לילה טוב וערב טוב לכל מי ששומע. בעזרת השם, עוד יומיים ניכנס לליל הסדר. זה מאוד מרגש. אנחנו מאמינים שמה שקורה בליל הסדר שלנו, כמו שכתוב בהרבה ספרים קדושים, זה בעצם המשך של מה שקורה בליל יציאת מצרים. ולכן ננסה להתבונן במה שקרה שם. הרבה שנים ניסיתי לצייר לעצמי את התמונה של ליל יציאת מצרים: מה קרה בשעה הזאת, מה קרה לפני ומה קרה אחרי, מתי יצאו ואיך. כיום אני מבין שלשווא ניסיתי להבין. מי שרצה לעקוב כאילו בצורה היסטורית או עיתונאית על אירועי ליל היציאה, זה כנראה בלתי אפשרי וזה לא סתם בלתי אפשרי. כדי להבין מה שאמרתי עכשיו ולהבין מה בכל זאת אפשר לראות בלילה הזאת, נשאל את השאלות שכל מתבונן בתורה שואל. ומתוך זה ננסה להבין עניין מרכזי פה. נראה שהמהלך של יציאת מצרים היה גירוש של המצרים. כך מתואר כאן: "ויהי בחצי הלילה, וה' יכה כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה וכו'". פרעה דורש את היציאה של עם ישראל: "לכו עבדו את ה' כדברכם גם צאנכם". לא רק פרעה דורש, אלא גם כל עם המצרי: "כי אמרו כולנו מתים". בני ישראל לא מספיקים להתארגן, להכין צידה לדרך, ולכן לא מספיקים להכין את הלחם באופן שאולי תכננו. הם לוקחים אותו כשהוא לא יחמיץ, הם אופים אותו בדרך.
הפתעה ביציאת מצרים התורה מתארת את ההפתעה של עם ישראל, כאילו הם מופתעים. הרי עם ישראל מבין שהלילה הזה אמורים לצאת ממצרים. הפרשה מתחילה בתחילת חודש ניסן, כשה' מתגלה למשה בנבואה שמדריכה את עם ישראל לעשות את סדר פסח בבתים. שם לא נאמר במפורש שבלילה הזה יוצאים, אבל זה ברור מתוך מה שנאמר. משה רבנו מציע את עם ישראל להיות דרוכים ומוכנים ליציאה, אך גם אומר להם: "ואתם לא תצאו איש מפח ביתו עד בוקר". זה יוצר תחושה של בלבול. אני רוצה ללכת בדרך שהולכים בה בעיקר משולח איתה, זה בעל הלשון שרוב ההחלמה, שלמה אל ישיב, והייתי גם שהבית גנזה, הוא היה דברים קצת שדומים, ונזכיר גם את דברי הרב לוי נחמני. תראו, אנחנו אומרים בהגדה של פסח: "ויוציאנו ממצרים ביד חזקה". תורשת ההגדה את הדרשה: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף". הרבה פעמים אנשים שמגיעים לקטע הזה בהגדה לא כל כך מבינים מה הכוונה.
גילוי שכינה במכת בכורות דבר מאוד מעניין יש במכת בכורות. בחלק מהמכות מודגש שהמכה הייתה למצרים ולא לעם ישראל. דווקא במכת בכורות משתמע שעם ישראל יכול להיפגע מהמוות שמשתולל במצרים. עם ישראל נדרש להסתגר בבתים, והבתים הופכים להיות מרחב מוגן. מצרים אומרים: "כולנו מתים". מה פירוש כולנו מתים? רק הבכורות מתו. הכוונה היא שהם הרגישו שהם עומדים למות. התשוב היא פשוטה מאוד. זה כמו שקראנו באגדה: "אני ולא השליח". במורה הגדול, זה גילוי שכינה. כלומר, הקב"ה מתגלה בתוך מצרים. מה פירוש הדבר? אנחנו יודעים שאל נוכח הגילוי האלוהי לא יכול לעמוד אף אחד, אלא אם כן הוא עובר להיות כאילו בצד של ה'. כלומר, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח. מלאך, שרף, שליח, זה דרגות של התלבשות של האלוקות. אני פירושו שהקב"ה מתגלה בלי לבושים, בלי הסתרות.
