בפעם הקודמת דיברנו על דרך החקירה והבירור האם יש בורא לעולם. שאלות על אלוהים הן מעבר לתפיסתנו, ולכן לא רלוונטיות בשלב זה. כשנוכיח שיש בורא לעולם והוא יספר משהו על עצמו, נוכל להתחיל לשאול שאלות. השאלות אינן מערערות על קיום הבורא, אלא נועדו להבנה עמוקה יותר.
הוכחה קוהרנטית הוכחה קוהרנטית היא כמו פאזל, ככל שהחלקים מסתדרים טוב יותר, כך רמת האמיתות גדלה. דיברנו על נוסחת F שווה MA, שככל שהיא מתעמתת יותר במציאות, כך האמיתות שלה גדלה. החיפוש אחר חלקי הפאזל הוא אינסופי, וכולל את כל תחומי ההכרה האנושית. הרב שרקי אמר לי להעמיק במציאות ובתורה כדי למצוא תשובות לשאלות מסובכות.
היחס בין תורה למדע המדע תופס חלק עיקרי מעולמנו, אך יש להבין שהוא בנוי על הנחות יסוד. פילוסופיה של המדע דנה בהנחות יסוד אלו. המדע מצליח לקדם את העולם, אך גם יוצר תפיסות מטריאליסטיות. יש שלוש תפיסות: מטריאליזם, דואליזם ואידיאליזם. המטריאליזם טוען שהכל חומר, הדואליזם מציע שיש חומר ורוח, והאידיאליזם טוען שהכל רוח.
תפיסות מדעיות ופילוסופיות המדענים בוחרים במטריאליזם משיקולי נוחות, כי זה מקדם את החקירה המדעית. אך הבחירה הזו אינה בהכרח האמת המוחלטת. המדע בחר בתפיסות שלא הוכחו, והן משפיעות על תפיסת העולם. המדע לא מצליח לגשר בין העולם הכימי לעולם החוויה הסובייקטיבית, וזהו חוסר שהם מודעים לו. הבחירה בתפיסות המדעיות היא בחירה ולא אמת אובייקטיבית.
הבנת המדע והחוויה אנחנו הולכים לגעת בנושאים כמו אבולוציה ומפץ גדול, אך לא נעמיק בהם יתר על המידה. המטרה היא ליצור דרך, ולא להיכנס לפרטים הקטנים של כל נושא. אם יהיה צורך, נוכל להעמיק בנושאים אלו. החלק הבא הוא לקשר את החלקים של המדע לעולם החוויה, שזה משהו שלא נעשה בדרך כלל. אבל נגיד ואני משחק שש-בש, ועכשיו אני הולך לזרוק את הקוביה, ויוצא לי שש-שש. יפה. נזרוק אותה עוד פעם, ויוצא לי שוב שש-שש. וככה לאורך כל המשחק, אני מוציא כל הזמן שש-שש, והבן אדם שמולי פשוט מסתכל עליי בצורה חשודה. זאת אומרת, הוא חווה משהו, שמבחינה מדעית אין שום סיבה שהוא יסתכל עליי בצורה חשודה. עכשיו, הוא בכל זאת מסתכל עליי בצורה חשודה, הוא אומר לי, אתה כנראה מרמה. אני אומר לו, אינני יודע על מה אתה מדבר. אתה פשוט חווה חוויה סובייקטיבית. מבחינה מדעית זה יכול לקרות ואין שום בעיה. זאת אומרת, החוויה היא מצביעה על משהו במציאות שכנראה באמת קורה. כאילו, כנראה שאני באמת מרמה. אם באמת כל פעם יוצא לי ככה ברצף כל הזמן, כנראה שאני באמת מרמה. זאת אומרת, החוויה באמת יוצרת הבנה על המציאות. בסדר? עכשיו, אנחנו נסתכל על המדע, ונסתכל על החוויה שהמדע מעביר לנו. חוויה זה הרגשה? חוויה, בוא נקרא לזה הרגשה. אבל שוב, הרגשה הזאת תעבור איזשהו איבוד. כן, תעבור איזשהו איבוד. כאילו, איף, שש, איבוד. אתה מרמה. אוקיי? אנחנו נעשה, זאת תהיה צורת ההסתכלות שלנו, לטוב או למוטב. זאת אומרת, אם החוויה תוביל אותנו למקום שוואלה, אין שום סיבה להגיד שיש פה משהו חיצוני, איזשהו בורא או משהו כזה. בסדר, שם החוויה לוקחה. אם לא, אז לא. אם היא לוקחת לכיוון שיש בורא, אז יש. אבל אנחנו לא נתעלם מהחלק החווייתי, מאחר שהאדם הוא מורכב. הוא לא מורכב רק מסכל. הוא מורכב גם מרגש. ואני רוצה להתחשב גם ברגש הזה. מי שאומר את זה, זה הרב קוק. הוא אומר את זה גם ב"עיגרות", גם ב"אורות הקודש". שהמדע עדיין חסר, כל עוד הוא לא הצליח לאחד את עולם החוויה לתוך השיקולים שלו. זה ניכר בעיקר במדעי הרוח. שם זה פלאגן טוטאלי. בסדר?
