פסח |חלק ב׳- "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה?" | הרב שלומי

בחלק הראשון אנחנו ממשיכים את הבוקר. מי שלא היה בבוקר יקבל עולם הבא בעולם הזה, שזה בעצם לא שייך בכלל בעולם הזה. אם אתה בעולם הבא זה שייך, אבל להיות שאתה בעולם הזה זה כמו ללמוד נסתר בלי תלמוד – אין דבר כזה. אבל למה גם משאליה בבוקר יכולה להיות עכשיו פה? כי סתם רציתי להגיד שההתחלה הייתה בבוקר. לא אמת, כאילו זה לא משהו. אז עכשיו אחרי שראינו שני דברים, ראינו בבוקר את החלק הראשון. בחלק הראשון אני מדבר על אמצות מבחינה פנימית ובחלק השני אני מדבר על מבנה ההגדה של פסח, כי זה מה שכתוב בלוח האלקטרוני שאני אמור לדבר עליו. אי אפשר לקרוא את זה כי ההודעה היא ארוכה ולכן ברגע שהיא מגיעה לשעה 4 היא קופצת. צריך לתקן את זה, אבל אני מכיר את זה המצב. בעצם למדנו שני דברים: ראינו את אכילת מצות בתנ"ך, ראינו שהמצה נמצאת בשלושה הקשרים. היא נמצאת בבית המקדש, נחם המקדש, נחם הקודש, נחם שהכוהנים שהם משרתי ה' מזונים ממנו ואוכלים ממנו כל השנה. שתיים, המצה נקשרת לחג הפסח כמובן. שלוש, ראינו שהמצה היא נחמם של המלאכים, האורחים, האנשים שיהפכו למלאכים. כל הקשרים והסיפורים שקראנו זאת המצה בתנ"ך.

משמעות המצה אחר כך ראינו את המשמעות היסודית של המצה על פי החוקרים שאמרו לנו שההתפחה, ההחמצה והלחם המשוכלל זה לפי המחקר המצאה של מצרים ושזה קשור. זה לא סתם הלחם החמץ, הלחם המצה זה לא, זה קשור לתרבויות אחרות כאשר הלחם החמץ קשור לאנשים שיושבים על אדמתם, הבורגנים בלשון המקרא, אנשים שיש להם אדמות ויש להם תנורים גדולים ויש להם את הזמן והם מתענגים ומענגים את עצמם. לעומת לחם המצה שהוא לחם העניים, שהוא לחם של עוברי דרכים, של נשים שנמצאים בתנועה, רועי צאן, והוא מתאים לאנשים שהם בתנועה של מסע כפי שראינו שבשביל לצאת לדרך אתה צריך רק קמח ומעט מים ואתה אופה את המצה על גבי גחלים. עכשיו אנחנו ממשיכים אל הפנימיות שעולה מתוך הדברים האלה. אם אנחנו מסתכלים על הלחם שעם ישראל ניזון ממנו בדור הראשון, דור יוצאי מצרים ובאי הארץ, אנחנו מגלים שיש כאן מבנה מעניין. בלילה היציאה ממצרים אכלנו מצה, יכול להיות שאכלנו מצה פעמיים בתחילת הערב ואכלו את הבשר בלילה. אז נגיד שם מצות בהמשך ואפו את הבצק כשהוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ. כלומר, אכילת מצות לבטא את היציאה שלהם ממצרים. חכמים אמרו שהם ניזונו מהמצות האלה גם בהמשך המסע עד ימי החודש השני שהגיעו למדבר סין והתלוננו שאין לחם. חז"ל אפילו אומרים שהם אכלו מהמצות האלה שישים סעודות כי זה ככה יוצא שלושים יום כל הם אוכלים שתי סעודות.