הגנה על עם ישראל כאן אנחנו צריכים להבין איך הבית הזה מגן על עם ישראל. בא ללשם, שרח אותנו, לפסוק שנמצא ערב מנתן תורה פסוק שכולו משל. השאלה איפה המשל הזה התנוצץ. ומתא ערב מנתן תורה הקב"ה אומר: "אתם ראיתם מה שעשיתי למצרים והעשה אתכם על כנפי נשרים והביא אתכם אליי". מתי הקב"ה נשא אותנו על כנפי נשרים? יש כאן איזשהו תיאור שאתם ראיתם מה שעשיתי למצרים שזה לכאורה עמקות מצרים והעשה אתכם על כנפי נשרים והביא אתכם אליי. כלומר הרמתי אתכם לא בדרך של הדרגה צעד אחרי צעד אלא בדרך של טיסה, כנפי נשרים. כלומר לא היה פה תהליך אלא היה כאן הנסיעה של הקב"ה אותנו על כנפי נשרים והביא אתכם אליי שתהיו חלק מציאותי. הפסוק הזה לפי הספרים הקדושים מדבר על מה שאנחנו מדברים עליו, ויש כאן תרגום יונתן בן עוזיאל שמעריך פה בצורה מאוד מיוחדת. כך אומר יונתן: "עטון חזיתון היא עבדת למצרים היא טענית יתכון סליחה, נותנים לכם מיטון מה עבדת למצרים היא טענית יתכון על עננים אני טענתי אתכם, ניסעתי אתכם על עננים כעל כנפי נשרים מין פילוסין מרמסס והובלתי אתכם לאתר בית מוקדשה למעבד תימן פסחה והובלתי אתכם אל מקום המקדש לעשות שם את הפסח".
גילוי השכינה ביציאת מצרים תרגום יונתן אומר שהקדוש ברוך הוא סיפר כאן סיפור שהקדוש ברוך הוא הטיס את עם ישראל לבית המקדש בירושלים ממצרים באותו לילה, כי עם ישראל עושה את הפסח. איפה עושים פסח? בירושלים. אפשר לעשות פסח במקום אחר? אי אפשר. "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך". כל שכן לא במצרים. עם ישראל עושה את הפסח בירושלים, זה הכנפי נשרים. ואז צריכים להמשיך את הסיפור של שוויצי המצרים, אז הם חוזרים כדי לצאת. הסיפור הזה גונס בתוכו את כל מה שאמרנו. בסוף ההגדה אנחנו פתאום מזנקים, יוצאים ממצרים, התנאים עונים את קריאת ים סוף ומכותיה על הים לקו 52 מכות. בסדר, ומיד אחרי זה ההגדה אומרת "אילו דיינו, אילו דיינו", על אחת כמה וכמה. דבר הוא כפולה ומכופל. יוצאים ממצרים, קראנו את הים וקראנו תוכו ונתנו את המל ואת השבת ומלאכים וכיבוש ועת ישראל בנהל בית הבחירה לחפר כל אבנותינו. מתואר ומתאר את ההגדה טיפוס ועלייה של 15 מדרגות מיציאת מצרים ועד בית המקדש.