הוכחה מתמטית וחוויה אז עכשיו, איך אנחנו נעשה את זה? קודם כל, אנחנו… יש פה הרבה הגדרות. קודם כל, נגדיר את זה. ואז נגדיר את זה. ואז נגדר את זה. ואז אולי בסוף אני אדבר איתכם, ואני אזרוק לכם איזה פירור, איזו אבולוציה. אבל אין ברירה. כן, אין ברירה פשוט. זה מזכיר לי את… בגלגול הקודם שלי, היו תרגילים, מתמטיקה. לא יודע, שלי היה בני גורן. לא יודע מה יש לכם. גם. גם? גם במותם נקראים חיים. לא, אולי הוא לא מת, אני לא יודע. על כל פנים, היו אצלו כוכביות כאלה. יש תרגילים, ויש תרגילים כאלה עם כוכביות, ויש תרגילים עם שתי כוכביות. שהם מה זה קשים. ואני לא זוכר שאי פעם פתרתי איזה תרגיל כזה. לא זה חור לי. אז כאילו, וואלה, יש תרגילים ממש ממש קשים, שדורשים ממך הרבה. הרבה מאמץ, הרבה זכר. אז כל שכן, כשאנחנו באים לנושא כל כך סבוך, וכל כך מורכב, אי אפשר לצפות שזה יהיה קל. אי אפשר. אלא אם כן, יש מישהו את הדרך של נבואה, והחוויה, ובצורה נקייה, אז זה באמת יקר עלינו את הדבר, והוא מתבקש להודיע לנו, ואני מצפה בזה, יש לך את הדרך. יקר עלינו מאוד. אז אנחנו הולכים להסתבך. זה הולך ונהיה מסובך. אז קודם כל, על מה אנחנו הולכים להתבונן? במדע, ההוכחה הכי טובה, היא ההוכחה המתמטית. זה ספר אחד. כל המדעים שתיקח, הם היו מתים להתאחד עם המתמטיקה. הפיזיקה הצליחה קצת, קצת הרבה אפילו. הביולוגיה ככה ככה. מדעי הרוח, ממש לא. עכשיו, גם הוכחה מתמטית, היא לא הוכחה אבסולוטית. בסדר? זה באופן כללי. יש הרבה שחושבים, תוכיח לי מתמטית. תראה לי שיש בורא מתמטי. אז יש פה איזושהי טעות בסיסית, כאילו לחשוב שאפשר להוכיח שיש בורא מתמטית, כי אתה לוקח איזשהו תחום צר, והכנסת אותו לכל תחומי הכרה אנושית, ומהתחום הצר של המתמטיקה, אני אמור להוכיח המשהו ששייך לכל תחום ההכרה האנושית. אז זאת טעות לוגית. אוקיי?