מן ומצות במדב ואז מה קרה? נגמרה המצה וכשנגמרה המצה הם התלוננו, הם ביקשו והורד להם המן. ואז עם ישראל אוכל מן לחם מן השמיים. עם ישראל אוכל מן כמה שנים. איך אתם מרגלים זה יתארך כמה זמן עם ישראל אוכל את המן? בני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד שהגיעו אל קצה ארץ כנען. ואז כאשר הגיעו אל ארץ כנען נאמר בספר יהושע: "ויחנו בני ישראל בגלגל שם על יד יריחו ויעשו את הפסח בארבעה עשר מהחודש בערב בערבות יריחו". ואז יש כאן תיאור מעניין: היו אוכלים מעבור, עבור זה חיטה דגן, היו אוכלים מעבור הארץ מתבואת הארץ ממחרת הפסח. מה הם אוכלים? מצות. וכלו בעצם היום הזה וישבות המן ממחרת ואכלו מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן. כלומר, כביכול קרה המקרה שהרגע שבו המן פסק נצא בדיוק בתחילת חג הפסח, חג הפסח, חג המצות, חג הפסח של הכניסה לארץ. כי הרי הם נכנסו, הם חצו את הירדן, באיזה דרך חצו את הירדן? דרך מאוד חשוב, בי' בניסן. דרך זה מאוד חשוב כי זה מקביל לעשור לחודש הזה, להתחילים הפסיקים כתוב, בעשור לחודש הזה יקחו להם איש שה לבית אבות. אנחנו רואים שי' בניסן זה יום מאוד מיוחד. אז בי' בניסן חצו את הירדן. ממליץ לכם עוד עשרה ימים לנסוע לירדן ללכת למעברות הירדן. היום עושים שם, חידשו שם איזה מין טקס. זה עיקרון למעבר הירדן. מי שחידש את זה זה חגי בן ארצי איש בית אל שכתב חוברות יפות בהיסטוריה שאחותו ואשתו של בנימין נתניהו. אז הוא חידש את להיזכר, יש שם אתר, יש שם אתר תיירותי. אז יצא שבדיוק כאשר המן נגמר חגגו את הפסח. אז מה אכלו בימים הראשונים מיד שנגמר המן? שישה ימים ממחרת הפסח זה ממחרת אודאלית. שישה ימים אכלו מצות כי זה חג הפסח. כלומר, הקבלה שלנו כאילו כיוון השגרה האלוקית כיוונה שראשית אכילת הלחם הרגיל, לא לחם שמיים, תהיה מצות. ומה אכלו במימונה הראשונה במוצאי שביעי של פסח די ירדן בספר יהושע? אכלו חמץ, אכלו מעבור הארץ חמץ.

משה רבנו וזיב השכינה ואז בעצם מצא דבר מאוד מעניין. בעצם עם ישראל יוצא ממצרים, ארץ הלחם, לא משנה מה שדיברנו, יוצא ממצרים ועכשיו תדמיינו לעצמכם את המבנה מה שנקרא מבנה כיאסתי, מבנה של מלאכי אלוקים עולים ויורדים, מבנה מנורה, לא משנה. עם ישראל יוצא ממצרים והוא אוכל מצות. ברגע מסוים עם ישראל אוכל מן, מפסיק לאכול את המן, מה הוא אוכל? מצות כמו קיבלת מקביל. ואז הוא מגיע ללחם הארץ הרגיל. אבל רק רגע, יש לנו עוד איזשהו אכילה בתוך הסיפור של האכילה הזאת. יש לנו עוד אכילה. מה עוד אכילה? יש יהודי אחד שהוא מתוך אכילת המן עלה עוד יותר גבוה, קוראים לו משה רבנו, שהוא עלה להר סיני. כמה ימים אחרי שעם ישראל התחיל לאכול את המן? כמה ישראל התחיל לאכול את המן? באמצע חודש אייר נגיד בט"ו באייר או לפי מדרשים אחרים בי"ח אייר. י"ח אייר זה אומר לכם שהו? נכון. אז לפי מדרשים ישראלים אז מתחילים לאכול את המן לא משנה איפה שהוא פה מתחילים לאכול את המן ואז עובר שבועיים שבועיים וחצי ומגיעים למעמד הר סיני. אחרי מעמד הר סיני משה עולה להר. מה אוכל משה בהר? כלום. ספוק. אין דבר כזה. ניזון מזיו השכינה. בסדר? זאת אומרת הרבה נחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא ניזונתי מזיו השכינה. משה רבנו ראה חלוקים במופע שעושה ספקות. מה קורה שזה זי? לא יודע. כתוב לו כלום. קורא תשוב אחרי ניזון מזיו השכינה. אוקיי? אתה שואל איך זה מסתדר עם דברים שלמדת בטניה? לא יודע. זו שאלה אחרת עכשיו. ואז אנחנו יכולים להוסיף למשולש עוד איזה משהו. מצא, מן, זיו השכינה, מן, מצא. יש עוד מישהו שהאכילת מצא גרמה לו להיות ניזון מזיו השכינה? כן, דיברנו עליו אליהו הנביא כי