יום כיפור | סוד כפרת יום הכיפורים ע"י השעיר המשתלח | הרב גבריאלי

כדי להבין את הסוד של הסעיר המשתלח, עלינו לעבור דרך שתי תחנות חשובות. הראשונה היא סוגיית ידיעה ובחירה. הרמב"ם בהלכות תשובה מעלה את השאלה הגדולה: אם הקב"ה יודע הכל, איך יש לאדם בחירה חופשית? הרמב"ם עונה על פי דרכו, והרייבד משיג עליו. רבי צדוק הכהן מלובלין מביא תשובה מעניינת בשם האריז"ל, שמסבירה את ההבדל בין שלוש הספירות העליונות לשבע התחתונות.

ידיעה ובחירה האריז"ל מסביר שהשלוש העליונות הן מבחינת השתלשלות העולמות, שם אין מציאות של טוב ורע, אלא הכל טוב. כשזה יורד לעולם שלנו, זה מגיע לשבע הספירות התחתונות, ושם מתחילה המציאות של טוב ורע, ובחירה חופשית. כל האפשרויות שיש בפני האדם לבחור נמצאות בתוך השבע התחתונות. רבי צדוק מוסיף שהעולם של הידיעה הוא עולם האצילות, שבו יש אינסוף אפשרויות. בעולם הבחירה, אנחנו לא יודעים ולא יכולים לגשת לעולם הידיעה. במקום שבו יש ידיעה אין בחירה, ובמקום שבו יש בחירה אין ידיעה.

הקשר לסעיר המשתלח רבי צדוק מחבר את הנושא של זדונות נהפכות לזכויות ליום הכיפורים ולסעיר המשתלח. ביום הכיפורים, שהוא מעל שבעת ימי התשובה, מגיעים למדרגה העליונה, למעלה מבחינת המידות, ושם נתארים כל הפגמים וכל האבונות נהפכים לזכויות. זה קשור גם לסעיר המשתלח, שמבטא את הכפרה והסליחה ביום הכיפורים.

תשובה מהאהבה הנושא של זדונות נהפכות לזכויות הוא קשה להבנה, אך לפי ההבנה של האריז"ל ורבי צדוק, זה מתאפשר ביום הכיפורים, כאשר מגיעים למדרגה העליונה של הבינה. ביום הזה, כל האבונות נהפכים לזכויות, כפי שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו". איך זה עובד הדבר הזה? הוא אומר רבי צדוק, שזה העומק של דברי הרב קוק באורות התשובה. רק הרב קוק, אתם יודעים שכל הדברים שלו בנויים על האר"י ז"ל ועל הקבלה, אבל הוא לא אומר את זה, הוא אומר את זה במילים פשוטות. אז יש כמה פסקאות, דיברנו פה אולי רק שיעור א', איזה שיעור באורות התשובה, על הפיכת הזדונות לזכויות. והרב קוק בכמה מקומות כותב ממש, הזדונות נהפכות לזכויות ממש. הוא מדגיש את זה שזה ממש, זה לא כאילו, זה ממש. איך זה עובד? הוא אומר רבי צדוק, אני אסביר לך איך זה עובד. מה קרה פה בעצם? תזכרו שלמעלה בעולם העליון, והעולם העליון הזה בעצם גם נמצא אצל כל אדם. כלומר, כל אדם יש לו גם כן ג' ראשונות ויש לו ז' תחתונות. כלומר, אצל כל אדם יש בתוכו עמוק עמוק בפנים נשמה מאוד גדולה, מאוד גבוהה, שהיא כאילו בבחינת הג' ראשונות, היא בבחינת עולם האצילות.