הוכחות מתמטיות והחוויה אז איך אני הולך לעשות את זה? אני הולך להכניס למתמטיקה את עולם החוויה. איך אני הולך לעשות את זה? במתמטיקה יש את התחום הכי זך וטהור, קוראים לו חשבון אינפיניטיסימלי. אוקיי? התחום הזה זה תחום שמתחיל מהאקסיומות הכי בסיסיות שיש, זאת אומרת שאחד ועוד אחד שווה שתיים. בסדר? הדברים הכי, הכי בסיסיים שיש. אקסיומות השדה הסדור, כן, הכי בסיסיים, מי שרצה שיסתכל חשבון אינפיניטיסימלי בגוגל. ומשם הוא ממשיך. בסדר? האקסיומות על פניו מתאימות לתחום ההכרה האנושית. זאת אומרת אם אתה לוקח אבן ועוד אבן, אז יש פה שני אבנים. בסדר? זה מתאים לתחום ההכרה האנושית. ולכן זה טוב. וגם שם שרוצים, קודם כל ההוכחות הן פשוט מוכיחים את הדברים הכי בסיסיים שיש. אני זוכר שבין התרגילים הראשונים שקיבלנו, זה היה להוכיח שאחד כפול אפס שווה אפס. זה דורש הוכחה. בסדר? מתחילים כאילו, אין, מאפס. ממש, מתחילים, מהאקסיומות? ממשיכים הלאה. עכשיו גם בתחום הזה, כשרוצים מגיעים לאיזושהי צורת הוכחה, שגם ההוכחה שם היא כבר לא אבסולוטית כל כך. מה זאת אומרת? לדוגמה אני רוצה להוכיח באיזשהו נגיד גרף. בסדר? נגיד יש גרף כזה. ואני רוצה להוכיח שפה בשפיץ, זה נקודת המקסימום שלו. אז איך אני עושה את זה? אני לוקח נקודות. כן, אני יכול לקחת נקודות מפה. בסדר? אני מחפש שתי נקודות, שהחיסור ביניהן ייתן לי אפס. עכשיו אם זה יהיה אפס ממש, אז זה יכול להיות כל נקודה על הגרף. כי זה אותו מספר. זאת אומרת, אני צריך איזה שהם שתי נקודות, האמת שזה קצת יותר מורכב מזה, אני בכוונה קצת מקל את זה, בסדר? אני לוקח שתי נקודות שהחיסור ביניהן יהיה שווה אפס, ואז אני יודע שזה המקסימום. בסדר? יש עוד כמה דברים. אני השמטתי, אני אומר מראש, השמטתי. אבל עד כמה קטן? עד איזשהו דלתא. זאת אומרת, A פחות B, צריך להיות קטן באיזשהו דלתא, כשדלתא יהיה איזשהו מספר שתרצה, העיקר הוא שלא יהיה שווה אפס. בסדר? אפס נקודה אחד, בוא נראה שזה יותר קטן. כן, אפס נקודה אחד, כן, יותר קטן. יופי. אפס נקודה… מה שתרצה. אתה תבחר כל פעם, זה צריך להתאים לכל דלתא. רק לא אפס. בסדר? מה באים לומר בי? מה באים לומר? קודם כל, זו צורת ההוכחה בשביל להוכיח שהנקודה הזאת היא נקודת מקסימום. בסדר? זהו צורת ההוכחה, אין פשוט דרך אחרת. אם הייתה דרך אחרת, היו עושים אותה. האמת היא שבמקסימום, אני אמרתי שתי נקודות, אבל זה שתי נקודות על הפונקציה גם. כאילו, F של A, F של B, שזה יהיה צריך להיות קטן, איזשהו אפסילון גם. בסדר? הנה, אמרתי את זה. לא, שלא זה אחד שמבין לבתמטיקה ויגיד לי עם קשקש.