הוא אוכל, הוא ממש כמו עם ישראל, הוא אוכל מצא כמו שאנחנו אוכלים מצא בתחילת הסדר ואז הוא נרדם כמו שיש כאלה שנרדמים בתחילת הסדר ואז מעירים אותו, הוא אוכל עוד מצא, הוא אוכל עוד מצא ויילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלוקים חורב. ממש חוזר לסיפור של יציאת מצרים. תגידו לי משה רבנו זה לא כל עם ישראל, נכון? משה רבנו הוא בשם עם ישראל אז כאילו הוא כל עם ישראל, כאילו כל עם ישראל עלה לדרגה הזאת כי זה משה. עכשיו אנחנו נכנסים לדברי הזוהר הקדוש. הזוהר הקדוש אומר יש משפט בגמרא לא זוכר איפה, לא זוכר זה נשמע שאתה למדתי את הכל ואני רק לא זוכר לא יודע איפה זה. לא ניתן לתורה אלא לאוכלי אמן. אז בזוהר בפרשת בשלח זה מוסבר בצורה מאוד יחד שבעצם עם ישראל היה צריך לאכול מן תקופה מסוימת. המן זה אוכל שהוא בעצם מחיה אותך בלי לגרום לך להתגשמות. כל אוכל יש בו את החיות האלוקית שמחיה אותך. אם הייתי אוכל רק את החיות האלוקית שמחיה אותי כאילו הייתי מקבל קפסולה. אתם יודעים מה זה קפסולה? הייתי מקבל קפסולה שבתוכה יש רק את החיות האלוקית, את אותו רצון שעליו אנחנו אמרנו לפני כמה דקות פותח את ידיך ומסביעה, משפיעה לכל חי, אבל את הרצון של השם שמוצא אותך כל אחד ניזון ברצון של השם שרוצה אותו. בסדר? זו הכוונה. אז אם הייתי מקבל רק את הקפסולה של הרצון האלוקי שמחיה אותי אז הייתי מאוד מאוד מזוקח. הגוף שלי היה מאוד מאוד לא מסתיר את הנשמה ואז אם הייתי אוכל הרבה פעמים, הרבה ימים את הקפסולה הזאת הייתי מסגר להגיע למעמד הר סיני ולשמוע קולות אלוקים לשמוע את השם. וזה הכוונה לא לתנת תורה אלא לא אוכלי אמן. כלומר שעם ישראל הזדקך והגיע למדרגה שהוא שמע, הוא שמע לרגע אחד את קול השם בכוח קול השם בעדר, קול השם בהר סיני. הוא שם ממש ניזון מזיו השכינה ויכול להשמוע את השם 40 יום לכן הוא היה יכול ממש להוריד לעם ישראל את נבואת התורה אבל הוא בא משם עם ישראל.

מבנה תילת שחרית עכשיו אתם יודעים כמו בתפילת שחרית. תפילת שחרית היא בנויה במבנה של מלאכי אלוקים עולים ויורדים. זאת אומרת תפילת שחרית היא בנויה מזה שאתה מתחיל עם הבירורים של העולם הזה ומתחיל להשיר את הקורבנות ומשיכה לשירה של הטבע שמתחיל לשיר כי הוא מתחיל להיות מזוקח יותר. הוא עולה אל המלאכים ואז אתה מגיע לתפילת עמידה לעולם של השם ואז ביציר אתה גם מתחיל להוריד את השפע למטה וכל חלק בתפילה שאחרי תפילת עמידה שחרית מקביל את חלק ש… מכירים את זה? אתה יודע מה קורה פה? עם ישראל בעצם יוצא ממצרים ומתחיל להתאפס. יוצא בעצם ככה שהמצה זה הקדמה למן, והמן זה הקדמה לזיו השכינה. זיו השכינה עם משה רבנו, ואז משה רבנו מתחיל לצאת. משה רבנו כשהוא יוצא מזיו השכינה, מה הוא אוכל למטה? כשהוא יורד מהר סיני, מה הוא אוכל? לא כתוב שכל ארבעים שנה הוא נזון מזיו השכינה. כשהוא יורד למטה, מה הוא אוכל? כל מה שעם ישראל אוכלים? מן. ואז עם ישראל אוכל מן עד שעוברים את הירדן, ואז מה אוכלים? מצה. אחרי זה אוכלים את פירות הארץ מחמץ. כאן נכנס הרמ"ק, רבי משה קורדוברו, שמסביר לנו את השרשרת של המזון הזאת, את התהליך הזה של המזון. והוא אומר ככה: איך מתחיל המזון? המזון מתחיל מהרצון האלוקי להחיות אותך. השם רוצה אותי. זה, דרך אגב, איך אומרים? יש כזה שיר כזה שעשינו את זה הרבה פעמים. אילו יהודי היה יודע שהשם רוצה אותו, זה ידיעה שהיא יכולה להחליף, לא בדיוק אבל בערך, את כל הטיפולים הפסיכולוגיים. אילו אדם היה יודע שהקב"ה רוצה אותו ולכן הוא מחיה אותו, אז הכל מתחיל בזה שהשם רוצה אותי. הוא רוצה אותי, כנסת ישראל רוצה אותי, והוא מזין אותי. והכלי זה המזון, זה הכלי שבו נכנס הרצון האלוקי.

