סיום סדר נזיקין תשפ"ג | חודש אדר ושמחת פורים | הרב ראובן ששון

חודש טוב ומבורך, רשות הרבנים, רשות הרב. אני רואה שגם הרב יהודה פה. שלום עליכם וחודש טוב ומבורך לכל הציבור הקדוש. שמחה גדולה. זכיתי להיות פה בתשעת הימים לפני שלוש שנים קודמות. שמח להיות פה שוב. אנחנו עומדים ככה בסמוך ונראה. חודש אדר מתקרב לקראת חג הפורים, והייתי רוצה ברשותכם להתבונן היום אולי קצת בהסתכלות יותר רחבה על האור הגדול המיוחד של פורים. אפשר לומר שבמעשה חז"ל, באמת אנחנו זכינו וקיבלנו מתנה מאוד מיוחדת. חז"ל נתנו לנו מתנה נפלאה מאוד, שזה פירוש שיטתי ומעמיק על מסכת מגילה. הגמרא במסכת מגילה בפרק ראשון עוברת פסוק אחרי פסוק, הרבה מאוד פסוקים במהלך מגילת אסתר, ומסבירה את המגילה שזה דבר יחסית נדיר. רוב התנ"ך אין לו פרשנות שיטתית בחז"ל. יש מדרשי חז"ל ודאי בתנ"ך, התנ"ך יש קצת מדרשים יחסית לתורה. אפילו התורה אין ספר שקיבל סקירה ככה כל כך מקיפה כמו ספר של מגילת אסתר שבאמת קיבל פרשנות. קודם כל פתיחות רחבות ואחר כך פסוק אחרי פסוק. אז נכון שיש במדרש בא, יש קהלת רבה ואיכה וחמש מגילות יחסית, גם כן בכלל אותן קיבלו פירוש זה. אבל בש"ס מסכת מגילה, אני מכירה מגילה. מגילת אסתר קיבלה מרכז מאוד גדול.

העמקה במגילת אסתר חוץ מהמדרשי וכל המבט הרחב שיש במסכת מגילה על פורים, אפשר לומר שאולי הגמרא שנוגעת בממד העמוק ביותר של פורים, בעומק עומק שלו דווקא לא נמצא במסכת מגילה. הוא לא נמצא שם, דווקא נמצא במקום אחר, במסכת שבת. הגמרא אומרת שהקב"ה כפה על עם ישראל את ההר כגיגית במעמד הר סיני, ואומר, "מכאן מודעה רבה לאורייתא." מכאן יש מודעה כמו ידוע מוסר מודעה. זה היה של המסכת נזיקין, אז ברוך שיודעים דיני מודעות. גם שמודעה רבה, מוסר מודעה זה הכוונה שהוא מוסר שכל החוזה וההסכם שהוא עתיד לעשות, הכל לא מתכוון על זה באמת. מוסר זה מודעה ואז מבטל את זה שהוא מוסר מודעה. מכאן מודעה רבה לאורייתא. הוא מבטל את כל קיום התורה, כי הכפייה זה מראה שזה לא היה מרצון, אז אין קיום לתורה. כי התורה הייתה אמורה להיות מרצון, אבל היא לא הייתה מרצון. ואז אומרת הגמרא, אף על פי כן הדור קיבלוה בימי אחשורוש. חזרו ישראל וקיבלו את התורה בימי אחשורוש.