הוכחות מתמטיות והקשר לחוויה איך מוצאים נקודת מקסימום של גרף? נקודת מקסימום של איזושהי פונקציה. אם אני זוכר, לתוך להציב 0, לא, אבל זה כבר, אתה מדבר איתי על מתמטיקה סופר מתקדמת. זה כבר סופר דופר, זה כבר אחרי שהשתמשו בכל, זה רק תוצאה מאוחרת של זה. אז בקיצור, אני רוצה לדבר על הדלתא הזה. הדלתא הזה, הוא אף פעם לא 0, בסדר? אבל הוא מתאים לכל מספר שתרצה. זאת אומרת, זה לא מוחלט. אתה לא יכול אף פעם להביא אותי ל-0. אין, זה לא עובד, זה לא יעבוד. חייב שזה יהיה גדול מ-0. אז גם אנחנו נשתמש בהוכחה כזאת. אנחנו ניקח את כל המציאות, את כל התכליתיות השונות, את כל הפאזל של העולם, של המדע, של מה שיש, ונתחיל לראות את הדלתא הזה, האם הדלתא הזה, איפה הוא הכי קטן לתוצאה הכי נכונה. זאת אומרת, לתכלית א', מה הערך של דלתא הכי קטן שאני יכול להציל? לתכלית ב', מה הערך של דלתא הכי קטן שאני יכול להציל? תכלית ג', מה, אוקיי? והתכלית הנכונה, מה היא תכלית? התכלית הנכונה, היא בעצם, היא תהיה עם הדלתא הכי קטן, במילים אחרות, עם הפאזל הכי שלם בהכרה אנושית. בסדר? כי אי אפשר להגיע ל-0. 0 זה רק אם אנחנו נהיה נביאים. קשה לי, לא יודע, קשה לי כאילו, לקבל את זה, כי יש כאילו, הרבה דברים שאני לא יודע, ואני לא מכיר את זה, כאילו, אני פשוט צריך להגיד כן, אבל… כן. תראה, אתה יכול לכתוב חשבון עם QNATC מעלי, ופשוט לראות מה זה, מה כתוב שם. אתה יכול לקחת ספרים, יש לי ספר של הוכמן, פרופסור הוכמן. נגעתי בדברים די בסיסיים, כאילו, במתמטיקה הזאת, לא הגעתי להוכחות המסובכות שלה. אולי אם אתה רוצה איזושהי סקירה, אז אני אגיד, יש אקסיומות, מהאקסיומות האלה פועלים, מהאקסיומות האלה תמיד יש תוצאות, בשביל להוכיח, יש שיטות, יש שיטה על דרך השלילה, יש שיטה על דרך החיוב. בסדר? כאילו, שלילה זה אומר, כל זה ודאי לא, את זה הוכחנו, לכן רק זה יכול להיות נכון. עכשיו, מה זה שדה סגור? זה בסדר. מה עוד אני יכול לעזור לך, ככה שזה היה יותר קרוב. החל משם, בסך הכל, משתמשים בתוצאות. הצלחנו עכשיו להוכיח ש-1 כפול 0 שווה 0, מעכשיו זה נתון, אנחנו יכולים להשתמש בנתון הזה הלאה, עד שמגיעים לפונקציות ונגזרות ואינטגרלים, וכו' וכו'. עכשיו, הצורה הזאת של ההוכחה, של הדלתא או אפסילון, זאת צורת הוכחה שיש בה מתמטיקה מהסוג הזה. כאילו, זאת צורת ההוכחה. אתה יכול פשוט לפתוח ספר ונו, זה צורת ההוכחה. ואיך אני מקשה לזה להוכחה של המבורא? אז אנחנו, בסך הכל, רוצים… אני אומר לך שגם המתמטיקה נראה לי… אנחנו רוצים… רציתי ליצור איזושהי שפה, שיהיה לנו איזושהי עמת תמידה, לצורת הוכחה מקובלת. זאת אומרת, צורת ההוכחה המתמטית, מסתכל על משהו פחות משהו, עבור משהו לא מוגדר, לא אפס, להוכחה מוחלטת, כן? וזה מספיק טוב. אז גם כאן זה יהיה מספיק טוב. למרות שאני לא אגיע איתך לאפס המוחלט הזה. אני לא אוכל להוכיח לך, ברמה של אפס שיש בורא לעולם, או שהיהדות אמת, ברמה של לקחת הדלתא הזה לאפס. לא בצורה הזאת, לא כרגע. יש דרך, נדבר עליה בהמשך, אבל אנחנו לא יכולים לקחת אותה כרגע, כחלק מהפקטורים. בסדר? ואפילו בלי נגוע. אפילו בלי, ואפילו גם בלי רוח הקודש. בסדר? אבל כרגע היא לא חלק מהפקטורים שלנו. גם בלי חוויה? לא, עם החוויה כן. חוויה זה דבר מסוים מקובל. גם האתאיסט חווה חוויותיו, ולכן זה בסדר להשתמש בחוויה. עכשיו, אני יוצר את עולם החקירה, אני מגדיל את מרחב התודעה שלנו, במקום להסתכל על איזושהי מתמטיקה מצומצמת, או להסתכל על איזושהי אבולוציה של דבר מצומצם, אני רוצה לקמת את עולם החוויה, שיוצא מתוכי, כתוצאה מהמפגש עם אותה תאוריה. בסדר? לדוגמה, רוב האנשים שהפגשו את האבולוציה, התחושה הראשונית שלהם תהיה שאין בורא לעולם. זה החוויה שהם יחוו, כי באנו מהקוף. למרות שהרב קוק, שם של תורת ההתפתחות, זה הדבר הכי קרוב לתורה, מה שהוא מדבר. נכון, הוא אומר רק שיש שם רוח הקודש. הוא אומר שרק צריך לנקות אותו מהשיגים. אבל זאת חוויה כתוצאה, מהפגישה הזאת צריך להתחשב בה.