המסע אל בית המקדש אם זוכרים את הפסוק של שלמה המלך מונד בית המקדש, אז התנאי כותב בחגיגיות שהבית החל בנות 480 שנה ועד יציאת מצרים, כי בכל התנאי חומז שהמסע הגיע אל מקומו הגדול. המסע המצרים שהתכליתו זה להגיע אל בית המקדש בירושלים. אז ההגדה, המסע הגדול, המסע גדול, המסע הגדול והקבלו שלנו מתגלה פירושו ללא לבושים. העצמות האלוקית מתגלה ובאמת אין מי שיכול להישאר רחוק מהשם. ומי שהוא רחוק מהשם הוא מתקלה, רק מי שיכול לא להישאר רחוק ולהתקלות ממשון כיליון הפסות, אלא מי שיכול להיות בהתקלות של נחזבר וגם כלתי נפשי לחצרות השם, או מי שיכול להיות מי שמי שיכול להיות שייך אל הרצון להתקרב אל האלוקות, להתקרב אל מקומו של השם ולהיות חלק המציאות האלוקית, הוא יכול לחיות, הוא יכול להתקרב ויכול להיות עם השם בצד של החיים. מה נדרש מהעם ישראל להיות עכשיו חלק מהמסע שמתחיל מיציאת מצרים ומגיע עד בית המקדש? גם שם יש עוד מדרגות, אבל ששם עלו שבטים בירושלים, עוד עלים, עוד עולים. אבל לפחות בעין שלנו עד ירושלים, עד בית המקדש. ולכן מה נדרש לעם ישראל להיות דרוך? מה זה להיות דרוך? דרוך זה פירוש ואכלתם אותו בחיפזון. המילה חיפזון קשורה למילה חפץ. זין וצדק מתחלפים. חיפזון, חיפצון, חיפצון, חפץ, חפץ, תשוקה. כשאני נמצא בדריכות לקראת משהו, אני במוכנות. יש דריכות כי אני מפחד, יש מחבל ויש דריכות מסוג אחד, ויש דריכות כי אני יודע שיש משהו גדול כמו שאני דרוך ופירוש אני לא רוצה לפספס, אני לא רוצה להחמיץ. אני נוהל את הנעליים ברגליים, אני חוגר את החגורה, המקל ביד, אני אוכל את הפסח שזה החיבור לעם ישראל. אני אוכל אותו בתחושת חיפזון, חיפצון, תשוקה. אני רוצה להיות שייך למסע. המסע מתחיל פה, השביל הזה מתחיל פה, אבל הוא מגיע לבית המקדש בירושלים. אם אני רוצה להיות שייך למסע הזה, אז אני שם, אני בירושלים, אני לא במצרים בכלל. זה אקס-טריטוריה. הבית הזה הוא בית מקדש.
הגילוי האלוקי והמשמעות שלו ואומר יש לי רמז מפורסם מי שמכיר אותו: "והיה דם לכם להיות על הבתים". אז אגרע זה יגבר אותנו עכשיו, אבל תחפו ברמזי אגרע על הפסוק "והיה דם לכם להיות על הבתים". הבתים האלה זה בתי המקדש, זה בית מקדש. זאת אומרת בעל הלשם כותב שלעתיד לבוא כל הבריאה כולה תתקדש בקדושת הקודש הקודשים. אז אותו הלשת יצאה ממצרים, אנחנו רחוקים משם, אבל כשהקדוש בכלל מתגלה יש רק בית מקדש. אז מי שיצא בית מקדש נמצא עם השם, מי שיצא מחוץ למקדש אז הוא לא קיים, הוא מתאייד. והדברים האלה כמובן מתאימים הדברים של האריה הקדושה. ליל הסדר כשהאריה הקדושה כותב קנסת ישראל מתקדמת מתגדלת בכל המדרגות והאורות שלה מהראש ועד הסוף. כי אצל האריה קרואים לך יש עיבור ויניקה וגדלות ועוד עיבור ועוד גדלות ועד שאתה נהיה אדם מתינוק, מבר, לאדם, בנסרים זה שלמות האדם וכל האורות שנכנסים לאדם כל מהלך החיים ארוך. אז אומר הארי זה, בלי ללסדר זה קורה בבת אחת משום שקדוש ברוך הוא