זיו השכינה והמן בעולמות הרוחניים העמוקים, בעולם האצילות, המזון הוא זיו השכינה, האור האלוקי שמאיר עליי ומחיה אותי. זיו השכינה כאשר האור הזה טיפה מתגשם ועובר מעולם האצילות לעולם הבריאה, קוראים לזה מן. לחם אבירים אכל איש. המילה אבירים פירושה מלאכים, וחז"ל אומרים שהמן זה המזון של מלאכים. לא מלאכים של התנ"ך, מלאכים של התנ"ך הם מתחפשים לאנשים. המלאכים הרוחניים שלא מתגשמים הם ניזונים מהמן. זאת אומרת, זה האוכל בעולם הבריאה. כשהאוכל ממשיך להתגשם ונרדת ועובר לעולם היצירה, אז הוא הופך להיות מצה. המצה זה לא לחם של העולם הזה. למה זה לא לחם של העולם הזה? בגלל כל מה שדיברנו בשיעור הראשון. כי זה לחם שיש בו רק את היסודות הבסיסיים של המציאות החומרית. יש בו את הקמח ויש בו את המים, אבל הוא לא נכנס לעולם הזה. יש לו זמן תהליכים שקורים בעולם הזה לא הראו בו. אין בו את העושר בעין של העולם הזה, כלומר את הטעמים, את הסוכר, את הביצים ואת השמנים. הוא כאילו מה שנקרא בלשון האנשים שעושים ביוטות לחם רזה שאין בו את כל הדברים הללו. זה לא כל כך טעים. זאת אומרת, הוא כאילו נכנס לעולם הזה ולא נכנס לגמרי.

המצה והחמץ תזכרו, למדנו לפני פסח את פרק נ' א' בספר גבורות השם של המהר"ל. המהר"ל מסביר שם את הסוד הזה שאנחנו עכשיו מנסים להסביר על המצות בצורה מאוד יפה. אז כאילו המצה זה לחם שהוא לא התגשם, הוא כאילו בין העולמות העליונים והממשלה. הוא נכנס לעולם הזה, הציץ וזהו, רק הציץ בו. וכמו שהסברנו, ולכן היה חשוב לי השיעור ראשון איך זה מתבטא שזה לחם של עניים, לחם של הסתפקות במועט, לחם שהוא לא לחמם של האנשים המבוססים, הבורגנים, הקופאים. ולכן הוא נחל שמריהם, ולכן מי שאוכל אותו הוא נשאר קליל. אחת האסונות של האוכל שהאוכל גורם לנו להיות כבדים. זה אני מבין שאם אני אוכל אז אני טיפה כבד, אבל אם האוכל גורם לי להיות כבד תנועה, אז זאת אומרת שהוא יותר מדי הרד למטה. טוב, אז המצה לא נותנת לזה. לכן המצה קשורה אל האנשים שהם בתנועה, אל האנשים שבאים ועוברים, הזריזות, הדריכות. מי שהחמיץ במצרים את התעיסה החמיץ את המסע הישראלי. כן, וזה לחם של עולם היצירה. ולחם החמץ הוא הלחם של עולם העשייה, כבר בעולם הזה. האידיאל, המטרה הנשגבת היא שיתווה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים. כלומר, שהקב"ה לא רוצה שנברח לעולם הבא, הוא רוצה שנחיה בתוך העולם הזה בטהרה וקדושה. ולכן בסופו של דבר, סוף המסע, יום החמישים, יש לחם שתי הלחם שלך בשבועות שעליהם נאמר חמץ תאפנה. ואין אידיאל כל השנה לאכול מצה, אין אידיאל כזה, אבל אתה חייב שבעת ימים להיות ניזון ממצה כי זה מזון שהוא יש בו, בוא נגיד ככה, כל מזון. אומר האר"י הקדוש על הפסוק "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם" (שער הפסוקים, פרשת עקב). מאוד מפורסם, מתפרסם בכל ספרי חסידות. לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אה, זה לא נכון, הרי הלחם הוא עיקר מזונו של האדם. אלא הכוונה לא על איך מחייה את האדם, לא שאתה מדביק לעצמך חומר ואז אתה חי, אלא מוצא פי השם שלמה זה. אבל כרגע נגיד שהכוונה היא לרצון האלוקי שגנוז בלחם, זה מה שמחייה אותך.