הקבלה מחודשת של התורה בעצם כאן אומרים לנו חכמים שהתמצית הגדולה שקרה בימי אחשורוש זה שקיבלנו את התורה מרצון מחדש. זה דבר עמוק מאוד שצריך להתבונן בו. ואני ברשותכם רוצה לראות אותו, את הסוגיה הזאת, עומק הסוגיה הזאת דווקא דרך הגמרא אצלנו במגילה. הגמרא במגילה מספרת סיפור שלפעמים אפשר לחשוב כסיפור צדדי. הגמרא מדברת על הפסוק "בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כיסא מלכותו אשר בשושן הבירה." אז אומרת הגמרא במגילה דף י"א עמוד ב', אומרת הגמרא מהי כשבת, מה פירוש כשבת המלך אחשורוש על כיסא מלכותו. אמר רבה לאחר שנתיישבה דעתו. אחר שנתיישבה מלכותו. מה זה? אמר בלשצר חישבת טעה. ומה הכוונה? הגמרא נכנסת פה לדיון ארוך שבעצם יש נבואה שעם ישראל התנבא שאחרי 70 שנה הקב"ה יבוא ויגאל אותנו מחדש בגאולה. כי מלאת לבבל 70 שנה אפקוד אתכם. אחרי 70 שנה אני עתיד לגאול אתכם. ככה כתוב. אחשורוש, כבר לפני כן בלשצר, עשה חשבון וראה שעברו 70 שנה ולא נגלו ישראל. שמח שמחה גדולה ועשה סעודה, ובלילה קטיל בלשצר. ואותו לילה מת בלשצר. ואז אחשורוש בא ועושה גם כן את החישוב. אומר לו בלשצר חישבת טעה. אני חשב נכון ולא איתה. והוא ראה שעברו 70 שנה ולא נגלו ישראל. שמח שמחה גדולה והוא מוציא את כלי בית המקדש וישב ואכלו בשי. וזו הייתה הסעודה הזאת שעשה בימים ההם כשבת. אמר אחשורוש עשה משתה. אחר שנתיישבה דעתו, אחר שנתיישבה מלכותו, הוא עשה משתה. ובמשתה הזה הוא מוציא את כלי בית המקדש וכלים מכלים שונים, אוכלים ושותים את כלי בית המקדש. והאחשורוש בעצמו כתוב, ותיקר כפרי הדנתו, הוא לוקח את הבגדים של הכהן הגדול ועם זה הוא יושב בסעודה הזאת. עם ציץ הזהב וזר הקודש ועם האורים ותומים וכל של המשפט. נורא ואיום. יושב עם זה, ועם זה עושים את הסעודה הזאת. והבעיה הקשה שישראל יושבים באותה סעודה ונהנים מסעודתו של אותו רשע. וזה דבר טעים הגדולה. איך אתם יכולים להיהנות מסעודה כשאתם רואים את המחתות שהיו עושים איתם הכהן הגדול מגיש לך מלצר שניצל? זה מזעזע. איך יכול להיות דבר כזה? איך עם ישראל עברו 70 שנה? שמרו על הזהות הלאומית. איבוד הזהות הלאומית זה בעצם אומר שאין משהו מיוחד בעם ישראל. אין בחירה מיוחדת בעם ישראל. אז מה זה משנה? נראה כאילו הולדה. וזה מה שקרה שם באותה סעודה. זו הייתה נפילה כל כך גדולה. כי אדם יכול ליפול ממצוות ומעשים טובים, וזה היה הרגע הכי גרוע, זה התבוללות. אין לו שום ייחוד בעם ישראל. אז הוא הולך. וזה מה שקרה באותה סעודה. התבוללות קשה. זה כתוב גם במדרש. שזאת הייתה הנפילה שלהם. אבל נבין מאיפה זה בא. זה בא כי בעצם הבינו שנקרא, סיפור. מה יש לי לעשות? מה אתה רוצה ממני? זהו, ה' עזב אותנו. גמר את האירוע. נתן תורה, ניסים, ברקים, מופתים, בית מקדש. זה הכל התלסק. זהו הולך. וזרק אותנו. אז אם כבר אני פה חי, אז לפחות שנהנה ממה שכל אומות העולם נהנים. אז הוא הולך ונסע. אני מאמץ לספיד את התרבות שלך, ובוא נתאה להיות חלק ממך. זה מה שקרה אצלך, שבראש. אבל תמיד כשעם ישראל מאבד את הזהות שלנו, ומתחיל ליפול בתפיסות כאלה עמוקות וקשות, עולה כוח חדש. ישן מאוד, אבל חדש. הכוח הזה קוראים לו המן. המן יש לו תפקיד מאוד מיוחד בהיסטוריה. קשה מאוד, נורא מאוד. אבל מצד שני, העומק הקליפה שלו בא לברר איזה אומת זה עשה אלוקים. את עומק הקדושה הכי גדולה. איזה אומת זה עשה אלוקים. ראשית גוים הולך כנגד קודש ישראל, ה' ונבין מה היה אומר פה. מה קרה כאן? העם ישראל נהנים מסעודתו של אותו יחד. מאמצים לגמרי את התרבות ואת הדרך חיים של החש וראש מתוך יאוש כי הם הבינו שה' עזב את ישראל לגמרי. אבל אז הגיע המן. והמן הוגיע לחש וראש, הוא לא ישנוע מחן, הוא חזר ופורט בין העמים. אני לא יכול לסבול אותה, להשמיד, להרוג, אולי בין סקול היום.

