה שהיה לפני כן. זה לא נתפס ולכן לא נכנס אפילו לפני ההיסטוריה לא תמיד זה נכנס ואם זה נכנס אז כותבים את זה כאילו בצורה רגילה. אז אם כן, אז דבר ראשון זה חיזוק מאוד מאוד גדול באמונה, זאת אומרת אני זוכר לחיות בדור שאני רואה את הקב"ה ממש עין בעין. "עין בעין יראו" כמו ש סלודה תמיד היה אומר לחוון את העין שלנו מול העין האלוקי וזה חיזוק גדול בעם ישראל, בקב"ה. בהשגחה שלו, במציאות שלו בעולם עם כל ההשלכות שזה מבחינת דרך החיים המחויבת והרצינית בהתאם לדבר הזה. נקודה שנייה האחרונה היא קשורה באמת עכשיו קראנו את הסמ"ק שהוא מדבר על ציפית לישועה. עכשיו אם אני נמצא בדור שבעצם הגאולה מתחילה, הישועה מתחילה, אני אומר לעצמי: רגע, הרי זה לא במקרה באתי לדור הזה. מה זה אומר? בצורה פשוטה, מה שזה אומר שכנראה חלק מהתפקיד שלי בחיים פה בעולם, מעבר לחיים הפרטיים, זה גם להיות חלק מתהליך הגאולה.

הציפייה לישועה הסבר די ידוע של הרב קוק על מה שאנחנו אומרים בתפילה כל יום: "לישועתך כיווינו כל היום". הרב קוק אומר: ציפית לישועה, האדם באשר הוא אדם פרטי, הוא מוגבל בהגבלת שרה במה שהוא צריך להסכים בנפשו שהוא חלק מהכלל הגדול של כל האומה. הוא אומר: כל אדם תמיד נכון, רק עכשיו זה הרבה יותר חזק בדור כזה. אדם תמיד שהוא בא לעולם הוא לא לבד, הוא חלק מכלל, הוא חלק מעם, הוא חלק מעולם. זה תמיד נכון, אבל כשאתה חי בדור של ישועה, בדור של גאולה, אז המשמעות של זה היא שאתה צריך להיות דרוך, כמו המצפה שעומד על המשמר ימים על שנה ולא יעזוב עמדתו גם באין לפניו דבר מחודש.

הדריכות והמעשה הדריכות היא חלק מהחיים שלך, אתה צריך להיות דרוך. הרב קוק אומר: דבר ראשון, אתה דרוך גם אם עובר לך כל השנה ולא קורה כלום. אתה דרוך, אתה לא יודע מה יקרה. הדבר השני, כשאתה רואה שמשהו קורה, אתה לא רק נדרך אלא אתה עושה משהו. אתה עומד בתצפית, אתה פתאום רואה שכל יומיים החברה באים להפגין ליד הגדר, אז אתה לא אומר שטויות, אתה עושה מה שצריך.

המודעות לתקופה כשאני חי בדרוך של גאולה, המוד שלי הוא שאני כל הזמן דרוך ויודע שהתהליך הזה כל הזמן מתקדם. יש בו עליות וירידות, אבל זה כמו בטיול שאתה יורד לער, אתה יורד לאיזה עמק אבל אתה לא יורד, אתה עכשיו יורד בשביל לעלות. לכן קודם כל אני דרוך וכל דבר שקורה אני שואל את עצמי, מה זה אומר איך הדבר הזה יוביל אותנו וכולי. זה בצורה יותר של מודעות פנימית.

התרומה האישית לתהליך הדבר השני והעיקרי שאומר הרב: אתה גם שואל את עצמך מה אני יכול לעשות. כשאני שומר בעמדה אין לי מה לעשות, אומרים לי תכתוב מה אתה רואה ותדבר. אבל בחיים היומיומיים שאדם חי הוא שואל את עצמו מה אני יכול לעשות כדי לקדם את התהליך הזה. זה באמת שאלה לגמרי אישית. אני זוכר שהפעם הראשונה שהבנתי את גודל התקופה הייתה כשהייתי בתיכון והלכתי לסיום טירונות של אחי. ראיתי אנשים מתרגשים, אנשים שעברו את השואה מתרגשים. התחלתי להרגיש מבפנים שאני חי בתקופה מיוחדת. כשאתה מתחיל לחשוב על המשמעות של הדבר הזה בחיים שלך, אתה אומר: אני רוצה להיות חלק מזה, אני רוצה לעזור לזה להתקדם. איך אני עוזר להתקדם? יש כל מיני היבטים, יכול להיות חיזוק עצמי מבחינה רוחנית כי אני חושב שזה מה שיעשה טוב לעם ישראל. לראות איך אני יכול לחזק את עצמי ולחזק את העם שהעם יכיר בתהליך הזה ויבין באיזה גודל הוא חי. הגודל של התקופה הוא מרומם אותי, הוא הגדיל אותי, ואז בתוך שהוא הגדיל אותי אמרתי איך אני יכול גם אולי לנסות להגדיל אחרים. איך אני יכול לעזור לכל הסיפור הזה לגדול? אני חושב שהנקודה העיקרית היא שבאמת אתה מרגיש את גודל התקופה, מרגיש שיש לך מחויבות. אתה גם מודה להשם שנולדת בדור הזה וגם יש לך מחויבות שלה. עד שלא נוצרתי הנה כדאי הגעתי בדור הזה. וואו, זה אומר שאני צריך להיות חלק מהדבר הזה. ועכשיו בואי אני אחשוב לעצמי מה זה אומר לי שאני זוכה להיות חלק מהדבר הזה. בעזרת השם שנזכה להיות שותפים לתהליך הגאולה ולתרום את חלקנו לטובה ולברכה.