עולם האצילות והבחירה ואחר כך יש איזה מין פרסה כזאת, שהוא לא מרגיש. האדם לא מרגיש כל רגע את זה. הרי אם אדם היה כל רגע מרגיש את האצילות, אז מה היה קורה? הוא לא היה חוטא, ברור, הוא לא היה חוטא, כי הוא בעולם האצילות. בעולם האצילות אין חטא, בעולם האצילות הכל טוב. אז יש פרסה, יש מסך, והוא לא מרגיש את האצילות הזאת. הוא מרגיש את הרגיל, הוא מרגיש שהוא בא לעולם, יש לו יצר טוב, כביכול יש לו יצר רע, הוא יכול לבחור, הוא בוחר, הוא לפעמים בוחר לא טוב, והוא חוטא. אבל כל החטא הוא בעולם הבחירה. זאת אומרת, הוא באיך הוא אמר, בשבע מידות, שבע מידות, הם גם ארבעים ותשע, פה נמצא החטא. עכשיו, ברגע שהאדם עושה תשובה מהאהבה, מה בעצם הוא עושה? הוא בעצם עכשיו חוזר להצילות שבו. האצילות שלו זה בעצם המקום שהוא רק טוב, שם יש את אינסוף תוכניות מגירה. אבל לא, אין שם אפילו, עוד אין מציאות באמת של רע, כי הכל שם בכלל טוב. רק שזה ירד עוד יותר למטה, ועוד יותר למטה, זה יהפוך למשהו שהוא כאילו רע. זאת אומרת, זה הבחירה החופשית, וזה כל עניינו של העולם. כמובן שהאדם רוצה שיהיה פה בחירה, ולכן יש רע. אבל ברגע שהאדם עושה תשובה מהאהבה, הוא בעצם עולה בתוכו, ומתוך כך הוא עולה בעצם גם מבחינת העולמות. הוא עולה לעולם הבינה, הוא עולה לעולם השורשי שלו. בעולם השורשי שלו, כל הרצון שלו הוא רק טוב, כל המהות שלו היא רק טובה.

תשובה מהאהבה ואז מה קורה? מה שקורה זה פשוט. כשהוא עשה את החטא, אז הוא כביכול משך את התוכנית מגירה, שמונים ושלוש אלף ארבע מאות, והוא עשה בה כביכול מעשה לא טוב. אבל כשהוא עכשיו חוזר ומתחבר להצילות שבו, מתחבר להצילות של העולם, מתחבר לשורש הנשמה שלו, לשורש העולם, הוא בעצם מגיע לאותה וכנית מגירה, שם במטכל הפנימי שלו, ושם הרי אין רע, שם אין רע, שם הכל טוב. שם מתברר שאין באמת דבר כזה של מציאות של רע, וכל רע בעצם יכול להתברר שבעצם הוא היה טוב. כל רע אם אתה מתקן אותו, הרי איך מסבירים את זה פה בעולם הנגלה? רגע נגיד איזה משפט אחד טיפה לתוך העולם שלנו. הרי ההסבר שתמיד אומרים, נגיד חריל האדם, לא יודע, אני הולך לתת דוגמאות ככה מדי מחברות. נגיד לכם שהאדם עשה איזו עבירה במזיד, כלומר הוא הלך פגע בחבר, הלבין את פניו לפני כמה אנשים, באמת ולא היה לו את הכוח לבקש סליחה, ולחזור ולהבין את הטעות שלו, שבעצם איך הוא פגע במישהו אחר. כל האנשים בעולם הם ממש אחד, ואנחנו נשמה אחת עם גופים מחולקים, והכל, ואהבת לרעך כמוך אני ה', אני ה' נמצא בכל אחד. איך בכלל אפשר לבחור? לא, הוא פגע, הוא לקח תוכנית מגירה בעולם הבחירה ופגע.