הוכחות מדעיות והחוויה בסדר? יפה. עכשיו, אז בעצם הבנו שהוכחה מתמטית, ככה יבשה, אין דבר כזה. נשכוח מזה. זאת אומת, מי שאומר את זה, הוא פשוט, יש לו סתירה לוגית. ובעצם הגדרנו לעצמנו, איזושהי דרך, שזה לא שזה מתמטי. זה לא שאמרתי עכשיו, אני הגדרתי משהו חדש. בסדר? את רציתי להראות שיש הוכחות לא סופיות לחלוטין, והן מקובלות לחלוטין. הן מאוד מאוד טובות. עד כדי דלתא. בסדר? זה הרעיון. עוד כלל שנצטרך לדעת, זה המוציא מחברו עליו הרעייה, שאת זה כולם מכירים. זאת אומרת, אם בא בן אדם רוצה להוכיח שהדבר הזה הוא שלו. בא ואומר, זה שלי. אבל מי לובש את זה? לא, הוא אומר, זה שלי. והוא הולך לבדים וטובה אותי, הוא אומר שזה שלו. והבדים בא ואומר, אוקיי, מה נעשה עכשיו? הוא אומר שזה שלו, הוא אומר שזה שלו. אבל אני לובש את זה. אז המוציא מחברו, אתה רוצה להוציא ממני את החולצה, אני מוחזק בה, עליו הרעייה, תביא קבלות, תביא זה, תביא סימני, אני לא יודע, תביא עדים, תוכיח שזה שלך. בסדר? זאת אומרת, ברגע שאנחנו נסתכל על כל החוויה המדעית עכשיו, שאנחנו הולכים לחוות, וכל החוויות שיהיו, לא משם? אם מישהו ירצה לומר לי שאני אגיע לאיזשהו דלת, נגיד, בסדר? שייתה יותר לכיוון שיש בורא לעולם או שאין בורא לעולם, אז המוציא מחברו, עליו הרעייה. בסדר? אבל עליו זה חברו. אה? מי זה חברו? כאילו, עליך הרעייה. כן. לא, זאת אומרת, אם ייצא תוצר, כתוצאה מהמפגש הזה, שנראה שאין בורא לעולם, כן? אז אני שטוען שיש בורא לעולם, זה בעיה שלי. כן, לא, אפשר לפרש שאתה מוציא מחברו, עליו הרעייה, עליו חברו. אה, אוקיי, זה כאילו, אתה שם פסיק. טוב. זה דבר מקובל, זה דבר רגיוני, דבר פשוט, כל העולם עובד לפי הכלל הזה. כן, אף אחד לא… בא כאילו למישהו, הנה, הוא הרוצח. מה, מה רוצח? מה אתה רוצה ממני? תוכיח, אתה לא יכול להפוך לי ככה, סתם רוצח. כן? כי אנשים בחזקת קשות. עכשיו נסתכל, נתחיל בעצם לגשת. כמה זמן יש לנו? מה השעה? עכשיו תשע ועשרה. יופי, אז יש לנו קצת זמן. אה, אז אנחנו, נתחיל להסתכל על המרחב. זה ברור שצריך להתייחס למרחב החוויה? או שזה עדיין ככה קצת… לא ברור. אוקיי. המדע מסתכל על העולם, בוחן את תופעותיו. זהו. חומריות. כן. את החלקים החווייתיים הוא מעולם לא העביר למספרים. כי הוא לא יכול. הוא לא יודע איך לעשות את זה. זה חיסרון בו. זה לא חיסרון באדם. זה חיסרון בכלי. מה זאת אומרת, את החלקים החווייתיים הוא לא יכול להעביר? זאת אומרת, כשאדם… כמו שיש בשם. לא, מה, כאילו, כשאתה אומר חווייתית, מה, דוגמה לך? דוגמה לראות את השקיעה מהרי שלמה. מה, אפשר לומר את זה מבחינה מדעית? כן, אבל יש דברים שדווקא כן, אתן לך דוגמה. מוזיקה נניח, שהיא משהו מאוד רוחני וחווייתי, היא כן מספורת, כאילו, מנסות את זה