יוצר אותנו מלמעלה למטה. זה לא עכשיו בעקבות המעשים שלנו, אך אנחנו צריכים להיות ירצות להיות שייכים לשם ללשון הלשר כשהוא ממש מצטט את את היונתן, אבל הוא כותב את זה כל כך יפה. אז זה אומר אז, בליל הראשון של פסח לא היה מקום עוד לסליטת התאומה כלל וכלל כמאמר בא להגדה נגלה עליהם מלך ומלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם מלך ומלכים הקדוש ברוך הוא. מצפה ישועה ו… הגיע חצות לילה והופיע הקב"ה. זה אותו יום השם הגדול והנורא. החנה יצאת מן המתיקה ולכן בשעות חצות לילה נהיה בוקר. קרב יום השירול היום ולא לילה. זה לא מרגיל ולבחצות נהיה בוקר זריחה. עכשיו אני יודע שזה נשמע וורט, אבל תבינו מה הכוונה כשמשה רבנו אומר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". מה אתם חושבים? הכוונה היא לבוקר אסטרונומי שהוא שימן להם שעון? הרי ברור שזה סותר את המצווה. לא דורכים אלא המושג בוקר הוא מושג של עד שיעיר לכם השחר, כמו שכתוב ביעקב רבנו "ותזרח לו השמש". הרי ברור שבפסוק "ותזרח לו השמש" של יעקב הכוונה שהשמש זרחה לו. זאת אומרת כמו שאומרים העיר עלו פנים השמש הוא נגאל גאול. אותו דבר אתם לא תצאו בלילות בוקר, כלומר אתם לא תצאו עד שתצאו כמו שאומרים עד שתכפץ. אתם אוכלים אותו בחיפזון, לא יוצאים. לא יוצאים עד שמתי יוצאים? מתי שתצאו? אתם תראו את זה בבוקר כי מה יהיה בבוקר? יגלה מלך הלכה אחים הקב"ה ואתם תעופו על כנפי השני. תכף נהיה שיש עוד כנפי השני. אתם תצאו כשהגיע הבוקר שלכם.
גילוי שכינה בלילה עכשיו מישהו אולי חשב שמדובר באיזה בוקר אסטרונומי ואמר בסדר חצות יש עוד כמה וכמה שעות, אפשר עוד לירדם קצת, אפשר להכין, צריך להתארגן, תפסיקו ללחץ וזה. אז הוא פספס כביכול כי משיח שחיכיתם לו לא יבוא כי הוא לא בהשגה שלכם. הוא הרבה יותר גבוה. מה שיבוא זה יהיה יטרוף את כל הקלפים ומה אתם צריכים הוא נשאר זה בציפייה. ומי שציפה כפשוטו אז בשעת חצות לילה הוא הרגיש שהגיע הבוקר. עכשיו יכול להיות עכשיו הרי אנחנו לא מבינים, יכול להיות שזה היה גם כמה שעות כל התהליך של הגילוי שכינה. כל הרשת הניסעות כנראה ככה בית גנזי אומר שהגילוי שכינה זה היה מחצות ועד הבוקר. אז זה מין בוקר ארוך כזה שמתחיל בחצות לילה.
זמן חסד ורחמים עכשיו גם לפי הקבלה, אתם יודעים עד חצות זה זמן שליטת הדינים ומחצות מתחילה ההערה של היום הבא. לכן מחצות לילה זה נקרא זמן של חסד של רחמים בעולם, זמן קבלית. אז ברור שביום מצוין מצוין זה יום של גילוי שכינה כהן של העתיד לבוא. אז ברור שבאותו לילה זה שליטת הרחמים. מה זה שליטת הרחמים? זה הופעה של הקב"ה ואז עם ישראל יוצא. ופה יש עוד סיפור, אני ככה רץ מהר. יש עוד סיפור, יש מדרש של חז"ל שרש"י מביא אותו על הפסוק "אתם ראיתם". רש"י כותב לא יונתן מלוזי אלפם זה רש"י ואסייתכם זה יום שבאו ישראל לרעמסס שהיו ישראל מפוזרים בכל ארץ גושן ולשעה קלה כשבאו לסע ולצאת נקבלצו כולם לרעמסס.