תיקון החטא עכשיו הוא עושה תשובה מהאהבה. מה זה תשובה מהאהבה? הוא חוזר לשורש, הוא מבין פתאום עכשיו את המבנה של העולם, הוא מבין שהעולם בעצם הוא בכלל הכל אלוקי, והכל מאוד גבוה, ונשמה אחת ומשם הגופים. ואז הוא אומר, איך יכולתי לעשות דבר כזה? עכשיו מה קורה? עכשיו, הוא לא רק שהוא הולך לבקש סליחה מהחבר הזה, זה ברור, הוא הולך נכנע לפניו לגמרי, הצלח לי וזה, בפני שלושה אנשים, מוכל, סולח, כן, אבל הרבה יותר מזה. מה הוא עכשיו מבין מבחינת נגיד בן אדם לחברו? מעכשיו הלאה, איזה בן אדם הוא יהיה? האם הוא אותו בן אדם שהיה קודם, או שזה בכלל בן אדם פי כמה וכמה דרגות הרבה יותר גבוהות? מה התשובה? ברור שהוא בן אדם פי אלף הרבה יותר טוב. כביכול, תמיד אני אומר, יש פה איזה מין טרטרדיסטרי, כאילו יוצא שטוב לחטוא, כאילו טוב לחטוא במזיד, ואז לעשות תשובה מהאהבה, ואז לעלות מהדרגה שלא הייתה קודם, כן? מקום שבעלי תשובה עומדים. אז כמובן התשובה היא פשוטה, כן? אל תכתב את זה. אתה יכול מלכתחילה, אתה יכול מלכתחילה, לא לחטוא, ולא לבחור בדברים רעים, ותמיד לחפש את הכי טוב, ולחפש בתוכך את אותו עולם האצילות שאתה יודע שהוא קיים, אותו פנימי, אותו רצון טוב, אותו רצון גבוה. תלך מלכתחילה את זה, אתה לא צריך לעבור דרך הזה. אבל הקבוש ברוך הוא ברא אותנו פה, אדם אין צדיק בארץ, יעשה טוב ולא יחטא, ולכן חוטאים, כן? זה גם דוד המלך נפל, כדי להראות דרכה של תשובה, כדי להראות שאפשר. ובאמת בעולם העליון כבר הקבוש ברוך הוא, מכל לו כבר מלכתחילה. ופה בעולם הזה, כמו שרבי צדוק מסביר, הוא אמר לו לא, בעולם הזה אני כאילו לא סולח לך, רק בחיי בנך. אתם יודעים, רק אצל שלמה המלך, כתוב שלמה המלך בא לפתוח את הדלתות של המקדש, שלא נפתח לו, ואז שהוא אמר בעבור דוד, זה הוא הזכיר את אבא שלו, ואז נפתחו לו. כלומר, רק בזמן שלמה, אז התברר שבעצם הקבוש ברוך הוא מכר לדוד. אבל פה בעולם הזה, כביכול אנחנו נמצאים בעולם הבחירה, אז הקבוש ברוך הוא אומר, לא תשמע פה זה לא הולך ככה, זה לא ככה בקלות כזה, כביכול זה נשאר, כביכול, אבל באמת חזרת לעולם הפנימי, וזה נתקן.

עולם הידיעה והבחירה אז בואו נחבר את זה חזרה. זאת אומרת, נסכם רגע עד כאן, ועכשיו אני מגיע לחלק השלישי, שהוא בסוף הנושא של השיעור שלנו, וכבר זה יהיה בעזרת ה' הרבה יותר פשוט וקצר גם. כי באמת שתי הידיעות המקדימות האלה, הן מאוד משמעותיות. זאת אומרת, יש לנו ככה, דבר ראשון, התשובה, לסתירה כביכול שיש בין זה שהקבוש ברוך הוא יודע את כל מה שאנחנו נעשה, לבין זה שלמרות זה, יש לנו בחירה חופשית, גמורה, שלמה, לבחור מה שאנחנו רוצים. הנה הוא צע בשאלה, איפה עולם הבחירה נמצא ואיפה עולם הידיעה. עולם הידיעה הוא עולם עליון, הוא עולם שבעצם הוא רק טוב, הוא עולם של אינסוף אפשרויות, אבל כולם בתחום המציאות האלוקית העליונה, שעדיין לא מוגדרת כמציאות רעה. וזה עולם הידיעה. ולכן באמת כל מה שמישהו מאיתנו פה, יבחר מתחילת העולם ועד סופו, הכל נמצא שם באותו חדר בבור הזה במתכל, הכל נמצא שם. כל האופציות שגרדר לך