המן והזהות היהודית עכשיו, אחורה כאן יש פה שאלה גדולה. המן, מה אתה רוצה עם בני ישראל? הם עזבו הכל. הם עזבו את כל הזהות שלהם. הם לא לומדים תורה, כל המצוות, אין עם סעדותו של אותו רשע. הולכים לרעיל, ילצו את התרבות של פרס. מה מפריע לך? המן זה לא מיוון. יוון מפריע להם התרבות הרוחנית של עם ישראל. יוון מפריע להם בתי מדרשות בישראל. המן, יש לו חוש כזה גדול של טומאה, שכשהוא מרגיש נוכחות של סגולה ישראלית לידו, הוא משתגר. יש לו שנאה בעצם לישראל. לא לתורה שלהם, למעשיהם שלהם, להתנהגות שלהם, לעצם הקיום שלהם. הוא לא יכול לשאת את הקיום הזה של עם ישראל בעולם. לצערנו הרב, את המפלצת הנוראית הזאת פגשנו לפני 80 שנה. היא דפקה בדלתות של יהודים מתבוללים, והיהודי אומר לה, מה אתה רוצה? אני יודעת שייקספיר יותר טוב ממך. אני לגמרי כמוך. הוא אומר, לא, לא, לא, ישראל הוא חסים שלך. אתה מיוחס לעברם אבינו. פתאום מישו שמדבר זהות, בשלילה, באנטי, להשמיע, להאהוב או לאבד את כל היהודים, לא משנה איזה כיפה יש לו, לא משנה איזה תפיסת עולם יש לו, יהודי זהו. המן זה אותה קליפה שמרגישה את הקדושה שיש בעצם עם ישראל. בעצם הנשמה הפנימית. ואותה הוא לא יכול לשאת. ואותה הוא תוקף. כי נגד זה הוא תוקף.

הקשר בין המן לעמלק ומתי הוא מופיע? דווקא במקומות שבהם אין ואיסו מרפדים, שרפו ידי מהתורה ויבוא עמלק. מנמץ שאין עמלק מגיע לשם הרבים ידי מהתורה. דהיינו כי באותה נקודה שעם ישראל עוזב את התורה ואומר, אם עזבתי את התורה, עזבתי את ריבונו של עולם, אז אין לי שום זהות של קדושה. בום, מגיע עמלק. כדי לברר את נקודת הקודש שחבויה בעצם הזהות של עם ישראל. בעצם המהות שלנו. זה ההופעה שלו בעולם. הוא כמובן שונא שנאה עצמית. הוא כמובן רוצה לחלות. הוא אומר שאין קדושה בישראל, כלום בעם ישראל. אבל מה שהשם מסבב אותו להביא אותו לנקודה הזאת. אבל עכשיו אני רוצה לרגע, לחדד את העניין הזה ולהבין אותו יותר לעומק. להבין אותו יותר לעומק. ואז בסופו של דבר אנחנו מדברים פה על הפרספקטיבה הארוכה של עם ישראל קיבל את התורה בכפייה. כפייה ללאה קניגית. ואנחנו מדברים על פורים של הדור קיבלוה במלאך החשברוש. אני עכשיו הערכתי קצת בדיבור על כשבת המלך החשברוש, מה קרה באותו פרשה של 70 שנה בסעודת החשברוש. אבל עכשיו בואו נפתח את המרוות יותר רחב. להבין מה קורה פה. מה קורה לעם ישראל? למה עם ישראל?