היחס בין זיו השכינה למזון אז ככה, זיו השכינה זה תשעים ותשע. מה כתוב בתפריט של זיו השכינה? במכיל מה מכיל? יש לך קופסה של זיו השכינה, מה כתוב? מכיל את הרצון האלוקי שרוצה אותך. יש בכל זאת זיו השכינה, זה לא אין סוף ברוך הוא. יש איזשהו בחינה עסקית שם, יש שם איזה משהו כזה אחוז אחד של משהו גשמי. אתה עובר אל המן חמישים וחמישים, שישים וארבעים. שישים אחוז רצון אלוקי, ארבעים אחוז משהו גשמי, ומזה ניזונים מלאכים. עובר אל המצה שישים וארבעים הפוך, שישים אחוז עולם הזה, שישים אחוז חומר, ארבעים אחוז של הרצון האלוקי. עובר אל הלחם החמץ תשעים ותשע אחוז עולם הזה ויש שם את האחוז של הרצון האלוקי. אתה חייב אז הקב"ה חפץ בעולם הזה כי העולם הזה הוא הכי יפה, הוא צבעוני, הוא עשיר. הוא ברא את עולם העשייה כמו שנאמר בישעיהו "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו". אבל זה לא החידוש. החידוש הוא שאף, מה זה אף? אפילו עשיתי. ולכן טוב, בסדר, זו ידיעה. אבל לפני כן אתה חייב להיות ניזון שבעה ימים מהמן. אז המן אי אפשר לצוות על המן כי זה ממש אלוקי. אפשר לצוות על המצה. אפשר גם לרמז שאוכלים מצה ראשוה בליל הסדר ומה המצה השנייה? קוראים למצה השנייה של הסדר אפיקומן שזה מזכיר את המן. אפיקומן, כלומר שבעצם יש כאן איזה מין סימן וזכר. מה זה אפיקומן לפי העניין ההלכתי? שישאר טעם המצה בפיו עד מוצאי יום טוב כמו אליהו הנביא שהלך בכוח האכילה ההיא עד הר האלוקים חורב. זאת אומרת שהמצה שאנחנו אוכלים על הסדר היא מסמלת לנו בחץ גם על המן ועל זיו השכינה. ואנחנו בעצם ניזונים. ומה קורה לנו כשאנחנו ניזונים שבעה ימים? שבעה ימים זה מעגל חיים שלם. שבעה ימים, שבוע, זה מעגל חיים שלם. מה קורה כשאנחנו ניזונים שבעה ימים מהמצות? אז אנחנו בונים בתוכנו את הרצון האלוקי בצורה חזקה. מקבלים את הקפסולה הזאת בצורה מסוימת של המן של זיו השכינה אבל בצורה של המצה והמן. אנחנו בונים את היכולת הזאת להיות כלילים, שייכים לתנועה ולא לישיבה, שייכים לעולם של רצון ולא נודדים ולא ליושבי הקבע. מסוגלים להמשיך את המסע של "נחתך אחריי במדבר", להיות דרוכים לקצב האלוקי. כן, כמו הקפצה בשבוע סדרות, להיות דרוך אל הקצב האלוקי. זה מתאים לאוכלי מצה. זה מה שקורה כשאנחנו ברור למה המצה היא לחם הקודש, לחם של המקדש. במקדש אנחנו נוצרים מדרגה יותר גבוהה מכל המציאות. אין שם לחם המקדש, זה לא כל המציאות. ואמרנו שאסרו לאכול לחם בבתים, אבל בשבעת ימי הפסח הבתים שלנו הופכים עוד כמקדש. זה כמו שראינו ביציאת מצרים שהבתים הפכו למקדשים. אז הם הבתים עם תיאורים והם