לבחור נמצאות שם. כן, בדיוק. כל האפשרויות נמצאות, כי שם זה המקום, בקבלה זה נקרא, המקום הזה נקרא ראישה דלא איתידע. אם תתקלו באיזה פעם, באיזה ספר חסידות או קבלה או משהו כזה, המקום הזה נקרא, המקום הזה שבו כל הידיעות האלה נמצאות, זה נקרא ראישה דלא איתידע. זה הראש, זה ההתחלה, הדברים שם לא ידועים כביכול בצורה מוגדרת, אלא הם אפשר לדמות את זה באמת בתור איזה משהו כזה שמסתובב עם כל, עם מלא מלא אפשרויות, פוטנציאלית שנמצאות שם, מכל מה שהאמין האנושי הבחר פה מתחילתו ועד סוף כל הדורות. ואז יש את אותה כביכול הפרדה, ואנחנו יורדים יותר למטה, לעולמות ביה, ומגיעים לתוך העולם שלנו, ופה יש בחירה. הבחירה היא גמורה, הבחירה היא חופשית לחלוטין, אבל כל מה שנבחר הוא בסוף, לקחנו אותו מאותה מקום של ידיעה, אבל היא לא מכרחת, כי המסך הזה עושה את ההפרדה הזאת בגורם. זה אחד. שתיים, זה מסביר, כל המבנה הזה מסביר, את היכולת להפוך זדונות לזכויות. כי אם הכל היה רק פה בתוך עולם הבחירה שלנו, אז אם אדם זה, המעשה נעשה, אין להשיב, זהו נגמר הסיפור, מה אתה עושה? יש עבירות אפילו שהם, זהו קרו דברים, חילה, אדם טעונת ברכים, הרג מישהו, יש דברים אפשר להחזיר אותם, איך אתה יכול לתקן את זה? במזיד, איך אתה יכול לתקן? עבירות, דברים, הרעיות, מעשים, פעולות נעשו, אדם אכל איסורים, אין דברים, נכנסו לתוך הגוף שלו, לתוך המציאות, זה הכל פה בתוך עולם הבחירה, בתוך השבע התחתונות, פה זה העולם הזה, קצת תשובה מהאהבה, ולכן חשוב פה תשובה מהאהבה, ולא מהירה, כי התשובה מהאהבה מחזירה, את האדם בעצם לשורש שלו, לעולם הבינה שלו, בעולם הבינה של העולם.

הבדל בין תשובה מהאהבה ליראה איך אני יודע מה ההבדל בין התשובה מהאהבה ל… אה, טוב, זה נושא, זה נושא אחר, שככה יותר בצורה, יש הגדרות, יש הגדרות, כן, האם זה דברים חיצוניים, מה? בצופה אתה מפחד. לא, מפחד, זה מפחד, זה בסדר, שאיזה מקום זה מקבל, קצת היראה של עונש, או של זה, היא טובה קצת, אבל יש הגדרות, היראה תרוממות, היראה מהאהבה, הכל מהאהבת השם, הכל פחת האמת, לא בלי, לא השיקוש שלי, השיקול האלוקי, של האמת האלוקית, שהתגלה בעולם, ואני חלק ממנה, אני חלק מהעם ישראל, הרבה דברים, בסדר, רוצה לדבר על זה ונפעל, אבל זה לא אפשר ככה, זה לא המקום פה, על כל פנים, תשובה מהאהבה, עדיין הוא באמת תשובה יותר אמיתית, יותר, לא צריך להיבהל מהמושג תשובה מהאהבה, זה לא איזה דרגה, מי יודע מה, כאילו, זה פשוט, כפשוטו, שזה לא רק מבחינת האינטרס, האישי של האדם, שהוא פוחד עם העונש בעולם הזה, או בעולם הבא, מהיש של הגאנום, או ממה יגידו, או מכל מיני דברים, משיקולים, כל מיני דברים, אלא יותר אמיתי, האמת, באמת, של האמת האלוקית, שאיך הקב' ברא את העולם, מה הוא רוצה מהם, מהם ישראל, מה הוא רוצה מכל אחד מאיתנו, פשוט נאמנות לחזור פנימה, לשורש הנשמה שלנו, ואז אנחנו בעצם חוזרים, לאותו מקום של הידיעה, כלומר אנחנו חוזרים עכשיו, לשורש המעשה שלנו, בשורש המעשה שלנו, מלכתחילה הוא היה טוב, כמו שהרב קוק מסביר את זה, הרצון הטוב הפנימי