קבלת התורה בכפייה אני חוזר להתחלה, מה עמדו עשינו? עם ישראל מקבלים את התורה ורוחמים הוא קיבלו את התורה בכפייה. מה זה מה שהם קיבלו את התורה בכפייה? אנחנו קראנו לפני פרשות שרוע קודמת כל העם עונים בלב אחד. ויין, כל העם, נשום יחיד, ויין, זה איש אחד בלב אחד. כל השדה בן ה' נעשה ונשמע. מקראות מפורשים שעם ישראל קיבל את התורה ברצון. מה הפשט שעם ישראל קיבלת את התורה בכפייה? איפה קצת שקפו עליהם את הארכיגית? זה לא הפשט הכתוב. אז אני נראה לעניין דעתי לומר שהתשובה היא פשוטה מאוד. ודאי שהקדוש ברוך הוא לא קפא עליהם ארכיגית, זה פשיטה. אז איפה הכפייה? הכפייה היא בקפיאה הזאת. כאשר אנחנו יודעים שכל אדם בעולם יש לו צדדים גבוהים לשמה אלוקית עליונה שמבקש את קודש ורוצה לדבק באשר. אבל יש לו גם כן חלק נמוך יותר שרוצה דברים אחרים. וכאשר אדם נמצא בחברה של צדיקים וקדושים, הנשמה שלו מתגברת ומאיתו מאמת נעירה בקרבו ואז החשק הטוב שלו, מעשים טובים מצוות ומתגברים בקרבו פנימה. רק שהוא מתרחק למקומות אחרים. אז הצדים האחרים צפים. ואז הוא מתחיל להרגיש אותם יותר. ולרצות אותם.

הקונפליקט הפנימי יש דוגמה לדבר. אני זוכר פעם אחת, אחד החברה שהייתי רם באיזו ישיבה, אז היה לי בחור מתוק ממש, שיעור א' ב', למד בו ביחד. אחר כך הוא הלך לצבא. הוא היה מלא חשק של קודש בשיעור א' ב', ממש. והיו תפילות, עבודת השם. הוא הלך לצבא. ואין יותר קשר יחסית בתקופה הוצאה. לא כל כך חצה לשמור על קשר. כשהוא חזר מהצבא, ראיתי שעבר עליו משהו. ומה שזהיתי בעיקר, בבפנים של הנפי שלו, ביחס שלו, שכאילו הוא בא ואומר, תראה, כאולי הוא אמר את זה במילים, אבל זה מה שהוא שידרר בהרגשה. הייתי נעיבי. הייתי כזה כמו בחללית, ששמים לבת חזה, יצאים מאת נוספירה, שמים לה כזה שני כאלה טילים כאלה שירים אותה למעלה. היה לי התלהבות דונה. באתי בחוץ, צעיר, התלהב, קדושה, תורה, עברים, עם ישראל. אהבתי. אחר כך זה יצאתי. התחלתי להפגש את הדמכים באישיות שלי. התחלתי להרגיש עולמות אחרים. התחלתי להתוודא על דברים אחרים. והוא חזר ממקום שהוא לא בקונפליקט איפה לבחור. אלא הוא חזר ממקום כזה שהוא מבחינתו אני שם. ופה הייתי נעיבי. זה לא אני באמת. זה היה איזה סוג של משהו מטאפורי כזה, עליון, מרומן. אהבתי לשמיים. זה לא אני באמת. האני האמיתי שלי זה שם. ולכן הוא תכיחס בנעיביות וביחס כאילו הוא היה נעיבי ובזלזול בסוג של כזה צייות כלפי הקדושה. ככה הרגשתי עליו. ככה הרבה זמן לברר איתו ושיגיע לשנות את היחס הפנימי הזה ויקיר מה אני האמיתי שלו. אבל יש לנו בנפש שלנו שני צדים. ולפעמים האדם נמצא באיזושהי שאלת עומק. מה הצד האמיתי ומה הצד החיצוני? מה באמת אני ומה דמיון? עם ישראל עומד בארצי די. עומד בארצי די. הקדוש ברוך הוא נגלה. אתה נגלה את הבעיה לנקודיך. הלנקוד שלך ידבר עלי. כל דיבור ודיביר שיוצא לפי הקדוש ברוך הוא. גילוי שכינה עצום. נפשי יצאה בדברו. נשאבנו אחרי השם. השם אומר אתם רוצים את התורה? בטח שאנחנו רוצים את התורה. תמידו לעצמכם עכשיו שם כמשל. אתם הולכים עכשיו לשבוע לשבוע שלם בבית נדרש עם רב שלום ורב לום ורב של שלום ורב שלום ורב שלם ורב שלום ור שלום ורב