מתמטית. כן, כן, הסליחו להגיע לאיזה שהם תפוסים של הרמוניה שגורמים עניה למוח. וכתוצאה מזה יש חוויה. אבל לעולם, היא לא תוכל להסביר למה אני אוהב את המוזיקה הזאת ואתן לא. אוקיי? החוויה הסובייקטיבית היא לא תוכל להתמודד איתה. לא, יגידו, יום יבוא, כאילו, המדע יתפתח וכו'. אבל כרגע, זה ברור שזה חסר. כרגע זה חסר. אוקיי? למה היא צריכה אבל להיות ביחד עם החוויה כדי להוכיח את החוויה? כי החוויה הוא חלק מעולמנו, לדוגמה, בתחום הפסיכולוגיה, זה יהיה קריטי. מבין? חלק מעולמנו. אתה בא לעזור לאדם מבחינה נפשית, מבחינה חווייתית. אוקיי? ולכן, מאוד מאוד חשוב שנסתכל על כל תחומי הכרה אנושית, ולא על תחומים מצומצמים. בסדר? ולכן, שוב, אני אומר את זה. לכן, אני הולך להסתכל על המדע, ואני הולך להוסיף לו משקפיים של חוויה. משהו שלא היה לו קודם. אני מרחיב את החום. אז אוקיי, אז ניגע בתחום הראשון. אני רק רואה שאני עברתי על כל מה שרציתי. כן. אז בעצם, מבחינה מדעית, יש כל מיני הוכחות מסתובבות להם בעולם. חלק הוכחות שיש בורא לעולם, חלק הוכחות שאין בורא לעולם, והאמת היא שאף אחד לא צודק. פשוט, אי אפשר להוכיח את זה. לא לפה, ולא לשם. על זה כבר דיברנו. אז מה בכל זאת מסתתר שם? מה שמסתתר שם זה חוויה. הסיבה שאנשים נוטים לפה או לשם, זה תוצאה של חוויה. יש כאלה שיגידו, שזה אולי נגדים הקדמה, אבל זה דוגמה של ספירה. דוגמה באבולוציה. שהאדם נוצר מהאפר, אבל באבולוציה יוצא שאדם נוצר מהקוף. ולכן, ומכיוון שהמדע ודאי צודק, אז ודאי שהתורה ודאי טועה. אוקיי? זה דוגמה לטיפשות. למה זאת טיפשות? זה טיפשות, א', כי זה לא מה שהתורה אומרת. נרחיב על זה אחר כך, אני חושב. לא עכשיו. ב', זאת טיפשות, מכיוון שזאת תאוריית האבולוציה. זה לא תורת האבולוציה. משום מה, הפכו את זה לתורה. אבל זה תאוריה. ותאוריה יכולה להשתנות. אז היא ודאי לא יכולה לסתור משהו באופן טוטאלי. בסדר? ולכן כל ההוכחות לפה או לשם, הן טיפשיות. אבל אנחנו, בכל זאת, נסתכל עליהן, ונראה את החוויה שעולה מהן, על פי מה שידוע לנו עד כה. אז כרגע, אנחנו נספיק להסתכל רק על עניין אחד, לפי הזמן שנותר. נשתדל לגמור אותו עד הסוף. וזאת ההוכחה הסיבתית. זאת אומרת, שלכל דבר יש סיבה. זאת אומרת, שאני אפשט את זה, בקיצור. בוא נעשה את זה הכי מקושט שאפשר. הדבר הזה, דיברתי על זה כבר, הוא מאוד מורכב. ניכר, שמהמורכבות שלו, שיש לו מתכנן. ואני מורכב, פי כמה מהדבר הזה. ולכן ודאי, שגם לי, יש מתכנן. מה אתם אומרים? אי אפשר לסתור את זה. אי אפשר לסתור את זה? מה, נו, עוד, מה? יש עוד הצבעה? אנחנו אומרים שזה לא יכול להיווצר. אין סיכוי, או שהסיכוי כל כך נמוך שאנחנו מתעלמים ממנו? הסיכוי, הוא כל כך נמוך, שאנחנו מתעלמים ממנו תחת עיקרון הישרות.