של האדם, הוא העניע את האדם גם בשעת העבירה, כלומר גם כשהאדם באותו רגע, כשהאדם עשה את העבירה, מי שדחף אותו, מי שעניע אותו, זה הרצון הטוב הנשמה הפנימית שבו, אבל היא לא, היא רעה ואינה נראית, לא רואים אותה, לא מרגישים אותה, מה שמרגישים זה מאבק, בין היצר טוב ובין היצר הרע, אבל גם כשבוחרים ברע, מי שבאמת נתן כוח לפעולה הזו בכלל לקרות, זה אותה בינה, זה אותו עולם עליון, שהצילות שנמצא בעולמות העליונים וגם נמצא אצל כל אדם, ולכן תשובה מהאהבה בעצם מחזירה את האדם לשורש שלו, ואז הוא לוקח את אותו מעשה שהוא עשה, והוא פשוט עכשיו הופך אותו, הוא מחזיר אותו למה שהוא היה בשורש, הרי שם בשורש בעולם האידיאה לא היה רע, שם באמת המעשה, שם עוד לא היה מעשים קונקלטיים, ושם כל האינסוף אפשרויות היו אפשרויות טובות, איך הן אפשרויות טובות אם כשהם יורדים למטה הן אפשרויות לא טובות, מזה אתה מבין שכל מעשה שהוא פה למטה אתה יכול להפוך אותו לטוב, אתה יכול להחזיר אותו למקור, כי פשוט היה פה איזו סטייה קטנה מהדרך, לא הבנתי כרגע מה זה אדם אחר, חשבתי שהוא שונה ממני, חשבתי שזה בסדר קצת לפגוע בו, ועכשיו פתאום הבנתי, ועכשיו אם הייתי גם התיקון שלי בפועל כמו שאמרנו הוא הרבה יותר גדול, אני עכשיו בחיים לא אפגב איהב בן אדם, קיבלתי על עצמי, אני אעשה טוב רק לאנשים, אני אעשה טוב מלכתחילה, כמו שאמרנו קודם, אני מדרגר באותו כבר מה שהייתי קודם, כל זה קרה בגלל שהתחברתנו לאותה נקודה פנימית, שהיא בעצם נקראת האצילות, עולם העדיה וכדומה. עד כאן, ההקדמה שהיא רוב השיעור, כי אחרי זה, אז עכשיו הדברים הם כבר יהיו הובנים מאוד, זה לעומת זה בגדול, זה לעומת זה, אתה בגדלות של זה, לעומת זה שיכול לחזור, בדיוק, ולכן זה נהיה הפך לזכות, ואפילו הזכות היא עוד יותר גדולה ממה שהיה קודם, כמו שאמרנו, כי עכשיו הוא לקח את הרע והפך אותו לטוב. עכשיו תראו בבקשה במקור שתיים, אפשר גם להמשיך, כמו שאמרנו, כל העניינות הן טובים, זה דבר בעולם העדיה, אז איך הם יכולים להופיע גם בצורה ספידותית? כן, כי זה, זו שאלה מאוד מאוד טובה, בשביל זה גם צריך קצת ללמוד קבלה יותר בעריכות, אבל מה שקורה במילה אחת, זה שכשהעולמות יורדים, כל ירידה שלהם, היא בעצם רחיקה אותם מהמקור האלוקי שלהם, ומקרבת אותם לעולם היותר גשמי, ואז, המרחק הזה מהאלוקות, הוא מאפשר מציאות שהיא כביכול רעה. אני אומר כביכול רעה, כי בסוף הכל אלוקי, ולכן גם באיזשהו מקום הכל תמיד טוב. למה אומרים הכל לטובה, למרות שמאוד קשה, כמובן, לחיות את זה, להרגיש את זה, מה שהפתיע אותנו אתמול פה, אבא של נתן, הכניסתי לשוק, הוא אומר, לא, אמונה, אחת, שתיים, שלוש, מה אתה אומר? עם התרגום הצרפתי, הוא אומר, אחת, שתיים, שלוש, אמונה, אחת, שתיים, הכל לטובה, מדרגה שלישית, זה שמח, לא מתכוון שמח, זה כנראה מהתרגום הצרפתי, הוא מתכוון, כאילו, אני, כאילו, יש פה איזה זכות, למסור את הנפש, אהב את העם, אהב את הארץ, זאת אומרת, כאילו, זה קשה, זה כואב, כן, כמובן, זה בור, אבל, זה טוב, זה שבאנחנו עושה, זה טוב, זה בסוף דבר