המעבר מרעמסס לסוכות זאת אומרת שרש"י גם מביא את הפסוק הזה על הרגע הזה. הרגע הזה של חצות לילה עד הבוקר זה הרגע שלו יצאה תחנת הביניים של הרב. רש"י מביא את זה בתור ממש נסיעה של היציאה עצמה. והרמב"ן כותב כאן דברים נפרעים. הרמב"ן כותב שהם נסעו את הבצק שלו יחמיץ ברעמסס והכנפה לשרים זה המהלך מרעמסס לסוכות. לא כמו שרש"י כתב כאן אפילו מדרשים אחרים. בסוכות הם פותחים את המשארות והם רואים שמשעה קלה הגיעו לשם ושם היה גילוי שכינה לפי הרמב"ן ושם הם מופיעים את המצאות כי הם לא יחמיצו. זאת אומרת יש כאן כמה אפשרויות לראות איפה הגילוי שכינה אם זה בלילה מחצי הלילה הראשון כמו נתן מנוזיאל במעבר הזה ממצרים לרעמסס כמו רש"י במעבר מרעמסס לסוכות כמו הרמב"ן. המצאות שיש לנו כאן זה בתוך התהליך הזה. זה באמת המאות שמבטאות את שגם כל הציפייה עדיין ההפתעה האלוקית היא גדולה מהכל.
ליל הסדר וגילוי שכינה מה זה אומר על ליל הסדר שלנו? כתוב בכל דור ודור אדם יראה את עצמו כי הוא יוצא ממצרים. שמעתי מהרב מידן שהפירוש שהוא כמו הפירוש הוא שאדם צריך לקבל מי יצא ממצרים תחושה שהוא צריך להיגאל. הוא צריך לעשות מעשים, הוא צריך לצאת עם דריכות. אז לפי מה שאמרנו אנחנו צריכים ליל הסדר אנחנו אמנם מסובעים כי אנחנו כביכול לבית המקדש, אבל אנחנו צריכים לצפות לגילוי שכינה. ואמרנו שזה גבוה מעל גבוה מעל השגתנו. אלא כמו שאמרו ים ישראל ומצרים מותניכם חגורים להליכם ברגליכם רק אליכם בעדכם. זאת אומרת שאדם צריך להיות מצפה והציפייה היא שאדם קשוב להיות שייך אל המסע הישראלי אל הגילוי האלוקי. לא לצאת מן הבית אלא להיות שייך אל הבית במובן העמוק של הבית הישראלי, הבית העברי, הבית הזה שהוא בעצם בית המקדש. יהי רצון שנזכה גם בליל סדר הזה לאותו גילוי שכינה. הגילוי שכינה זה קורה כשנזכה להיות כלים לקבל אותו. אז רוב נשיא מפלטה בלילה והקב"ה חויסה אותנו לכנפי נשארים והביא אותנו לבית המקדש. קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. צריכים לצייר כמה שיותר לציור מוחשי שעם ישראל מסוגל, ראוי לעלות לירושלים. אין לנו מושג איך זה יהיה מבחינת הקמוץ ומשפחה משפחה גרעינית וחמולתית בכל מקום חבורה חבורה ולשיר את שירת האלל ומתוך קדושת ירושלים יתברכו כל משפחות האדמה. כי היום הזה אין אפשרות לגויים להיות מוגנים אלא בהכרה בעם ישראל, כי כשהקב"ה גואל את עם ישראל זה מה שקורה בדורות שלנו. אז הקשר, היכולת של העולם להתקדם זה רק בהתקשרות לעם ישראל. אני מאמין בזה. חג שמח, לילה טוב, להתראות.