מקדשים ואין בהם חמץ ויש בהם מצה כמו הכהנים של כל שיעור "לכל מנחה שתקריבו לה' לא תעשה חמץ". "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה", אומר הרמב"ם, גם להם יש הבדל בין נוסח המשנה לנוסח ההגדה. בנוסח המשנה כתוב "מצה זו שאנו אוכלים על שום הגאולה". בהגדה כתוב משהו יותר ארוך: "על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם". אם ניקח אחר כך את המשפט של המשנה "מצה זו שאנחנו אוכלים על שום הגאולה", אז מוכן להבין את דברי המהר"ל בפרק נ' א' בספר גבורות השם שאותה אתם חייבים ללמוד במהלך ימי הפסח או לפני הפסח. יעזור בבית אז לא יכול ללמוד את זה לפני הפסח. אפשר ללמוד את זה אחרי הסדר בלילה. אז המהר"ל מסביר מה זה גאולה ולמה גאולה קשורה לעני, ללחם העניים. כי אדם עשיר יש לו המון ציוד, יש לו המון לבושים, והוא יכול לזהות את עצמיותו בלבושים ולהשתעבד אליהם. אבל אדם שאין לו אלא את נשמתו וגופו, זה הלחם והמים, זה לחם העניים. אז הוא חי את עצמיותו. גאולה זה שאני חי את פנימיותי. אם אני ניזון מהמצה שבעה ימים, אז אני חי את עצמיותי. אין לבושים. זה בעצם כמו שאמרנו שהיציאה ממצרים היא היציאה אל חיי חופש של רועי צאן שאין להם הרבה עולם הזה. עוד פעם, זה לא האידיאל שלנו להתנתק מהעולם הזה, אבל אתה חייב להיכנס לעולם הזה מתוך חירות. אתה חייב את הפסח הזה ולכן זה לחם הגאולה, כי הוא הופך אותך לקשור לעצמיותך פנימית, לנשמתך. המצה מזינה את הנשמה יותר מאשר את הגוף. כשהנשמה היא ערה, חיה, כשהנשמה היא מלאה, אז אתה גאול כי אתה קרוב לנשמתך. אין מקורות חייך, אתה בחייך מגלה את נשמתך ועוד דברים נספחים שהם לא אתה. ולכן מצה על שם הגאולה. כעיקרון יש לי שתי הערות. סיימתי את החלק הזה, יש לי שתי הערות נספחים קטנים. נספח ראשון: שאלתי בתחילת השיעור הראשון, לא שאלתי, ציינתי שהסיפור שמסופר על הדרמה של יציאת מצרים, שבה נאמר "חזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים", שמשתמע משם שהמצרים גירשו אותנו, לא יציאת מצרים אלא גירוש מצרים. כן, אז ואחר כך כתוב שהפכו את הבצק שרוצים מצרים בהיסע מבצקות ער המחמץ. שאלנו מה הסיפור הדרמטי הזה? מה זאת הסערה הזאת? מה זה הכל מתואר שם? גירוש, כולנו מתים, צאו מהר, רק רגע, אנחנו עכשיו הופעים את לחמנו. לא, לא תצאו ואין זמן להפות את הלחם ולכן הם מציעים הבצק והם הופעים אותו בדרך בסוכות. מה התיאור הזה? וכי לא נאמר להם שהם יוצאים באותו לילה? ולא נאמר הם בכלל שעם האכילה המיוחדת של קורבן הפסח כתוב "יחוץ המשר ולילה לדץ יש שום מצות"? הסיפור הזה הוא מאוד היסטורי.