הכאב והחיפוש הפנימי אז במקרה הקשה הזה שהבן אדם עזב והלך והתרחק ונפל פתאום יש איזה יאור תשובה שבא מבפנים שאור תשובה הוא לא בא כי כתוב בספר או כי הרב אמר לו זה בא בעומק עומקים של הפנימיות שלו מהמקום הפנימי הזה פתאום צורך משהו זה אותם יאורי תשובה שהרב קוק זתן מדבר עליהם המון הרב כותב שכמה הוא כותב על התשובה כמה הוא רוצה לדבר על התשובה על העניינה של התשובה למה הרב כל כך רוצה לדבר על התשובה כי דור שעוזב את הקודש אומר הרב הוא עוזב את הקודש שכתוב בספרים כדי למצוא את הנקודה שחבויה בעומק הפנימיות שלו ממש שזה לא רק כתוב בספר זה הפנימיות האמיתית שלנו וזה אור התשובה אור התשובה בוקע ממעמקים איפה אור התשובה נמצא איפה אור התשובה נמצא הרבה פעמים בייאוש עצמו בכאב עצמו הייתי פעם בסיפור נפגשתי עם איזה בחור שעזב הכל עזב הכל הכל ממש עזב הכל והוא כאילו סיפר לי כזה שאומר לי תשמע אני שהשנה שעברה גם פסח לא שמרתי ושנה אני גם יום כיפור והדבר האחרון אני הולך לשמור הוא אומר לי אין שום קשר בין לבי נתון פרחו אני לא חושבת שהוא שאני מעניין אותו ולכן בגלל שאני לא מעניין אותו אז הוא לא מעניין אותי אין בלנו שום קשר כלום הוא דיבר כאילו בצורה שכאילו ניסה לשדר שזה בכלל לא מזיז לו הוא אומר לי אין קשר הוא אומר לי לא סתם הוא אומר לי אין בלנו קשר אבל אני הרגשתי מבשלי שיש בו עצמות בנקודה הזאת שאלתי אותו תגיד לי היית רוצה שהמצב לא היה ככה שכן היה קשר? הוא אומר לי כן היה קשר נגיד לא כל המשקלים שכן היה קשר כן היה טוב אם היה עכשיו אליהו הנביא ואיך אותך ברכה הכל יכול אתה היית רוצה שהיא אחרת? הוא אמר לי כן זה היה שיחה מתמשכת הגענו למצב שהוא יגיד את זה שאלתי אותו תגיד לי אתה מסכים איתי להגיד שיש לך איזושהי עצמות וצער ודבר הזה שאתה רחוק ברכת השפוך? אז הוא אמר לי כן שים בראש כזה כן הייתי עצמות הוא היה על סף בכל באמת זה ככה עם העיניים שלו אז הוא אמרתי לו אני רוצה להגיד לך משהו אתה קרוב לקדוש ברוך הוא בצורה בלתי רגילה אמרתי לו אומר אדמור הרשב אחד מגדולי אדמורי חבל שיש שני דרכים להרגשה של קרבת אלוקים הרגשה אחת זה הרגשה נפלאה כשמסיימים סדר מזיקים לומדים תורה דבקים בקדושה עולים למעלה בשמי שמיים מרגישים הלכי השרים זה הרגשה הגדולה של קרבת אלוקים אבל יש עוד הרגשה אחת של קרבת אלוקים שזה כשיש לבן אדם מרירות וכאב גדול על זה שהוא רחוק ברכת השפוך הרגשת הריחוק שהאדם מרגיש כאב זה הרגש קרבת אלוקים כך אומר הרשב אותו דבר אומר הרב זצר תהרת הנשמה היא זו שגורמת להרגיש את מרירות אחת אם אדם מרגיש שמר לו במקום שבו הוא נמצא זה סימן של תהרה זה סימן שוא מחובר אל הקודש זה עדות מובהקת שהוא קשור כי אם הוא לגמרי עלותה הוא לא מרגיש כלום וזאת הנקודה המרירות הזאת היא גורמת לבן אדם לפול בהנאה של סודותות של אותו רשע מה זה ההנאה