הוכחה סיבתית אבל אם זה יהיה סוף זמן. או, יפה. זה לא אותו חומר. כן, אבל סוף, לא, מה זה לא אותו חומר? בוא, בסדר, אתה יודע, יסודות. אפשר לקחת אותו לטבלה, אפשר לקחת אותי לטבלה. כמדומה, אני ראיתי פעם שאם מפרקים את האדם ליסודות, הוא יהיה שווה 17.5 דולר. אז, כן, זה אותו חומר. זהו, אותו רעיון. עכשיו, זאת לא הוכחה, מכיוון שאם אנחנו מסתכלים על אין סוף זמן, באין סוף זמן הכל אפשרי. אתה יודע? הכל אפשרי. עכשיו רק צריך שתקרה ההסתברות הזאת, שהאין סוף הזה ייצא לפועל. זהו, זה זהו, הו, זהו, זה זהו, זה הוא מתחיל לבצר, הוא מתחיל להתרחב, הוא אפילו מעיץ את ההתרחבות שלו, ויום יבוא, הוא יתרחב כל כך שהכוחות הגרביטציונים יהיו חלשים, שהוא פשוט יקרוס לתוך עצמו, ואז עוד פעם הוא יתפוצץ עוד פעם, ועוד פעם, כן? כמו קפיץ, כזה סילטור הרמוני כזה, ואז יש לך אינסוף זמן של אינסוף עיקרונים אפשריים, שבאחד מהם, אולי מבחינה הסתברותית, המציאות הזאת היא זו שתיתכן. בסדר? הצלחנו להסתדר עם ההוכחה הזאת, להראות שהיא לא לפה, ולא לשם. אוקיי? אבל אני בכל זאת רוצה להסתכל עכשיו על ההוכחה הזאת, שהיא לא מביאה לשום מקום, ועכשיו אני רוצה להסתכל על החוויה. מה שעניין את הפיצוץ, אנחנו לא יודעים. זכותנו. אבל עכשיו אני רוצה להסתכל על החוויה בתוך הסיפור הזה, כי סוף כל סוף, אפילו אם נלך על הבורא עולמות ומחריבן, אפילו אם נלך על הסיפור הזה, שדווקא יפה, כי זה הכמרה בעבודה זרה, אבל אפילו אם נלך על זה, אני לא יודע שהם קיבלו למישהו ש… אבל אפילו אם נלך על זה, יש חוויה שעולה מהסיפור הזה. והחוויה היא, א' כל, של עולם מתפתח.
עולם מתפתח אוקיי? זאת אומרת, בסדר, בורא, מחריבן, אבל סוף כל סוף, גם באותה הוא בורא, כן, אותה פיצוץ, ואז יש עולם מתפתח. חוויה של עולם מתפתח, היא כבר עוזרת לי המון, מבחינה חווייתית. אני לא תקוע בעולם סטטי. אני לא תקוע בעולם קדמון. שזה היה, לפני מאות שנים, זה היה עיקר הבעיה. זאת אומרת, כששני, דתי ואתאיסטי, התווכחו, אז הוא אמר, מה אתה מדבר? העולם הזה כמו שהוא מאז ומעולם. לא אלוהים, לא שום דבר. עולם סטטי, שום התפתחות, שום תהליך, מתים, חיים, מתים חיים. ככה עולם, זהו. והדתי טען, לא, העולם הוא נברא. ויש תהליך של התפתחות, בעצם, אם אתה מדבר איתי על עולם נברא. אז התיאוריה הזאת, לאיזה כיוון היא מתה יותר? כיוון הדתי. היא עוזרת לדתי, היא מסתכל על עולם מתפתח. ועולם מתפתח, הוא עולם שמתה יותר לכיוון שהוא נברא. זה לא אומר שהוא נברא. אבל הוא יותר מתה. וזה מה שהרב קוק מתכוון, כשהוא אומר שתורת האבולוציה היא מאוד קרובה ליהדות. כי הוא מדבר על ההשתלשלות בעולמות. בקבלה, אתה מדבר על איזושהי השתלשלות של תהליכים התפתחותיים. אז איזה יופי שהמדע סוף סוף הגיע לרעיון ההתפתחותי. אבל למה אנשים אומרים שאין סוף זמן? אין סיכוי שזה יקרה. לא, יש סיכוי, זה יפה מאוד. אבל מבחינה חווייתית, עולם מתפתח, זה עולם שיותר קרוב להסתכל עליו כעולם נברא. לא אומר שזה עולם נברא, בניגוד לכמה מחזירים בתשובה. לא, זה לא אומר שיש אלוהים. זה, אתה יודע מה, לכל הפחות נותן את האופציה להכניס את אלוהים לתמונה. לפחות נותן את האופציה. בעולם סטטי, אלוהים הוא ממש מחוץ לתמונה, או שלא אכפת לו, או שהוא לא שם אפילו. כי הוא סטטי. בעולם מתפתח, יש לי יותר הטייה לכיוון של בורא.