גדול, הוא נמצא בעולמות עניינים, זאת אומרת, אני אומר, הרע, אמרתי את זה כמה פעמים ככה, בהבלעה, הרע הוא כאילו לא אמיתי, מבינים מה אני אומר? זאת אומרת, הוא, בעצם, באמת, באמת, הכל טוב, כי האלוקות היא הכל טוב, וכל מה שהקב' הוא רוצה מהעולם זה טוב, הוא רוצה להיטיב לבריאים, הוא רוצה לתקן את העולם, רק זה חייב לעבור דרך בחירה חופשית, ולכן, הקב' הוא מתחנן, הוא אומר, נתתי לפניכם את החיים, את האדמה ואת הרע, בררת בחיים, הוא מתחנן, תעשו את זה בדרך הטובה, הוא מבקש, כאילו, אל תעברו דרך, דרך מה שיראה לכם כאיסורים, כדי להגיע לטוב, כי הוא, כשהתחילה הוא טוב, אז הוא רוצה שהכל יגיע בדרך הטובה, אבל כדי שתהיה בחירה חופשית, הוא חייב להיעלים את אותו טוב, על ידי המרחק שלו, מהאלוקות, ולכן, זה נראה בחירה, עד הרגע, שבו האדם, כמו שהרב קוב מתאר את זה, עד האם, האדם עצר, תפס את עצמו, יפסיק, לא רק יפסיק את החטא, ותפסיק את החטא, אבל הוא יפסיק את החטא, וזה, אלא חזר לנקודת השור, ואז הוא פשוט, הפך אותו לטוב, הוא החזיר אותו לטוב, שבעצם נמצא בשורש של כל פעולה, וכל מעשה, וכל מציאות שיש בעולם הזה. אומר רבי צדוק במקור 2, עיקר התשובה הוא, עד שהשם יעיר עיניו, שיהיו זדונות כזכויות. רצה לומר, שיקיר ויבין שכל מה שחטא, היה גם כן ברצון השם יתברך, כמו שאמרו חז"ל, "תא סיבותה את ליבם אחורנית". זוכרים את מה שאמרנו מהרב קוק? בזמן החטא, היצר הטוב של האדם פועל גם בזמן החטא. הוא כתם ידיעה ובחירה, שבער האריז"ל ששניהם באמת, כל אחד במקום בפני עצמו. במקום הבחירה, שם אין מקום לידיעה, במקום הידיעה, שם באמת אין מקום לבחירה. הוא כשמגיע לאור הזה העצום, עד שב הוא כל זדונותיו בלתי יוצאים, מאום ידיעת השם יתברך, והוא ודעתו ורצונו, הכל אחד.

סעיר המשתלח ויום הכיפורים מאחר שהשם יתברך רצה, כי הנראה הכל זכויות, וזו חלק הפרה גמורה, שביום הכיפורים, שזה סוד הסעיר לעזאזל, שאילו עשה הוא אדם עצמו, היה עובד עבודה זרה גמור. הוא לא יהיה, כי לא יהיה לך, שהוא יסוד כל המצוות, לא תעשה, וכל העבירות, והעשרות מרצון השם, רק שהסעיר, הוא על ידי רצון השם יתברך, שהוא מצווה לשולחו לו, נעשה עוד מצווה ולא עבירה. כך פרשו חז"ל, ואין בר עמאן פרשת אחרי מאוד, שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא ערה, מצד מה שהשם יתברך, צריכה לתת לו, ונמצא העבירה מצווה. רבי צדוק עושה את המחבר, את שלושת הדברים, למהלך אחד, ומה הוא אומר? חי שתי העדיות האלה שאנחנו יודעים. עכשיו בוא נבין, מה זה סעיר המשתלח. אז קודם כל, העדיה הראשונה היא, מה שרבי צדוק אמר קודם, לאיזה בחינה שייך יום הכיפורים. אז בכל המקומות כתוב, יום הכיפורים שייך לעולם הבינה. כלומר, כל ימי השנה אנחנו נמצאים בתוך שבע מידות התחתונות, שזה מחסד עד המלכות, כפול שבע ארבעים ותשע, שכל הימים וכל האפשרויות וכולי. יום הכיפורים, הוא באמת יום שבו יש לנו איזה מין הצצה, יש לנו איזה מין חלום כזה, שפתאום אנחנו נפגשים עם מה? עם הגימאי הראשונות, עם עולם האצילות, עם עולם, עם אותו עולם של הבינה.