הזאת זה ניסיון להשתיק את הכאב שנמצא בפנים חזר אומר פה שהישראל מלאים חרטות אז מה קורה לבן אדם שהוא הולך לחרטות מבפנים הוא פשוט מנסה להשתיק את זה דרך כל הצרחנות של העולם בחוץ כדי שהוא לא ישמע את הקול הפנימי של נשמה שלו שזועק מקרבו ומחפש את הדבר האחר כי אדם קשה לו לסת את הכאב הזה קשה לו לסות את המרירות הזאת הרגשה הכל כך קשה של הריחוק מהשב אבל באמרות החי הצדיק זה בדיוק אמן אמן אומר מלא גמטרי אמר מה לך אתה תמיד אני כל כך וזה בוא תהנה את סודותות של אותו רשע בוא טיפול אבל מור דחי זה מור דחי המרירות סימן של טהרה מור דחי כמו אבא שהוא טהור דחי טהור זה מור שהוא מביא לדרור לקחת לך בסמים מור דרור זה מור דחי מן התורה מנהל זה מרירות שמביאה לחירות כי כשאדם מבין את עומק המרירות שיש בו הוא לומד על קרבת אלוקים שיש פה מבפנים אם רק יבין את זה אותו אחד אותו בחור שדיברתי איתו אחרי שבאמת דיברתי איתו מעלה וסברתי לו איך הכאב שהוא מרגיש זה סימן שהוא קרוב להשם זה מה שמיוחד בכאב הזה שזה לא ציטטה מאיזה שהוא ספר שהוא ציטט זה לא איזה התלהבות עליונה שתגיד מלמעלה טסתי לשמיים עם חללית והתחברתי אל הקודש לא זה הדיבור הכי אותנטי של העצמיות שלך שמבקשת את השם בעומק ההוויה שלך בחבל הטבור זאת הנקודה שמתבררת דווקא בעומק הריחוק כל עוד שאדם קרוב לקדוש ברוך הוא הוא עלול לחשוב שהקרבה הבאה לו בגלל התורה אני גוש בוסה אני חתיכה חומרית לגמרי שמתי תפילין למדתי תורה קידשתי את החומר הזה שנקרא אני עזבתי את התורה עזבתי המצוות זהו אין בו שום קדוש חס ושלום חס ושלום הרב כותב בעורות ישראל מי חושב ככה זה טעות הרב מתבטא במילה טעות אצל הרב זה מילה חליפה טעות זה טעות קדושת ישראל היא קדושה עצמית כל המעשים כל המצוות זה לחשוף את מה שתמון בזהות העצמית ואם אדם מקיים תורה ומצוות מתוך מחשבה שזה חיצוני לו וזה לא הוא בעצמו זה מבפנים בלב הוא כל הזמן חולם על עולמות אחרים אז החיבור שלו לא עמוק ולכן מה שגלגלה השגחה העליונה לאט לאט זה שחיקה וזה מה שקרה העם ישראל קיבל תורה ואחרי המעמד הגדול הזה הוא חזר לעצמו ואמר רגע אולי זה לא מה שאני באמת רוצה העולם הגדול הזה השפיע עליי אבל זה לא אני האמיתי שלי ואז לאט לאט התחיל פיחות ושחיקה עד שעזבו הכל ואז ברגע שאין כלום נשארנו רק ביתנו ועצמותנו נחשפה העצמיות האמיתית של ישראל שהיא מבפנים מבקשת את השם בעומק עולמותי ואז התברר שבאמת החיבור לכודש לא נובע מתחתיב חיצוני מלמעלה וזה השפעה גבוהה שמנסה לעצב אותנו שלא לפי הזהות האמיתית שלנו כל ההשפעות האלה נעלמו ועכשיו נשארנו לבד אליל למה זבתני אין ניסים אין נבואה אין אורות עליונים אין תורה כל האורות הגדולים נעלמו נשארנו רק אנחנו ככה בתוך סורדתו של אותו רשע מה פתאום פורץ מתוך המקום הזה סגולת קודש של נשמה שמבקשת את השם מתגלה הדיבור העצמי של נשמת ישראל זה מה שמופיע דווקא בעומק הריחו כזה למי שהוא זעז לגלות את זה זה המלאק שהמלאק שתוקף את עם ישראל ברגעים של החולשה הכי גדולה הוא גורם