אבולוציה ובורא למה? כי זה נכון שבאין סוף זמן האופציה ההסתברותית הזאת היא אפשרית. זה נכון. אבל עכשיו, בוא נסתכל על זה, לא בדרך של התעקשות. לדוגמה, אני הולך עכשיו עם כל התיאוריות המדעיות השלטות בימינו. בסדר, אני הולך עם האבולוציה, אני הולך עם המפץ, יאללה, נתחיל. אז אני מסתכל על האבולוציה, ואני אומר, אוקיי, אז היה איזה עמבא, אני לא יודע מה היה שם, לאט לאט העסק שם התפתח, אתה יודע מה, אולי אפילו לא היה עמבא, היה כל חומר. בסדר, ומהחומר הזה, איכשהו קיבלו מכת חשמל, מכת ברק, לא יודע מה, נוצרו מבנים מורכבים וחיים. זה מעבר לא פשוט, גם במדע, לא מבינים, יש תחום, זה נקרא ביוגנזה, תחום תוסבך, לא די תקוע. ואז מהחומר הזה נוצרו חיים, יאללה, אני הולך איתכם, והחיים האלה לאט לאט הם התפתחו. אוקיי, עכשיו אני רוצה לקחת זום על התמונה הזאת של ההתפתחות. אז אני, אתה יודע מה, אני לרג', כבר יש לו את יכולת התנועה, בסדר, עכשיו הוא רק רוצה לראות. עכשיו הוא רוצה לפתח את השלב האבולוציוני הבא שלו. אז עכשיו העין היא דבר מאוד מאוד מורכב, מאוד מורכב. מבחינה אבולוציונית אקראית לחלוטין, יהיו המון המון ניסיונות, לא מצליחים. מה שאמור ליצור המון המון זנים, בסדר? אבל בוא נגיד ונתעלם רגע, גם זה כיוון אחד, אבל בוא נתעלם שנייה מהכיוון הזה. אני שואל שאלה פשוטה, כל עוד העין לא תפקדה כעין, אז הדבר הזה, החתיכת הדבר הזה שיש לאותו גוף חי, הוא לא שום מיותר, הוא מחלל אותה אנרגיה, הוא יכול לגרום גם למותו, כי זה פונקציה לא מתפקדת, זה גידול סרטני, זה פשוט גידול סרטני. זאת אומרת מבחינה אבולוציונית, כל פעם שהוא מנסה לפתח אותו, זה מזיק לו, אז מבחינה אבולוציונית וברירה טבעית, הוא אמור גם להרוס את זה ישר בדור הבא, או כמה דורות אחרי זה, כי זה לא יתפתח כל כך מהר עין. זאת אומרת, הוא היה אמור להתקע במקום שלו. זאת אומרת, גם אם אני הולך על אבולוציה אקראית, אז קצת נראה חווייתית שיש פה יד מכוונת, שגרמה לעין הזאת לא להיעלם. ואני לא מדבר על דברים יותר מורכבים, כי העולם הוא מאוד מורכב ומתבוננים עליו. אז כל המורכבויות האלה, שהן קרו מבחינה אבולוציונית, קצת מסובך שזה יקרה בלי יד מכוונת, כי גם מבחינה, אני זורם איתם עם התיאוריה שלהם. זה היה אמור להרוס את עצמו באותו רגע שזה התחיל את הניסיון לפיתוח. ולכן זה דורש יד מכוונת, לפחות מבחינה חווייתית, כשאני נפגש עם התיאוריה הזאת.