גאולה ויציאת מצרים אז אני רוצה לפתור את הסיפור הזה בשתי פתרונות ששניהם מבטאים רעיונות מעניינים וכל זה זה רק השערה. פתרון אחד: למרות שעם ישראל התכונן, האמת היא שאני צריך לתאר את זה בעריכות, אני לא יכול להספיק, אבל אני אגיד את זה ממש בקיצור. צריך להבין שליל יציאת מצרים ורגעי יציאת מצרים הם היו רגעים שאי אפשר לראות אותם, לתאר אותם ולהבין מה בדיוק קרה בהם. זאת הייתה חוויה שמעל היכולת שנסתכל אליה כעובדה היסטורית. מדוע זה קשור למילים הידועות בהגדה: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא השליח, אני השם, אני הוא ולא אחר". ובמורה גדול, מראה גדול, זה גילוי שכינה. ליציאת מצרים היה גילוי שכינה. גילוי שכינה פירושו התגלות אלוקית. יצא לי פה להגיד כמה פעמים שלפי הפנימיות, הגילוי שכינה של יציאת מצרים היה גדול מקריעת ים סוף וגדול ממעמד הר סיני. לא ניכנס לחילוקים בין הגילוי שכינה, אלוק זה פירוש הדבר שהכינו אתם ישראל להתגלות להופעה של השם. אמרו להם אתם צריכים לבתים ולא לצאת ואני יוצא בתוך מצרים וכל מיני מצוות שאמרו להם לעשות ולהיות דרוכים. ולמרות כל זה, הרגע עצמו הוא ניסע ונסגב מיכולת האדם להתכונן אליו. אתה מתכונן וכשהוא מגיע הוא מפתיע אותך כי לעולם אתה לא יכול להתכונן באמת להתגלות של השם. זה נושא רחב וכן אנחנו לא יכולים להסביר מה קרה שם, אבל עובדה שמתואר לנו שהרגע עצמו היה כל כך סוער שהיה שם משהו שהם לא תכננו אותו. למה לא ישבתי איך זה בדיוק קרה? כי אמרתי שפשוט אנחנו לא מבינים.

הכנות ליציאת מצרים אבל יש רעיון ששמעתי קראתי אצל הרב מידן שהוא רעיון יפה, אבל לא נעריך בו עכשיו. ויש מקום לבוא ולהגיד שהעם ישראל היה מורכב מכל מיני אנשים, כמו שהיום יש אלה שהם עד הרפורמה ויש אלה שהם עורכים נגד הרפורמה. יש כאלה שגרים בתל אביב, יש כאלה שגרים בבית שאן. זה סוגים שונים של אנשים. ומשתמע קצת מספר שמות שהיה את היהודים שנשארו בגושן, שבת לוי, והיה את היהודים שלאט לאט עם השנים נכנסו יותר למצרים ולתחתונה, מה שנקרא בגאוגרפיה אזור יותר של המצרים, כי גושן זה יותר צפוני יותר קרוב לסיני. הם היו צריכים להאסף להעלות לגושן כי משם יוצא המסע, והם אלה שהתלבטו: אנחנו רוצים לצאת, לא רוצים לצאת, מי זה משה, מה זה האמונה הזאת של האבות, שייכים, לא שייכים. והם אולי לא הכינו מצות, לא הכינו את שמאל הדרך, ואז הם הגיעו למה שנקרא לדקה התשעים. אתם מכירים את זה, אתם מכירים את האנשים האלה מכינים מכינים ובסוף ברגע והם לא יש לי זמן ואז ברגע שהאוטובוס יוצא אז נושאים וארגנים והשאלה אם הם כמו שקרה כביכול הסיפור המרתק הזה על אנשים שברגע האחרון מבטרים על הנוחות של ארגנות לחם ויוצאים ממצות ומופיעים אותם ברגע האחרון הוא לא סיפורם של הצדיקים שכבר ציפו לאישועה מזה זמן רב אלו סיפורם של החלק בעם ישראל שלא ציפה לאישועה ואז תראו איזה יופי דווקא החלק הזה שהוא כאילו החלק הלא טוב של עם ישראל כאילו הרשעים אלא הרשלנים שלא כל כך האמינו בגאולה הם ברגע האחרון קפצו על הרכבת ויוצאו ממצרים ממצות ועל שמם אנחנו קוראים את ההגדה שלו הספיק כלומר איזה יופי שהפושעים בעם ישראל הם אלה שבעצם מתגלים כצדיקים וכנרתמים להגל ודווקא על שמם מתגלה ואיזה יופי של המצא בפסוקים האלה ברור שיפה לא יודע אם זה היה אבל יש לו זה ברור שיפה אבל זאת השאלה שאני רוצה לשאול אתכם.