הכפרה ביום הכיפורים זה מה שקורה ביום הכיפורים. כיוון שזה מה שקורה ביום הכיפורים, לכן, דווקא ביום הזה, אומר לנו הקדוש ברוך הוא, היום אתם תתקפרו, לא בקורבנות הרגילים. קורבנות הרגילים הם שייכים לממתת, תמת או חתת, שם, סדר, איזה חץ, איזה חץ, ה משגגה, זה יביא קורבן, יתקפר לו, זה הכל בתוך העולם הזה. יום הכיפור, זה היום שבו אנחנו בעצם מראים שכל רע נהפך לטוב. אין מציאות של רע שלא יכולה להפך לטוב, רק שפה זה קורה בצורה כללית, בצורה שמאירה לכל העולם, לכל עם ישראל, לכל המציאות. לא אדם פרטי, יכול כל השנה, כמו שאמרנו, להפוך זדונות לזכויות, חוזר בתשובה, תשובה מהאהבה, והוא מגיע לשורש נשמתו, והוא חוזר. אבל ביום כיפור, כל היום הזה הוא כזה, ולכן הכפרה של היום הזה, היא דווקא בפעולה הכי אסורה, הכי גשמית. הרב קוק כשהוא מתאר את סעיר המשתלח, הוא אומר ממש כאילו, תסתכלו רגע בסוף מקור אחד, בסוף, בסדר? ממש בסוף, בארבע שורות האחרונות, בסליחה הכללית של יום הכיפורים, יש רוממות זו, והובטאה והוכנה בסעיר המשתלח, שהוא לכאורה נגד השאיפה הכללית, של כל העבודה הקורבנית, ולא יסבכו עוד את זבחיהם לסעירים, את קורבנותיהם, אשר הם זובחים בפנ השדה. תראו את ההגדרה, הערצת הפיראות, וטבע האדם והטבע בנבולו, עד שפל תחתיתה, ואם זה מתעלה השלטון העליון, עד כדי נתינת כוח מוגבל, גם לאותה רישה, והכל מתהפך לסנגוריה, והאופי האימוני והמוסרי, מתעלה להוד החירות העליונה, המביא כל יפעת קודש.