להם לחזור לעצמיותם ולהבין מה אנחנו באמת מה זהות האמיתית שלנו ואז מגיעים להדור קיבלוה ממחש וראש מה זה הדור קיבלוה ממחש וראש קיבלה מרצון מה זה מרצון זה הבנה שאני באמת מבפנים בלב שלי רוצה את זה זה לא כפייה זה לא עול זה לא משהו שהוא זר לי כמו שכתוב בפסוק ואיך תולם רובי תורותי כמו זר נחשבו זה לא זר לי זה אני העצמי ממש זה המהות הפנימית שלנו זה לא משהו חיצוני נ זה התכלית של חיבור העדיין בתורה ההבנה שהוראה איתה וישראל חד ההבנה שמה שהשם יתבח נגלה עלינו בשיני זה לא איזשהו דרך ללחוץ אותנו ולדחדך אותנו ולעצב אותנו לפי איזשהו זהות חיצונית לנו זה התנאמנות אל הטבע הפנימי העצמי בדיוק שלנו כל מה שכתוב בתורה זה מה שהנשמה שלנו מבקשת מטבעה כמו שהגוף שלנו רוצה לאכול הנשמה שלנו משתוקקת לתפילים לשבת לקדושה וטהרה זה עומק הזהות של עם ישראל וכל ההתפרקות הזאת החיצונית נועדה כדי לחשוף את הפנימיות האמיתית של עם ישראל וזה האורן לדור של פורט זה הסגולן וזאת השמחה לדור של פורט שאנחנו שמחים כי הדברים באים לבחינת ועשבות האלה ועבירך שאנחנו מבינים שכל מה שהיה במעמד הגדול הזה זה לא קפיא זה הלב האמיתי והפנימי שלנו הדברים האלה נוקבים ויורדים על הדתיות כי הם כל כך רלוונטיים לדור שלנו יש בקצרה ר בהקשר של פורים, האר"י הקדוש מביא את העומק הרוחני של החג. הוא מחבר את הסוגיה של פורים לסוגיה עמוקה ומסתורית של יצירת אדם וחווה. האדם וחווה נבראו יחד, דו-פרצופית, דבוקים מאחור. הקדוש ברוך הוא אמר "לא טוב היות האדם לבדו", ולכן נעשתה נסירה שהפרידה בין האדם לחווה, והחזירה אותם פנים בפנים.

המשמעות הרוחנית של הנסירה הרבנים מסבירים שהמצב של אחור באחור מבטא קשר של הכרח, כמו קשר של אח ואחות. הנסירה היא תהליך שבו האישה מתפתחת בנפרד מהאדם, וכשהם חוזרים פנים בפנים, זה מתוך רצון הדדי. זהו תהליך דומה לגיל ההתבגרות, שבו הילד מתנתק מהוריו כדי לפתח רצון עצמי. התקופה של פורים היא תקופת הנסירה, שבה עם ישראל מתברר לעצמו, האם הוא באמת מחובר לקדוש ברוך הוא מתוך רצון. הנסירה מאפשרת חיפוש עצמי, ובסופו של דבר, עם ישראל חוזר לקדוש ברוך הוא מתוך בחירה ורצון.

הדור שלנו והקשר לפורים הדור שלנו חווה תקופת נסירה דומה, עם משברים ושאלות על החיבור לדבר השם. יש רצון לפרק את הזהות היהודית, אך בסופו של דבר, עם ישראל מחפש את הקדוש ברוך הוא מתוך רצון אמיתי. הרב קוק מדבר על כך שהדור שלנו דומה לדור של פורים, שבו יש חזרה לפנים בפנים עם הקדוש ברוך הוא. המשברים והטלטלות הם חלק מתהליך ברור הרצון, שבו עם ישראל חוזר לזהותו ולקדושתו. הרב קוק מדגיש את החשיבות של הגברת תורה וקדושה כדי לזרז את תהליך החזרה.

תפקידנו בדור הזה כל אחד שלומד תורה יש לו שליחות להיות מגדלור של קודש ואמונה. התורה ממלאת את החיים בנועם ושמחה, והחיצוניות היום מייצרת בירור אמיתי של החיים העצמיים והפנימיים. עלינו לגדול בתורה ולהגדיל את התורה מתוך שמחה ובחירה שלמה, ובכך לקרב את עם ישראל לגאולה שלמה ובניין המקדש.