המשך הנושא של המצה אפשרות אחת סיים את השיעור פה זה שיעור בעצם הצליחות למה בברימת חמישה אפשרות שנייה להמשיך את הנושא של המצה בעוד עשר דקות ואז לעצור על פשוטה של ההגדה לא הספיק בציקה של היותר וחמיץ אפשרות שלישית לעצור את המצה ולדבר על מבנה ההגדה כי זה מה שתכננו לדבר בשיעור הזה אפשרות רביעית לעצור פה ולהיפגש בשעה שש לעשות שיעור על מבנה ההגדה במקום שיעור פשוט שובר מה אתם רואים רביעית אוקיי שיעור למטה ראשון זכיתה שיעור רביעית לדבר על השיעור בשעה שש בשיעור בשעה שש לא יעסוק במצה אלא יעסוק במבנה ההגדה רק תן לי הערה אחת עכשיו רק דקה אחת אני אומר משהו ההגדה שימתה ממה שכתוב במשנה במשנה כתוב מצה זו שאנו אוכלים על שום הגאולה הרבה אגבים אומרים מצה על שום הגאולה בהגדה כתוב שלא הספיק בציקה של אבטינו להחמיץ ושנגלה עליהם מלך מלחם הלכים הקב' ברוך הוא גאלם ההגדה גונזת בתוכה סיפור מה לא סיפרתי לכם לפי ההגדה לא מדובר כאן לא במצא שאכלו עם הקרובן פסח וגם לא מדובר שם באיזה מצא שהופים אותה בתוך מצרים אלא ההגדה קשורה להקשבה מדהימה של הפסוקים בספר שמות כפי שקרא אותם הרמב״ן והרמב״ן אומר ככה אם תדאג תראה שלא רק שהם לא הספיקו להטפיח את העיסה במצרים אלא הם לא הספיקו גם להפות זאת אומרת הם יצאו עם משערה מה זה משערת קערה שבתוכה בצק וואו הבצק יכול להתפוח והם לא יכולים אפילו לעצור להפות כי גורשו ולא יכולו להתמעמע אפילו להפות ואז ם יוצאים למסע שמסתכם במשפט קצר ואיסו בנו ישראל ורמסס סוכותה סוכות זה מה זה סוכות סוכה זה הנני הכבוד סוכה זה ביתו של השם רמסס זה מצרים רמסס מה זה זה שמו של שמם של פרעוני מצרים כלומר הם קיימו ונוסעו מעומק תומת מצרים סוכותה ביתו של השם כמה זמן לקח המסע מהרמסס לסוכות לא הספיק בצקם שלהותינו להחמיץ ברמסס והם יצאו עם בצק עד שנגלה להם מלח מלחי המלחים בסוכות כלומר המסע מרמסס לסוכות היה מסע שבו היה פחות מזמן החמצה כמה קילומטר מרמסס לסוכות בפשוט אנחנו לא יודעים אבל חזן אומרים רשי כותב זה לא משהו שכנראה לא משהו עכשיו בטבע אל תחפשו את זה ברפות אבל אומר רשי ועל זה נאמר ועשה אתכם הכנפה נשארים כלומר וזה מתחבר משהו אני לא יכול להסביר לכם עכשיו בזמן קצר מדי היינו בעולת ראייה ההגדה של פסח מצא הפירוש של הרב קוק מתאים לסיפור של הרמב״ן שכאשר הסברנו שמי רמסס לסוכות זה לא הספיק בציקה של ארתנו להחמיץ והכוונה היא שלא עם ישראל קפץ ברגע אחד תשומת מצרים לעומק החיבוק האלוקי לא היה פה תהליך אלא האומה נוצרה ברגע אחד כי זאת לא אומה שנוצרת בתהליכים אלא זה אומה שנברדת על ידי דבר השם ורצונו וזה גם קשור לסיפור של המוצא היינו בעולת ראייה ולזרת השם נפגש בשעה שש מישהו שדיבר על מבנה הגדה