הסעיר המשתלח והפיכת הרע לטוב כלומר, הוא היה הרב קוק, הפעולה הזאת, הפעולה הכי חמורה, כמו שרבי צדוק אמר, לא יסבכו עוד את זבחיהם לסעירים. הרי מה זה הסעירים האלה, כן היו, זה פיראות, שנמצאים בשדה, זה מזכיר את עשיו, איש צעיד, איש שדה. בזוהר קושר את זה, את עשיו, לסעיר המשתלח. רחל רבקה, הכינה שם שני סעירים, עשתה מהם בגדים, עשתה מהם אוכל, נתנה ליצחק לאכול, הכל קשור לסעירים, גדיזים, איזים, הכל קשור לזה, כי עשיו הוא איש שדה, הוא איש הפיראות, והפיראות הזאת, זה העבודה הזרה הכי חמורה. האדם יעשה את זה יום קודם, יום אחרי זה, חמור מאוד, הוא בחר בדבר הרע וכו'. עכשיו פה הכפרה של כל כלל ישראל, היא בפעולה הזאת. מה זה רוצה להגיד? רוצה להגיד ביום הזה, זה היום שבו מבחינת כלל ישראל, מבחינת כלל העולם, אנחנו בעצם, כולם נמצאים במדרגה הזאת, של הפיכת הזדונות לזכויות. אנחנו ביום הזה, כל עם ישראל, הופך לו, את הזדונות לזכויות, לוקח את הפעולה הכי גשמית, ומבית המקדש, מוציא אותה מהמקדש, שולח אותה על פני השדה לסעירים, כמו העבודה הזרה הכי חמורה, וזה מחפר. איך זה יכול להיות? כי זה מראה שאין באמת רע, אין באמת מציאות כזאת של רע. גם מה שנראה לך דבר הכי רע, הכי רחוק, הכי עבודה זרה, הכי זה, באמת אתה יכול להפוך אותו לטוב. למה אתה יכול להפוך אותו לטוב? כי באמת, להיות עם כוחות של חיים, להיות עם ציסה גדולה, להיות עם עוצמות, כל זה, זה דבר מצוין, לא דבר רע. להיות עם עוצמות, לא צריך להיות חנונים, כאילו, זה לא מצווה, להיות חנונים. הפוך, כאילו, חנונים זה חושה, בגילוי הכוחות האלוקיים בעלם. אמרנו על זה קצת אתמול, אולי בגלות, זה ככה קצת היה, פחדו מהחומר, היו צריכים להרחיק אותו וכו', אבל זה לא האמת. האמת שחדש ברוך הוא בראה את העולם, בראה אותו עם כל הכוחות, וכל הבחינות, ואת כל הכוחות האלה, אפשר, עכשיו לא צריך, כמו שאמרנו, לא צריך לחטוב לזה, אפשר מלכתחילה להפוך אותם, לעבוד איתם בצורה טובה, כמו שאנחנו מדברים הרבה פעמים. זה, שתבינו, כן, זה הסיבה למה יש בישיבה חדר כושר, וחדר מוזיקה, זה בא משם. כלומר, זה לא בא מאיזה משהו קטן כזה, טוב, יאללה, חבר'ה, תן להם, שיהיה להם קצת, שיהיהנו קצת בהפסקות, מה, מסכנים, כל היום מלמוד. בוא, יש שיבות, אומרים, אין כלום, כל היום תלמד, אין לך כוח, תשען, זה מה שאתה עושה פה, אתה או ישן, או לומד. זה מה שאתה עושה פה, זה דבר מצוין, זה דבר נפלא, אבל, לא בטוח שזה הדבר הנכון. בסוף, אנחנו רוצים, אנשים, חיים, תוססים, עם כל כוחות החיים שלהם, אבל הם עושים את הכל מתוך הקודש, ואת כל המציאות המעשית, היא באמת כולה קודש, היא רק נדמת לנו, זה בגלל שזה, יש את המסך הזה, מהאצילות, אז נראה לנו פה, כאילו זה חומרי, כאילו זה לא טוב, כאילו זה צריך להתגבר על זה, כאילו זה רע, כאילו, באמת זה לא רע. אז איך אני יודע איך להתגבר על זה, פשוט קיים מצוות, לא צריך להתאמץ, התורה כבר סדרה לך את הדברים, התורה אומרת לך מה מותר, מה אסור, עוד קצת אתה צריך ככה להפעיל את הראש לבד, להבין את מה שנקרא, את רוח, מה שנקרא רוח המפקד, כאילו להבין את, להבין את הכיוון, וזהו, אתה רואה שהתורה, היא לא עשרה לך דברים, אנחנו לא נוצרים, לא פורשים, לא פורשים מכלום, לא פורשים מאוכל, לא פורשים מנשים, לא פורשים מדברים מהטבע, ממה שיש בעולם, דברים מצוינים, רק מה, לעשות אותם מתוך הקודש, זאת האמת, וזה מה שככה צריך לחיות, בטח ברוך השם, בדור שלנו, בדור של גאולה, שאנחנו חוזרים לארץ ישראל, וחוזרים לתורה של ארץ ישראל, לתורת חיים.